מורשת יהדות מרוקו

הנגיד לא היה רק משרת הקהל ומוציא לפועל, אלא גם שליש שיש בידו כח להכריע בשאלות קלות על דעתו בלבד. בידו ליזום כנס יחידי הקהל להכרעת שאלות חמורות.אף שסמכותו הוא יונק משבעה טובי העיר הרהי שהרבה תלוי באופיו ובאישיותו, ויכול היה להקנות לעצמו מעמד שלטוני של ממש.

. תעודה מספר 114

התר"ך – 1860

בהיות אמת וצדק כי לעת בזאת כאשר חלפו הלכו להם רוב בעלי דיעה חכמים ומנהיגים סעו המה למנוחות ונשארו קהל עדתינו כאוניה בלי חובל ואין מי שישגיח ויפקח על עסקי צבור ובכל עתצ שיהיה איזנ מעמד לדרוש ולתור באיזה עסק מצרכי הקהל פרטי או כללי אין איש שם על לב.

וכל אחד פנה לדרכו פנה ובהתאסף ראשי עם הם הבית דין צדק והנגיד המעולה החכם החשוב כבוד הרב יעקב אדהאן י"ץ ושולח שלוחיו לקרוא עשירי עם עד אפילו מאה שלוחים כל אחד ואחד מבקש למצוא עליה להפטר מלבוא את הקדש כי כן דרכם וכן בכל ענין הן על השררה הן של צרכים אחרין ואין דורש ואין מבקש.

וכמעט נשארנו כצאן אשר אין להם רועה, והן היום העיר ה' את רוח הנגיד הנזכר ואסף איש טהור את כל יחידי קהלינו עם כל הבת דין ישמרם אל לבית הכנסת הי"ג ויקרא באוזניהם את כל הדברים האלה לפרוץ גדר. מהיום הזה והלאה לתקן בקיעי עירנו כי כן חובה מוטלת על מי שישי ספק בידו לעשות ככל יכולתו ולא תוכל להתעלם כתיב.

ואחר הרבות אמרים לראות אופן המועיל לתועלת כללות ופרטות הקהליה הקדושה י"א עלתה הסכמתם שיבחרו להם מיחיד הקהל שלשה עשר אנשים להיות כל ענייני העיר וצורכי צבור נחתכים על ידם ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע.

הלא המה פלוני ופלוני יובן בכל פרט מפרטי צרכי התבור ישלח אחריהם הנגיד י"ץ וישאו ויתנו בדבר במועצות ודעת עד יגמר הדבר בכי טוב ולהיות שקשה הדבר לשמוע שבכל זמן ובכל ענין יצטרך הנגיד לאסוף את כל י"ג האנשים הנזכרים לכן בחרו להם מהי"ג הנזכרים חמשה אנשים הלא המה פלוני ופלוני.

יובם שכל הדבר הקש/ה שהוא לצורך כללות הקהל יהיה במושב זקנים ובהתאסף כל הי"ג אנשים הנזכרים וכל הדבר הקטון שהוא לצורך איזה פרט מהקהל הן לאיזה תפיסהבר מינן הן לאיזה עניין אחר ישלח הנגיד אחרי החמשה אנשים הנזכרים אשר נקבו בשמות.

וכאשר תעלה הסכמתם כן יקום אם יהיה איזה דבר שצריכים לשתף בו הדיבור עם השר עז"א חיובא רמייא על החמשה אנשים ללכת עם הנגיד י"ץ באשר ילך ובכן הסכימו רוטב הקהל י"ץ במעמד הבית דין צדק לאשר ולקיים ההסכמה הנזכרת בל תמוט עולם ועד וקבלו עליהם להיות הי"ג אנשים הנזכרים מפקחים על כל ענייניהם וצורכיהם דבר קטון וגדול ואחרי דבריהם לא ישנו.

וכל איש אשר ימרה את פיהם לבלתי שמוע אל ההסכמה הנזכרת ויקום לערער על איזה פרט מהפרטים אשר יסכימו עליו הי"ג אנשים הנזכרים או החמשה אנשים הנזכרים מעתה ומעכשיו הרשות נתונה ביד הנגיד הנזכר והאנשים הנזכרים ליסרו ולהענישו יסורי הגוף ועונש ממון כפי ראות עיניהם.

גם הואילו לבאר שאם בר מינן אירע לאנשים הנזכרים איזה הפסד ודררא דממונא מחמת עסקם בצורכי צבור על כללות הצבור ליהדר דלא לימטנהו כי אם ריוח והצלחה מרובה, וכל הפורץ גדר הסמה הנזכרת מלבד עי ענוש יענש כאשר ישיתו עליו הבית דין צדק.

והנגיד ויחידי הקהל י"ץ ונוסף גם הוא כי הור בכלל ופורץ גדר ישכנו נחש ושמע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה ונגע לא יקרב באהלו כן יהי רצון ולראיה שכן עלתה הסכמתם י"ץ חתומים פה בסדר וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל ובשנת ישיש עלךיך אלהיך לפ"ק וקיים.

העידונו על עניין עניין בקניין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל פלוני ופלוני ופלוני ובכוח הקנין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם חיוב גמור מעתה ומעכשיו שבכל עת שישלח אחריהם הנגיד הנזכר על איזה פרט מצורכי צבוא קטון וגדול חייבים לבוא אצלו למעמד ההוא .

וכל איש אשר לא יבוא מהם לעמד בלכת אליו השליח מעתה ומעכשיו חייב עצמו לפרוע חיד הנגיד הנזכר לזכות השר עו"א סל עשרה מתקאלים כסף טוב קנס שלא כדין זולת אם יהיה לשום אחד מהם איזה אונס הניכר אזי פטור הוא מהקנס הנזכר ונגמר הכל בקנים שלם ושבוע חמורה מיד האנשים הנזכרים ולראיה על הכל חתומים פה בזמן הנ"ל והכל שריר ובריר וקיים.

כן נמצא כתוב בכתב ידו של הרב רפאל משה אלבאז ז"ל

סוף תעודה מספר 114

בהו'

יום ה׳ לסדרת וה' הצליח דרכי אתן ש' אקראך כי תענני

אילן ששרשיו מרובין רבים ועצומים עפיה שפיר ואנביה. אילן נאה דלביש מדה שקול כרובה של סנהדרין, מהדר מן המהדרין כרכא דכלא ביה. אילן לסמוך עליו סמוכין דרבנן. עוקר הרים וטוחנן. דין הוא הדר. בקודש נהדר מעלת הרב המובהק ונוגה לו ברק. המתחסד עם קונו כמוהר״ר ר׳ עמרם אלבאז נרו׳ יאיר ויזהיר כזוהר הרקיע וכעצם השמים לטוהר עד ובא לציון נואל ולשביי כיר'

חיים מדבר שלום שלומי אמוני מלמעלה מנה ותפילתי על חכם לפני השוכן בציון והבוחר בירושלים למען יאריך ימים ושנות עולמים והיה עלהו רענן. שקט ושאנן. ששים ושמחים. במשכנות מבטחים כיר'. עיט לדבר להגיד למניר׳ מאשר לשלומינו כי טוב הוא. ושבוע שעברה אספתי את שלומם מפי בנו חמודו וששתי ושמחתי מידיעת שו״ט כי יהיה תמיד. ואבוא היום להגיד לרו״ם כת"ר בכתב מע' הרב המו׳ כמוהרר׳ ר׳ עמור אבוטבול היי ומשם יבין סתום מן המפורש במה אנן קיימי יציבא בארעא והעיקר מה שרומי ישתדלו בכל עת ותעצומות להפר עצת המרגלים להיות לנו לפה לכבוד ארץ הקדושה ורבניה וחכמיה ולקדושים אשר בארץ אבותינו הקדושים ויעא: והא ודאי כי וו אינה צריבה לפנים כי על גדולי ישראל מוטל להבין האמת ולהסיר המבשילה בטחתי באהבתו אותנו. שכ״י וכ״י ושכמ״ה. אלא מעתה לבניו היקרים ולכל המסתופפים בצלו בצלא דמהימנותא. ר״ש להגביר החי המש״נ רצוי הנגיד המפואר סי׳ יאושוע אלבאז ר״ש לידין׳ ואור עינינו נטע נעמן גובר ונאמן הנובר המפואר סי׳ אליהו בוטבול ריש לידיך ואור עינינו החכם השלם הדומי הרב ועצום פקידינו וגוברינו של עיקות׳ ירוש׳ תו׳ ר׳ רפאל מאמאן. רו״ש בתוארי וחי״ן נא גבור שישיביני הוא והרב ר׳ עמור היי ובה אדע כי מצאתי חן כדי נאה׳ עה׳ קטיני הבא מדנית יאודה מגויית הארי שרעל דאתי מגוע היחס

מרדכי חיים בכמוה״ר יוסף ס״ט

במקביל לשימור הערכים החברתיים הישנים שימרו גולי ספרד ופורטוגל גם את הערכים והתפיסות שהיו מקובלים בספרד ערב הגירוש על טיב ההנהגה הראויה ועל דמותם של המנהיגים הראויים. בצד נאמנות זו לערכים הישנים, שאולי אפשר לראותה כהתייצבות וכהתברגנות של חברת המגורשים, היו כמובן השפעות מסוג אחר על חברה זו.

השפעות אלה היו לא פחות מהותיות וחשובות והן נבעו מהשפעות הסביבה העותמאנית על תרבותם ועל אורחות חייהם של המגורשים.

התכשיטים והבגדים היו כאופנת עשירי הארץ המוסלמים, והנשים מהיהודיות חיקו באופנתן את הנשים המוסלמיות. השירה הושפעה מן השירה הערבית והטורקית, והמנגינות והלחנים – מן הלחנים הספרדיים ומן המנגינות הטורקיות. הטעם של יוצאי ספרד בכל תחום של תחומי החיים הושפעה מסביבתם הטורקית. וזה לשונה של שאלה שהופנתה לחכם שלוניקאי :

שמעון שרוצה לשנות מנהג ביתו, שהיה לו עש עכשיו ממיטתו ככילה וסדיניו תלויות לפניה כמנהג – ועכשיו רוצה לבנות במקומה אצטבא הנקראת סופה ולהציע עליה מיטתו כמנהג תוגרמה בלא כילה וסדינין תלויות, אלא בכל יום מגביהין וכופלין הכרים והכסתות באלמאריז הבנוי בסוף הסופה הנזכרת, כמנהג התוגרמים ואשתו מעכבת. ועל זה רבו הקטטות ביניהם.

אותו פלוני טוען " שגם מנהג העיר, שהרי כמה אנשים מבני העיר נוהגים כן ". גם החכם המשיב על שאלה זו לא היה שבע רצון מן הנוהג החדש וראה בו פגם בצניעות. אולם כוחה של האופנה גבר על ההסתייגויות ממנה.

המקורות שלפנינו, מן המאות 16 – 18 מתארים בפירוט את פועלם של יהודים המשמשים כרקדנים, לוליינים, מפעילי זיקוקי דינור, קבלני שמחות, מרפאים עממיים, נשים המטפלות בחולים בשעת מגיפה ועוד – כל אלה במסגרותיה של החברה המוסלמית או הנוצרית באימפריה העותמאנית.

השכבות העממיות בחברה היהודית משתתפות בעליות לרגל של המוסלמים למקומות מרפא ולשאר מקומות הנושאים עימם " סגולה " זו או אחרת. הן חיות את חיי היום יום בשיתוף קרוב עם החברה הסובבת, משתתפות בחגיגות הבייראם ובשאר אירוע שמחה עם יתר האוכלוסיות. ויש נשים העוסקות בכישוף ובריפוי של לא יהודים הנזקקים להן.

נמצא, שעם חלוף השנים נתנו הסביבה וערכיה את אותותיהם בצאצאי המגורשים, ומה שהיה יפה ונאות בעבר שוב לא היה לטעמו של האדם בהווה. כך היה בתחום המנהגים, והתפיסות והערכים השונים, וכך אף בטעם הספרותי והמוסיקלי.

בצד השמירה הקפדנית של המורשת של העבר, חדרו רוחות חדשות. השתנה הלבוש, השתנתה התרבות החומרים ולעתים התחלפה גם שפת הדיבור. שהרי בלא ידיעת התורכית לא הייתה דרך לניהול משא ומתן ולקיום כלכלי סביר.

המורשת והתרבות הספרדית הוסיפו להתקיים וגם ההזדהות עימן הייתה גדולה, אולם הן התעמעמו משהו והתגוונו. גם חברת מהגרים יהודית, שהייתה בעלת תודעה עצמית מפותחת ביותר, אשר שוֹרשה מקרקע צמיחתה ונשתרשה במהירות מפליאה בקרקע החדשה, לא הייתה פטורה מכגון אלה, בפרט בשכבותיה הנמוכות אך הרחבות.

בהכללה ניתן לומר, שבני השכבות הכלכליות הגבוהות ביותר מזה, והנמוכות ביותר מזה, הם אלה שנתערו ביות בחברה העותמאנית ובאורחותיה התערות זאת אף הביאה לעתים להמרת הדת לאיסלאם, בעיקר בשכבות הנמוכות של החברה היהודית.