ש"ס דליטא – יעקב לופו
ש"ס דליטא –ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו – יעקב לופו
הוצאת הקיבוץ המאוחד
רבים בישראל מזהים את ש׳יס כתופעה חדשה, תוצר של משבר עדתי ומחאה נגד זרמים חרדים אשכנזים, דתיים לאומיים, וחברה אשכנזית חילונית ועו״נת. אולם הסבר זה הוא חלקי בלבד. מקורותיה של ש״ס עמוקים ושזורים בתהליך של השתלמות האסכולה הליטאית על עולם התורה של מרוקו, כבר מ-1912, עם כיבוש מרוקו על ידי הצרפתים.
חתימת חוזה הפרוטקטורט עם צרפת ציינה את קיצה של תקופה שהתחוללו בה מהומות ממושכות, פגיעה ביהודים, אנרכיה ומצב כלכלי קשה. השלטון הצרפתי בראשותו של המרשל ליוטה הביא לרגיעה ביטחונית, והניח את התשתית הכלכלית של מרוקו המודרנית. באמצעות המינהל הצרפתי נבנו נמלים, כבישים, מסילות רכבת, בניינים מודרניים, בתי חולים ובתי ספר. השינוי היה מהיר וסוחף. חרף הסתייגות מסוימת מצד חוגים שמרנים ביותר, רוב יהודי מרוקו קיבלו ברצון את סגנון החיים החדש. היהודים כמיעוט נסבל אך נחות (כדרך ה״דימים״),קידמו את הצרפתים ואת המתיישבים האירופים בברכה, וראו בהם לא רק כובשים אלא גם משחררים הנושאים את הבטחת האמנסיפציה ושינוי העתיד. בעיקר עמדה לנגד עיניהם האפשרות של קניית השכלה מודרנית באמצעות בתי הספר של ״אליאנס״, ומכאן יכולתם להשתלב בכלכלה ובמינהל החדש ששלט אז במרוקו. נוכחותה של צרפת אפשרה ליהודי מרוקו להשתחרר ממגבלות מסוימות שהיו טבועות בעצם מעמדם כ״דימים״. הדור החדש שגדל תחת שלטון הפרוטקטורט ניסה להשתלב בחברה האירופית, תבע את תיקון מעמדו המשפטי ועמד על הזכות לקבל אזרחות צרפתית. בפועל הוענקה האזרחות הצרפתית רק ליהודים מעטים שהיו קשורים לצרפת על בסיס כלכלי, כגון אלו שעסקו באספקה לצבא צרפת באלג׳יריה. קבלת אזרחות צרפתית היתה עיקר שאיפתם של החוגים המתקדמים (הממוערבים) והמודל ששימש להם דוגמה היה מעמדם של היהודים באלג׳יריה.
הערת המחבר : האסלאם מכיר ביהדות כהתגלות מונותאיסטית שקדמה לאסלאס, ויחסו ליהודים נגזר מן הדחייה שדחתה היהדות את האסלאם. עובדי אלילים חייבים להתאסלם או למות, אך לא כן היהודים והנוצרים. עמים שיש להם ספרים קדושים משלהם הינם בני חסות, ״דימים״. הם משלמים דמי חסות לשלטון המוסלמי המחויב להגן עליהם. בענייני משפחה, אישות ודת, אפשר השלטון המוסלמי ל״דימים״ לנהל את חייהם על פי תורתם.
מה היה מרקם החיים ומצבם הכללי של היהודים במרוקו באותם ימים?
מבחינה דמוגרפית קשה לאמוד את היקף האוכלוסייה היהודית באותו זמן. סקר האוכלוסייה הרשמי הראשון שנערך על ידי הצרפתים בשנת 1921 העיד על כ־93,000 יהודים. במפקדים הבאים ניתן לראות גידול מתמיד באוכלוסייה. במפקד של שנת 1947 נמנו כ־203,800 יהודים (מתוך 8,292,400 מוסלמים). קיימת השערה שלא כל היהודים התפקדו, ולפי הערכת הג׳ויינט מספר היהודים במרוקו באותו זמן עמד על כ־240,000 נפשות. הם התפזרו ב־ארבעים עד ארבעים וחמש קהילות מאורגנות, ובעשרות נקודות יישוב זעירות שבהן לא היתה קהילה מאורגנת. רוב היהודים (למעלה מ־70%) התגוררו בחמש־ עשרה הקהילות העירוניות הגדולות, כשבקזבלנקה עצמה חיו קרוב לשליש מיהודי מרוקו כולה. בקרב יהודי מרכז הארץ (בעיקר במקומות בהם פעל הרב הלפרין) היתה החלוקה כלהלן: בפאז(העיר וכעשרים קהילות קטנות מסביבותיה) מנו היהודים כ־22,500 נפשות. במחוז מקנאס (העיר וכעשרים קהילות קטנות) – 22,300 נפשות. במחוז מארקש (העיר וכעשרים וארבע קהילות קטנות) חיו כ־50,300 נפשות. במשפחות רבות היו בין שישה לתשעה ילדים. ניתוח הגילאים מעיד על אוכלוסייה צעירה מאוד גם ביחס לאוכלוסייה המוסלמית. אמנם הילודה בקרב המוסלמים היתה גבוהה עוד יותר, אך גם תמותת התינוקות בקרבם היתה גדולה יותר.באזורים אלו – מרכז הארץ – היהודים התרכזו בעיקר במלאח, בצפיפות גדולה, בהזנחה ובעוני בולט לעין. ברוב הערים עקב הצפיפות במלאחים, ניתן לחלק מהיהודים לגור ברובעים האירופים החדשים שזה עתה נבנו. במקנאס נרכש בשנת 1925 שטח למלאח חדש שנבנה צפונית למלאח הישן על פי תכנון מודרני.
פרנסתם של היהודים ביישובים שבמרכז מרוקו באה להם בעיקר מן המסחר והמלאכה הזעירה. רבים עסקו במסחר קמעונאי וברוכלות, ומעטים מצאו פרנסה בסחר סיטונאי ובינלאומי. תחומי המסחר היו מגוונים – מזון ותבלינים, משי, סריגים ובגדים, בשמים, טבק ומשקאות חריפים. מלאכות שהיו מזוהות עם היהודים הן צורפות, חייטות, סנדלרות, ייצור כלי נחושת, סריקת צמר, כריכת ספרים, לבלרות. בעיר פאז עסקו בשנת 1928 כ־550 יהודים ברידוד חוטי זהב (מתוך קהילה של 9,000 נפשות).בעלי מלאכה וסוחרים היו מאוגדים במעין קורפורציות שבראשן עמד ״אמין״ שדאג לסדר ולפתרון סכסוכים. בתי המלאכה קבעו את מקומם על פי סוג האומנויות שבהן עסקו ברחוב מסוים, או בשוק מיוחד כגון שוק הצורפים וכר.
בשנת תרע״ט (1919) הוציאו שלטונות מרוקו מספר ״דהירים״ (חוקים) אשר נגעו לארגון הקהילות היהודיות ומוסדותיהם.
שלוחי ארץ-ישראל. אברהם יערי
שלוחי ארץ ישראל – כרך א' – אברהם יערי
השליחות מארץ־ישראל לארצות הגולה לשם שיתופם של בני הגולה בישוב ארץ־ישדאל ע״י תרומות לתמיכה בישוב ובמוסדותיו, היא אינסטיטוציה הקיימת בעמנו בצורות שונות מחורבן בית שני עד היום. ואף על פי כן לא זכתה עד היום לתיאור מסכם, ולא עוד אלא שגם אבני־הבנין לסיכום כזה לא נאספו כל צרכן. יתר על כן, עצם רציפות התופעה הזאת לא הוכרה למדי, כל־שכן שלא הוערכה כראוי. מה שנחקר בשטח זה נתחלק לשני כיוונים: המחקר על השלוחים מחורבן בית שני ועד ביטול הנשיאות מזה, ומאידך מחקרים בודדים ומפורדים על שלוחים שונים בתקופה החדשה, בעיקר מהמאה השמונה־ עשרה ואילך.
שלוחי בית אל.
משנת תקל״ז(1777) ואילך ניתנה רשות לשלוח שלוחים קבועים גם למוסד אחד בירושלים, ישיבת המקובלים ״בית אל״, שנקראה גם ״ישיבת החסידים״ או ״ק״ק חסידים״. מוסד זה נוסד בירושלים ארבעים שנה לפני כן, בשנת תצ״ז (1637), ע״י המקובל ר׳ גדליה חיון, כמקום מיוחד לתפילה עפ״י כוונות האר״י. אחרי פטירתו עמד בראש המוסד המקובל שעלה מתימן ר׳ שלום מזרחי המכונה שרעבי על שם עיר מוצאו. וכשנפטר גם זה והמוסד בא במצוקה הותר לו ע״י כוללות ירושלים לשלוח שליח משלו. השליח הראשון שנשלח בשנת תקל״ז (1777) היה ר׳ חיים אברהם אליעזר ן׳ שנג׳י, ומאז הפכה שליחות זו לדבר של קבע, והמוסד ״בית אל״ שלח שלוחים לכל האזורים וקבע קופות כאילו הוא עיר מערי ארץ־ישראל.
לעתים נתנו רשות לישיבה מן הישיבות שהיתה נתונה במצוקה לרגל מות הנדיב שתמך בה, או ירידתו מנכסיו, או בשנת בצורת שבה לא הספיקה הקרן הקבועה להחזקת הישיבה, לשלוח שליח מיוחד משלה לחו״ל. אולם היתה זו הוראת שעה ולא דבר שבקבע. כך שלחה ישיבת ״כנסת ישראל״ בחברון בשנת תקמ״ח (1788), לאחר חמש שנות רעב, כשליח מיוחד לאירופה את ר׳ שמואל הכהן. ישיבת ״כנסת ישראל״ בירושלים, שנוסדה ע״י ר׳ חיים ן׳ עטר, הורשתה בשנת תקס״ז (1807) לשלוח כשליח מיוחד לאיטליה את ר׳ חיים יהודה עייאש. היה גם מקרה של מתן רשות ליחיד, אמנם יחיד סגולה, לשלוח שלוחים משלו. ״שליחות ר׳ יום טוב אלגאזי, הרב הראשי בירושלים, שבנו, אחד ממנהיגי קהלת חברון, נתפס על חוב. שחבה חברון לערבים, והאב נאלץ לפדותו, ייפה את כוחם של שלוחי ירושלים, לגבות בדרכם תרומות מיוחדות ל״שליחות הרב״ לשם פדיון בנו, ולבסוף יצא בעצמו לשם כך בשנת תקנ״ה (1795) לקהילות תורכיה הגדולות. אמנם הוא התנה עם השלוחים שלא יגשו בשום מקום לגבות תרומות לצורך זה עד שלא יסיימו את עבודתם למען כוללות ירושלים.״ בשנת תקע״ט (1819) הורשתה ״חברת בקור חולים״ בירושלים לשלוח כשליח מיוחד למען החברה את הבחור ר׳ רחמים שלמה ב״ר רפאל הלוי. ״
מלבד שלוחי ארבעת ערי הקודש מופיע בשנת תק״ז (1747) שליח של מקום נוסף בא״י, שליח כפר י סיף ליד עכו, מקום ישוב עברי עתיק, שנתחדש בה הישוב בשנה ההיא לרגל מסיבות מיוחדות. אולם שליחות זו לא היתה קבועה אלא הוראת שעה, ותפקידו של השליח ר׳ שלמה עבאדי היה לקבץ כסף לביסוס הישוב במקום ע״י בנין בית־כנסת ובית־מדרש ומשיכת עולים לשם. הוא היה השליח הראשון והאחרון של כפר יסיף, אבל דרך־שליחותו הקיפה כמעט את כל אזורי־השליחות: תורכיה האסיאטית והאירופית, אירופה הדרומית והמערבית, צפון־אפריקה ואיי הודו המערבית שבקרבת אמריקה.
סמוך לאותו זמן, בשנת תק״ו (1746) אנו מוצאים בפולין שליח צידון. הוא הביא אז לדפוס בזאלקווא את הספר ״סאה סולת״ לר׳ רפאל מנורצי, ועל שער הספר כתב! ״במצוות המשולח מצידון תוב״ב קלונימוס קלמן המכונה בספרדית שלמה אשכנזי בן החסיד המפורסם כמוהר״ר אהרן זצ״ל, נכד של המפורסם מהור״ר משה חר״ח מזאמושטש״. מכיון שאין לנו שום ידיעה נוספת על שליח זה, קשה לדעת מה טיב שליחותו. אפשר שלא היה אלא ״שליח לעצמו״.
בשנת תרמ״ו (1886) הורשה גם הישוב היהודי בשכם לשלוח שליח מיוחד לחו״ל, אבל שליח גם זה היה בחינת הוראת־שעה ולא שליחות קבועה, כי יהודי שכם התפרנסו מיגע כפם ולא היו זקוקים לחסדי אחיהם שבגולה, ומטרת השליחות היתה לאסוף כסף לבנין בית־כנסת קבוע ליהודי שכם, שידם לא הגיעה להוצאה גדולה כזו, ועד אז השתמשו בבית ששכרו מהערבים.
הערת המחבר : השליח היה רבי ניסן אדהאן, אגרת המלצה שנתנו לו רבני ירושלים נתפרסמה על ידי פ. גראייבסקי ב " זכרון לחובבים הראשונים ". עד כאן הערת המחבר.
המשך……
יהדות פורטוגל במוקד-י.ט.עסיס, מ. אורפלי
יהדות פורטוגל במוקד – מחקרים על יהודים ויהודים בסתר
עורכים : יום טוב עסיס, משה אורפלי
ספר זה הוא הראשון המוקדש כולו ליהדות פורטוגל שרואה אור בארץ. יהדות פורטוגל לא זכתה לתשומת לב ראויה במחקר בארץ והספר בא לתקן במקצת את המעוות ולבטל עוול גדול שנעשה ליהדות זו בהיסטוריוגרפיה היהודית.
מבחינת התרבות היהודית הייתה פורטוגל חלק מיהדות חצי האי האיבר׳ שנודעה בשם ״ספרד" מימי השלטון המוסלמי ואילף הספר פותח אשנב לתולדותיה של קהילה שרק ימי מצוקתה וסבלה האחרונים נחקרו ונתפרסמו.
אף ספר זה אינו כל כך יוצא דופן בדגש שיש בו על "הנוצרים החדשים". עם זאת, הספר נועד להעלות את יהדות פורטוגל למוקד התעניינות הציבור הקורא עברית. הוא בא לעודד את המשך חקר היצירה הרוחנית, הספרות העברית, לימוד התורה והישגי המדע של יהדות פורטוגל לפני השמד של 1497.
מאמרים של חוקרים מארצות שונות כלולים בספר. יום טוב עסיס, רחל איבנייס ספרבר, אלווירה דה אזבדו מאה, אריק לווי, אליהו ליפינר ז״ל, משה אורפלי, אדגר סמואל, זיתה טניס קראירה, שרל עמיאל ודב טטוצ׳ינסקי פותחים בפני הקורא העברי יריעה רחבה של היבטים ונושאים הקשורים ליהדות פורטוגל מימי התגבשותה לקהילה מיוחדת כחלק מיהדות ספרד ועד הפיכתה לעדת אנוסים או "נוצרים חדשים" במצור ובמצוק לאחר שמד אכזרי. מהרגע שחדלה יהדות פורטוגל להתקיים הפכה פורטוגל למולדתם של "יהודים בסתר", אנוסים או "נוצרים חדשים".
פתח דבר
ספר זה, המוקדש כולו ליהדות פורטוגל, הוא הראשון מסוגו בעברית. יהדות פורטוגל לא זכתה לתשומת לב ראויה במחקר בארץ והספר בא לתקן במקצת את המעוות.
מבחינת התרבות היהודית הייתה פורטוגל חלק מספרד של ימי הביניים המוקדמים, אשר בתקופה המוסלמית כללה כמעט את כל חצי האי האיברי. קובץ המאמרים המתפרסם עתה בא לבטל עוול גדול שנעשה ליהדות פורטוגל בהיסטוריוגרפיה היהודית ואנו תקווה שיפתח אשנב לתולדותיה של קהילה, שרק ימי מצוקתה וסבלה האחרונים נחקרו ונתפרסמו. אף בקובץ זה הושם דגש מה על ״הנוצרים החדשים״, עם זאת מבקשים אנו להעלות את יהדות פורטוגל בכללותה למרכז התעניינות הציבור הקורא עברית.
רוב המאמרים בקובץ מבוססים על הרצאות שנישאו במסגרת הכנס שארגנה ״היספניה יודאיקה״, בשיתוף עם מרכז דינור, לציון 500 שנה לשמד פורטוגל. הכנס התקיים בצמוד לתערוכה ״יהדות פורטוגל בראי הספרות והספר״, שנערכה בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים בינואר 1997 והציגה מאוצרות בית הספרים. למען שלמות הקובץ שלפנינו הוזמנו מספר מאמרים נוספים ואחרים תורגמו לעברית.
מאמרו של יום טוב עסיס ״יהודי פורטוגל בימי הביניים: היבטים היסטוריים והיסטוריוגראפיים״ סוקר את קורות היהודים בפורטוגל מתחילתן ועד ימי השמד של שנת 1497. המאמר בודק את צמיחתה ודיכויה של יהדות פורטוגל תוך עיון בשלבים השונים בהתפתחותה ותוך התייחסות להיבטים חשובים בתולדותיהם של יהודי פורטוגל ושל דמויות בולטות בתוכה.
רשימת הספרים שהכינה רחל איבנייס ספרבר ״ספרים המתייחסים ליהדות פורטוגל באוצרות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים״ מבוססת על הספרים שהוצגו בתערוכה הנ״ל, שהאחראית עליה הייתה המחברת. בהערותיה לרשימה מוסיפה המחברת מידע רב על גורלם של הספרים ובעיקר של מחבריהם. הרשימה, על תיאוריה הביבליוגראפיים והביוגראפיים, תקל על חוקרים ותלמידים שעניינם יהדות פורטוגל.
אלווירה דה אזבדו מאה מקדישה את מחקרה ״נוצריות חדשות בסבך הלשכההקדושה״ לנשים מצאצאי האנוסים שנפלו בידי בית הדין של האינקוויזיציה. מאמרה, המבוסס על תיקי אינקוויזיציה שחקרה, ממחיש את התנהלות החיים בצל האימה ומבליט את מעמדן המיוחד של הנשים בחברת הנוצרים החדשים בפורטוגל.
רבי יצחק אברבנאל היה מגדולי החכמים והמנהיגים שקמו ליהודי פורטוגל. במאמרו ״ביוגרפיה אינטלקטואלית של יצחק אברבנאל לאור כתביו הפורטוגליים״ מתמקד אריק לווי בחיבוריו של אברבנאל שנכתבו בפורטוגל ומתאר את דמותו האינטלקטואלית על סמך חיבורים אלה.
לדעת לווי אפשר למצוא כבר בחיבוריו המוקדמים של אברבנאל (קרי: אלו שנכתבו בפורטוגל) את כל כיווני החשיבה אליהם יפנה בהמשך, ואין לתלות את התפתחותו האינטלקטואלית דווקא בתולדות חייו הסוערים.
אליהו ליפינר ז״ל מקדיש את מאמרו ׳״אנוס רחמנא פטריהי׳ בעיותיהם של אנוסי ספרד ופורטוגל נוכח ההלכה״ להיבטים הלכתיים הנוגעים לאנוסים. שאלות הלכתיות העסיקו את האנוסים עצמם והמחבר מתאר את ״מחתרת השאלות־ ותשובות״ שבין פשוטי הנוצרים החדשים לבין עצמם; שאלות הלכתיות בהקשר לאנוסים בחצי האי האיברי הועלו גם בפני חכמי התקופה. הדיון במאמרו של ליפינר מבהיר את מהות בעיותיהם של האנוסים מול ההלכה ואת התייחסותם של הרבנים אליהם.
אף לאחר היעלמותם הרשמית של היהודים בפורטוגל לא חדל הפולמוס כנגד היהודים והיהדות. הימצאותם של אנוסים או נוצרים חדשים שנחשדו בקיום תורה ומצוות בסתר אולי החריפה את הפולמוס הנוצרי.
משה אורפלי דן בשאלה החשובה הזאת במאמרו ״יהודים ויהדות בכתבי הפולמוס הנוצריים בפורטוגל״. כתבי הפולמוס שופכים אור נוסף על קשייהם החברתיים ועל בעיית זהותם של הנוצרים החדשים.
אדגר סמואל מספר את סיפורה המרתק של משפחת קוריאל במאמר ״משפחת קוריאל בפורטוגל במאה הט״ז״. על סמך מקורות מגוונים פורס סמואל בפני הקורא 100 שנים בחייה של משפחת אנוסים מפורטוגל, שעל בניה נמנו אנוסים חדשים ומתייהדים, כאלה שהועלו על המוקד וכאלה שיצאו זכאים במשפט האינקוויזיציה, כאלה שהלשינו וכאלה שברחו לארצות השכנות, בעלי קרבת דם למשפחות אצולה, כמרים רבי השפעה, תושבי דרום אמריקה וחוזרים ליהדות. גורלם של בני המשפחה אופייני לחיי הנוצרים החדשים בפורטוגל וניתן ללמוד מהם על משפחות אנוסים רבות.
מאמרו של ז׳וזה נונס קראירה ״גולי פורטוגל במזרח הקרוב(במאות הט״ז והי״ז) באור סיפורי נוסעים״ מרחיק אותנו מחופי פורטוגל אל המזרח הקרוב בעקבות פליטים יהודים מפורטוגל שהתיישבו שם. המאמר מתבסס על נוסעים המספרים את סיפורם של הפליטים, וחושף את הזדהותם המפתיעה של מהגרים אלה עם ״מולדתם הישנהפורטוגל.
״יהדות בסתר נוכח האינקוויזיציה״ של שרל עמיאל דן בתלאותיה של חברת הנוצרים החדשים מנקודת הראות של בתי הדין של האינקוויזיציה, שם הואשמו בקיום מצוות היהדות. המאמר בודק את השינויים שחלו בהתייחסותם של האינקוויזיציה והחברה הנוצרית בכלל ל״התייהדותם״ של הנוצרים החדשים, לאורך מאות שנות קיומה של האינקוויזיציה.
בחלוף השנים הלכה ונשכחה הן מן הנוצרים והן מן הנוצרים החדשים משמעותם של סממני ומנהגי התייהדות שונים, שהופיעו ברשימת ההאשמות של האנוסים.
דב סטוצ׳ינסקי מציע הערכה מחודשת של פעילותם הכלכלית בהקשר לזהותם הדתית של הנוצרים החדשים בפורטוגל. מאמרו ״זהות דתית נוצרית חדשה ופעילות כלכלית: בדיקה חדשה״ מעלה נימוקים וטיעונים לראייה חדשה של פעילותם הכלכלית של הנוצרים החדשים הפורטוגלים בארצם ומחוצה לה, בהקשר לתודעתם ולזהותם כנוצרים חדשים. מהיבט זה הוא בודק הן את התייחסות החברה הכללית אליהם והן את תפיסתם את עצמם.
קובץ המאמרים המוגש כאן לקורא העברי פותח בפניו יריעה רחבה של היבטים ונושאים הקשורים ליהדות פורטוגל למן ימי התגבשותה לקהילה מיוחדת, כחלק מיהדות ספרד, ועד הפיכתה לעדת אנוסים או נוצרים חדשים במצור ובמצוק לאחר שמד אכזרי. מהרגע שחדלה יהדות פורטוגל להתקיים, הפכה פורטוגל למולדתם של יהודים בסתר״, אנוסים או נוצרים חדשים. אחדים מהם מתלבטים עד ימינו אלה בייסורי זהותם הכפולה.
יום טוב עסיס
סלים, אלול תשס״ט
קריאה בתורה אצל י.מרוקו-הפטרה ויצא
הפטרת ויצא בנוסח מרוקאי
מקדם ומים-כרך "ז "-שש שנים בשירות ״המוסד״ במרוקו מאיר קנפו(רמון)
מקדם ומים כרך ז…….
יהודי צפון אפריקה ויהודי המזרח התיכון במאה העשרים תמורות ומגמות בקהילות ובישראל.
עריכה: יוסף שטרית וחיים סעדון
מקדם ומים כרך ז
הפקולטה למדעי הרוח והמרכז לחקר התרבות היהודית בספרד ובארצות האסלאם.
אוניברסיטת חיפה – תש"ס – 2000
שש שנים בשירות ״המוסד״ במרוקו
מאיר קנפו(רמון)
7. מבצע פר (PAR)
על שם בעל חווה קטנה בכניסה לאואד־לאו(Ouad Laou) כפר קטן בסביבות תיטואן שליד סאוטה. הבאנו את העולים במכוניות ״המסגרת״ והעברנו אותם למכוניתו של פר בסביבות תיטואן, והוא העבירם לביתו עד בוא הספינה.
בתיטואן ובאואד־לאו היה פיקוח מוגבר של המשטרה, בגלל ריבוי המבריחים באזור — מבריחי סמים, מבריחי משקאות חריפים וסיגריות, ולפעמים גם מבריחי נשק.
המבצעים שלנו לא נעלמו מעיני המשטרה, המכס והתושבים, אך קשריו הטובים של פר הועילו לנו, למעט מקרה אחד, שבו נעצרו מספר פעילים.
מבצע מראכש
השנה היא 1959. חוליות של תנועות הנוער התקשו מאוד להיכנס לריכוזי יהודים במראכש(ולעתים גם בקזבלנקה) כדי לערוך רישום ולקבל פרטים על משפחות המיועדות לעלייה, ולכן הוחלט לשגר למראכש חוליה מחברי ״גונן״. חברי החוליה היו דוד בן־ שושן, יהודה אלבז, יהודה אטיאם (היום דורון) ואנוכי.
נסענו למראכש בשבת, בידענו שיהודי מראכש — כשאר היהודים במרוקו — נוהגים בשבת לאחר אכילת התפינה (החמין) לעשות סיאסטה ארוכה עד שעות הערב. חשבנו לנצל שעות אלה לעבור מבית לבית ולסיים לקראת השעה 6 או 7 בערב. חברי ״המסגרת״ במראכש התמקמו על גגות המלאח לתצפיות, והיו מוכנים לבוא לקראתנו במקרה של סכנה.
הגענו למלאח: לי היה זה ביקור ראשון שם. החוליה התפצלה, וכל אחד בנפרד פנה לכתובות שנמסרו לו; דוד בן-שושן נשאר ברכב בכוננות. ברשותי היו מספר שמות וכתובות. התחלתי באחת במקרה. עוררתי את ראש המשפחה, שאלתי אותו מספר שאלות וקיבלתי ממנו תמונות של כל בני המשפחה שהוא הכין מראש(בעקבות הודעה מראש על הביקור בלי לציין את התאריך). וכך עברתי בשקט מבית לבית ומילאתי את חובתי. אך בסביבות השעה 7, כאשר נותרה לי עוד משפחה אחת, נתקלתי בבחורה יהודייה ששאלה אותי על מעשיי בסביבה. לאחר שמסרתי לה תשובה סתמית התחילה לצעוק שמות: יוסף, אברהם… כנראה בני משפחתה; ובתוך רגעים מספר סבבו אותי עשרות יהודים ודרשו גם הם להירשם לעלייה. הסבריי ותחנוניי שעליהם להתפזר, ולא אני צפוי למעצר, לא הועילו. הדפתי ואף הכיתי מספר אנשים. ברחתי משם, אך הם המשיכו לרדוף אחריי ברחובות הצרים של המלאח במראכש. בדרך ראיתי שגם יהודה אטיאס (דורון) בצרה כמוני, וגם הוא רץ בכל כוחותיו לעבר היציאה מהמלאח.
בחור צעיר, כנראה מאנשי ״המסגרת״ במקום, תפס אותי בידי ואמר לי רוץ אחריי, הכנים אותי לחצר גדולה שהיו בה אלפי בקבוקים ריקים. הורדתי מספר בקבוקים מהערמה והסתרתי שם את כל השאלונים והתמונות שהיו ברשותי, והחזרתי את הבקבוקים.
משם — הבריח אותי הבחור לדירה של יהודים, ודרך הגגות הגעתי לדירה אחרת, ומשם הוציאו אותי מחוץ לחומות. ברחתי למקום מול החומות ומצאתי את עצמי בביתהקברות היהודי. הסתתרתי בין קברים, ושמתי על ראשי כובע גרב. לאחר כרבע שעה זחלתי מחוץ לקברים, ופתאום אני נתקל בעוד אדם הזוחל גם הוא — איזה פחד! התברר לי שמדובר ביהודה, שגם הוא ברח לבית הקברות. מוצאי שבת בבית קברות זה לא הדבר הנעים ביותר.
חשבנו שאנו בבטחה ויצאנו משם, אולם אחרי הליכה של כ־200 מטרים הקיפה אותנו קבוצת בחורים צעירים שרכבו על קטנועים ואופניים. אחד מהם הודיעני שהמשטרה הגיעה למלאח ומחפשת אחרינו, אך הם לא היו מוכנים לעזוב אותנו.
ופתאום הגיע רכבנו, נהוג בידי דוד. הוא ירד מהרכב, התקרב אלינו וצעק: ״עצור, משטרה! מי אתם?״ הצעירים היהודים ניסו להסביר לו שהם סתם עומדים ומחליפים חוויות. דוד ויהודה אלבז התקרבו ו״עצרו״ אותי ואת יהודה דורון, וכך הסתלקנו מהמקום.
בסיכום: המצב במלאח במראכש היה ללא נשוא, ולהגיע ליהודי המקום באותה תקופה זה היה כמו להגיע ישר למעצר.
היהודים היו נרגשים מאוד ולא שלטו בעצמם בנושא העלייה לישראל. הייתה ממש סכנה לכל מי שהתקרב אליהם באותה תקופה. הדבר נבע מאהבתם המיוחדת של יהודים אלה למדינה ומשאיפתם העזה לעלות ארצה.
שש שנים בשירות ״המוסד״ במרוקו
מאיר קנפו(רמון)
גויסתי ל״מוסד״ בחודש אוקטובר 1955 בהיותי בן 20; גייסו אותי הסוכנים הראשונים שהגיעו למרוקו, בחודש ספטמבר 1955.
נולדתי בקזבלנקה. אבי הרב שמעון כנאפו זצ״ל נולד בעיר אגאדיר שבדרום מרוקו. הוא חינך שם מאות ילדים, ולימדם תורה ודרך ארץ. מאגאדיר עבר עם אמי למוגאדור והיה מזכירו האישי של דיין העיר, רבי דוד כנאפו זצ״ל. בשנת 1932 לערך עברו הוריי לקזבלנקה, ושם שובץ אבי בין דייני העיר.
רעידת אדמה באגדיר
באגדיר, עיר נמל השוכנת בדרום מרוקו, הייתה קהילה יהודית בת כ־1,800 נפש. בעיר זו נולדה רעייתי רחל לבית אביסרור, שם גם התגוררה אחותי ז׳קלין, שנישאה לבן המקום ושם התגוררו דודים, דודות וקרובים רבים. לרחל היו שם אחות נשואה ואם לשישה ילדים ואחות רווקה. שני אחיה, צ׳רלי ויצחק, עלו ארצה בשנת 1956 עם גרעין לקיבוץ מעוז חיים. בליל ה־1 במרס 1960 רעדה העיר רעידה חזקה, 7.3 בסולם ריכטר. על כך שמענו רחל ואנוכי בחצות, כאשר חזרנו מחתונתם של פני וג׳ו ועקנין, חבר ב״מסגרה־ אז.
יצרתי קשר עם עזרא איילון, מפקד ״גונן״ באותה תקופה ונפגשנו בבוקר. הגיעו ידיעות על אלפי הרוגים ופצועים. כוחות צרפתיים, אמריקאיים ואחרים התחילו להגיע לעיי ולעזור בהצלת אנשים שנקברו תחת מפולת. בעיר זו היה לנו סליק נשק, ודובר עם איילה על אפשרות להבריח חלק מהניצולים באמצעות אנייה שתגיע לנמל באגדיר. נסעתי לשב באותו יום והגעתי לאגדיר בבוקר למחרת באוטובוס של תנועת הדאג׳ Educatif de la Jeunesse Juive DEJJ), Departement כלומר תנועת נוער יהודית) ובו כשלושים מחברי תנועה זו שביקשו לסייע לניצולים היהודים, ובראשם לינקלר, ראש התנועה הזו. נוכחותי באוטובוס הטרידה אותו אך חברי ליאון זבלי, חבר בדאג' הרגיע אותו ואמר לו שאני קרוב שלו. מיד בהגיעי לעיר, שנחרבה כולה ושהכרתי היטב לפני האסון ביקרתי בדירה שבה היה הסליק, אך חששותי נמוגו: הכול נהרס ונקבר. ניגשתי לבנין שבו התגוררה אחותה של רעייתי רחל: לא נשאר דבר מהבניין. שכן של המשפחד בוחבוט, סיפר לי שממשפחתה של רחל ניצלו שני בנים, סרג׳ וג׳ורג' והוא ראה אותםודיבר אתם בליל האסון, אך אין הוא יודע מה עלה לאחר מכן בגורלם.
התחלתי מיד לחפש אותם. פניתי למפקד הבסיס הימי הצרפתי באגדיר, כי שם עבד שנים רבות אביהם של הילדים חיים בן־חמו ז״ל. הוא העמיד לרשותי ג׳יפ ונהג, אך לשווא; עקבותיהם של הילדים נעלמו.
ביום השלישי נפגשתי עם יהודי בשם שריקי, והוא סיפר לי שהילדים נלקחו על ידי גיסו דוד לוי, היום תושב נתניה, שהיה בביקור באגדיר, ונסעו אתו לקזבלנקה. כך מצאתי את הילדים סרג׳ וג׳ורג׳. מאוחר יותר אימצנו אותם וגידלנו אותם בביתנו כבנינו לכל דבר.
אחותי ז׳קלין — נעלמה. מצאנו תינוקת שלה בת שמונה חודשים לאחר שלושה ימים מתחת לאדמה, וגם אותה אימצנו.
לרחל רעייתי זכויות רבות על האהבה שבה גידלה את הילדים, סבלנותה כלפיהם ודאגתה לחינוכם הטוב כאשר אני עצמי נעדרתי תכופות מהבית בשל פעילותי החשאית.
תולדות היהודים באפ' הצפונית -הירשברג
חיים זאב הירשברג (י"א בתשרי תרס"ד, 2 באוקטובר 1903, טרנופול, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית – ט' בשבט תשל"ו, 1976) היה רב, היסטוריון ומזרחן, גדול חוקריה של יהדות צפון אפריקה בדור הראשון שלאחר קום המדינה. נולד בגליציה ועלה לארץ ישראל במהלך מלחמת העולם השנייה. נמנה עם המחנה הדתי לאומי, והיה ממקימיה של אוניברסיטת בר-אילן. היה עורך המדור של תולדות היהודים בארצות האסלאם באנציקלופדיה יודאיקה האנגלית.
פרק ראשון – בתחומן של מדינות העולם היווני-רומ
י.
אלף שנים בקירוב ( מ – 300 לפני הספירה ועד 700 לספירה הנוצרית ) שעלינו לסוקרן בפרק זה, הן תקופה ארוכה מאוד אפילו בתולדות עם עולם, בייחוד כשאירעו בה מאורעות המזעזעים ביותר בחייו, שגרמו למורות עמוקות במבנהו, בהתפתחותו הרוחנית והדתית וביחסיו עם אומות העולם.
העם היהודי התקומם פעם, פעמיים ושלוש נגד האימפריה הרומית ונוּצח לאחר קרבות רבים, ובסופו של דבר קיפח את חירותו, ראה בחורבן בית מקדשו השני, נושל מאדמתו, שעליה התיישבו זרים, בעוד שעל בניו נאסר אפילו לבקר בארצם, כפי שמציין בלעד אחד מסופרי הכנסיה הראשונים.
ועם זה הייתה זו תקופת התפשטותה של האמונה היהודית ברחבי עולם במידה שקשה לתארה ; תנועת התקרבות ואפילו התגיירות ליהדות נתעוררו בקצווי תבל הידועה אז : בחצי האי ערב, באפריקה, ברוסיה הדרומית.
מקומה של גולת אפריקה בעולם היהודי.
לאפריקה נועד מקום נכבד בתהליכים אלה. גולת אפריקה נתנסתה בזעזועים המוקים שעברו על ארץ ישראל במידה העולה על זו של ארצות גולה אחרות. יש במרד לוקואס ה " מלך " בימי טראיאנוס דמיון רב למרד בר כוזיבא הנשיא : גם בנוגע לתוצאותיו המדיניות.
בר כוזיבא היה השם שנתן התנא רבי עקיבא לבר כוכבא, שעליו אמר רבי עקיבא עצמו בתחילה כי "דין הוא מלכא משיחא".[1] (=זה הוא מלך המשיח). על פי תורת החסידות ההסבר לכך הוא, שאכן רבי עקיבא היה מוכן לכך לפי דרגתו, והיה ראוי לביאת משיח, אך אנשי הדור לא היו ראויים לכך.
באפריקה צמחה והתפתחה הנצרות הלאטינית, שהתגבשה בדמותה של הכנסייה הקאתולית של רומי. כאן חיו ופעלו טרטוליאן, סופרה לוחמה הראשון של הכנסייה נגד היהודים, ואבגוסטין הקדוש – 354 – 430, הוגה דעות הגדול בעולם הנוצרי, אדריכלה הרוחני של הכנסייה הקאתולית, שאת תוכניתה ואת תוכנה התווה בספרו " עיר האלוהים ". De Civitate Dei
כמאה שנה לאחר מותו של אבגוסטין באה יהדות אפריקה בעול השלטון הביזאנטי, שנתן את אותותיו בה בצורה חמורה יותר מאשר בארץ ישראל.
מיעוטם ודלותם של מרוקות היסטוריים יהודיים על התפוצה האפריקאנית בתקופה שאנו עמודים בה, מכבידה ביותר על הבא לעקוב אחרי השתלשלות הדברים ולהסיק מסקנות שאפשר לראותן כוודאיות מבחינת שיטת המחקר המקובלת.
משל למה הדבר דומה ? לפסיפס שניזוק קשה, ואבניו נתפזרו ; אם הוא אחד מבין רבים וכן שלמים שנתגלו בחווילות של גדולי האימפריה ברומי העיר ובפרבריה, אפשר לשחזרו ולתקנו לפי דוגמת הפסיפסים השלמים.
אבל כיצד נשחזר את תמונתם המלאה של חיי היהודים באפריקה, והיא יחידה במינה ושרידיה האפיגראפיים והארכיאולוגיים מעטים, ואף אלה אינם אחידים מבחינת טיבם וערכם ההיסטורי ופזורים על פני שטח עצום ותקופה של אלף שנים ?
לא נותרה אף יצירה רוחנית אחת של יהודי אפריקה מתקופה זו שהעמידנו על דמותם. גם הידיעות בספרותנו בת הזמן, שהתרקמה אז בארץ שיראל, צנועות ביותר. כל שיחזור צריך אפוא להסתמך כאן על מקורות משניים.
ובאין עדים משלנו אנוסים אנו להשלים פרטים חשובים מתוך מקורות זרים, שתיארו מאורעות ותופעות מנקודת ראותם שלהם. תחום חשוב בחיי הדת והרוח – והרי אלו דווקא עניינים המסורים ללב ולרגש – יש להשלים על פי נגאטיבים כביכול – על פי דברי הפולמוס והוויכוח שבספרות עוינת של נציגי דת, שביקשה להעביר את היהדות מן העולם.
ראשיתם של דברי ימי ישראל באפריקה מערבה למצרים בדברי אגדה מופלאים ; על ארץ כנען שנועדה והובטחה לבני ישראל ; על נסיגתם של אנשי צור וצידון, ששלטו קודם לכן במבואות מצרים, אל אפריקה, לאחר שגורשו מארץ כנען בימי יהושע בן נון.
על ניצחון דוד על גלית הפלישתי הברברי, על יואב בן צרויה, שרדף את הפלישתים עד קצה המערב והדרומי של אפריקה, על אניית תרשיש – היא אפריקי, על בית כנסת קדום שהוקם בימי שלמה המלך, על אבן מבית מקדשו של שלמה, שהושקעה בג'רבה.
על בית כנסת עטור האגדות באי ג'רבה, מסורות עממיות וסיפורים שכינסום בכתובים בתקופה קדומה חכמינו וגם חכמי הגויים, יוונים וערבים, או שהיו מתהלכים בפי העם ונרשמו רק בדורות האחרונים.
מסורות אלו מעבירות אותנו לימי קדם רחוקים, כשצפה ועלתה יבשת לא נודעת מתהום הפרה היסטורי, וכל מה שהתרחש שם עדיין נראה בדמדומי שחר. באופיין דומות הן לסיפורים היווניים רומיים שבידינו על עברה הרחוק של הארץ ותושביה. אמנם הרקע שעליו צמחו המסורות היהודיות שונה מהם, ועל זה נדון להלן.
החל מהמאה הרביעית לפני הספירה מתחילות להצטבר נקודות אחיזה בודדות ; רמזים במקורות ספרותיים וממצאים ארכיאולוגיים, שמצטרפים יחד למידה המאפשרת לשער השערות על דברי ימיהם הקדומים של בני עמנו באזורים אלה.
אל עולם שאבד-לקט מאגדות מרוקו-י. פרץ
אל עולם שאבד
לקט מאגדות מרוקו
רשם העיר והאיר :
יחיא – בן ה-17 בשנת 1964
ספר זה המכיל אגדות עם מעברה המפואר מאוד של יהדות מרוקו, ניתן לי במתנה לאות ידידות מופלאה עם מר יחיאל פרץ, איש רב אשכולות ומלא כרימון, איש נעים הליכות, פשוט, נעים, נחבא אל הכלים ובעיקר מלא כרימון בחוכמה ודעת…יחיאל הינו אחיו של בן משפחת הברוכה המוכר יותר וגם לכל אזרחי ישראל…הלא הוא ידינו אמיר פרץ….המכר כשר, חבר כנסת וגם יושב ראש מפלגת העבודה…..
בכנס לכבוד יהודי בני מלאל, הופיע אמיר פרץ במסגרת של סיפור אישי והוא בן קהילת בוג'אד…עיירה שנמצאת צפונה מבני מלאל….
קיבלתי את הסכמתו של מר יחיאל פרץ לפרסם את האגדות וסיפורים אותם שמע ורשם מפי הוריו….ועל כך אני מודה לו…אני תקווה שתהנו מסיפורים אלו, כי הרי כולם נושאים בחובם מוסר השכל חשוב וחוכמת חיים שאין שווי לה……להנאתכם
ברצוני לציין שאני מביא את הדברים ככתבם וכלשונם, כפי שהם מופיעים בחוברת הזו….הסיפור יובא בשלמותו בין הוא קצר או בין אם הוא ארוך…וכל פעם סיפור אחר……
אדוני נתן, אדוני לקח
בעיר אחת עבר וזיר על יד בית כנסת יהודי, ושמעם אומרים: ״ אדוני נתן אדוני לקח יהי שם אדוני מבורך.״
רץ אל המלך ואמר לו: ״מלכי היקר היהודים מתפללים כל יום כדי לרושש אותך. הם אומרים: ״ אדוני נתן אדוני לקח יהי שם אדוני מבורך.״
קרא ליהודים ואמר להם :״טפשים, ואפילו אם ה׳ רוצה לפגוע בי, אין ביכולתו לרוששני לגמרי. אם יקח ממני את סוסי, ישאר ארמוני. ואם את נשי, אז ישארו עבדי. לכן דעו לכם: יש לכם עשרה ימים להראות את גדולת אלוהיכם בכך שתציגוני ערום ועריה, ללא רכוש, כעני המחזר על הפתחים. אם לא תצליחו בכך אדון אתכם לגרוש מ-ממלכתי.״
שמעו זאת היהודים והתחננו לפני המלך שיבטל את הגזרה. אך לשווא. הלכו לבתיהם, ופתחו בצום, תענית וקינה.
לעיר נקלע עני מרוד. שאל אותם:״ אחי, מה הבכיה הזאת לכם?״. ולא ענו לו כי חשבו: ״מה יושיענו זה ?״. אך משהפציר בהם, סיפרו לו על גזרת המלך. אמר להם:״ אחי, שברו הצום וחדלו מבכי, שימו מבטחכם בשם, ובעזרתו אבטל את הגזרה. איני דורש אלא שתתנו לי ריאל לאיש וסמכו עלי.״
כל אחד מבני הקהילה נתן ריאל לעני. הלך לשומר בית המרחץ המלכותי ואמר לו: ״ ראה – ממרחקים הגעתי, מלוכלך ומיוזע אני. תן לי להכנס ולהתרחץ. ״
התכעס שומר בית המרחץ ואמר לו:׳׳ יהודי, סור מכאן. לא אתן לך להמס, כי זה בית המרחץ המלכותי. בעוד שעה קלה יופיע המלך עם פמליתו, ואם ימצאך בפנים יסיר ראשי מעל כתפי.״
הבין היהודי שאין טעם לדבר ללבו של השומר ותחב לידו צרור ריאלים. שינה השומר יחסו ואמר לו: ״טוב, אתן לך להיכנס, אך עשה זאת חיש, כי המלך אמור להגיע בכל רגע.״ נכנס היהודי פנימה, התפשט, והתחבא באחד המבואות.
המלך הגיע לבית המרחץ, פשט בגדיו ונכנס למים. היהודי לבש את בגדיו של המלך, יצא החוצה והלך עם פמלייתו לארמון, שם ישב על כיסאו המפואר של המלך.
כשסיים המלך להתרחץ, יצא להתלבש ומצא רק את בגדי היהודי העני. בלית ברירה, לבש בגדים אלו, וכשיצא החוצה הקביל פניו שומר בית המרחץ בצעקות, במקל ובחרפות: ״ יהודי ארור, איך העזת לשהות כשהמלך היה בפנים אם היו מוצאים אותך, היו כורתים את ראשי שנינו. עתה – הסתלק.״
יצא המלך מבית המרחץ רצוץ ומדוכא. איש לא שם ליבו אליו, ושומרי הארמון גרשוהו והכוהו מכות נמרצות. כל יום הוא חזר אל הארמון והוכה שם. יום אחד קרא לו העני- המלך ואמר לו:״ אדוני נתן אדוני לקח. ברך את שם אדוני- כי הוא לקח לך את הממלכה, הסוסים, העבדים והנשים, ולא השאיר לך דבר. וכי לא צדקו היהודים בקבלתם את גורלם מדי יום ביומו?״
הודה המלך בצדקת דבריו של היהודי. פשט העני את בגדי המלך והחזירם לבעליהם. המלך עמד בחלקו בהסכם: הוא ביטל את הגזרה והתיר שדיבר סרה ביהודים בא על עונשו.
המשך…..
פורים במרוקו – מקורות שונים
נר מצוה
על עניין חנוכה, שבת דרשות שונות ושאלות ותשובות
הוצאת – אוצרות המגרב – מכון בני יששכר ירושלים
בהנהלתו של הרב מאיר אביטבול
מייסד ומנהל הקרן
אוצרות המגרב
ואך בדור הזה ירדה עוד פלאי פלאים, ואותו חובר חבר שירים כסירים אשר כסית את שמו בצעיף! דק, לבל אכירהו בטוב, כבר ידעתיהו בשם, זה רבות בשנים, ושלח לי ספרו הגדול המכיל בקרבו יותר ממאתים שירים ארוכים, עם מכתב ארוך בגאוה ובגודל לבב, כדבר מלך שלטון, לסמוך את ידי עליו, בשיר נאה להורות חכמתו וכל מעשה תקפו, ואני בתומי עברתי על ספרו משער לשער, והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים, וצירים וחבלים, כי אותיות זםט״צ, הם שוים אצלו לחרוז מהם חרוזים, וכן אל״ף וקו״ף, וכן רי״ש ולמ״ד, וכן תי״ו וטי״ת, וכן דגש ורפה, ותערובת ארמית ועברית הוא דבר המצוי אצלו בכל חרוז, והרבה מלות חדשות אשר בדה מלבו, וכלם משוללים מכל רעיון ומכל סגנון, רק דברים הדברים בלי סדר ובלי משטר, גם בגסות פתיותו, נגע נגיעה קשה בהרבה דברים הנוגעים לדת.
ובכן לא יכולתי להתאפק, וכתבתי אליו מרורות, והודעתיהו טעיותיו הגסות בכל פרט ופרט, ואחר, נשאתי עליו את המשא הזה, אחד עשר תנועות בכול חרוז:
רוח השיר ממד היא והלאה,
ומעודד לבד אותה לא ראה:
רק לבד מאד מאד גאה גאה,
וחשב כי תור חדריו היא באה :
ואד היא תשקיף ממרומי שחק,
ועליך מאד תלעג ותשחק:
הוי גבר תחשוב כי אותי דק תשחק,
ועצמי ממד מאד הוא רחק:
ספרד בעל כרם כנאד נפוח,
אין בקרבו רק הבל ורעות רוח:
שיריו הם סירים סבוכים וחוח,
אין בהם טעם וריח ניחוח:
טוב טוב לו היה ספרד נשאר חלק,
מוצא ומובא כספד בו יחלק :
ועתה תור תנורד באש ידלק,
על גחליו תבשילד בשל ושלק:
ועליו תשא קינים ויללות,
אוי נא על עמל ימים וגם לילות:
חשבת בסלם השיר לעלות,
והנה ירדת אל תור מצולות:
גם הנייר ודיו במר שיחם,
יצעקו אוי להם כי אבד נצחם:
נחרץ משפטם כי יהיו לפחם,
על כלם מן השמים תנוחם:
ואמת אמת תפשיר. להאי, והודה ולא בוש, וספרו, טמן בחורו.
הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו
תורת אמך ◆ פרשת כי תשא◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 41◆
המלקט: הרב אברהם אסולין
ושמרו בני ישראל את השבת ל
הרב אסולים הי"ו
עשות את השבת לדרתם ברית עולם (לא, טז).
מעשה רב: בהנהגות לכבוד שבת
שבת
א. מספרים על הקדוש רבי דוד רפאל בירדוגו זצ"ל (בנו של הקדוש אדמו"ר רבי יעקב בירדוגו המכונה "החכם זיע"א מעיר מכנאס שבמרוקו), שהיה עוזר לאשתו ביום שישי, וכאשר היה מקלף הירקות בעזרת האולר המיוחד רק לעבודות השבת, היה קורא תהלים ומקלף, כדי שלא להבטל חלילה אפילו רגע אחד מדברי תורה. (ילקוט שבע ח"ח דף ל).
ב. הגאון החסיד רבי יוסף אוחיון זצ"ל בעל הספר אבקת רוכל ורב בעיר (העלו עצמותיו לעיר הקודש צפת ת"ו), למרות זקנותו של הרב היה מקפיד לבא מידי יום שישי לטבול במקוה הנמצא בחצר בית הכנסת למרות המים הקרים וזמן רב לקח לרב את שהותו במקום הטבילה, אגב במקווה זה טבל גם הרב הצדיק רבי שלמה אמזאלג זצ"ל ועוד אנשי מעשה.
ג. מדי יום שישי היה עובר עם התלמידים על פרשת השבוע, הרה"ג רבי כליפה אלמליח זצ"ל רב העירה אולדמנצור במרוקו, היה קורא מתוך הספר תורה שהיה מוציא מההיכל לצורך כך, והתלמידים עומדים משני צדדיו עם חומש ומתקנים אותו אם טעה. התלמידים ידעו לציין כי מעולם לא קרה ורבינו טעה, פעמים היה רבינו טועה בכוונה כדי לדעת האם התלמידים אכן עוקבים אחריו וערניים מספיק. אגב גם הצדיק בבא סאלי נהג לקרא שנים מקרא מתוך הספר תורה המידי יום שישי (מפי הרב אברהם מוגרבי).
ד. נפסק בהלכה כאשר הסוחרים, מעלים את מחיר בשוק, הרבנים אוסרים לקנות עד ירידת השער, היה מעשה באולדמנצור ביום שישי, הרה"צ רבי כליפה אלמליח עובר בשוק ובדרכו עבר ליד הדוכן, ושמע ערבי מוכר ארבע צנון, בפרנק. והנה ערבי צועק שלוש צנון בפרנק, שאל רבנו את הגוי, למה העלתה את המחיר, ענה הגוי בחוצפה אם המחיר יקר אל תקנה, בשומעו רבנו את חוצפתו והעלאת המחיר, שלח שליחים למלאח שאין לקנות מגוי פלוני סחורה, והנה הגוי רואה שאין היהודים באים לקנות כבכול יום שישי, והנה עבר יהודי ליד הדוכן, שאל האם נפטר לכם משהו מהקהילה שאין אתם באים לקנות לכבוד שבת, ענה היהודי פגעת ברב הקהילה, ובנוסף העלתה את המחיר, שמע הגוי את דבריו, נגש מיד לרבנו נישק את ראשו ובקש את סליחתו.
ה. כל השבוע היו אופות הנשים לחם משעורה, ולכבוד שבת קודש היו אופות מחיטה שיותר משובחת ויקרה (מפי רבי שלמה פחימה). פניני המדות מתורת רבותינו, המחכה לתרום ויצא לאור .
כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם (ל, יב).
כתב הגאון רבי אברהם אנקווא זצ"ל בספרו מלל אברהם, הכתוב מלמד, שלא למנות את ישראל לגולגלתו אפילו על ידי דבר אחר, כי אם על ידי מחצית השקל הבא לכפר על הנפש, לפי שיש בו כמה מידות טובות. האחת מידת השוויון, עני ועשיר שווים לפניו יתברך, על כן ציוה העשיר לא ירבה. השתים שהם חצאים ולא שקלים שלמים, להורות על אחדות ישראל ושלמותם, שכולם נחשבים כגוף אחד. על כן, ככל אין חשש אם יפקוד אותם על ידי מחצית השקל, שודאי לא יאונה להם שום נגף בפקוד אותם בזה, אבל לא על ידי דבר אחר, שאם ימנם כך יהיה בהם נגף.
ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם
כתב הגאון רבי חיים משאש זצ"ל בספרו נשמת חיים, הקשו המפרשים ז"ל איזה שייכות יש לנגוף עם מספר בני ישראל, רש"י ז"ל תירץ שהמנין שולט בו עין הרע. וזה דחוק, כי מספר שש מאות אלף הוא מעט לגבי אומה שלמה, והם המעט מכל העמים, ואיזו עין הרע שייך בהם? ויש שתרצו כי ישראל בכללותם הם טובים, ובפרטותם יש בהם הרבה שלא מועלים, כמו שאמרו רז"ל (מנחות כט:), מפני מה נברא העוה"ב ביו"ד, מפני שהצדיקים שבו הם מועטים, וה' לא רצה שיהיו נפרדים ע"י המספר. כי זה יגרום נזק לשאינו ראוי, כי יפקד עליו הדין על שאינו צדיק, ולכן ציוה שיהיו נשארים בכללותם, ויהיה המנין רק ע"י שקלים. ונוכל לרמוז זאת במילות בפקוד אותם, שהם נראים כמיותרים, שרצה לומר, שלא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, מדת הדין על שאין כולם צדיקים.
ונתנו איש כפר
כתב הגאון רבי שמעו ועקנין זצ"ל בספרו דבר השו"ה, ביאר רבנו בעל הטורים, כי מילת ונתנו נקראת גם למפרע ונתנו לומר לך, מה שאדם נותן לצדקה יחזור אליו, ולא יחסר לו בשביל זה כלום, והיינו שהוא נותן לעצמו ולא לזולתו. ואמרו רבותינו ז"ל (ב"ק טז:), אם רצית לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלי תורה, כדי להנצל ממכשול, כמו שנאמר הנביא (ירמיה יח, כג), הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים. וזהו כונת הרב, ונתנו למפרע שיתן ויחזור ויתן, כופר לנפשו, דהינו לתלמידי חכמים, כי בגמיטריא איש כפר, תור"ה, דהיינו שיתנו
כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם (ל, יב).
שהוא הצדיק או רא'ש נוטריקון א'שה ר'בה ב'שביל שיחזרו בני ישראל על ידי תשובה שיעשו. ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם- ואז. ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם (עיין להרב "ערבי נחל") בפרשת צו "בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה'" (ל, כ עיין להרב "ערבי נחל") בבואם נפש רוח נשמה של הצדיק אל אוהל מועד לכל חי ירחצו מים בנהר דינור ולא ימותו בני הדור או בגשתם אל המזבח של מעלה אל מיכאל הגדול לשרת מה להלן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש להקטיר אשה לה' ולקחת את כסף שהוא הצדיק שנכסף תמיד לתורה ולמצות בשביל הכפורים פירוש לכפר על הדור מאת. בני ישראל- דוקא ולא אומות העולם על דרך ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה ונתת אותו כמו עבודת אוהל מועד כי בזמן שבית המקדש מכפר עכשיו הצדיק כמו בית המקדש והיה לבני ישראל יחזרו בתשובה להיות בני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם:
זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל הקדש עשרים גרה השקל תרומה לה' (ל, יג).
כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל ראש ישיבת כנסת ישראל בספרו מאור חיים, חכמנו ז"ל אמרו (שקלים ה:), שהראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש, ואמר לו כזה יתנו. יש לדייק במאמר זה, למה היה צריך להראות לו מטבע של האש והלא והלא משקל האש אינו כמשקל הכסף? ונכון לומר מה שהורה הקב"ה
מטבע של אש ולא של כסף, לרמוז לנו, שמה שאדם נותן לצדקה, צריך שיהיה בכל נפשו, והאש הוא חלק הנשמה. וכוונתו היתה, שכל אחד יתן חלק הנפש לכפר מעשה העגל. ועם היות שכך, טוב אמר, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, שכולם שוים בחלק הנפש.
מהנעשה ונשמע בתפארת מיכאל – אור חדש
א. ירחון תפארת מיכאל
מידי חודש נפרסם לכל ידידנו, את הגליון ואשר בו יכתבו מאמרים בהלכה, וגמרא, תנ"ך, והכל על פי תורת רבותינו וכן הנהגות בקודש מרבותינו.
ניתן לשלוח מאמרים ולהצטרף לקבלת הירחון במיל מידי חודש בל"נ.
בברכה
הרב אברהם אסולין
רב האתר אור חדש וראש מוסדות תפארת מיכאל
ב. התאחדות אברכים ובני הישיבות
בנשיאות הגאון הגדול הרב יהושע מאמאן שליט"א מחבר "עמק יהושע" זקן רבני מרוקו
הציבור הקדוש מוזמן לערב התיסדות קהל בני אברכים ובני הישיבות, אשר יתקיים ביום רביעי יט' אדר א' תשע"ד בשעה 6 בדיוק ברחוב בר גיורא 14 ירושלים. בהשתתפות הגאון הגדול הרב יהושע מאמאן שליט"א ומרנן ורבנן, לאחר מכן ישאו דברים: הרב אברהם אסולין מחבר תורת אמך בהלכה ומנהג, הרב תורג'מן "העדה המערבית בירושלים".
גדול המעמד לכבודה של תורה, המעונינים להשתתף נא לאשר השתתפות:
בניד 0545201059 הרב תורג'מן. או במיל a0527145147@gmail.com
בברכה הנהלת התאחדות.
מייסד ורב התאחדות הרב אברהם אסולין התאחדות אברכים ובני הישיבות
שבת שלום,
הרב אברהם אסולין
לתגובות: a0527145147@gmail.com
—
Les grandes figures dans l'histoire des juifs du Maroc..RABBI ITSHAK BENOUALID
דמויות בתולדות היהודים במרוקו מראשית התיישבותם ועד ימינו
Les grandes figures dans l'histoire des juifs du Maroc
ספר זה מוקדש בהוקרה כמחווה לדוד עמר ז"ל מנהיג הקהילות היהודיות במרוקו
Cet ouvrage est publie en homage a la memoire de David Amar
Grand leader de la communaute juive marocaine
RABBI ITSHAK BENOUALID
LES GRANDS MAI
TRES
Alors que dans les communautes de l'interieur des terres du Maroc, comme Mekhnes et Fes, les descendants des expulses d'Espagne s'etaient totalement assimiles aux Tochabim, oubliant !'espagnol et adoptant le judeo arabe, la communaute de Tetouan continua de perpetuer fidelement et avec la plus grande fierte ses traditions ancestrales, parlant Haketia, un pittoresque melange d'Espagnol ancien, d'Hebreu et d'Arabe maghrebin. Le hasard de .'histoire fit de cette communaute de descendants de Megourachim la premiere a se retrouver face a face avec les responsables de son extradition. Ces retrouvailles eurent lieu a la suite de la conquete et de !'occupation de la ville de Tetouan par les troupes espagnoles, en 1860. La guerre entre l'Espagne et le Maroc eut une importance capitale pour l'histoire de la communaute juive, initiant le processus de sa modernisation par sa rencontre avec l'Europe et avec le Judai'sme mondial.
La communaute juive de Tetouan etait traumatisee par les multiples attaques des tribus berberes sur le quartier de la Juderia, que l'armee marocaine ne reussissait pas a evincer et qui laissaient derriere elles la mort et la desolation. Elle accueillit donc contre toute attente les troupes iberiques en liberateur. Mis a part quelques tentatives d'evangelisation et certaines conversions spectaculaires, les Espagnols traiterent la communaute juive avec justice et bienveillance, car son role d'intermediate avec la population musulmane leur etait indispensable. Les deux annees d'occupation ennemie furent pour cette communaute une periode de securite et de prosperite. Les excellentes relations que leur grand rabbin, Rabbi Itshak Benoualid, entretenait a la fois avec les Espagnols et avec les autorites marocaines faciliterent la restitution de la ville au Royaume Cherifien, sans qu'eurent lieu des represailles contre les Juifs qui avaient collabore avec les occupants.
Pendant la periode de cette guerre, l'afflux de dizaines de milliers de refugies a Gibraltar attira l'attention des deux grandes organisations juives internationales de l'epoque, le "Council of Deputies" britannique et l'"Alliance Israelite Universelle", qui commencerent de s'inquieter du sort de la communaute juive marocaine. Ainsi fut inauguree a Tetouan, a la fin de l'an 1862, la premiere ecole du futur reseau scolaire de l'Alliance. L'ouverture d'esprit du chef spirituel de la communaute reussit a convaincre les avis traditionalistes, opposes a l'introduction d'un enseignement moderne qui ne soit pas uniquement consacre aux etudes sacrees. A la demande du rabbin, les matieres religieuses de base furent indues au programme de cette ecole. Rabbi Itshak donna l'exemple lui-meme en y faisant inscrire ses petits enfants et la reussite de cette experience servit plus tard d'exemple aux autres communautes marocaines. L'humilite de rabbi Itshak Benoualid etait egale a l'etendue des ses connaissances qui lui valut le titre de Ner Hammarabi, la Lumiere de l'Occident. On raconte que lorsqu'on voulut le nommer president du Tribunal en 1830, il «s'enfuit» a Gibraltar, et que quand il finit par accepter ce titre, ce ne fut qu'a condition de ne jamais juger seul mais de former un tribunal avec deux autres juges. Son sens de l'equite vis a vis de tous, Juifs et Musulmans, etait devenu proverbial, et le Pacha de la ville qui lui vouait une grande estime, n'hesitait pas a le consulter pour des affaires delicates.
En 1862, rabbi Itshak realisa son reve de monter en Terre Sainte et s'etablit a Haifa ou etait installee une grande communaute juive originaire de Tetouan. II quitta toutefois Israel pour revenir vers sa ville natale, «appele par le ciel a ne pas abandonner son troupeau». Son grand livre de questions et reponses, Vayomer Itshak, publie apres sa mort, a Livourne, en 1876, chez l'imprimeur rabbi Eliahou Ben Amozeg, devint un livre de base pour tous les rabbins marocains.
Son fils, Yossef fut un rabbin renomme qui mourut prematurement en 1906 sans laisser de descendance. Une yechiva de Jerusalem, fondee par un originaire de Tetouan, rabbi Shlomo Dayan, porte son nom
: Toldot Itshak
דמויות בתולדות היהודים במרוקו
רבי יצחק בן וואליד
1870-1777
מבין קהילות מרוקו, שמרה קהילת טיטואן בקנאות יתר על מורשתה הספרדית. תושבי השכונה היהודית המרווחת הזיודריה״, התגאו בלשונם המיוחדת, החקית׳יה, שהיא :״זוג של ספרדית עתיקה, עברית תנ״כית וערבית מקומית.
״מפגש המחודש הראשון בין בני ספרד וצאצאי מגורשי 1492, התחולל בעיר לאחר כיבושה על־ידי הצבא הספרדי, עקב תבוסה מוחצת של צבא מרוקו. המלחמה בין שתי המדינות,בתחילת 1860, סימנה מפנה בהיסטוריה של יהודי מרוקו. היה זה מפגש ראשון ומכריע עם מעצמה אירופאית. בניגוד לחששות, התקבלו הספרדים על־ידי הקהילה היהודית כמשחררים. משך השנתיים של הכיבוש הספרדי התפתחו בין היהודים לספרדים יחסי קירבה והערכה הדדית הודות למנהיג הרוחני של הקהילה, רבי יצחק בן־וואליד, שנחשב לגדול רבני דורו ושמו הלך לפניו בכל המערב ומחוצה לה, כאיש אלוהים קדוש ובעל מעשים, והיה מכונה בפי רבני דורו "הנר המערבי״.
רבי יצחק בן־וואליד, ניצל את קשריו הטובים עם הכומר הראשי של צבא ספרד, כדי להשיב אחדים מתשמישי הקדושה, שנגנבו מבתי־הכנסת, בליל השוד וההרג הנורא של השכנים הברברים, קודם כניסת הצבא הספרדי לעיר. משעזב הצבא הספרדי 1862, נגע גורל הקהילה ללב ארגונים יהודיים, כי״ח בצרפת ואסיפת הנבחרים מאנגליה, וטיטואן היא העיר הראשונה בה הקימה חברת"כל ישראל חברים" את בית־ספרה הראשון. פתיחותו ותמיכתו המלאה של הרב הנערץ, צלחה את כל המכשולים לפתיחת בית ספר מודרני המשלב לימודים כלליים עם לימודי הקודש, בקהילה כה אדוקה.
ענוונותו הייתה לאגדה ומספרים שכשביקשו למנותו ב-1830 לאב בית־הדין, ברח לגיבראלטאר ולבסוף נכנע לרצון הרבנים והציבור ונאות בתנאים מסויימים לקבל את המשרה חיבר ספר שאלות ותשובות ׳ויאמר יצחק׳(חלק א׳ ו-ב׳, ־בורנו, 1876), יצא לאור במהדורה חדשה בירושלים על ידי הרב שלמה דיין, שייסד ישיבה על שמו. היה זה ספר יסוד לרבני מרוקו ומקור לידיעות רבות על חיי היהודים והקהילות בתקופתו.
מנישואיו הראשונים היו לו שש בנות ובן אחד, שם־טוב, שהיה לרב, ולאחר מות רעייתו הראשונה, היו לו מנישואיו השניים ארבעה בנים, כולם חכמים. בנו, ר׳ יוסף היה רב בעל הספר "שמו יוסף " ונפטר ב-1906, בוואהרן שבאלג'יר ולא השאיר אחריו יורשים. על צדקתו של רבי .יצחק מספרים שהפאשה של העיר, העביר אליו פעם לבוררות, סכסוך בין מוסלמי ויהודי, שהתכחש להלוואה שלקח ממנו. הרב קיבל את היהודי בסבר פנים יפות ולאחר שרכש את אמונו בשאלות על משפחתו, ייעץ לו בעניין החוב לדבוק באות מ׳ ״סגורה״, זאת אומרת לשמור על גרסתו שאינו חייב כלום. ״זה בדיוק מה שאני עושה״, השיב לו היהודי ובכך הסגיר את שקרו, ״אם כך״, השיבו הרב, ״עליך להחזיר לו את החוב ללא כל דיחוי״. מעשה זה האדיר את שמו עוד, בעיני המושל המוסלמי ונתיניו.
ב-1862 עלה לחיפה בה התרכזו יוצאי עירו. אלא, כך אומרים שלאחר זמן מה קיבל אות משמים לשוב לעירו טיטואן ולהניג את צאן מרעיתו. רבי יצחק נפטר ב-ט׳ אדר ב' תר"ל ׳1870). קברו הפך למקום קדוש ועליה לרגל לתושבי מרוקו,יהודים, נוצרים ומוסלמים כאחד, ומספרים על ניסים וריפוי חוליים שהתחוללו על קברו.
עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר
עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973
מבוא לספר מאת חנניה דהאן
העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינ
ה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )
מכתב אזעקה.
כ"ב תשרי תשט"ו – 08/10/1955
כתבתי מכתב לזאב חקלאי ז"ל – מנהל מחלקת העליה במרוקו, זה אשר עמוס רבל בא במקומו, ובו העמדתי אותו על חומרת המצב ותבעתי החשת קצב העליה-ההצלה.
" מובן שתנאי הקליטה בארץ הם חשובים מאוד, אולם עלינו לזכור כי העלאת יהודי מרוקו היא לא פחות חשובה. מטעם זה שאם לא עכשיו אימתי ? ועלולים אנו חלילה לאחר את המועד. קשה לקבוע כרגע בדיוק מתי תזוז הרכבת, אך לפי עניות דעתי, זה יכול לקרות מחר, בעוד שבוע, חודש ואולי פחות משנה. אך ברור שאסור לנו לאחר ולהחמיץ הזדמנות זו שלא תחזור עוד "
נפשי קשורה בנפשם
כ"ב תשרי תשט"ו 08/10/1955
במכתב ששלחתי ליהודה ברגינסקי ז"ל – ראש מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית, כתבתי בין היתר :
" הרי אתה יודע את נפש הכפריים במרוקו, ונפשי הקשורה בנפשם. הנני להביא לידיעתך כי יד אחרי חג הסוכות בתחיל בהעלאת ארבעה כפרים מאזורי איית בולי המונים 148 משפחות. קבענו כי בכפרים אלה בנוסף על צוות המיון ואני, יצטרף אלינו גם הרופא…."
אל נאחר את המועד
כ"ב תשרי תשט"ו – 08/10/1955
" אני מקווה כי במשך שלושת החודשים הבאים יעלו ארצה על ידי כחמש מאות משפחות מאנשי הכפרים, אשר הם לדעתי החומר הטוב ביותר להתיישבות בארץ. עליכם, אפוא, להודיע לי אם אתם מוכנים כבר לקבלם.
דהיינו, אם כבר קבעתם עבורם מקומות להתיישבות, ואילו מקומות אם כן. נא לפרט לי מה יש כבר במקומות אלה כהכנת לקליטת המיישבים עם בואם. לפי דעתי, ולאור המצב כאן מחובתכם לעשות למען עלייתם המיידית דל יהודים אלה, יותר ממה שעשיתם עד כה, כי קיים חשש רציני שבאם לא נעלה אותם עכשיו ספק אם נוכל לעשות זאת אי מפעם " – מתוך מכתב המזכירות תנועת המושבים.
מן הנגב במרוקו אל הגב בישראל
כ"ג מרחשון תשט"ז – 08/11/1955
" בשבוע שעבר ביקרתי כשלושה כפרים נוספים ורשמתי מתוכם 150 משפחות לעליה, יש לציין במיוחד מספר כפרים הנמצאים במרוקו באי אלו אזורים, שאני מכנה אותם " הנגב המרוקאי ". תושבי כפרים אלה מתאימים במיוחד להתיישבות בנגב שלנו, בגלל תהאי האקלים הדומים. בכמה מכפרים אלה הופתעתי מכושר עבודתם וחסינות גופם של הגברים, הנשים והילדים כאחד " מתול מכתב למזכירות תנועת המושבים.
עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט
הנוער בעלייה.
תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.
סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.
זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפתי – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי.
סם אביטל ( אביטבול ).
סם אביטל ואלי אוחיון, מדריכי שרל נטר, הפכו מכוח חינוכם מכוח אישיותם לסמל העוז והתושייה, לסמל חירוף הנפש וההקרבה האישית במפעל המגן במרוקו ובעלייה ב' ממרוקו לארץ ישראל, בזיקה לשליחי ההגנה, עלייה ב' והמוסד.
סם אביטל ואלי אוחיון היו קשורים לשלב הראשון של ההעפלה ממרוקו, ממאי 1945 עד 1949, באמצעות האניות " יהודה הלוי " ( מאי 1947 ), " שיבת ציון " ( יולי 1947 ), ו " הפורצים " ( נובמבר 1947 ).
רק אוניות אלה הפליגו היישר לארץ ישראל. אניות אחרות עשו את דרכן אל ארץ ישראל דרך מרסי בצרפת. ההערכה כי כשמונה עשר אלף מעפילים עלו ארצה בדרך לא דרך זו ( שמונה אחוז מכלל יהדות מרוקו, שמנתה באותה העת מאתיים אלף נפש ). אלה מספרים גדולים, ואין ספק כי היוצאים סללו את הדרך לבאים אחריהם.
סם אביטל מדבר על תנועת שרל נטר בלא מעט נוסטלגיה, כתנועה מעצבת : " האווירה בשרל נטר הייתה יוצאת מן הכלל. רוח של חברות שררה בה, ללא אינטריגות, חילוניים ודתיים חיו יחדיו. הנוער נמשך לתנועה על כל גווניו – מכל המעמדות "
את סלומון סיסקו, מיסדה של שרל נטר בשנות השלושים, הוא מזכיר כ " תיאוסוף ומרצה מרתק, שעלה לקיבוץ צאלים, שם הצטרף לבתו ". דמותו של אלפונסו צבע זכורה לו משנות התחדשות התנועה, בשלהי מלחמת העולם השנייה כ " אדם צנוע ובעל שקט נפשי "
תאוסופיה היא דוקטרינה הגורסת כי כל הדתות הן ניסיונות של ההיררכיה הרוחנית לעזור לבני האדם להתפתח לשלמות, ולכל דת יש חלק באמת. מייסדיה, הלנה בלבצקי, הנרי סטיל אולקוט וויליאם קוואן ג'אדג', ייסדו את האגודה התאוסופית בשנת 1875.
מקור השם "תאוסופיה" הוא במילים היווניות "תיאו" שפירושה אל, ו"סופיה" שפירושה חכמה. מושג זה כבר מופיע כבר בכתבי נאופלאטוניזם. פורפיריוס מזכיר את "התיאוסופיה היוונית והכשדית".
סם אביטבול מדגיש את מקומו של הספורט בתנועה, כבונה אישיות ספורטיבית ובעלת ביטחון עצמי. לא בכדי הפך למנהיג שטיפח את המרכיב הזה הן בכוחות המגן על אדמת מרוקו והן במבצעי עלייה מחתרתיים נועזיים. היאבקות, אגרוף, שחייה וכדורגל היו ענפי הספורט הבולטים בתנועה.
סם סבור שהספורט היה תחום שהיה בו כדי לגבש מבחינה חברתית את כל בני הנוער מכל השכבות הסוציו-אקונומיות, דתיים כחילוניים, בני המללאח כבני השכבות בעלות אמצעים. חוגי דרמה, תיאטרון ושירה היו נדבכים נוספים ללכידות החברתית של אוכלוסייה רב גונית זו.
" המזנון הקטן ", שנמכרו בו בזול קפה, תה, מיץ ועוגות, הוסיף לתחושה ביתית. קיומו של בית כנסת שהתפילות מושרות בו – היה גורם בעל משיכה חברתית תרומה מכרעת ; היא יצרה פתיחות, עצמאות, " ראש גדול ".
מבחינה דתית לא הייתה כפייה אם כי היה לתנועה צביון דתי : ההווי, החוויה הדתית, התפילות, השירים, ה " ביחד " – השפיעו לשנים רבות, כיום ישנם געגועים לאותו הווי גם מצד אלה שאינם שומרי תורה ומצוות.
סם אביטבול נטל באופן טבעי חלק מרכזי בפעילות הצופית, במחנות הקיץ ובהוראת השפה העברית ב שרל נטר. הוא שב ומדגיש דבר שחשוב לו מאוד : קיומן של צעידות לחווה של משפחת אמסלם. במרחק עשרים קילומטר מקזבלנקה.