אוצר גנזים – מאת יעקב משה טולידאנו

 

אוצר גנזים

אוסף איגרות לתולדות ארץ־ישראל מתוך כתבי־יד עתיקי

הרב יעקב משה טולידאנו

הרב יעקב משה טולידאנו

ם עם מבואות והערות

מאת יעקב משה טולידאנו

במבואי לשריד ופליט קובץ ראשץ, תל־אביב תש״ה, הראיתי על הצורך באיסוף זכרונות ותעודות משרידי כתבי־היד, שיש בהם הומר לתולדות הקהילות בחוץ לארץ, הקיימות ושאינן קיימות, ובייחוד אלו שהיו להן זיקה ליישוב בארץ־ישראל. זעל אחת כמה וכמה זכרונות ותעודות, שיסודם בחולדות היישוב בארץ־ישראל וחקר גלגוליו בדורות ובזמנים שונים, כי יש עוד הרבה מה למשש ולמשמש ולמצוא דברים, שלא נגלו ולא נחקרו. חושבני שהחומר המוצג מעיד על עצמו. לכל המסמכים והתעודות שנתפרסמו כאן, ימצא הקורא מבוא, שיבהיר את תוכן המסמך והערות עליו במקום הצורך

מעשה ברבינו קלונימוס אביו של רבינו משולם הגדול שחלם׳ שיקחו בנו ממנו. פעם אחת באו סוחרים לשוק! ופגעו .בו ונתנו עיניהם בו ולקחוהו והוליכוהו עמהם לבבל. ורבנו ־ משולם הנז׳ היה באותה שנה בן י״ד שנה. באו הסוחרים :אצל הנשיא שהיה בבבל וא"ל ־ רצונך שתקנה ממנו יהודי א׳ לשמשך. א״ל הן. מיד קנה אותו מהם. והנשיא הנז׳ היה ראש ישיבה ורבינו משולם הנז' נהיה ממונה על חדר־ המאכל של הנשיא הנז' ויום א׳ שמע רבינו משולם ההלכה והגיה הטעות שהיתה בהלכה בגליון כמו שקבל מאביו ר׳ קלונימום ושתק.

וכשחזר הנשיא לבהמ״ד מצא הגליון מוגה. שתק. חשב שמא מאת השי״ת היה הדבר. וכך היה רבינו משולם עושה . בכל דבר שנעלם פירושו להנשיא. פעם אחת אמר לתלמידיו רצוני אם יש מכם שיזכה לראות מי הוא המגיה זה הספר. -כשיצא הנשיא עמדו שנים מהתלמידים אחרי הכותל עד שראו שרבינו משולם מגיה הספר וכותב הספיקות בגיליון ויצא והלך. וכשבאו התלמידים לשמוע ההלכה מפי הנשיא -עמדו אלה שראו רבנו משולם ואמרו לנשיא מורינו ורבינו יש לך שמש בבית שהוא גדול בחכמה ובתורה. א״ל מי הוא׳ א״ל השמש שהביאו הסוחרים הוא היה מגיה הספר.

 מיד קרא לו לבית מדרשו ובקש ממנו מחילה והושיבו אצלו והיה מגיה ההלכה ושאל לו מי הוא אביך א״ל ר׳ קלונימוס בן רבי משה בקש ממנו הנשיא׳ שישא בתו ולא רצה ר׳ משולם  לעשות דבר שלא ברשות אביו׳ מיד צוה הנשיא ליתן לו משמש אחד לשמשו בדרך ולתת לו, צדה לדרך והלך ר׳ משולם למגנצא ונשא שם קרובתו והוליד ממנה בן ושמו תודרוס. והיה רבי תודרוס ראש ישיבה במגנצא אחר פטירת .אביו.

רבי משולם בן קָלוֹנִימוּס (ידוע גם בכינויים רבנו משולם, "משולם הגדול" ו"משולם הרומי"; סוף המאה העשיריתלוּקָאאיטליה, או במגנצאגרמניה) היהפוסק בן תקופת הגאונים, פרשן המשנה ופייטן.

תולדות חייו

מעט מאוד ידוע על תולדות חייו. השמות "קלונימוס" ו"משולם" חוזרים ומופיעים בשושלת משפחת קלונימוס (ואף בכינוי "הגדול").‏ מקובל על רוב החוקרים שרבי משולם דנן הינו בנו של קלונימוס בן משה. משערים שמשה בן קלונימוס הוא בן המשפחה שהיגר מלוקא למגנצא, בערך בין השנים 900 ל-926, ועל כן ייתכן שרבי קלונימוס ובנו, רבי משולם, פעלו ממגנצא והיו מראשוני החכמים של יהדות גרמניה. עם זאת, יש לציין שיש גם מקורות לטענה שהם פעלו בלוקא.

ג.נישואי רש"י

הסיפור הבא על רש״י ועל רבינו תם, מצאתיו בכתבי יד אחדים! במארוקו ואף על פי שהוא מתייחס לרבי שמואל בן דנאן(עי׳ למעלה עמי 13), אנו רואים בו זרות וחסרון! ידיעה. למשל שאמר, שרש״י לא נשא אשת, אלא בגיל שבעים ושהוליד בת אחת בלבד, שארבעה בנים נולדו ממנה,. אמנם ברור, שיש בסיפור זה גרעינים אמיתיים, שנתערבו בהם במשך- הזמן שגיאות ושיבושים. נראה שזה נכון, שרש״י לקח לו אשה כשבבר היה גדול בשנים, אולי בחצי ימיו כי לפי חשבון השנים, שרש׳׳י מת ד״א תתס״ה, ורבינו חם מת בשנת דתתקל״א, היה הצעיר שבנכדיו של רש״י במותו תינוק.

 וכן ידוע, שבתו של רש״י כתבה מפירושיו לעת זקנתו, שלא הית יכול לכתוב בעצמו. מזה נראה, שנשא אשה כשהיה כבן שלושים וכאן׳ מקור הסיפור, שרש״ י נשא אשה באיחור זמן׳ אולי מפני חשקו בתורה או מאיזו סיבה שהיא ושנישואיו היו על ידי מקרה, שנערות נכנסה לבית מדרשו. גם הסיפור על רבינו תם, אינני חושב שכולו בדוי״. שכן יש גם לו יסוד היסטורי. ידוע, שלרבינו תם היו קשרים עם שרי המדינה ובית המלכות בצרפת, כנראה ממה שכתב בספר הישר, סי׳ תקצה זי ״מלאכת אחרים עלי ועבודת המלך/ ועי׳ עוד שם, דף פג.

בעל הסיפור מאמת את סיפורו על רש״י ממה שהעלים בפירושי בפרשת. קדושים הביאור על הפסוק ״אל־תחלל את־בתך להזנותה״ זה המשיא בתו לזקן,(סנהדרין עו) ,ומביא זה בשם הרי״ע. אני משער, שזהו אחד הרבנים בן דורו של ר״ש בן דנאן, רבי יהודה עוזיאל, שחי בפאס. עי׳ בספרי־ ״נר המערב״׳ עמי 103, וניכר, שסיפור זה היה ידוע אצל רבני ספרד, שכל״ כך חיבבו והוקירו את רש״י ואת פירושיו, כאשר ראינו, שהרוב הגדול: של הפירושים שנתחברו על פירוש רש״י על התורה, הוא של רבני ספרד״ עי׳ בספרי אפריון (ירושלים תרס״ה).

עכשיו ראיתי, שהסיפור נדפס בספר רש״י, ירושלים תשט״ז, עם׳- כח — כט, מתוך ספר ״מגן וחרב״ של ר׳ יהודה אריה ממודינה שבכתב־ידי בגנזי הרב י״ל הכהן מימון. נראה, שרי״א ממודינא השתמש בכתב־יד שהובא לספרד ויש עניין בשינויים שבסיפור.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

נובמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר