ארכיון יומי: 28 באוגוסט 2012

פתגמים ואמרות ממקורות שונים

תאריך 28 באוגוסט 2012

42 – אל־בנאת ב־ג׳נאחהום.

כנפיים לבנות.

43 דאר נזאלא הייא דאר אל־בנאת, תשופהא עאמרא, ופי סאעא כ׳לאת.

בית הבנות דומה לפונדק הדרך, רואים אותו מלא ופתאום הוא ריק.

44 – אירא סעד בנתי עווג/ אנא נסגרו.

אם מזלה של בתי עקום, אני איישר אותו.

45– אל בנת – אידא כּברת, גייר – להא, וואכא עבד

בת אם התבגרה, גייר בשבילה אפילו עבד

פורסם בקטגוריה פתגמים ואמרות ממקורות שונים

תולדות היהודים באפ' הצפונית -הירשברג

תאריך 28 באוגוסט 2012

בין יהודי אפריקה ליהודי ספרד.

בימי הגאונים עמד המגרב האפריקאני, במידה שעלתה הרבה על מצרים ועל יתר ארצות הגולה, בקשרים הדוקים עם ישיבות סורא ופומבדיתא וגם עם ארץ ישראל.

ישיבת פומבדיתא היא ישיבה שהתקיימה בעיר פומבדיתא בבבל בתקופת האמוראים והגאונים. הישיבה הוקמה בתחילת הדור השני לאמוראים, על ידי רב יהודה, והתקיימה כ-800 שנה כישיבה דומיננטית ומשפיעה, יחד עם ישיבת סורא.

ציוני דרך

לאחר פטירתם של רב ושמואל, בסוף הדור הראשון של האמוראים, במקביל למינויו של רב הונא כראש ישיבת סורא, הלך רב יהודה לעיר פומבדיתא והקים שם ישיבה חדשה, ישיבת פומבדיתא, שהתקיימה כ-800 שנה, במשך תקופות האמוראים, הסבוראים והגאונים, עד לימיו של רב האי גאון. העיר פומבדיתא הייתה מיושבת ביהודים זמן רב קודם לכן, עוד מימי בית המקדש השני. העיר פומבדיתא ישבה על נהר "בדיתא" שהוא יובל של נהר הפרת, בפי הנהר (פום בארמית = פֶּה בעברית). פומבדיתא מזוהה היום באזור העיר העיראקית פלוג'ה.

ישיבת פומבדיתא וישיבת סורא היו, לאורך כ-800 שנה, לישיבות הדומיננטיות בעולם היהודי, ומהן יצאה תורה והוראה לכל תפוצות הגולה. ישיבת פומבדיתא העמידה בראשה במהלך הדורות גדולי תורה לדורותיהם, בהם רבה ורב יוסף, אביי ורבא, רב יוסי הסבוראי, רב סימונא, רב רבא גאון, רב פלטוי גאון, רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון. בתקופת הדור השלישי והרביעי של האמוראים הייתה ישיבת פומבדיתא בתפארתה. בתקופתו של רבא עברה הישיבה למחוזא, ולאחר פטירתו חזרה לפומבדיתא.

עם חיתום התלמוד הבבלי בידי רבינא האחרון (בסורא) החלה תקופת הסבוראים (ד'ר"ס – ד'שמ"ט, 499–589), שברובה לא התקיימו לימודים סדירים בסורא, בגלל פרעות כנגד היהודים, אלא רק בפומבדיתא. כשהגיעו הרדיפות גם לפומבדיתא, הוצרכו חכמי הישיבה להעביר אותה לעיר פירוז שבור למשך כ-50 שנה, עד לפתיחתה מחדש בפומבדיתא בשנת ד'שמ"ט (589) בידי רב חנן מאישקיא.

גם במהלך תקופת הגאונים התקיימו שתי הישיבות זו לצד זו. גאון פומבדיתא, רב האי בר רב דוד (ד'תר"נ– ד'תרנ"ח, 890– 898 לערך), העביר את הישיבה לעיר בגדד, מפני שבתקופתו התמעטו היהודים שעסקו בחקלאות, ורבים עסקו במסחר והיגרו לערים הגדולות, בעיקר לבגדד (מלבד תופעת ההגירה אל מחוץ לבבל). ברם, שמה של הישיבה לא השתנה ונשאר "ישיבת פומבדיתא".

תקופת פריחה אחרונה הגיעה לישיבה בימיהם של רב שרירא גאון ובנו רב האי, בסיומה של תקופת הגאונים. אלפי מכתבים ובהם שאלות בכל תחומי היהדות הגיעו לראשי ישיבת פומבדיתא מכל תפוצות הגולה, והגאונים עמלו להשיב לשואליהם. עם פטירת רב האי גאון, בשנת ד'תשצ"ח (1038), באה לסיומה תקופת הגאונים. לראש הישיבה התמנהראש הגולה רב חזקיה בר דוד, אולם 20 שנה לאחר מכן הוצא להורג בעינויים בידי הח'ליפה המוסלמי,אל-קאא'ם הראשון, וישיבת פומבדיתא נסגרה.

מזה חמישים שנה הולך וגובר קצב פרסומם של המקורות שנתגלו בגניזה " תשובות הגאונים חיבורים שלמים בהלכה ובאגדה, מכתבים מסמכים מסחריים ומעשי בית דין. על מקצת הפרסומים – ואני מתכוון למחקריו של ש.ד.גויטיין – קיימות לעת עתה רק הוגעות מתקדמות בצורת שורה של מאמרים מסכּמים, שלפעמים ראיתים בכתב יד.

חומר זה בא להוסיף על מה שידוע היה מזמן על קשרי המגרב האפריקאני עם המזרח וחלקו הנכבד בענייני הלכה ומחקר. ברם עדיין לא זכתה תקופה זו למחקר ולתיאור מסכם, שיעמיד את המגרב במקומו הראוי לו בתולדות עמנו.

תיאור כזה יהא בו בלי ספק כדי לשנות את הדעה הקדומה על המגרב כ " פינה נידחת ". ולעשותו לראש פינה של ההיסטוריה שלנו במזרח התיכון המוסלמי בימי הביניים ( חוץ מבבל ומארץ ישראל ).

תוצאות המחקר מוכיחות, כי חכמי המגרב זכו להיות מוריהם ורבותיהם של יהודי ספרד. ממארוקו באו לספרד במאה העשירית המדקדקים, הבלשנים והפייטנים הראשונים, הנחשבים למייסדי האסכולה הספרדי.

והוא הדבר בהתפתחות ההלכה והפסיקה. רק לעת זקנתו הגיע רבי יצחק אלפאסי לספרד, לאחר שהרביץ תורה שנים רבות במגרב, שבו כתב את חיבורו הגדול ואת תשובותיו המרובות. ואין חולק, כי הרי"ף עמוד התווך של לימוד ההלכה בספרד.

כשגדלה והלכה מצוקתם של יהודי ספרד התחילו עוברים לארצות ברבריה שממנה באו רבים מאבותיהם לפני מאות בשנים. ראשוניהם הגיעו כבר לפני גזירות קנ"א, ומאז נמשכה הנדידה בשנות ה " שלום " לפני גירוש רנ"ב – רנ"ז ופרק זמן ארוך לאחריהם.

אפשר להצביע על גלים אחדים של התיישבות יהודי ספרד ופורטוגל בארצות ברבריה ; האחרוני בהם היו ה " גרונים ", מגורשי ספרד שהתיישבו לאחר נדודים רבים לראשונה בליוורנו, ומשם עברו לאפריקה ; וגם אלה לא באו בבת אחת.

יהדות המגרב קיבלה מהגירה זו תוספת כוח גדולה ברוח ובחומר. בזמן היאחזותם של מגורשי ספרד ומהגריה באפריקה, בערך, היו ערי נמל מסוימות בחופיו של הצפון אפריקאניים של הים התיכון והאוקיאנוס האטלאנטי בידיהן של מדינות חצי האי הפירנאי.

נמלים אחרים היו למעשה חופשיים ושלטו בהם שודדי הים הברבריים המפורסמים שארבו לספינות הסוחר של אירופה. להלכה היו ערים אלה כפופות לשליט מרוקו. הצד השווה שבכל הנמלים – לרבות אלה של אלג'יריה, תוניסיה וטריפוליטניה – היה, שנוסף על תפקידם כקיני מעגן לפיראטים, שימשו מרכזים לסחר בינלאומי ולפדיון שבויים נוצריים, שנפלו בידי שודדי הים.

פורסם בקטגוריה תולדות היהודים באפ' הצפ.ח.ז.ה

דבדו עיר הכהנים-א. מרציאנו

תאריך 28 באוגוסט 2012

פרק ג: דבדו ובנותיה

ייחודה של קהילת דבדו

שלוש תכונות מייחדות את קהילת דבדו בין בל קהילות מרוקו: ראשית היא עיר של כהנים מיוחסים, שנית רוב היישוב בדברו היה יהודי על כן היא נקראת עיר היהודית דבדו לבסוף דבדו עד כמה שהייתה קהילה קטנה הייתה קהילה בעלת פזורה דבדובית שבניה לא ניתקו את הקשרים עם קהילת האם.

ייחוד היה למלבושם של יהודי דבדו כעדות הרש״ך: …ריקום בית הצואר, גם ריקום בתי ידים יוכיחו שאין הגוים לובשים אותו החלוק שנעשה בריקום כזה כנודע לג׳וקא מדבדו. ( שם המעיל ) וכן ״ומלבושי אנשי קהל קדוש דבדו מיוחדים גם משאר היהודים של הסביבה ומכ״ש ממלבושי הגוים…

אכן ייחוד זה ניכר היה גם בין קהילות קרובות לדברו, דוגמת אוטאט…אנשי קהילת אוטאט משונים בלבושיהם מאנשי עיר דבדו כנודע! וכן תהילות לאל יתברך עירינו היא עיר גדורה בעריות.

א. עיר יהודית

אופייה היהודי בלט למבקרים שכן האוכלוסייה היהודית בדבדו היוותה שני שלושים של האוכלוסייה המקומית. זהו יישוב יחיד במרוקו שתושביו היהודים מרובים מהתושבים המוסלמים. מאז מרד בוחמארה ושלטון צרפת במרוקו בראשית המאה העשרים ירד מספר היהודים ורבים מבני הקהילה עזבו והתיישבו בנקודות יישוב חדשות או בערים אחרות אך עדיין דבדו היוותה מרכז יהודי במרוקו.

יהודי דבדו בריאים וחזקים בגופם וברוחם ועשויים ללא חת". יהודי דבדו סבלו פחות מיתר קהילות מרוקו מפגיעות מוסלמים (סולשץ עמי 7).

ב. עיר הכהנים

כהנים רבים היו בשיביליה שבספרד וכן מתאר בעל קורות היהודים בספרד…והיה כאשר נכבשה עיר ממלכת יהודים והמנצחים חילקו ביניהם שלל אדם. והנה עלו בגורלו של אספיאן יושבי חלק העיר ירושלים שבו גרו צאצאי מלכי בית דוד והכהנים משרתי בית ה׳.

ויחדיו הובאו באניות למדינת אנדאלוסיה בערים קורדובה, גראנדה, שיבילה מורסיה ועוד. נחום סלושץ כתב: בשיביליה היה לכהנים רחוב מיוחד למגורים ובית כנסת מקודש מאד. ורש״ך כתב: כהנים רבים היו בגולת שיביליה והרי בית העלמין העתיק רוב קברותיהם הם כהנים. ולהבדיל בין החיים עד היום יש בדבדו כהנים רבים יוסיף ה׳ עליהם!

בסוף המאה הי״ח היו קרוב לשבע מאות משפחות כהנים בדבדו.

הלווים אינם רשאים להתעכב בדבדו יותר מיממה. אם לוי ישאר יותר מיממה בדברו, האקלים הורגו מבלי שאף אחד יודע הסיבה למותו של האיש הלוי. כת האחת הם רוב בנין של הקהילה… ובני הכת השנית (הכהנים) הם רוב מנין בקהילה^.

כך שהקהילה.מורכבת מהכהנים והעם בדוגמת ירושלים עיה׳׳ק בימי בית ראשון ובית שני. הכהנים ויחוסם? רבי מאיר ועקנין הרב הראשי של טבריה כינה אותם ״גזע היחס והמעלה״. והרש״ך כתב קבלה בידנו מאבותינו ששמעו מאבותיהם, ששמעו מפיהם ולא מפי כתבם, דור אחר דור, כי הם זרע ברך ה׳ מזרע צדוק הכהן.

יצר השררה וקפדנותם היתרה היו חלק מסימני ההיכר של הכהנים בדבדו אות ומופת שהם מגזע מיוחם ולולי דמסתפינא הייתי אומר שכהני דבדו הם מהענף מיוחס אשר לאהרן הכהן ואשר לבניו כיום^. מחכמי הכהנים יצאה תורה מדורי דורות לבני הקהילה בדבדו.

פזורת דבדו

מן המאה השמונה עשרה יודעים אנו על עשרות ומאות משפחות שיצאו את דבדו והתיישבו בערים אחרות במרוקו ובאלגיריה. כמה ערים נתמלאו מאנשי עירנו: תאורירת, ברגנט, גרסיף, כפר לעיון, מיסור, מריג׳א, גראדה ועוד וכמה משפחות כהונה נסעו מפה ונתיישבו בערים אחרות, כמעט רוב הכהנים אשר בפאס רובם מיוצאי דבדו.

יש מיהודי פאם אשר אבותיהם היו מדבדו… וכבר כתבנו כי הרבה מיהודי דבדו באים ומתיישבים פה פאם. מוצא יהודי צפרו היה בעיקר מאיזור תאפילאלית ודבדו, הם קשי עורף וקשים בעסקיהם… קהילת צפרו נתייסדה… ויותר מאוחר ע״י יהודים מדברו ותאפילאלית שנמשכו למקום על ידי סחר השיירות^.

רוב קהל תאורירת היה מדבדו יהודים רבים היגרו לאלגיריה: לתלמסאן, לווהראן, למוסטאגאנים, לתמושתנט ועוד. הסופר וואנו ציין שיהודים התיישבו במיסוד בלי שניתקו את זיקתם מדבדו. וכן כתב סלושץ: בני דברו המפוזרים במרוקו ובאלגיריה שומרים אמונים לעיר מולדתם ומתגאים בה, זו נחשבה אצלם למקום קדוש באחד מן המרכזים המיוחסים.

מה יפה הייתה קהילת דבדו כאשר בשלושת הרגלים רבים מיהודי דבדו הפזורים בערים אחרות באו לחגוג בחיק המשפחה. הקהילה נהפכה מוקד לעליה לרגל. סיבות רבות היו לעליית רגל זו: לחגוג את החגים עם הקרובים, ולקיים את המנהג של קבלת פני רבו ולקבל ברכה מהרבנים, לחלק צדקה לעניים. בשלוש רגלים דמתה קהילת דבדו כעין ירושלים הקטנה.

פרק 4: קהילות מזרח מרוקו

אלה הן קהילות מזרח מרוקו: אוג׳רה, אוטאט, ברגנט, ברקן, גראדה, גרסיף, דבדו, לעיון, מידלת, מיסור, מליליה, מריגיא, מרטנפריי (היא אחפיר), נאתר, פיגיג, תאורירת, תאזה, תאפילאלית.

הקהילות התוחמות מזרח מרוקו הם: אוגידה במזרח חבל ארץ זה, תאזה במערבו, מליליה בצפון, תאפילאלית בדרום.

להוציא קהילות תאפילאלית, תאזה, מידלת, פיגיג, המרוחקות ביותר במזרח מרוקו מדברו, קהילת דבדו נחשבה קהילת אם לקהילות האחרות.

בתאורירת, גרסיף, ברגנט, לעיון, ג׳ראדה ומריג׳א רוב מנין בני הקהילה היו יוצאי דבדו ( עד 60% ויותר). בקהילות אוטאט, ברקן, מרטנפריי, מיסור קרוב למחצית בני הקהילה היו יוצאי דבדו. בקהילות אוג׳דה, מליליה, מידלת היו ער 30% מיוצאי דבדו.

רבים מראשי הקהל וכלי הקודש ששרתו בקהילות האלה הם דבדוביים. שני בתי דין של שלושה דיינים היו בדברו ובאוג׳דה: עד לשנת תרעי׳ד היה בדבדו בית דין של שלושה, אך באוג׳דה רק בין השנים תר״ץ – תש״ך ישב בית דין של שלושה. בקהילות מליליה ומידלת שירתו בתי דין של דיין אחד, בשאר הקהילות לא היה דיין, ואת הקהל שימשו רבנים מלמדי תשב״ר שוחטים ומוהלים.

בקהילת תאזה שהייתה קהילה עתיקה שירתו מלפנים דיינים וחכמים מפורסמים עוד בתקופת הרשב״א. זה מאות שנים שיש בה קבוצה גדולה של יוצאי דבדו.

הקהילות הראשונות העתיקות במזרח מרוקו שידענו עליהם היו: א) תאפילאלית היא סגלמסא, תאזה: ב) אוג׳דה, רבדו, גרסיף; ג) מידלת, אוטאט, תאורירת: ד) מליליה, לעיון, ברגנט, מיסור, אחפיר, ברקן, נאדור.

1) קהילת אוג׳דה

העיר אוג׳דה נמצאת בצפון מזרח מרוקו על יד גבול אלג׳יריה. היא נוסדה במאה העשירית על־ידי שבט מאגראוואת^,. העיר הייתה מרכז גדול למסחר ואולי מכאן השם אוג׳דה מלשון ערבית מוג׳וד ־ מוכן, כלומר הסחורה הייתה שם תמיד זמינה מוכנה.

לראשונה יודעים יהודים באוגידה במאה הארבע עשרה, קהילת אוג׳דה מוזכרת ברשימת קהילות מרוקו של הרב יעב״ץ בספרו ״עט סופר״ מהמאה השמונה עשרה. יהודים מאיזור בני סנאסן התיישבו באוג׳דה במאה השמונה עשרה. באוג׳דה נקלטו מגורשי קהילת תלמסאן אשר ברחו מפני שוד וביזה.

הר׳ דוד גיגי מתאזה ביקר באוגידה באותם ימים והוא מאשר הסכם בין שני יהודים סוחרים. סוחרים יהודים מאוג׳דה פונים להרב יעב״ץ (השני). הרב יוסף משאש מספר על מר זקנו שבדרכו לא״י ביקר באוג׳דה ופגש בקהילה זקנים ״בלי אזניים״. הוא תמה למראה המוזר, ותשובתם הייתה כי המלך יזיד 1790 — 1792 ביקר באוג׳דה בשבת.

תושבי אוג׳דה יצאו לקבל את פניו וכך עשו יהודי אוג׳דה אשר מלבושם לרגל ביקור המלך, זהה כמעט למלבוש הישמעאלים. הם עמדו בשורה נפרדת מן הישמעאלים. בקבלת פנים שאל יזיד את מושל העיר מדוע רחוקים אלה מאלה? ומושל העיר השיב: אלה מוסלמים ואלה יהודים

. שאל יזיד: ובמה יוודע איפה ההבדל ביניהם? שתק מושל העיר. אז המלך אמר: יש לי עצה איך להבדיל ביניהם: לחתוך תנוך אוזן היהודים! וכן עשו אנשי אוג׳דה ליהודים.

אמצע המאה התשע עשרה מרא דאתרא היה הרב ארוואץ ומושל העיר אוג׳דה זמם מזימה איך להרוג את רב הקהילה ולעשות שפטים ביהודים. הרב ארוואץ ברח לעיר תלמסאן הקרובה ולא חזר עד שהרב אבנר ישראל צרפתי, ראב״ד פאם, התערב להגנת הרב ולביטול מזימות המושל.

פורסם בקטגוריה דבדו עיר הכהנים-א. מרציאנו

יחס דבדו -אליהו רפאל מרציאנו

תאריך 28 באוגוסט 2012

משפחת ארייאייש

ענף עתיק ומיוחם בתוך משפחת הכהנים בני אהרן, מוזכר בקונטרס תולדות הד״ך מאת הרב דוד הכהן סקלי זצ׳יל.

בן איש חיל, שלשלת יוחסין, מזר״ק טהור, החסיד ר׳ שמואל הניח ברבה: אהרן.

הצדיק החסיד ר׳ אהרן כהן סקלי בן שמואל ^הנקרא ארייאייש הוליד: יוסף, שמואל, רחל.

הנכבד, התם וישר הצדיק ר׳ שמואל הוליד: שלמה.

הזקן הכשר, נבון ועניו, איש ספר, בקי בספר הזוהר, ידיו אמונה, נהנה מיגיע כפיו, יראת ה׳ היא אוצרו, החסיד, ר׳ שלמה הניח: גו׳הר (אשת דוד הכהן הי״ד).

אין לנו ידיעות על יוצאי חלציו של ר׳ יוסף הנז׳.

מרת רחל הנז׳ היא אמו של מופת הדור רבינו דוד הכהן-סקלי זצ״ל (בעל שו״ת קרית חנה דוד).

משפחת בן שמואל

משפחה נכבדה, באגרת יחם פאס, עמי 137 מחברת משפחת בן שמואל, ״תוספת ברכה״ זו שייכת גם למשפחת כהן בן שמואל ולמשפחת צולטאן בן שמואל.

המרוחם, בעל מדות טובות, חי מעמל עשר אצבעותיו, בעל צדקה, ירא אלהים וסר מרע, הצדיק ר׳ שלמה (בן שמואל) הוליד: לוויהא, עווישא, ג׳והרא.

משפחת בן רזיגא

משפחה נכבדה, מוזכרת באגרת יחס פאס (פאס וחכמיה, א/ עמי 138-137).

בן איש חיל, החסיד, יראת ה׳ היא אוצרו, אילן ששרשיו מרובין, גזעא דקשוט, הצדיק ר׳ משה כהן (די רזיגא) הוליד: דוד.

הזקן הכשר, הולך תמים ופועל צדק, גומל חסדים, הצדיק ר׳ דוד הכהן הנז׳ הוליד: יעקב, יצחק, יהודה, אהרן, אליהו הי״ד, עישא, סתירא, שמחה.

הנכבד, ירא אלהים וסר מרע, עושה צדקות, מתפרנס מיגיע כפיו ר׳ יעקב הכהן הנזכר הוליד: אברהם, יהודה, משה, שלמה, שמעון, מאחא.

החכם השלם, פיו מפיק מרגליות, שוחט ובודק, וימל את בני ישראל, מרביץ תורה בישראל, אוהב שלום, הצדיק הרב יצחק הכהן הוליד: משה, סאעודא.

המנוח יהודה ז״ל לא הניח זרע ב״מ.

המרוחם, הנכבד, משכים ומעריב, הצדיק ר׳ אהרן הכהן הנזכר הוליד: בת שבע, איריס.

הקדוש, מת על קידוש ה' (נהרג ע״י בני עוולה בג׳ראדא), עדין נפש, רודף צדקות, הצדיק ר׳ אליהו הכהן הי״ד הנז׳ הוליד: יוסף, יהודה, דוד, סולטאנא, סאעודא, פריחא.

איש צדיק, מוקיר רבנן, אוהב תורה ולומדיה, ר׳ משה הכהן הנזכר הוליד: אליהו.

בן איש חיל, יקר רוח איש תבונה, מדותיו מדות יוצרו, שורשא קדישא, קיים הפסוק ״תמים תהיה עם ה׳ אלהיך״, כפשוטו וכמשמעו, שמענו ממגידי אמת שתפילותיו היו מתקבלות, הזקן הכשר, הצדיק ר׳ אליהו הכהן הנזכר הוליד: אהרן, משה, יהודה, יצחק, סעידא, עווישא, נונא.

המרוחם, ישר ועניו, שב וגם ישיש, גומל חסדים ר׳ יעקב הכהן הנזכר הוליד: משה, אליהו.

פורסם בקטגוריה יחס דבדו -אליהו רפאל מרציאנו

Une histoire de familles-J.Toledano-Abitbol

תאריך 28 באוגוסט 2012

Abitbol

Un des noms patronymique les plus repandus en Afrique du Nord. Sous ses differentes variants de Botbol, Teboul, Tebbole, Touboul, qui semblent tous indiquer en arabe le meme nom de metier : fabricant ou joueur de tambourins. La fabrication de tambours etait elle si specifiquement juive poue meriter une telle abondance de noms lies a cette occupation ?

Mystere insondable ! D'ou d'autres tentatives d'explication. Le rabbin Yossef Messas, se basant sur la phonetique, opte pour un autre metier : le menuisier, le fabricant de " tablas ", mot designant dans le Talmud, ainsi qu'en espagnol et en arabe dialectal, les tables.

Ismael Hamet y decele egalement une origine hebraique, derivant du penom biblique Tubal qui signifie textuellement transport, descendant de Jaffet (la Genese10, 2 ) et cite egalement dans Isaie : " le leur donnerai le signal, et j'en deleguerai une partie, saints et saufs, vers les peuples de Tarchich, de Poul, de Loud, habiles a manier l'arc, de Toubal et de Yavan ( Isaie 66, 19 ) .

On peur etre y trouver un debut de confirmation dans la tradition transmise oralement par les membres de cette famille a Sefrou et selon laquelle ils seraient descendants de la tribu de Judah et du Roi de David par la famille Perez.

L'objection est que ce patronyme existe egalement chez les Musulmans du Maghreb. Une autre explication plus savante y voit une deformation du commandement talmudique " Bo Tbol ", viens prendre un bain rituel purificateur, indiquant le gerant du bain rituel, mais on sent trop qu'elle a ete pensee apres coup pour risquer d’emporter la conviction.

Autres formes : Teboul, Tebol, Botbol, Tobali, Touboul, Bitboul, que nous etudierons separement. Au debut du XXeme siècle, un des patronymes les plus specifiques du Maghreb, tres repandu dans les trios pays et plus partculierement au Maroc – Marrakech, Rabat, Sale, Mazagan, Sefrou, Fes, Mogador, Agadir, Debdou, Tanger Casablanca et par emigration au Bresil ( Amazinie ), mais egalement en Algerie – Oran, Tlemcen, Alger, Boufarik, Constantine, Sidi Bel abes et en Tunisie – Tunis, Sousse.

Rabbi Abraham Abitbol

Saint dont on ignore la biographie et dont la tombe au cimetiere de Marrakech etait un lieu de pelerinage local.

Rabbi Shelomo Abitbol

Rabbin kabbaliste a Marrakech, il fut dans sa ville un des plus efficaces propagandistes du movement messianique de Shabtai Zvi en 1666. La communaute de Marrakech etait entierement acquise aux croyants du faux Messie.

Il disait a ses compatriotes qui etaient dans le doute : " Il vaut mieu etre parmi les croyants que parmi les mecreants " Apres le reflux du movement a la suite de la conversion de Shabtai Zvi a l'Islam en 1666, Marrakech resta le dernier bastion et ne revint a l'orthodoxie, notamment au respect di jeune de Ticha Beab – supprime par les shabtaistes – qu'en 1669.

Rabbi Levy Abitbol

Rabbin ne a Demnate, il monta en Terre Sainte a la fin du XVIIIeme siecle. Il fut envoye en 1707 au Maghreb comme emissiare charge de rceuillir des dons pour les yeshivots de Jerusalem.

Rabbi Shaul Yehoshoua abitbol

1740 – 1809 : Fils de rabbi itshak. C'est le fondateur de la dynastie de rabbins qui s'illusterent pendant deux siecles a Sefrou. Surnomme,selon les initiales hebraiques de son nom, Rav shisha. Nomme juge dayan a l'age de 18 ans, il presida le tribunal rabbinique pendant un demi siecle.

Sa reputation en matiere de Halakha depassa largement les frontieres de sa ville, atteignant l'ensemble du Maroc. En temoignant les elegies composees a sa mort par les deux grands poetes deMeknes, rabbi david Hassine et rabbi Yaacob Berdugo.

Ses decisions jurudiques faisaient jurisprudence devant les tribunaux rabbiniques du Maroc bien qu' elles n'aient ete imprimees que tres tardivement – avec ses sermons et commentaries – a Jerusalem en deux volumes en 1930 et 1934, sous le titre de " Avne Shaish ". Son fils Raphael fut egalement un rabbin connu a Sefrou.

L'elegie composee par Rabbi David Ben Aharon Hassine en hebreu