יום שני הקרוב כ"ח אייר – יום שחרור ואיחוד ירושלים ה – 54.

כ"ח אייר – הוא גם יום ההילולה של שמואל הנביא.

חג השבועות ויום שחרור ירושלים – יחולו לעולם  באותו יום.

הקשר הרעיוני בין יום ירושלים,

 לחג השבועות, שמואל הנביא ואחדות עם ישראל.

 

מאת: הרב משה אסולין שמיר

 

יום איחוד ירושלים יכול לשמש כטריגר לאיחוד בעם ישראל:

"ירושלים – עיר שעושה כל ישראל – לחברים" (רבי יהושע בן לוי).

כדברי דוד המלך – משוררנו, מלכנו ומשיחנו:

"ירושלים הבנויה – כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהלים קכ"ב ג).

 

"אמר הקב"ה: לא אבוא בירושלים של מעלה,

עד שאבוא בירושלים של מטה.

וכי ישנה ירושלים למעלה? הן. שכתוב:

"ירושלים הבנויה – כעיר שחוברה לה יחדיו"

(כדברי רבי יוחנן. תענית ה' א. תהילים קכ"ב. ג).

 

 "ירושלים של מעלה וירושלים של מטה", הם מושגים ערטילאיים וקבליים כדברי הרשב"א: "ירושלים ובית המקדש הם ציורים לעניינים שכליים דקים מאוד". לדעת חכמי תורת הח"ן, ירושלים של מטה מכוונת כנגד דרגות רוחניות בעולמות העליונים המשפיעות עליה רוחנית וגשמית, בהתאם לטוהר וזיכוך מידות היושבים בה, וגם  לנחמנו על גלות השכינה מעיר קודשנו, תוך הבטחה שיום יבוא, וקרני הגאולה יפציעו כדברי רבי חייא לרבי שמעון בן חלפתא בהיותם בבקעת ארבל עת עלות השחר שבקע אורה: "כך גאולתם של ישראל. בתחילה קמעא קמעא. כל שהיא הולכת, היא רבה והולכת" (ירושלמי ברכות פ"א ה"א).

 

 הקב"ה בכבודו ישקיף על מעשיהם הטובים של עמ"י, ויצעד בראש פמליה של מלאכים לעבר "ירושלים של מעלה" שתתחבר לשיירת הגאולה של "ירושלים של מטה" כאשר מדרומה, שכונת "חומת שמואל" {בה זוכה אני לגור} המהווה "חומת אש" בשערי "בית לחם", עירה של רחל אימנו שם היא ספונה, אבל ספוגה בתפילה ותחנונים לגאולתנו, והקב"ה מנחם אותה: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך", ומזמינה לצעוד בראש "התהלוכה משכונת "רמות" {עירו של שמואל הנביא} בצפונה של י"ם, יצעד בראש השיירה שמואל הנביא ביום איחודה של ירושלים, שזה גם יום פטירתו, ובכך לקיים את נבואת הנביא זכריה: "כה אמר ה': שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים… עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים… ורחובות העיר ימלאו ילדים משחקים (זכריה ח. ג).

 

שמואל הנביא המכונה ה"איש אשר ברמה" שהיה מורם מעם ואשר "בימיו קיבלו עליהם ישראל עול מלכות שמים באהבה וביראה" כדבר המדרש.

שמואל הנביא בניגוד לנביאים אחרים, הוא "הלך מידי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה, ושפט את ישראל את כל המקומות האלה" (שמואל א, ז, טו – טז) דבר שהקנה לו את המעמד שהיה שקול כנגד משה ואהרן בבחינת "… משה ואהרן בכוהניו – ושמואל בקוראי שמו, קוראים אל ה' והוא יענם" (תהלים צט, ו).

 

רבנו-אור-החיים-הק' אף מעמיד את שמואל ההולך ממקום למקום להפיץ את דבר ה' כדרגה הגבוהה בעבודת ה'. ובלשון קודשו: "כנחלים נטיו… – הכתוב מדבר כנגד ד' כיתות הצדיקים שבעם ה'. כת ראשונה: היא כשמואל הנביא שהיה מסבב כל ארץ ישראל ללמד ישראל תורה ומצוות בכל שנה" (במדבר, בלק כד, ו).

 

אחדות בעם ישראל,

כתנאי לשלטון יציב בארץ ישראל בכלל, ובירושלים בפרט.

 

הרב משה צבי נריה ע"ה – ראש ישיבת כפר הראה, מסביר מדוע במלחמת השחרור הפסדנו את הרובע היהודי לירדנים, ובמלחמת ששת הימים, זיכנו אותנו ה' לשחרר את ירושלים ואת בית מקדשנו.

במלחמת השחרור, הצבא היה בנוי ממחתרות מפולגות, ואילו במלחמת ששת הימים, צה"ל היה צבא מאוחד.

 

הגמרא ביומא י"ב מביאה מחלוקת בין תנא קמא לרבי יהודה בנושא: האם ירושלים התחלקה לשבטים, או שהיא שייכת לכלל ישראל.

תנא קמא: ירושלים לא התחלקה לשבטים. רבי יהודה: ירושלים התחלקה לשבטים.

אם נעיין לעומק בדברי רבי יהודה, נוכל להבין שגם הוא יסבור שירושלים שייכת לכלל ישראל, והסיבה לכך: בית המקדש נבנה על שטח שבט יהודה, פרט לרצועה בה נמצא המזבח, שטח השייך לבנימין.

יהודה בן לאה אמנו, מייצג את מלכות יהודה, ואילו בנימין בן רחל אמנו, מייצג את מלכות ישראל.

כל זה מסמל את הצורך באחדות בעם ישראל.

 

בבית הראשון התפלגה הממלכה בין המלך רחבעם משבט יהודה וירבעם בן נבט ממלכות ישראל, 73 שנה אחרי תחילת מלכות דוד. זה הוביל אח"כ לגלות עשרת השבטים שעד היום הם בגדר תעלומה, ואח"כ לחורבן המקדש וגלות בבל.

תופעה דומה, קרתה בתקופת החשמונאים לאחר 73 שנות שלטון. כתוצאה מריב על השליטה במדינה החשמונאית בין האחים הורקנוס ואריסטובלוס, המדינה התפצלה, דבר שהכניס את הרומאים לזירה, ומאוחר יותר החריבו את המקדש

רואים בחוש לאן יכולים להוביל ריב ומדון בין מנהיגי ישראל.

 

הגאון מווילנא אומר:

בימים ה' אייר {יום העצמאות} ו- כ"ח באייר {העצמאות},

אין הקליפה יכולה לשלוט,

 

לפי סימני א"ת ב"ש,

לעולם יחול יום שחרור ירושלים – באותו יום בו יחול שבועות – חג מתן תורה.

ב"ש = ב' של חג הפסח – יחול ש-בועות + ש-חרור ירושלים.

 

זה דומה ליום העצמאות החל ביום בו יחול שביעי של פסח לפי סימני א"ת ב"ש:

ז"ע = ז = שביעי של פסח, יחול יום ע-צמאות.

 

לחג השבועות וליום שחרור ירושלים,

יש מכנה משותף בדמותה של תורתנו הקדושה ככתוב:

"כי מציון תצא תורה – ודבר ה' מירושלים".

 

על כך אמרו חז"ל שעתידים ישראל לקבל את התורה בירושלים, בדמותן של לוחות ראשונות כדברי חז"ל לפס':

"ישקני מנשיקות פיהו" בשיר השירים – קבלת התורה בירושלים כשהמקדש יוקם על תילו ותפארתו.

בדורנו, זוכים אנו לראות את היכלי התורה השוקקים חיים בירושלים, להם אין אח ורע בתולדות עם ישראל.

כל זה מחזק את התהליך בו אנו צועדים – לקראת קבלת התורה מפי הגבורה בירושלים.

 

יום כ"ח אייר – יום הודאה לקב"ה מתוך שמחה על שחרור ירושלים,

ובכלל הודאה, גם אמירת הלל בברכה בתפילת שחרית כפסיקת הרבנות הראשית,

בראשות הרב יצחק נסים והרב איסר יהודה אונטרמן – אחרי מלחמת ששת הימים.

 

הכמיהה לירושלים הבנויה – בשרשרת הדורות.

רבנו-אור-החיים-הק':

 והאיר ה' עיני שכלי: אין זה אלא לקום ולעלות אל מקום חשבתי בו.

 הוא מקום השכינה, עיר הרמה, עיר החביבה על אלוקי עולם…" – ירושלים.

 (הקדמה לפירוש "אור החיים")

הכמיהה אל ירושלים מצאה את ביטויה בתפילה ובשירה לאורך ההיסטוריה האנושית מאז אדם הראשון ועד ימינו אלה. ואתחיל בדוגמא אישית. עד לא מזמן, גרתי בנתניה ליד הים שם שימשתי כרב קהילת "אור החיים" הקדוש וכמפקח במשרד החינוך. והנה חיש מהר ברגע של "הארה רוחנית ירושלמית", נשאבתי לירושלים אותה הפכתי לעיר מגורי, בה אני עושה חיל בהפצת התורה בכלל, ותורת רבנו "אור החיים" הק' בפרט, ע"י מתן שיעורים, והפצת מאמרים.

הפלא הגדול הוא, שנתניה בה גרתי שנים רבות, הולכת ונעלמת מתודעתי, כאילו לא גרתי בה.

מצד שני, מרגיש אני כירושלמי ותיק, ובפרט במישור הרוחני דבר המזכיר לי את דברי הסופר ש"י עגנון שאמר בטקס קבלת פרס נובל לספרות בשנת 1966: "בזכותה של ירושלים – כתבתי את כל אשר נתן ה' בלבי ובעיני", למרות שנולד וחי שנים רבות בגולה.

 

 כאשר אני בודק את סיבות התערותי המהירה בירושלים, אני מרשה לעצמי לומר שתושבי ירושלים הם אנשים ידידותיים  ומסבירי פנים המיישמים את הכתוב "הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות".

ירושלים במהותה היא "עיר שעושה כל ישראל לחברים" כדברי רבי יהושע בן לוי לכתוב: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (ירו' חגיגה ג' ו').

מידי יום בדרכי לכולל, עובר אני ליד חומת העיר העתיקה ושער יפו, דרך הסמטאות הצרות והרחבות כאחת. הפסוק שקופץ לי בראש הוא: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני –  תדבק לשוני לחכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". (תהילים קלז, ה-ו). הפס' הנ"ל גם מלווה כל זוג בחופתו.

 

החומות ובין החומות, דיים כדי לשאוב כל יהודי למחוזות עתיקים כמו: אדם הראשון שגר בהר המוריה וטבל במעיין השילוח כדי להיטהר,  אברהם ויצחק בעקידה בהר המוריה, יצחק ורבקה בתפילתם לזרע של קיימא, יעקב אבינו בחלום הסולם, דוד המלך המגלה והמתכנן את המקדש אותו בנה שלמה המלך בנו בהר המוריה.

וכלה בעבדכם הנאמן שזכה בעברו, להגות בתורתו בישיבת "פורת יוסף" בירושלים, וגם זכה לשמש כמפקח במשרד החינוך דבר שהצריך אותו לעלות ולהתעלות לעיתים קרובות בסמטאותיה הצרות והרחבות כאחת…

 ואף להקים בנין עדי עד עם נאוות ביתו ילידת ירושלים הבנויה,

 דבר שעבר לילדינו ונכדינו השוכנים כבוד ב"ירושלים של זהב".

 

"ירושלים של זהב".

ירושלים בתנ"ך 667 פעם. בקוראן – 0

 

ירושלים מוזכרת בספרי נביאים וכתובים – 667 פעם. מתוכם 641 בעברית, ועוד 25 בארמית. בדרך כלל, ירושלים מופיעה בכתב חסר {י}, ורק 5 פעמים בכתיב מלא: ירושלים. בקוראן – אינה מוזכרת אפילו פעם אחת.

 

 

השיר "ירושלים של זהב" הפך למעין המנונה של ירושלים. פעם, כאשר אדם רצה להפתיע את נוות ביתו, הוא הזמין לה תכשיט זהב עליו חקוקה דמותה של ירושלים, כפי שעשה רבי עקיבא לאשתו רחל.

מה הקשר בין זהב לירושלים? הדימוי לזהב מבליט את הטוהר של ירושלים.

המאפיינים הבולטים של המתכת האצילית אליה נשואות עיניים רבות, החל מנשים וכלה בבנקים.

הזהב שומר על ערכו ומשמש כמדד לעושר ומעמד. הסיבות לכך: את הזהב לא ניתן להפיק מחומרים זולים. הוא מצוי פחות בטבע בהשוואה למתכות אחרות. ניתן להתכה רק בטמפרטורה גבוהה של 1064 מעלות, ואינו מתרכב בחומרים אחרים.

 

כך ירושלים עיר הנצח שכבר שמה מעיד עליה: ירו – שלם", עיר השלום והשלמות שנקראה על שמם של שני ענקי רוח: "מלכי צדק מלך שלם", ואברהם אבינו שאמר: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יר- אה = ו = ירו + שלם. ירושלים היא ביטוי לשלמות כמו הזהב. מכל מקום בו מתפללים, התפללו לכיוון ירושלים.

 זוכר אני הכמיהה של מו"ר אבי הצדיק רבי יוסף אסולין זצ"ל לירושלים עוד במרוקו, ותמיד השתמש בביטוי "לשנה הבאה – בירושלים הבנויה". שנזכה ובקרוב מאוד לבניינה של ירושלים, כשהמקדש מאש ירד מן השמים כדברי זכריה: "ואני אהיה לה חומת אש סביב" (עיין רש"י).

הקשר הרעיוני בין יום ירושלים,

 לחג השבועות ושמואל הנביא.

 

כמו שיום העצמאות יחול לעולם ביום שביעי של פסח – כדי להראות לנו שכשם שהייתה לנו גאולת מצרים לפני 3333 שנים, כך גאולתנו כיום, מתחילה ביום העצמאות.

אותו הדבר לגבי ירושלים ושבועות: יום ירושלים יחול לעולם ביום חג שבועות – כדי להראות לנו שכדי לזכות בבניין ירושלים והקמת בית המקדש, צריכים לקבל את התורה וליישמה , כפי שקיבלנו אותה בשבועות – חג מתן תורה.

כמו כן הילולת שמואל הנביא ביום כ"ח אייר יום איחוד ירושלים – הוא הנביא הראשון שהמליך את המלכים הראשונים שאול ודוד, וכך יהיה בקרוב בגאולה השלמה במינוי מלך המשיח ע"י בורא עולם.

כדאי לציין שמלחמת ששת הימים בה שוחררה ירושלים, החלה ביום שני כ"ו = הוי-ה. כלומר, רק לאחר שקיבלנו על עצמנו את מלכות ה' = הוי-ה, זוכים לקבל יומיים אח"כ, כח אלוקי ביום כ"ח אייר ולשחרר את שריד בית קדשנו ועיר תפארתנו ירושלים, ההולכת ונבנית מתוך פאר והדר, והכנתה ליום בו יפצע אור משיחנו ויבנה היכלנו, ורבבות יעלו בשירה ובזמרה לבית מקדשנו.

 

ירושלים בשירה ובזמרה.

 

רבי שמואל הנגיד:

"אם אדם יכתוב אפילו 5000 שירים,

ולא כתב שיר אחד על ירושלים,

כאילו לא כתב כלום.

אבל אם הוא יכתוב שיר אחד על ירושלים,

הוא ביטא הכל, כי על ירושלים קשה מאוד לדבר".

 

כמיהה וערגת דוד המלך, הנביאים והמשוררים לירושלים:

 

"אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני…".

שמחתי באומרים לי… עומדות  היו רגלינו בשעריך ירושלים".

"כי מציון תצא תורה – ודבר ה' מירושלים".

"ויהודה לעולם תשב – וירושלים לדור ודור".

 

ריה"ל בשירו:

 "לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב"

 

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב.

אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב.

אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד

צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב.

יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ

יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב!

 

נחתום בבית השני מהשיר:

"ראי את ירושלים עירי".

מאת: המשורר יעקב יעקב.

 

 "ראי את מקום המקדש / את מצהלות הסוסים / את תרועת ההמון /

את ההולכים / את שולי אלוקים / ראי את שמי הנחושה /

 את השמים הרכים / ההולכים בעין רוגל /ראי את עירי /

ראי אלוקים / חי.

 

בברכת ירושלים הבנויה

משה אסולין שמיר.

 

צַדֶּקֶת אֵשֶׁת חַיִל זִכְרוּ- חתימה: אני ידידיה מונסוניגו חזק.

הקדמה: קינה היא וקוננוה רעיוני על הצדקת בחורה מעלמות מעולפת ספירים שקדשה שם שמים ברבים תהי מנוחתה כבוד וזכותה תחון ותגין לי ולזרעי. ומי שירצה לאומרה לנועם איזה פיוט הרשות נתונה והיא לנועם "אהלל יושב כרובים״ או לנו׳ [=לנועם] "יחיד רם לך תפארת״ ולנו׳ [=ולנועם] ״אבי מלך אדוני רם״ וכמה ניגונים אחרים. ומי שירצה לאומרה בתמרור קינה יאמר אותה בתמרור [לחן מר, לחן עצוב המיועד לקינה] ״לב עמי יכאב בציריו״ ולת׳ [=ולתמרור] ״מספד מר ארים".

ובא הסימן אני ידידיה מונסוניגו חזק.

תבנית: השיר בנוי ממחרוזת פתיחה ועוד שלושים מחרוזות. בכל מחרוזת ארבעה טורים: שלושה טורי ענף וטור אזור.

חריזה: אבאב, גגגב, דדדב…

משקל: שמונה הברות בטור.

חתימה: אני ידידיה מונסוניגו חזק.

לחן: "אהלל יושב כרובים״ לר׳ דוד חסין(דוידזון, תרפ״ה-תרצ״ג, א־1465), ״יחיד רם לך תפארת״(ליתא שם), ״אבי מלך אדוני רם״(ליתא שם), ״לב עמי יכאב בציריו״ לר׳ יעקב אבן צור(שם, ל־251) או ״מספד מר ארים״(ליתא שם).

מקור: כתב יד מתוך אחד העותקים בכתב יד של ״קופת הרוכלים״ לידידיה מונסונייגו.

 

צַדֶּקֶת אֵשֶׁת חַיִל זִכְרוּ / וֶעֱזוּז נוֹרְאוֹתֶיהָ

שִׂיחוֹ לִבְנֵיכֶם סַפְּרוּ / תְּנוּ לָהּ פְּרִי יָדֶיהָ

 

אֶת עֵז צִדְקָתָהּ תְּגַלּוּ / אִישׁ לַאֲשֶׁר בַּאֲהָלוֹ

עַמִּי הִשְׁמִיעוּ הַלְלוּ / בַּשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ

 

5 נַעֲרָה יָפָה כְּתִרְצָה / אֶת שֵׁם שָׂמִים קִדְּשָׁה

הֵן לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה / לֹא יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ

 

יְחִידָה מִכָּל עֲלָמוֹת / תַּכְלִית מִבְחַר הַשְּׁלֵמוּת

חָשְׁבוּ עָלֶיהָ מְזִמּוֹת / לַעֲקֹר מִבְצַר חוֹמוֹתֶיהָ

 

יְהִירִים לַעֲנוֹת סָרָה / קִדְּשׁוּ קָרְאוּ עָצְרָה

 10 כִּי טוֹב בְּרַע הִיא הֵמִירָה / בֵּית אָבִיהָ בִּנְעוּרֶיהָ

 

דָּנוּהָ בְּדִיניִּם קָשִׁים / גּוֹי נָבָל קֻפַּת שֶׁרָצִים

עִנּוּהָ שְׁנֵי חֲדָשִׁים / יְמֵי עִמָּהּ וּמֵרוֹדֶיהָ

 

יַחַד הִסְכִּימוּ וְעָנוּ / לָקַחַת כְּפַר מֵאֲנוּ

לְחוֹבָה נִמְנוּ וְגָמְרוּ / אֵין מֵקִים יְרִיעוֹתֶיהָ

 

