ארכיון יומי: 23 ביולי 2015


זרם‭ ‬ההשתלבות‭ ‬של‭ ‬היהודים‭ ‬בחברה‭ ‬המרוקנית ‭ ‬1967-1956 יגאל‭ ‬בן־נון

יגאל בן נון 2

זרם ההשתלבות של היהודים בחברה המרוקנית  1967-1956

יגאל בן־נון

מעתה התחרו המפלגות מצד אחד ונציגי הארמון מצד שני על אחדת היהודים, למרות ערכם הפוליטי והאלקטורלי הנמוך. לאספה הלאומית המייעצת שהתכנסה לראשונה ב12- בנובמבר 1956 בראשות מהדי בּן־בַּרכַּה, מינה המלך חמישה יהודים מתוך 67 צירים והם ייצגו את כל המפלגות והגופים החברתיים הפעילים במדינה. החמישה היו נקיים מכל רבב של שיתוף פעולה עם הנציבות הצרפתית וזוהו כמתנגדי ההנהגה היהודית הוותיקה. הם כללו את נציג הסוחרים ג'ו אוחנה ואת מזכיר ועדת התקציבים במשרד האוצר דוד בן־אזרף, את נציג לשכת המסחר והתעשייה הפרסומאי לוסיין בן־סימון, את המשפטן ד"ר סלומון בן־שבת מתטואן ואת המשפטן הצעיר ז'אק אלקיים מרבט. בפברואר 1959 צירף המלך לאספה ציר יהודי שישי, את החוקר הרב דוד עובדיה מספרו. מפלגת אל־איסתיקלל ו"המפלגה הדמוקראטית לעצמאות" לא פיגרו אחר חיזורי הארמון וטיפחו אף הם את היהודים שהצטרפו אליהם. כל משרדי הממשלה ובהם משרד ההגנה ומשרד החוץ נפתחו לעשרות צעירים יהודים משכילים. בשנת 1958 ציינו אנשי הסוכנות היהודית ירידה בנכונות של היהודים לצאת ממרוקו וייחסו אותה למינויים של יהודים במשרדי ממשלה. נציג מחלקת העלייה, יהודה דומיניץ, ציין שמן העיר פס בלבד מונו 200 צעירים יהודים בוגרי בית ספר תיכון למשרות ממשלתיות ושהמזכיר הראשון בשגרירות מרוקו בהודו הוא יהודי.

בממשלה הייתה מקובלת ההנחה שלכל שר היה יהודי משלו, בדרך כלל כראש לשכתו או כמנהל משרדו. הדעה הרווחת הייתה שהיהודי הוא הפקיד היחיד עליו השר יכול לסמוך וגם יהיה בטוח שלא ייטול כסף לכיסו בביצוע עסקה. מספרים על שר בממשלה שננזף על שלא הכין דו"ח בעניין כלשהו והשיב: "לי אין יהודי במשרדי שינסח את הדו"ח". גם ציבור הפונים למשרדי ממשלה העדיפו את הפקיד היהודי, שכן ידעו שיקבלו ממנו שירות טוב, מבלי שידרשו להפריש דמי שוחד. באותם ימים, בחוגי הבורגנות המוסלמית, נחשבה קרבתם החברתית של היהודים ליוקרתית. בעסקים העדיפו אותםכשותפים והתגאו בהם. מוסלמים מן החברה הגבוהה התחתנו עם יהודיות שהתגיירו מרצונן ויהודי יכול להראות ברחוב עם בחורה מוסלמית ללא חשש. בהדרגה, עם התגברות האחווה הכלל־ערבית והמוסלמית, נעשה המושג "סאחב ליהוד" (ידיד היהודים), מנושא להתהדר בו, לדבר לא תיקני מן הבחינה הפוליטית.על אף התמורות שהחלו לבצבץ, לא נפסקה עדיין התלהבות יהודים שעדיין השתאו מן השינוי לטובה שחל במעמדם אחרי העצמאות. עדות לכך אפשר למצוא במכתב שנשלח ממרוקו לקרוב משפחה שעלה לישראל לפני עצמאות המדינה, שנאמר בו: "[…] אתה יכול להיווכח שלא שגיתי באופטימיות שלי ובאמון שנתתי במרוקו. אף בימים הקודרים ביותר היחס אלינו ואל המוסלמים שווה. האפליה הגזעית בין מרוקנים לבלתי מרוקנים שהייתה רצויה בעיני הקולוניאליזם חלפה […] הזכור לך כיצד היה בלתי אפשרי למרוקני להיות פקיד ממשלתי? כעת, יכול אני לבשרך, ששמונה גברים ונשים ממשפחתנו הם פקידים ממשלתיים".

באופן ציני הגדיר הוגה הדעות קרלוס דה־נזרי מינויים אלה כפרס על "ניטרליותם ושתיקת היהודים" במאבק לשחרור לאומי. לדבריו: "באירופה בוגרי אוניברסיטאות היו נאלצים להתיש את כוחם לשווא בתחרות לקבלת משרות משניות במינהל כלשהו. כאן הם יכולים להתחכך עם בכירי המנהיגים במדינה. המחסור הלאומי בפקידים בכירים הייתה הזדמנות פז ליהדות מרוקו". המחסור המשווע בבעלי מקצועות חופשיים מוסלמים ניכר בכל תחומי החיים. לדוגמה זמן מה לפני העצמאות, בשנת 1955, היו 36 רופאים מרוקנים, מתוכם 17 היו יהודים. בקרב הרוקחים היחס היה גדול עוד יותר. מתוך 17 רוקחים 11 מהם היו יהודים. עד מהרה הבחינו משקיפים רבים במשקלם של היהודים במנהל הציבורי. נציג הקונגרס היודי העולמי ג'ו גולן מציין שאחדים מהם שירתו בכל משרדי הממשלה, גם במשרד החוץ, אך לא במשטרה ולא במשרד הפנים. משפטנים יהודים מונו כשופטים בבית המשפט לערעורים, המזכיר הראשון של שגרירות מרוקו בניו־דלהי היה יהודי מפס וג'ורג' ברדוגו ממכנס היה מנהל מחלקה במשרד החוץ. שלושה יהודים, בהם יהודה אזואלוס, עבדו במחלקה הכלכלית של אותו משרד בראשותו של אחמד בלפרג'. גם בפקידות הנמוכה יותר נמצאו יהודים רבים בתפקידים בהם שירתו בעבר צרפתים. כך נחלש הרצון לעזוב את מרוקו בשכבה חברתית זו. ד"ר וולפגנג ברטהולץ מברן ועקיבא לווינסקי שנשלחו למרוקו מטעם משרד החוץ הישראלי ביולי ובנובמבר 1958, הופתעו מכמות היהודים שמונו כפקידים בכירים בכל משרדי הממשלה. פקידים אלה, מציין לווינסקי, למרות היותם ממונים מטעם השלטון וסמוכים על שולחנו, נשארו "יהודים טובים" ומדברים חופשית על השגותיהם. לווינסקי הרהר בלבו על האפשרות שאם תמצא הדרך "לרכז ולכוון כוח יהודי זה, הרי שאפשר יהיה לעשות גדולות".

שלא כלווינסקי, נציגים יהודים אחרים ראו בצעירים שכיהנו בוועדי הקהילות, גורמים אופורטוניסטים שכל מטרתם לקבל תפקידים בכירים במנהל החדש בזכות פעילותם המפלגתית. לדבריהם, פעילותם הקהילתית משמשת להם קרש קפיצה להשגת מעמד ציבורי בעיני המוסלמים. העיתון Information juive שיצא לאור מטעם הקונגרס היהודי העולמי באלג'יר, שימש תקופה ארוכה במה לעמדות ציוניות של יהודי מרוקו. הביטאון יצא בהתקפה חריפה נגד הוועד החדש בקזבלנקה: "המכנה המשותף לאנשים שגרמו למהפך בהנהגה הוא ההתפרצות הרעשנית, אך מצומצמת מבחינה כמותית, של קבוצה קטנה שמחפשת רק קרש קפיצה לשאיפותיה האישיים במסווה של ססמאות והצהרות לאומיות קיצוניות".העיתון הסתייג ממגמת ההשתלבות וטען: "אין מקום להשתלבות כפויה אלא להשתלבות עם אורך נשימה דומה לזו הקיימת במדינות הדמוקרטיות שיש בהן חופש דת, קיימים בהם מפעלי סיוע, ומתאפשרים מגעים לגליים ורצופים עם כל העולם היהודי (ובהם ישראל)".בוועידת הקונגרס היהודי העולמי שהתכנסה בלונדון, נשיאו, נחום גולדמן, טען שצעירי היהודים במרוקו "הורעלו" בתחושת החופש ובהזדמנויות שנפתחו לפניהם אחרי אלפיים שנות גלות. הם נעשו "לאיסתיקללים יותר מן האיסתיקלל" ושכחו את מורשתם כדי להתקבל כפטריוטים מרוקנים שלמים.

לעומת התקפותיו של גולדמן, כך תיאר אחד מצעירי המשכילים שהשתלבו במינהל הציבורי החדש את השקפת עולמו לעניין העתיד במרוקו: "עלינו להישאר כאן. זכותנו לחיות במרוקו אינה פחותה מזכות המוסלמים, מכוח הוותק שלנו במקום. מוסלמים רבים מבינים זאת ועלינו לגרום לכך שגם אחרים יבינו זאת. הדבר לא יעשה על־ידי בריחה. אמנם קל לברוח אולם זו דרכו של הפחדן […] היהודי מוצא תמיד את הדרך להגן על עצמו. כך עשה במשך דורות. היום יש לו תסביך נטישה. בארץ זו נולדנו. היא ארץ טובה. יש לנו חובות כלפי הארץ שאנו חיים בה. זו מולדתנו. עלינו להוכיח למי שעולים עלינו כמותית שאנו מרוקנים אמתיים. יש לנו אויבים כאן וצריך להתמודד אתם בנחרצות. יש לנו חברים כאן ועלינו לעזור להם להיאבק נגד חוסר הסובלנות שאנו נלחמים בה. זו הדרך היחידה אם אנו רוצים לחיות בכבוד כבני אדם".דובר נחרץ נוסף של מצדדי הזהות המרוקנית הוא אלבר אפללו.הוא פרס את משנתו, ביולי 1958, לפני השליח וולפגנג ברטהולץ שביקש לעמוד על עמדותיו: "אנו יהודים טובים, ואולם אין זו סיבה שלא נהייה גם אזרחים לויאליים למרוקו. במדינה זו, כל האזרחים, מוסלמים, ברברים ויהודים הם אחים. שליחותנו לשמש הוכחה לקיום שיתוף פעולה בין יהודים למוסלמים במדינה ערבית. לצורך זה יסדנו את אגודת אל־וויפאק שעושה למען הידידות בין יהודים למוסלמים. אנו רואים כעריקים את היהודים המוסתים בידי ארגונים ציוניים ומבקשים לעזוב את מרוקו בגלל פסיכוזת הפחד שנטעו בהם. החלטתנו נחושה לעשות הכול למניעת הגירת יהודים לישראל, שכן עם עזיבת כל יהודי, נחלשת עמדתנו במרוקו […] עד עתה לא הייתה אנטישמיות במדינה, אף לא בעת ההתקפה הישראלית על מצרים. הגירת יהודים המונית עלולה לעורר גל של אנטישמיות. אולם אז, היא לא תהייה באשמת המוסלמים, אלא באשמת היהודים עצמם שבגלל הגירתם מוכיחים שהם לא מרגישים מרוקנים והם פורשים מן העם המרוקני".

CHANT D'ALLEGRESSE-Tehila le David.R.D.Hassine

תהלה לדוד 001

וסימן טוב והצלחה

CHANT D'ALLEGRESSE

Couplet extrait du piyyout nuptial אנכי היום אשירה״".

Que ce soit un signe de bon augure et de succès

   !pour notre communauté

 Que des cris de joie et des cris d'allégresse

!se fassent entendre dans notre pays

 Alors nous connaîtrons le bonheur

!Quand notre Messie viendra

 Le fils de Yishay, nous lui apporterons une offrande

Il ramènera (dans notre pays) mes opprimés

 Mes dispersés, mes exilés

 Il guidera mon peuple

!Le Messie, qui a pour nom Yinnon, comme il est séduisant

!Comme ses paroles sont plaisantes

 Quand toutes les nations (impies) viendront

combattre son peuple

Il mettra sa foi en Dieu

Et obtiendra Sa faveur

אוצר גנזים – מאת יעקב משה טולידאנו

הרב יעקב משה טולידאנו

הרב יעקב משה טולידאנו

קטעים מפסק הדין השני

נשאלתי על שטר אחד שעשו דון יעקב ן' עמרם ור׳ יוסף פוליקאר־ ודון משה אלברהניץ ודון יוסף די לוריאה, לפרוע חיוג האוקיות של כםף גולגולתא שאנו חייבים לאדונינו המלך יר״ה והאמינו לזקן בכל מה שיאמר (זקן הוא השיך) שיש לו לגבות מהם ושלא יהיו הם נאמנים ר״ל אלו הארבעה הנזכרים לומר כבר פרענו מה שהיה לנו לפרוע והשלמנו מה שהיה, לנו להשלים וזה השטר חייבו עצמם אלו הארבעה בשבועה ובקנין. העדים החתומים רבי משה באלאנסי ור׳ שמואל בן ראש ור׳ משה אלחלואה, ור׳ כלף.

טופס השטר שחתמו הזקנים ונכבדי הארץ וז״ל: הסכמנו אנו ב״ד פאס עם הזקנים הנשיאים הרמים שלנו ועם ראשי הקהל הקדוש והטהור יצ״ו קהל פאם כל החתומים למטה שכל זמן שיקיימו כל האנשים הכתובים למעלה כל מה שקבלו עליהם בענין מס אדוננו המלך יעזרהו האל, לפרוע. אותו מידי חדש בחדשו ברצון הזקנים יצ״ו מהיום ועד עשר שנים רצופים כמו שכתוב למעלה, אנחנו נקיים הסכמתנו שהסכמנו עמהם שלא יהיה עליהם שום יהודי מגרושי קשטיליא ומכל ארץ אדום לא זקן ולא נשים ולא שום צד מינוי כלל בשום צד אלא שינהגו ביניהם כמו שנוהגים היום,. ועל כל זה אנו מקבלים עלינו ועל בנינו בשבועה חמורה בשי׳״ ובתקיעות כף לדעת המקום ב׳׳ה ולדעת חצמי קהלות קשטילייא ולדעת חכמי פאס לשמור ולעשות ולקיים כל מה שהסכמנו וכתבנו כל הזמן הנזכר כפי הנזכר. ולראיה ולזכות לקהלות המגורשים מקשטילייא כתבנו וחתמנו פה. ומה שכתבנו שהכל יהיה לדעת חכמי קשטילייא ולדעת חכמי פאס הם המה החכמים החתומים למעלה. והיה זה ביום שני עשרה ימים לחדש ניסך שנת נז״ר הקדש לפרט היצירה בפאס. והכל שריר וקיים. החתומים הזקנים יצ״ו ונכבדי הקהל פאס והחכם ר׳ כלף ע״כ.

ועתה יש להשיב על זה השטר שתשש כחו. וקודם שאשיב יש לשאול מי הרשה לאלו החכמים החתומים שהם הנזכרים. העדים על השטר שחייבו עצמם אלו הארבעה נכבדים הכתובים למעלה לעשות שטר חיוב על הקהל בלא הרשאת הקהל כי היה להם לשאול מהקהל שטר הרשאה על זאת ההסכמה, אפילו שהיה טוב על הקהל כל שכן  " שזאת ההסכמה היא חובת הקהל להסיר מנהיג ולשים שלישים בלא הרשאת הקהל גדולים וקטנים על פי ההכרזה שירשו אותם על כך. ועוד׳ הם עדי השטר ואין עד נעשה דיין. ועוד״ שנאמר להם לתקוני ־ שדרתיך ולא לעוותי למנות שלישים שיכים שהיו עכשיו לעשות כל אחד הטוב בעיניו, ועוד הם נוגעים בדבר כי ברור הוא לעיצי הכל שהם התחילו -לסתור זאת ההסכמה שכתוב בה שום צד מינוי כלל והם בקשו לעצמם מינוי – שיהיו חכמי הקהלות ולא שום חכם אחר על כרחם של הקהלות ובאלמות :הנהיגו זה קצת ימים עד שהדבר נתבטל שקמו כל הקהלות כנגדם על כרחם ;:והתירו כל מה שקשרו והחרימו׳ שיהיו הם לבדם חרם הפך החרמות הראשונות והכשילו לרבים בחרם באונס ובאלמות.

 ועוד מי הרשה לאלו הארבעה נכבדים לחייב הקהלות להסיר מהם שיך אחר כדי שיקבלו הם מינוי ושררה מכל אחד מן המינויים. ועוד שאלו החכמים העדים אין עדותם עדות לפי דין תורה לפי שיש להם הנאה בעדות זו. האחד השררה שלקחו לעצמם. והשנית לפי שקצת מהם מקבלים מתנות בכל יום שהיו נותנים להם אלו ההולכים בעסק זה כדי להחזיק להם השררה שלקחו לעצמם הם וזה ידוע ומבואר לכל הוא. וג״כ החכמים הללו אינם יכולים להיות דיינים בדין זה מטעם שכתבתי שהם נוגעים בדבר מצד ההנאה והשררה וזה מבואר לכל. ועוד בשטר נתנו האמנה לנגיד עפ״י דבורו כשני עדים -בכל מה שיאמר שלא השלימו עמו כפי רצונו וסרו מעצמם כל האמנה ותלו אותה בנגיד יצ״ו וכל תנאי שבממון תנאו קיים ואם יאמר הנגיד -שלא השלימו לפי רצונו על פיו אנו חיין ולא נשאר להם שום חוזק בזת :השטר. זעוד שאחר כל זה הלכו לחצר המלך אדוננו יר"ה ועברו על רצון הזקן ואחד מבני השבועה שעבר השני פטור וזה מבואר. ועוד שהקיום וההסכמה שהסכימו הזקנים לא היה על דעת רבים מפורשים בשם כדין ווכהלכה שצריך לפרש אותם בשם. וא״ת שהוא לדעת אלו החכמים הרי השטר זה בטל מכמה פנים. האחד שלא פירשו שמותם. והב׳ שלקחו השררה לעצמם ונוגעים וג״כ עדים מחמת ההנאה ומחמת השנאה. וזה מבואר. ועוד ״שבשטר אומר כרצון הזקנים ואיה חתימת ידיהם של זקנים שהם השלימו רצונם … ועוד שכתוב בשטר אלא שינהגו ביניהם כמו שנוהגים היום. .זזה הם בטלו אותו תחלה שלא נהגו כמו שהיו נהגים קודם לכן אלא שהיו נוהגים שררה על הציבור על כרחם ומטילים אימה עליהם שלא לש״ש.

והקהלות לא הרשו אותם להסכים עם הזקנים זאת ההסכמה להסיר שיך אחד ולמנות עליהם שיכים שלשים. ואיה שטר השליחות שהראו לנגיד שהרשו אותם הקהלות כלם, וידוע ומבואר לכל הוא שמי שהיה מערער״ בדבר ולא .היה חותם עמהם היו מנדין אותו. ועוד בשטר כתב לדעת. חכמי קשטילייא ולדעת החכמים החתומים למעלה ולא פירש שום אחד מהם וזה בטל שהיה לו לפרש 'שמותם כל אחד ואחד בשמו כדין וכהלכה, שיש בידו לומר לא אמרתי על אלו אלא על אחרים שהיו כתובים בשטר אחר שהיה למעלה מזה השטר לפי שאלו החכמים שהם העדים אינם חתומים, בזה השטר של הסכמה הזקנים אלא בשטר חיוב הארבעה על האוקיות של המס. ועוד שכתוב בו לדעת חכמי קשטילייא על מי נאמר על אותם שחזרו: לדת הגוים אין דעתם כלום. ואם נאמר על החכמים היושבים פה הלא הם מסכימים כלם בהתרה והם רובם כי רבו ככלו ואלו השלשה על כרחם, צריכים לילך אחר הרוב לפי ד״ת. ועוד כי החכם ר׳ כלף חתם עמהם ואינו מכווין עדותו עמהם א״כ אין בכאן עדות אחת ונשאר שטרם כחרס הנשבר … ועוד שאין הדברים הכתובים בשטר אמתיים שכתוב בו עלינו ועל בגינו וזה הקיום הוא בטעות שאינו כתוב בלשון ערב כדי שיבינוהו כלם. ועוד, כי הוא כתוב בכתיבה תלויה שאינם מורגלים בה ובודאי שהם לא קראו השטר עד שישגיחו בכל פרטיו …

כתיבה תלוייה – כתיבה ספרדית נקראת מועלק בערבית. תלוייה.

ועוד למה כתבו חכמי פאס הם המה החכמים החתומים אם היתה כוונתם על עצמם היה להם לומר לדעת החכמים החתומים ולמה כתבו חכמי פאס אלא לאחד משני הדברים! הא׳ שלא יקראו חכמים אלא הם לבדם והוא אשר דברתי שאינם הולכים אלא אחר השררה והם נוגעים בעדות או שתאמר חכמי פאס מעורבים עמהם וא״כ חכמי,פאם כלם מוסכמים בהתרה והם צריכים להיות נגררים אחריהם לפי דין תורה. ועוד שכבר התירו…

ועוד אם הם אומרים שעשו זה בשביל שליחות הקהילות כבר שאלו כל הקהלות כלם התרה ברצון נפשם ואין כח השליח לעשות שום דבר שלא ברצון המשלח וזה מבואר…

ועוד אלו החכמים בררו דיינים לראות בזאת ההתרה והם החכמים השלימים שהובררו לדין זה וכבר פסקו הדין, שההתרה היא הגונה כדת וכהלכה ואין להם עוד על זה שום דבר אלא דברי קנטוריא. ועוד׳ שאפי׳ שיאמרר שהסכמת הזקנים והנכבדים היתה לדעת אלו החכמים החתומים יש להשיב שזהו שבועת טעות שהם חשבו שדעתם נכונה ללכת בדרכי יושר לרדוף שלום ולא שילכו הם עצמם אחר השררה ועכשיו שנתגלה הדבר שכוונתם אינה אלא לרעות את עצמם ולא את הצאן, א״כ כל מה שהסכימו הזקנים היה בטעות וכבר התירו ויש מצווה בהתרה מלבד כל האמור למעלה כ״ש וכ״ש שהם לא קראו השטר לפני הזקנים והנכבדים והראיה החכם ר׳ כלף שהוא אדם כשר ומעיד ע״ז שהכל בנו על שוא ושקר. ועוד לאמת כל מה שאמרתי כי כל קהלות הקדש הם שקטים ובשלום ואינם הולכים בזה העסק אלא הם לבדם. וראיה לזה כי הם מניעים כל זה ומפתים לכל לילך אחרי עצתם והנלוים אליהם הרוצים להיות שיכים. תמצאו הסכמה אחת הכתובה . בספר ר׳ משה באלנסי הסופר שנעשה בארבעה עשר יום לחדש סיון שנת יבז״ר שנתקבצו בו אלו החכמים רבי משה באלנסי ור׳ שמואל בן ראש ור' מאיר כהן ור׳ משה אלחלואה בביתו של ר׳ משה אלחלואה ונתקבצו שם פורעי המס של אלקצר ואז דרשו להם ופיתו לאנשי אלקצר, שלא יהיה עליהם הנכבד דון יצחק בן צרויה שיך וזה כלו מבואר וידוע לכל. ועוד הדברים מראים שזאת ההסכמה לא נקראת לפני הזקנים והנכבדים שבתחלת השטר כתוב מכאן עד עשר שנים רצופים ואח״כ כתוב אנחנו מקבלים עלינו ועל בנינו ובודאי הדברים מראים שהם לא קבלו אלא שזה בנוי על שקר. ועוד כי הזקנים והנכבדים אין יכולת בידם לתקן, שאנו תחת ממשלת אדוננו המלך יר״ה ואם יאמר לנגיד הזקן י״א שימנה שיך על הקסטלייאנוש ׳שיבין טענותיהם מה נעשה לחרם אלא שצריך שתאמר שאין … ובנדון זה אין הכל בידי הזקנים והנכבדים מאחר שהם תחת ממשלת המלך וא״כ ״מצוה גדולה היא להתיר אלו המכשולות … אפילו על שלום יחיד כ״ש שלום הנגיד אדוננו עמי שאול בן שם טוב י״א עם כל הקהלות שחפצו חפצי שמים לתועלתנו ורוב שלום ושלום רב.

כך נראה לי הצעיר החותם משה דאנון.

המר ונאנח יצחק אמאריליו.

הורים וילדים בהגותם של חכמי צפון אפריקה.. א.בשן

הורים וילדים-אליעזר בשן

בג׳רבה השמחה בהולדת בן היתה גדולה: ר׳ כלפון משה הכהן כתב כי ״השמיעו צלצלי שמע שהיו רגילים לעשות רק כשנולד בן״ (׳שואל ונשאל׳, ח״ט, אהע״ז, סי׳ נה).

מי שגומל חסד זוכה ללידת זכר: ר׳ כלפון הנ״ל הביא מעשה בגאון ׳החפץ חיים׳, על אדם שבניו מתו כולם, ובא לפני הגאון וביקש סגולה, והוא השיב: ״איני יודע סגולות, אך תעשה גמילות חסדים ויתן לך בנים, הרגיל לעשות צדקה זוכה לבנים״. אף שעצה זו נאמרה בשם ר׳ ישראל מאיר הכהן, היא תואמת את השקפתם של חכמי המגרב (׳מעשה הצדקה׳, ח״א, דף ח).

בפזמון לברכת המזון בחתונה, לפי מנהגי ג׳רבה, נאמר בין השאר: החתן אשר קבע סעודתו לשובע. זכה לברכות שבע.

יזכה לבנים תשע. (אברהם ביתאן (עורך), ׳קול יעקב׳, חלק ראשון, דף ח ע״א).

בחיבורו של ר׳ עתוג׳י כהן מעתוק בעברית ובערבית יהודית, הוא כותב בעקבות המדרש על הפסוק ״אשה כי תזריע וילדה זכר״ (ויקרא יב, ב): ״אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן ואתה מוהלו לשמונה״(׳יקר הערך׳, מערכת ז, דף כד ע״ב).

גם הוצאה לאור של ספר מזכה בבנים. בספרו של ר׳ יעקב הכהן מג׳רבה, ׳גן יעקב׳, ג׳רבה תער״ב, נכתב:

״המוציא ספר לאור הדפוס זוכה לבנים, שכן אירע מעשה באיש אחד שהיה חשוך בנים ועל ידי שהוציא לאור הדפוס ספר של רב אחד, זכה לבנים״ (שם, אות ו).

מי שמקיים מצוות הכנסת אורחים והלומד תורה בלילה זוכה ללידת בנים (יצחק בוכובזה, ׳לחם לפי הטף׳, סא, קו־קז).

השאיפה לבן התבטאה גם בכך שאדם בעודו פנוי נדר שאם יוולד לו בן יהיה קודש לתורה כל ימיו. וכשגדל הנער והגיע לגיל עשרים, לא הסכים להקדיש את חייו לתורה, ורצה לעסוק במסחר או במלאכה. השאלה שעלתה היא האם חל עליו הנדר של אביו או של אמו. בנושא זה דן ר׳ כלפון משה הכהן והשיב, שאם נהג כך כמה שנים ושינה דעתו, יתירו לו נדרו שלושה אנשים כשאר נדרים. החכם הסתמך על ר׳ יהודה עייאש, ׳בית יהודה׳, יור״ד, סי׳ מט (׳שואל ונשאל׳, ח״ו, יור״ד, סי׳ קעד).

 

אחת הדוגמאות לשאיפת האם ללדת בן היא זו: להורים של ר׳ יהונתן יעקב הכהן בן שלום ג׳אתו נולדו רק בנות, ואמו צמה ארבעים יום רצופים כדי לזכות בבן. ואמנם נענתה ונולד רבנו יהונתן הנ״ל מחבר ׳זרע השלום׳, תרפ״ח (בנימין רפאל כהן, ספר מלכי תרשיש, עמי שלב).

החיד״א חיבר תפילה ליולדת המתחילה במילים ״ותפקוד בזרע של קיימא זרע קודש לכל חשוכי בנים״, זו צוטטה על ידי חכם מג׳רבה (משה הכהן, ׳בני משהי, דף ח, ע״ב).

על מי שהלך לעולמו בלי להניח בנים, נכתב בהקדמה לחיבורו של ר׳ יצחק חדאד מג׳רבה, ׳זרע יצחק׳, ליוורנו תקנ״ג: ״המחבר נפטר בן לח שנים בלי בנים בעונות הרבים כי אם בנות״.

בתוניסיה ובג׳רבה היו נוהגות נשים עקרות, או כאלה שציפו להולדת בן, לעמוד ליד כסאו של אליהו הנביא בעת ברית המילה של ילד כלשהו, בתקווה שתזכינה לבן (י. לבן, תשנ״ז, עמי 55).

בתוניס. אם נודע שנולד בן, היו באים לבית המשפחה ילדים ומבוגרים כדי לשמח את ההורים בזמירות, ואלה היו מגישים מיני מתיקה. הלילה השלישי מכונה ״ליל הזוהר״, אז הובא לבית היולדת כסא של אליהו. נשים התקרבו לכסא והביעו את משאלותיהן בעיקר להולדת בן(מ. דואק, תשל״ט, עמי 30). בפיוט ליולדת שהיו שרים בערבית יהודית בתוניס: אילו תאמרי לי בן אתן לך עגיל מאוזני

(עגיל שאמור לשמור על התינוק מפני מלאך המוות: י. טובי, תש״ס, עט׳ 82). באלג׳ידיה עלתה השאלה מה דינו של אדם ״שאמר הבן הראשון שיתן לי ה׳ אני נותנו קודש לה׳ שישב כל ימיו בבית המדרש על התורה ועל העבודה, ולא יצא לעולם לחולין למלאכה או לסחורה״. כשנשא אשה נולדה לו בת ואחר כך בן. כיוון שהבן לא נולד לו בכור, אולי הנדר אינו תקף. החכם במחצית הראשונה של המאה ה־19 ענה שבמקרה זה אין הנדר תקף (שלמה זוראפה, ׳שער שלמה׳, סי׳ סב, דף יח ע״ב).

בברכת חכם לתלמידו. במכתבו של ר׳ דוד סקלי לתלמידו וחתנו הוא כתב: ״ויפקדהו בבנים זכרים זרע של קיימא״ (׳קרית חנה דוד׳, ח״ב, ירושלים תרצ״ו).

בטריפולי אמנם מזמרים על הבת, אבל הבן עדיף. ר׳ אברהם אדאדי שכתב על מנהגי טריפולי, ציין כי כשנולדת בת ״מזמרים גם על אבי הבת כשקורין אותו לספר תורה, אבל ודאי אם יש עמו בבית הכנסת גם אבי הבן – אבי הבן קודם זכר בא לעולם ברכה באה לעולם, ואין כבודו של הקב״ה עולה אלא מן הזכרים״(׳יוסף לאמרי, מצורף ל׳ויקרא אברהם/ דף קטו ע״א). כשנולד בן, ביחוד בכור, היו חוגגים (ל״י הגיג׳, תש״ס, עמי 323-322). לדברי חוקרת יהודי לוב, סיבת השמחה בהולדת בן ולא בת, כי זו נחשבה כמעמסה על האב, משום שרק לעתים רחוקות נשלחה הבת לעבודה מחוץ לבית (22 .Simon, 1992, p).

בלוב היו שרים שיר בן שבעה בתים שכותרתו ״ריב בין יולדת בן ויולדת בת״. בשלושת הבתים האחרונים משתבחת האם בלידת בת: כשהוגד לי נקבה היא קראתי: שבח לאל הבורא אקשטנה בחרוזי פנינים

ביתי יהיה מעון לתלמיד חכם… (סלושץ, ח״ב, תש״ג, עמי 95-94).

רבי אליעזר די אבילה זלה"ה וחכמי רבאט

 

המללאח היהודי ברבאט - קריספיל

המללאח היהודי ברבאט – קריספיל

ורק כאשר לא נוכל לעמוד על דעת מר"ן. אז נעמוד על רוב הפוסקים.

כל זה כתבתי להעיר לעצמי ולזולתי. כי קשה לאדם להתגבר נגד נטיית החומריות. וצריך גבורה ותפלה לה׳ שיעזרנו לעמוד על האמת, ולחפש אותו בחורין ובסדקין איפה שהוא נמצא.

ואחר כל זה אני מוסיף, ובזה אני מסיים. לפי הניסיון ולפי מה שראו עיני, שלזכות לעיון האמיתי. חד וקולע אל האמת הברור. זה דבר יקר מאד, ראיתי בני עליה והם מועטים. ומי שחננו ה׳ בזה. זהו זכות גדולה ומתנה טובה מן השמים מעת הלידה נתברך בזה שיהיה מוחו זך ונקי וקולע אל השערה ומכוין אל האמת מתחילת העיון. ובפרט אם הוא רב וראש ישיבה מלמד לתלמידים וזכה לזה, הרי זו ברכה גדולה מה״ש ומזל גדול לתלמידיו שנפל גורלם ברב ומורה כזה זך השכל. שילמדו ממנו להשיגה אמת הברור מפעם א׳. ולהרחיק כל סברא זרה. וזה ראיתי בחוש ברבינו הגדול

מו״ר הרב פחד יצחק סבג זלה׳יה,

שמעולם לא לקח ספר גמרא בידו, כי היו עיניו טרוטות, ורק היינו מסדרים לפניו גמי ותוס׳ ומהרש״א. וכל דבר קשה. אותו ימסה כל אחר יד. ובפירושו לא מניח מקום לשום קושיא או דוחק לחול. ואם איזה פעם ביובל, היה איזה דיבור תוס׳ קשה ההיתוך, אזי אחרי שחזרנו על הלשון ב׳ וג׳ פעמים, אז לוקח הספר מידינו ומעבירו על עיניו ממש פעם ושתים, ותיכף כרגע כבר הבין ומחזיר לנו הספר, ואומר שכדי להבין זה, מוכרח לו׳ שבמסכת פ׳ שציינו התום׳ ודאי כתוב כך וכך. ובזה יבא הכל על נכון. ואחר הלימוד הולכים ומחפשים בש״ס ומוצאים כדבריו.

אני זוכר פעם אחת. היינו עוסקים בענין קשה בגמ׳ ותוס׳. ובתוך הענין בא אחד וקרא למו״ר ז״ל לדבר עמו בפתח ביהמ״ד. ובנתים המשכנו בענין ולא הבננו שום דבר, כאלו הכל מכוסה בעבים. בנתים עלה רב א׳ ואב״ד מפורסם ונכנס עמנו בדברים. וגם הוא עמד בקושי, שוב חזר הרב ונכנס לבהמ״ד. וחזרנו עליו הדברים, ורק במרוצת דבריו שאמר נתבטלו כל הקושיות והדוחקים ונתיישרו ההדרים והכל עבר בקלות. לא קושיא ולא תירוץ. וזהו מתת ה׳ בתולדה שזכה רבינו זלה״ה שנטע בו השי״ת זכות המוח וקולט האמת. ומגלה רק האמת.

שוב אחר זמן מצאתי שכן כתב הגאון המלאך ר״ב זצ״ל בס׳ משמחי לב במשלי ג׳ בפסוק

אשרי אדם מצא חכמה, אמר כי העיון והחורפא ( חריפות ) מן השמים הוא.

וכמ״ש בדרוש אכן רוח היא באנוש. וע״ז אמר מצא חכמה כי היא מצד התולדה ואינה תלויה בהשתדלות עכ״ל. וששתי. כל זה כתבתי מתוך הדוחק, להפקת רצון כת״ר שליט״א.

אני תפלה לאל נורא עלילה, לפקוח עינינו העורות. להיות קולעים אל האמת מתחילת העיון, ולא נצטרך לבנין וסתירה ושיפוץ וביטול זמן היקר. ותהיה ברכה רבה בלימודינו. ולא ניגע לריק ולא נלד לבהלת.

וירחיק ממנו אהבת הניצוח שאין יוצא ממנה שום תועלת. אלא יהיה כל לימודינו לש״ש ולגלות האמת לאמיתו. ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתו אשר הם חיינו ואורך ימינו. ויצילנו משגיאות, ויראנו מתורתו נפלאות.

אסיפא דמילתא. אני מברך את הרה״ג, דגול וחרוץ, הרב הנאמן שליט״א. ואומר לו, נאמן הוא בעל מלאכתך, לשלם לך שכר פעולתך ועבודתך הנמרצת בכל החוגים של הרבצת תורה. ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח בגו״ר אמן. כה דברי הצעיר החותם בברכה רבה. פה עיה״ק ירושלים ת״ו. בחדש כסלו תשמ״ח לפ״ק.

תולדות חכמי הספרדים ועדות המזרח

 

ארזי הלבנוןרבי אבא מרי בן אליגדור

 חי בסביבות תחילת האלף השישי בעיר שלון. אלו הה חיבוריו:

א]. ביאורי קצת מסכתות על הש״ס.

ב]. פירוש וביאור על התורה.

 ג]. ביאור על ספר איוב בדרך פילוסופיה בכ״י.

 ד]. פירוש על פרקי דרבי אליעזר.

רבי אבא מרי ב״ר נחמן הכספי

מחכמי ספרד בדורו של רבי יצחק קנפנטון – ״הגאון מקשטיליה״. מתלמידי הריב״ש והרשב׳׳ץ.

רבי אבא מרי בר יוסף

מחכמי ספרד. סמוך לפני הרשב״א. חיבר פירוש להלכות הרי״ף. הרשב״א מביאו בחידושיו, למסכת שבת דף קכ״ח.

