מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו

 

מקנס-ירושלים דמרוקועומד בפרץ

רבינו עמד תמיד בפרץ עד התבוללות לקיים מאי דכתיב: הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.

את נשיאותו נשא ברמה, ובפגישותיו עם השליטים והמושלים עשה רבות למען ביטול הגזירות מעל עם ישראל.

זכורני שהשכנים הערבים היו יורדים לבלות את לילותיהם בבתי המרזח — ברובע הישן. והיו מחפשים להיטפל לבנות ישראל, רבינו עמד בפרץ, ומיד שלח מכתבים לרבני ערי מרוקו והזהירם על כך, וכן שלח מכתבים לשלטונות, ולאחר מאמצים רבים, קיבל אישור מהשלטונות — מעיר הבירה ראבט, שכל רב בקהילתו יש לו זכות להתערב בעניני הקהילה ובטיפול בבני הנוער. ומיד אחרי זה תיקן תקנות אלו:

א.         אסור לבת ישראל לצאת מחוץ לביתה מהשעה שמונה בערב ואילך. בת ישראל שתימצא מחוץ לביתה תיענש – מטעם השלטונות. וכדי ביזיון וקצף.

ב.         רבינו קיבל על עצמו בלי נדר — ובהתנדבות, לאחר שעה תשע בערב, יתלווה עם נגידים מטעם השילטונות ויסובבו ברובע הישן למנוע פירצות.

ג.          ערבים תושבי האיזור אינם רשאים לבוא לבתי המרזח משעה תשע בערב ואילך

תקנות אלו היו למורת רוחם של ראשי ההשכלה במקנם — ובין ראשי המתעדים היה אחד מראשי הקהילה — הלה רצה להכניס לקהילה כל חידוש שהתרבות הצרפתית מציעה, לכן הוא התנגד בכל עוז ונלחם בתקנות אלו, ומעשה שטן הצליח וביטלו את התקנות.

באותה שנה נדרס למוות בנו של ראשי המתעדים.

לאחר שרבינו עלה ארצה, ביקרתיו בביתו, וראיתי שכותב מכתב דחוף לעיר מקנס. לשאלתי, ענה רבינו: שאותו האיש מראשי המתנגדים מוטל על ערש דוי, וימיו ספורים, וידידו שלח בשמו מכתב בהול, בכדי לבקש סליחה ומחילה על כל הצער והעגמת נפש שעשה לי. בנוכחותי רבינו סלח ומחל לו.

משנכנס אדר

משנכנס אדר מרבים בשמחה. אולם גם השטן מוצא מקום להתגדר בו. מתחילת חודש אדר, היו בעלי מאפה ומגדניות למיניהם, מקבצים סביבם מהמרים שהיו משחקים בקלפים, ועל פי החוק — במרוקו, מי שנתפס מהמר מחרימים לו כל הסחורה שנמצאת ברשותו. רבינו, היה מיצר על ההוללות הזו, ובפרט לבני הנוער שהיו יוצאים בהפסקה מלימודיהם ומתפתים לשחק. רבינו היה לו אישור מיוחד מהשילטונות להחרים ולהעניש את המשתתפים בהימור. מי שנתפס על ידי רבינו היה הופך על פניו את הדוכן ומרכולתו, וכל הילדים היו נהנים מההפקר.

הרחק מלזות שפתים

בשנת תש״ח באו שנים מתלמידיו של רבינו להיבחן אצלו. אחד לכהונת דיין, ואחד לקבל סמיכה לשחיטת בהמות. תלמידים אלו היו חביבים מאוד על רבינו, וחשש לבחון אותם הוא בעצמו. שלח אחד מהם להיבחן בקזאבלנקא, בבית הדין הגבוה, והשני שלח לרבאט, עשו והצליחו, וכשבאו לבשר לרבינו שמח על כך שמלאכתו נעשתה על ידי אחרים, כי לולא כך היו מרננים ח״ו ואומרים, מחזיק משרות לתלמידיו.

חג המצות

כחודש ימים לפגי חג הפסח, היה רבינו ועימו גיסו דודי הגאון רבי מרדכי עמר זצוק״ל, ועוד תלמידי חכמים, טרודים בשימור על החיטה שבשדות — עבור המצות לחג, ואחר כך אופים מהם מצות ומחלקים לנצרכים. פעמים מספר השתתפתי באפיית המצות ורבינו והתלמידי חכמים שעימו, היו מלווים את אפיית המצות באמירת הלל, ואנו עונים אחריהם הללויה, ובצאת ישראל ממצרים, מחזה שהיה מרנין ומרגש מאוד.

את המצות היו מחלקים בבית רבינו לנצרכים לפי מספר הנפשות שיש להם בבית. ערב פסח אחד בהיותי

עדיין ילד קטן הלכתי מאוחר לבית רבינו לקבל מצות, ומאן דהו הפטיר נגדי למה באת מאוחר? מרוב פחד חזרתי הביתה בידים ריקות, שאל אותי אבא ע״ה איפא המצות, ותוך כדי דיבור אני שומע את קולו של רבינו שהטריח עצמו ובא אחרי ואמר לי, יצחק למה ברחת? הנה קח את המצות, ולהבא אל תאחר.

עד כמה גדלה ענוותנותו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

יולי 2015
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר