יוצאי ספרד ופורטוגל במרוקו ותקנותיהם, 1492־1753-בעריכת שלום בר אשר
ספר התקנות -יהודי ספרד ופורטוגל במרוקו 1753-1492
בעריכת שלום בר אשר
יוצאי ספרד ופורטוגל במרוקו ותקנותיהם; 1753-1492
לזכר פרופ׳ חיים הלל בן־ששון תהא מנוחתו כבוד *
מסגרת הדיון ומטרותיו
בהסטוריוגרפיה של הדורות האחרונים זכו התמורות החברתיות והכלכליות של יהודי פולין וליטא, הולנד ואיטליה, ובמידה מסויימת גם הקיסרות העותמאנית במאות הט״ז והי״ז לתיאור כללי מקיף ובסוגיות לא מעטות גם לניתוח מדוקדק. והגם שרבים העלו על נס את הקשרים שבין יהודי המרכזים היהודיים במערב אירופה ובים התיכון כגורם חשוב בפעילות הכלכלית והחברתית של בני ה׳אומה הספרדית׳ נשאר הקיבוץ היהודי שבמגרב כמעט חוץ למעגל זה. מילוי ליקוי זה יש בו ללמד לא רק על מעמדם הכלכלי והחברתי של יהודי המגרב, אלא יש בו להאיר תופעות בתולדות התפוצה היהודית הספרדית, ואין צריך לומר את הקשרים שבין פזורותיה.
יוצאי ספרד ופורטוגל במרוקו ותקנותיהם, 1492־1753
לזכר פרופ׳ חיים הלל בן־ששון
תהא מנוחתו כבוד
מסגרת הדיון ומטרותיו
בהסטוריוגרפיה של הדורות האחרונים זכו התמורות החברתיות והכלכליות של יהודי פולין וליטא, הולנד ואיטליה, ובמידה מסויימת גם הקיסרות העותמאנית במאות הט״ז והי״ז לתיאור כללי מקיף ובסוגיות לא מעטות גם לניתוח מדוקדק. והגם שרבים העלו על נס את הקשרים שבין יהודי המרכזים היהודיים במערב אירופה ובים התיכון כגורם חשוב בפעילות הכלכלית והחברתית של בני ה׳אומה הספרדית׳ נשאר הקיבוץ היהודי שבמגרב כמעט חוץ למעגל זה. מילוי ליקוי זה יש בו ללמד לא רק על מעמדם הכלכלי והחברתי של יהודי המגרב, אלא יש בו להאיר תופעות בתולדות התפוצה היהודית הספרדית, ואין צריך לומר את הקשרים שבין פזורותיה.
עוד לפנים הגיעו יהודים מספרד למגרב, והקימו את המרכז שבאלג׳יריה.,״ גם בואם של מגורשי ספרד ופליטי פורטוגל מסוף המאה הט״ו הפיח רוח חדשה בקהילה היהודית שבצפון אפריקה. לפי הערכה אחת באו כשלושים אלף מגורשים בעיקר למרוקו. אחרי חבלי הקליטה הראשונים השתלבו העשירים והמוכשרים שביניהם בפעילות הכלכלית של מלכי מרוקו. חם הפכו לסוחרים גדולים שריכזו בידם חלק נכבד של היבוא והיצוא של מרוקו, ניהלו מגעים דיפולומטיים בין מרוקו לבין פורטוגל במאה חט״ז ועם הולנד במאה חי״ז. גל אחר של מהגרים היו יוצאי פורטוגל שתחילה נאחזו בחוף האטלנטי אך צעד אחר צעד הם חיפשו מקום הגירה ומרחב פעולה כלכלי חדש ובין היתר הם הגיעו לפאס ולמראכש שבפנים הארץ.
הערת המחבר: זכה מורי פרופ׳ חיים הלל בן ששון ז״ל שתורתו על השפעתם של גולי ספרד אחרי הגירוש תכה שורשים גם בארצות המגרב, והשווה מאמרו: דור גולי ספרד על עצמו , ציון כו (תשכ׳׳א), 64-23.
- 1. ראה ש׳ בר-אשר, קווי יסוד לתולדות יהודי המגרב ועליית המרכז באלג׳יר, קנ״א – רנ״ב (1391 – 1492), פעמים 31 (תשמ״ז) 39-22.
בדברים הבאים המטרה העיקרית היא להציב כמה וכמה נקודות אחיזה לאופי המפגש ולהשיב בו כמה תשובות בעיקר בשני ריכוזים. בחוף האטלנטי של מרוקו במאות חט״ז ־ הי"ז ובפאס גם במאה הי״ח. במסגרת הדיון הזח נשאלה שאלה עד כמה יהודי מרוקו היו ספרדים, כלומר באיזו מידה ההשפעה הספרדית שכבשה את מרוקו תוצאותיה היו שוות או דומות בכל מקום.
נשאלה גם שאלה באיזו מידה ההשפעה בפאס סחפה קהילות אחרות. שלוש היו חגורות הישוב היהודי במרוקו־ בערי החוף, בפנים הארץ ובדרומה. ההשפעה בקהילות החוף של מרוקו התפשטה מן הטעם הפשוט שחלק גדול מן המתיישבים הגיע עוד בגל הראשון לשם כמו לתטואן ולבנותיה; כידוע הועיד השליט אבולחסן אלמנדארי עיר זו לכתחילה להתישבות יוצאי ספרד מוסלמים ויהודים כאחד. כנגד זה תוצאות ההשפעה בפנים הארץ הוגבלו למקומות שבהן מספר המגורשים והפליטים היה גדול, סאפי ואזמור הן דוגמות מובהקות.
תוך שנים ספורות הגיעו כמה מהמגורשים, ובראשם בני משפחות רותי רוזאלס ואדיבה, לעמדות מרכזיות בחצרות הסעדים, ובעיקר אצל מולאי מוחמד אשיך (1505-1472) שתואר כחסיד מחסידי אומות העולם, שקיבל את היהודים בכל מלכותו ועשה עמהם חסדים גדולים. ואולם להוציא הפרט על מספר המגורשים, אין תיאורים רחבים על אופי מפגשם הראשון והיקלטותם בין התושבים הוותיקים. יוצא מכלל זה היתח כאמור קהילת פאס, הגם שאף משם לא תמיד המקורות שלמים, ובחלקם הגדול נמצאים עדיין בכתבי יד. לפי ר׳ חיים גאגין זכו יהודי ספרד בפאס, שבע שנים בלבד אחרי בואם לשם, להישגים כלכליים נכבדים:
ברכנו ה׳ יתברך בברכותיו עד שבנינו בתים מרווחות בציור ו[ב]כיור. וברכנו ה׳ יתברך בישיבות [ב]תלמידים…ו[ב]בתי כנסיות יפיפיות בנויות לתלפיות… ספרי תורות מלובשים שש ומשי ורקמה… מעוטרים בכסף… עד שיצא טבעו של האלמלאח בכל ארץ ישמעאל כהיום הזה.
לפי תיאור זח הקימו המגורשים לעצמם כבר עם בואם בתי כנסת נפרדים מן המקומיים, אות להבדלים ניכרים בנוסח התפילה; וגם מעצם היותו של בית הכנסת מוקד האוטונומיה היהודית, מרכז החיים הרוחניים והחברתיים של הקהילה.
ואמנם גזירות קנ״א והגירוש הגדול מספרד ברנ״ב היוו מפנה בתולדות יהודי מרוקו גם בתחום הארגוני. פרק נכבד במורשת זו הן התקנות הרבות שהתקינו בפאס בכל המאות הט״ז וחי׳׳ז בני פורטוגל שנמלטו מן השמד והשתלבו בתהליך זה. במרוקו מצאו המהגרים החדשים קהילה של בני המקום וההתקבצות ביניהם היתה בדרך כלל על מי מנוחות. למשל, מינויו של יצחק צרויה לנגיד המגורשים בצד שאול בן שם טוב ׳שייח״ המקומיים לא עורר בעיה ככל הנראה. רבנים מובהקים שהגיעו לא דחקו את ר׳ יחיא בן חמו ובית דינו ולחכמי ה׳תושבים׳ היתה גם ישיבה משלהם.
המפגש הראשון בין המגורשים לבין המקומיים; הסכסוך על השחיטה
סיבה אפשרית למפגש בעל האופי התרבותי בדרך כלל בשלושים השנים הראשונות לבואם של בני ספרד ופורטוגל היתה התמקדותם של אלה בהתארגנותם המשפחתית. בחלוקה כללית של ספר התקנות לשלושה פרקי זמן שווים מתברר שהרוב המכריע של התקנות מראשיתן והלאה חן בתחום המשפחה. המגמה חיתה מקיפה וחזקה תוך הפלגה רבה מזו שהיתה בספרד. דרך משל, בתקנת קסטיליה נחלקה הירושה בפטירת האשה בין משפחתה לבין הבעל רק בעזבונה, ואילו עכשיו החלוקה היא גם ברכוש הבעל. אלא שהיסוד התקיף ביותר שהביאו עמם המגורשים היה בפיקוח הציבורי הרחב על המשפחה: הופקעו נישואי סתר שלא נעשו על דעת הקהילה. בסוגיה שבה התחבטו גדולי ימי הביניים הפכה לחלק מן התקנה הראשונה שכוננו המגורשים; ׳איש אינו יכול להזדווג עם אשתו הכלה׳ אם לא נכתבה ונחתמה כתובתם כדת וכדין.
סניף בתקנות מן הזמן הראשון לבוא המגורשים היה סתימת פרצות שנפרצו בגירוש: נשים שאיבדו שטרי כתובותיהן ביקשו שינהגו בהן כבתולות, כך שאם תתגרשנה או תתאלמנה הן יקבלו רכוש כפול מזה של גרושות או אלמנות. לפיכך תבע בית הדין בדיקה מדוקדקת של הכתובות.
נראה שבדור ראשון לבוא מהגרים ובמיוחד כאשר הם מגיעים נדחים ופליטים ומשפחות נפוצות לכל עבר, עסוקים הפליטים תחילה בשיקום המעמד האישי והמשפחתי, במציאת דיור ופרנסה הולמים ורק אחר כך נפנים לבעיות דתיות וחברתיות ציבוריות.
אלא שעם התבססותם התרבותית, העושר הכלכלי שלו זכו המגורשים בפרק זמן קצר, העמדות שרכשו כמה מהם בממלכה ותחושת עברם המפואר הולידו בלבותיהם רגשי עליונות. דור אחד מיום הגיעם לפאס והנח פרץ סכסוך חמור ב־1523. נתלוו לו חרמות הדדיים ופניות לשלטונות, על רק מנהגי שחיטה שונים.
על פי ההלכה יש לבדוק את הבהמה לפני השחיטה ואחרית אם לא נפל בה מום שעלול להטריפה. הבדיקה אחרי השחיטה היא באיברים הפנימיים של הבהמה ובמיוחד באיבר הרגיש שבח הריאה שכל קוץ שחודר לתוכה יש בו לחללה. התושבים שבמרוקו נהגו כמו הרמב״ם וכמו חרא״ש שאם נמצאו סרכות בריאה מעין שומנים ריריים, יש לבודקה בדיקה יסודית על ידי מתן מים בריאה וניפוחח לוודא שלא נפל בה נקב.
לעומת זאת נהגו המגורשים לאכול בהמות סרוכות וכנראה שלהקלותיהם רקע ממשי בקסטיליה, בגלל חרם הכנסייה לקנות מיהודים בשר טרף. אלא שלמחלוקת זו היו לא רק ניגודים היסטוריים והלכתיים אלא בראש ובראשונה מאבק כלכלי ופוליטי על ההשפעה בקהילה. כבר ר׳ חיים גאגין שממנו נותר קונטרס גדול על פולמוס חנפיחה העיד שקצבים מקומיים העדיפו לקנות בשר מבתי מטבחיים של המגורשים, משום שהיה זול יותר מהבשר שנמכר במקולין של המקומיים כנראה בגלל המחיר הנמוך.
גאגין ציין גם שתוך זמן קצר פשט מנהג המגורשים בעניין השחיטה, אך לא גילה כיצד זח קרה. תקיפותם הרבה של המגורשים, מספרם הניכר העולה כל העת עקב בואם של האנוסים, וחוסר האחדות שבין המקומיים כשחלק מן השוחטים נהגו מנהג המגורשים, הגביר את המגורשים בפאס עשרת מונים.
יוצאי ספרד ופורטוגל במרוקו ותקנותיהם, 1492־1753–בעריכת שלום בר אשר
עמוד 5
כתיבת תגובה