ברית מס31- תפילאלת..מלאח בוזמילה..נסים קריספל
התיישבות יהודית בתפילאלת
ביקורים בקצארים ובבתי הקברות היהודים של אזור התפילאלת
כל הצילומים במאמר הזה הינם מאת המחבר נסים קריספל
המאמר מפורסם כאן באדיבות של מר נסים קריספל
מלאח בוזמילה
נסיעה של קילומטר על דרך עפר קשה מביאה אותי מאירארה לבוזמילה. דומה, ששער הכניסה לקצאר של בוזמילה, הוא היפה ביותר בין שערי הקצור שפגשתי. ליד השער פגשתי את אל חאג' עלי בן אלחביב, שהיה מעבר לגיל שמונים. הוא סיפר לי על קהילה יהודית קטנה שחיה בבוזמילה בשלום ובאחווה עם שכניה. הוא גם זכר את כולם:
הרנאג – היה מאחה קדרות שנסדקו-'ארבאט' בערבית. כשחאג' עלי היה מזכיר את בעל המלאכה הזה, הוא היה מסנן בין שיניו את המילה 'חשאק' שפירושה מתקרב ל- " חוץ מכבודך', מסתבר, שמקצוע זה היה בזוי מאוד באותם ימים.
בן מומו – היה סוחר
איגו – גוזז צמר, תמיד עם שק על גבו.
בראהים ובנו אליהו ואחיו יוסף ובנו של יוסף חיים = "לאבאס עליהום" רוצה לומר שמצבם הכלכלי -פינאנסי טוב מאוד. הם היו פלאחים
בוחיריס – מוכר וקונה עם הערבים
שלום – סוחר
מסעוד ובנו שמעון – חרש ברזל ומתקן קדרות בישול סדוקות
משה מאני – חדאד – חרש ברזל מוצאו מאירארה
הוא מציין את הנשים מסעודה הארון אשתו של אליהו, ארחמה, עישא ושמחה עזו, כולן אומר חאג' עלי היו תופרות מכנסיים, 'איזאר' – מעין גלימת בד לבנה או שחורה שנשים היו מתעטפות בה. בגדים, וגילאביות. הכל בעבודת יד, לא הייתה להן מכונת תפירה. חאג' עלי מספר: "היה להם בית כנסת אחד. אבא שלי, חביב, וסי מוחמד היו השיחיים שהעניקו חסות ליהודים אז. זה היה בימיו של השליט העריץ בל-קאסם שהגיע לאיזור ב- 1914 וב-1929 הגיעו הצרפתים למחוז התפילאלת. התותחים של הצרפתים היו יורים מ׳אולאד זהרה' לכאן ומטוסים ירדו והפציצו את הקצור. בל-קאסם היה חוטף יהודים עשירים ומבקש תמורתם כופר. הוא מציין את חיים היהודי מאירארא שנחטף על־ידם לצורך מיקוח. ריצאני הפכה עם הזמן לבירה הדרומית-צרפתית של הסהרה.
איית מרעיאד הייתה 'קבילה' – שבט גדול שהגן עלינו יחד עם איית אזדיג מתיעלאלין. איית עטא היו מתנפלים עלינו יחד עם בני מחמד, אל עירפא, וואדי איפלי ותאניזיד, כל אלה תמכו בשבט איית עטא שפשט עלינו. אנחנו, כארבעים עד חמישים קצור, נקראים 'ספאלאת', כולנו נלחמנו בעריץ בל-קאסם ובשבט איית עטא. רבים מתו בקרבות הללו ולא מעט יהודים שילמו בחייהם. אחרי שבל-קאסם הוציא להורג את היחזאן אלכביר' שלכם. הרבה יהודים קמו ועזבו את מחוז התפילאלת ועקרו לוויהראן ולקולומבישאר שבאלגייר. כבר אז, קצאר בוזמילה החל להתרוקן מתושביו. למן היום שבו בנו את הסכר על נהר הזיז סמוך לעיירה ראשידייה, כדי לווסת את זרימת מימיו במהלך כל השנה, אנחנו במקום להתקדם נסוגונו לאחור. אין מים באפיק הנהר, מפלס מי התהום הולך ויורד. בעבר היית חופר בור מים לעומק 5-8 מ' ומוצא מים. היום חופרים בורות לעומק של 50 מ' ולא מוצאים מים. מטעי הדקל שעליהם פרנסתנו מתייבשים, אי אפשר לקיים גם חקלאות שלחין והתושבים עוקרים מכאן לערים הסמוכות, לכן קצאר בוזמילה נראה היום כמבצר רפאים.
אני הקפדתי לצלם את ביתו של אליהו שהיה עושה דליים מעור. ביתו נותר שלם כפי שהיה. חצר ביתו מקורה במרישי דקלים. היא נישאת על 2 עמודי דקל מתומנים. הערבי שנכנס לגור בבית החליף את עמודי הדקל בעמודי בטון, אבל דגם עמודי הבטון שומר בצורתו על עמודי הדקל. בריבוע שנוצר סביב העמודים, קרוע חלון. חדרים קטנטנים נשענים על החצר. הקירות היו מעוטרים בציורים נפלאים, בהם היו גם כוכים לאחסון. במפלס העליון היה חדר שאליו מטפסים באמצעות סולם. חדר זה מכונה בפי המקומיים בשם 'צריר', בו הם מאחסנים זרעים 'צרורים', בחדרים התחתונים היו מאחסנים תמרים. חדרי השינה נמצאים תמיד בקומה העליונה או על הגג.