ארכיון יומי: 5 ביולי 2015


מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים

רבי יוסף בן נאיים

רבי יוסף בן נאיים

מו"ה אברהם אסולין זצ״ל

 רמו"ץ במראקס חי במאה הששית ובשו״ת שופריה דיעקב סי׳ ל״ד חתום בפס״ד הוא ראשון ואחריו מוהר״ר דוד צבאח ומוהר״ר מימון פינטו ומוהר״ר אליעזר חזאן ז״ל , עוד ראיתיו חותם בפס״ד א׳ בש׳ תקומ״ם פ״ק עם הרבנים הנז' והוא חותם א׳ ואחריו מוהר״ר אברהם פינטו ואחריו הרבנים הנז'.

מרה אברהם צרפתי הא׳ זצ״ל

מרבני פאם הוא היה בסוף המאה הג׳ ובתחילת הד׳ ובפם״ד א׳ למוהר׳׳ר שמואל אבן דנאן זצ״ל שבא לידו מעשה בשנת אושיב״ך באהלים פ״ק בענין נקיבת הטרפ׳ וכתב שם, שלחנו אל הבודק הגדול הר׳ אברהם הצרפתי י״ץ ושאלנו אותו על ככה והשיב לנו החכם הבודק הנז׳ שקבלה בידו מן החכמים נ״ן ז״ל שמצד ימין טריפה ומצד שמאל כשרה וכו׳

 כהה״ר אברהם עטייא ז"ל

 מחכמי פאם חי במאה החמישית וראיתיו חותם בהסכמה אחת עם כמה רבנים, וראיתיו חותם בשנת תצ"ז פ"ק עם כמה רבנים.

 כהה״ר אברהם נאברו ז״ל

 מחכמי פאם ח־ במאה החמישית ראיתיו חותם בהסכמה עם חכמי דבדו :

 מו"ה אברהם בן מלול זצ״ל

 מו"ץ באספי ראיתיו חותם בפס״ד אחד בשנת תע״ב עוד ראיתיו חותם בשו״ת מצב״י ח״ב סי׳ נ״ד עם כמה רבנים :

מו״ה אברהם גבישון זצ״ל

אפשר שהוא מטיטואן או מטאנג׳יר והוא אחיו של הרב מוהר״ר יעקב הז' הלאה בימי מהר״י בירב רבו של מרן מהר״י קארו

כהה״ר אברהם ן׳ סוסאן ז״ל

בר מסעוד חי במאה הששית והוא מחכמי פאס והיה סופר שטרות וראיתיו חותם בשטר מתנה הוא וכהה״ר דיד אביטבול ז״ל וזמן השטר בח׳ שבט בשנת אשחר״ך ליצי׳ עוד ראיתיו חותם בשטר מתנה א' בשנת תקט"ו.

מרה אברהם בן מאמאן זצ"ל

מו"ץ במראקס וראיתיו חותם בשאלה א׳ ששאלו רבני מראקס למוהריב״ע ומוהר״ר יעב״ץ זצ״ל וזמן השאלה שבט ש׳ עתה פ״ק עוד ראיתיו חותם בפס׳יד עם רבני מראקס ש׳ תצ״ב:

מו"ה אברהם טוליראנו זצ״ל

 מו״ץ בטאנגייר יע״א חי במאה הששית וראיתי פס״ד ממנו בש׳ תקס״ז וחותם עם מוהר״ר אברהם ישראל ומוהר״ר מנחם נהון ומהר"ר משה הלוי ומוהר״ר משה אבן צור ומוהר״ר שאול ישועה אביטבול ז״ל :

כהה״ר אברהם סנאניץ ז״ל

מחכמי טיטואן חי במאה הה׳ והיה בימי הרה׳׳ג מוהר״ר חסדאי אלמושנינו ומהר״ר דוד הכהן

מו"ה אברהם בן מוסה זצ״ל

מו"צ בסאלי וראיתי שאלה מחכמי סאלי לחכמי פאס ש׳ תס״ז וחתומים בה מוהר״א הנז׳ ומוהר״ר שלם אבן צור ומוהר״ר אברהם בר מאיר ביבאס ז״ל :

רבי אברהם פינטו זצוק"ל

כתר קדושה

מראהו כלבנון

המעיין בספרו שיש בידינו, עומד ומשתומם על לבו המבעית בתלמוד, בעיון ובבקיאות. ומי שזכה ואור תורת הח״ן נגלה לו, נבהל כפליים מן הבהירות שבהגהותיו המתומצתות. מבין השורות מבצבץ ועולה עמל ויגיעה לאין שיעור, טורח ושקידה אין סופיים, לזכות ולהבין דברי אלקים חיים.

לא יפלא, מה שעבר בפי הבריות מפה לאוזן, כי קלסתר פניו של ר׳ אברהם מבהיק מזיו יופי, כל המביט בו היה רואה גם בעיני בשר: ״מראהו כלבנון בחור כארזים״ (שיר השירים ה,טו), וכפי שדרש ר׳ יהודה ברבי סימון במסכת סנהדרין (ק.): ״כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה, הקב״ה מבהיק זיוו לעולם הבא". זכה ר׳ אברהם ונתקיים בו כן כבר בעולם הזה, כי נתברך בצורת הפנים ובזיו הקלסתר. ככל הנראה, אותו חוט של חן וחסד שהיה משוך על פניו, נטווה מהפקעת הצחורה של תורתו וצדקותו, ממנו נמשך, והאיר על פניו, כנאמר: ״חכמת אדם תאיר פניו״ (קהלת ח,א).

ומשעמדנו על מעלת חידושיו, ברור מאליו, מדוע היו חידושי תורתו המרובים נפוצים במרוקו, למרות שהיו בכתב יד בלבד. בישיבותיה עסקו בחידושיו, הוקירו את דבריו, והתפלפלו בהם.

ראה לדוגמא בספר קול מבשר, לגאון המפורסם ר׳ משה רוזיליו זצ״ל, בחידושיו למסכת פסחים (דף כח: תוס׳ ד״ה כל ערל) שכתב: ״ומשם מר דרור בכ״י, לה״ר כמוה״ר אברהם פינטו זלה״ה, שמעתי לתרץ״ וכוי. סיבה זו גם הביאה לכך, שכאשר מצא ר׳ יצחק סבע, בעיר ויהראן, את חידושיו של ר׳ אברהם למס׳ כתובות, קפץ על אוצר זה כמוצא שלל רב, וטרח להביאם לדפוס בתוך ספרו חסד ואמת.

מגדולי רבני מרוקו, ספריו

ר׳ אברהם כיהן כמורה הוראה ואב בית דין בעירו מרקש, בית דינו נחשב לאחד מבתי הדינים החשובים ביותר, ועם בית דינו נמנו הגאונים: אחיו ר׳ יצחק פינטו, ר׳ יצחק חרוש, ר׳ אברהם קורקוס, ר׳ משה בן עטר, ור׳ שלמה אסבאג. מלבד זאת עמד גם בראשות ישיבה שם.

יתר על כן, ר׳ אברהם נחשב כאחד מגדולי הרבנים במרוקו כולה, מצודתו היתה פרושה על פני כל הארץ, ודעתו נשמעה ברמה בכל מקום. רבים מרבני מרוקו נמלכו בדעתו, ובקשו את הסכמתו לפסקיהם.

לדוגמא :  בשו׳׳ת תקפו של יוסף לגאון הנודע ר׳ יוסף אלמאליח (מרבני סאלי ורבאט ) ח״ב סימן י״ד כותב: אחר שהגיעו דברי לאחד המיוחד כמהר״ר אברהם פינטו נר"ו, וכו', ועוד נזכר שם בסימן צ״ג. בשו״ת נר מערבי (סימן קי״ח) מובאת תשובתו יחד עם חברי בית דינו הנ״ל (משנת תקל״ו), וכן בקונטרס הטרפיות שם ( עמוד ר"ד )

בספר ברית אבות להגאון ר׳ אברהם קורייאס (ממוגאדור) מביא בכבוד גדול כמה פעמים דבריו ותשובותיו, ובחלקם מה שכתב יחד עם בית דינו, (בדף עה. בענין קשרי שידוכים, שם חתום יחד עם אחיו, וכן בליקוטי חו׳׳מ סימן פ״ב. ושם בעמוד עט : הביא תקנות מרקש עליהם היה חתום, והביא שם גם מה שחלק על אביו ר׳ יעקב זצ׳׳ל). בשו״ת אבני שיש להגאון ר׳ שאול ישועה אביטבול מצפרו (ח׳׳א סימן ׳דימן צ״ב), מובאות תשובותיו(משנת תקמ׳׳ד ותקנ״ט) יחד עם חברי בית דינו הנ"ל. גם בשו״ת ליצחק ריח להגאון ר׳ יצחק אבן דנאן (ליוורנו תרס״ב) סימן ל״ג, בא בקצרה פסק דינו יחד עם בית הדין הנ״ל.

כמו כן נשארה גם בידינו הסכמתו משנת תקמ״ג, לספר תהילה לדוד (למשורר —ע הצדיק ר׳ דוד חסין).

ספרים רבים חיבר ר׳ אברהם, ונתקיימו בו דברי חכמים במסכת אבות (פ״ו מ׳׳א): כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכוי, ונעשה כמעין המתגבר, וכנהר שאינו פוסק״. ראש וראשון לחיבוריו הידועים לנו, הם חידושיו למסכת כתובות. ר' יצחק סבע אסף פירושים על הש״ס מכמה מחברים, והביאם לדפוס בשאלוניקי בשנת תקע״ג תחת השם: ״חסד ואמת״. הפירוש הראשון הנדפס שם, הוא פירושו של ר׳ אברהם, וכה כותב המו״ל בהקדמתו:

" זה יצא ראשונה, מציאה מצאתי בעיר ויהראן, שיטה למס׳ כתובות מהרב הגדול הסמוך, כמהר״ר ר׳ אברהם פינטו זצ״ל. ביודעו ומכירו לשעבר, אחד היה אברהם, מאריה דאתרא בעיר גדולה של חכמים וסופרים, ממארוקוס מערב הפנימי. וזה במו ט׳ שנים נתבקש לישיבה של מעלה״.

מלבד זאת חיבר גם ספר דרושים, בשם ״מר דרור״, שלא נדפס. מתוך דברי הספר קול מבשר נראה, שחיבר גם חידושים למס׳ פסחים בשם מר דרור, ונשארו בכת״י.

בקבלה חיבר פירוש לזוהר בשם ״הדרת מלך״, ובו מזכיר פעמים רבות את דברי ר׳ שלום בוזאגלו תלמיד אביו ר׳ יעקב פינטו, פירוש זה נשאר בכת״י. הערת המחבר : כתב היד נמצא במוסד הרב קוק, ראה ארשת ב׳ הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תש״ך, במאמרו של נפתלי בן מנחם אות וו.

כמו כן חיבר הגהות על אוצרות חיים למהרח״ו זיע״א, ועל שער הכוונות, ונדפסו בספי מקום בינה שערי בינה ואם לבינה, יחד עם הגהותיהם של אריות חכמת הקבלה מהמערב הפנימי באותה תקופה.

ככל הנראה, ר׳ אברהם נפטר לבית עולמו בשנת תקס״ד, כפי המשתמע מדברי ר״י סבע שהדפיס את ספרו בשנת תקע״ג, וכותב שם שזהו כתשע שנים לאחר פטירתו.

הערת המחבר : הוכחה זו סותרת את האמור בספר מלכי רבנן ט: שראה פסק מר׳ אברהם משנת תקפ״ו ותקצ״ג, ומדברי ר״י סבע הנ״ל עולה בבירור לא כך. כמו כן מתוך דבריו המובאים בספר קול מבשר (לר׳ משה רוזיליו), בחידושיו למסכת פסחים שכתבם בשנת תקע׳׳ב (בדף כח: תוס׳ דייה כל ערל), וכתב: "ומשם מר דרור בכ״י לה״ר כמוה׳׳ר אברהם פינטו זלה׳׳ה", מוכח שבשנת תקע״ב כבר לא היה בין החיים. [מעניין לציין שהתשובה בספר שו״ת תוקפו של יוסף ח״ב סימן י״ד זמנה משנת תקס׳׳ג.] ככל הנראה, המחבר מלכי רבנן (ואחריו נמשכו עוד מחברים) עירב את ר׳ אברהם עם נכדו, שנקרא ג״כ ר׳ אברהם, והיה מרבני מרקש, כפי שיובא להלן. כמה טעויות בסגנון זה נשתרבבו בספרים, כאשר ערבו כמה דמויות שנקראו באותו שם.

רבי חיים פינטו זצוק"ל – המעלות ממעמקים

השושלת לבית פינטו

המעלות ממעמקים

בכל ליל פסח נוהג היה רבי חיים פינטו לשגר שליחים לכל קצות העיר, לחפש ולמצוא עניים ולהביאם אליו לליל הסדר, כדי לקיים ״כל דכפין ייתי וייכול״.

באחד מלילי פסח יצאו שליחו של רבי חיים פינטו, הסתובבו בכל קצות העיר ולבסוף מצאו באחת האכסניות העלובות יהודי יושב ובוכה, עיניו זולגות דמעות ללא הפוגה והוא צועק במר ליבו. אמרו לו: ״יהודי יקר, הנך מוזמן לסעוד על שולחנו של רבי חיים פינטו, המקובל האלוקי, ולעשות יחד עימו את ליל הסדר״.

להפתעתם הרבה השיב להם העני בשלילה גמורה ואמר להם בבכי קורע־לב: ״לא אלך עימכם, כי בשבילכם זהו חג הפסח, בשבילי זהו תשעה באב, יום אבל ומספד״. חזרו השליחים אל רבי חיים פינטו וסיפרו לו את דברי היהודי האביון. כששמע הרבי על כך אמר לשליחיו: ״לכו אליו פעם נוספת ונסו לשכנע אותו לבוא. אם לא ישמע למלים טובות ולדברי כיבושין – הביאו אותו בכוח הזרוע!״

חזרו השליחים אל אותה אכסניה, ראו את היהודי ועודו ממרר בבכי, דיברו על ליבו, אך הוא בשלו: לא אלך עימכם. ואז, מחוסר ברירה, הם נטלו אותו בכוח והביאוהו אל בית הרב.

ושם, בבית, היתה אורה ונהרה. כל בני הבית הסבו ליד השולחן, שכרע מעומס מטעמי החג. ופני כולם היו שמחים. רק פניו של העני היו בוכיות ועיניו מרוטות מבכי.

״למה אתה בוכה?״ – שאל הרב פינטו את העני. ״האם אינך יודע שחג הפסח היום? האינך יודע שבליל חג יש לשמוח, כמו ששמחים כל היהודים?״

״ אנא ממך, רבי״, ביקש ההלך, ״ עזוב אותי. תן לי ללכת בחזרה לאכסניה שלי כי למה לי להפריע לכם ולהשבית את שמחתכם? לבי מר עלי ולא אוכל לשמוח. אני מתחנן לפניך, שלחני מכאן ואלך״. ״מה קרה לך?״ – שאל הרב פינטו. ״מדוע אתה בוכה כל־כך? ספר לי, ובעזרת השם עוד תהיה שמח. אני מבטיח לך בזאת, כי לא תוסיף עוד לבכות, רק ספר לי את שאירע לך״.

העני התבונן בפני הרב והחל מספר: ״נולדתי במראקש, ולימים עקרתי לספרד. שם עסקתי בעבודות שונות, וביושר אספתי כסף רב. כאשר רציתי לשוב הביתה, לעיר מולדתי, קניתי בכל הוני וכספי יהלומים, פנינים, מרגליות ואבנים טובות. ועוד טרם שעזבתי לדרכי פנתה אלי אלמנה אחת, נתנה לי מרגלית יקרה וביקשה ממני למסור אותה לבתה, הגרה במראקש ועומדת להינשא. צררתי את כל האבנים הטובות במזוודה, עליתי על ספינה והפלגתי לעבר עיר הולדתי. לפתע פרצה סערה גדולה, האונייה וכל אשר בה ירדו תהומה, ואני הצלחתי להינצל בעור שיני רק כאשר נאחזתי בקרש צף. הים פלט אותי לחופה של העיר הזו, כשאני נקי מכל נכסי ומכל בגדי. ועכשיו, כיצד לא אבכה כל העת על אובדן כל עמלי? מה אומר לבתה של האלמנה? שהמרגלית טבעה בים? הוי, רבי, רבי, טוב מותי מחיי…״

הרב פינטו התבונן ארוכות בפניו של העני ואחר אמר לו שלוש מלים: ״שמח, ראה ושתוק״. והרב לקח בידו את גביע הכסף הגדול שלו, הגביע הקדוש, והשביע את שרו של ים. אחר־כך אמר לאורח האביון: ״הסתכל!״

ולנגד עיניו הנדהמות של העני הלך הגביע וגדל, הלך והתרחב, הלך והעמיק, ובמקום יין מילאו אותו גלי־ים, ואלה באו בזה אחר זה. לפתע הופיעה על כרבולות הגלים תיבה קטנה – ונזרקה החוצה. העני, משתאה למראה עיניו, לא יכול להתאפק וזעק: ״זו התיבה שלי, כבוד הרב, זו התיבה שלי!״

לקח הרב את התיבה והעמידה על השולחן. ואז שב הגביע לצורתו המקורית, היה כבראשונה, והיין חזר לתוכו.

פניו של האורח צהלו משמחה, אך טרה ראה את אשר בתיבה. ואז הורה לו הרב פינטו לפתוח את התיבה. וכאשר פתח אותה האורח הוא ראה לנגד עיניו את כל רכושו ואת המרגלית של האשה האלמנה, לא חסר מאומה מכל אשר היה לו.

ואז יכול היה העני לשבת יחד עם כל בני הבית ולחוג עימם את ליל הסדר בשמחה של מצווה ובששון גדול.

מנהגי חודש אב רחמן.- לפי חכמי ורבני מרוקו

ט באב

מנהגי חודש אב רחמן.

א. ראש חודש אב הוא יום שבו נסתלק אהרן הכהן ולכן מנהגינו הוא דמותר לאכול בו בשר. כ"כ בשו"ת שמש ומגן (ח"ג סימן נד), קצש"ע טולידאנו – עמוד רמז – , ובקרית חנה דוד לר' דוד הכהן סקאלי זצ"ל – סימן נב אות כו – . וכתב בספר נוהג בחכמה  -עמוד ל -, שמנהג עיר פאס לאכול בשר בר"ח, מלבד משפחת אבן צור שנמנעים מאכילת בשר. כן המנהג בתיזנית, ובטהלה.  -מו"ח ר' אברהם הלוי הי"ו -. וכן אוכלים בשר בעיר צ'פרו, ראה בספר דבר אמת להגר"י מונסונייגו (סימן ג). אמנם באזור הספרדי לא אכלו בשר. וכך שמעתי מהרה"ג רבי שלמה דיין שמנהג טיטואן שלא לאכול בשר בר"ח. וכן כתב הגאון רבי יצחק בן וואליד בספרו ויאמר יצחק בליקוטים  – או"ח דף לע"ב – .

 

ב. מר"ח וכן בשבוע שחל בו תשעה באב לא אוכלים בשר מלבד ליולדת שהקלו לה שתשושה וחלשה וכתב בקיצש"ע טולדאנו  – סימן תצח הלכה מב -, דדווקא בשר עוף. ובארץ רבים נוהגים בשבת חזון לאכול בשר שאינו טרי  – דהיינו קפוא -.

 

ג. אכילת בשר בשבת חזון. מגורשי ספרד אכלו בשר כרגיל וכך נהגו בקהילות פאס, מכנאס, וצ'פרו. התושבים הקפידו לאכול בשר שעבר עליו יותר מזמן אכילת שלמים וטיגנו אותו בשמן, ונקרא בלע"ז לכלי"ע וכן נהגו גם במרכש. ובכפרי הדרום לא אכלו בשר כלל. כ"כ בדברי שלום ואמת – ח"ב עמוד 201  -. ובשו"ת משפטים ישרים (סימן קע), כתב להתיר לשחוט במקום צורך כגון שצריכין בשר לכבוד שבת. והאידנא שראוי להחמיר בפרט שמצוי בשרים בשפע בהקפאות. ולנוהגים להימנע מאכילת בשר אין בכך איסור היות שאין חיוב באכילת בשר מלבד יו"ט שאז נאמר אין שמחה אלא בבשר ויין, ומה גם שאין ניכר במניעת אכילת בשר מפני אבלות שיש מטעמי בריאות נמנעים מאכילת בשר. ומעשה היה בארץ. הגיעה אשה לרבי משה אסולין זצ"ל רב ישוב כרם בן זמרא ושאלה אם יהא מותר לה לאכול בשר בשבת חזון, היות ואין לה דבר אחר לבשל?ובמליצה ענה הרב, פרה זו נשחטה קודם חורבן הבית.

 

ד. הפטורות מן התענית. מנהגנו להתיר למעוברות ומניקות לאכול בתעניות עשרה בטבת, תענית אסתר, י"ז תמוז. וכאשר שלשת התעניות הנ"ל דחוי מנהגנו במערב להתיר אכילה לחתן, אבי הבן,מוהל, וסנדק. כפסק השו"ע (סימן תקנט ה"ט). וכך מובא בשו"ת ויען משה (אור"ח סימן עז), וכן בשו"ת קרית חנה דוד (ח"ב סימן עה), אומנם בקיצש"ע טולידאנו (סימן תק"ו הלכה טו), כתב וגם אנחנו נוהגים להשלים אפילו בארבע תעניות והסעודה לא יעשו אותה עד הלילה לכולי עלמא. ובשנה שחל תשעה באב דחוי הדין להתיר למועברות ומינקות באכילה כדין שלש תעניות. ויאכלו כדי קיום הגוף. (חזון עובדיה תעניות דף ס).

 

ה. מנהגנו בארבעת התעניות לחנך הילדים שהגיעו לחינוך להתענות על פי שעות והכל לפי כוחם. (שמעתי מהגר"י מאמאן), וכן כתב בקצוש"ע טולידאנו (סימן ת"ק הלכה טז), וז"ל בתשעה באב והוא הדין בשאר תעניות יש לחנך הילדים והילדות לשעות דלאו סכנה, אבל לא לכל היום דבתענית דרבנן אין להחמיר משום סכנה. ולמרות שכתב מרן בהלכות אבלות אין מחנכים קטן באבלות, וראיתי בכף החיים סופר (סימן תקנ"ד אות כג), דאף דאין מחנכין קטן להתענות כל היום בתענית דרבנן משום חשש סכנה, מ"מ בחינוך שעות דל"ש סכנה מחנכין.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יולי 2015
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר