מורשת יהדות מרוקו

• [8] Si tu avais vu le jour ou on nous embarqua.
• Ils nous pressaient comme des moutons,
• jusqu'a l'arrivee au navire.
• Tous [f. 136] nous rouaient de coups.
• Les chretiens nous conspuaient
• avec joie et allegresse notre depart.
• Qu'il leur soit inflige un terrible malheur.
• [B ajoute: la pestilence, la famine, la maladie atroce,
• avec l'aide de Dieu, Elie, et les nobles prophetes].
• [Refrain] : Nous nous souvenons d'Oran,. etc.
•  
• [9] Je me souviens comment nous etions dans le port,
• la nuit de l' edit de notre expulsion
• Au moment oil nous contoumions Puente la Matna,
• voici qu'une fregate turque nous attendait.
• Nous descencdimes tous au fond de la cale,
• lorsqu'elle se mit a notre poursuite.
• Nous pleurions tous en implorant le Seigneur de nous delivrer
• en faisant souffler la brise.
• II nous envoya un bateau francais,
• le Seigneur nous sauva des Turcs et des Corsaires.
• [Refrain] : En apercevant, etc.
•  
• 10] Ils m'arracherent a mes amis, le creur eperdu et desole.
• Je quittai mon pays, voguant sur la haute mer,
• les yeux emplis de larmes, pleurant et sanglotant chaque jour,
• de mes paupieres est tombe un [torrent], helas.
• Noyees de larmes a force de pleurs.
• [Refrain]: Nous nous souvenons, etc.
•  
• [11] Je me souviens de la nuit de Roses.
• Les vagues deferlaient de la poupe a la proue.
• Les cordes et le gouvemail se detacherent
• et nous derivames jusqu'a Barcelone.
• [ £. 136b] Le jour on avancait et la nuit on reculait,
• avant que la pitie du Seigneur ne s’emparat de nous.
• Jusqu'a ce que nous depassames le Golfe du Lion,
• par crainte, tous nos peches furent pardonnes.
• Le clement MiSericordieux
• nous delivra de la mer et des Tures.
• [Refrain]: Nous nous souvenons, etc.
•  
• [12] Quand nous rentrames a Villefranche,
• nous rendimes grace au Seigneur en Le benissant,
• car 11 nous sauva des Turcs et de la mer.
• Nous arrivames au pays du poisson et de la peche,
• de la pourriture, et des odeurs infectes.
• Nous criames: «O Seigneur, quelle calamite»
• Certains se dirigerent vers Nice, d'autres vers Livoume,
• d'autres encore vers Villefranche ou vers Savone.
• [A: 0 Seigneur prends-nous en patience].
• [B:] 0 Seigneur accorde-nous la patience
• [de supporter] la separation.
•  
• [13] Quelle est terrible la separation, o Dieu, o Seigneur.
• Accorde-nous l'endurance, sois genereux envers nous.
• Envoie notre Messie, et rassemble-nous dans le pays d'Israel,
• avec l' assistance d'Elie et des prophetes.
• [Refrain] : Nous nous souvenons etc
•  
• [14] Quand le soleil se couche, je me souviens de ma maison,. mon pays,
• A l'heure de la priere de l'apres-midi et du soir,
• dans la synagogue, le recit nocturne des psaumes.
• Je quittai celui que j'aimais devant le destin,
• qui me rattrapa et perdure.
• Que je trouve la patience d' endurer le decret du Misericordieux!
• 0 mon Dieu, combien je souffre des epreuves.
• [Refrain] : Nous €voquons Oran, etc.
•  
• [15] Je me souviens du quartier, de la rue et de la place.
• Les demeures des Juifs voisinant [celles] des chretiens.
• Les echanges nous furent precieux.
• Avec ce que nous apportaient les caravanes d' Arabes
• que pouvions-nous demander de plus a Dieu?
• Nous Lui demandons [a present] qu'il nous pardonne.
• Qu'Il nous accorde la subsistance et qu'il ait pitie de nous!
• A eviter a nos enfants ce qui nous est arrive,
• qu'il defasse les desseins que nos ennernis trament contre nous.
• [Refrain] : En apercevant, etc.
• 16] Je me souviens des plaisirs, des promenades,
• des arbustes dans les jardins,
• des sources et des bassins, des jardins du Mont Doun
• au-dessus des cascades [?], entre la riviere et la foret,
• du chant des oiseaux et des grenouilles quand tombait le soir,
• Je me souviens de nos meres,
• lorsque nous nous mettions a parcourir les quartiers,
• Mon coeur est dechire par la nostalgie d'Oran, de ses Juifs et de ses Juives.
• Ils ignorent la beaute de [ ses] merveilles,
• ceux qui parcourent les rues chretiennes.
• [Refrain] : En apercevant, etc.
•  
• [17] Voila ce que mes peches causerent.
• Mes peches me causerent malheur, 0 Seigneur.
• L' expulsion et l' errance dans les pays.
• Nous avons perdu par nos fautes,
• et nous implorons le clement de nous pardonner.
• Le repentir nous incombe. [ici prend fin A].
•  
• [18] De nombreuses iniquites m'envelopperent,
• et, me delaissant devant I' ombre de la mart,
• j' abandonnai mon heritage,
• Je quittai ma famille
• Mes adversaires heriterent la portion de ma famille.
• [Refrain] : En apercevant, etc.
•  
• 0 mon Dieu, console Ton peuple.
• Envoie-moi man l'edempteur.
• A la malheureuse, dis: «Rejouis-toi!
• Dans la cite de Sion, sois confortee.»
• [Refrain] : Nous evoquons Oran, etc.
•  
• APPENDICE
• La relation de l' expulsion par Aaron Sibuni
• Pendant que I' on discutait encore de nos innombrables iniquites, voici
• qu'un apport me parvint faisant etat de la terrible expulsion de la sainte
• communaute d'Oran, [y compris] les membres de la famille et des amis de
• votre honneur. A cause de mes peches, j' avais ete egalement exile et j' avais
• reside [a Oran] pendant quatre mois en l'an 5427 (1667). Je pus y apprecier
• les mceurs et le comportement du sage rabbin Abraham Cansino et sa
• famille, ainsi que ceux du sage rabbin Samuel Sasportas et sa famille . Je leur
• ai decrit la finesse de votre honneur lorsque j' ai observe leur elegance, les
• mets de leur table et le raffinement dans lequel ils viyaient, car ils n' avaient
• jamais entendu la voix de l' oppresseur.
• Mais leurs peches furent la cause de leur expulsion.le premier jour de
• Paque de cette annee [1669]. On leur accorda a peine huit jours [de grace],
• ainsi les biens de leurs maisons et de leur mobilier furent vendus a moitie
• prix• puis ils furent tous expulses. Ils sont a present disperses a Nice, a
• Villefranche, et a Livourne – apres que le Saint beni soil-il, les delivrat du
• [danger] de la capture: car ils furent menaces par des fregates de pirates turcs.
• Mais l'Eternel defit les desseins des pirates, qui, voyant arriver un autre
• bateau a leur rencontre, delaisserent celui qui transportait les Juifs; car
• lorsque les pirates virent le vaisseau empli de gens ils penserent qu'ils
• etaient des pirates comme eux, et se detournerent d' eux. Et lorsque les
• pirates arriverent a Alger, tous leurs chefs furent arretes parce qu'ils n' ont
• point attaque les Juifs. Quelques-uns de leurs chefs furent condamnes a
• mort. Tout cela figure dans une correspondance [qui m'est parvenue]
• d' Alger. Rendons grace a l'Eternel pour son secours (Ps. 118)
•  
• Une qasida historique sur l'expulsion des Juifs d'Oran en 1669
• PAUL B. FENTON -4/4
•  

נחום נר מערבי

נחום חי באחת התקופות הסוערות ביותר בתולדות היהודים בימי הביניים, הווי אומר, בשנים 1244-1165 לכל המאוחר, וכל המאורעות המרכזיים שאירעו בה בתקופה זו נמצא להם ביטוי אמנותי נאמן בשירתו. שיריו חסרים יסוד אישי והם משופעים יסודות לאומיים, צרות זמנו ותקווה לגאולה קרובה.

השם נחום, שבו חתם את שיריו בלא כל תוספת אחרת, הקשה מאד על זיהויו, מה גם שנמצאה יצירתו השירית על הרוב בכתב יד ובדפוסים של מחזורי ספרד וצפון אפריקה.

בשיר הפתיחה לתרגום ״ספר יצירה״ לר׳ יצחק הישראלי כתוב: ״פירוש ספר יצירה לדונש בן תמים הנקרא אסחאק אלישראלי, נוחו עדן, והעתיקו מלשון ערב ללשון קודש המשכיל המבין ר׳ נחום בפאס, המשכיל ר׳ שמואל פרנקו״.

בצדק הבליטו חוקרי השירה העברית בספרד את כשרונו הספרותי המובהק של נחום, ואף ציינו את שני שירי הטבע שלו ״הסתיו ארח״ ו״נרד וכרכום״ כמאפיינים ביותר את אמנות שירתו שדגלה במיזוג גמור של מוטיבים חילוניים בשירת הקדש.

נחום עסק גם בתרגומים מערבית לעברית. בין היתר הוא תרגם את ״איגרת תימן״ שנכתבה בשנת 1179, וכלשונו ״תהיה זאת לעזרה בצרות לעורר הבשורות כל שכן בזמננו זה, שהוא סוף וקץ לגלותנו תחילה וראש לגאולתנו״.

שאר הספרים שהוא תרגם הם: ״ספר הירושות״, ״שלש עשרה מידות״

לרב סעדיה גאון, ו״ספר היצירה״ לרופא ר׳ יצחק הישראלי.

ירושתו השירית המקומית מסתכמת בחמישה עשר שירים ביניהם שמונה שירים מסוגי הסליחה, חמישה שירים מסוגי הגאולה ושני שירים על טהרת האקטואליה.

לא לחינם זכה משוררנו להערכה חיובית משך כל הדורות, החל במנחם די לונזאנו (בן המאה הט״ז), המצרף אותו אל קבוצת המשוררים הבולטים ביותר שבספרד, דרך צונץ, המעריך אותו כ״בעל כשרון לא רגיל״, מיכאל זק״ש, מתרגם שני שירי הטבע הנזכרים, שנראו בעיניו ״יפים להפליא״, וכלה  בשירמן, הכותב כי ״מיזוג שירת החול בשירת הקודש הגיע בפיוטיו לשיאו״.

אכן נודד היה משוררנו בארצות שונות עד שבא אל המנוחה בפאס, שם חסה בצל קורתו של ר׳ שמואל בן יקותיאל, המכונה פרנקו, שהיה למשוררנו: ״נדב ואבי נדב בלב וביד וניב בשפה ברורה… כרע נאמן״.

ביולי 1148 עלה לשלטון המייחדים יעקוב אל מנצור. שליט זה היה קיצוני מאד בהשקפותיו האלמוחדיות, והיהודים אכן היו קרבן לתנועה קיצונית זו.

מצב היהודים המשיך להדרדר. בתקופה זו חוקקו חוקי גזע נגד היהודים.

בצאתם מץ ״המלאה״ נצטוו ללבוש שחורים.

בבואם לרובעי המוסלמים נצטוו לחלוץ נעליהם ולהרכין את ראשם.

נאסר עליהם להתגונן מפני התוקפים המוסלמים.

את רכושם העמידו לרשות המוסלמים.

למחייתם קבלו תמיד את חצי ערך הסחורה שמכרו.

גורם עיקרי להתנהגות זו היתה קנאת פקידים ממשלתיים ביהודים העשירים המופלגים שבפאס. עד ראייה שהיה שם, המחבר האלמוני של ׳כתאב אל אסתבצאר׳ כתב ״כעת היהודים (אלה שהתאסלמו למראית עין) הם הם הסוחרים ובעלי הון ברחבי הארץ הזאת ובעיקר בעיר פאס… הלוואי שיבואו אם ירצה אללה על ענשם״ .

אך במשך הזמן רפתה קנאותם של האלמוחדים, אל מנצור הכיר בדת היהודית, הרדיפות פסקו, הוא קיבל את מיסיו שהיוו ההכנסה העיקרית לשלטון .

תחת שלטונם של יורשי אל מנצור התחילה ממלכת האלמוחדים לרדת. הנוצרים נלחמו בהם בספרד בשנת 1212 וניצחו אותם. שלטון האלמוחדים הגיע לקיצו בשנת 1249 בערך. השנאה שעוררו השליטים בלב ההמון נגד היהודים, ורבות מן התקנות המשפילות שהנהיגו, נשארו בתוקפם גם לאחר ששליטים אלה עברו מן העולם. עוד זמן רב יעבור שבו יזרח שוב אורה של פאס אחר ההרס הנורא והאיום הזה.

אלכסלסי שמעון-מפאס לירושלים- 2003–  

עמוד 65