ארכיון יומי: 22 ביולי 2015


Dr Dan Manor – Rabbi Yaakov Abehssera, l'homme et sa pensee

R.Y.A traite de ce sujet de son propre point de vue. De meme que dans la revelation du monde des Akoudim, il a evite les formules qui eveillent des questions theologiques. Ainsi, au sujet de la Cassure des vases, il devoile une partie et en cache une autre. La Cassure, a son avis, provient de la volonte formelle de Dieu et non d'un accident technique selon une des explications dans la Kabala du Ha'ari. II en trouve la preuve dans les six lettres qui composent le premier mot de la Thora בראשית Berechit. En se servant de ces six lettres on obtient : " Par Sa volonte, il a d'abord casse les lettres" Akoudim, Nekoudim et Broudim, rayes, pointilles et griveles sont les taches apparues sur les moutons quand Jacob voulut separer ses moutons de ceux de Laban (n.d.t)

Meme plus, il considere la Cassure comme un monde complementaire aux Akoudim qui lui etaient anterieurs et aux Berudim qui lui succedent: " Et il veut en cela faire allusion a Bara chit (Berechit), Akoudim, Nekoudim et Broudim, pour dire que tous sont la base et le fondement de tous les mondes". Cela veut dire que le poids des trois mondes pour l'institution de l'etre est egal. De la, on peut comprendre le sens tragique de la Cassure selon la theosophie de Louria qui ne lui convient pas

II est vrai que R.Y.A. se conforme a la conception du Ha'ari qui dit que la Cassure provient du Din-jugement- contenu dans les vases, mais seulement pour marquer le cote tragique de la Chekhina qui a ete atteinte plus que toute autre Sefira des suites de la Cassure. Ceci arrive dans l'intention pragmatique de donner vigueur au devoir religieux envers la Chekhina. Gardez-vous bien et sachez que le nom B"N (synonyme de Chekhina est le feu ardent ou a eu lieu la Cassure. Et il est necessaire de faire tous les jours le Tikoun : la reparation. Que vous preniez l'habitude de faire des Mitsvot et des bonnes actions ainsi que des prieres comme il se doit. L'expression "feu ardent" represente les Dinim-jugements- difficiles dans lesquels se trouve la Chekhina

Le monde du Tikoun, celui des Beroudim, est destine a corriger les defauts de la Cassure afin de consolider une divinite devoilee et dynamique avec laquelle l'homme peut avoir un contact spirituel. Elle a deux aspects 

  1. L'essence meme des Sefirot en tant que faces, C'est-a-dire que la Sefira est composee de dix nombres primordiaux: Le Hessed, Tiferet, Netsah…
  2. Le classement des Sefirot est selon le Din-Jugement- et la Rahamim- Par exemple les Sefirot de la colonne de gauche Gvoura et Hod, decoulent du Din-Jugement-, tandis que Sefirot dans la colonne de droite Hessed, Netsah, relevent de la Misericorde.

Le debut du Tikoun, d'apres la Kabala du Ha'ari est l'augmentation du volume des recipients pour qu'ils puissent contenir la lumiere, alors que l'auteur ici, pense que la puissance de la lumiere a ete restreinte non seulement pour qu'elle convienne aux recipients, mais aussi pour permettre a l'homme d'adorer Dieu

 "Car l'essentiel (la diminution de la lumiere) c'est d'encourager l'homme a adorer Dieu. La dissertation sur ce sujet est vaste et complexe et n'a pas de place dans le cadre de cet article. Nous mentionnerons seulement quelques problemes qui n'ont pas recu de solution et c'est a l'homme qu'incombe la responsabilite de les resoudre

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

רבי דוד עובדיה 2

הנגיד לא היה רק משרת הקהל ומוציא לפועל, אלא גם שליש שיש בידו כח להכריע בשאלות קלות על דעתו בלבד. בידו ליזום כנס יחידי הקהל להכרעת שאלות חמורות.אף שסמכותו הוא יונק משבעה טובי העיר הרהי שהרבה תלוי באופיו ובאישיותו, ויכול היה להקנות לעצמו מעמד שלטוני של ממש.

. תעודה מספר 114

התר"ך – 1860

בהיות אמת וצדק כי לעת בזאת כאשר חלפו הלכו להם רוב בעלי דיעה חכמים ומנהיגים סעו המה למנוחות ונשארו קהל עדתינו כאוניה בלי חובל ואין מי שישגיח ויפקח על עסקי צבור ובכל עתצ שיהיה איזנ מעמד לדרוש ולתור באיזה עסק מצרכי הקהל פרטי או כללי אין איש שם על לב.

וכל אחד פנה לדרכו פנה ובהתאסף ראשי עם הם הבית דין צדק והנגיד המעולה החכם החשוב כבוד הרב יעקב אדהאן י"ץ ושולח שלוחיו לקרוא עשירי עם עד אפילו מאה שלוחים כל אחד ואחד מבקש למצוא עליה להפטר מלבוא את הקדש כי כן דרכם וכן בכל ענין הן על השררה הן של צרכים אחרין ואין דורש ואין מבקש.

וכמעט נשארנו כצאן אשר אין להם רועה, והן היום העיר ה' את רוח הנגיד הנזכר ואסף איש טהור את כל יחידי קהלינו עם כל הבת דין ישמרם אל לבית הכנסת הי"ג ויקרא באוזניהם את כל הדברים האלה לפרוץ גדר. מהיום הזה והלאה לתקן בקיעי עירנו כי כן חובה מוטלת על מי שישי ספק בידו לעשות ככל יכולתו ולא תוכל להתעלם כתיב.

ואחר הרבות אמרים לראות אופן המועיל לתועלת כללות ופרטות הקהליה הקדושה י"א עלתה הסכמתם שיבחרו להם מיחיד הקהל שלשה עשר אנשים להיות כל ענייני העיר וצורכי צבור נחתכים על ידם ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע.

הלא המה פלוני ופלוני יובן בכל פרט מפרטי צרכי התבור ישלח אחריהם הנגיד י"ץ וישאו ויתנו בדבר במועצות ודעת עד יגמר הדבר בכי טוב ולהיות שקשה הדבר לשמוע שבכל זמן ובכל ענין יצטרך הנגיד לאסוף את כל י"ג האנשים הנזכרים לכן בחרו להם מהי"ג הנזכרים חמשה אנשים הלא המה פלוני ופלוני.

יובם שכל הדבר הקש/ה שהוא לצורך כללות הקהל יהיה במושב זקנים ובהתאסף כל הי"ג אנשים הנזכרים וכל הדבר הקטון שהוא לצורך איזה פרט מהקהל הן לאיזה תפיסהבר מינן הן לאיזה עניין אחר ישלח הנגיד אחרי החמשה אנשים הנזכרים אשר נקבו בשמות.

וכאשר תעלה הסכמתם כן יקום אם יהיה איזה דבר שצריכים לשתף בו הדיבור עם השר עז"א חיובא רמייא על החמשה אנשים ללכת עם הנגיד י"ץ באשר ילך ובכן הסכימו רוטב הקהל י"ץ במעמד הבית דין צדק לאשר ולקיים ההסכמה הנזכרת בל תמוט עולם ועד וקבלו עליהם להיות הי"ג אנשים הנזכרים מפקחים על כל ענייניהם וצורכיהם דבר קטון וגדול ואחרי דבריהם לא ישנו.

וכל איש אשר ימרה את פיהם לבלתי שמוע אל ההסכמה הנזכרת ויקום לערער על איזה פרט מהפרטים אשר יסכימו עליו הי"ג אנשים הנזכרים או החמשה אנשים הנזכרים מעתה ומעכשיו הרשות נתונה ביד הנגיד הנזכר והאנשים הנזכרים ליסרו ולהענישו יסורי הגוף ועונש ממון כפי ראות עיניהם.

גם הואילו לבאר שאם בר מינן אירע לאנשים הנזכרים איזה הפסד ודררא דממונא מחמת עסקם בצורכי צבור על כללות הצבור ליהדר דלא לימטנהו כי אם ריוח והצלחה מרובה, וכל הפורץ גדר הסמה הנזכרת מלבד עי ענוש יענש כאשר ישיתו עליו הבית דין צדק.

והנגיד ויחידי הקהל י"ץ ונוסף גם הוא כי הור בכלל ופורץ גדר ישכנו נחש ושמע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה ונגע לא יקרב באהלו כן יהי רצון ולראיה שכן עלתה הסכמתם י"ץ חתומים פה בסדר וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל ובשנת ישיש עלךיך אלהיך לפ"ק וקיים.

העידונו על עניין עניין בקניין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל פלוני ופלוני ופלוני ובכוח הקנין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם חיוב גמור מעתה ומעכשיו שבכל עת שישלח אחריהם הנגיד הנזכר על איזה פרט מצורכי צבוא קטון וגדול חייבים לבוא אצלו למעמד ההוא .

וכל איש אשר לא יבוא מהם לעמד בלכת אליו השליח מעתה ומעכשיו חייב עצמו לפרוע חיד הנגיד הנזכר לזכות השר עו"א סל עשרה מתקאלים כסף טוב קנס שלא כדין זולת אם יהיה לשום אחד מהם איזה אונס הניכר אזי פטור הוא מהקנס הנזכר ונגמר הכל בקנים שלם ושבוע חמורה מיד האנשים הנזכרים ולראיה על הכל חתומים פה בזמן הנ"ל והכל שריר ובריר וקיים.

כן נמצא כתוב בכתב ידו של הרב רפאל משה אלבאז ז"ל

סוף תעודה מספר 114

הקהלה והשדרי"ם – רבי דוד עובדיה

שדרים

בהו'

יום ה׳ לסדרת וה' הצליח דרכי אתן ש' אקראך כי תענני

אילן ששרשיו מרובין רבים ועצומים עפיה שפיר ואנביה. אילן נאה דלביש מדה שקול כרובה של סנהדרין, מהדר מן המהדרין כרכא דכלא ביה. אילן לסמוך עליו סמוכין דרבנן. עוקר הרים וטוחנן. דין הוא הדר. בקודש נהדר מעלת הרב המובהק ונוגה לו ברק. המתחסד עם קונו כמוהר״ר ר׳ עמרם אלבאז נרו׳ יאיר ויזהיר כזוהר הרקיע וכעצם השמים לטוהר עד ובא לציון נואל ולשביי כיר'

חיים מדבר שלום שלומי אמוני מלמעלה מנה ותפילתי על חכם לפני השוכן בציון והבוחר בירושלים למען יאריך ימים ושנות עולמים והיה עלהו רענן. שקט ושאנן. ששים ושמחים. במשכנות מבטחים כיר'. עיט לדבר להגיד למניר׳ מאשר לשלומינו כי טוב הוא. ושבוע שעברה אספתי את שלומם מפי בנו חמודו וששתי ושמחתי מידיעת שו״ט כי יהיה תמיד. ואבוא היום להגיד לרו״ם כת"ר בכתב מע' הרב המו׳ כמוהרר׳ ר׳ עמור אבוטבול היי ומשם יבין סתום מן המפורש במה אנן קיימי יציבא בארעא והעיקר מה שרומי ישתדלו בכל עת ותעצומות להפר עצת המרגלים להיות לנו לפה לכבוד ארץ הקדושה ורבניה וחכמיה ולקדושים אשר בארץ אבותינו הקדושים ויעא: והא ודאי כי וו אינה צריבה לפנים כי על גדולי ישראל מוטל להבין האמת ולהסיר המבשילה בטחתי באהבתו אותנו. שכ״י וכ״י ושכמ״ה. אלא מעתה לבניו היקרים ולכל המסתופפים בצלו בצלא דמהימנותא. ר״ש להגביר החי המש״נ רצוי הנגיד המפואר סי׳ יאושוע אלבאז ר״ש לידין׳ ואור עינינו נטע נעמן גובר ונאמן הנובר המפואר סי׳ אליהו בוטבול ריש לידיך ואור עינינו החכם השלם הדומי הרב ועצום פקידינו וגוברינו של עיקות׳ ירוש׳ תו׳ ר׳ רפאל מאמאן. רו״ש בתוארי וחי״ן נא גבור שישיביני הוא והרב ר׳ עמור היי ובה אדע כי מצאתי חן כדי נאה׳ עה׳ קטיני הבא מדנית יאודה מגויית הארי שרעל דאתי מגוע היחס

מרדכי חיים בכמוה״ר יוסף ס״ט

קצצא עלא ירושלים חיו דכללהא נבוזרדאן-קינה על ירושלים

ט באב

קצצא עלא ירושלים חיו דכללהא נבוזרדאן

קינה על ירושלים כשנכנס נבוזרדאן בשעריה  

  

אווילי בלוויל עלא מא זראלי, חין דכל לעדו תבדדל חאלי

אללי ביללות מא אירע לי, בפרוץ האויב שונתה מעלתי

 

בדכול נבוזראדן יכלי היכאלי, מא נלבס לבייד דון לכחאלי

נכנס נבוזראדן להחריב היכלי, לבן לא אלבש אלא שחור אפלתי

 

באמר לקודרא יפנניהום פי מררא

בפקודת בורא עולם, נצטווה להשמיד במחי יד

 

בלכיול תרדח ובכתרת צייאח

בסוסים רומסים וברוב צווחות מכל צד

 

נזל בקוואמו אודאר בלצוואר, באמר ררחמאן יחסאבלו דוואר

נחת בעוצמתו והקיף החומות, במאמר הרחמן על הבריות

 

כממם יפנניהום פי סאעא ייא חודדאר, יקתלהום כבאר ווסגאר

זמם לכלותם בשעה אחת, ימיתם גדולים וקטנים לבלי היות

 

סאגו לפרסאן, וכתרת לגומאן, בדכול לעדו מא עוול בררבח

דהרו הפרשים ורבו הקלגסים, חילות הצורר המנצחים נכנסים

 

ייא רבבי מולאיי וואס האד לגמרא, דאזתעלא אולדאכ פי מררא

אלוהי ריבוני, מה הגזירה חלפה על בניך גם הפעם

 

חין זאהום לעדו בלקום לחמרא, כלאהום וורזעת בלאדהום

השיגה האויב עם אדומי, החריבם והפך ארצם

 

קאלי יימחיהום וואלא ייעפו עליהום

למחות את זכרם ולא לחמול עליהם

 

מא יכללי מננהום לא מלאח וואלא קבאח

לא יותיר מהם לא טובים ולא רעים

 

מדדו ידיהום גרקו לביבאן, דכלו לזנוד כי מתאל לחיוואן

הושיטו ידיה וקרעו השערים, פרצו הגדודים כחיות השדה

 

קדדאם בית לקודס עמלו דיוואן, באמר סולטאן נבוזראדן

על יד המקדש ערכו מועצות, בפקודת הכובש נבוזראדן הרודה

 

בדכול לממזר בדבוח לכנזיר

משנכנס הממזר ונשחט החזיר המבעית

 

פי מודע לארון דדי פיה אללוואח

במעמד ארון קודש ובו לוחות הברית

 

נדק סולטאן וואמר ללחורראץ, גיידהום בגיוד לחדיד ווננחאס

הביע המלך הורה לחכמים, כבל אותם באזיקי נחושת וברזל

 

לא תדרבהום בכור, לא תעטיווהום בררסאס, פי סאעא קטעו ראס

אל תירו באבני קלע או אבני הברד, עירפו ראשי בני ישראל

 

מגיידים דבחוהום, פי למזכאבל תרמיווהום, ודאזו לכול עלא לרוואח

כבולים טבוחים ולאשפתות השליכום, כך תעשו לכל בני ברית

 

שדדוהום פי לרבאג מתל לגנם, בדאוו בלעוללאמא, תניוו בלכוהנים

כלאום במכלאות כמו הצאן, התחילו במלומדים ושנו בכהנים

 

סדדו תלמידים מעא לחזזאנים, וודבחו מעא לבאנים

תיפסו תלמידים וגם משוררים, ריצחו נשים על פני הבנים

 

ווה ווה עליהום עלא מא סאר ביהום

אויה ואבוי להם, ועל מה שנתרחש להם

 

ייא חסרא חכמוהום כיף ננחל פלזבאח

כאשר תפסום כמו דבורים בכוורותיהם

 

 

הווד לעדו אוסאף בעיניה, הזז ראסו וודחכ ווסייר בידיה

ירד הצורר והביט בעיניו, זקף ראשו, צחק ונופף בידיו

 

עלא מזייא נגזי פי סאע נפנניה, נקטעו ידדיה מעא רזליה

בבואי לעם הזה מהר אשמידו, אקטע ידיו וגם רגליו

 

זאהום בלזנחאן, אוכתרת לגומאן, באמר סולטאן נבוזראדן

בה להם בכנפיים ובריבוי גייסות, בפקודת נבוזראדן ואמריו

 

בבסנסאל רבטהום מתל לזדייאן, לקוייאד לכבאר מעא אצצובייאן

בשלשלות קשורים כמו תיישים, יחד גדולי שופטים עם שובבים

 

ווסלת אננובא ללעזבאת ווצובייאן, זהקו תמאנין אלף הרבו מללעורבאן

הגיע תור הבתולות והבחורים, נמלטו שמונים אלך ברחו לערבים

 

לקאווהום מן בעיד עתקוהום, בלקדד לזמאל, ווכתרתו מלאח

פגשום התיימרו לסעוד אותם, בבשר גמלים ומלחים רבים

 

נדהו ללעורבאן עתקונא בלמא, עינינא דלאמו וולסננא סאר פחמא

אמרו לערבים, הרווינו מים, כי חשכו עינינו ולשוננו כפחם

 

פיסאע דככלוהום כול וואחד פי כימא

מהר הכניסו אותם כל אחד לאוהל מחניק וחם

 

מא זאדו עליהום חתתא כלמא

לא הוסיפו דבר עמם ולא מלה ודברים

 

בלגרב מנפוכין והומא בלעטש מדבוחין

בנאדות נפוחים, והם תשושים מצמאונם

 

חללו לגרב פי חלוקהום וומשאוולרוואח

פתחו הנאדות לחלל פיהם, נחנקו ופרחו נשמותיהם

 

ייא לזוואד לעדו מאזאל מא קאדא, וודבבאחין דבחוהום פכל איבדא

האויב טרם כילה, והטובחים שחטום ברוב חשק ומרץ

 

וולכיול תזרי עליהום זייאדא, זראוו זאבוהום מן טריק בעידא

ורכבי הסוסים דלקו אחריהם, הביאו כל נמלט מכל ארץ

 

זברוהום זיעאנין והומא ברוצהום ערייאנין

מצאום מזי רעב וגופם עירום ועריה

 

והומא משאכן לכול זראח

והם מסכנים פצועים עם מכה טרייה.

 

וואזיוו תעזזבו מא זרא ייא חודדאר, מן צבאח חתתא לדדוהאר

בואו והביטו בפלאים, מבוקר ועד צהרי היום

 

מא כללאוו לא נתא וואלא דכר, בקאוו גיר לטורס וונסא לעעואר

לא הותירו לא זכר ולא נקבה, שרדו רק נשיפ סומות ואילמות

 

אממא לעוואתק תתרמאוו פלבייאר

ואילו הבתולות לחשכת הבורות הושלכו אי לאן

 

יעטיוו ללואלדיהום וואלא מן ייאתיהום

פנו להוריהים, ומי יענן בקוראן

 

חתתא בכאוו ססמאוואת וותקוואוו לרייאח

עד כי השמים הזילו דמעות, וסערו רוחות וענן

 

צאח סולטאן וורפד עיניה ללאה לעאלי

נזדעק המלך ונשא עיניו, ושאל אלוהי מרום

 

וועלאס פדדית קאוומכ וכללית דארכ כאלי

מדוע הכחדת אומתך, נהרס זבולך בלי מקום

 

האדא מא עמלת לדדי מא עמלו עמאלי

ענהו, כך עוללתי לאלה אשר לא עבדו עבודתי

 

אממא אנא כאפר בללאה מתלי

אמר לו המלך, הלוא אני כופר, ולא באלהותך אמונתי

 

אילכ כתתפת ידדייא, וונתא תגפר לכטייא

ואם ידי לאחור אכבול, ותבטל כל קנס ותכפר מעלי

 

ופהאד לרוואח דדי קתלת נתי תסמח

ועל הנפשות האלה שהרגתי, תעביר מחילתך מעלי

 

פי תנאדהו לאבות וזאוו לנביא, בססרע אטלב יספע ללאה רבבי

נתעוררו האבות ובאו לנביא, התחנן לתפילה ואולי האל

 

חין ראה מולאנא קאל, אטלב ייא חאביבי

כאשר ראהו ריבוננו אמר לו, בקש יקירי הנביא

 

קאללו טלבת מננכ תעפי עלא תבקיית צאבי

אמר הנביא, משאלתי היא, יהמו רחמיך על שארית התינוקות

 

חין סמעו אלמלכייא, אוצייחו בננדיב אולבכא

וכאשר שמעו המלאכים, צווחו במספד ובכיות

 

חתתא סוואדו שמאוות וותקוואוו לרייאח

נתקדרו פני שמים, ונתעצמו בסופות

 

חמקו אטטיור פי סמא והוואוו, עלא בית לקודס מן כתרת אדדאוו

חגו הציפורים ברקיע וריחפו מעל המקדש מרוב אורו וחילו

 

נכלאת ייא חצרא ווקאוומהא נזלאוו

אויה לנו כי נחרב, וכל משכימי פתחו הוגלו מזבולו

 

וולחוש וותעאלב פי יירעאוו באיין לומאם יינדללו

שועלים ותנים יהלכו בו, ובין האומות העם יושב בשפלו

 

וופלשעאב יינקטלו, יידפלו פי אוזזההום עסייא ווצבאח

במורדות ההר ייהרגו, יירקו בפניהם השכם והערב

 

זינאת ליהום שאעא קאלו הייא, וואלא ערפו ללאה מול דדונייא

יפתח להפ שעתם התגאו בכוחם, וכבר לא ידעו מנהיג העולם

 

בוה בוה מא זרא בלקום לעממייא, אללי מא קבלו כלאם נביא זכריה

אוי ואבוי על אסון זה העם, לא קיבלו תוכחת זכריה נביאם

 

כול יום כאן יזיהום, וכא יבררח עליהום

בכל יום הופיע בינותם, חוזר וקורא חזונו בקולות

 

תכבבע פי סארייא, וונצרוה כיף נציר אללוואח

ומזעמם טמן עצמו בעמוד, נסרוהו כנסירת הלוחות

 

קאלו לומאם לכיר נקטע עליהום, לבהז וונאוור ללי כאן עליהום

נתחלשו העמים כי חדלה השפעתם, הועד הוד הזוהר שננסך ךהם

 

ווליום ייא חצרא קתלו נביהום, וסארו לעביד ייחכּמו פיהום

והיום ברוע מעלל רצחו נביאם, עבדים זרים מושלים בהם

 

אללאה ייא רבבי תפאזלי קלבי

אלוהים הרחב דעתנו אמצנו וחזקנו

 

פי קריב תרסללננא למשיח

ובקרוב שלח לנו משיח צדקנו

 

אילאכ ייא רבבי טלבת בננייא

ממך אלוהי, אבקש בקשה חנונה בתמימות

 

תכליהום כיף כלית בית המקדש דגייא

החרב אויבינו, כפי שהמקדש הרסת במהירות

 

ווחנא נייתנא אילאכ קווייא, תאמר עלא בית המקדש תנזל מבנייא

בטחוננו בך עצום הוא, צווי וירד מקדשך בנוי לתלפיות

 

וויזיוו בני משה, ויזמעו כלל מן הווא גאשי

ויבואו אנשי בני משה, וייקבצו המוני נפוצות

 

בזהר מן כאלק לכסוד מעא אררוואח  

בעוצמת יוצר הבריות ונשמות ורוחות

 

סוף הקצידה

 

 

 

הפזורה היהודית ספרדית אחר הגירוש

גירוש ספרד

במקביל לשימור הערכים החברתיים הישנים שימרו גולי ספרד ופורטוגל גם את הערכים והתפיסות שהיו מקובלים בספרד ערב הגירוש על טיב ההנהגה הראויה ועל דמותם של המנהיגים הראויים. בצד נאמנות זו לערכים הישנים, שאולי אפשר לראותה כהתייצבות וכהתברגנות של חברת המגורשים, היו כמובן השפעות מסוג אחר על חברה זו.

השפעות אלה היו לא פחות מהותיות וחשובות והן נבעו מהשפעות הסביבה העותמאנית על תרבותם ועל אורחות חייהם של המגורשים.

התכשיטים והבגדים היו כאופנת עשירי הארץ המוסלמים, והנשים מהיהודיות חיקו באופנתן את הנשים המוסלמיות. השירה הושפעה מן השירה הערבית והטורקית, והמנגינות והלחנים – מן הלחנים הספרדיים ומן המנגינות הטורקיות. הטעם של יוצאי ספרד בכל תחום של תחומי החיים הושפעה מסביבתם הטורקית. וזה לשונה של שאלה שהופנתה לחכם שלוניקאי :

שמעון שרוצה לשנות מנהג ביתו, שהיה לו עש עכשיו ממיטתו ככילה וסדיניו תלויות לפניה כמנהג – ועכשיו רוצה לבנות במקומה אצטבא הנקראת סופה ולהציע עליה מיטתו כמנהג תוגרמה בלא כילה וסדינין תלויות, אלא בכל יום מגביהין וכופלין הכרים והכסתות באלמאריז הבנוי בסוף הסופה הנזכרת, כמנהג התוגרמים ואשתו מעכבת. ועל זה רבו הקטטות ביניהם.

אותו פלוני טוען " שגם מנהג העיר, שהרי כמה אנשים מבני העיר נוהגים כן ". גם החכם המשיב על שאלה זו לא היה שבע רצון מן הנוהג החדש וראה בו פגם בצניעות. אולם כוחה של האופנה גבר על ההסתייגויות ממנה.

המקורות שלפנינו, מן המאות 16 – 18 מתארים בפירוט את פועלם של יהודים המשמשים כרקדנים, לוליינים, מפעילי זיקוקי דינור, קבלני שמחות, מרפאים עממיים, נשים המטפלות בחולים בשעת מגיפה ועוד – כל אלה במסגרותיה של החברה המוסלמית או הנוצרית באימפריה העותמאנית.

השכבות העממיות בחברה היהודית משתתפות בעליות לרגל של המוסלמים למקומות מרפא ולשאר מקומות הנושאים עימם " סגולה " זו או אחרת. הן חיות את חיי היום יום בשיתוף קרוב עם החברה הסובבת, משתתפות בחגיגות הבייראם ובשאר אירוע שמחה עם יתר האוכלוסיות. ויש נשים העוסקות בכישוף ובריפוי של לא יהודים הנזקקים להן.

נמצא, שעם חלוף השנים נתנו הסביבה וערכיה את אותותיהם בצאצאי המגורשים, ומה שהיה יפה ונאות בעבר שוב לא היה לטעמו של האדם בהווה. כך היה בתחום המנהגים, והתפיסות והערכים השונים, וכך אף בטעם הספרותי והמוסיקלי.

בצד השמירה הקפדנית של המורשת של העבר, חדרו רוחות חדשות. השתנה הלבוש, השתנתה התרבות החומרים ולעתים התחלפה גם שפת הדיבור. שהרי בלא ידיעת התורכית לא הייתה דרך לניהול משא ומתן ולקיום כלכלי סביר.

המורשת והתרבות הספרדית הוסיפו להתקיים וגם ההזדהות עימן הייתה גדולה, אולם הן התעמעמו משהו והתגוונו. גם חברת מהגרים יהודית, שהייתה בעלת תודעה עצמית מפותחת ביותר, אשר שוֹרשה מקרקע צמיחתה ונשתרשה במהירות מפליאה בקרקע החדשה, לא הייתה פטורה מכגון אלה, בפרט בשכבותיה הנמוכות אך הרחבות.

בהכללה ניתן לומר, שבני השכבות הכלכליות הגבוהות ביותר מזה, והנמוכות ביותר מזה, הם אלה שנתערו ביות בחברה העותמאנית ובאורחותיה התערות זאת אף הביאה לעתים להמרת הדת לאיסלאם, בעיקר בשכבות הנמוכות של החברה היהודית.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יולי 2015
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר