נתיבות המערב-הרב אליהו ביטון -מנהגים הקשורים למעגלי החיים -מנהגי המילה

יז. נהגו להקפיד לשלוח כוס הקידוש ליולדת:

יז. כן המנהג, והביאו בספר יהדות מרוקו, והוא סגולה לחיזוק היולדת, וכפי שנהוג לתת גם לרך הנימול בפסוק ״ואומר לך בדמייך חיי״_:

יח. יש נהגו לשמור את בקבוק היין של המילה לנישואי הבן, ומברכים עליו כשעת החופה:

יח. כן מנהג מכנס, וכפי שהעיד בספר יהדות מרוקו, ושיש בזה סגולה לאריכות ימים, ע״ד מה שאמרו חז״ל (ברכות ל״ט), הואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא, נעביד ביה מצוה אחריתי:

בחופה שלי, בירכו על היין מבקבוק שנשמר מברית המילה שלי (אלי פילו)

יט. יש נהגו בנוסח קריאת השם, שאין אומרים ״ויקרא שמו בישראל״, רק ״ויקרא שמו״ בלבד:

יט. כן הביא בספר נו״ב (עמוד קצ״ג) עיי״ש באורך:

כ. נהגו להקפיד לא לקרוא שם התינוק בשם אדם שנקטף בדמי ימיו, ויש נהגו להקל בתוספת שם:

כ. כן המנהג להחמיר, וכמובא בספר עשה לך רב (ח״ז עמוד שמ״ב), וראה בספר הבית היהודי(ח״ סימן י״א סט״ס וכן בחלק י׳(סימן כ״ג), וראה בזה בספר מלאך הברית (עניני המילה):

כא. נהגו שהבן הראשון נקרא על שם אבי הבעל, והשני על שם אבי האם, וכן המנהג בסנדקאות:

כא. כן המנהג, והביאו בבית היהודי(ח״ג סימן י״א פט״ו), ומקורו מבני יהודה, שער נקרא ע״י יהודה, ואונן ע״י אשתו, וענין הסנדקאות ג״כ כן המנהג, וכמבואר בבית היהודי שם (סימן י׳ סי״ד) בשם שו״ת חיים ביד (סימן ע״ה), ובספר ויקרא אברהם (דף קכ״ה) כתב שמנהגם להיפך עיי״ש:

כב. יש נהגו לקרוא ע״ש ההורים אף בחיים חיותם, ויש שהקפידו בזה:

כב. בספר נהגו העם (שונות) הביא שהיו מקפידים בדבר, ומאידך בספר נו״ב (עמוד קצ״ה), כתב שלא הקפידו בדבר, וראה בזה בבית היהודי(חלק י׳ סימן כ״ג):

כג. נהגו להקפיד שאין קוראים בשם התינוק בהוולדו עד שיקרא שמו במילה, וכן לא מפרסמים השם עד המילה, וכן הדבר בבת, עד קריאת שמה בספר תורה:

כג. כן המנהג להקפיד בזה, והוא סגולה לאריכות ימים, וראה בזה בספר הבית היהודי(חלק י׳ סימן כ״ג) וראה באוצר טעמי המנהגים (עמוד תכ״ז):

כד. נהגו לערוך פדיון הבן(הנקרא בערבית לפככאן דלכהן), כיום ל״א להולדתו, ויש מקדימים כבר מבערב:

כד. כן הביא בספר נהגו העם (עניני פדיון הבן), והסתייג הרבה מאלה הדוחים ליום, ומאידך בספר נחלת אבות כתב שנהגו לערוך את הפדיון ביום עיי״ש:

כה. נהגו לברך על הכוס ועל הבשמים בשעת הפדיון, ומברכים ברכת ״אשר קידש״ בלי שם ומלכות:

כה. נהגו בהגיע הילד לגיל שבע שנים מכינים אותו להפטרה קצרה, ואביו עורך סעודה קטנה לכבוד זה:

כו. נהגו כשהתינוק מגיע לארבעים יום, לוקחתו אמו לתלמוד תורה, והמלמד תשב״ר מרעיף עליו ברכות, והתינוקות עונים אמן, ומקבלים שכרם בצדם סוכריות ומממתקים:

כו. כן המנהג וכפי שהעיד בספר יהדות מרוקו, בשם ספר ילקוט המנהגים, ומקורו ממה שאחז״ל על רבי יהושע בן חנניא אשרי יולדתו:

כז. נהגו רבים לגלח את הבן תגלחת ראשונה בסיום שלש שנים להולדתו, ויש נהגו בגיל תשעה חדשים, ונהגו לשמור מעט משערותיו למזכרת, ויש נהגו לשקול שערותיו במטבעות כסף ואותם נתנו לצדקה:

כז. כן הביא בנו״ב (עמוד מ״ח), ושכן עשה האריז״ל עם בנו, וראה שם באורך: כח. כן הביא בקובץ מנהגים לר״ש דנינו, וכ״ז כדי להרגילו לתורה ולבר מצוה, וראה בשו״ת מים חיים (ח״ב סימן פ״ס ובבית היהודי ח״ג(סימן ט״ו סי״ד) ובמקורות שם:

כה. נהגו לברך על הכוס ועל הבשמים בשעת הפדיון, ומברכים ברכת ״אשר קידש״ בלי שם ומלכות:

כה. כן הביא בספר נהגו העם (שם), וכן כתב בספר נחלת אבות(עמוד כ׳), ובענין אשר קידש כן העיד בספר נהגו העם (עמוד שצ״ג) והביאו בספר לבי ער (סימן כ׳):

כו. נהגו כשהתינוק מגיע לארבעים יום, לוקחתו אמו לתלמוד תורה, והמלמד תשב״ר מרעיף עליו ברכות, והתינוקות עונים אמן, ומקבלים שכרם בצדם סוכריות ומממתקים:

כו. כן המנהג וכפי שהעיד בספר יהדות מרוקו, בשם ספר ילקוט המנהגים, ומקורו ממה שאחז״ל על רבי יהושע בן חנניא אשרי יולדתו:

כז. נהגו רבים לגלח את הבן תגלחת ראשונה בסיום שלש שנים להולדתו, ויש נהגו בגיל תשעה חדשים, ונהגו לשמור מעט משערותיו למזכרת, ויש נהגו לשקול שערותיו במטבעות כסף ואותם נתנו לצדקה:

כז. כן הביא בנו״ב (עמוד מ״ח), ושכן עשה האריז״ל עם בנו, וראה שם באורך:

כח. נהגו בהגיע הילד לגיל שבע שנים מכינים אותו להפטרה קצרה, ואביו עורך סעודה קטנה לכבוד זה:

כח. כן הביא בקובץ מנהגים לר״ש תינו, וכ״ז כדי להרגילו לתורה ולבר מצוה, וראה בשו״ת מים חיים (ח״ב סימן פ״ס ובבית היהודי ח״ג(סימן ט״ו סי״ד) ובמקורות שם:

נתיבות המערב-הרב אליהו ביטון -מנהגים הקשורים למעגלי החיים -מנהגי המילה

עמוד 140-139