ארכיון יומי: 18 ביולי 2015


הטרילוגיה התטואנית

הטרילוגיה התטואנית

מואיז בן הרוש…..

משה בן הראש הוא השור הזועם של הספרות העברית – ירון אביטוב, כל הזמן, 2001

משה בן הראש הוא אחד המשוררים הראויים בין הצעירים הכותבים היום – נתן זך, הארץ, אוקטובר 2001

4

  • אימא, איפה אבא,
  • הוא עוד מעט יבוא,
  • למה שמואל ישן, הוא מרגיש טוב,
  • הוא קטן אז הוא ישן,
  • והוא לא יודע שאנחנו נוסעים,
  • הוא לא יודע.
  • ולקחת את המפתח של הבית,
  • אנחנו לא נחזור, אנחנו כבר בספרד ואנחנו לא נחזור,
  • לא? אבל לקחת את המפתח? חשוב מאוד המפתח­

­            אתה יכול לנוח בני, אתה יכול לנוח, המפתח נמצא בלב.

  • ומתי אבא יבוא?

            אל תדאג הוא יגיע בערב, הוא יביא את הכסף.

תֶּטוַּאן 1914

אה, כן… נרדמתי על הכורסה, אתה יודע, ככה זה הזקנים, נרדמים פתאום, אבל אני כמעט לא ישן עכשיו, כמה שעות מעטות, אה, איפה היינו, אולי אספר לך על האירוע החשוב כל-כך שבו הגיעו המלך והמלכה ב1914- או משהו כזה, אחרי שנכנסו הספרדים, אבל זה לא נראה לי כל-כך חשוב, אז זה נראה משהו מדהים, וצבעו את כל הבתים בעיר לכבוד האירוע, כאילו מדובר באיזו חתונה או משהו כזה, אבל היום, זה לא מה שחשוב, אספר לך על קוטי בן דהן, אף אחד לא יספר לך על זה, זו הייתה בושה גדולה כל העניין אתה, אתה יודע אחרי 1862 הספרדים יצאו אך השפעתם התרבותית והדתית הלכה וגדלה, הם גם הבינו שיש להם עם מי לדבר כאן, וניסו לעשות נפשות לדתם, ברוב המקרים הם כמובן לא הצליחו, הרי תחשוב היהודים שהיו כאן היו החזקים ביותר שנותרו אחרי גירוש ספרד, מדובר באנשים אמידים שעזבו את הכול ובאו למקום נידח, מדובר בצאצאים של גלדיאטורים רוחניים, היו כאלה שחזרו אתה יודע, את זה סיפרה לי האם של סבתי, ששמעה מסבתה שהיו כמה יהודים שהתנצרו וחזרו לסביליה, חזרו לבתיהם, אפילו ממשפחת בן זמרה, היו גם כאלה שאחרי שהתנצרו והיו למַרַנוֹס, קיימו את התורה בסתר, הם באו לתטואן, הרבנים לא כל-כך קיבלו אותם, הם רצו שכאן יהיו רק ספרדים שהיו מוכנים לעזוב את הכול על מנת להיות יהודים ולא כאלה שהתפשרו, בכל זאת, אני מניח שהיו כמה קרובי משפחה שכן התקבלו לתטואן בשנת 1600 בערך או לפניה, אז דמיין לך אחרי כל מה שסבלנו שיבואו לנצר אותנו, דווקא אותנו, והיו להם כמה הצלחות, הם כתבו על זה בעיתונים כאילו זה מה שיחזיר את כבודם האבוד של מלכי ספרד, אני במיוחד זוכר את קוטי, כי היא הייתה יפה, וכמו שאומרים, שמתי עליה עין, זה היה אחרי שחזרתי בפעם הראשונה מברזיל, שם בניתי להם את מסילות הברזל של הגיונגל, כבר היה לי קצת כסף, והייתי נחשב לצעיר מבוקש, כי היה כאן עוני גדול, ואהבתי את קוטי, פניה היו לבנות מאוד ועיניה ירוקות, כמעט חיוורת אבל זה היה עור חלק כל-כך, חלק כל-כך… היא בטח כבר מתה היום, ונקברה על ידי כומר אי שם במלגה או בבֶנירוס או בוולנסיה, או בסאוטה, או במדריד, בארץ אבותיה, אבותיה שלא רצו להתנצר כדי שהיא תהיה יהודייה, או ממזרים, ממזרים הגויים האלה, ממזרים גדולים, תמיד מחפשים את החלשים שבנו לשכנעם, כמה יהודים היו יוצאים ממנה, מאות, אלפים, יהודים שכל-כך חסרים לנו עכשיו אחרי השואה, לא, הם הולכים לחלשים, לעניים, לחסרי הלחם ולחסרי הבגד והנעל, כי באמת, מימון, באמת נעליים לא היו לנו, אבל רבי יצחק בן ווליד בחכמתו ביקש שיבנו לו בית-ספר לפני שיתנו לו נעליים, וכך אתה היום איש עשיר, ומכובד, יודע קרוא וכתוב, יודע צרפתית וספרדית, נוסע לאוראן ולמדריד, איש גדול בעולם, בזכותו וחכמתו, דע לך, לולא כך, היו לך נעליים, אבל לא היית יודע ללכת אתם, לא היית יודע לאיזה כיוון ללכת אתם, קוטי קוטי היקרה, בסוף התחתנתי עם קוטי אחרת, יהודייה, שילדה לי את משה שהתחתן עם אסתריקה היפה שילדה אותך, אל תגיד את זה אף פעם לאביך, הוא אולי יחשוב שלא אהבתי את אמך והתחתנתי אתה בגלל מבטה של קוטי האחרת, אבל זה לא נכון, אהבתי את סבתך והיא הייתה אישה טובה עד מאוד, ואהבתי אותה מאוד והיא הייתה נאמנה…

אתה בטח שואל את עצמך אם אני הייתי נאמן, שם בברזיל, עובד שנה שנתיים וחוזר לכאן, ועושה ילד וחוזר לשם, זו שאלה טובה, אומר לך, שזה אפילו הפתיע אותי הנאמנות שלי, אבל היה אחד שניהל גם שם חיי נישואין, לא ממשפחתנו, ולא אומר מי זה, הוא נפטר לא מזמן, והיו לו כמה ילדים גויים שם, משפחה שלמה בג'ונגלים של ברזיל, פה משפחה ושם משפחה, לא איני שופט אותו, בגילי, ועם כל מה שראיתי, אני לא יכול לשפוט איש, גם לא את עצמי, ראיתי אותם לפעמים נופלים בשמש באמצע העבודה ולא קמים יותר, ואנשים מוזרים אלה, שאפילו את שמם איש לא ידע, יש להם בטח משפחה שעדיין מחכה לשובם, גם אני הייתי חולה כמה פעמים שם, כמובן שמחתי מאוד לחזור לכאן בתחילת המאה כשאביך הוכיח את עצמו כגאון במסחר ונהיה מיליונר בגיל שש- עשרה, גאוני, הוא היה הראשון שייבא סחורה לתטואן דרך הים, שמחתי לחזור לכאן להיות לו לעזר קטן, כן, זה היה קצת השפלה בשבילי, אבל עדיפה השפלה זו מאשר כל הנסיעות והימים הסוערים, עדיף, ואני שמח לראות שגם אתה הולך בדרכי אביך להיות עשיר מופלג ויהודי נאמן, יום אחד עוד תזכה לגור בירושלים­…..

משפחות יהודי מרוקו בתקופה הזאת.

הרב יעקב משה טולידאנו 1

לפי המובן הפשוט כי השם טולידאנו הוא " איש טולידא, וכמו כן רוזאניש בספר דברי ימי ישרקאל בתוגרמה, אכן אבותינו ספרו לנו כי מפני שבני המשפחה הזאת גזרו חרם על על עצמם לבלי שוב לספרד קראו להם מאז טולידט-נו, לאמר " טולידא-לא בשפה הספרדית ואמנם דבר ברור שזוהי רק אגדה בעלמא.

בשמות המשפחות האלה של יהודי מרוקו נמצא כי יש מהם שמקורם הוא מהשפה העברית ויש ממקור השפה הערבית גם הברברית, אמנם חלק גדול מהם חוצבו ממקור השפ-ה הספרדית או נאצלו משמות מחוזות וערים שבספרד, ואלה הם בלי ספק ממשפחות מגורשי ספרד שנושבו במרוקו.

כבר זכרנו כי יד אחרי זמן קצר להתיישבות הרהנים המגורשים בפאס, אחרי שרק הונח להם מעמל נדודם ומתלאותיהם, שמו את לבם לסדר ענייני קהלתם שהייתה לקהלה מיוחדת אך מצוינה ורבת ההשפעה והיכולת.

כל תקנות הרבנים המגורשים אשר עשו ותקנו לחזק הדת וטובת הציבור, כתבו למשמרתבספר מיוחד, הוא " ספר התקנות של קהלת קודש המגורשים וגדוליהם בפאס " אשר היה אחר כך לאבן פנת היהדות במרוקו בכלל ול " שולחן ערוך " שהכל סמכו עליו, ספר התקנות ההוא יכיל כל התקנות שנעשו טנתקנו מגדולי דורות אחדים זה אחר זה במשך שתי מאות שנים בערך רנ"ד – ת"ס 1494 – 1700.

ועל פיו נחתכים רוב דיני ומשפטי הדת בין יהודי מרוקו מבלי להשגיח כלל אם גם ימצאו חולקים עליו מהפוסקים היותר מפורסמים, לרוב נמצא זרבני המגורשים נטו בספר התקנות שלהם להקל הרבה עד שמפני כן נתפשטו בין יהודי מרוקו כמה מנהגים דתיים הרחוקים ונבדלים מאד ממנהגי היהודים ביתר נארצות ומהם ידענו כבר " מנה הנפיחה ", שפגש בראשיתו התנגדות קשה.

ובכל זאת פשט סיג וסיח היתרו למרות מה שנמצאו עוד אחדים מגדולי רבני המערב בדורות האחרונים שחפצו לבטלו.וכן מנהג אכילת החגבים שבכל ארץ המערב נוהגים הם לאוכלם, וכן לישא נשים רבות, ועוד כאלה מנהגים שיש להם יחס להדת.

ספר התקנות ההוא נכתב בעבריתורק תקנות אחדות, הראשונות המה בשפה הספרדית בעוד הייתה חליה בפיהםומדוברת בפי הכל. כן נמצאו עוד איזה תקנות שנכתבו בזמן מאוחר, בלשון ערבית אחרי שהשפה הספרדית החלה כבר להשכח ועל מקומה באה הערבית.

הרבה מהתקנות ההם בכלל שייכים גם להמצב המדיני והחברתי של יהודי פאס ומרוקו, ובם מתבטאת צורתם ותמונת חייהם של ההמון, ושל הרבנים בפרט, הרבנים שהיו במשך הזמן ההוא של מאתיים שנה ויותר, מראשית המאה השש עשרה ועד המאה הי"ח, שאותם נזכיר הלאה בפרקים הבאים.

הרציפות ההיסטורית של הקהילות היהודיות באלג׳יריה – מנחם וינשטין

 

אלגיריהחכמים ודיינים

הבידוד והניתוק של יהודי אלג׳יריה ממרכזי היהדות הביא לצמיחת כמה חכמים ודיינים שהנהיגו את הקהילות הוותיקות. אולם בשל מספרם הקטן וידיעתם המועטת בתורה לא שרדו מהם חיבורים הלכתיים, ונשארו בידינו רק הדים לקיומם העולים כמעט בכל מקרה של התנגשות בין הפליטים מספרד בשנת קנ״א לבין הוותיקים על רקע הבדלי מנהג והלכה. בעיר מליאנה הצדיקו התושבים המקומיים את מנהגיהם בכך ״שבפני חכמים גדולים נהגו היתר בזה ולא מיחו בידם״. וכן בעיר ברשך הצדיקו הוותיקים את מנהגם להיתר בכך ״שלא מיחו בהם חכמי המקום״. אולם נראה שהחכמים היו מועטים, ומצויים היו בעיקר בקהילות הגדולות בשפלת החוף. הרשב״ץ מציין עובדה זו בתשובתו אל קהילת בג׳איה- Bougie  בכתבו: ״הנה עמכם מה שאין בהרבה מקומות מאלו הארצות זקנים יודעים הנהגת הצבור יודעי דת ודין״«. שמותיהם של החכמים הקדומים כמעט שאינם ידועים מלבד בעיר מוסתגאנים שבימי הקדומים אסר החכם ר׳ אברהם ליטול לולב שקצצו גוי מהדקל ביום טוב ״.

התושבים הקדומים שחיו בקהילות הגדולות יכלו להביא עצומותיהם בפני דיינים. בעיר קונסטאנטינה שכנראה היו בה חיי קהילה מסודרים סיפר שמש בית־הכנסת כי כשלושים שנה לפני בוא גולי קנ״א היה בעיר דיין שהיה מורה לו להוסיף מים למקווה. בתקופת בוא גולי קנ׳׳א שימש ר׳ יוסף בר דוד שהרשב״ץ משבחו ביותר, כדיין בקהל קונסטאנטינה. בעיר תלמסאן שימשו כדיינים בקרב התושבים הוותיקים ר׳ יוסף אבן יחיון שהרשב״ץ משבח את פסקו, ור׳ שלמה בן קאין, שקבל עדות והשביע בבית־הכנסת, אולם הרשב״ץ אינו מסכים לשיטתו.

בואם של גולי קנ״א העלה על הפרק שאלת יחסם של התושבים החדשים אל הד­יינים ומנהיגי הציבור של הוותיקים בעיקר ביישובים בהם לא הוקמו קהלים חדשים, ויוצאי ספרד בהם היו כפופים לקהילה הוותיקה. בעיר תנס התעורר סכסוך שבעק­בותיו הטיח דברים אחד מיוצאי ספרד כנגד דיין הקהילה הוותיקה. השאלה הובאה לפני הריב״ש וזה הורה שמותר לדיין הקהילה להענישו. הריב״ש העריך וכיבד ביותר את דייני הקהל הוותיק בתנס ומנהיגיו. על גבי התשובה אליהם נכתב: ״גדולים בחכמה ובמנין יושבי אהל ומקנה וקנין משיבי מלחמתה של תורה כהלכה ושואלים כענין הנכבדים דייני ומנהיגי הקהל תנס יש׳ צו׳ ״. לעומת זאת ביישובים הקטנים שרר מחסור בחכמים ובמורי הוראה. הדבר הביא לכך שבעלי תפקידים דתיים מן המעלה השנייה כגון שליחי צבור ומלמדי תינוקות ממלאים תפקידי חכמים ונוטלים לעצמם אף כבוד ושררה המגיעים לתלמידי חכמים.

מנהגי הקהילות הוותיקות

מרבית הידיעות המצויות בספרי השו״ת של חכמי אלג׳יריה הן על התושבים החדשים והקהילות שנוסדו לאחר שנת קנ״א. אולם עיון מדוקדק בשאלות ובתשובות מלמדנו על עשרות מנהגים דתיים וחברתיים שהיו מקובלים בקרב בני הקהילות הוותיקות.

א.    בקריאת התורה בשבת להוסיף יותר משבעה קרואים: ריב״ש קיב.

ב.     בזמן שהיו מפטירים בשירת דבורה היו מתרגמים אותה לערבית: תשב״ץ ג: קכא.

ג.     למכור המפטיר למרבה במחיר ולקנות את המפטיר בשביל ילדיהם: ריב״ש לה.

ד.     קריאת ההפטרה בשניים, אחד קורא פסוק אחד, והשני קורא את הפסוק השני, וכך קורין בדילוג: ריב״ש מ.

ה.    כפילת פסוקים ומזמורים. כגון הודו שבסוף מזמור הודו לה׳ קראו בשמו, וכן הודו לאל השמים, וכן כל הנשמה תהלל יה, וכן ה׳ ימלוך לעולם ועד שבסוף שירת הים: ריב״ש קלג.

ו.     מנהג לקדש על יין צמוקים: ריב״ש ט.

ז.     מנהג לקדש על יין ענבים שמערבים בו דבש ומראהו איננו אדום: תשב״ץ א: נז.

ח.    מנהג באלמדייא להתענות ביום הושענא רבא: תשב״ץ ג: קט.

ט.    מנהג בכל גלילות ארץ ישמעאל שיום שמחת תורה או יום חופת חתן שכל בני הקהל מגדולם ועד קטנם קורין בתורה ומברכין, ולפעמים שצריך החזן לחזור ולקרות הסדר חמש או ששה פעמים כדי שיספיק לכל אחד ואחד ג׳ פסוקים: ריב״ש פד.

י. בדברים שהרמב״ם קובע הלכה על פי מנהג ולא דין, הולכים אחר המנהג שבעיר או לפי דין התלמוד אף אם מקובל בעיר שאין דנין אלא על פי הרמב״ם: ריב״ש ק.

יא. בווהראן הקלו בדם בתולים — מאידך החמירו בימי טוהר של יולדת: ריב״ש מ.

יב. בכל הארצות משחיתים הפיאות ומשאירים חוט אחד באמצע: תשב״ץ ב: ק.

 יג. באלג׳יריה נהגו להשביע את העדים כמנהג המוסלמים: תשב״ץ ג: טו40.

 יד. הענשת יהודי מקלל כהן כמנהג המוסלמים להעניש מקלל אחד מקרובי הנביא: ריב״ש צד!4.

טו.   לצאת כל שבעת ימי אבלות לבית הקברות כמנהג הישמעאלים: ריבי׳ש קנח.

טז.   נהגו להרבות ללבוש בגדי פשתן: ריב׳׳ש כט, סז.

יז, המיטות היו קבועות בכתלים, בימי האבל לא היו הופכים את הכרים בניגוד לנהוג בספרד: ריב״ש סט.

יח. באחד מבתי־הכנסת בבג׳איה נהגו לחלוץ את הנעלים לפני הכניסה כמנהג הישמעאלים לפני כניסתם למקום הקדוש. מנהג זה הונהג גם על ידי הרשב״ץ באלג׳יר: רשב״ש רפה.

יט. בתנס מנהג המדינה מימי קדם שכל המגרש אשה שלא מדעתה, מענישין אותו ממון: תשב״ץ ב: כ.

כ. הנדוניה ניתנה לבנות בצורת מטלטליו, תכשיטין ומלבושים ולא בכסף, כדי שהנדוניה תהיה בעיין ברשות הבא, ולא תבוזבז על־ידי החתן: ריב"ש קד

בימי צמיחת הנצרות-הירשברג

תולדות. הירשברג

בימי צמיחת הנצרות

בימי הקיסרים שעלו על כס רומי לאחר אדריאנום נשתפר מצבם של היהודים בכלל ושל אוכלוסי אפריקה בפרט. הענקת זכויות אזרחיות ליהודים ומעמד נסבל לדתם משלבים אותם במסגרת האימפריה הרומית, ואין הם נבדלים לכאורה משאר האוכלוסים אלא בדתם. נוסף ליהודים, שמספרם היה ניכר, נתרבו אז ׳יראי השמים׳, שהיו נוחים לקבל השפעות יהודיות ונוצריות.

בסוף המאה השנייה לסה״נ ובראשית המאה השלישית משלו ברומי הקיסרים ספטימיוס סוורוס ובנו מארקוס אבליוס אנטונינוס  (קאראקאלה), והם נודעו ביחסם הטוב כלפי היהודים. ספטימיוס עצמו נולד בלפטיס מאגנה  (היא לבדה) שבטריפוליטאניה, ומוצאו האפריקאני ניכר היה בדיבורו כל ימיו. בנו מארקוס אברליוס אנטונינוס נתחנך יחד עם יהודים באפריקה. עליו מסופר, כי פעם אחת, בהיותו ילד בן שבע, שמע שאחד מחבריו למשחקים הוכה קשה בשל היותו יהודי. אנטונינוס (אז היה שמו עדיין יוליוס באסיאנוס, על שם סבו מצד האם) נמנע זמן רב להסתכל בפני אביו של חברו או בפני אביו הוא׳ כי הרגיש שהם אחראים לסבלו של הילד היהודי. יש סוברים כי אנטונינוס זה הוא ידידו של רבי, הנזכר תכופות באגדה. שני הקיסרים הירשו ליהודים לקבל משרות־כבוד, והירונימויס בפירושו לדניאל (יא, לה) אומר, כי היהודים פותרים ׳וללבן עד עת קץ׳ בספטימיוס ואנטינינוס. בחורבות בית־הכנסת בקציון, צפונית לצפת, נמצאה כתובת יוונית, ׳לטובת שלומם של האדונים שלנו השליטים הקיסרים לוקיוס ספטימיוס סוורוס ומארקוס אברליוס אנטונינוס (הוא קאראקאלה) ולוקיוס ספטימיוס גיטה בניו, בעבור שנדרו היהודים׳. מ. אבי־יונה מציין, כי זו היא הכתובת היחידה שהקדישו יהודי ארץ־ישראל לקיסרי רומי.

אמנם, לפי מקור אחד אסר סוורוס על עשיית נפשות ליהדות. אולם פקודה כזאת אינה נזכרת בשום מקום אחר. ואפילו נכון הדבר, קרוב להניח, כי איסור הגיור בא אגב איסור ההתנצרות ונתכוון בעיקר למנוע את זו. הרי טרטוליאן, בן דורם של שני הקיסרים מבית סוורוס, מתאונן על כך, שהרבה נוצרים מסתתרים תחת מסווה היהדות, מפני שהיא דת מותרת **יי, והמאמינים בה אינם צפויים לרדיפות שטבלו הנוצרים באותם הימים. עובדה היא, כי במקרים רבים שימשה התייחדותם של בני אומות העולם שלב מוקדם לכניסתם בחיק הנצרות, ובתקופה מאוחרת יותר פרוזדור לאיסלאם אף־על־פי־כן ראו סופרי הכנסיה הלאטינית, שמקורה בתחומן של מדינות העולם היווני־רומי באפריקה הצפונית, בהתפשטות היהדות בין עובדי־האלילים סכנה בלתי־אמצעית לנצרות׳ ונלחמו בה בנאומיהם ובוויכוחיהם.

מלחמתם של אבות־הכנסיה ביהדות במאה השלישית ובמחצית המאה הרביעית לא הוכתרה בהצלחה באפריקה! כאן רבו המתייהדים למחצה, לשליש ולרביע. או­לם משנעשתה הנצרות הדת השלטת באימפריה הרומית ונתבסס מעמדה של הכנסיה הרשמית, הוזעקו הקיסרים והמנגנון הממשלתי לעזרתם של נציגי הכנסיה באפריקה. נתפרסמה שורה של פקודות מכוונות נגד יהודים, מתייהדים וכופרים הן כיתות נוצריות שלא קיבלו את עיקרי הדת הרשמית. בייחוד היפנו את זעמם נגד ׳עובדי שמים׳, כת מתייהדים, שעל טיבה לא הגיעו לידינו ידיעות ברורות ומהימנות.

קונסטאנטין הגדול לא העז לפגוע במעמדם החוקי של היהודים, על אף יחסו השלילי אליהם. אולם כאשר כבש ואלנטיאנוס  השני בשנת 355 את אפריקה הו­ציא פקודה נגד היהודים, שבה ביטל את החוק המעניק תוקף לעדותם לפני ער­כאותיהם, שממנו נהנו עד כה. עם זאת עדיין מוכרים היהודים כאזרחי רומי באחד החוקים (משנת 397) שב׳קודכס תיאודוסיאנוס׳, הנקרא על שמו של תיאודוסיוס הגדול (379—395), שהכריז בשנת 392 על הנצרות כעל דת המדינה. זמן לא רב לאחר מכן הוציא הקיסר הונוריוס (408—409) חוקים המכוונים נגד היהו­דים והדונאטיסטים, כת נוצרית שהתפשטה במהירות במאה הרביעית באפריקה והיתה בה סכנה חמורה לכמורה הרשמית. בימים ההם קרב לקיצו שלטון רומי המערבית על אפריקה, ואחד הנציבים בארץ אף העז להפסיק את משלוח התבואות לפרנסתו של ההמון במטרופולין, דבר שהיה לחוק מאות שנים.

לדבריו של הירונימוס (מת 420) מתוחה היתה באותו פרק־זמן שרשרת רצופה של יישובים יהודיים ממאוריטאניה במערב עד למזרח, דרך אפריקה, מצרים, ארץ־ישראל ועד הודו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יולי 2015
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר