מראכש העיר-חביב אבגי
מראכש העיר-חביב אבגי
פרק שני. החינוך.
תמורות בחינוך ומנהיגות במבחן.
הרב בן מוחא זצ"ל נתבש"ם בשנת תרל"ו – 1876, תקופה שבה נחתמה מגילת היסוד של כל ישראל חברים במראכש ביד שני נגידים, רבי מרדכי טרזמאו ורבי ישועה קורקוס שניהם היו מחותמיה. התלאות שעברו על היהודים בתקופת כהונתם הארוכה, שכנעה את שניהם שיש מקום להסכם עם פעילותם של המנהגים היהודים באירופה.
שמנהיגי אירופה ונציגיהם הדיפלומט
כיכר ג'מע אל פנא בעיר מראכש
יים במרוקו, ישתדלו לטובת היהודים שם. אם כי היו הרבה שהתנגדו, מחשש שהדבר יציג אותם בעיני המרוקאים כחצופים וכפויי טובה. ראשי כי"ח מייסדי האליאנס נטו להתמקד בעניין החינוך, בו ראו הפתרון להביא את הקידמה והיציאה מהפיגור של ימי הביניים, ולצעוד לקראת טכנולוגיה של המאה העשרים.
בעולמם של רבני מראכש זלה"ה, עד למחצית המאה הי"ט לא היה מוכר חינוך יהודי אחר, חוץ מהחינוך התורני. כמובן שהיו יהודים שדיברו שפות זרות שהביאו ממקום מוצאם, ושמרו על שפת מקום מוצאם. או כאלה שעדיין שמרו על קשר מסחר עם מערב אירופה ואנגליה. בעוד שבארצות האלה היהודים היו מעורבים בכל תחומי החיים, וכמה מהם הגיעו לעמדות מפתח.
השמועות על מצב אחיהם במרוקו מאוד הדאיגו אותם, וכבר בתחילת שנות השישים של המאה ה-י"ט לא יכלו שלא לתת את דעתם על מצב אחיהם במרוקו, הסובלים את חרפת ההשפלה. וזאת מכוח התנאים הבלתי אנושיים, שכפו עליהם אותם שליטים בשם " תנאי עומר " ואחרים.
בתחילה " אגודת אחים " וכי"ח, איגדה בתוכה יהודים בעלי עמדות מכובדות בבריטניה צרפת והולנד, ארצות שקיימו קשרי מסחר עם מרוקו.
אמנם כבר נאמר לעיל שלא תמיד נמצא מי שהטה להם אוזן, ואפילו הכבידו עליהם עוד את ידם. אבל כבר אז לא הייתה דרך חזרה מהתערבות הזאת שרק הלכה והתעצמה, החל משנות השמונים של המאה ה- י"ט, ועד סיומו של העשור התשיעי של המאה.