ארכיון יומי: 8 ביולי 2015


גולה במצוקתה – יהודה ברגינסקי

גולה-במצוקתה

גולה במצוקתה – יהודה בראגינסקי. ראש מחלקת הקליטה

ביקור בצפון אפריקה, 1955.

הספר ראה אור בסיוע הוצאת הקיבוץ המאוחד ומשק יגור – נדפס בישראל שנת 1978.

בימי משפט דרייפוס הזדעזע מהאנטישמיות ששררה אז בצרפת הנאורה, והצטרף לקריאתו של ד"ר הרצל. הוא השתתף כציר בקונגרס הציוני הראשון. למרות שחלפו מאז שנים רבות, זכר את אותם ימים וסיפר עליהם בפירוט ובהתרגשות רבה. אך בכל הנוגע להווה ולמתהווה באלג'יריה, לא למדתי ממנו דבר.

הוזמנתי גם אל משפחת שוראקי. בסוף מלחמת העולם השנייה טיפלו בני המשפחה בשליחי היישוב שהגיעו לצפון אפריקה במדי הצבא הבריטי. באותם ימים הצטרפו בנים ובנות לתנועות הנוער ועלו לארץ. בזכות מעורבותה של משפחה זו בחיי הציבור הכללי והיהודי באלג'יריה, היו לי מקור ראשון של מידע.

יהודי שלושת המחוזות הצפוניים של אלג'יריה הנם אזרחי צרפת לכל דבר, ולא מסתמנת אצלם נטייה לעלות לארץ ישראל. רק בדרום הרחוק מצויות עיירות נידחות שיושביהן היהודים רוצים לעלות, והם עולים.

בערב היום השני לבואי לאלג'יר קרא מר נרבוני לאסיפה ובה השתתפו עשרות אנשים, שהם פני ההסתדרות הציונית בעיר אלג'יר. בלטה במיוחד השתתפות " ויצו ". הבאתי בפני הנאספים את התרשמותי מן המצב הכללי בארצות צפון אפריקה, ונהגתי זהירות רבה בדברי על אלג'יריה.

ייחדתי את הדיבור המצב במרוקו, דיברתי על הצלתם מכיליון. באשר לאלג'יריה, חמרות המרד הערבי המתחולל לנגד עינינו, נזהרתי מגעת בתוצאות הצפויות מן המאבק בין המורדים והצרפתים. לנאספים אמרתי : " מדינה יהודית עצמאית הולכת ונבנית מחדש בארץ שיראל.

האינכם סבורים שגם עליכם להשתתף בבניינה ? אתם נתיני צרפת מזה עשרות רבות של שנים, ויתרון לכם על יתר אחיכם יהודי צפון אפריקה. אתם מתקדמים יותר מבחינה טכנולוגית מקצועית. אתם מאורגנים יותר בחיי החברה ובמסחר.

שירתתם בצבא הצרפתי ואחזתם בנשק. בידכם לסייע לנו בהדרכת קבוצות יהודים מארצות אחרות ובקליטתם בארץ. אנו, יהודי ישראל, מזמינים אתכם לבוא אלינו ".

השתררה שתיקה. איש לא ביקש רשות הדיבור. פתאום קם איש שלא מאנשי המקום, לזרוס, מהעובדים הקבועים של הקונגרס היהודי העולמי, שעשה אותו זמן באלג'יר לרגל עבודתו ותקף אותי : " אין לדאוג לביטחון היהודים כאן. המרד ידוכא והכול יבוא על מקומו בשלום ".

דברים נחרצים אלה נאמרו שעה שבעיתונות הצרפתית היה נטוש ויכוח פנימי חריף לגבי נקיטת עמדה כלפי אלג'יריה. העם הצרפתי נחלק לשני מחנות. אלה נאחזו בטובה של אלג'יריה : מחצבים, עורות ויין. ואלה דרשו להספיק את שפיכות הדמים, לצאת ולהחזיר למולדת מיליון ומאתיים אלף צרפתים החיים באלג'יריה.

לזרוס זה, עובד הקונגרס היהודי העולמי, מוסד שנחשב פרו ציוני, דיבר כאנטי ציוני מובהק : " ארץ ישראל אינה נוגעת לנו ", הכריז והדגיש, " אנחנו פה בביתנו, כמו הצרפתים בביתם ". הוא קשר את גורל היהודים באלג'יריה בגורל הצרפתים. עצבות שררה על הנאספים. איש לא הביט בפני רעהו – וכך התפזרנו.

דבדו עיר הכהנים-א. מרציאנו

 

דבדו עיר הכהניםב. דמוגרפיה

תנודות בני הקהילה: סיבה בטחונית.

מצב בטחוני רעוע וחיים תלויים מנגד, בעיקר אחרי שצרפת כבשה את אלג׳יריה וטבעי שאיזור הגבול, שדבדו חלק ממנו, היה במצב מעורער. צרפת לטשה עין על מזרח מרוקו ולא הסתירה רצונה לספח איזור זה לאיזור השפעתה. קרבות רבים היו כאן בין חיילי צרפת לבין חיילים מרוקנים, בקרבת אוג׳דה ניצחו הצפרתים את צבא מרוקו בקרב המפורסם ״איזלי״. אנשי המורד האלג׳ירי בועמאמא פעלו רבות בקרב השבטים במזרח מרוקו, התסיסה היתה רצינית.

סיבה כלכלית: בתקל״ט ובתקס״ז שרר רעב כבד בדבדו. מצבם הכללי והכלכלי של יהודי אלג׳יריה הסמוכה השתפר והלך. תהליך דומה עבר על יהודי מליליה מה שהביא את יהודי דבדו לעזוב את הקהילה ולמצוא פרנסה במקומות הללו, זאת ועוד בדבדו לא כולם מצאו מחייתם בקלות מצד אחר משפחות מאיזור הרי״ף ומהעיר תאזה התיישבו בדבדו בסוף המאה התשע עשרה.

קהילת דבדו

נפשות משפחות שנח
  700 1780
״1500   1860
  280 1878
  300 1883
  300 1910
1018   1931
1525   1936
1093   1947
612   1951
382   1960

בדבדו היו כמה יהודים בעלי נתינות צרפתית או ספרדית. יהודים בקרו באלג׳יריה ואם רצו בנתינות צרפתית קיבלוה בקלות. בעיר ווהראן המעונין בקש משני עדים משתפי פעולה להעיד שנולד באלג׳יריה, ובו במקום קבל תעודה צרפתית.

קהילות מזרח מרוקו

ברוב קהילות מזרח מרוקו היתה עליה מתמדת במספר היהודים משנות 1880 עד לשנות 1948, להוציא את דבדו. משנת 1948 ועד ל־ 1970 ירידה במספר היהודים עד להתחסלות הקהילות. מ־1948 עד 1954 היתה עלייה סדירה של יהודי מרוקו לישראל. ב־1954 —1956 העליה לישראל התחזקה בגלל גל הטרור נגד צרפתים במרוקו. יהודים רבים נהרגו בקהילות שונות במזרח מרוקו ביניהם ר׳ יצחק מרציאנו ואשתו הי״ד ב־1956 באוטאט. מאז נפסקה עליה סדירה לישראל עד ל־1963 ומאז ועד לשנות השבעים שבה העליה והתחזקה.

מזרח מרוקו דליל היה ביהודים יחסית לשאר האיזורים במרוקו. איזור זה שימש תמיד בתחנת מעבר ליהודים בדרכם לארץ ישראל. תפקיד זה מילאה בהצלחה קהילת אוג׳דה עיר המחוז של צפון מרוקו בעיקר בין השנים תש״ה— תשי״ד,

    עיירות שנה    
I960 1951 1936 1931  
16 279 382 330 אל עיון
82 240 314 273 ברגנט
182 280 300 250 ברקן
235 350 גרסיץ
403 252 מיסור
1369 1747 מידלת
5 204 286 250 מרטנפריי
81 פיגיג
129 403 194 147 תאזה
73 

 

420 550 507 תאורירת

נוהגים שלא מניחים תפילין בשחרית בתשעה באב – הרב אברהם אסולין

יג. נוהגים שלא מניחים תפילין בשחרית בבית הכנסת. כדעת מרן השו"ע (סימן תקנ"ה ס"א), וז"ל נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית ולא טלית אלא לובשים טלית קטן תחת בגדים בלא ברכה, ובמנחה מניחים ציצית ותפילין ומברכים עליהם, והוא מנהג נכון המיוסד ע"פ ראשונים ואינו חומרא או סברא בלבד, ולכן מי שנהג כך אסור לו לשנות ממנהגו, כך פסק מרן הגאון ר"ש משאש בספריו שמ"ש ומגן (ח"ב וח"ג מ"ד), וכתב רמ"א עטיה הי"ו בסידורו קינות אבותינו (עמ' 79 בהערה 20 ) וזה לשונו, וכך ראיתי נוהג, ופעמים מספר היה גוער במי שהיה מניח תפילין במנין שבו התפלל, עיי"ש.

וכתב הרב משנה ברורה (שם ס"ק ג), ובמנחה שאז הציתו אש במקדש ותם עוונך במה ששפך הקב"ה חמתו בעצים ואבנים (הגר"א), וי"א כדי להראות נחמה באבלנו בו ביום וכל זה הוא לכו"ע רק לעניין תפילין משום דהא מילתא דתליא במנהגא בעלמא אבל כל החמשה עינויים אין מבטלין כל היום. וכתב בקיצוש"ע טולידאנו (סימן תקג ה"א), שראוי שיניח ציצית ותפילין ולברך עליהם, וקורא ק"ש ואחר כך מסירם והולך לבית הכנסת להתפלל בציבור, וכן ראוי לנהג, אלא יהא בצנעה. ובשו"ת יפה שעה לר' מכלוף אביחצירא זצ"ל ( חלק יו"ד ע"ד), כתב שכן הוא מנהגנו ומנהג אבותינו ז"ל, בבקר להניח תפילין בבית וקריאת ק"ש.

וכתב בספר נתיבי עם לר' עמרם אבורביע זצ"ל(סימן תקנ"ה), וז"ל עכשיו הולך ומתפשט המנהג ברוב בתי הכנסת של הספרדים להניח תפילין שחרית. יוצא שמנהג ירושלים הקדום שלא להניח תפילין. וכ"כ גם הרב פקודת אלעזר. וכתב בבן איש חי (ש"א פרשת דברים אות כה), וז"ל ביום תשעה באב יניח ציצית ותפילין בבקר בביתו, ויקרא קריאת שמע בלבד ואחר כך ילך לבית הכנסת להתפלל עם הציבור, ואותם שנוהגים לעשות זאת עד זמן מנחה לאו שפיר עבדי וכו'. וכן מנהג יהודי לוב כמובא בספר נחלת אבות )מנהגי תש"ב עמוד קה אות יב(, בשחרית של תשעה באב להתפלל ללא ציצית וללא תפילין, ועושים זאת בתפלת מנחה. וכן מנהג יהודי אלג'יר כמובא בספר זה השולחן (דיני תש"ב סעיף ח).

 

 

היצירה הרוחנית במרוקו-שלום בר-אשר

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

רבי יוסף משאש 1892 – 1974 : מכנאס ותלמסאן למדינת ישראל

הניתוק בין רבני המזרח לבין חכמי המערב המשיך להתקיים גם במאה העשרים ודמות דגולה ורבת אשכולות כמו רבי יוסף משאש נודע פועלו רק כאשר עלה לארץ והיה בערוב ימיו לרב הראשי הספרדי של חיפה בשנים 1965 – 1974.

רבי יוסף משאש נולד במכנאס, עיר שהייתה ראויה להיקרא בין ערי המדינה " ירושלים דמרוקו ". היא הייתה עיר של תורה ושל תלמוד, של קבלה ושל ציונות, של שיח ספרותי ושל תיעוד היסטורי. פעילותו הספרותית המקיפה מתחילה בעשור הראשון של המאה העשרים, בחיבורו המקיף " אוצר המכתבים " הכולל בשלושה כרכים כאלפיים אגרות, מנוסחות בעברית עשירה ומליצית העוסקת בשאלות של היום יום , בעניינים העומדים ברומו של עולם. המכתבים מהווים מקור חשוב על קהילות ואישים בצפון אפריקה, בארץ ישראל, באירופה ובאמריקה הצפונית והדרומית כאחת.

רבי יוסף אף שהוא דגל בחינוך המסורתי, מסמל את הרב החדש שהחל להתפתח בצפון אפריקה במאה העשרים. פעילותו אינה הולכת בתלם המקובל האופייני לרבנים בקהילות צפון אפריקה ואגן הים התיכון והמרכזים באסיה התיכונה, ובפרט בעיראק. הוא מתעניין בהיסטוריה, מקצוע שרבים כמעט שלא עסקו בו, ואיגרותיו הן מקור חשוב לתולדות היהודים בצפון אפריקה בכלל ולתולדות יהודי מכנאס ויהודי תלמסאן בפרט.

עניין רב יש בשאלותיו לרב קוק בארץ ישראל כגון יחסו החיובי להקמת אוניברסיטה העברית בירושלים, או במכתביו לראשון לציון, הרב יעקב מאיר, ששבו הוא מספר על הפעולות לעידוד הציונות במרוקו על ידי רכישת תוצרת הארץ בידי יהודי המגרב. הוא התכתב גם עם רב היישוב השישן בירושלים, רבי חיים זוננפלד, וכן עם הרב אלימלך הירש בז'יטומיר.

למדנותו בתורה, כוחו לחדש, פתיחותו להשכלה ודעת, ורוחב אופקיו מתמצים גם בפירושו להגדה של פסח " ויזכור יוסף ". הספר נפתח בשערים מעוטרים ובשלושה איורים פרי עטו. אחר כל באה הקדמת המחבר הכוללת את סיפורן של שתי פורענויות שהתרחשו בשנים 1903 ובשנת 1911 ונסתיימו בכי טוב. כתיבת פירוש ההגדה נועד להנציח את זיכרון ההצלה, ומכאן שמו של החיבור " ויזכור יוסף "

יש בסדר " ויזכור יוסף " כל מה שיש בפירוש רבני על ההגדה, אך החידוש שבו הוא דווקא נטייתו של המחבר לחפש דרכים חדשות בביאוריו : הפן הדידקטי והרטורי. הפירוש מחולק למנות של שיעורים, שאלות ותשובות ולפי מבנה זה ניכר בו שמורה גדול היה.

הוא נתן דעתו גם על טעמים של מקצב ושל ניגון שאינה דרך מקובלת בין חכמי התורה המסורתיים, בפרט בקטעי הגדה שהם בעלי אופי מדרשי. הוא לא הדיר את עצמו גם משיקולים ספרותיים ומוסיקליים של מחברי המדרשים.

הוא שאל למקורן של נוסחות מקבילות והגיע למסקנה שעורך ההגדה החליט לקיים זה ליד זה שני נוסחים מקבילים שמצא לפניו. דוגמה לגישתו הביקורתית הוא בנוסח תפילת " נשמת ". בנוסח הספרדים והחסידים, בסדר ארבעת הטורים לקטע " בפי ישרים תתרומם " נרמזים שמותיהם של יצחק ורבקה, הוא טוען שאין ליחס לעניין זה כל חשיבות עקרונית שהיא אלא שאחד המדפיסים שינה את האותיות באופן כזה שנרמזו השמות האלה ולא שמות אברהם ושרה או יעקב ולאה.

רבנו ניחן בחוש ביקורתי מפותח ובנועזות להביע את דעותיו והוסיף מסלולי עיון, שהעולם הרבני לא פתח עצמו להם ביודעין ובלא יודעין. דרכים אלו אינן חדשות בעולמה של הרבנות במגרב וכבר חכמי מכנאס ובראשם רבי רפאל בירדוגו נקטו בהן.

אלא שמבחינות מסוימות היום, המעיר יוסף משאש, כפי שחתם את שמו, המשיך את דרכו עד ימינו, כאשר רבנים רבים נוקטים דרכים אלה יותר ויותר. יפה ספד לו הרב רבי שלום משאש בהסכמה לכרך השלישי של אוצר המכתבים :

" אור גדול, אחד מן הרמתיים, מזוקק שבעתיים, סבא דמשפטים, שיירי כנה"ג כמלאך האלוהים זיו פניו ותוארו, ( רמז בזה ליופיו המיוחד ), הדיין, החריף, הפסקן, הלמדן, המתמיד, המורה, המטיף, הדרשן, המשורר, הסופר המובהק, המליץ הגדול, הצייר, שואלין אותו בכמה מילים ומשיב על כל קוץ תלי תלים בתנ"ך, בבלי, בירושלמי, בהלכה, באגדה, במדרש ובפסוקים ".

סוף הפרק היצירה הרוחנית במרוקו מתוך הספר ," הספרות הרבנית בצפון אפריקה " מאת שלום בר-אשר

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יולי 2015
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר