ארכיון יומי: 19 ביולי 2015


פריחא בת יוסף משוררת עברייה במארוקו במאה הי"ח יוסף שטרית

פריחא המשוררת.אלישבע שטרית

הציור פרי מכחולה ובאדיבותה של ד"ר אלישבע שטרית

פריחא בת יוסף משוררת עברייה במארוקו במאה הי"ח

יוסף שטרית

בקרב החוקרים רווחת הדיעה, כי היצירה הספרותית והרוחנית של יהדות צפון־אפריקה, ובמיוחד השירה והפיוט בעברית, יצירה גברית היא. ז׳אנר ספרותי זה בצפון־אפריקה, שראשיתו בפיוטים למועדים של יהודה אבן קוריש מתאהרת, כולל, על־פי אומדן זהיר, יותר מארבעת אלפים שירים שונים: פיוטים, קינות, בקשות, תוכחות, שירים אישיים ושירים לימודיים, תרומתם של מאה משוררים מזוהים ויותר.

בקשה סי׳ = סימן: פריחא בת יוסף

נו׳ = נועם: ׳אויה לי אויה לגופי׳

 

1 פנה אלינו ברחמים;

בזכות אברהם תמים,

רחם עלינו ממרומים,

 האל גואלי.           בקר תשמע קולי

 

5 רחם על עם סגלתך,

 כי הם עמך ונחלתיך;

מהר קבץ קהלתך

אל הר גלילי.

 

יחיד נשא ונעלם,

 פדה בנך כשה נאלם,

 ובנה דביר ואולם,

ותמוך גורלי.

 

חוס וחמול עלינו

ולציון העלינו,

 והקם דבירך אלינו,

צורי וגואלי.

 

אלי, שמע תחנתי,

אדון בוחר רנתי,

האל מגני ומנתי,

 כוסי וחבלי.

אנציקלופדיה רבני וחכמי הספרדים ועדות המזרח

 

ארזי הלבנוןרבי אב המון

מחכמי ורבני קושטא. בנו של כמהו״ר רבי יוסף המון זלה״ה. שמוזכר בהסכמת ספר ״טוב טעם״ בה הוא חתום בקושטנטינא בטו"ב אלול שנת ובשמ״ח לפ״ק וחתימתו שם עם כמה רבנים חשובים.

רבי אבא אלבז

נולד בעיר צפרו שבמרוקו לאביו רבי עמרם ביום י״ד תשרי נדדת תרי״א [1851] ומעודו לא מש מאהלה של תורה. לקח לו לאשה את הצדקת מסעודא בת אחיו מאביו רבי יקותיאל אלבאז בשלשה ימים לחדש אדר הראשון ש״ש תרכ״ד.

שמש בדיינות הרבה שנים. ובסוף ימיו בקיץ התרע״ט נתמנה לדיין על פי הממשלה במקומו של רבי שלום אזולאי. הוא זכה לגבורות ונשאר במנויו זה עד יומו האחרון כ״ו אלול התרח״ץ.

וכתביו הניח ביד בנו יחידו רבי יקותיאל מיכאל. ושניהם ז״ל שמרו בדייקנות על הרכוש הרוחני היא הספריה הקדושה וכתבי היד שהנחילו להם אבותיהם.

אלו הם חיבוריו:

א].        ״זובחי הזבח״. על שחיטה וטריפות.

ב].        ״דין אבא״. שאלות ותשובות בהלכה.

נ]. ״מילי דאבא״. לקוטים על התורה ומכתבים. נדפס על ידי נכדו הרב מאיר אלבז ירושלים תש״ם.

ד]. נמוקים על השלחן ערוך.

ה]. ״בית האוסף״. לקוטים מדעיים מספרים שונים, וכך כותב שם: "חסדי אל ראו עיני תכתב וזאת לדור אחרון, ועם נברא יהלל יה וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו, אני הכותב נהייתי ונתליתי בחולי הקרע ( השבר ) ימים כבירים קרוב לשלשים שנה, ואין לו רפואה כפי הטבע, עד ( אחר נתוח )  שיקרע הרופא עור הכרס החיצון, ויתפור דיר הכרס הפנימי, וזה מן הנמנע לעשותו כי זקן אנכי קרוב לגבורות, וגבר עלי חסד האל, והתחיל המקום להסתם והסירותי מעלי האיזור [החגורה] שעושים הרופאים וחזר המקום לכמות שהיה, ומחמת שזה חוץ מן הטבע כתבתיו לאות ולמזכרת בשנת תר״ץ לפ״ק בא סימן תצ״ר חיי נאום ע״ה אבא אלבאז.

ושם כותב עוד מה שראו עיניו: ״גויה בצפרו ערבית בת שבע שנים וחצי שחצי פניה לאורכו עלה שער כשער העזים עם עור שחור ברוך משנה הבריות״.

הרמב״ם אלבאז בספר ׳היכל הקדש׳ כתב שנהגו כל ישראל לזרוק מים זה על זה ביום שבועות, וגם כן טובלים בטבילה, או טהרת ט׳ קבין קודם שחרית לזכרון טל התחיה שהיה יורד עליהם בהר סיני יום מתן תורה.

רבינו נתן הסכמתו להדפסת הספרים: אבני שיש: רמת שמואל: שפתי רננות: ושיר חדש.

וכך חרות על מצבתו קבורתו.

פה נגנז ארון התורה ראש על אר״ץ ר״מ ור״מ הרב הקדוש רב ומו״ץ ושפט את ישראל מ״ז שנה הרה״ג המפורסם אדמו״ר כמוהר״ר אבא אלבאז זצ״ל נולד י״ד תשרי תרי״א [1851], נתבש״מ יום ה׳ כ״ו אלול תרח״ץ [1938] פ״ק זיע״א.

תולדות רבני עיר צפרו, עמוד נח

רבי אבא ב״ר יהודה דילמדיגו מחכמי קנדיה. בן דורו של הרשב״ץ. מופלג בחסידות ובעושר. בנה בתי כנסיות, הקדיש ספרי תורה ותמך בנזקקים. בניו: רבי אליהו, רבי משה, ורבי אלקנה.

רבי אבא ב״ר יהונתן סירירו

חי במאה הששית אחד מחכמי פאס, ונתבש״מ בכסלו תקצ״ה בחולי הקוליר׳א רח״ל, הרב הנזכר היה חסיד וקדוש והוא היה שוחט ובודק מומחה.

מלכי רבנן, בערכו

רבי אבא ב״ר יצחק אביחצירא

מרבני מרוקו. היה נכדו של הגה״ק רבי יעקב אביחצירא זלה״ה. נודע בגדולתו המופתית, ורבים שיחרו לפיתתו לקבל את ברכתו ולהגות ממנו עצה ותושיה.

נפטר כ״ו חשון התרצ״ז [1937]. ומנוחתו כבוד בעיר בודניב-מרוקו

רבי אבא דוד אליהו

מחכמי ורבני בגדאד ״חסידא קדישא״ ומרבה בצדקות. הגרי״ח בספרו שו״ת ״רב פעלים״ ח״א יו״ד סימן מד מרבה בשבחו מאוד עיי״ש. בכ״י רבי שלמה לניאדו כתוב: ״רבי דוד אבא אביו של שאול יודע העתים, נפטר בכ״ג באייר תרל״ו [1876]״.

רבי אבא יהודה חדאד

מחכמי ורבני ג׳רבא. היה ת״ח מצויץ בעל זכרון נפלא והיה חכם בדקדוק המקרא. ושמעתי ממר אבי [מוהרמ״ך] ז״ל שכמה פעמים היה בא לבית המדרש לפקח על התלמידים הלומדים בש״ס והיו לומדים לפניו הסוגיא עם פירש״י ואחרי שלומדים אותה פעם ושתים מבארים לפניו הכל והוא היה שואלם על כל קוץ וקוץ בש״ס וברש״י כאילו מונח הכל בכיסתיה, ועיין בהסכמת הרבנים בספר פני שאול למוה״ר הרה״ג רבי אבא שאול חדאד ז״ל. כ״כ בספר ממלכת כהנים [דף מ״ד] הנדפס עם ספר פרח שושן להרה״ג רבי שושן הכהן ז״ל עי׳ש.

אנשי השם, עמוד ט

רבי אבא כודיידאתיף

מחכמי ורבני בוכארה. דיין, היה חבר בבית דינו של הגאון הראב״ד רבי חזקיה הכהן רבין בשנים 1900 לערך.

רבי אבא מלוד-שמא

מרבני ספרד, מובא בספרו של רבינו אברהם סבע בפירושו לתהלים כ״י שכתב בתוכן דבריו: ״וראיתי בקהל סמוכה תקון מחכמים גדולים שלפנינו בפרט מחכם החסיד רבי אבא מרביץ תורה בקהל לוד שמא״ עכ״ל. ולא נודע זמנו בדיוק אבל כנראה בשנת ה״א קוף לערך.

נר המערב

רבי אבא מרדכי עמאר

הרב הגדול רבי אבא מרדכי זצ״ל נולד במרוקו בשנת התרמ״ח [1888], הוא הצטיין בכשרונות גדולים, למדן גדול היה ובעל סברה ישרה, זכות שכלו ועומק הבנתו היו לשם דבר בעיר, הוא היה בקי בש״ס ופוסקים לא הניח פינה. הוא ניחן בכח הסברה נדיר, וכל דבר הקשה מפרקו לפרטי פרטים ומגישו בעריבות רבה עד אשר הדברים שמחים כנתינתם מסיני.

הרה״ג רבי אבא מרדכי היה מדמויות ההוד של העיר, חביבותו השופעת, ואהבתו הכנה הפיחה רוח חיים בכל מי שבא איתו במגע, ענוות חנו הנסוכה על פניו, הקרינה על כל הסובבים אותו ונקשרו אליו בקשר אמיץ, ואפשר לומר שהוא היה האישיות הנערצת ביותר בכל העיר.

תחילת לימודו בש״ס היה אצל הרב הגדול רבי חיים בירדוגו זלה״ה שהיה ממרביצי התורה בעיר והעמיד תלמידים הרבה, הוא למד אצלו קרוב לארבע שנים, ואחר כך החליט לפרוש מהחבורה הוא וידיד נעוריו הרה״ג רבי יצחק אסבאג זצ״ל. סיבת פרישתם היתה שיטתו האיטית של הרב, ותפיסתם המהירה ביחס לחבריהם. רבי יצחק ואבא מרדכי נקשרו בקשר הדוק ולמדו בחברותא כל ימי חייהם, וכדי להמחיש מה משמעות של חברותא לכל החיים, אספר מה ששח הרה״ג רבי יצחק אסבאג זצ״ל. בהיותי לומד אצלו בבין הזמנים של שנת תשי״ז. והואיל וחבבני מאוד העזתי לשואלו האם סיימו הוא ואבא את כל הש״ס, ענה ואמר לי ״ארבע פעמים סיימנו את כל הש״ס גמרא רש״י ותוספות הרא״ש והר״ן ונמוקי יוסף, וטור ובית יוסף ושולחן ערוך אני לא יכול לזכור כמה פעמים, סיימנו וחזרנו וסיימנו וחזרנו עד אין מספר״.

מתוך שו״ת וחידושים"דברי שלום ואמת", בתולחת המחבר, עמודים 41-42

Pogrom de Fes-tritel-P.B.Fenton

CHAPITRE 2

tritelL'instabilité politique de l’empire chérifien

Le tritel de Fès est le résultat de facteurs complexes qu'il convient de replacer dans leur contexte historique. L'enchaînement des événements qui l'ont précédé débute en 1894 avec la crise dynastique entraînée par la mort de Mawlây al-Hasan (né en 1836, rég. 1873-1894) qui ouvrit pour le Maroc une ère troublée

A la fin du XIXe siècle, son pays, qui constituait encore un empire indépendant, fut une proie convoitée par les puissances européennes autant pour ses richesses naturelles, sa position stratégique à la jonction de la Méditerranée et de l'Atlantique, que par la faiblesse de son jeune successeur – le sultan 'Abd al-'Azîz (1878-1943, rég. 1895-1908), dont l'autorité était mal reconnue. Critiqué pour son engouement puéril pour toutes les nouveautés d'Europe, il fut accusé d'impiété. Il entreprit néanmoins un certain nombre de réformes qui exaspèrent ses sujets conservateurs. Une réforme monétaire introduite en 1902 souleva des manifestations violentes qui débordèrent inévitablement sur les mellâhs du pays

L'affaiblissement du pouvoir chérifien et sa débâcle financière facilitèrent l'extension de l'action discrète entamée depuis 1890 par la France, qui, depuis une convention secrète avec l'Angleterre, poursuivait dans le Sahara marocain ses conquêtes. Ces dernières suscitèrent une vive émotion au sein des populations locales qui se regroupèrent autour de l'étendard de la résistance levé par des figures maraboutiques – le cheikh Mâ al-'Aynin et Bû Himâra, qui prêchaient la guerre sainte contre l'envahisseur

   Mâ al-'Aynîn ( 1831 -1910), chef religieux originaire du Sahara, le douzième des quarante- huit fils de Muhammad Fâdil, fondateur de la confrérie fâdiliya. Il fut à son tour le père d'Ahmad al-Hîba ( 1876-1919), chef de file de la résistance armée contre les Français à et Bû Himâra32, qui prêchaient la guerre sainte contre l'envahisseur.

[1] Bû Himâra (ca 1860-1909), dit aussi or-rogui (prétendant), se proclama sultan en protestation contre les réformes du sultan 'Abd al-'Azîz. Il persécuta cruellement les Juifs

Une série d'insurrections sanglantes marquèrent le tournant du siècle, entraînant inexorablement des souffrances pour les Juifs, analogues à celles vécues au XVIIIe siècle, à l'époque néfaste de Mawlây Yazîd. La cause des incursions étrangères fut imputée aux Juifs qui par leur commerce et leurs écoles auraient attiré les Européens au Maroc! Des bandes de voleurs et de meurtriers sévirent dans l'ouest du pays et se répandirent au nord-est ainsi que dans la région adjacente à l'Algérie, suscitant l'inquiétude de Paris

Le pays sombra dans l'anarchie et la xénophobie. En mai 1905, un des agents précieux de la politique française, Xavier Coppolani, fut assassiné. Avocat de la «pénétration pacifique», il était spécialiste des confréries musulmanes et connaissait bien le pays et sa langue. Le gouvernement français proposa au sultan de rétablir l'ordre dans son empire avec l'aide de la France. En la circonstance, Paris décida de faire venir un militaire, serviteur de la République avec une longue expérience de la guerre coloniale – le général Louis-Hubert Lyautey (1854-1934), qui à partir de son expérience de l'Algérie mit en pratique sa tactique de la «tâche d'huile» pour étendre l'influence française en direction du Maroc à partir de l'Algérie

   Les épreuves endurées pendant cette période par les Juifs du Maroc furent immortalisées par une série de qasîda-s en judéo-arabe dues au poète sefraoui Rueben Azziânî ( 1878- 1942).Voir D. Ovadia, La Communauté de Sefrou: sources et documents, II, Jérusalem, 1975, pp. 207-215

[1] Sorti de Saint-Cyn Lyautey sert en Algérie et en Indochine avant d'être affecté à Madagascar jusqu'en 1902. Promu général, il obtient le commandement de la division d'Oran à la frontière du Maroc. En 1907, chargé d'occuper Oujda, il est nommé haut-commissaire du gouvernement pour la zone occupée. Il sera l'artisan principal de la pacification du Maroc après l'établissement du protectorat français dont il sera le premier résident général

L'esprit du Mellah-J.Toledano

  • Di a'ddo el hens ikbof ml ebbel Mordu par un serpent craint la corde
  • Equivalent du nroverbe frangais avec changement des personnages selon le folklore: "Chat echaude craint l'eau froide"
  • טולידאנו

    A 'mal lil mthka Inhar         Travail de nuit honte du jour

Dans l'ancien temps quand l'eclairage etait rudimentaire — bougie ou chandelier — il etait fortement deconseille de travailler de nuit car on voyait tres mal et ce n'est que lendemain, a la lumiere du jour, que les defauts apparaissaient. Meilleur exemple: les travaux de couture, grande specialite juive. Au sens figure chaque chose doit etre faite en son temps

  • Ida rit tawil ka izri            Si tu vois courir le grand

           A 'rf el ksair milorah                C'est que le petit est derriere lui

II ne faut pas se fier aux apparences. Tout le monde croit qu'un homme petit est obligatoirement plus faible qu'un grand et dans la pratique il s'avere souvent que c'est bien le contraire.

DE TOUTES LES TAILLES

On raconte qu'un nouvel emissaire d'Israel venait d'arriver et pour etaler ses connaissances de frangais demanda a un candidat a l'immigration de bien vouloir preciser son poids et sa hauteur. Offusque, son collegue le corrigea — On ne dit pas la on ne dit pas la hauteur-on dit l'altitude

UNE GRANDE BOUTEILLE

Taille moyenne ou petite – telle etait la norme dans les Mellahs 

 A quel point la grande taille denotait – cette petite histoire garantie authentique

 Au debut des annees trente vivait a Meknes "un instituteur terrible" dont la grande taille intimidait encore plus. Appelons-le Prosper 

Un jour arriva titubant, au vieux Mellah, un legionnaire passablement emeche et reclamant a grands cris une grande bouteille de vin. A l'epoque bien peu parlaient frangais et nul ne comprenait ce que voulait ce soldat perdu qui commencait a devenir menacant. Miracle un passant pretendit parler frangais, on l'amena au legionnaire et il lui demanda "quoi tu veux toi?" Et le legionnaire de hurler une GRANDE bouteille de vin!

Notre passant se releva l'air satisfait de celui qui vient de resoudre une grande enigme: — C'est bien simple il veut voir Prosper C.

il dit tout le temps grand c'est qu'il veut parler a Prosper C.

ET TON PERE

Toujours a Meknes mais a l'autre bout de l'echelle. Un des grands notables de la ville etait un tout petit bout d'homme d'a peine un metre cinquante. Mais comme la valeur n'attend pas le nombre de centimetres, il etait un des dirigeants de la communaute. C'etait periode electorale et il servait de conseiller intime au pretendant au poste de President de la communaute. Ayant peu d'occasions de manifester leurs talents democratiques, les Juifs se passionnaient pour ces elections. La veille du scrutin notre candidat voyant la victoire lui echapper. envoya son serviteur reveiller son conseiller pour tenter de redresser la barre. Le serviteur sonne et sonne jusqu'a ce que le maftre de maison se leve et vienne ouvrir. Le serviteur excede d'avcu taut attendu dans l'obscurite, rudoya le petit

 Va reveiller ton pere, vite nous sommes presses

Notre homme qui etait habitue a de telles meprises, ne perdit pas sa bonne humeur et lui repondit candidement

— Mon pere cela fait dix ans qu'il est au cimetiere et qu'il n'habite plus ici

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יולי 2015
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר