Abraham Laredo- Les noms des Juifs du Maroc- אבו אלעפיאה ابو العافية (Abu Al-'Afiya) Abulafia.
אבו אלעפיאה ابو العافية (Abu Al-'Afiya) Abulafia.
Aboulafia, Boulafia
Nom arabe signifiant «Pere du bien-etre», «Pere de la sante» ou׳ «L’Homme au bien-etre», "L’Homme a la sante», egalement porte par des families musulmanes.
Les differentes autres graphies hebra'iques connues de cet appellatif sont: .אבולעפייא, אבולעאפייא, אבואלעפייא, אבולאפיא, אבלעפיא, עפיא
Dans les anciens documents espagnols il est represente sous les for-mes de Abinaphia, Abenafia, Abinafia, Abenyafia au XIIIe s., Afia,, Abelafia, Abolafia, Affia au XlVe s. et Abinjafia, Abolafio, Habulafia et Abonafia au XVe s. Cet appellatif semble avoir donne naissance aux noms italien de Bolaffi et anglais de Bolaffey.
Dans la region de Cordoue en Espagne, l’appellatif de cette famille semble avoir ete legue a un groupe d’anciennes bourgades, sous la forme de Abolafia (Madoz I).
Il existe aussi une famille de levites portant ce meme nom, voir Halevi Abu Al-'Afiya
46-Aron Afia, medecin, philosophe et metaphysicien a Salonique vers 1540. Auteur de Opiniones sacadas de los mas autenticos y antiguos .Philosofos que sobre la alma escribieron y sus definiciones (Venise, 1568). Fut le maitre de Daniel Ben Perahyah qu’il assista dans sa traduction de l'espagnol a l’hebreu de l'Almanac d’Abraham Zacuto. II collabora egalement avec Moses Almosnino dans sa traduction hebrai'que du Tratado de la Esphera de Juan Sacrobosco.
47-Hayim Abulafia, rabbin a Damas au XVIe s., beau-fils du Grand Rabbin Jacob Berab. Riblin.
48-Jacob Abulafia, fils de Hayim (47), rabbin ne a Safed. En 1593 ־fut elu Grand Rabbin de Damas ou il presida l’Academie Talmudique ׳qui porte son nom. Mort a Safed en 1608. Ibid; Gaon II, 11.
49-Jacob Abulafia, Grand Rabbin a Damas (XVIe-XVIIe s.). .Auteur de Sheelot u-Teshubot et de Pisque Dinim. Sh. G. I, 60.
50-Jacob Abulafia, rabbin a Safed au debut du XVIIIe s., pere de Hayim ben Jacob (51) et petit fils de Jacob Berab. Ses decisions rabbiniques se conservent encore en manuscrit.
51-Hayim Ben Jacob Abulafia Ha-Zaquen, fils de Jacob (50), rabbin ne en Palestine et mort a Damas en 1744. Pere de Hayim Ben David. II fut Grand Rabbin a Smyrne ou il institua plusieurs Taqqanot. Auteur de: Miqrae Qodesh «Saintes Convocations)) (Smyrne, 1792), Traites sur des themes bibliques et rabbiniques; Yocef Leqah ((Surplus d’instruction)) (Smyrne, 1730-1732, 3 vols.), ouvrage sur le Pentateuque; Yashresh Ya'aqob ((Jacob prendra racine» (Smyrne, 1729); Shebut Va'aqob «Captivite de Jacob)) (Smyrne, 1733), Commentaire sur le 'En– Ya'aqob de Jacob Ibn Habib.
52-Hizkiyah David Abulafia, rabbin mort a Jerusalem en 1773. Gaon II, 5.
53-Issakhar Hayyim Abulafia, fils de Hayyim ben Jacob (51), rabbin ne a Smyrne en 1726. Envoye en mission en Europe, il fut nomme Grand Rabbin a Belgrade et en 1773 fut elu president de l’Academie Talmudique de Sofia ou il est mort en 1781. Ses ouvrages perirent avec les archives de la communaute de Sofia dans un incendie en 1893. Gaon II, 13.
54-Isaac Abulafia fils de Hayyim (51) et petit fils de Jacob (50), rabbin de Tiberiade au XVIIIe s. Mort a Constantinople ou cours d’une ״mission pour cueillir des fonds pour la Quppah de Rabbi Meir. Gaon II, 11.
55-Hayyim Abulafia, petit fils de Hayyyima ha-Zaquene (51) rabbin a Hebron aux XVIIe-XVIIIe s. Auteur de 'Ez-Hayyim, homelies sur le Pentateuque.
56-. Hayyim Ben David Abulafia, petit-fils de Hayyim Ben Jacob (51). Rabbin Talmudiste en Palestine, mort a Smyrne en 1775. Fut Grand Rabbin a Safed, a Larissa et a Smyrne. Auteur d’un ouvrage volumineux sur le Sepher Mizvot Gadol qui fut detruit par le feu a Smyrne. On lui doit encore quelques donnees haggadiques qui sont contenues dans le Esh-Dat «Le Feu de la Loi» de Joseph Nahmuli (Salonique, 1790). Plusieurs de ses decisions rabbiniques et sermons parurent' apres sa mort sous le titre de Nishmat Hayyim «Le souffle de Vie», Sa-lonique 1806.
57-Isaac Abulafia, petit-fils de Hayyim ben Jacob (51). Ne a Tiberiade. Fut dirigeant des communautes sepharades et ashkenazes de Safed et de Tiberiade. En 1821 il se rendit a Jerusalem ou il est mort en 1825. Gaon II, 12.
58-Abraham Abulafia, rabin auteur de Hayye 'Olam Ha-Bah..
59–Ezekiel bar Hayyim Jacob Abulafia, rabbin a Tiberiade, mort en 1787. Gaon II, 11.
60-Isaac Abulafia, fils d’lssakhar. Succeda a son pere au Grand’ Rabbinat de Sophia. Mort a Jerusalem en 1819. Gaon II, 12.
61-Moshe Abulafia, rabbin de Damas en 1840. Gaon II, 14.
62-Hayyim Nissim Abulafia, Grand Rabbin de Jerusalem. Ne a Tiberiade en 1795. Mort a Jerusalem en 1861. Descendant de Hayyim Abulafia qui vint de Smyrne s’etablir a Tiberiade sur l’invitation du Sheikh Dahir Al-Amir, au XVIIIe s. Auteur de plusieurs ouvrages qur: n’ont jamais ete publies. JE I, 142; Gaon II, 7.
63-Joseph David Abulafia, Grand Rabbin de Tiberiade au XIXe s.. Gaon II, 10.
64-Salomon Abulafia, rabbin a Tiberiade au XIXe s.
65-Isaac Abulafia, Grand Rabbin d’Alep au XIXe s. Auteur de• Bene Yizhaq «La Face d’Isaac», Smyrne, 1871.
66-Hayyim Abolafia, rabbin auteur de Shibhe Tannaim «Louanges des Tannai'm», Salonique, 1872..
67-Yehudah Joseph Abulafia, rabbin de Tiberiade ayant signe une introduction au livre du celebre Grand Rabbin marocain Isaac Bengualid Vayomer Yzhaq, en 5632 (1872).
68-Meir Issakhar Abulafia, fils d’Ezekiel Eliezer et pere de Hayyim Issakhar. Rabbin mort a Tiberiade au debut du XIXe s. Un des״ signataires de l’introduction au Vayomer Yzhaq d’Isaac Bengualid en 1872. Gaon II, 13.
69-Ezekiel Eli’ezer Abulafia, fils de Hayyim Salomon, et petit-fils de Yehizquiel, rabbin palestinien ayant vecu a Livourne, mort a Tiberiade en 1859. Gaon II, 10.
70-Yedidyah Raphael Hay Abulafia, rabbin cabaliste ne a Jerusalem en 1807. Fut le Chef de la Communaute des Hassidim de Beth-El. Mort en 1869. Gaon II, 9.
71-Joseph Samuel Abulafia, fils de Meir Issakhar, rabbin palesti-nien. Envoye pour queter au profit des ecoles de Tiberiade, mort a Mo-gador en 1894. Gaon II, 10.
72-Jacob Abulafia, fils d’Issakhar, rabbin ne a Constantinople. Vers la fin de ses jours s’etablit a Tiberiade. Figure en 1874 comme un des signataires d’une lettre nommant Abraham Ben Shabbat collecteur a Safi de la Quppah de Rabbi Meir. Gaon II, 11.
73-Joseph David Abulafia, rabbin a Tiberiade au XIXe s. Gaon. II, 10.
74-Luigi Filippo Bolaffio, journaliste et publiciste italien, ne a Venise en 1846 et mort a Milan en 1901.
75-Leone Bolaffio, juriste italien ne a Padoue en 1848. Fut professeur a l’Universite de Parme et a celle de Bologne. Fondateur de la Societe de Stenographic a Padoue et a Milan et createur d’un systeme de stenographic qui fut adopte dans les ecoles publiques en Italie. II fut aussi le fondateur et l’editeur du journal juridique Temi Veneta et l’au teur du Commento al Codice di Commercio, 2 ed., 1899..
75 bis. Hayyim Abulafia, figure parmi ceux qui ont contribue a la publication du Sepher Marpe la-Nefesh de Raphael Maman (Jerusalem, 1894).
76-Salomon Rahamim Abulafia, fils de Hayyim Nissim, rabbin a. Tiberiade, XlXe-XXe s. Gaon II, 14.
77-Hayyim Isaac Abulafia, rabbin palestinien, fils du rabbin cabaliste Raphael Yedidyah, mort a Jerusalem en 1904. Gaon II, 7.
78-Isaac Abulafia, fils de Hayyim Nissim, rabbin de Tiberiade, membre du «Beth Din» des Sefaradim de cette ville. Fut Grand Rabbin a Damas, Safed et Tiberiade. Mort a Jerusalem en 1910. Gaon II, 12.
79-Hayyim Issakhar Abulafia, fils de Joseph David, rabbin Hakham Bashi de Tiberiade de 1911 a 1918. Gaon II, 14.
80-Eliyahu Hayyim Abulafia, rabbin de Tiberiade, mort en 1927, Gaon II, 5.
81-Eliyahu Jacob Abulafia, rabbin de Smyrne. Gaon II, 5.
82-David Abulafia, fils d’Eliyahu, rabbin de Galipoli, ne en 1893.. S’etablit a Jerusalem en 1921. Gaon I, 5.
Abraham Laredo- Les noms des Juifs du Maroc– אבו אלעפיאה ابو العافية (Abu Al-'Afiya) Abulafia.
Page 186
נתיבות המערב-הרב אליהו ביטון-מנהגי שבת קודש
נח. יש נהגו לנגן בטעמים מיוחדים את פרשת השירה, ופרשת עשרה הדברות:
נח. כן הביא בספר נוהג בחכמה (.עמוד קמ״ה), והטעם משום כבוד המעמד של קריעת ים סוף ומעמד הר סיני:
נט. יש נהגו בפרשת וישלח, לקרוא את הפסוק: ויהי בשכון ישראל וכו' פעמיים:
נט. כן הביא בספר כרם חמר (סימן ו׳) וציין שכן היה המנהג במרוקו עיי״ש: ס. כן הביא בספר ליצחק ריח (אות ק׳ ס״ג), והטעם משום שיש בהם מגנותם של ישראל, וראה בזה באוצר טעמי המנהגים (.עמוד רמ״ט):
ס. יש נהגו בפרשת כי תשא לקרוא, מן הפסוק, ויתן אל משה ככלותו וכו', עד ויחל משה וכו', ומן הפסוק ויפן וירד משה וכו', עד ויקה משה את האהל וכו' בקול נמוך:
ס. כן הביא בספר ליצחק ריח (אות ק׳ ס״ג), והטעם משום שיש בהם מגנותם של ישראל, וראה בזה באוצר טעמי המנהגים (עמוד רמ״ט):
סא. יש נהגו בפרשת נשא, כהן עולה מתחילת הפרשה עד סוף ״וביום הראשון״ שבפרשת הנשיאים, ואחריו עולה לוי ״וביום השני״, ושלישי ״וביום השלישי״ וכן על זה הדרך בשאר עולים, והשביעי עולה מתחילת ״וביום השביעי״ עד סיום הפרשה:
סא. כן הביא בספר נו״ב (.עמוד ק״מ), ובקובץ מנהגים להר״ש דנינו, וי״ל בטעם הענין, כדי שהכהן יזכה בברכת כהנים, ויברך את ישראל מתוך הס״ת, ודבר בעתו מה טוב:
סב. נהגו כשמעלים שביעי אומרים: יעמוד וכו' לשביעי, והוא משלים:
סב. כן המנהג פשוט, ומובא בקובץ מנהגים לר״ש דנינו, ובאוצר טעמי המנהגים(,עמוד רל״ג), והטעם משום אחרון אחרון חביב, שאין המצוה נקראת אלא ע״ש גומרה, וראה בספר כתר שם טוב(.סימן של״ט):
סג. נהגו לפני עליית מפטיר לשורר פיוט זה: קדושת שבת, כתקנת עזרא, יעלו שבעה לספר תורה, ומפטיר ישלים ההפטרה, ויתפללו מוסף כהלכתו, כי בו שבת, מכל מלאכתו' ברך על תורתו, ונהגו כן בפרט כאשר יש שמחת בר מצוה או חתן או אבי הבן:
סג. כן המנהג פשוט, והביאו בספר אוצרות המגרב, ובספרי פיוטים, ומחברו הצדיק החסיד רבי יעקב אדהן ז״ל ממכנס:
סד. נהגו בסיום חומש, אחרי סיום ברכה אחרונה של המשלים, אומרים כל הציבור יחדיו: חזקו ואמץ לבבכם כל המיחלים לה׳:
סד. כן המנהג והביאו בספר ליצחק ריח (ליקוטים), ובספר נהגו העם (שבת) והוא גם מנהג תוניס ולוב, וראה מעין זה בספר טעמי המנהגים (קנ״ח), והיא ע״ד מה שאמר ה׳ ליהושע רק חזק ואמץ:
סה. נהגו בברכות ההפטרה הראשונות, שאין עונים אמן אחרי ברכה ראשונה, רק אחרי השניה, וכן אין המברך עונה אמן בסוף הברכות האחרונות, ואומרים גואלנו בסוף ההפטרה:
סה. כן הביא בספר נהגו העם (.שבת), וכן פסק בילקוט״י ח״ב (עמוד קע״ט), ובענין אמן כן המנהג, והביאו בזכור לאברהם (מער׳ אמן), וכן כתב בכה״ח (.סימן רט״ו סק״א) ובספר לבי ער (סימן י״ד),
סו. נהגו לקרוא את ההפטרה מתוך החומשים הנדפסים, ונקראת בנעימה, על ידי העולה מלה במלה ללא שגיאות, וללא טעויות, ומחזירים אותו על הטעויות כס״ת, ולכן הרוצה לקנות הפטרה מכינה לפני כן כראוי, והקהל שותקים ושומעים כספר תורה:
סו. כן המנהג פשוט, וראה בזה במג״א (ריש סימן רפ״ד), ובספר יחו״ד למק הגרע״י(.ח״ה סימן נ״ט):
סז. יש נהגו בהפטרות מיוחדות, שכל הקהל קוראים אותו יחד עם העולה והם: הפטרת בשלח, הפטרת יתרו, הפטרת שבועות, והפטרת יום א׳ דראש השנה כשמגיעים לותתפלל חנה ותאמר:
סז. כן הביא הנו״ב (עמוד נ״ו), והטעם שהם מדברים בשבחו של מקום, וברוב עם הדרת מלך:
סח. נהגו כהפטרות מיוחדות ואלו הן: בפרשת ויצא ״ועמי תלואים״, ובפרשת שמות ״הבאים ישריש יעקב״, ובפרשת אחרי מות ״התשפוט״, ובפרשת קדושים ״הלדרוש״, וכשהן מחוברות מפטירים ״ויהי דבר ה׳ וכו׳ הלדרוש״:
סח. כן המנהג והביאו בספר נהגו העם ושבת), ובקובץ מנהגים להר״ש דנינו:
סט. נהגו כשחל ראש חודש בשבת מפטירים ״השמים כסאי״, ואם חל ביום א׳ מפטירים ״ויאמר לו יהונתן״, ואם חל בשבת ויום א' מפטירים ״השמים כסאי״, ופסוק ראשון ואחרון מהפטרת ״מחר חודש״, ובתלתא דפורענותא ובשבעה דנחמתא, מפטירים רק את ההפטרה שלהם:
סט. כן המנהג פשוט, והביאו בספר נהגו העם (סימן ל׳):
ע. נהגו כשנתאחרה התפלה מחמת שמחה, להקל להתפלל מוסף ללא חזרה:
ע. כן המנהג פשוט, וראה בזה בשו״ת שמש ומגן(ח״א סימן ל״ז), וראה עוד במנהגי מנחה בזה, ומשם בארה:
עא. נהגו לומר תכנת שבת וכו׳ במוסף, ויש נהגו בנוסח אחר: למשה צוית על הר סיני, מצות שבת זכור ושמור, ובו צותנו ה׳ אלקינו להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי:
עא. שני הנוסחאות מובאים בסידורים ישנים, ונהרא נהרא ופשטיה:
עב. יש נהגו בסוף התפלה לומר, ״אדון עולם״ בנעימה קדושה, ויש נהגו שילדים מנעימים אותו:
עב. כן נהגו רבים, וראה בזה בנוהג בחכמה(עמוד רי״ב), ובמעלת הפיוט הנורא הזה, ראה בספר לקט הקציר (עמוד מ״ח), ולכן נהגו שילדים אומרים אותו, לקיים מה שנאמר ״מפי עוללים ויונקים יסדת עוז״ וכו׳:
נתיבות המערב-הרב אליהו ביטון-מנהגי שבת קודש