15 דִּינֵי שָׂמִים הִצְדִּיקָה / בְּסֵבֶר פָּנִים בִּשְׁתִיקָה

וּבְדָת צֶדֶק הֶחֱזִיקָה / וְחָגְרָה בְּעוֹז מָתְנֶיהָ

 

יִתְפַּלֵּא כָּל אִישׁ עֵת יִזְכֹּר / יָחוֹג יָנוּעַ כַּשִּׁכּוֹר

יָשְׁבָה בָּדָד עֵמֶק עָכוֹר / אִם דֶּלֶת נְצוֹר עָלֶיהָ

 

הִיא הֵשִׁיבָה כִּי לִשְׁאוֹלָה / יָרְדוּ רוֹדְפֵי דָּת גְּעוּלָה

 20 רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה / עֲצוּמִים כָּל הֲרוּגֶיהָ

 

מַלְכֵי אֶרֶץ כָּל לְאֻמִּים / בְּכֶסֶף וּמַתַּן דָּמִים

הָיוּ לְפִתְחָהּ מַשְׁכִּימִים / לִשְׁקֹד יוֹם עַל דַּלְתוֹתֶיהָ

 

וּנְשׁוֹתֵיהֶם יוֹתֵר מֵהֶם / יָגְעוּ לֹא עָלְתָה בִּידֵיהֶם

נָתְנוּ כָּל מַחְמַדֵּיהֶם / בִזְהובִים עִטְרוּהָ

 

25 נִלְאוּ יָגְעוּ לְפַתּוֹתָהּ / כָּל אַחַת נִזְמָהּ חֶלְיָתָהּ

פָּשְׁטָה כָּל בִּגְדֵי חֶמְדָּתָהּ / תַּמְרוּקִיָּה מָנוֹתֶיהָ

 

סוֹרֵר מוֹרֶה הוֹצִיא חַרְבּוֹ / לְנָחְרָהּ כְּדָג מִגַּבּוֹ

הִיא כַּצֹּאן לַטֶּבַח יָבוֹא / וּכְרָחֵל לִפְנֵי גּוֹזְזֶיהָ

 

סַכִּין הִשְׁחִיז בָּא לִקְרָאתָהּ / פָּרַשׁ צַר לִשְׁבֹּר מַפְרַקְתָּהּ

30 פֶּן וְאוּלַי תָּמִיר דָּתָהּ / וְתִזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ

 

וּבְנֹעַם שִׂיחָה הַשִּׁיבָה / חָס לֵיהּ לְזַרְעֵיהּ דְּאַבָּא

לְאוֹהֵב דַּת הָעֲזוּבָה / עִמְקֵי שְׁאוֹל קְרוּאֶיהָ

 

נַפְשִׁי אֶמְסֹר עַל יַהֲדוּתִי / כִּי לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי

מִנְּעוּרַי בְּצִדְקָתִי / הֶחֱזַקְתִּי לֹא אַרְפֶּהָ

 

35 יוֹנָה בְּנַחַת וְשׁוּבָה / צַוָּאר פָּשְׁטָה בְּאַהֲבָה

חֶמְדַּת עוֹלָם עָזְבָה / וּפִרְצַת גְּדֵרֶיהָ

 

יָחִישׁ מַהֵר יַתִּיז רֹאשִׁי / חָלִילָה לִי זֹאת אֶעֱשֶׂה

דַּת קֹדֶשׁ אֵיךְ תַּעֲזֹב נַפְשִׁי / תִּשְׁכַּח בְּרִית אֱלֹהֶיהָ

 

גּוֹי נָבָל מֶה פָּרַץ פֶּרֶץ / מָלַק עֹרֶף עִקֵּר שֹׁרֶשׁ

 40 עַל זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ / יִבְכּוּ כָּל תְּלָמֶיהָ

 

בְּרֹב חֲרוֹן אַף וְחֵמָה / שִׁנָּיו יַחֲרֹק בִּנְקָמָה

דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ נִמְלָא חֵמָה / וְכִלָּה כָּל סְעִיפֶיהָ

 

שְׁאַר יָדוֹ נָטָה יָרָה / וַיְקִימֶהָ לְמַטָּרָה

תֶּכֶף עָשְׂאָה גִּסְטְרַהּ / נֵתַח אוֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ

 

45 חֵן תִּתְמֹךְ וְעֶדְיֵי כַּלָּה / כִּי בַּת אֲשֶׁר הִיא סְגֻלָּה

 יָשְׁבָה עַל גַּבֵּי מַעְלָה / רָאֲמָה יָשְׁבָה תַּחְתֶּיהָ

 

זְכוּתָהּ תָּגֵן תּוֹשִׁיעַ / הִיא תַּשְׁקִיט וּמִי יַרְשִׁיעַ

הוֹד זָרְחָה לָנוּ יוֹפִיעַ / אוֹרוֹת שִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ

 

קָדֵשׁ קָדָשִׁים וְכָלִיל / כְּכֶסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל

50 תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּחָלִיל / שָׁלֵם כָּל נְתִיבוֹתֶיהָ

 

יוֹנָתִי מָנוֹחַ חֵן תִּמְצָא / עִם הֲרוּגֵי לֹוֹד בִּמְחִצָּה

אַבְנֵי מַרְמְרָא וְשַׁישָּׁא / חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ

 

צוּר נוֹרָא יִבְנֶה נָא קָדְשׁוֹ / יִרְאוּ גּוֹיִים וְיֵבֹשׁוּ

נָא גִּבּוֹר חוּשָׁה / כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֲבָנֶיהָ

 

55 נִשְׁמָתָהּ הַיּוֹם שְׁלֹשִׁים / בֵּין אֶרְאֶלִּים וְתַרְשִׁישִׁים

 תֵּשֵׁב בְּמָקוֹם קְדוֹשִׁים / מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ

 

נוֹרָא קָדוֹשׁ חַי וְקַיָּם / לָהּ יִשְּׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם

תִּשְׁלַח קְצִירָה יָם / וְאֶל נָהָר יוֹנְקוֹתֶיהָ

 

1-צדקת… ידיה: המשורר פונה לקהל הקוראים להנצחת זכרה של הנערה הצדקת באמצעות ם־פור מעשה גבורתה לבנים. אשת חיל: על פי משלי לא, י. ועזוז נורואותיה: ואת הכוח ואת העוז שנתגלו במעשה גבורתה, על פי הכתוב בתהלים קמה, ו.

2-שיחו לבניכם ספרו: ספרו מעשה גבורתה לבנים. תנו…ידיה: ספרו בשבחה לפי פרי ידיה, הם מעשיה הטובים, על פי משלי לא, לא.

3-את עז צדקתה תגלו: פרסמו את כוח אמונתה. איש לאשר באהלו: כל ראש משפחה יספר לבני ביתו, על פי שמות טז, טז.

4-עמי… מעשיה: דברו בשבח מעשיה בשערי העיר. הללו בשערים מעשיה: עדה״כ (=על דרך הכתוב) משלי לא, לא.

5-יפה כתרצה: יופייה של הנערה סול דומה לתרצה, שהייתה עיר מלוכה, עדה״ב שיר השירים ו, ד.

6-לזאת יקרא אשה: על פי בראשית ב, כג. כאן: נערה זו היא דוגמה ומופת לאשת חיל מיוחדת. לא… תחתיה: אי אפשר להעריכה ולהמירה בזהב, כי ערכה רב ממנו, על פי איוב כח, טו.

7-יחיז־ה מכל עלמות: בצדקותה. תכלית מבחר השלמות: מושלמת ביותר(ממונחי לשון הפילוסופיה של ימי הביניים).

8-חשבו… חומותיה: הגויים תכננו לעקור את אמונתה ולהעבירה על דתה. מבצר חומותיה: תיאור ציורי לדת ולאמונה החזקה.

9-לענות סרה: תכננו להעיד נגדה עדות שקר, עדה״כ דברים יט, טז. קדשו קךאו עצרה: ולשם כך ערכו אספות, עדה״כ יואל א, יד.

 

10-כי טוב… המירה: להעיד עליה שאכן הביעה נכונות להחליף את דתה בדתם, עדה״ב ויקרא בז, י. בית אביה בנעוריה: הדת שהתחנכה לאורה ושאימצה אותה בבית אביה מנעוריה, על פי במדבר ל, ד העוסק בנערה שנדרה נדר: ״ואשד, כי תדר נדר לה׳ ואסרה אסר בבית אביה בנעריה״. כאן אולי מובנו גם כך: המירה את בית אביה בנעוריה, כלומר, על פי טענתם, העדיפה את נעוריה, סמל לשרירות הלב, על פני החינוך של בית אביה.

11-דנוה בדיינים קשים: עינו אותה וגזרו עליה דין מוות. גוי נבל: עם טיפש, על פי דברים לב, בא ואונקלום שם. קפת שרצים: מלאים חטאים ועוולות, על פי יומא כב ע״ב.

12-ימי עניה ומרוז־יה: חודשיים אלה היו ימי מצוקה וייסורים, על פי איכה א, ז.

13-יחד… וגמרו: גזר דין המוות ניתן בהחלטה פה אחד של כל שופטיה,

14-לחובה נמנו: על דרך המשנה סנהדרין ד, א. אין מקים ידיעותיה: עדה״ב ירמיהו י, כ. כאן: אין מי שיגן עליה.

15-דיני.., בשתיקה: הצדיקה עליה את הדין וקיבלה אותו בסבר פנים.

16-וחגרה בעוז מתניה: על פי משלי לא, יז. כאן: התנהגה בעוז ובגבורה.

17-יתפלא… עליה: כל אדם יחרד ויזדעזע בעת שיזכור מה עבר עליה בשעה שהייתה במצוקתה, בודדה ומסוגרת. יחוג ינוע כשכור: תעבור עליו טלטלה, עדה״ב תהלים קז, כז.

18-ישבה בדד: על פי איכה א, א. עמק עכור: על פי הושע ב, יז. כאן אולי מעין צינוק או ביטוי למצוקה קשה. אם… עליה: עדה״ב שיר השירים ח, ט. כאן: סגורה מאחורי דלת ובריח.

19-היא… הרוגיה: דיברה בחירוף נגד דתם המפילה חללים הנהרגים בגלל קנאות וכפייה. געולה: מאוסה. לשאולה ירדו רודפי דת געולה: תוכן המשפט לא ברור: האם מדובר במוסלמים הרודפים את ״הדת הבזויה״, את היהדות המתוארת כדת המושפלת והזקוקה להגנה (ראה ספר הכוזרי), או במוסלמים בעלי דת געולה שתכונתם העיקרית לרדוף ולכן ראויים הם לרדת שאולה? נימת הכתוב מכריעה לטובת האפשרות השנייה.

20-רבים… הרוגיה: על פי משלי ז, כו.

21-מלכי… דלתותיה: אישים חשובים ביותר היו פוקדים אותה בהתמדה ומפתים אותה בכסף רב להמיר את דתה. מלכי… לאמים: על פי תהלים קמח, יא.

22-לשקד… דלתותיה: מתמידים בביקורים תכופים אצלה, עדה״ב משלי ח, לד.

23-ונשותיהם יותר מהם: נשות הגויים הרבו בפיתויים ובשכנועים יותר מן הגברים. ;געו… בידיהם: בכל מאמציהם לא הצליחו לשנות את עמדתה.

24-נתנו כל מחמדיהם: הציעו לה במתנה לשם פיתוי את כל חפציהם היקרים: בגדים ותכשיטים. בזהובים עטרוה: על דרך לשון התלמוד תענית לא ע״א.

25-נלאו יגעו לפתותה: עשו מאמצים רבים לפתותה. נזמה חליתה: תכשיטיה ועדייה,

על פי הושע ב, טו.

26-תמרוקיה מנותיה: איפור ובשמים, על פי אסתר ב, ט(נוסח אחר בכתב יד: ״מלקחיה מחתותיה״).

27-מכאן מתוארים הרגעים האחרונים לפני הוצאתה להורג, בעת הוצאת החרב על ידי ההורג והשחזתה. סורר מורה: על פי דברים כא, יח. לנחרה כדג מגבו: לדקור אותה, על דרך לשון התלמוד פסחים מט ע״ב.

28-כצאן… גוזזיה: תיאור מצבה בעת הוצאתה להורג, על פי ישעיהו נג, ז.

29-פרש… דתה: ההכנות להורג נעשו מולה כדי להפחידה ולמוטט את עצביה – אולי תחזור בה מסירובה ותמיר את דתה. פרש צר: את ידו, על פי איכה א, י. לשבור מפרקתה: על דרך לשון התלמוד חולין קיג ע״א.

30-ותזעק בחבליה: כדי שתרעד ותזדעזע בכאביה ובייסוריה, עדה״ב ישעיהו כו, יז.

31-ובניעם שיחה: השיבה למוציאה להורג ביישוב דעת ובלי בלבול, על פי נוסח ״נקדישך״. חס… דאבא: חלילה לו לזרעו של אבא (שיאהב דת עזובה, האסלאם), על פי קידושין מד ע״ב.

32-לאוהב דת העזובה: מוסב על ״זרעיה״. עמקי שאול קרואיה: הנענים לקבל עליהם דת זו ייפלו בתחתית השאול, עדה״כ משלי ט, יח.

33-נפשי… ארפה: הצהרה על עמידתה האיתנה ועל אמונתה החזקה בדת נעוריה גם ברגעיה האחרונים. לא… מנעורי: עדה״ב יחזקאל טז, ס.

34-בצדקתי… ארפה: עדה״ב איוב כז, ו.

35-יונה… באהבה: הנערה פושטת את צווארה באהבה ומוכנה להיהרג למען דתה. יונה: כינוי חיבה על דרך שיר השירים. בנחת ושובה: בשלוות נפש ללא פחד והתרגשות, עדה״כ ישעיהו ל, טו. צואר פשטה: כדוגמת יצחק, ראה במדרש דברים רבה ט: ״מי גבר כיצחק שפשט צווארו על המזבח", והשווה נוסח העקדה ״אם אפס ריבע הקן" לרבי אפרים מרגנשבורג, בית 9, ״צואר פשט מאליו״(ראה מחזור זכור לאברהם השלם, ראש השנה, עט׳ 37). פשיטת הצוואר של הנערה כאן היא גם סמל לכנסת ישראל בכלל; ראה שיר השירים רבה ד, ב, ״מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה כך ישראל״.

36-חמדת עולם עזבה: ויתרה על חייה ועל כל טובות העולם הזה. ופרצת גדריה: עדה״כ תהלים פ, יג. כאן: סמל לתענוגות העולם.

37-יחיש… אלהיה: הנערה מבקשת להתיז את ראשה מהר כדי לקיים את מצוות קידוש השם ולבטא את נכונותה לעשות זאת בזריזות. חלילה… אעשה: עדה״כ בראשית מד, יז. תשכח ברית אלהיה: עדה״ב משלי ב, יז.

39-גוי… שרש: תיאור חתיכת עורף הנערה. גוי נבל: על פי דברים לב, כא. מה פרץ פרץ: עדה״כ בראשית לח, כט. מלק עורף: עדה״ב ויקרא ה, ח(דהיינו קרע את ראש העוף בציפורן ממול העורף). עקר שורש: הריגת הנערה הצדקת דומה לעקירת שורש מן היסוד.

40-על… הארץ: על פי ירמיהו ד, כח. יבכו כל תלמיה: על פי איוב לא, לח.

41-ברב… חמה: הריגת הנערה נעשתה בכעס וכנקמה על סירובה להמיר את דתה ועל כישלון הגויים במזימתם. שיניו יחרק בנקמה: עדה״כ תהלים לז, יב.

42-דרך קשתו: על פי איכה ג,יב. נמלא חמה: עדה״כ אסתר ג, ה. וכלה כל סעיפיה: השמיד ענפיה, עדה״ב ישעיהו כז, י(שם מוסב על אויבי ישראל).

43-ויקימה למטרה: הציב אותה כמקום ליריית חצים, עדה״ב איוב טז, יב.

44-תכף עשאה גיסטרה: חתכה לשניים, על פי חולין כא ע״א. נתח אותה לנתחיה: עדה״ב ויקרא א, ו.

45-חן תונמך: הנערה במעשה גבורתה הוסיפה כבוד לעצמה ולישראל, עדה״ב משלי יא, טז, ״אשת חן תתמך כבוד״. ועדיי כלה: העדיים הם משל למעשיה הנאים. בת… סגלה: בת מיוחדת. בת אשר: חידוד לשוני המבוסס על שינוי בתנועה, על פי במדבר כו, מו, ״ושם בת אשר שרח״.

46-ישבה… מעלה: על דרך לשון התלמוד עבודה זרה כ ע״א. כאן: עלתה במדרגה רוחנית. ראמה ישבה תחתיה: ישבה למעלה במקומה, כלומר בלטה במעלתה, על פי זכריה יד, י.

47-היא… ירשיע: עדה״כ איוב לד, כט. כאן: ביטוי ליכולתה הרוחנית לבטל גזרות על הפונה אליה.

48-הוד… יופיע: אורה יאיר לנו, כלומר תגן עלינו בזכותה. אורות שבעה נרותיה: עדה״ב זכריה ד, ב. כאן מדמה אותה המשורר למנורה מאירה.

49-קדש קךשים: על פי שמות כט, לז. המילה ״קדש״ מטושטשת בכתב היד. וכליל: קרבן עולה הנאכל כולו במזבח, כמו ״כליל תקטר״(ויקרא ו, טו). ככסף צרוף בעליל: כסף טהור ובהיר, עדה״ב תהלים יב, ז.

50-תשמח בתולה בחליל: עדה״ב ירמיהו לא, יב, ״אז השמח בתולה במחול״. בחליל: במקום ״במחול״, להתאמת החרוז. שלם כל נתיבותיה: עדה״ב משלי ג, יז.

51-יונתי… תמצא: שיבוץ מורכב על פי בראשית ח, ט. עם_ במחיצה: תשב במחיצת צדיקים שנהרגו בלוד על קידוש השם, על פי פסחים נ ע״א.

52-אבני… עליה: תיאור מצבת הקבורה הראויה לה. אבני מרמרא ושישא: סוגי אבני שיש מובחרות, שבהן בנה הורדוס את המקדש ושיפצו ופיארו, על פי סוכה נא ע״ב. מרמרא: במקור השיר בכתב היד רשום ״מרמירא״. שטיינזלץ מנקד את המילה מרמרא, ועזרא ציון מלמד מנקד מרמרא. חומה… עליה: עדה״ב שיר השירים ח, ט.

53-חתימת השיר בבקשת הגאולה ובניין בית המקדש בזכות הצדקת. יראו גויים ויבשו:

על פי מיכה ז, טז.

54-כי… אבניה: על פי תהלים קב, טו, ושם מוסב על אהבת אבני ירושלים. כאן: רמז גם להשתטחות על אבני קברה של הנערה הצדקת.

55-נשמתה… אבניה: תפילה לעילוי נשמתה. נשמתה היום שלישים: רמז שהפיוט נתחבר ביום השלושים לפטירתה, עם סיום השלב השני של האבלות כמקובל, ״שלשה ימים לבכי ושבעה להספד ושלשים לגיהוץ ולתספורת״(מועד קטן כז ע״ב ורמב״ם הלכות אבל יג, יא).

56-בין… קדושים: תשב במחיצת צדיקים. מקום ספיר אבניה: על פי איוב כח, ו. כאן: תיאור הערך של העולם הבא בלשון ציורית של ארץ המלאה אבנים יקרות.

57-נורא… יונקותיה: תפילה לקב״ה לענגה בנחלי גן עדן. לה… דכןם: על פי תהלים צג,

ג. נהרות גן עדן יישאו קולם לקראתה.

58-תשלח… יונקותיה: על פי תהלים פ, יב. תצמיח ענפי גפן ארוכים המגיעים עד הים, והוא תיאור ציורי לעונג הרוחני שתזכה לו ולכוחה הרוחני.

צַדֶּקֶת אֵשֶׁת חַיִל זִכְרוּ- פיוט חתימה: אני ידידיה מונסוניגו חזק.כולל ביאור

שימחו את ירושלים-לכבוד ירושלים הבירה -רבי דוד בוזגלו.