רבי ישראל נג'ארה

 

היסודות הספרדיים בשירת רבי ישראל נג'ארה – טובה בארי. מתוך חוברת פעמים מספר 49.

רבי ישראל נג'ארה נמנה עם שורת הדמויות הגדולות שקמו לשירה העברית בתולדותיה הארוכות. גדוּלה זו עמדה לו בשל רמת יצירתו כשהיא לעצמה, אלא גם בשל מיקומה המיוחד של הציר המתמשך של תולדות השירה העברית בהתפתחותה. מקווה ישראל....רבי ישראל נג,ארה

מערכת החרוזים בשיר לעיל היא כדלקמן: אאב גגב|| דה|ווו|זז(שני קווים מפרידים בין הגוף לאזור. אותיות עבות מציינות חרוזים קבועים). הדוגמה השנייה היא לשיר מעין־אזורי כפול גוף.

לבי ובשרי וטוחי

ירננו לך אל חי

אספר שמך לאחי

 שמשי

 ורמשי

 קדושי

צור בידו נפש כל חי            אספר

יום יום ספך אדרשה

 ופניך אבקשה

צורי לעזרתי חושה

 חֹן דל

דופק דל

 ויגדל

מכל בשר מכל החי           אספר וכו׳

מערכת החרוזים בשיר השני פשוטה יותר: אאא|בבב||ג. בסטרופה הראשונה זהים חרוזי הגוף הראשון עם החרוז המעין-אזורי. תופעה זו נפוצה הרבה בשירי נג׳ארה.,2 שירים בדגמים כאלה ודומיהם מצויים לא מעט ביצירתו הענפה של נג׳ארה. כאמור ברור שכל הצורות הללו, הדו־חרוזיות או הרב־חרוזיות, חוזרות אל תבניות האב והספרדיות) שהזכרנו לעיל. בכל אופן צריך לציין, שהצורות המעין־אזוריות המורכבות והמסובכות מרובות בשירת נג׳ארה יותר מן המצוי בקורפוס הספרדי.

לעיתים קרובות מפתח נג׳ארה את הדגמים הספרדיים בכיוונים חדשניים לגמרי. לפעמים הוא מוסיף על טורי השירים עניות קצרות של מלה או שתיים, כגון ׳ידידי׳

דוד נעים׳ וכדו' מילים אלה הן במקרים רבים בעלות אופי קישוטי בלבד (כנראה בתיפקוד מוסיקאלי), ואפשר להשמיטן בלי שמבנה השיר או משקלו ייפגעו. כך הוא למשל בשיר קג:

יונתי בחגוי הסלע הרבי שיריך      אחות

 כי ירבה כבוד ביתך ורב שלום בניך     רעיה

דחקי ממחיתה כי לא תקרב אליך    יונה

שמחי כי לא יצלח כל כלי יצר עליך    תמה

            שמחי וכו׳

לעיתים מוסיף נג׳ארה על המחרוזות המעין־אזוריות רפרנים עצמאיים, שאינם מעוגנים במבנה המעין אזורי של השירים. גם המהלך הזה קשור ודאי בהשפעת המוסיקה. כך הוא למשל בשיר מח.

לבי ממסגר / צירי חלץ / לאותו חיה

כי מרוב נוד / שואג כאריה

הוא קנאה חוגר / ממאלץ / לו מרמס יהיה

 קץ מרב שוד יאמר אל איה

 

צר מר ונמהר הבט / כל אךחות מהר עבט

 חֹן לבב אנון אויבי במו שבט חבט

 

אל מחוללי / עד אן אצלול / צוללי

אל שמחת גילי / עד אן אשלול / שוללי

 צר מר ונמהר. אל מחוללי

 

יה הכרת איש צר / עלי חולש / ואותו תפיל

 לעמקי בור וגאונו תשפיל

 החשיך אור צר / צר מתעלס / ומאורי האפיל

 עֻלי שבור / ממית ומחיה

צר מר ונמהר. אל מחוללי וכו׳

מחרוזות הביניים ׳צר מר׳ ו׳אל מחוללי׳ מסומנות לבוא אחרי כל סטרופה. מבנה הרפרנים שונה ממבנה המחרוזות הן מצד משקלם והן מצד מערכת החרוזים שלהם.

ראוי לציין, כי תופעות אלה, שהודגמו על־פי הקובץ ׳זמירות ישראל׳, מתרבות בקובץ שיריו המאוחר של נג׳ארה, ׳שארית ישראל׳. אין דגמים כאלה בפיוט הספרדי הקלאסי. ועדיין אין השירים הללו תופסים במורשתו של ר׳ ישראל אלא כשליש בלבד מכל המדור המוגדר כמעין-אזורי.

השפעה עוד יותר עמוקה של המוסיקה על שירי נג׳ארה ניכרת באחוז זעום של שירים שלו, שעיצובם משוחרר לגמרי מן הדגמים הסטרופיים הספרדיים. שירים אלה מציגים צורות יוצאות־דופן, שההיגיון המבני שלהם מותנה במנגינות שלמענן חוברו. בנקודה זו יש בהחלט פריצת דרך אצל נג׳ארה. משמעותית בהקשר זה העובדה, שצורות מיוחדות אלה מתרבות ביצירתו המאוחרת. לעומת 5 שירים כאלה ב׳זמירות ישראל׳, יש כ־15 ב׳שארית ישראל׳. אבל גם בשירים אלה, שלכאורה אינם חבים שום חוב למסורת הספרדית, הלשון והסגנון, ואפילו המוטיבים הבולטים, הם כבשאר שירי המשורר: זיקתם אל המסורת הספרדית מקוימת אפוא גם בהם מן הצדדים האלה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

נובמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר