המלאח של בית אבא-מראכש-שוש רואימי-חביב בר-כוכבא- האגדה לבית בל-חנס
גם לאחר עלייתנו ארצה ב־1963, לא התנתקתי מסיפור זה ־הוא שב ופוקד אותי בחלומות נחשים ותינוקות מרבים להופיע בהם. בחלומי, אני מבקרת לעתים בקבריהם של סבי וסבתי ברובע היהודי במראכש – המלאח של מראכש. אני מטיילת ביניהם, תולשת פיסות בד לבנות מהקומבינזון שלי, תולה אותן על ענפי העצים בבית העלמין ומביעה משאלות אין ספור. כוחה של אמונה תפלה זו חזק ונראה שלעולם אינה מרפה.
מיד לאחר שנכנסו הגברים לחדר שמעתי את אבי פותח ב״קסידה״, כשהוא מלווה במתפללים אחרים:
כוס זו על התיבה, האד אל כאס פוק תיבה
כוס זו על התיבה, האד אל כאס פוק תיבה
ולתיבה יש הדר, ותיבה עליהה אל היבה
רבי שלמה בל חנס הוא בעל ההדר. רבי שלמה בל חנס עליס אלהיבא.
זכותו תעמוד לנו, זכותו תכון מעאנה
לנו ולישראל אחינו, חנה או ישראל כוואנה
הודו לה׳ כי טוב.״ הודו לה׳ כ׳ טוב…
הנני מביעה משאלה אחת ויחידה: לסיים בהצלחה את לימודי בבית הספר היסודי, להתקבל ללימודי המשך בבית הספר ״קור קומפלמונטר״ ולהצליח בלימודים. לא רציתי לעזוב א־ לימודיי בשלב כה מוקדם. הצלחתי במבחן תהווה מקור לגאוות המשפחה, כך לפחות חשבתי.
היה עלי לחזור הביתה ולהתכונן היטב להצלחה שבוודאי תגיע בעזרת האל ובעזרתו של רבי שלמה בל-חנס, עליו השלום.
הקצידה (או קסידה) היא שיר המספר סיפור כלשהו, ומולבש לרוב על להן ערבי. כל טורי הקצירה חרוזים בחרוז אחיד ושקולים במשקל אחד. מקורה של הקצירה הקלאסית הוא בשירה הערבית מהתקופה הג׳אהילית, כלומר, התקופה הקדם־אסלאמית. מקור השם, קצידה, הוא מהמלה הערבית ״קצא״ (סיפור) יהודי מרוקו נהגו להשתמש בקצידה על מנת לספר על אירועים מסוימים, חילוניים ודתיים כאחד. הקצידה היהודית-מרוקאית הושפעה מהברברים. היא חוברה ובוצעה על ידי נשים וגברים, וסיפקה את הצורך במידע ובסיפור. היא מילאה תפקיד של עיתון או רדיו, והייתה מקור לגאווה למבצעיה, שכן ביצועה דרש זכרון, כושר אלתור ויכולת הבעת רגשות דרמטית. ישנם אירועים היסטוריים שאנו למדים עליהם רק הודות לכך שהם השתמרו בצורת קצידה. היו ידועים במרוקו מבצעי קצידות בשכר, אשר נהגו לעצור בשיא הדרמטי ביותר של עלילת הקצידה ולתבוע תשלום נוסף ממאזיניהם תמורת המשך הביצוע. הקצידות הושרו גם בהילולות, ואילו פייסני מרוקו עשו שימוש ב׳קצידה בתחילת המאה העשרים על מנת לכתוב בצורה ספרותית זו את שירת הבקשות, ככלי למשיכת קהל לבתי הכנסת ולהפצת דברי התורה ברבים.
המלאח של בית אבא-מראכש-שוש רואימי-חביב בר-כוכבא- האגדה לבית בל-חנס
עמוד 40
כתיבת תגובה