ארכיון יומי: 3 במאי 2021


צדיקי מרוקו ונפלאותיהם-יששכר בן עמי-רבי דוד ומשה.

אתה שוחט, מבשל ונותן לפקיד. אתה לוקח את החלק שלך קטן כגדול. חלקך כמו חלק אשתך וחלק הילד הקטן. גם העניים, החכמים, כולם.

הפקיד מחלק את זה כאילו מחלק בעזרת מאזניים. לאחר שאתה מקבל את המנות לפי מספר הנפשות שלך, הוא נותן לך חלק כצידה לדרך. הוא סופר את בני המשפחה, נותן לך את המנות המגיעות עם ככר לחם, וזאת הצידה לדרך. איך ידעו שהקדוש, בשם אלהים והצדיק רוצה כך? באה יהודיה אחת. לא ידעה את המנהג הזה. הביאה את השחיטה. לקחה את הכבש. התחילה לאכול. שמרה חתיכת כבד כגודל פול עבור בתה שהיתה בהריון, ונשארה בעיירה. כאשר אכלה הבת פתאום הרגישה לא טוב. כמעט ומתה. בא הפקיד, שאל אותה מה עשתה? סיפרה לו לפקיד. שכחה מהמנהג הזה לא לאכול כטוב בעיניך. אמר הפקיד לבעלה: אתה צריך להביא עוד שחיטה עבור אשתך כאן. הוא הביא שני כבשים ונתן הכל לפקיד. הפקיד קרא לר׳ דוד ומשה שיציל את היהודיה. לקח קצת דם מהשחיטה הזאת, מרח את המקום והפצע התפוצץ. יצאו דם ומוגלה ממנו. הבריאה כמו תחיית המתים. הפקיד פנה לקדוש, בא לו בחלום.

 

פעם היה עשיר ממראכש בשם אלגרבלי שמעון שהיה נוהג לבוא להשתטח על קברו של ר׳ דוד ומשה. פעם הלשינו למושל של מראכש ששמעון אלגרבלי העמיס על משאית שקי תה ואז היה אסור. בשעה שמונה בערב, במוצאי שבת, צלצל המושל למושל זגורה וביקשו לחפש במשאית של שמעון אלגרבלי. בא המושל לחפש. ביקש שמעון שיתנו לו לנוח, ושרק בבוקר יוכלו לבדוק את הסחורה שהיתה מונחת על המשאית. העמידו שומרים ובלילה קם שמעון אלגרבלי. עשה טבילה, לבש בגד חדש שאף פעם לא לבש אותו וירד לקבר של ר׳ דוד ומשה. הוא שחט פרה ושני כבשים ליד הקבורה. בלילה בא אליו הצדיק בחלומו ואמר לו שימסור שכל מה שיש לו במשאית הוא של ר׳ דוד ומשה, והוא רק העבד של הצדיק, המשרת שלו. באותו לילה בא הצדיק בחלום למושל וביקש ממנו שלא יפריע למשרת שלו. למחרת מסר שמעון אלגרבלי למושל כל מה שרבי דוד ומשה אמר לו. אמר שכל הסחורה שייכת לר׳ דוד ומשה. אמרו לו: איפה הוא ר׳ דוד ומשה? ענה שהוא מרחק של שמונה ק״מ מר׳ דוד ומשה. המושל ענה לשמעון אלגרבלי: לך למכור את הסחורה של ר׳ דוד ומשה. הגיע שמעון, קנה פרה, שני כבשים ומאה ליטר מחייא וחילק סעודה. במשך שלושה ימים חגגו.

 

רבי דוד ומשה. אני זוכר שכאשר היו עושים הילולה אצלו, רצו לסלול כביש באיזה מקום. פתאום נתגלתה הקבורה ואף אחד לא יכול היה להזיז את הקבורה הזאת. אנשי מע״ץ עבדו שם על הכביש ואף אחד לא יכול לגשת למציבה. כל מכונה שרצתה לגשת למציבה לא יכלה, פתאום נעצרת. ואז בא להם בחלום ואמר להם: רבותי, אני ר׳ דוד ומשה שנפטרתי בזמן ככה וככה, ועליכם לבוא לשם לבנות את הקבר ולעשות את הכל, וכל מה שתרצו, תקבלו. מאז אנשים הולכים לשמה, עקרות יולדות. מי שיש לו שחפת נרפא שם. כל מיני מחלות. הוא התגלה לאנשי העיר שלו. אמר להם: אני ר׳ דוד ומשה. והזהיר אותם שכל מי שייגע בקבורה שלו, אף אחד לא יכול לנגוע בזה. ואתם תבנו את המציבה ותעשו הילולה ותנו שמירה שמה במקום. ויש סיפור… מסופר על מ״ו אחד שהיה מטפל במקום. והוא אומר שאחד אבד לו הארנק. והוא היה מלא כסף. והאיש שמצא את הארנק הביא אותו לידו. ומספר כמה ניסים שקרו. אני אף פעם לא הייתי שמה. מספרים שהיו הרבה ניסים שם. אני הדגשתי לאנשים, אם בן־אדם נגש לקבר, אפילו אם יהיה הצדיק הגדול בעולם, בשבילי זה מציבה, זה רק אבן. אם הוא מנשק את האבן, הוא מנשק עבודה זרה. וגם להגיד לצדיק: קום תרפא אותי. בתורה אומרים ״אלקי דמאיר ענני״, בזכות הצדיק תענה לי אלהים. הצדיק אין לו שום כוח לעשות את זה. הוא בן־אדם. אבל כשאלוקים רוצה, שאתה כבר סומך על בן־אדם צדיק גדול, אז הוא עונה. כפי שהוא עשה את רצוני, אז גם אני עושה את רצונו ומרפא.

 

בר׳ דוד ומשה מה שראיתי, אנשים באים על פרדות. שתי בנות ישבו על-יד המציבה. בחורה אחת שהיתה על הפרדה רצתה ליפול וצעקה לערבי: תפוס אותי, אני נופלת. שתי הבנות התחילו לצחוק עליה ונהיו אילמות במשך שלושה ימים. לא יכלו לדבר. אחד אמר: אני ראיתי אותן צוחקות על בחורה אחת שצעקה, באה לרב ורוצה ליפול. ההורים שלהן מתחילים לבכות ולצעוק וקשרו להן את הידיים על-יד ר׳ דוד ומשה ומביאים שני כבשים. שוחטים אותם ומתחילים להתחנן לרב ואומרים: ר׳ דוד ומשה, אנחנו מבקשים ממך שתעזור לבנות, שלא ישארו אילמות. וככה שלושה ימים, לילה אחד קמו מדברות.

 

דבר שני, היה לי אחד קוראים לו וענונו. אני לא רוצה לגלות את השם שלו, למה יש דבר אחד שהוא קצת בושה. הוא היה אתי והוא היה מעשן בשבת, ואני לא מאשים אותו, כי לא יכול לסבול לא לעשן, היינו שותפים במכונה. כשרצינו ללכת לרב, אמרה לי אשתו: מאה אחוז. אני לא אלך אתך לר׳ דוד ומשה עד שו׳ יבטיח לי שבשבת לא יעשן. טוב, הגענו, ישבנו. והכנו. ביקשו ממנו והוא הבטיח. בחדר שאנחנו נמצאים יש חדר בתוך חדר. החדר הראשון יש לו חור בגג. היתה רוח. מה אגיד לך, הבחור הזה אמר לאשתו: יותר טוב לא לאכול, לא לשתות. רק תעזבו אותי לישון עד שייגמר כל היום. הרוח הזה סובב איזה אבן מהגג ונפלה מהחור איזה עשרים סנטימטר מהראש של הבחור הזה. והאבן הזו שקלה עשרה עד שנים־עשר ק״ג. כשראינו את האבן חשבנו שהראש שלו הולך. קמנו והתחלנו לצעוק: בללאה ובר׳ דוד ומשה (באלוהים ובר׳ דוד ומשה). איזה נס קרה! הוא קם ואמר: תרחם עלי ולא אעשן יותר ולא אעשה משהו רע. את זה ראינו בללאה ובצדיק. מאז הוא לא מעשן בכלל. הוא עכשיו בחור זהב ועובד עם המכונה שלו.

 

אני בת חמישים ושתיים. הייתי מאוד חולה והיו לי הרבה התקפות. וכל רופא אשר הייתי הולכת אליו וזה לא עזר. יום אחד בא אח אמי ז״ל. בא אליו אבא בחלום: תלך ותגיד לבני שאחותו נמצאת בצער גדול וכל הרופאים לא יעזרו לה, אלא צריך לקחת את אחותו לר׳ דוד ומשה ושם התרופה שלה. והוא המסכן היה צולע. ולא רצה ללכת אצל אחי. ואחי גם כן לא מאמין בחלומות. ואז למחרת בלילה בא אבא אליו בחלום ונתן לו בעיטה. אמר לו: אתה צריך ללכת עוד פעם אליו ולהגיד לו שילך לר׳ דוד ומשה, שישחט שם. אז הלך לספר לו את החלום ושהתרופה שלה זה לא הרופאים, אלא ר׳ דוד ומשה. אז בא אחי ביום ששי ומצא אותי שוטפת את הרצפה ואז תפסה אותי ההתקפה. הוא שאל אותי אם אני לא רוצה שיביא לי רופא, אך אמרתי לו שהרופא לא יעזור. אז הוא ענה לי שגם הוא בא לספר לי על החלום ושאני אתרפא מהר, כי אבא ז״ל בא לדודי פעמיים ואמר לו שאקח אותך לר׳ דוד ומשה ושם את תתרפאי. התחלתי לבכות מתוך שמחה. הוא חזר למראכש כי הוא מורה ואז אמר לי לבוא אליו בראש חודש. אם אוכל אבוא אתך, אם לא אז לא. בלילה, באחת בבוקר, חזרתי אליו הביתה כדי לוודא את החלום. אמרתי לו אם הוא בא אתי. הוא אמר לי שהוא מורה ולא יוכל לבוא אתי, אך נתן לי כסף כדי לקנות שחיטה. ואז הלכתי לר׳ דוד ומשה, ודודי, אח אמי, קנה לי את השחיטה. הייתי ישנה שם בחכם ולא חלמתי. בלילה השני גם לא היה חלום. בלילה השלישי, היו שם אנשים שביקשו ממני שאלך אתם למולאי איגגי, אך אני סירבתי, אמרתי להם: עד שהחכם לא שולח אותי מכאן, אני לא הולכת. והוא צריך לבוא אלי בחלום ויתן לי את התרופה. בלילה אני ישנה ובאה אלי אשה לבושה עד כפות רגליה ובידה דלי של סיד ירוק ואומרת לי: קומי אחותי, קומי, תלכי לביתך, את בריאה ועכשו תתני לנו לסייד את החדר בשביל אשה אחרת חולה אשר תבוא. אני קמתי בשמחה והלכתי עם אותם אנשים למולאי איגגי. בדרך חזרה ממולאי איגגי קיבלתי התקפה והתחלתי לצעוק: ר׳ דוד ומשה, אני הלכתי לזיארה והפסדתי כסף וזה הלך חס ושלום לחינם? אני ישנה בלילה ובא אלי בחלום אח אמי. אמר לי: את פתחת את פיך רק על הרב דוד ומשה? למה כעסת? אמרתי לו: ההתקפה שבגללה הלכתי, חזרה אלי וזה הכעיס אותי. אמר לי: אל תכעסי, לאחר ארבעים יום יענה לך ר׳ דוד ומשה ויתן לך את התרופה עם הרב יעקב אביחצירא בקזבלנקה. איזה שכן שלי היה רב וסיפרתי לו את החלום. אמר לי: אחרי ארבעים יום תעלי לבית-הקברות לזיארה. תעשי השכבה לר׳ יעקב אביחצירא והוא יענה לך. ככה עשיתי. בליל הארבעים, אני ישנה וחלמתי אשה חולה כשמסביבה יש נשים. אני אמרתי לה: מה יש לך? אמרה לי: מהיום שעשיתי ניתוח ואני חולה. הלכתי לר׳ דוד ומשה וזה לא עזר לי, אבל הערב ירפאו אותי. אחרי זה באה אותה אשה עם שני רופאים ואמרה לי: הם יתנו לי משהו כדי להתרפא. הם הלבישו לה חגורה. אז אני חזרתי לקזבלנקה. חלמתי ככה וחזרתי. כשחזרתי לקזבלנקה וקיבלתי התקפה, ישר הלכתי לרופא שלי ואמרתי לו שירפא אותי. מצאתי שני רופאים כמו שחלמתי ואמרו שיעשו לי צילום. ראה את הצילום ואמר לשני: היא צריכה רק חגורה. וזאת החגורה שאמרו לי בחלום. ומאז אני בסדר עם החגורה הזו. אני באה לר׳ דוד ומשה. אתמול היתה לי התקפה ובא אלי רופא והיום הנה באתי לר׳ דוד ומשה.

היה אחד שלקח אתו שתי פרות ואמר: אני אתן אחת לרב ואחת לעצמי, ואחרי שגמר את הסעודה וחזר לביתו, הוא נפטר. חכם בן עשרים ושש. ומאז אף אחד לא לוקח שום דבר לעצמו בלבד.

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם-יששכר בן עמי-רבי דוד ומשה-עמוד 86

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם

שושביני הקדושים-חולמים, מְרפאות וצדיקים בִסְפר העירוני בישראל-יורם בילו2005 – צדיקים מקומיים וצדיקים מהגרים: ׳הגיאוגרפיה הקדושה׳ של יוצאי מרוקו בישראל

שושביני הקדושים

כשני עשורים לפני הפיכת בית הקברות של נתיבות למתחם מקודש,[ רבנים מקומיים נוספים הקבורים בבית הקברות בנתיבות, וביניהם רבי מאיר זגורי, רבי יעקב דדון, רבי יוסף מלול ורבי רפאל אברז׳יל, זכו למבני קבורה מהודרים המושכים אליהם מבקרים מקרוב ומרחוק.] צמח בהדרגה בבאר שבע פולחן מסועף סביב קברו של רבי חיים חורי, חכם תוניסאי שנולד באי ג׳רבה, שימש ברבנות בעיר גאבס והיה פעיל בארגון העלייה מתוניסיה לישראל. רבי חיים נפטר ב־1957, כשנתיים לאחר בואו לארץ, ונקבר בעירו באר שבע. בניגוד לציוני בבא סאלי ורבי שלום איפרגן, שנבנו במכוון בשולי בית הקברות של נתיבות כדי לאפשר את התפרסותם של המוני החוגגים ביום ההילולה, מיקום קברו של רבי חיים חורי, בלב בית הקברות בבאר שבע, באזור שהגישה אליו אינה נוחה, מעיד על העדר תכנון מוקדם בתהליך הפיכתו ל׳צדיק של באר שבע׳ (1990 Weingrod). ואכן, מדיווחי בני המשפחה העומדים בראש מטה ההילולה עולה כי בשנים הראשונות לאחר פטירתו של רבי חיים, נאסף ליד הקבר ביום האזכרה (כ״ה באייר),[צירוף מקרים זה חל השבוע היום כ"א באייר] רק מניין מצומצם של קרובים ומכרים. בהדרגה גדל מספר המשתתפים והתמסרו דפוסי הפולחן בהילולה, שהפכה לאירוע המוני המושך אלפי מבקרים, בעיקר מדרום הארץ. הקהל מתפרס לסעודה בין המצבות ומשוטט בין דוכני היריד הססגוני הצומח במקום, והופך ליום אחד את בית הקברות על פניו: ממקום של שכול ועצב לזירה של עליצות ושמחה. ההילולה היא חגיגה צפון־אפריקאית מובהקת, כאשר בין המשתתפים בולטת נוכחותם של יוצאי מרוקו, למרות מוצאו התוניסאי של הצדיק.

 

התפתחות הפולחן סביב קבריהם של רבי חיים חורי, רבי ישראל אביחצירא ורבי שלום איפרגן רחוקה מלמצות את המסלול של יצירת צדיקים בני זמננו, המערבת חסידים אשכנזים לא פחות מאשר מאמינים מזרחים. בין אתרי הפולחן הנוספים של יוצאי מרוקו בקבוצה זו בולט קברו של רבי משה פינטו באשדוד (לוי תשנ״א). כמו משפחת אביחצירא, גם משפחת פינטו נודעה במרוקו בצדיקים הרבים שהוציאה מקרבה; וגם בניה מבקשים, כפי שנחזור וניווכח בהמשך, להציב יד לצדיקי המשפחה בישראל. ייתכן כי הסיבה שדווקא באר שבע, נתיבות ואשדוד הן שהפכו לבתי הגידול החשובים לצדיקים בני זמננו קשורה לעובדה כי קברי קדושים מן העבר הרחוק אינם חיזיון נפרץ בדרומה של הארץ.

שלושת מסלולי הקידוש שנסקרו — אימוץ מסורות לאומיות ומקומיות של קברי קדושים ויצירת צדיקים בני זמננו — הציעו חלופות לקברי הצדיקים שנותרו מאחור, ובכך איפשרו לכונן את פולחני הקדושים של יהודי מרוקו בישראל על בסיס חדש.

 

המסלול הרביעי, הכורך העברה של צדיקים מצפון אפריקה לישראל באמצעות חלומות, מבקש להשיב את צדיקי העבר, ולא רק לפצות על העדרם. מדובר כאן ביוזמה ספונטנית של גברים ונשים מן השורה, שצדיק נערץ מהמגרב נגלה בחלומותיהם והודיע להם כי מנוי וגמור עמו להתיישב בארץ הקודש, בקרב מאמיניו לשעבר. בכל המקרים הפגיע הצדיק כחולמים להקצות לו מקום בביתם, להפיץ בין יוצאי מרוקו את הידיעה על בואו ולהזמינם לחגוג את ההילולה שלו במשכנו החדש. מכיוון שאברהם בן־חיים ועלו עזרא, שניים מארבעת סוכני הקדושים שאעסוק בהם בהמשך, שייכים למסלול זה, אסתפק כאן באזכור האתרים המרכזיים של הקדושים המהגרים. לרבי דוד ומשה הוקמו אתרי הנצחה אחדים בישראל, שהנודעים שבהם ממוקמים בשיכון כנען שבצפת (בביתו של אברהם בן־חיים), באשקלון ובאופקים (בן־עמי תשמ״ד; 1981 Ben-Ami); רבי אברהם אווריוור מצא לו משכן חדש בבית שאן (בביתה של עלו עזרא); רבי מכלוף בן־יוסף אביחצירא ממוקם בקרית גת, ורבי דוד בן־ברוך — באור עקיבא; פולחנה של סלת אל־גטאר, צדקת תוניסאית, התחדש ברמלה (שבתאי 2003); ואילו רבי יעקב ואזאנה זכה באתר ישראלי בבאר שבע (בילו 1997).

 

המסלול החמישי כורך אף הוא הקמת אתר קדוש בעקבות התגלות של צדיק בחלום (או במצב מודעות מיוחד אחר), ואף הוא מבוסס על יוזמה אינדיווידואלית מובהקת. אולם כאן מדובר ביצירה של מסורת מקומית או בחידושה, ולא בהעברת מסורות ממרוקו לישראל. שני סוכני הקדושים הנוספים שאציג בהמשך, יעיש אוחנה ואסתר סוויסה, שייכים למסלול זה. כזכור, יעיש גילה את ׳פתחו של גן עדן׳ בחצר ביתו בבית שאן, ובכך מיסד באופן מוחשי מסורת אגדית המוזכרת בתלמוד. מקור ההשראה ליוזמה היומרנית היה אליהו הנביא, שהופיע בחלומותיו של יעיש והפך לצדיק הפטרון של האתר. אסתר הפכה להיות מרפאה מכוחו של רבי שמעון בר־יוחאי, השוכן לטענתה ׳מעל לראשה׳, בביתה שבירוחם. בין ־מקומות הנוספים בקבוצה זו מצוי קבר ישעיהו הנביא שהתגלה בגליל העליון בנחל דישון, ואף קברו של גדעון השופט שהתגלה לאחרונה בגבעות שממזרח -איתמר.

המסלול השישי והאחרון, הכורך את העברת שרידיהם של צדיקים יהודים מצפון אפריקה לקבורה בארץ, מייצג לכאורה המשכיות ברורה ומתבקשת בין פולחני הקדושים במגרב ובישראל. אולם מאחר שהשלטונות במרוקו התנגדו ברוב המקרים להעברת עצמותיהם של נפטרים לישראל, מספר המקרים הנכללים בקבוצה זו איננו רב. מבין אלה נזכיר את רבי יעקב שטרית, שעצמותיו נטמנו בבית העלמין בשדרות, רבי משה זריהן שנקבר בשנית בחיפה, רבי שלמה בן־חמו שנקבר במושב נהורה, ורבי ניסים עידאן שעצמותיו הועלו מתונים לנתיבות.

המקרה שזכה לתהודה הרבה ביותר בקבוצה זו כרך את רבי חיים פינטו מאשדוד, המשמש כרבה הראשי הספרדי של קרית מלאכי. רבי חיים הוא בנו של רבי משה שהוזכר לעיל, צדיק בן זמננו הקבור באשדוד, וצאצא של משפחה רמת יחס, שהתחרתה במרוקו במשפחת אביחצירא במספר הצדיקים שהוציאה מקרבה. במסע רצוף הרפתקאות הצליח רבי חיים להבריח ממרוקו את עצמותיהם של ארבעה מאבותיו הקדושים, ולהביאם לקבורה מחודשת בבית הקברות של קרית מלאכי. מעל לקבר בן ארבעת האגפים הוקם מבנה מהודר, המושך אליו לא מעט מבקרים. האתר החדש בקרית מלאכי, התורם לביזור קברי הקדושים בישראל ואולי מוסיף לכרסום במונופול של קרית בבא סאלי בנתיבות, מצביע על כך שהתחרות בין משפחות אביחצירא ופינטו על לבם ועל כיסם של המאמינים נמשכת גם בארץ. אגב, מקומות היישוב של שתי המשפחות במרוקו ובישראל משקפים המשכיות אקולוגית מעניינת. משפחת אביחצירא, שהשתייכה למגזר הוותיק של יהודי מרוקו, ה׳תושבים׳, התגוררה ברובה בפנים הארץ, בנאת המדבר של תפיללת שעל גבול הסהרה. משפחת פינטו, ששמה מסגיר את מוצאה הפורטוגלי, השתייכה ל׳מגורשים׳, קהילת הגולים מספרד ומפורטוגל, שהתגוררה במרוקו בערים השוכנות לחוף האוקיינוס שממנו באה, ובעיקר באסוירה (מוגדור) ואגדיר. בישראל בחר בבא סאלי, נציגה הבכיר של משפחת אביחצירא, להתגורר בנתיבות המדברית (אחרי ניסיונות קודמים להשתקע בירושלים ובאשקלון), ואילו אגפיה הישראליים של משפחת פינטו התמקמו באשדוד שעל חוף הים התיכון.

 

שושביני הקדושים-חולמים, מְרפאות וצדיקים בִסְפר העירוני בישראל-יורם בילו2005 – צדיקים מקומיים וצדיקים מהגרים: ׳הגיאוגרפיה הקדושה׳ של יוצאי מרוקו בישראל

עמוד58

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 171 מנויים נוספים

מאי 2021
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר