מואיז בן הראש-בארץ המהגרים-מובן, כל כך מובן

מוּבָן, כָּל כָּךְ מוּבָן

הוּא מִתְקַשֵּׁר פַּעַם בְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים

אוֹמֵר שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִפָּגֵשׁ

וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר עַל הַמַּנְטְרָה שֶׁלּוֹ

לָמָּה אַתָּה לֹא בּוֹלֵט יוֹתֵר

דַּוְקָא יֵשׁ לָךְ שִׁירִים טוֹבִים מְאֹד

וְאַתָּה מְפַרְסֵם בְּכָל הָעוֹלָם

אָז לָמָּה אַתָּה לֹא מוֹצִיא אֶת סְפָרֶיךָ

בְּהוֹצָאוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר

וְאָז אֲנִי אוֹמֵר לוֹ

מְשׁוֹרְרִים תְּמִימִים הֵמָּה

אַתָּה הֲרֵי לֹא מֵבִין וְלֹא תָּבִין

מִמָּרוֹם אַשְׁכְּנַזִּיּוּתְךָ

מָה זֶה לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר לֹא אַשְׁכְּנַזִּי

הַסִּבָּה הִיא פְּשׁוּטָה מֵאֵיד

אֲנִי מָרוֹקָאִי

לָכֵן אֲנִי לֹא מוֹצִיא לָאוֹר אֶת סִפְרִי

בְּהוֹצָאוֹת

בּוֹלְטוֹת יוֹתֵר

וְאָז הוּא מַתְחִיל לְהַסְבִּיר הֶסְבֵּרִים מִמִּינֵי הַהֶסְבֵּרִים

וּלְסַפֵּר סִפּוּרִים מִמִּינֵי הַסִּפּוּרִים

הוּא אוֹהֵב לָשִׁיר סְלִיחוֹת סְפָרַדִּיּוֹת

וְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ בָּאָה מִמָּרוֹקוֹ לְפּוֹלִין בַּמֵּאָה השתֶם עֶשְׂרֵה

כִּי הוּא לֹא שׁוֹמֵעַ אוֹתִי, הוּא לֹא יָכֹל לִשְׁמֹעַ אוֹתִי

אַחַר כָּךְ יֵשׁ טֵלֵפוֹן מֵהַמְּשׁוֹרֵר הַשֵּׁנִי

הֵם מִשּׁוּם מָה מְתַקְשְׁרִים בְּתוֹךְ כַּמָּה שָׁעוֹת

וְאוֹמֵר לִי מָה אַתָּה רוֹצֶה

כָּתְבוּ עָלֶיךָ בָּעִתּוֹנִים

וְאָז אֲנִי אוֹמֵר לוֹ דָּבָר כָּל כָּךְ פָּשׁוּט

יוֹתֵר פָּשׁוּט מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר

אֲנִי רוֹצָה לְפַרְסֵם סְפָרִים וְשֶׁהֵם יִהְיוּ בַּחֲנוּיוֹת הַסְּפָרִים

וְשֶׁהַקּוֹרְאִים יִקְנוּ אוֹתָם וְיִקְרְאוּ אוֹתָם

אִלְמָלֶא כָּךְ לְשֵׁם מָה לְפַרְסֵם סְפָרִים

אֲבָל הוּא אוֹמֵר לִי שֶׁהוּא לֹא מֵבִין

וּכְשֶׁאֲנִי מַסְבִּיר הוּא לֹא שׁוֹמֵעַ

כַּמּוּבָן כָּל סִבָּה היא הַסִּבָּה וְתָמִיד הַאֵין נָבִיא בְּעִירוֹ

וַאֲנִי לֹא נָבִיא וְלֹא בֶּן נָבִיא וַאֲנִי לְצַעֲרִי הָרַב רָחוֹק מֵעִירִי

כַּמֶּרְחָק הַמִּזְרָח מִן הַמַּעֲרָב וְהֶעָנָן מִן הָאֲדָמָה

וְאָז הוּא אוֹמֵר שׁוּב שֶׁהוּא לֹא מֵבִין

אַחַר כָּךְ אֲנִי מְסַפֵּר עַל הַסֵּפֶר שֶׁעוֹמֵד לָצֵאת בִּסְפָרַד

וְזֶה נִשְׁמַע לָהֶם אֶלֶף לַיְלָה וְלַיְלָה וְשֶׁקִּבַּלְתִּי מִקְדָּמָה

שֶׁל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שַׁ"ח וְזֶה גַּם לִי נִשְׁמָע אֶלֶף לַיְלָה וְלַיְלָה

וּבִכְלָל כְּבָר הִפְסַקְתִּי אֶת הַנִּסָּיוֹן לְהָבִין אוֹ לִהְיוֹת מוּבָן

הַכֹּל מְגֻחָךְ עַד כְּדֵי כְּאֵב וְהַכֹּל מַצְחִיק עַד כְּדֵי דְּמָעוֹת

וְאִישׁ כְּבָר לֹא יוּכַל לְהָזִיז אוֹתִי מִמְּקוֹמִי

חוּץ מֵהֶעָנָן הַשַּׁחַר שֶׁמָּעַל רָאשִׁי

וְהַשָּׁנִים שֶׁעוֹבְרוֹת מֵעָלַי וּמַרְחִיקוֹת אוֹתִי

מֵעַצְמִי וּמִמּוֹלַדְתִּי וּמִבֵּית אָבִי וּמִבֵּית סָבִי

רַק שָׁם הָיִיתִי יָכֹל לִהְיוֹת מוּבָן, לְפָחוֹת לְעַצְמִי.

מואיז בן הראש-בארץ המהגרים-מובן, כל כך מובן