מורשת יהדות מרוקו

28 – אחי ורעי קהל ועדה

 

בשבחה של תורה. שיר מעין אזור בן שבע מחרוזות. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף ושני טורי אזור.

משקל: שלוש עשרה הברות בטור.

כתובת: פיוט. נועם ׳מה דין לעמך. סימן: אני דוד חסין. מקור: א- לו ע״א; ק־ מ ע״א; נ״י 3097 – 25 ע״ב.

 

אַחַי וְרֵעַי, קָהָל וְעֵדָה שְׁלֵמָה

הַקְשִׁיבוּ, שִׁמְעוּ, דִּבְרֵי אֶל חַי, שׁוֹכֵן רוּמָה

תּוֹרַת ה' מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ תְּמִימָה

בָּהּ רוּץ כְּעֹפֶר לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ

5-לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ

 

נֶחְמָדִים הַם דְּבָרֶיהָ מְאֹד יָפִים

מִפָּז וְחָרוּץ מְזֻקָּקִים הֵם וּצְרוּפִים

וְגַם מְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוֹפִים

בְּנִי הִזָּהֵר לַעֲסֹק בָּהּ כָּל יָמֶיךָ

10 -וּמִצְווֹתֶיהָ אַל יָלוּזוּ מֵעֵינֶיךָ

 

יָמִים וְשָׁנִים זֶבֶד טוֹב אֵלֶיךָ תִּזְבֹּד

בְּנֵי וְחַיֵּי וּמְזוֹנֵי עֹשֶׁר וְכָבוֹד

וְכָל אוֹיְבֶיךָ יִפְּלוּ וְיֹאבְדוּ אָבוֹד

בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ

15-תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וְאִם תָּקִיץ תְּשִׂיחֶךָ

 

דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה כַכֶּסֶף אִם תְּבַקְּשֶׁנָּה 
תִּמְצָא כִּי גָּדְלָה בְּכֶתֶר מַלְכוּת וּכְהֻנָּה
מַעְלוֹתֶיהָ עוֹלוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה
מֵהֶם אַל תָּזוּז כׇּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ  

20 -אַל יַעַזְבֻךָ קׇשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ

וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנְךָ תִּהְיֶה תָּמִיד 
עוֹשֶׂה וּמַעֲשֶׂה וּמַחֲזִיק וּמַעֲמִיד 
תַּלְמִידִים הַרְבֵּה קְשׁוּרִים בָּךְ בִּפְתִיל צָמִיד 
לִלְמֹד וּלְלַמֵּד וְשִׁנְּנָתַם לְבָנֶיךָ
25- וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתְךָ

דְּבַק הִתְיָרֵא מֵחֲכֵמָים הַנִצָּבִים
עַל חוֹמַת אֲנַ"ךְ תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים 
וּשְׁתֵה בְּצָמָא דִּבְרֵיהֶם דּוֹדִים עֲרֵבִים
דְּבַשׁ וְחָלָב יִהְיוּ תַּחַת לְשׁוֹנֶךָ 
30- וְגַם אֲלֵיהֶם בֵּית הַוַּעַד יְהִי בֵּיתֶךָ

חֲכָמִים סוֹפְרִים יְיַשְּׁרוּ נְתִיבוֹתָם 
בְּמַעֲשֵׂיהֶם בְּהִלּוּכָם וּבִכְסוּתָם 
יִהְיוּ נְקִיִּים צְרִיכָה תַּלְמוּד שִׂיחָתָם
רוֹאֵיהֶם יֹאמְרוּ אַשְׁרֵי הָעָם יֵשׁ לוֹ כָּכָה

גַּם יֹאמְרוּ אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹכָה

 

1-קהל ועדה: על-פי שמ׳ יב, ו. 3. תורת… תמימה: על-פי תה׳ יט, ח. 4. בה… אביך: על-פי אבות ה, כד. ובדפוסים הנוסח: ׳רוץ כגבור׳. 5. לא… מפיך: יהו׳ א, ח. 8-6. נחמדים… צופים: על-פי תה׳ יט, יא. 10. אל ילוזו מעיניך: על-פי מש׳ ג, כא. אל ילוזו: שלא יסורו. 11. זבד… תזבוד: על-פי בר׳ ל, כ. 12. בני חיי ומזוני: על-פי מו״ק כח ע״א. 15-14. בהתהלכך… תשיחיך: על-פי מש׳ ו, כב, וראה לימודו של פסוק זה באבות ו, ז. 16. ככסף אם תבקשנה: על-פי מש׳ ב, ד. 18-17. בכתר… ושמונה: על-פי אבות ו, י. 20-19. כתבם… גרגרותיך: על-פי מש׳ ג, ג. 21. ותורת… לשונך: על-פי מש׳ לא, כו. 22. עושה ומעשה: מקיים מצוות ומזכה אחרים, ובדפוסים הנוסח: לומד ומלמד, על-פי לשון ברכת אהבה שתפילת יוצר. 23. ומעמיד תלמידים הרבה: על-פי אבות א, א. בפתיל צמיד: שתהא השגחתך עליהם, על-פי במ׳ יט, טו. 24. ללמוד וללמד: על-פי ברכת ׳אהבה׳ שביוצר, ובדפוסים הנוסח: לשמור ולעשות. 25-24. ושננתם… בביתך: מתוך קריאת שמע, דב׳ ו, ו. 27-26. הנצבים… אנ״ך: על-פי עמ׳ ז, ז. אנ״ך: אורייתא, נביאים, כתובים. 30-28. ושתה… הוועד: על-פי אבות א, ד. 29. דבש… לשונך: על-פי שה״ש ד, א, שיהיו דברי תורה ערבים לך כדבש וכחלב. 31. יישרו נתיבותם: ילכו בדרך ישרה. 33-32. במעשיהם… נקיים: על-פי הנהגות שונות המתייחסות לתלמיד חכם, כגון: שהש״ר ד, כב ועוד. צריכה תלמוד שיחתם: על-פי ע״ז יט, ע״ב. 34. אשרי… ככה: על-פי תה׳ קמד, סו. 35. אשריך… כמוכה: על-פי דב׳ לג, כט, וכיוון אל הנאמר ביומא פו ע״א.

כתובות לשבועות

 

כתובות לשבועות בין הקב״ה החתן לבין ישראל הכלה

א. כתובת ר׳ ישראל נג׳ארה

יָרַד דּוֹדִי לְגַנוֹ

ר׳ ישראל נג׳ארה – חייו ויצירתו (צפת, שט״ו/1555 – עזה, שפ״ח/1628)

 

ייחוסו: ר׳ ישראל נג׳ארה מתייחס כנצר למשפחה ספרדית שפעלה בעיר Najera בנסיכות קאשטיליה, ובעת הגירוש נדדו אבותיו והתיישבו בתורכיה. שם זקנו ר׳ לוי ושם אביו ר׳ משה. ר׳ משה, מתלמידי האר׳׳י, פעל בצפת ובא בברית הנישואין עם בתו של הרב ישראל די־קוריאל, אחד מארבעת המוסמכים להוראה על ידי ר׳ יעקב בירב. ר׳ משה נודע בספרו לקח טוב (קושטא של׳׳א). מצפת נקרא ר׳ משה לדמשק לכהן כרב, שבה הקים ישיבה ודרש בקהל. בשנת שמ׳׳ז נפטר וזכה להספד מפי בנו ר׳ ישראל.

חייו: ר׳ ישראל נולד בצפת בסביבות שנת שט׳׳ו, למד בישיבת אביו והלך גם בדרכי זקנו במיוחד בספרות הדרושים. ר׳ ישראל היה אמן וצייר, ואחרי פטירת אביו נתמנה לסופר קהילות עד שנת שע׳׳ג, תפקיד הנחשב למעמד מכובד. תפקידו כסופר הוא לשמש איש קשר בין קהילתו לקהילות אחרות על ידי ניסוח מכתבים ומסירתם לשלוחים. כמו כן המשיך את מסורת אביו בעריכת המשמרות שהעבירהּ לג׳ובאר שבדמשק בערבי ראשי חודשים, סוג של תיקוני תפילות ותחנונים. בעת זקנותו אחרי שנת שפ׳׳א העתיק את מגוריו לעזה, שבאותם הימים הייתה ׳ארץ רחבת ידים לסחורה ובה גנות ופרדסים וכל מעדני עולם׳, ושם שימש רב ומרביץ תורה לקהילה היהודית.

חיי משפחתו: ר׳ ישראל נישא לראשונה לאישה שנפטרה לאחר זמן מה. הוא נשא אישה שנייה וגם ממנה לא שפר מזלו: את בתו הבכורה שכל בהיותה בת עשר, ועליה קונן ׳את בכורתי לקח… יפה כלבנה… יחידה לי חבלי וגורלי׳, וגם ילדיו הראשונים מתו בצעירותם. אחריהם נולדו לו עוד בנים, המפורסם מביניהם הוא ר׳ משה, שלכבודו חיבר שירים וגם ספר ׳שוחטי הילדים׳ ובו הלכות שחיטה לצעירים. אחרי פטירת ר׳ ישראל נג׳ארה בעזה מילא את מקומו בנו ר׳ משה כרב הקהילה כמה שנים.

פעילותו השירית: את שירו הראשון חיבר בשנת של״א שנדפס בספר אביו בהיותו כבן עשרים. את דרכי השיר למד נג׳ארה מר׳ אברהם הלחמי שהיה מצוי בשירה ובנגינה והתגורר בצפת, שבה החלה השירה לפעם בקרב ר׳ ישראל. ר׳ אברהם היה לו למנחה ולמעודד גדול. אולם עיקר גידולו של ר׳ ישראל בשירה היה בדמשק. דמשק של אותם הימים נחשבה לאחת הערים היפות בעולם, מוקפת פרדסים ואגמים והתאימה לאווירה של יצירת שירה וזמרה לסוגיה: שירה תורכית, ערבית וספרדית שנושאיה שירי חשק ועגבים, שהושרו בגנים ובפרדסים על רקע חיי הוללות וחיק הטבע. יהודי המקום חיו בשני עולמות של שירה: מן העבר האחד הם נמשכו אחרי השירה הנכרית, תכניה ולחניה, ומן העבר השני הם קיוו ליצור עולם של שירה יהודית משלהם לפאר בה את התפילה בבית הכנסת. על רקע זה חולל ר׳ ישראל נג׳ארה את מהפכתו השירית. ר׳ ישראל שהיה מצוי בלחנים הנכרים ואף מושפע משיריהם הסב לחנים אלה וכמה מצלילי שיריהם לשירים עבריים שכתב. גם השיח של החשק ותשוקתו העביר לשיח האהבה בין הקב׳׳ה לכנסת ישראל נוסח שיר השירים, כאשר בראש השיר ציין את הלחן הנכרי. ככה יכול היה ר׳ ישראל להשפיע על מאזיניו היהודים לנטוש את שירי העגבים התורכים ולהסתופף בצל מהדורת שיר השירים החדשה על רקע המנגינות המקומיות הנעימות והידועות ליהודי הקהילה.

ביקורת על נג׳ארה ועל שירתו: ביקורת נוקבת ניתכה על שירת ר׳ ישראל על ידי המשורר מנחם לונזאנו לאו דווקא על הלחנים, שגם בהם הוא השתמש, אלא על התכנים, הדימויים, הצלילים ותיאורי החשק המזכירים את מקורותיהם. אולם ביקורת זו לא החלישה את דעתו של ר׳ ישראל ואת שירתו, והוא המשיך בפעילות נמרצת תוך שהוא חוזר ומסביר בדברי רקע, שמגמתו היא לעקור את שירת העגבים מן השורש, ובמקומה לייסד שירת קודש על לחני המנגינות הידועות. באשר לדמותו של ר׳ ישראל חלוקים עליה המבקרים דאז מן הקצה אל הקצה. יש שראו בו איש בוהמה המסב על שולחנו גלוי ראש וזרועות גלויים, ויש שראו בו בר אלהין, שהמלאכים יורדים לשמוע את שירתו.

השכלתו: השכלתו העיקרית ומאמצי כתיבתו הם אמנם בתחום השירה, אבל הוא היה איש אשכולות גם בשאר ענפי היהדות: פרשנות, ספרות הדרוש, ספרות השו׳׳ת וההלכה, מוסר ואיגרות וגם צייר אמן. להלן חיבוריו:

 

שירה

זמירות ישראל – הכולל שלושה חלקים: עולת תמיד (225 שירים), עולת שבת (54) ועולת חודש (67). נדפס לראשונה בצפת שמ׳׳ז/1587; אח׳׳ב בשאלוניקי ובויניציה שנ״ט/1599, בילוגראדו תקצ״ח/1838, ומהדורת פריס חורב, הוצאת מחברות לספרות, תל אביב תש׳׳ו/1946.

 

שארית ישראל – ספר שיריו השני. רובו עדיין בכתב יד, חלקים ממנו הוהדרו על ידי אהרן מירסקי, ועתה הוא בטיפול מחקרי על ידי טובה בארי, חוקרתה של שירת נג׳ארה היום.

 

פרשנות ־ פצעי אוהב ־ חיבורו הראשון של נג׳ארה – פירוש על איוב הכולל ביאור המילים ופירוש מקיף. הספר אבד ברובו, ונותרו ממנו רק דפים בודדים שהוהדרו.

 

 

דרושים – מקוה ישראל – חיבור בן 40 דרשות כמניין 40 סאה שבמקווה, כשכל דרשה מכונה סאה. נושאי הדרשות קשורים למעגל החיים (שמחות והספדים) ולמעגל השנה (חגים ומועדים). יצא לאור על ידי שאול רגב, אוניברסיטה בר אילן 2004 (670 עמודים).

 

מוסר והלכה

כלי מחזיק ברכה – ספר קטן על ברכת המזון, יצא לראשונה בוניציאה שע׳׳ה, ומאז במספר רב של מהדורות. הספר עוסק בביאור הברכות וקיצור דיני ברכת המזון ומעט חרוזים. מהדורה אחרונה יצאה על ידי׳ מבורך בראנץ, הספרייה הספרדית, ירושלים 2017.

 

שוחטי הילדים – דיני שחיטה בחרוזים בקיצור עבור הצעירים. נדפס לראשונה באמשטרדם תע״ח/1718 יחד עם הספר ׳ימין משה׳ לר׳ משה ונטורה, ומאז נדפס עוד במספר רב של מהדורות.

 

שו׳׳ת: לנג׳ארה כמה שאלות ותשובות, והן מופיעות יחד עם תשובותיו של ר׳ יום טוב צהלון שו׳׳ת רבי יום טוב צהלון, ויניציה תנ׳׳ד/1694 ואח״ב בירושלים (שני כרכים), תש׳׳מ-תשמ׳׳א.

 

 מימי ישראל – איגרות, מכתבים ושירים ששלח נגיארה לאישים שונים. בדרן כלל, דברי האיגרת והשירים משולבים אלה באלה ומשלימים אלה את אלה. יש בהם דברי פולמוס ודברי מוסר, ברכות, דברי שבח ודברי ביקורת. הספר יצא בוניציאה שס״ה/1605, והוא מחולק להקדמה ושישה חלקים: א. מי השלוח – מכתבים ואיגרות ששלח למשוררים, ובהם דברי שבח על שירים שכתבו. ב. מי מנוחות – איגרות ששלח לאישים שונים, ובהן ברכות לאירועים מסוימים או סתם דברי הערכה. ג. מי מריבה – דברי מוסר ותוכחה בניסיון להשכין שלום בין היריבים. ד. מי מצור – איגרות ומכתבים לבקשת עזרה לקהילות שונות בעיקבות צרות שבאו עליהן, פגעי טבע ופגעי שלטון. ה. מי זהב – בקשות לעזרה וסיוע לנצרכים. ו. מי המרים – קינות ואיגרות ניחומים על צרות אישיות. בסוף הספר מצורפת האיגרת "משחקת בתבל" על חיי האדם והעולם. האיגרת בנויה מקטעים ובה אקרוסטיכון ״אני ישראל בר משה חזק", והיא פותחת ומסיימת בשיר. לפי מ״ד גאון היא נדפסה בצפת שמ״ז/1587.

כתובות לשבועות בין הקב״ה החתן לבין ישראל הכלה-כתובת ר׳ ישראל נג׳ארה

190 – לַמְדָנִי אֵל הַמִּתְנַשֵּׂא – פא

אפרים חזן ודוד (אנדרה) אלבאז

 

בשבחה של תורה. לקדיש. שיר מעין אזור בן שבע מחרוזות ומדריך דו-טורי. בכל מחרוזת ג טורי סטרופה וטור מעין אזור.

חריזה: אא בבבא גגגא וכו׳. משקל: שמונה הברות בטור.

כתובת: פיוט. נועם ׳אני צורת עופר׳.

סימן: אני דוד חזק או נועם ׳תורת אמת נתן לנו׳.

מקור: א־ לו ע״א; ק־ מ ע״א; נ״י 3097 ־ 25 ע״א.

 

לַמְדָנִי אֵל הַמִּתְנַשֵּׂא / זֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה

 

אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים

תּוֹסִיף וּמְאִירַת עֵינַיִם

כְּאוֹר חַמָּה שִׁבְעָתַיִם

לְהָבִין כָּל דָּבָר קָשֶׁה

 

נַפְשִׁי כָלְתָה גַּם נִכְסְפָה

אָמַרְתָּ אֱלֹהַּ צְרוּפָה

עֲלֵי לָשׁוֹן וְגַם שָׂפָה

וְתָמִיד אוֹתָהּ לֹא אֶנְשֶׁה

 

יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים

עַצְמָהּ תַּרְבֶּה לְאֵין אוֹנִים

נִדְרֶשֶׁת בְּשִׁבְעִים פָּנִים

מֵהֶם נִגְלֶה מֵהֶם נִכְסֶה

 

דְּעֵה חֲכָמָה לְנַפְשְׁךָ

וְאִם שׁוֹמְעֶיךָ יִרְצוּךָ

אָז יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ

וְתִהְיֶה עוֹשֶׂה וּמְעַשֶּׂה

 

וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרִים

בִּלְעָדֶיךָ אִישׁ לֹא יָרִים

יָדוֹ כִּי בָּהּ יַשְׁרוּ שָׂרִים

וּמֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא

 

דּוֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִרְוֶּה

סוֹד הָאֵל לָנוּ יִתְחָוה

וְיוֹמָם חַסְדּוֹ יְצַוֶּה

25רָצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה

 

חַדֵּשׁ כְּקֶדֶם יָמֵינוּ

זָכְרָה בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ

קָבְצֵנוּ לְאַרְצֵנוּ

אָז תִּתְגַּדֵּל וְתִתְנַשֵּׂא

 

1. 1. אל המתנשא: על-פי דה״א כט, יא, ׳המתנשא לכל לראש׳, וקטע זה בא בפסוקי דזמרה (ויברך דוד). זאת… משה: למדני את התורה, ולשון הכתוב הוא בדב׳ ד, מד. 2. ארך… תוטיף: התורה מאריכה חייו של אדם. על־פי מש׳ ג, ב: ׳כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. 3. מאירת עיניים: על־פי תה׳ יט, ט: ׳מצות ה׳ ברה מאירת עינים׳. 4. כאור החמה שבעתיים: מתאר את אופן הארת העיניים שהיא במאור עז, והלשון על-פי יש׳ ל, כו. 5. להבין… קשה: עיניו של לומד התורה יאורו, ומתוך כך יוכל הוא להבין כל דבר קשה. 6. נפשי… נכספה: על-פי תה׳ פד, ג. 7-6. נפשי… צרופה: נפשי נכספת לתורה, מש׳ ל, ה. 8. צרופה… שפה: לשונה של התורה זכה וטהורה. לא אנשה: לא אשכח. 10. יקרה היא מפנינים: על-פי מש׳ ג, טו. 11. עצמה… אונים: על-פי יש׳ מ, כט. 12. נדרשת בשבעים פנים: כדברי המדרש ׳שבעים פנים לתורה׳ (במד״ר יג, טו). 13. מהם… נכסה: על-פי תיאור ארבע הפנים של התורה פרד״ס – פשט, רמז, דרש, סוד (זוהר, ויקרא קי). 14. דעה חכמה לנפשך: מש׳ כד, כד. 15. שומעך: אלה השומעים לקחך והלומדים ממך. ירצוך: יקבלוך ברצון. 16. אז יפוצו מעיינותיך: על־פי מש׳ ה, טז, תורתך תתפשט בין תלמידיך ותלמידי תלמידיך. 17. עושה ומעשה: על-פי ב״ב ט ע״א. שכן אתה לומד תורה ומקיים מצוותיה, וגורם לאחרים ללמוד תורה ולקיימה. 18. ושמח מאשת נעוריך: מש׳ ה, יח: ׳היא התורה שלמדת בנעורך. 19. ובלעדיך… ידו: אם תלמד תורה, הרי תהיה המוציא והמביא וראש לכול. הלשון על-פי בר׳ מא, מד. 20-21. כי… כסא: בזכות התורה והחכמה מגיעים השרים והמלכים למעמדם הרם והלשון על-פי מש׳ ח, טז: ׳כי בי שרים ישרו׳. ישורו: יגיעו לשררה ולשלטון. 22. דודים… נרות: מש׳ ז, יח ועניינו העיסוק בדברי תורה.23. יתחוה: יתגלה וייאמר ויסופר שורש ׳חוה׳ בהתפעל אינו רשום במילונים. 24. ויומם חמדו יצוה: אם נלמד תורה בלילה, נזכה לחסד האל ביום, הלשון על-פי תה׳ מב, ט. 25. רצון יראיו יעשה: תה׳ קמה, יט, חסדו יתגלה בכך שימלא רצון יראיו העוסקים בתורתו. 26. חדש כקדם ימינו: בקשה היא לגאולה על-פי איכה ה, כא. 28. קבצנו לארצנו: על-פי לשון הברכה העשירית בתפילת העמידה ׳וקבצנו יחד… לארצנו׳. 29. אז: בשעת הגאולה. תתגדל ותתנשא: תתגלה גדולתך, וכאן רמז לקדיש.

 

"וידבר יהוה אל משה במדבר סיני,

באהל מועד, באחד לחודש השני,

בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר" (במ' א' א)

"במדבר סיני" {גימ'}  "בשלום" {גימ'} 378 (החיד"א).

כאשר מקבלים באהבה את התורה שניתנה במדבר סיני,

 הכל בא על מקומו 'בשלום'.

 

מאת: הרב משה אסולין שמיר

 

"מתוך חיבתן לפניו – מונה אותם כל שעה" (רש"י).

 

חומש במדבר, פותח בהתארגנות בני ישראל לקראת המסע אל א"י, מסע הנמשך ארבעים שנים.

במהלכו, דור יוצאי מצרים מת במדבר, ורק בניהם ובנותיהם זוכים להיכנס אל הארץ המובטחת.

חומש במדבר מכונה בשם "חומש הפקודים", על שם שני המפקדים המתוארים בו:

המפקד בפרשתנו: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם" (במ' א, ב), והמפקד השני בפרשת "פנחס" בערבות מואב, לפני הכניסה לארץ.

 

מטרת המפקד: 

רש"י הביא את דברי המדרש: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאם, וכשנפלו בעגל מנאם לידע מנין הנותרים, וכשבא להשרות שכינתו עליהם, מנאם. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם".

דברי רש"י כביכול, סותרים את עצמם. בתחילה אומר רש"י "שמתוך חיבתם מונה אותם כל שעה" ואילו מיד אח"כ, הוא מונה זמנים מיוחדים בהם הם נמנו. משמע מכך, שזה לא היה כל שעה.

את הדילמה הנ"ל, מיישב רבי יחזקאל מקוז'מיר על דרך שאלה נוספת, לפי הכלל שכל "דבר שבמניין", יש לו חשיבות מיוחדת. אם כן, איך נמנו כל ישראל יחד, כאילו כולם חשובים, הרי בטוח שהיו ביניהם גם אנשים פחות ראויים?

 המשנה באבות  (ד, ג) אומרת: "אל תהי בז לכל אדם, שאין לך אדם שאין לו שעה" ולכן היו יכולים כולם להימנות כאחד. וזו הייתה גם כוונת רש"י: "שמתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה". כלומר, הקב"ה מונה כל אחד ואחד לאור השעה הטובה שבו, והרי "ישראל מלאים מצוות כרימון", ולכל אחד יש שעה טובה. לכן, כולם חביבים לפניו.

 

רבנו-אור-החיים-הק' שואל על דברי רש"י. אם אכן "כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם", מדוע לא מנה אותם לפני חודש ניסן, לפני שהשרה עליהם את שכינתו, וחיכה עד לאחד באייר?

במניין הראשון בחודש ניסן בשנה הראשונה, היו "כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף" (שמות יב, לז). במניין השני אחרי כפרת חטא העגל ע"י הבאת מחצית השקל, היו "שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמשים" (שמות לח, כו). כלומר, תוספת של 3550. במניין השלישי בפרשתנו נאמר: "ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמשים" {3550} (במ' א, מו). כלומר, לא נוסף אפילו אחד, וזה קשה לרבנו.

 

רבנו-אור-החיים-הק' משיב: בשני המניינים הקודמים, נימנו גם הלוים, ואילו במניין השלישי בפרשתנו, "והלוים למטה אבותם לא התפקדו בתוכם" (א, מז). לכן, הקב"ה מנה אותם "באחד לחודש השני בשנה השנית", כי גלוי לפניו יתברך, שביום זה יגיע מספר בני ישראל בלא הלוים, לאותו מספר במניין השני. וכדברי קודשו: "ולזה נתחכם הכתוב לומר למשה, לשאת ראש בני ישראל ביום אחד לחודש השני, שכיון שהיה זמן שהגיע המספר, למספר הראשון לבד הלוים, להעירך במה שאמר בפסיקתא, שהמספר הא' היה כמספר הב', ולא מת אחד ונכנס אחר במקומו. והטעם, לצד שהיו עסוקים במלאכת המשכן, על דרך 'ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם – חיים כולכם היום".

כלומר, תאריך המפקד נבחר ליום בו התווספו מב"י, שהשלימו את חסרון הלויים.

 

"במדבר סיני" –

"אין דברי תורה מתקיימים אלא

במי שמשפיל עצמו – כמדבר"

 (רבנו-אור-החיים-הק'. שמות יט, ב).

 

פרשת "במדבר" נקראת ברוב השנים, בסמיכות לחג השבועות – חג מתן תורה.

 על דרך הפשט, ניתן לומר שזה בא  להפריד בין הקללות המופיעות בפרשה הקודמת "בחוקתי", לבין חג השבועות. ברובד הפנימי, ניתן לומר שהביטוי בראש הפרשה "במדבר סיני", בא לרמוז על מידת הענווה אותה מסמל המדבר, כבסיס לקבלת התורה שניתנה "במדבר סיני". כלומר, את התורה ניתן לקיים, רק מתוך ענוה.

שמו של מדבר סיני היה לפנים מדבר סין, וכאשר ניתנה עליו התרה, נוספה לו האות י', כנגד עשרת הדברות.

רבנו בעל הטורים: "לעיל מיניה כתיב 'אלה המצוות', וסמיך ליה 'במדבר'. לומר: אם אין אדם משים עצמו כמדבר – אינו יכול לידע תורה ומצוות" (במ' א, א).

 

רבנו-אור-החיים-הק' אומר: "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמשפיל עצמו כמדבר, וכנגד זה אמר: 'ויחנו במדבר'. פירוש: לשון שפלות וענווה" (שמות יט ב).

 

רבי אלימלך מליזנסק אומר: הביטוי "במדבר סיני באהל מועד" – ללמדנו שני דברים:

א. "במדבר סיני" – שנהיה שפלים בעיני עצמנו כהר סיני שהשפיל עצמו מכל ההרים וזכה שתינתן עליו התורה, כמו שכתוב במזמור לחג השבועות: "למה תרצדון הרים גבנונים {הרים עם גיבנת, כסמל לגאווה} – ההר חמד אלהים לשבתו" זהו, הר סיני אותו חמד אלוקים בגלל צניעותו.

ב. "באהל מועד": שנכניס עצמנו לאוהלו של מועד = חג, ולא ניפול מרוב הכנעה לעצבות. שאין שכינה שורה על אדם מישראל אלא מתוך שמחה ורגשות חג ומועד". שילוב של ענוה פנימית, וקבלת החג מתוך שמחה של מצוה.

 

"במדבר" – מלשון דיבור. הקב"ה הורה למשה שכל דבריו "במדבר סיני" – יהיו רק דברי תורה.

 

לפני 3334 שנים {תשפ"ב}, קיבלנו כולנו את התורה במעמד הר סיני, כאשר את המשפט המפורסם "נעשה ונשמע", אמרו 60 ריבוא מעם ישראל, "כאיש אחד ובלב אחד". בעקבות כך, הקב"ה הוריד לבני ישראל 60 ריבוא מלאכים שהכתירו כל אחד מהם בשני כתרים: אחד כנגד "נעשה", ואחד כנגד "נשמע". כלומר, הגענו לדרגת מעמד המלאכים כדברי רבי אלעזר: "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצאה בת קול ואמרה להם: מי גילה לבני רז זה בו משתמשים מלאכי השרת ככתוב: "ברכו ה' מלאכיו גיבורי כוח עושי דברו –  לשמוע בקול דברו". (שבת פח, ע"א). פירוש הדברים: כמו שייעוד המלאכים הוא בעולם העשיה, כך אצל עם ישראל שהתקרבו לה'.

 

 "במדבר" – התורה ניתנה במדבר, כדי ללמדנו שהקב"ה זן ומפרנס לכל – בכל מצב.

 במדבר אין מים ואין גידולים, אין מגורים ואין עסקים, ובכל זאת ב"י ישבו ועסקו בתורה, כאשר ענני כבוד ריחפו מעליהם כספינת מדבר ממוזגת. הם גם זכו למנה אחת אפיים של מן מידי יום ביומו, בו טעמו מכל טוב. כל זה בא ללמד אותנו, שהקב"ה זן ומפרנס לכל מתוך חסד ורחמים, ובפרט לעוסקים באמת בתורת אלוקים חיים.

רבנו-אור-החיים-הק' אומר על כך בפירושו לפסוק: "בני, תורתי אל תשכח, ומצוותי יצור לבך. כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך" (ראשון לציון, משלי ג, א-ב). רבנו מסביר שכאשר אדם מקיים מצוות מתוך אהבה – "ומצוותי יצור לבך", הוא זוכה לאורך ימים של חיי שלום המשופעים כל טוב. "עוד ירצה לומר, כי – אורך ימים – על דרך עולם שכולו ארוך (קידושין לט ע"ב). ואומרו – ושנות חיים – פירוש, כפל החיים, שתהיה חי אפילו אחרי מיתה" כדברי קודשו. על דרך "צדיקים במיתתם נקראים חיים" (ברכות יח ע"א).

 

המסר לגבינו: ייעודנו בעולם הוא: לשמור ולעשות את מצוות התורה מתוך אהבה ושמחה, בבחינת הכתוב בתהלים: "עבדו את יהוה בשמחה..", ולהתרחק  מכל עבירה באשר היא, כך שכמו שאם נבקש מיהודי לאכול חזיר, הוא לא רק יסרב לאכול, אלא יגעל – כך נרגיש כלפי כל עבירה: קלה כחמורה, קטנה כגדולה, במחשבה ובמעשה. שנזכה.

 

 

 

 "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם,

 במספר שמות, כל זכר לגולגלותם מבן עשרים שנה ומעלה,

כל יוצא צבא בישראל – תפקדו אותם לצבאותם" (במ' א, ג).

 

"כשבא ה' לצוות לפקוד את בני ישראל, קדם לומר:

שאו – לשון נשיאות ורוממות" לעם ישראל

  (רבנו-אוה"ח-הק'. במ' א, ג).

כל אחד מעם ישראל במעמד הר סיני –

ככינור בשירת הבריאה.

 

"שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם" (א, ב). המפקד אינו מצטמצם לספירה פונקציונאלית בלבד, כדי לדעת את מספר היוצאים, אלא קיימת כאן התייחסות לייחוס המשפחתי של כל אחד – "מתוך חיבתן לפניו".

 

רבנו-אור-החיים-הק' אומר: "כשבא ה' לצוות לפקוד בני ישראל, קדם לומר – שאו – לשון נשיאות ורוממות. למצוא לכל אחד ספר איקונין {יחוס}, מה שאין כן באומות העולם". כלומר, בני ישראל הביאו ספרי ייחוס, כדי להראות שאין בהם פסול, וכדברי המדרש המסביר את הביטוי "שאו את ראש" – עשו להם הרמת ראש להודיע לכל באי עולם שהם מתייחסים מכל אומה ולשון". (מדרש לקח טוב פרשת במ').

במפקד הנ"ל, לא מנו את האנשים רק כדי לדעת את מספרם, אלא "למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגולגלותם", ביטוי החוזר בפרק א' י"ד פעמים. כלומר, הבדיקה מתמקדת אחרי שם האדם, לאיזה בית אב הוא משתייך, לאיזו משפחה מתייחס בית האב, ורק לבסוף לאיזה שבט.

 

רבנו-אור-החיים-הק' הדגיש בדבריו, את עניין ספר היחוס לכל אדם ואדם מעם ישראל, שכתוצאה מכך, הקב"ה מנשא ומרומם כל יהודי באשר הוא: "שאו – לשון נשיאות ורוממות".

 

"צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ…

 אֲנִי כִינּוֹר לְשִׁירָיִךְ" (רבי יהודה הלוי).

 

צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ, דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִך.

  מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן שְׁלוֹם רָחוֹק וְקָרוֹב, שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ.

 וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה, נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל– חרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ!
לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים,

וְעֵת אֶחֱלֹם שִׁיבַת שְׁבוּתֵך – אֲנִי כִינּוֹר לְשִׁירָיִךְ...".

 

 

דברי רבי יהודה הלוי – המשורר הלאומי, ודברי רבנו-אוה"ח-הק' הפרשן הלאומי,

מזכירים לנו שכל אחד מאתנו, הוא בבחינת כינור ייחודי בתזמורת הכלל עולמית המנגנת לכבוד הקב"ה, דוגמת שירת המלאכים לכבוד מלך מלכי המלכים הקב"ה.

מספרים על קומפוזיטור מפורסם שחיבר יצירות מיוחדות, וניצח על תזמורות פילהרמוניות רבות בעולם. בשלהי ימיו, ביקש מביוגרף שילווה אותו לכל מקום, ויתעד את פעילותו הענפה אותה יהפוך בשלב מאוחר לספר אוטוביוגרפי.

 יום אחד, ביקש הקומפוזיטור מהביוגרף שלא יבוא למחרת, היות ויצטרך להאזין דרך הרדיו לביצוע יצירה מוסיקלית, אותה אמורים לבצע תלמידיו במדינה אחרת, והוא חייב להיות מרוכז. הביוגרף ביקש שבכל זאת ירשה לו לבוא, ויתנהג "כזבוב בקיר", כך שיוכל להתרכז בהאזנה ליצירה.

בתום ההאזנה, הביוגרף שאל: "איך הייתה היצירה"? "הביצוע מעולה" הוא ענה. והוא המשיך: "חבל שבמקום 14 כינורות, הם שילבו רק 13 כינורות. היה חסר כינור אחד, וזה פגם ביצירה".

הביוגרף שאל: "איך הצלחת לגלות שחסר כינור אחד, מתוך עשרות כלי נגינה המשתתפים ביצירה?".

 

תשובת הקומפוזיטור:

"אני כתבתי את היצירה, ולכל כינור חיברתי צלילים המיוחדים רק לו.

הנמשל: כולנו כינורות של הקב"ה, ולכל אחד מאתנו, הוא יצר את הצלילים המיוחדים רק לו.

הקב"ה זקוק לכל יהודי באשר הוא, כך שכולנו נעצור תזמורת פילהרמונית עולמית יהודית,

 המהללת והמנגנת לכבוד הקב"ה, בבחינת דברי ריה"ל: "אני כינור לשירייך".

  

 רבנו-אור-החיים-הק' שואל: מדוע התורה חוזרת על הביטוי "כל יוצא צבא" י"ב פעמים, כך שכל שבט ושבט זוכה לביטוי "כל יוצא צבא"? על כך דברי קדשו:

"אמר הכתוב כן בכל פרטי המספר. לומר שלא היה אחד מכל הבאים לכלל המספר – שלא היה ראוי לצאת לצבא. אלא כולם גיבורי כוח, והוא אומרו 'כל', פירוש: כל אחד מהם יוצא צבא. וזה נס שאינו באומות, שאי אפשר שלא ימצא בכל המספרים שלהם – אחד שאינו ראוי לצאת בצבא".

פועל יוצא מדברי קדשו: ב"י הם גיבורי כח עושה דברו, הזוכים לנצח את אויביהם הרבים מתוך נסים ונפלאות, כפי שעינינו רואות בימינו. כל זה, בתנאי שהולכים בדרך ה', כנאמר במלחמת מדין: "ולא נפקד ממנו איש" (במ' לא מט).

 

רבנו-אור-החיים-הק' מסביר שכאשר שרי הצבא הגיעו למשה כשבידיהם תכשיטי נשים כמו "אצעדה, צמיד, טבעת, עגיל וכומז", משה כעס עליהם שנאמר: "ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה. ויאמר אליהם משה: מדוע החייתם כל נקבה?" (במ' לא יד – טו).

הם הסבירו למשה רבנו: "להסיר מהם חשש מכשול עון. כמובן ממין הקרבן אשר הקריבו תכשיטי נשים. ומאמר 'ונקרב את קרבן ה'…", הוא טעם הקרבן שהוא לכפר על הרהור עון" כפי שפירש בספרו (חפץ ה' שבת סד ע"ב ד"ה ונקרב), שהקרבן נועד לכפר על הרהורי עבירה בלבד. כלומר, הם לא חטאו בעבירה, אבל על הרהורי עבירה אם היו, הביאו כקרבן את התכשיטים.

 

חג השבועות – חג מתן תורה,

"הוא יום המקווה לבורא, לתורה, לעולם,

 לעליונים ולתחתונים…

            תכלית הבריאה ותקוותה"

 (רבנו-אור-החיים-הק' שמות יט, ב).

 

שלושת התנאים לקבלת התורה

לאור משנתו של רבנו-אור-החיים-הק'.

 א. זריזות ב. ענוה. ג. אחדות בעם ישראל.

 

פס' א': "בחודש השלישי {סיון} לצאת בני ישראל מארץ מצרים,

ביום הזה – {ר"ח סיון} באו מדבר סיני.

פס' ב': ויסעו מרפידים, ויבואו מדבר סיני,

ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט, א ב).

 

רבנו-אור-החיים-הק' שואל: מדוע לא הקדימה התורה את פסוק ב' ויסעו מרפידים" המציין את תחילת המסע, ורק אח"כ תכתוב את הפס' "ובחודש השלישי… באו מדבר סיני", המציין את הגעתם למדבר סיני.

 שאלה שניה: מדוע התורה חוזרת על הביטוי "באו מדבר סיני" פעמים, בשני הפס'?

שאלה שלישית:  עם ישראל קיבל את התורה בהר סיני, רק אחרי 49 ימים. מדוע לא נמסרה לו עם יציאתו ממצרים?

תשובת רבנו: "אכן כוונת הכתוב להקדים שלשה עניינים שהם עיקרי ההכנה לקבלת התורה, ובאמצעותם נתרצה ה' להנחילם נחלת שדי –  היא תורתנו הנעימה".

א. זריזות.   ב. ענווה.   ג. אחדות.

 

א. זריזות

 

רבנו-אור-החיים-הק' אומר שכדי להתעצם ולהתגדל בתורה, יש להתרחק מהעצלות, ולדבוק בזריזות, "כי העצלות היא עשב המפסיד השגתה ,ולא תושג אלא בהתעצמות וזריזות, וכנגד זה אמר הכתוב 'ויסעו מרפידים' שהוא רפיון ידיים, והם נסעו מבחינה זו" כלשון קדשו. כלומר, הם חזרו בתשובה מרפיון ידיים, וחזרו לעסוק בתורה ביתר שאת, ויתר עוז וגבורה.

בלימוד תורה, מצווים להיות זריזים, ולהישמר מביטול תורה, כדברי רבי מאיר בפרקי אבות (פרק ד', י): "… ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך". כאשר אינך מזדרז להתחיל בלימוד, ומתחיל להתבטל, ימצאו לך סיבות נוספות שיסייעו לך להמשיך להתבטל.

בזמן הלימוד, עלינו להשקיע מאמצים רוחניים ופיזיים עליונים, ולהפוך את התורה לעסק ככתוב: "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה – אז תבין יראת ה'" (משלי ב' ד). כמו שבשביל להצליח בעסקה טובה, האדם יגיע בכל עת, ובכל מזג האויר, העיקר שיצליח לגרוף הון, כך בלימוד תורה.

כדוגמא, נציין חקלאי שיש לו שדה ואינו מעבדו. בשדה, יצמחו רק עשבים שוטים במקום תבואה. על כך אמר "החפץ חיים" על הכתוב בפרקי אבות: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". חלק – מלשון חלקת אלוקים קטנה אותה קיבל כל יהודי בבואו לעולם הזה, ועליו לעבד אותה בתבונה רבה, כדי לזכות בעולם הבא.

כל אחד יקבל את חלקו בעולם הבא, העשוי מהיכלות ומדורים מדורגים, בהתאם להשקעתו בהאי עלמא, ככתוב בפרקי אבות: "אם למדת תורה הרבה – נותנין לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ודע: מתן שכרן של צדיקים – לעתיד לבוא" (פ. אבות ב', משנה טז).

 

 

רבנו-אור-החיים-הק'  מעיד על עצמו שעסק בתורה "בתוך עמקי ים הצרות: תפיסות על עסקי ממון ועל עסקי נפשות ולמות מתוך תורה חשבתי, ואל אור החיים נתתי לבי ועיני שכלי… " (מתוך הקדמתו לפירושו אור החיים לתורה).

בספרו "ראשון לציון" הוא כותב ש"האלשיך הקדוש" שחי בצפת בתקופת מרן רבנו יוסף קארו והאריז"ל, כתב את פירושו לתורה "בזמן שהיה מתעסק בצרכי הגוף למצוא טרף {פרנסה}. באותן שעות חיבר פירוש על התורה כולה, כי ידיו היו עסקניות {בפרנסה} ומחשבותיו חכמניות בתורה".

 

ב. ענוה

 

"אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמשפיל עצמו, ומשים עצמו כמדבר, וכנגד זה אמר: ויחנו במדבר. פירוש: לשון שפלות וענווה כמדבר שהכול דורכים עליו". (מדברי רבנו "אוה"ח הק').  זה מבוסס על דברי הגמרא: "אין דברי תורה מתקיימים, אלא במי שדעתו שפלה עליו" (תענית ז ע"א). וכן ע"פ המדרש: "כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר, אינו יכול לקנות את החכמה והתורה, לכך נאמר – במדבר סיני". (במדבר רבה, פרשה א, ז).

המדבר שהוא חשוף מצמחיה, בניינים ואדם, מהווה מטאפורה להתנהגות הרצויה של האדם הרוצה באמת לקנות את התורה, היות ועליו לחשוף את פנימיותו ואת הצלם האלוקי הפנימי שבו ללא דעות קדומות, ו"לעשות עצמו כמדבר הפקר" כלשון המדרש, ובכך יזכה בתורה.  כמו כן, בני אדם במדבר, שווים בכך שאין לאיש בעלות על שום דבר, לכן כל אחד עשוי להקשיב טוב יותר לחברו ללא התנשאות, ולקבל את האמת ממי שאמרה כדברי הרמב"ם בבראשית "שמונה פרקים"

הביטוי "כמדבר הפקר", רומז לכך שכמו שהמדבר הוא הפקר ואין לאיש בעלות עליו, כך התורה, "כל הרוצה לקבל – יבוא ויקבל" כדברי המכילתא דרבי ישמעאל בפרשת יתרו.

 מי לנו גדול כמשה רבנו עליו מעיד הקב"ה: "והאיש משה, עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". (במדבר יב יג), שזכה לפתח את מידת העווה בכך ששימש רועה צאן במדבר במשך עשרות בשנים. כנ"ל אברהם אבינו שאמר לה': "ואנוכי עפר ואפר", וכן דוד המלך שאמר בתהלים: "ואנוכי תולעת ולא איש".

 אכן, הרוצה לזכות במתנת התורה בבחינת הכתוב "וממדבר מתנה…" (במדבר כאי ח). ישים עצמו כמדבר, ובכך יזכה גם להמשך הפסוק: "וממתנה נחליאל, ומנחליאל במות".

 

"אלוקי נצור": את תפילת העמידה אנו חותמים בתפילה הנ"ל. מתי אדם זוכה ל"פתח לבי בתורתך", רק אחרי שאומר ומפנים "ונפשי כעפר לכל תהיה". קיים בברכה הנ"ל תרשים זרימה: 1. "נצור לשוני מרע / ולמקללי נפשי תידום / ונפשי כעפר לכל תהיה" – ורק אז אנו זוכים לברכה בהמשך 2. "וכל הקמים עלי לרעה, מהרה הפר עצתם, וקלקל מחשבותם , יהי כמוץ לפני רוח, ומלאך ה' דוחה….".

 

מרן החיד"א תלמידו של רבנו "אור החיים" הק' מספר בספרו ("שם הגדולים" ערך בית יוסף). שבתקופת מרן השולחן ערוך, היו שלושה חכמים שהיו ראויים לחבר ספר הלכה לכלל ישראל: רבי יוסף טאטיצק, רבי יוסף בר לב, ורבי יוסף קארו. "והסכימו מן השמים, שתינתן דת כי מרן רבי יוסף קארו יחברהו, היות והצטיין בענוותנותו היתרה יתר על השאר" . מסופר עוד על מרן רבי יוסף קארו שכאשר שימש כרב הראשי של צפת וראש בית הדין, חתם מרן על פסקי הדין בראש הרכב בית הדין. כאשר עלה הרדב"ז = רבי דוד בן זמרה ממצרים לצפת, בקשו מרן לחתום במקומו בראש ההרכב, היות והיה מבוגר ממנו, דבר המצביע על ענוותנותו הרבה. שנזכה ונזכה אחרים.

 

ג. אחדות בעם ישראל

 

רבנו-אור-החיים-הק': עם ישראל הגיע למדבר סיני לקראת קבלת התורה, בר"ח סיון.

רבנו אור-החיים-הק' מדגיש את חשיבות האחדות בתוך עם ישראל, כבסיס להצלחה בכלל, וקבלת התורה בפרט.

 

"ויחן שם ישראל". ויחן לשון יחיד –  שנעשו כולם יחד כאיש אחד, והן עתה הם ראויים לקבלת התורה".

רבנו-אור-החיים-הק' מדגיש את האחדות בקרב בני ישראל, כבסיס לקבלת התורה, אבל ביתר שאת הוא מדגיש את האחדות בקרב תלמידי חכמים, וכך דברי קודשו:

"ייעוד חכמים בהתחברות בלב שלם ותמים, לא שיהיו בד בבד, עליהם אמר הכתוב: "חרב אל הבדים" (ירמיהו ג, לו). אלא יוועדו ויסבירו פנים זה לזה".

 

מרן החיד"א מציין שהביטוי "במדבר סיני", שווה בגימטריא שלו לביטוי "בשלום" = 378. כמו שבני ישראל קיבלו את התורה מתוך שלום ואחווה, כך עלינו להיות מאוחדים איש עם רעהו כל העת, ובפרט לפני חג מתן תורה.

 

לצערנו, הפסיפס היהודי מורכב מיותר מידי דגלים, צבעים, מחנות, חצרות, מפלגות, והרשימה ארוכה.

עם עלייתם ארצה של אבותינו הקדושים, הם הופתעו מהרבגוניות היתרה בארץ קודשנו שאינה מובילה לגאולתנו.

מן הראוי שראשי המחנה ייקחו ברצינות את המשולש הנ"ל: זריזות, ענווה ואחדות אותו הציג רבנו-אור-החיים-הק', ויחרטו אותו "בעט ברזל ובציפורן שמיר" כדברי הנביא, ויגבשו תכנית המקרינה "אחדות אלוקית", מתוך מעט ענווה ע"י וויתור על השוליים הרחבים שהם בעצם טפלים, אבל מהווים –  רק תחפושות וכבוד עצמי.

 

 

"אורות מתן תורה –

  מתעוררים מחדש בחג השבועות".

 (רבנו האר"י הק' ורבנו החיד"א).

 

הגמרא מספרת על רבי יהודה בר אלעאי שהיה קושר מטפחת לראשו מפסח לשבועות,

 היות וכאב לו הראש משתיית 4 כוסות יין בליל הסדר.

מרן הרב עובדיה יוסף ע"ה מסביר את הגמרא כך:

 בימים הללו של ימי הכנה לקראת קבלת התורה, רבי יהודה בר אלעאי, היה מנסה להתרכז בלימוד תורה, כדי לזכות להיות כלי קיבול נאה לתורה בחג מתן תורה.

 כאשר חש בראשו, הוא קשר אותו במטפחת, כדי שיוכל להמשיך ללמוד תורה.  

במשך מ"ט ימי הספירה, מנסים אנו לשחזר מחדש את ההכנות הרוחניות שעשו בני ישראל במדבר, דבר שהוביל אותם למעמד "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" בקבלת התורה, ואף זכו להתקרב למלאכים. גם בימינו, מצווים אנו להאיר את נשמותינו כאבן ספיר דוגמת לוחות הברית שהאירו במעמד הר סיני כסנפירינון, וזאת על ידי תיקון המידות על פי הוראות תורתנו הקדושה "שתיבותיה ואותיותיה – ספורות ומזוקקות, חצובות ממחצב קדוש ונורא, נפלאים המה למכיר בהם וכו'" כדברי רבנו-אוה"ח-הק' (במדבר ז,  א).

 

השל"ה הקדוש אומר שבחג השבועות נידונים על פירות האילן – הרוחניים,  "כי היום הקדוש יומא דדינא". האדם נמשל לעץ החיים ככתוב: "עץ חיים היא למחזיקים בה". פועל יוצא מכך שבחג השבועות יורד אור מופלא ממחצב קדוש" (אוה"ח הק' במדבר ז, א ).

 

"אמר רבי יצחק: מה שהנביאים עתידים להתנבאות, קיבלו מסיני נבואתם בכל דור ודור" (מדרש רבה, יתרו כח, ד).  המשנה אומרת: "בארבעה פרקים העולם נידון:  בפסח על התבואה , בעצרת {חג השבועות} על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרום, ובחג הסוכות נידונים על המים". (ראש השנה פרק א).

בחג השבועות, אנו נידונים על הצד הרוחני. כל אחד מאתנו מקבל את המינון בלימוד התורה וחידושיה, אותם ילמד ויחדש כל השנה, בהתאם להכנות הרוחניות שעשה בנידון במשך שבעה שבועות של ימי הספירה, בבחינת "הטורח בערב שבת – יאכל בשבת".

כנ"ל לפני ראש השנה. ישנם שבעה שבועות המתחילות אחרי ט' באב, ונמשכות עד א' בתשרי בהם האדם מתכונן ליום הדין בכל הקשור לגופו: פרנסה, בריאות וכו'.

 

ה-"שפת אמת" אומר: "בימים אלה אחר יציאת מצרים בהם נמשכו בני ישראל אחר הקב"ה במדבר , כדכתיב: "זכרתי לך חסד נעוריך" –  נשארה זכירה בשמים לדורות הבאים, בהם יש התעוררות בנשמות בני ישראל להתבטל אליו, לכן נאמר "וספרתם לכם", כי הזמן מוכשר לכך… בכל שנה ושנה".

כאז, בו בני ישראל התכוננו היטב לקבלת התורה בבחינת "והיו נכונים ליום השלישי" (שמות יט, יא) וספרו את הימים יום יום מתוך ציפייה וכמיהה למעמד הנורא, כך בימינו, ע"י הספירה ותיקון המידות, ובעיקר התעצמות בלימוד התורה, נזכה בעזהי"ת  לקבל מנה אחת אפיים של הארה רוחנית חדשה בחג השבועות בבחינת "והקרבתם מנחה חדשה לה'" = התורה צריכה להיות כחדשה בכל יום כאילו היום ניתנה מסיני". (כלי יקר, אמור כג, טז).

 

 רבנו האר"י הק' ורבנו החיד"א  מסבירים את הכתוב "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה" (מגילת אסתר). "נזכרים" = קיום מצוות החג. "נעשים" = נעשים מחדש ברוחניות, ומתעוררים מחדש כל האורות שהיו בעבר.

 

"לך אמור להם, שובו לכם לאהליכם" (דברים ה, כז).

לקחת את כלת התורה הביתה –

שם מתחיל קיומה הלכה למעשה.

 

חכם גבריאל החליט לקחת את בנו הקטן נתנאל לחתונה. כדרכם של ילדים השואלים על כל דבר שונה הניצב בדרכם, הוא מאוד התפעל משמלת הכלה הנוצצת בלובנה וביופיה, כאשר הכלה יושבת על כיסא מלכות.

ילד השעשועים נתנאל, שואל את מו"ר אביו: יש לנו כלה. איך מזהים את החתן, הרי כל הגברים לבושים אותו דבר?

האב ענה: בני – מי שיקח את הכלה בסוף הערב לביתו – זהו החתן.

הנמשל: בשבועות קבלנו את כלת התורה. בואו ניקח אותה הביתה ככתוב בסוף מעמד קבלת התורה ב-'ויתחנן':

 "לך אמור להם – שובו לכם לאהליכם" = שובו הביתה לאוהלה של תורה, עם תורת אלוקים חיים אותה קיבלתם.

כמו שביתו של אדם הוא מבצרו, כדברי הפתגם, כך אמורה להיות תורתנו בעינינו.

פירוש נוסף המשלים את הפירוש הקודם:

תחילת קבלת התורה – מתחילה בבית עם רעייתו {"אהל"}, כאשר בני אדם אחרים לא רואים אותו. כלומר, על האדם להתחיל לקיים את מצוות התורה בראש ובראשונה – ביחסו לנוות ביתו, ובכל הקשור בביתו כשאנשים בחוץ לא רואים אותו, היות והשכינה נשמצאת בכל אשר יפנה, לרבות בביתו מבצרו.

 

שבת שלום ומבורך

משה אסולין שמיר

 

 

פרטי הפיוט

כתובת: כתובה לחג השבועות לאמרה עם הוצאת ספר תורה ויתחיל ׳אשרי העם שככה לו׳(זמירות ישראל ירושלים תש׳׳ו, עמי 464).

התבנית: הפיוט בנוי משלושים ושש מחרוזות משולשות טורים בחריזה המתחלפת בכל מחרוזת הנחתמת בטור פסוקי.

החריזה: אאא / בבב / …

החתימה: ישראל (בראשי חמש המחרוזות הראשונות). מקורות

מהדורות: זמירות ישראל, צפת שמ׳׳ז/1587; שאלוניקי שנ׳׳ט/1599, ויניציאה שנ׳׳ט, חלק ג, עמ׳ 22; בילוגראדו תקצ׳׳ח/1837; מהדורת פריס חורב, תל אביב תש׳׳ו/1946, עמי 464; טובה בארי, ישראל נג׳ארה – שירים, תל אביב תשע׳׳ה.

 

נוסח הכתובה

יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ

לְהִתְעַלֵּס עִם בַּת נָדִיב וּלְפָרֵשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ

אַפִּרְיוֹן  עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ  שְׁלֹמֹה

 

שְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים נָטַשׁ וּפָרָשָׁיו וְרִכְבּוֹ

 

הערה: מונחי הכתובה מפורשים היטב במבוא. כאן, בפיוט הראשון מפורשים דיים, בשאר הפיוטים – הפירוש קצר.

פתיחה חגיגית / מעמד החופה

1.ירד…בשמו: תיאור ירידת הדוד לגן לשמוח עם כלתו משל הוא לירידת ה׳ על הר סיני ליתן תורה לישראל. הלשון על פי שה׳׳ש ו,ב והנמשל על פי שמות יט,כ וירד ה׳ על הר סיני׳ ונדרש כך: ׳דודי זה הקב״ה, לגנו – זה העולם, לערוגות הבשם – אלו ישראל׳(שהש׳׳ר ו,ב). 2. להתעלס…שלומו: להתייחד עמה ולפרוס עליה את חופתו, משל להתחברות ה׳ עם ישראל ולהשראת שכינתו עליהם. להתעלם: עדה׳־כ משלי ידיח ׳נתעלסה באהבים׳. בת נדיב: על פי שה״ש ז,ב כינוי לכלה מיוחסת ובת נדיבים הם האבות (בבלי סוכה מט ע״א). ולפרש…שלומו: כאן: לפרוס עליה את חופתו כמו ׳ופרס עלינו את סוכת שלומך׳ (מנוסח השכיבנו). 3. אפריון…שלמ'ה: חופת חתנים על פי שה׳׳ש ג,ט. 4. שרפים…ורכבו: כביכול ה׳ נפרד ממחנה מלאכיו בשמים לטובת איילת אהבים היא ישראל.

 

5 וּבֵין שְׂדֵי אַיֶּלֶת אֲהָבִים שָׁם מְסִבּוֹ

בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ

 

רַעְיָתִי יוֹנָתִי בֹּאִי אִתִּי לִדְבִיר וְאוּלָם

כִּי לְמַעֲנֵךְ  אֶעֱזֹב כָּל הֲמוֹנֵי מַעְלָה וְחֵילָם

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם

 

10 אָמְרָה אֲיֻמָּה אֶת שִׁמְעָת דּוֹד שְׁמַעְתִּיהוּ

וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיהוּ

יַשְׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ

 

לַחֻפָּה נִתְרַצְּתָה מֵחוֹלַת הַמַּחֲנִים

 

שרפים ואופנים: סוגים של מלאכים, ראה סוף הפיוט 'אל אדון על כל המעשים׳. ופרשיו ורכבו: עדה״ב שמות יד,כג. 5. ובין… מסבו: קבע את מקום מסיבת חופתו, והנמשל – השראת השכינה בן שני הכרובים שבקודש הקדשים (ראה מפרשים לשה׳׳ש א,ג ושהש׳׳ר א,יד). אילת אהבים: על פי משלי ה,יט. שם מסבו: כמו ׳עד שהמלך במסבו׳ (שה׳׳ש א,יב). 6. ביום…לבו: על פי שה״ש ג,יא שנדרש על מתן תורה ובניין בית המקדש (בבלי תענית כו ע׳׳ב). 7. רעיתי…ואולם: החתן הקב׳׳ה מזמין את רעייתו ישראל לדביר ולאולם במקדש. רעיתי יונתי: כינויי חיבה לישראל על פי שה׳׳ש ה,ב. לדביר ואולם: למקדש ראה

מל׳׳א ח,ו ותה׳ כה,ב ובבלי עבודה זרה כד ע״ב. 8. כי…וחילם: ה׳ כביכול נוטש את משכנו ונפרד מכל מלאכי מעלה למען רעייתו ישראל למטה בבחינת ׳נתאווה הקב׳׳ה שתהיה לו דירה בתחתונים׳ (תנחומא נשא כד). 9. וארשתיך לי לעולם: על פי הושע ב,כא. 10. אֲיֻמָה: כינוי לכלה המיוחדת ישראל המטילה אימה על אומות העולם על פי שה׳׳ש ו,ד. שמעת דוד שמעתיהו: שמעתי את קול הדוד החתן. 11. ואהבת עולם אהבתיהו: עדה׳׳כ יר׳ לא,ב. 12. ישקני מנשיקות פיהו: על פי שה׳׳ש א,ב שנדרש על שני הדיברות שיצאו מפיו של ה׳ ׳אנכי ולא יהיה׳ ועל ירידת האש לקבל את הקרבנות (שהש׳׳ר א,ב). 13. לחפה…המחנים: הסכמת הכלה לנישואין על פי נוסח הכתובה, והנמשל – ׳ויענו כל העם ויאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע׳ (שמות כד,ז). מחולת המחנים: כינוי לישראל על פי שה׳׳ש ז,א.

 

וּכְנֶגֶד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע לָקְחָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא עֲדִי עֲדָיִים

15 בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

 

וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ עִם עַם זוֹ קָנָה בְּסִינַי

וְאֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה וְהֶחָתוּם אֶקְרָא בְּאָזְנֵי הֲמוֹנִי

הִנֵּה הִיא כְּתוּבָה לְפָנַי

 

בְּשִׁשִּׁי בְּשַׁבָּת אַגִּיד אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן

20 יוֹם לְהַנְחִיל אוֹהֲבָיו תּוֹרָה אַל חַי נִתְכַּוָן

שִׁשָּׁה יָמִים לְחֹדשׁ סִיוָן

 

14. 14. וכנגד…עדיים: ישראל זכו לשישים ריבוא של תכשיטים כפרס על הכרזתן לקבל את התורה ׳נעשה ונשמע׳. השווה תנחומא תצוה ז,יא ׳כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע מיד חבבן הקב״ה ושלח לכל אחד מהם שני מלאכים והיה אחד חוגר לו זינו, ואחד נותן לו עטרה בראשו׳. 15. בחדש… מצרים: הוא חודש סיוון שבו ניתנה התורה, על פי שמות יט,א. 16. ויהי…בסיני: הקשר של ה׳ עם ישראל היה חזק במעמד הר סיני. ויהי הקשר אמיץ: על פי שמו"ב טו,יב. עם זו קנה: עדה׳׳כ שמות טו,טז ׳עם זו קנית׳. 17. ואת…המוני: דברי המשורר המודיע על קריאת שטר הכתובה בפני העם. ואת…והחתום: על פי יר׳ לב,יא. 18. הנה…לפני: על פי יש׳ סה,ו.

 

תאריך הכתובה

19־21. בששי…העולם: התאריך הוא הסעיף הראשון בו מתחילה כתובת הנישואין. 19. בששי בשבת: ביום שישי בשבוע, הוא יום מתן תורה על פי פרקי דר׳ אליעזר מו ׳ערב שבת בששה לחדש בשש שעות קבלו ישראל את הדברות׳ ושונה מן התאריך התלמודי ׳דכולי עלמא תורה נתנה בשבת׳ (בבלי שבת פו ע״ב). אגיד… הנשתון: אקרא את מה שכתוב בשטר. בכתב הנשתון: על פי עז׳ ד,ז. שם: במוב־ איגרת. כאן: שטר הכתובה המזוהה גם עם התורה (בבלי סנה׳ כא ע׳׳ב). 20. יום… נתכון: יום שבו נתכוון ה׳ לתת את התורה לישראל. נתכון: חשב ותכנן, רמז לשיטתו של ר׳ יוסי, שהתורה אמורה הייתה להינתן בשישי בשבת שחל בו׳ בסיון, אלא שמשה הוסיף יום מדעתו לפרישה ולקדושה, וה׳ הסכים עמו, ולא ירדה שכינה על ההר עד יום שבת (בבלי שבת פו ע״ב). 21. ששה…סיון: הוא ו׳ בסיון. תאריך זה תואם את היום המתוכנן לפני התוספת, את שיטת חכמים, את דעת המכילתא ־תרו ג ואת פרקי דר׳ אליעזר מח.

 

בְּיוֹם מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר אֶל נֶעֱלַם

הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן עַל מַלְכֵי גּוֹיִים כֻּלָּם

בִּשְׁנַת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה לִבְרִיאַת הָעוֹלָם

 

25 לְמִנְיָן שֶׁאָנוּ מוֹנִין וְקָהָל עֲדָתִי בְּכָל תְּפוּצוֹתֶיהָ

פֹּה בָּאָרֶץ הַלֵּזוּ בְּיָד אֶל נִתְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ

כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ

 

22. 22. ביום…נעלם: ביום התגלות ה׳ על הר סיני. מסיני…פארן: על פי רב׳ לג,ב. מסיני בא: ׳לקבל את ישראל כחתן זה שהוא יוצא לקראת כלה׳ (מכילתא יתרו סוף פ״ג ורש״י רב׳ לג,ב). מסיני…כלם: במכילתא ־תרו פ׳׳ה נדרש כך: ״מלמד שהחזיר הקב׳׳ה את התורה על כל אומות העולם ולא דיבלוה. ׳וזרח משעיר׳ – אלו בני ישמעאל; ׳הופיע מהר פארן׳ – אלו בני ישמעאל״. -2. בשנת…עולם: היא השנה שבה ניתנה תורה לישראל.

 

מקום החופה

25. 25. למנין…פ'ה: זוהי חוליית הקישור המחברת את התאריך למקום החופה. מנוסח כתובת הנישואין, כמו ׳למנין שאנו מונין פה עיה״ק ירושלים׳. וקהל…תפוצותיה: ־מניין המשותף לכל קהילות ישראל הוא המניין לבריאת העולם. 26. פיה בארץ הלזו: על פי יחז׳ לו,לה. שם מוסב על ארץ ישראל על פי ההקשר וגם על פי תרגום יונתן בן עוזיאל, כאן על הר סיני או העולם הזה בכללותו. ביד…אשיותיה: ־סודותיה נקבעו על ידי ה׳, השווה איוב כו,ז ׳תולה ארץ על בלי מה׳. אשיותיה: על כי יר׳ נ,טו. 27. כי…יכוננה: על פי תה׳ כד,ב. תיאור הימים והנהרות שבפסוק תואם ־נוהג שבכתובת הנישואין לתאר את מקום החופה על ידי סימני נוף סביבתיים ־כמיוחד הנהר שבסביבה כמו ׳רעל נהר זיז מותבא׳(= היושבת על נהר זיז). הפסוק על סימני נופיו, הנהרות והימים, מוסב על העולם בכללותו על פי פשוטו וגם על ארץ ישראל על פי מדרשו ׳מאי דכתיב כי הוא על ימים … יכוננה ? אלו ז׳ נהרות שמקיפים את ארץ ישראל…׳ (בבלי בתרא עד ע׳׳ב). כאן: זהו מוטיב של נחמה לעתיד.

 

אֵיךְ הֶחָתָן שַׂר שָׂרִים וּנְגִיד נְגִידִים

יָחִיד וּמְיֻחָד הוּא מוֹשִׁיב יְחִידִים

30 חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים

 

אָמַר לַיְּקָרָה וּנְעִימָה הַבַּת רַבַּת הַמַּעֲלוֹת

נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו מִכָּל הַנָּשִׁים וְהַבְּתוּלוֹת

יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת

 

יָמִים רַבִּים תִּהְיִי לִי וַאֲנִי אֵלַיִךְ לְגוֹאֵל

35 הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לָךְ פִּקּוּדִים נֶחְמָדִים מִזָּהָב עַל יַד יְקוּתִיאֵל

הֱוִי לִי לְאִנְתּוּ כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל

 

פרטי החתן והכלה

28. 28. איך החתן: מנוסח כתובת הנישואין ׳איך החתן פלוני אמר לה לכלתא דאי. שר שרים: על פי דני׳ ח,כה. 29. יחיד ומיחד: יחיד בעולמו ומיוחד הוא כחתן. מושיב יחידים: על פי תה׳ סח,ז. יב׳׳ע תרגם ביטוי זה ׳מזוג זוגץ יחידאין׳ והמדרש ־ ׳אלו ישראל שירדו יחידין למצרים בשבעים נפש ועשאן הקב׳׳ה בתים (במדבר רבה ג,ו), והמפרשים פירשוהו על כינוס ישראל מפזוריהם. 30. ך!כו…מחמדים: על פי שה׳׳ש ה,טז. 31. ליקרה…המעלות: תארי הכלה ישראל. 32. נשאה…והבתולות: שיבוץ מורכב על פי אם׳ ב,יז; ה,ב. 33. יפה…כנדגלות: על פי שה״ש ו,י.

 

נוסחת הקידושין

34. 34. ימים…לגואל: את תהיי לי לרעיה לאומה ואני לגואל, עדה׳׳ב הושע ג,ג ׳ואמר אליה ימים רבים תשבי לי… ולא תהיי לאיש וגם אני אליך׳. ימים…לי: הד לנוסח ביחז׳ טז,ח ׳ואפרש כנפי עליך ואבא בברית אתך ותהיי לי׳ ולשמות יט,ה ׳והייתם לי סגלה׳. תהיי לי: כנגד מאמר הקידושין להלן בטור 36. 35. הנה…יקותיאל: המצוות או לוחות הברית משל הם לאמצעי הקידושין, לטבעת וכיו׳׳ב. הנה שלחתי לך: על פי מל׳׳א טו,יט. פקודים נחמדים מזהב: המצוות החשובות יותר מכסף על פי תה׳ יט,יא ׳הנחמדים מזהבי. יקותיאל: כינוי למשה רבנו על פי בבלי מגילה יג ע״א לדהי״א ד,יח ׳יקותיאל אבי זנוח׳. 35. הוי…ישראל: זה מאמר הקידושין למתואר בשני הטורים הקודמים.

 

וַאֲנָא אוֹקִיר וֶאֱזוּן יָתִיכִי וַאֲכַסֶּה

כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ לְמִסְתּוֹר וּלְמַחֲסֶה וּלְמִכְסֶה

וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא

 

40 וְיָהֵבְנָא לִיכִי מַהֵר בְּתוּלַיְכִי

תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים תִּחְיִי אַתְּ וּבָנַיְכְי

הָרֹפֵּא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי

 

התחייבויות יסוד של החתן: שאר, כסות ועונה

המזונות הם אחד מי׳ דברים, שמתחייב הבעל לאשתו וכוללים גם כסות ומדור (רמב״ם הלכות אישות, פרק יב, הלכה ב; וטור ושו׳׳ע שם, סימן סט סעיף ב). 37. ואנא…ואכסה: מנוסח כתובת הנישואין, ופירושו: אני אכבד ואפרנס אותך ואכסך בבגדים. 38. כי…ולמכסה: אשגיח ואגן עלייך. כי אהיה עמך: על פי שמות ג,יב ורמז לנוסח ׳ומיעל לוותייכי׳. למסתור ולמחסה ולמכסה: עדה׳׳ב יש׳ ד,ו בהקשר להשגחת ה׳ בעתיד. 39. והוכן בחסד כסא: על פי יש׳ טז,ה והוא כסא המלוכה של דוד (רש״י). כאן כמוטיב של נחמה.

 

עיקר כתובה

40-המוהר או עיקר כתובה בלשון חכמים הוא הסכום הכספי המזערי של מאתים זוז לבתולה, שמתחייב הבעל לפרוע לאשתו עם הפקעת הנישואין, כדי שלא תהא אשה קלה בעיני בעלה להוציאה (רמב״ם הלכות אישות שם, טור ושו׳׳ע אבה׳׳ע הל׳ קידושין סימן סו סעיפים א-יא). דהיבנא…בתוליכי: נוסח ההתחייבות במוהר הוא עיקר כתובה בכתובת הנישואין, סכום שיש בו לפרנס את האישה שנה אחת.

41-תורת…ובניכי: הנמשל לעיקר כתובה היא התורה, שיש בה לפרנס את האישה ובניה. תורת…חיים: על פי משלי יג,יד. כאן: תורת ה׳ מקור החיים של הפרט ושל הכלל. תחיי את ובניכי: על פי מל״ב ד,ז.

 

רפואתה וקבורתה

42-הרֹפא…חייכי: על פי תה׳ קג,ג־ד. הרפא לכל תחלואיכי: כנגד התחייבות החתן ברפואת אשתו(רמב׳ים, שם). הגואל משחת חייכי: רמז להתחייבות הבעל לשאת בהוצאות הקבורה של אשתו (רמב׳׳ם, שם). כאן: התחייבות ה׳ להציל את ישראל מסכנה וממוות.

 

 

וּצְבִיאַת כַּלְּתָא דָּא וַהֲוָת לֵיהּ לְאִנְתּוּ

וּבְרִית עוֹלָם לְקֶשֶׁר אַמִּיץ בֵּינֵיהֶם שׁוֹת שָׁתוּ

45-יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ

 

וּצְבִי חֲתָנָא דְּנָא וְהוֹסִיף עַל עִקַּר כְּתֻבָּתָהּ

מָה שֶׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ בְּאוֹרַיְתָא

וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְאַגָּדָה וְתוֹסֶפְתָּא

 

הִקְדִּים לָהּ בְּתוֹרַת מְקַדֵּם רַמַּ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה מֵהֵן לֹא יְמִישׁוּן

 

הסכמת הכלה לנישואין

1.43צביאת…לאינת1: לאחר התחייבויות החתן בכתובה מופיע נוסח ההסכמה של הכלה לנישואין ׳וצביאת כלתא דא והות ליה לאינתו׳. ופירושו: והסכימה כלה זו ותהי לו לאשה, לפי שהנישואין טעונים הסכמה. 44. ו-ברית…שת1: ועשו ביניהם קשר חזק וברית עולם. וברית עולם: על פי יש׳ סח,ח ׳וברית עולם אכרית להם׳. לקשר אמיץ: על פי שמו׳׳ב טו\ב. שית שתו: על פי יש׳ כב,ז. 45. יומם…ישב'תו: על פי בר׳ ח,כב.

 

תוספת כתובה

46. 46. וצבי…כתבתה: מנוסח כתובת הנישואין, ופירושו: ורצה חתן זה והוסיף סכום כסף על עיקר כתובה. הבעל רשאי להוסיף על עיקר כתובה בסך מאתיים זוז כל סכום שירצה. גם סכום זה נרשם בכתובה ומכונה ׳תוספת כתובה׳(רמב״ם שם ה״ז וטור שו׳׳ע שם סעיף ז). 48-47. מה…ותוספתא: הנמשל לתוספת היא התורה שבעל פה לחלקיה. 47. מה…באוריתא: על פי ויק׳׳ר (וילנא) כה,א. 48. וספרא: מדרש הלכה על ספר ויקרא. וספרי: מדרשי הלכה על במדבר ודברים. ואגדה: מדרשי אגדה. ותוספתא: אוסף ההלכות הנוספות על המשנה, רמז לתוספת הכספית.

 

המוקדם והמאוחר

49. 49. הקדים…עשה: על פי נוסח, שהיה לפני ר׳ ישראל נג׳ארה, מדובר כנראה במנהג של קהילות יהודיות כמו מצרים, שנהגו לחלק את התוספת לשני חלקים: חלק אחד שולם לפני הנישואין והוא המוקדם, וחלק לאחר הנישואין והוא המאוחר. במבוא מובא ההסבר בהרחבה, כאן קיצור הדברים. המוקדם הוא מצוות עשה והמאוחר הוא מצוות לא תעשה. לקדימות מצוות עשה על לא תעשה יש כמה הסברים: א. הדיבר הראשון ׳אנכי׳ המקפל בתוכו את כל מצוות עשה ואחריו ׳לא יהיה לך׳ המקפל בתוכו כל מצוות לא תעשה. ב. מצוות עשה ולא תעשה הן כנגד נעשה ונשמע: על מצוות עשה שייך נעשה במובן של קיום, ועל מצוות לא תעשה שייך נשמע שעניינו ציות (השווה מלבי׳׳ם שמות כד,ז). ג. מצוות עשה זמינות לקיום מאשר מצוות לא תעשה וכך גם שכרן.

 

50 כִּי אוֹתָם יוֹם יוֹם יִדְרְשׁוּן

אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן

 

וְעוֹד כָּתַב לָהּ בְּתוֹרַת מְאֻחָר מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה נִקְדְּשׁוּ

לְמִנְיָן שָׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה פָּשׂוּ

מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ

 

55 וְדָא נְדוּנְיָא דְּהַנְעֵלַת לֵיהּ כַּלְּתָא דָּא לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת

מֵאֶת אָבִיהָ אָדוֹן הַנִּפְלָאוֹת

לֵב לָדַעַת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ וְעֵינַיִם לִרְאוֹת

 

49. 49. ימישון: יזוזו. 50. כי…ידרשון: עדה׳׳ב יש׳ נח ב. 51. את..יעשון: על פי שמות יח,כ. 53. פשו: רבו. 54. מעשים…,יעשו: על פי בר׳ כ,ט.

 

הנדוניה

הנדוניה היא כלל הנכסים מסוג צאן ברזל, שמכניסה האישה לבעלה עם נישואיה. הם נרשמים בכתובה בפירוט בגדים ותכשיטים (רמב״ם שם פט׳׳ו ה׳׳א-ב, פכ׳׳ג הי׳׳א-יב; טור ושו׳׳ע שם סימן ס׳ סעיף יא ורמ׳׳א שם). 55. ודא…דא: מנוסח הכתובה המתאר את כלל הנכסים שמכניסה האישה לבעלה ופירושו: וזו הנדוניה שהכניסה לו כלה זו. לעלות ולראות: רמז למצוות ראייה בעלייה לרגל ׳בעלותך לראות לפני ה׳ אלהיך׳(שמות לד,כד). המילה ׳לעלות׳ מזכירה את הנוסח ׳דהנעילת׳ (־שהכניסה). 56. מאת…הנפלאות: כאן הקב״ה הוא גם החתן וגם אבי הכלה. 57. לב…לראות: על פי דב׳ כט,ג. הכוונה להתבוננות ולנכונות לקיים את התורה בבינת הלב, בשמיעה ובראייה.

 

נוסח הכתובה חלק 1-יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ- מאיר נזרי.

עמוד 373

 

נִמְצָא סַךְ הַכֹּל בֵּין כְּתֻבָּה וּנְדוּנְיָא וְחֵקֶר כְּבוֹדָם

וְתוֹסֶפֶת וּמְאֻחָר וּמֻקְדָּם

60 אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם

 

וְרָצָה הֶחָתָן לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל עַם גּוֹרָלוֹ

וּלְהַעֲלוֹת נְכָסִים אֵלּוּ בִּפְרִי יְשַׁוֶה לוֹ

שֶׁאִם פִּחֲתוֹ פָּחֲתוּ לוֹ וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לוֹ

 

וְקִבֵּל עָלָיו הֶחָתָן אַחֲרִיּוֹת שְׁטַר כְּתֻבָּה

65 לְאִתְפַּרָעָא מִכָּל שְׁפַר אֲרַג נִכְסִין, אִישׁ לֹא יֶהְגֶּה בָּהּ

 

סעיף ה׳סך הכול׳

58. 58. נמצא…ונדוניא: מנוסח הכתובה, והוא הסעיף המסכם את הערך הכללי של הסעיפים הכספיים: עיקר ותוספת, מוקדם ומאוחר ונדוניה. 60. את…האדם: על פי קה׳ יב,יג. פסוק זה מתאר את תכלית האדם עלי אדמות, הוא קיום התורה שניתנה בהר סיני, והוא הנמשל לסה׳׳כ.

 

הצהרה על קבלת נכסים

הנוסח בכתובת הנישואין הוא ׳והודה החתן הנזכר שקבלם ובאו לידו… ורצה והעלם על עצמו כנכסי צאן ברזל שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו׳. 61. ורצה…גורלו: על פי מכות ג,טז ׳רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (יש׳ מב,כא) ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר׳. 62. ולהעלות…לו: להגדיל את ערך הנכסים ולהשביחם. בפרי ישוח לו: פרי רב יתן לו, עדה״ב הושע י,א. 63. שאם…לו: מנוסח כתובת הנישואין. כאן: מוסב על ה׳ ואולי גם על ישראל ששכרם גדל או חסר בהתאם לעמלם בתורה ובמצוותיה

 

אחריות בפירעון שטר כתובה

64. 64. וקבל…כתבה: מנוסח התחייבות החתן לפירעון הכתובה. כאן דו משמעי כלפי ה׳ שעתיד להיפרע מישראל הכלה אם תפר את התורה וכלפי ישראל שעליו לשלם ממיטב נכסיו אם לא יעסוק בתורה. 65. לאתפרעא: להיפרע או לפרוע. שפר ארג נכסין: מן הנכסים הנחמדים והוא תרגום אונקלוס של ׳נחמד למראה׳ (בר׳ ב,ט). . איש…בה: נמשך לשניים: להיפרע ממי שלא יהגה בה ־ ואיש לא יהגה בה מחץ ראש … כלומר ייענש על ידי ה׳. 66. מחץ…רבה: על פי תה׳ קי,ו.

 

מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה

 

וְקַבְּלוּ תַרְוְיהוֹן תְּנָאִים נָאִים הַכֹּל בִּכְתָב נֶאֶסְפוּ אָסֹף

כָּל אֶחָד מֵהֶם כַּאֲשֶׁר יִכְסֹף

תְּנַאי בֵּית דִּין מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף

 

70 מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לוֹ וְעָלָיו כָּל תַּכְשִׁיטֶיהָ

בַּלַּיְלָה שִׁירֹה עִמָּהּ וּבַיוֹם חוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלֶיהָ

תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ

 

התחייבות בתנאים

עד כאן תוארו סעיפי הכתובה כמוסבים על החתן ה׳ ועל ישראל הכלה. החלק הבא של התנאים פותח בתנאים החיוביים המסתברים גם על חופה נוספת של ישראל והתורה, ואילו התנאים השליליים מסתברים רק על החופה השנייה שבין ישראל והתורה. 67. וקבלו…נאים: שני הצדדים החתן והכלה מקבלים עליהם את תנאי הכתובה כפי שמפורטים בהמשך. תנאים נאים: צימוד נפחת. הכל…אסף: מנוסחים בכתב. 68. כל…יכסף: תנאים לטובת שני הצדדים. 69. תנאי בית דין: תנאים המחויבים בהם על פי בית דין. מראש ועד סוף: על פי קה׳ ג,יא.

 

התנאים החיוביים

תנאי א – תכשיטיה כנגד מעשי ידיה

70. 70. מעשה…תכשיטיה: נוסח זה מקביל לתקנת חז"ל ׳ועוד תיקנו חז״ל ׳שיהיו מעשי ידי האשה (לבעל) כנגד מזונותיה׳(בבלי כתובות נח ע׳׳ב). כאן: לימוד התורה של ישראל הוא לשם ה׳, ובתמורה הוא נותן לה את כל תכשיטיה. 71. בלילה…עליה: על פי בבלי חגיגה יב ע׳׳ב ׳כל העוסק בתורה בלילה הקב״ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנא׳(תה׳ מב,ט) יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירו עמי׳. לפי זה, העיסוק בתורה כנגד מעשי ידיה וחוט של חסד כנגד תכשיטיה. 72. תנו…מעשיה: על פי משלי לא,לא. זה אפשר להסבירו גם על חופת ישראל עם תורתו ושיעור הבית הוא כך: מעשי ידיה לו – התורה תיתן הגנה ופרנסה ללומד כשכר על שקידתו בה, והוא בתמורה עליו לספק לה כל תכשיטיה להיות בקי בה.

 

וְהַיְרֻשָּה כְּמִנְהַג דָּת וָדִין עַל לוּחַ חֲרוּתָה

מִטּוֹבָה הַצְּפוּנָה לַצַּדִּיקִים עַיִן לֹא רָאֲתָה

75 עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ

 

וְהַדִּירָה תּוֹרָה בְּקֶרֶן זָוִית מְעוֹנָהּ

כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל יִטֹּל סַחֲרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ

וּמִמִּדְבַּר מַתָּנָה

 

תנאי ב – הירושה

73. 73. והירשה כמנהג דת ודין: מנוסח כתובת הנישואין שהבעל יורש את אשתו. כאן הירושה במובן הרעיוני ולא ההלכתי בגלל הקשר המושג ירושה למיתה, ומכאן שהחתן ה׳ הוא כאן המוריש ולא היורש והנמשל לירושה הוא השכר הצפון ללומד בעוה׳׳ב. על לוח חרותה: עדה׳׳כ שמות לב,טז. רמז לתורה ולשכרה המובטחים ללומד. 74. מטובה…ראתה: השכר על לימוד על פי תה׳ לא,כ ויש׳ סד,ג. 75. עלה… אותה: על פי במ׳ יג,ל. שם מוסב על ארץ ישראל. גם בית זה אפשר להסבירו גם על חופת ישראל עם תורתו, ומכאן שהנמשל לירושה היא גם התורה בבחינת ׳תורה צוה לנו משה מורשה א׳׳ת מורשה אלא ירושה, ירושה היא לישראל לעולם׳ (שמ׳׳ר לג,ז).

 

תנאי ג – הדירה

76. 76. והדירה…מעונה: זהו הנמשל לנוסח בכתובת הנישואין המתאר את מקום הדירה, שבה יגורו החתן והכלה כמו הנוסח הבא ׳והדירה פה בעיה״ק ירושלים ת׳׳ו. גם בית זה מוסב על שתי חופות אפשריות: א. חופת ה׳ וישראל והנמשל לדירה שנתן ה׳ לישראל היא התורה, הסבר המתקבל מן המשפט השמני הראשון והדירה – תורה, לפי שהתורה נקראת בית במקורות כמו ׳חכמות בנתה ביתה (משלי ט,א) זו תורה (ויק״ר יא,ג) או ׳ובנית ביתך (משלי כד,כז) זו גמרא׳(בבלי סוטא מד ע׳׳א). ב. חופת ישראל והתורה, והנמשל לדירה שנותן ישראל לתורה היא קרן זווית, הסבר המתקבל גם מן המשפט ׳תורה בקרן זוית מעונה׳ ביטוי לצניעות הלימוד כמו המדרש ׳כל מי שאומר דברי תורה ברבים צריך שיהא צנוע ככלה׳ (שהש׳׳ר היא). 77. כל…יטל: על פי בבלי קידושין סו ע׳׳א ׳תורה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול׳. סחרה ואתננה: על פי יש׳ כג,יח. כאן האוצר הרוחני שיש בתורה. 78. וממדבר מתנה: על פי במי כא,יח שנדרש על התורה שניתנה לישראל במדבר וגם על הלומד הזוכה לתורה ’אם עושה עצמו כמדבר שהוא הפקר לכול׳ (בבלי נדרים נה ע׳׳א).

 

וְשֶׁלֹּא יִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עָלֶיהָ מִיַּלְדֵי נָכְרִים הַנְּלוֹזוֹת

80 כִּי אִם בַּת שַׁעֲשׁוּעִים בַּלֵּב וּבֶחָזוּת

לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת

 

וְשֶׁלֹּא יְנִיחֶנָּה מִתּוֹךְ כַּעַס וְהִתְרַשְּׁלוּת

וְלֹא יֹאכַל עִמָּהּ לֶחֶם עַצְלוּת

נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת

 

התנאים השליליים

תנאי א – שלא ישא אשה אחרת עליה

79. 79. ושלא״.הנלוזות: דו משמעי המוסב על ה׳ שלא יחליף את ישראל באומה אחרת ועל ישראל שלא יקח תורה אחרת. מילדי נכרים: על פי יש׳ ב,ו יכי נטשת עמך בית יעקב… ובילדי נכרים ישפיקו׳. לפסוק זה שני הסברים בהתאם למפרשים החלוקים בשאלה כלפי מי מוסב הפסוק האם על ה׳ שנטש את עמו או על ישראל שנטש את דרכו. על פי פירוש אחד (רד׳׳ק, מצודות ורש״י) הפסוק מוסב על ה׳ ומתאים כאן לחופת ה׳ וישראל, ועל פי זה נדרש ה׳ לא להחליף את ישראל באומה אחרת (בבלי גטין נז ע׳׳ב), ועל פי פירוש שני (רוב המפרשים) מוסב הפסוק על ישראל העוזבים את התורה והולכים בדרכי העמים ומתאים לחופת ישראל עם התורה. הביטוי ׳ילדי נכרים׳ נתפרש בכמה מובנים: משל לנימוסי העמים (יב״ע), ספרי כישופים וניחושים (רד׳׳ק), מחשבות ועצות פילוסופיות (מצודות), חכמות חיצוניות (ראב׳׳ע). הנלוזות: העקומות. 80. כי…ובחזות: לדבוק בתורה בלב ובחזה ־מז גם לתפילין. 81. לזאת…זאת: על פי בר׳ ב,כג. כאן ישראל או התורה.

 

תנאי ב – ושלא יניחנה מתוך כעם והתרשלות

82. 82. ושלא…והתרשלות: תנאי זה מסתבר יותר כמוסב על ישראל החתן שלא יזניח את התורה הכלה. 83. ולא…עצלות: עדה׳׳כ משלי לא,כז. כאן משל ללימוד התורה בעצלות ובפינוק. 84. נ'הג…בםכלות: ולא יהא נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות ביחד עדה׳׳ב קהי ב,ג המסתבר בכמה מובנים על פי המפרשים: א. אין ללמוד תורה ובו בזמן לדבוק בהבלי העולם (יב׳׳ע, ספורנו וראב׳׳ע). ב. אין ללמוד תורה בשיתוף ־במות חיצוניות (תעלומות חכמה). ג. אין ללמוד רק מה שמתקבל על הדעת ־להזניח מצוות חסרות טעם כמו מצוות שעטנ׳׳ז(רש׳׳י).

 

85 וְשֶׁלֹּא יְמַשְׁכֵּן כְּלִי חֶמְדָּה וְלֹא יִמְכֹּר

אַךְ לְהַרְבּוֹת סְפָרִים תָּמִיד יִזְכֹּר

אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר

 

וְשֶׁלֹּא יֵצֵא לְמָקוֹם רָחוֹק אוֹ בַּיָּם יָשִׂים נְתִיבוֹ

כִּי אִם סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח נֶגֶד לִבּוֹ

90-וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ

 

תנאי ג – לא למכור או למשכן את חפציה

גם תנאי זה מוסב כלפי התנהגות ישראל החתן עם כלתו התורה, ובו שיקע הפייטן כמה הלכות הקשורות בספר תורה ובלימוד תורה. 85. ושלא…ימכר: אסור לאדם למכור ספר תורה אפילו אין לו מה לאכול (רמב׳׳ם הלכות ס׳׳ת י,ב; טור ושו׳׳ע יו׳׳ד הלכות ס׳׳ת סימן ע״ר סעיף א). כלי חמדה: כינוי לתורה על פי פרקי אבות ביד. 86. אך..יזכר: על פי קה׳ יב,יג ׳ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה׳, שעל פי יב׳׳ע מובנו – יש לכתוב ספר תורה ולעמול בתורה. 87. אמת…תמכר: על פי משלי כג,כג שנדרש על לימוד תורה מאחרים אפילו בשכר והוראת התורה לאחרים בחינם ׳ומנין שאם לא מצא בחינם שילמד בשכר תלמוד לומר אמת קנה, ומנין שלא יאמר כשם שלמדתיה בשכר כך אלמדנה בשכר תלמוד לומר ואל תמכר׳ (בבלי בכורות כט ע׳׳ט). מובן נוסף לפסוק הוא מצוות כתיבת ספר תורה או רכישתו: אמת קנה – מקביל למצוות כתיבת ספר תורה, ואל תמכור – איסור מכירתו(רמב׳׳ם, טור ושו׳׳ע שם).

 

תנאי ד – ושלא יצא למקום רחוק…

89-88. ושלא…נתיבו: מתנאי כתובת הנישואין המחייבים את הבעל לא להרחיק נדוד מאשתו כמו הנוסח ׳ושלא ירד לים הגדול ולא ילך למדינה רחוקה׳. גם תנאי זה מוסב התנהגות ישראל כלפי תורתו מבחינה ערכית ומבחינה הלכתית. מבחינה ערכית מנוסח כאן אחד מקנייני התורה על פי המדרש לרב׳ יז,יד-כ ׳כי המצוה הזאת… לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא… ולא מעבר לים היא… כי קרוב אליך הדבר מאד׳. שנדרש כך ׳לא בשמים היא ־ לא תמצא בגסי רוח, ולא מעבר לים היא – לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים׳(בבלי עירובין נה ע׳׳א). מבחינה הלכתית תנאי זה הוא המשך כללי התנהגות כלפי כבוד ספר תורה יהיה הולך ממקום למקום וספר תורה עמו לא יניחנו בשק ויניחנו על גבי חמור וירכב עליו אלא מניחו בחיק כנגד לבו והוא רוכב׳ (טור ושו׳׳ע שם סעיף ג). 90. והיתה …בו: על פי רב׳ יז,יט.

 

וְכָל הַתְּנָאִים הַלָּלוּ שְׁרִירִים וְקַיָּמִים

כִּצְבָא הַשָּׁמַיִם בַּשַּׁחַק נִרְשָׁמִים

לַעֲדֵי עַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים

 

וְנִשְׁבַּע הֶחָתָן לְקַיֵּם כָּל דָּבָר לַהֲמוֹנוֹ 

וּלְהַנְחִיל יֵ"שׁ לְאוֹהֲבָיו וּלְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ

נִשְׁבָּע אֲדֹנָי בִּימִינוֹ

 

וְקָנָה הֶחָתָן קִנְיָנִים חֲמִשָּׁה

וּמֵהֶם תּוֹרָה וּתְעוּדָה וּסְגֻלָּה מְאֹרָשָׂה

וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה

 

מתן תוקף ערכי והלכתי לתנאי הכתובה

91. 91. וכל…וקימים: לכל התנאים הללו תוקף מוחלט ומחייב ערכי והלכתי. 92. כצבא…נרשמים: ככוכבים בשמים הקיימים לעד. 93. לעדי…עולמים: תנאים נצחיים.

 

שבועת החתן

94. 94. ונשבע החתן לקים: מנוסח שבועת החתן בכתובה לקיים את כל התחייבויותיו כלפי כלתו הכתובות בשטר. להמונו: לעמו. והנמשל הוא שבועתו של ה׳ כלפי ישראל ׳נשבע הקב׳׳ה לעמו שלא יחליפם ולא ישנם ולא ימירם בעם אחר ולא יכלה אותם׳ (בבלי גטין נז ע׳׳ב). 95. ולהנחיל…רצונו: על פי משנה עוקצין ג,ב יעתיר הקב׳׳ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות שנא׳(משלי ח,כא) להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא׳. 96. נשבע אדני בימינו: על פי יש׳ סב,ח בהקשר להשגחת ה׳ על ישראל׳.

 

מעשה הקניין

97. 97. וקנה…חמשה: על פי משנה אבות פרק ו,י ׳חמשה קנינים קנה הקב׳׳ה בעולמו: תורה קנין אחד, שמים וארץ… ישראל… בית המקדש׳. 98. תורה ותעודה: עדה׳׳ב יש׳ ח,כ. וסגלה: כינוי לישראל (שמות יט,ה). מארשה: כינוי לישראל עדה"כ הושע ב,כא-כב ׳וארשתיך…לעולם׳. 99. והוציא…הראשה: היא אבן היסוד לבניין בית המקדש (מפרשים) על פי זב׳ ד,ז. גם זה מוטיב של נחמה.

 

100 יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמְחוּ וְיֹאכְלוּ אֶת פִּרְיָם

בַּתְּעוּדָה אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם

וְהַכֹּל שָׁרִיר וּבָרִיר וְקַיָּם

 

וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל בְּמֶרֶץ

וְאָמַר לְהָקִים גְּדָרֶיהָ מֵאַיִן פּוֹרֵץ פֶּרֶץ

105-וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ

 

יִשְׂמַח חָתָן עִם כַּלָּה לְקָחָהּ לוֹ לְגוֹרָלוֹ

וְיִשְׂמַח לֵב כַּלָּה בְּבַעַל נְעוּרֶיהָ וְתֹאמַר לְמֵהַלָּלוּ

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ

 

והכל שריר ובריר וקים

100-יראו צדיקים וישמחו: על פי איוב כט,יט. ויאכלו את פרים: על פי יש׳ סה,כא.101-בתעודה: בתורה על פי יש׳ ח,כ. ארכה..ים: היא התורה המקיפה על פי משלי יא,ט. 102. והכל…וקים: הכול חזק ותקיף, מנוסח סוף הכתובה.

 

העדים החותמים על הכתובה

103. 103. ויקם…בישראל: ה׳ נתן את התורה וליווה אותה בתוקף על פי תה׳ עח,ה. 104. ואמר…פרץ: לחזק את קיום התורה והכתובה על ידי העדים עדה׳׳ב תה׳ פ,יג ויש­נת,יב. 105. ואעידה…הארץ: שיבוץ מורכב על פי דב׳ לא,כח ויש׳ ח,ב.

 

שמחת החתן עם כלתו(108-107)

106. 106. ישמח חתן עם כלה: מסיים בשמחת החתן והכלה על פי דב׳ כד,ה ׳כי יקח איש אשה חדשה… ושמח את אשתו אשר לקח׳. לגורלו: לחלקו. 107. למהללו: לשבחו. 108. אשרי…לו: על פי תה׳ קמד,טו.
107.  

נוסח הכתובה חלק 2 סוף-יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ- מאיר נזרי.

עמוד 380

שִׂמְּחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם

שִׁיר — לִכְבוֹד יְרוּשָׁלַיִם הַבִּירָה מִלִּים — רַבִּי דָּוִד בּוּזַגְלוֹ

שִׂמְּחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם, וְחִגְרוּ לְמַעֲנֶה, גִּיל כְּפָלִים

כִּי מוֹשְׁלֶיהָ, הֵם גּוֹזְלֶיהָ,

חִישׁ נוֹקְשׁוּ, בְּפַח קַשּׁוֹ, וְנוֹאֲשׁוּ,

מוּל חֵיל צַהַ"ל, כָּרְעוּ כָּל בֶּרֶךְ,

כְּלֵי זֵינָם, וְיָקָר חָסְנָם, עִם שִׁלְטוֹנָם

עָבְרוּ לָנוּ לְלֹא כָּל מֹרֶךְ,

 

סָר שֶׁבֶט שׁוֹאֲפֵי רֶצַח, יוֹם שָׂבוּ יִשְׂרָאֵל אֶל עִיר הַנֶּצַח.

שָׁם אֶל הַר, צִיּוֹן יִנְהַר, כְּסוּס יִדְהַר,

אִישׁ דַּעְתּוֹ לְשָׁלוֹם,עַם תַּכְרִיעַ,

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ, מַעְגַּל צֶדֶק מַעְגָּלוֹ,

הָאֱמֶת נֵר לְרַגְלוֹ, וְיָמִּין אָחֲזָה בּוֹ לְנַהֲלוֹ,

תַּחַת סֻכָּתוֹ וְצִלּוֹ, עַד יוֹם עָמַד עַל שֶׁלּוֹ,

עִיר שָׁלֵם וּבְכֻלֹּה פָּרַשׁ מִמְשָׁלוֹ.

 

עוֹד שָׁפְרָה עָלֵינוּ נַחֲלָה, בְּחֶבְרוֹן הַמְּהֻלָּלָה.

מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שָׁמָּה מַצֶּבֶת רָחֵל אֵם הַסְּגֻלָּה

עִם יוֹסֵף רַם הַמַּעֲלָה, כֹּתֶל מַעֲרַב לִתְפִלָּה

עַד יָקִים בֵּית זְבוּל נוֹרָא עֲלִילָה.

ברית מספר 39

על העיר פאס ועוד….

בעריכת מר אשר כנפו

חוברת דו לשונית-עברית וצרפתית

קוראים יקרים

שני הגיליונות האחרונים של 'ברית' הוקדשו לערים גדולות במרוקו, אחד לרבאט (37) והשני למרקש (38). הם זכו להצלחה גדולה ולביקוש גדול עד כדי כך שאזלו לחלוטין. הפעם, על פי בקשות חוזרות ונשנות החלטנו להקדיש את הגיליון מם' 39 לעיר פאם. עד עכשיו נרתענו מלעשות זאת כי ידענו שאודות עיר זו נכתבו ספרים רבים, והתחברו מאות מאמרים ומחקרים מעמיקים. וככל זאת השתכנענו ולמזלנו קבלנו מאמרים נהדרים שאנו גאים להציג בפניכם היום. הרב הפרופסור משה עמאר התייחס במאמרו למי שהוא מחשיב כגדול רבני פאס הלא הוא רבי יהודה בן עטר זצ״ל. ד״ר פנחס כהן תרם לגיליון זה מאמר מקיף על יהדות פאס, (מאמר זה מופיע גם בחלק הצרפתי) ד״ר דן אלבו מתאר את המפנה הגדול בחיי יהודי פאס שהתרחש בין המאה ה-19 למאה ה-20. אמנון אלקבץ מתפעל מהעושר הרוחני של קהילת יהודי פאס למרות הדלות שחבריה היו שרויים בה. ד״ר משה כהן בוחן קהילה זו מזווית מעניינת: תרומתה לקרן הקיימת לישראל. ד״ר שלום אלדר תרם שני מאמרים אהד על סול הצדיקה והציון שלה ואחר על היעב״ץ השר שיר הלל לרבי יהודה בן עטר. בחרנו להציג שתי דמויות מיוצאי פאס, זו של שמואל חמו ז״ל, המנהיג של קהילת פאס, מאמר שנכתב על ידי ד״ר אריה אזולאי וזו של יוסף־ג'ו אסרף החי היום באשדוד שהיה כוכב גדול בבנקאות העולמית. מאמר זה נכתב על ידי הבר המערכת אליחי כנפו. ד״ר שלמה אלקיים שתף אותנו בהרהוריו של רבי כליפה בן מלכא המתאר בספרו 'כף נקי' את יהודי פאס במאה ה־17 על הטוב והפחות טוב שלהם. בחלק הצרפתי של הגיליון נפגוש שתי דמויות נוספות מפאס, שתיהן ממונטריאול: דוד בניזרי, הצורף היוצר חפצי יודאיקה, ז'ול כהן שהיה אלוף פינג פונג, ללמדך שיהודי פאס לא רק עסקו בתורה אלא הצטיינו גם באמנות וגם בספורט. לאחר המאמרים על פאס אנו מפרסמים כהרגלנו מאמרים נוספים, דברי ספרות ודברי שירה.

אני מאחל לכם בריאות וקריאה מהנה

אשר כנפו

ברית מספר 39-על העיר פאס ועוד….בעריכת מר אשר כנפו

30/05/2022