רני אבא מרי חלפן

לאחר גירוש ספיד, בשנת תרנ״ב [1492], נדד לאיטליה. אבי משפחת חלפן באיטליה.

תור הזהב והשמד, עמוד 323

 רבי אבא שאול חדאד

 היה רב בעי״ת בן גרדאן וחיבר ספר ״ויגד שאול״ על התנ״ך. נפטר בשנת הת׳׳ש.

רבי אבדולה נסימי

נולד בשנת תרמ״ג [1883] בעיר מרב שבפרס – למד ולימד תורה ותלמוד, וטיפל בעיניני הקהילה.

למד במשהד אצל רבי יוסף בשאל, סייע רבות לפליטי יהודי הרט ומבוכרה שהשתקעו במשהד.

נפטר בשנת תשי״ט [1959] בטהרן.

רבי אבו אלידד חסדאי

מגדולי ספרד בעיר אליסאנא, מפייטני הדור בשנות ת״ש – תש״ן, וחיבר ספר גם בחכמת הדקדוק, שהובא בספרו של רבי יונה בן ג׳אנח, וכן הובא בספרו של רבי משה בן עזרא ז״ל, וכותב עליו דהוא היה הראש בין משוררי עירו, וכו׳ עיי״ש, וי״א דהוא בנו של רב יוסף בן חסדאי ז״ל.

אוצר הנחלים, אלופי יעקב, כערכו

רבי אבו יוסף בר יוסף

מחכמי צפון אפריקה בדורו של הרמב״ם. בהיות הרמב״ם בצפון אפריקה עמד עמו בקשרים.

רבי אבו סעד

הוא נקרא אבו סעיד הרופא, ממנו נשאר ספר שחיבר בחכמת הרפואה בלשון פרסי, והוא באוצה״ס.

אוצר הנחלים, אלופי יעקב, כערכו

רבי אבון בר אברהם

מחכמי ספרד בדור התשיעי, היה מחברי בית דינו של רבן של ישראל רבינו הרשב״א.

רבי אבון ממיורקה

 מחכמי ספרד בדור החמישי. מתלמידי הרי״ף. מובא בספרו של רבי אברהם אב״ד.

רבי אבטליון ב״ר מרדכי

נולד בקושטא בשנת ש״ל [1570] ונחשב מגדול חכמיה ומשורריה. לימים עלה לצפת בה חבר לרבי ישראל נג׳ארה זלה״ה וינק ממנו את חוקי השירה. משיריו נתפרסמו בספר ״נעים זמירות״ שלוניקי תדפ״ט ובעוד מקומות. ספרו ״חדשים לבקרים״ שירים, נדפסו בספר ״אהל דוד לששון״ ח״ב עמודים 828-817.

רבי אבטליון גויוזו

מחכמי עיר הקודש צפת ת״ו חיבר ספר מדיני שחיטה ובדיקת הריאה מסודר בסדר נכון ובהיותו בעיר בגדאד יע״א שד״ר מעיר הקודש הנזכר נתן לו הרב מארי דאתרא דבגדאד יע״א הסכמה על הספר הנזכר. חתומה ניתנה בשנת תע״ט לפ״ק. הגיע לידי הספר הנזכר כת״י.

המעלות לשלמה, אוצר הגדולים אלופי יעקב כערכו

רבי אבטליון לאפרונטי

מרבני איטליה. מתלמידיו של הגאון רבי שלמה לאמפרונטי זצ״ל.

רבי אבטליון ממודינה

נולד בשנת רצ״ט [1539]. היה מגדולי חכמי איטליה בתורה ובחכמה, רובי תורתו השתלבו בספר תלמידו במאור עינים. פעל לביטול גזירת האפיפיור לשריפת התלמוד, נפטר בפיררה בשנת שע״א. חתנו הוא הרב רבי יהודה סלטרו בפאנו.

אוצר הרמים, עמוד 1

רבי אביגדור ב״ר אליהו בילגוריא

מחכמי ספרד בפולין. בן זמנו של רבי חיים אבולעפיה. חיבר פירוש על הספר ״פרקי אליהו״ מאת אליהו בחור ושמו "סוגה בשושנים״. פיוטים וזמירות לשבת שחיבר יצאו לאור בלבוב, בשנת תקמ״ג [1783].

רבי אביגדור עזריאל

מגדולי חכמי ירושלם בסוף המאה ה-י״ח. היה רב חסיד ומקובל, תלמידו וחברו של רבינו הרש״ש זיע״א. למד בישיבת ״חסד לאברהם״ וגם חתם על כמה איגרות שליחות ותקנות ירושלם מן השנים התקמ״ב [1782], התקמ״ג [1783] ועוד. נמנה עם הנהגת הקהילה. רבי אביגדור חיבר את ספר ״זמרת הארץ״ העוסק בענין כוונת התפילות על פי הסוד, ספר ״כסף הכפורים״ הכולל תפילות למקרה של דבר ומגיפה ב״מ, ספר זה נכלל בספר הקודם. חיבר גם ספר שאלות ותשובות גדול שנשאר בכתב יד. מפסקיו הובאו בשו״ת "שמחת יום טוב״ אלגאזי סימנים ב, ט, כז. נלב״ע ירושלם ביום ג׳ טבת ה׳תקנ״ח [1798].

רבי אביעד שר שלום באזילה

רבי אביעד שר שלום ב״ר מנחם שמשון באזילה ממנטובה היה מן החכמים שדבריהם היו נשמעים בדורם. רב ומרביץ תורה בישיבה, פוסק ודרשן, משורר ופייטן, פילוסוף ומקובל. ידיו רב לו בלשונות ובחכמות, וכמעט אין תחום מן המדעים שבני דורו ענו בהם שהיה רחוק מידיעתו: גיאוגרפיה ותכונה, מתימאטיקה והנדסה. יודע היה גם בספרות הלאטינית והאיטלקית. שמו נודע גם בין המלומדים הנוצרים, והוא היה מתרועע עמם ומתווכח עמם. נטל חלק בפולמוסים שהתעוררו באיטליה ומשיצאה קטיגוריה על רמח״ל ניצב לימינו.

בימי בחרותו עסק בעיקר במדעים ורק אחר-כך החל לשקוד על לימוד התורה. לא נטש את החכמות אבל עשאן סולתה לעקבה של תורת ישראל ובייחוד לקבלה ובא מתוכם לסותרם. לדעתו כל המדעים, וראש לכל הפילוסופיה, אין יסודם אמת, עמידתם רפויה ואין לך דור שאינו דוחה אמיתות וסברות שלבני הדור שקדם לו. רק תורת ישראל, דברי חז״ל והקבלה, הם בלבד טבועים בחותם האמת ועמידתם יציבה וקבועה וכל החכמות כלולות בהם. ואזהרה השמיע למי דורו לבל יעסקו בפילוסופיה ובמדעים לשמם, אף לא ילמדו חכמת הרפואה מפי כופרים. שעשוים הם לערער את אמונתם.

נולד בשנת ת״מ [1680] בערך. תורה וקבלה למד מפי גדולי החכמים באיטליה, וכך כתב בראש ההקדמה לספרו אמונת חכמים: ״כל ימי גדלתי בין החכמים, ה״ה כבוד מע׳ אבא מארי זצ״ל, וכמהר״ר יהודה בריאל, הוא היה רבי מובהק, וכמהר״ר בנימין הכהן״. בשנת תפ״א הוסמך בתואר חכם על-ידי רבי יהודה בריאל ובשנת תפ״ס לרב מורה הוראה. ומאז היו רבי דוד פינצי, חותנו של רמח״ל, הוא ורבי יודא מינדולה ראשי המדברים במנטובה.

 אהבת השיר וחכמת השיר באה לו מרבו הרמ״ז והוא שפירש את שירו הנודע ״תפתה ערוך״ והדפיסו בויניציאה תע״ה בעילום שמו, ולא היה הדבר נודע לולי רבי יעקב דניאל אולמו, שביקש רשותו להדפיסו שנית בתוספת פירושו שלו ״עדן ערוך״ [ויניציאה תק״ג]. החליף תשובות ואיגרות עם חכמי דורו. מקצתן נדפסו בספריהם ורובן נותרו בכתבי-יד" או שאבדו. מחיבוריו.

בחכמת התכונה והתשבורת ידוע ספרו ״נייר הימים״ שעניינו הלוח. וכמה כתבי-יד נשתמרו ממנו, כגון כ״י קמברידג׳ 543 ״ביאור לימוד מ״ז ממאמר בראשון לאיאוקלידי״ שחיברו לבקשת רבי אברהם סגרי מקאסאלי [נ״י גינצבווג 215 ועוד]. כתב עוד חיבורים במדעי הטבע ופולמוס עם הנוצרים, וחיבר פירוש על תהלים ואולי גם על כל המקרא. הוא •היה הראשון שהדפיס לוח יומי וטופס יחיד מן הלוח לשנת תפ״ח היה באוסף פרידלנדר בלינגוד. נודע דל שם ספרו ״אמונת חכמים״ שבו נתווכח עם הפילוסופים -.מתנגדים לקבלה ומלגלגים עליה ועל דברי חז״ל. בספרו לא חסך ד:;י ביקורתו מגדולי הפילוסופים היהודיים שמימי הביניים וחיצי עמו שלח בפירושיו של רבי אברהם אבן עזרא. ספר זה הוא מספרי ־־ויכוחים המעניינים שמהשתלשלות נוסחאותיו ומענייניו עולה לצטייר קלסתר פניה הרוחניים של יהדות איסליה בדורו. בשל דברי הפולמוס הקשים שלו על הראב״ע פנה אליו רבי גד די לאקוילא מליוורנו לבל ידפיס את ספרו. מן הקינה הרביעית שומע אתה שספרו עורר פולמוס גדול ומתנגדיו השביעוהו מרורים.

עשר שנות חייו האחרונות עברו עליו בצער וייסורים ורובן במאסר. לפי מקור אחד נבדקה ספרייתו הגדולה על-ידי הצנזורה של הכנסייה ונמצאו בה ספרים שלא ״זוקקו״. בתעודות שבארכיון הקהילה מצוי נוסח אחר. נוהג היה רבי אביעד שר שלום לילך בכל ערב שבת לבית הסוהר לשלשל מעות בקופת הצדקה שלאסירים העניים. ביום שישי 29 במאי 1733 ראהו פרחח נוצרי וצייר צלב על אחוריו. אספסוף נתלקט סביבו ושם אותו ללעג. רבי אביעד השיב שאין לצחוק על המקום המיוחד של צלב. הדבר נודע לשלטונות הכנסייה ומיד חבשוהו במרתף האינקוזיציה. הוא נשאר שם עד כא במארס 1734 ולא שוחרר לביתו אלא מחמת חולייו ובהתערבות השלטונות החילוניים. ב-23 ביוני 1738 גזרו עליו שלא יצא מפתח ביתו במשך שלוש שנים. יהודי מנטובה פנו לרומא וביזבזו כסף רב למענו ולבסוף ניתנה הוראה לתת לו רשות לצאת מפתח ביתו אבל לא משער הגיטו במשך שלוש שנים.

גזירת זו דיכאה את רוחו ולא יכול היה לפעול בעסקי הקהילה כדרכו. אף-על-פי-כן, אחרי פטירתו של רבי דוד פינצי בשנת תצ״ה, מילא את מקומו ועמו כיהנו רבי יודא מילדולה ורבי גור אריה פינצי. סופו שנפטר שלא בזקנה ביום א׳ של סוכות תק״ד. קהילת מנטובה שלחה הודעת אבל לקהילות איטליה על פטירתו וקהילות הרבה השיבו במכתבי צער ונחמה. בארכיון הקהילה נשתמרו מכתביהן של קהילות טורינו, פירארה, אנקונה, מודינה, ריג׳ייו, ויתנה, פיוארו, ויניציאה, פאדובה, רומא. קאסאלי, פינאלי, פירינצי, טריאסטי, סיניגאליה אליסנדריה וליוורנו". והדבר מעיד, איפוא, על מעמדו הנכבד של רבי אביעד בחיי יהדות איטליה.

מתשובותיו נדפסו בשו״ת ״שתי הלחם״ סימן ל״א, ובשו״ת ״שמש צדקה״ סימן כח, שו״ת ״דברי דוד״ סימן לא, וגם בספר ״פחד יצחק״ שרדו ממנו בכת״י חידושים בנגלה ובנסתר. נלב״ע א׳ דסוכות תק״ג [1743].

שירי קינה על רכי אכיעד שר שלום באזילה תדפיס מארשת, כרך וי, תשמ״א

תפילת ט'באב לפי מנהג טנג'יר בספרדית

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יולי 2015
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר