ארכיון יומי: 27 באוגוסט 2015


דון יצחק אברבנאל-בנציון נתניהו

    דון יצחק אברבנאל

            לימודים וניצני יצירה ספרותית

תקופת מלכותו של אלפונסו החמישי נחשבת לתקופת פריחה בתולדות יהודי פורטוגל, ובהערכה זו יש אמת מרובה. אף על פי כן תהיה זוועות לקבוע שעם עלייתו של אלפונסו לשלטון חל שינוי יסודי במעמדם של היהודים. התרשלותו של הכתר באכיפת חוקים נגד היהודים נראתה לעין מראשית שלטונו של אלפונסו, אך לא ארכו הימים ורישול זה עורר עליו את מחאתו היעילה של הקורטס.

ב 1451, בקורטס שנתכנס בסַנטארֶם, חידשו את החוקים שחייבו את היהודים לשאת תו הכר ואסרו עליהם לדור מחוץ לתחומי שכונתם.

חוקים דומים הוצאו מזמן לזמן שעשור שלאחר המועד הנזכר, ורק בשנים שלאחר מכן חש עצמו אלפונסו חזק די הצורך כדי להתעלם מעמדת הקורטס לגבי שאלת היהודים. חוקים דומים הוצאו מזמן לזמן בעשור שלאחר המועד הנזכר, ורק בשנים שלאחר מכן חש עצמו אלפונסו חזק די הצורך כדי להתעלם מעמדת הקורטס לגבי שאלת היהודים.

כתוצאה מכך אפשר לחלק את מלכותו הארוכה של אלפונסו מבחינת עמדתה לגבי היהודים לשתי תקופות שוות בקירוב, הראשונה, שנמשכה עד אמצע שנות השישים, שבה עדיין הייתה מדיניותו של פדרו בתוקפה, אף כי יעילותה נתמעטה בהדרגה, והשנייה, שנמשכה עד מותו של אלפונסו, שבה ניהל המלך בגלוי מדיניות פרו יהודית גמורה והחלטית.

אף על פי שבתחילת מלכותו תמך אלפונסו רשמית בחקיקה שהייתה עוינת ליהודים, לא נעלם ודאי יחסו השלילי לחקיקה זו מעיניהם של ראשי היהודים בפורטוגל. הבולט בין המנהיגים אלה באותם הימים היה דון יצחק . טמנם אין עדויות ברורות על פעילותו, אך גם מן החומר הדל העומד לרשותנו ברור, שלפחות בשנות השישים היה דון יהודה אישיות ידועה ורבת השפעה, וכן שעמד בראש הקהילה בפורטוגל. מאחר שדון יהודה לא נודע כרב או כמומחה למקצועות היהדות, יש להניח שזכה למנהיגותו בגלל מעמדו החברתי והמדיני, וביתר בירור, בגלל יחסיו עם החצר.

אבל פיתוח קשרי ידידות עם חצר המלוכה לא היה אפשרי באותו זמן, אלא אם כן נסתייע על ידי הדוכס בראגאנצה, שהייתה לו השפעה מכרעת על המלך והיה גם הכוח הראשי במינהל. מעובדות אלו רשאים אנו להסיק, שהידידות המיוחדת שציינה, כפי שנראֶה, את יחסיו של דון יצחק בשנים מאוחרות יותר עם נסיכי בית בגאראנצה, הייתה המשך למערכת יחסים משפחתית, שאביו, דון יהודה, התחיל מפתח בימי הדוכס הראשון של באראגנצה.

כבנו של חצרן יהודי אדיר כוח הורגל יצחק מילדותו לבקר ב " היכלי מלכים ונסיכים, וחינוכו הותאם לשכבה החברתית שעמה נמנתה המשפחה. ועם זה גם נועד להכשירו בבוא העת לרשת את תפקידיו של אביו. היו אלה הימים שבהם חדרה תרבות הרנסנס לתוך פורטוגל מכמה צדדים, ועם נושאי דגלה התקיפים ביותר של התנועה החדשה נמנו אנשים ממשפחת המלוכה.

דון פדרו היה איש רנסנס מובהק, והוא הדין במלך, אלפונסו החמישי. לימוד הלטינית והקלסיקנים הרומיים היווה, אפוא, חלק מחינוכו של אברבנאל. התמצאותו בכתביהם של ההיסטוריונים והוגי הדעות המדיניים, ובכללם יוצרי תורות המוסר של רומא, התמצאות שניכרת היטב בכתביו, באה לו, אפוא, בירושה מאותם הימים, והרושם שהטביעו אלה, בייחוד סנקה וקיקֶרו, על התפתחותו הרוחנית, היה עמוק ובלתי נמחה.

יתר על כן, ידיעותיו בלטינית אפשרו לו גם להעמיק, כשנטתה מגמת חשיבותו מתחומי הרנסנס, בכתביהם הסכולסטיקנים הנוצריים של ימי הביניים ובחיבוריהם של אבות הכנסיה.

המחצית הראשונה של המאה ה-15 עֵדה הייתה לא רק לריבוי העניין בקלסיקנים אלא גם להתקדמות ניכרת וחשובה בספרותה הלאומית של פורטוגל. רוחה המוגברת של הלאומיות הפורטוגלית ביקשה לה ביטוי בלשון הלאומית ופיתחה צורות ספרותיות מעודנות שזכו להערצה כללית. לא עברו ימים רבים והשירה הלירית של פורטוגל נחשבה למעולה בכל רחבי חצי האי, ובו בזמן הגיעה אמנות הכתיבה ההיסטורית בפורטוגל לשכלול יחיד במינו. הייתה זו התקופה של פֶרנאן לופֶס, הידוע כ " אבי ההיסטוריה הפורטוגלית, שחיבוריו ההיסטוריים נמנים בדרך כלל עם המעולים שבספרי הקורות האמנתיים ונוסכי ההשראה של ימי הביניים.

אברבנאל ודאי הכיר  אישית את לופס, מזכירו של האינפאנטה פרננדו, שעמו קיים דון יהודה קשרים הדוקים, ויש מקום להניח שלופס וחיבוריו ההיסטוריים עוררו באברנאל את העניין הרב בהיסטוריה, שהוא מגלה לעתים קרובות כל כך בכתביו. בדומה לשאר בני מרום העם של פורטוגל, ודאי שאף יצחק, וגם הגיע, לידיעה יסודית בפורטוגלית, ואין ספק שגם שלט במידה דומה בקסטיליאנית.

מסקנה זו מתבקשת משתי העובדות הבאות, הוא היה בן למשפחה בעקרה מקסטיליה, והקסטליינית  הייתה לשון מקובלת בחוגי המשכילים והברונים של פורטוגל. הואיל והיסטוריונים היו באותו זמן ראשי מייצגיה של הספרות הקסטיליינית, אים ספק ששליטתו בלשון הקסטיליינית תרמה אף היא לידיעותיו הכללית בהיסטוריה ולפיתוח השקפותיו ההיסטוריות.

 לטינית, פורטוגלית וקסטיליינית היו, אפוא, שלוש הלשונות האירופיות שהיו שגורות בפיו ובכתיבתו של דון יצחק אברבנאל. אולם ספר אם הצטיין באחת מהן משהצטיין בעברית, שהרי משחר ימיו גילה שליטה בעברית, שאינה רק מפתעת בחיותה וביופייה, אלא מעידה גם בקיאותו בחיבורי כל התקופות של הספרות העברית.

יתר על כן, בעברית ודאי קיבל את הכשרתו הבסיסית בכל המקצועות שהיוו את תוכנית הלימודים שלו. תוכנית זו כללה, בהתאם למסורת שהיית רווחת בין משכילי היהודים בזמנו, לא רק את לימוד חיבוריהם של גדולי הפילוסופיה היהודית, אלא גם את לימוד התורות של קודמיהם היוונים והערביים, ביחוד של אריסטו, אבן רושד ואבן סינא.

כמו כן כללו לימודיו את מדעי הטבע, כלומר רפואה ואצטגנינות. בכתביו מגלה אברבנאל ידיעה בתיאוריות רפואיות שהיו מקובלות בזמנו, וכן הכרות עם יסודות האסטרולוגיה, מקצוע שהיה קשור באותו זמן ברפואה, ונחשב בפורטוגל למדע שאין עליו עוררים. אולם אברבנאל לא נועד להיות רופא או אסטרולוג. על פי טבעו היה תיאורטיקן וסופר, וכושרו האינטלקטואלי וכן כישרון הכתיבה שלו התגלו במלואם בחיבורו הפילוסופי הראשון, שכתב ודאי כשהיה רק קצת למעלה מבן עשרים.

הייתה זו מסה שנקראה " צורות היסודות ", ושמה הולם את תוכנה. במסה זו ביקש אברבנאל לקבוע את הצורות, או בעצם את התכונות המהותיות של היסודות, אש, מים אוויר ועפר, שמהם מורכב לפי אריסטו, העולם הארצי. אין בו בחיבור זה שום דבר שמעיד על השפעתה של איזו השקפה דתית או אפילו על עניין בהשקפות דתיות. אנו מוצאים בו את הכלל של אריסטו המוצג כמושכל הראשון, " אין הטבע עושה דבר ללא מטרה ", הטבע : לאלוהים אין שום זכר. אין שום ציטוט מן המקרא, ובעצם גם לא משום מקור דתי יהודי. הפילוסופיה מוצעת כאן בצורתה היוונית הטהורה, פילוסופיה מבוססת לא על דוגמה דתית, אלא על היגיון קר, הֶקשים  והסתכלות.

? Comment les Juifs ont-ils pu survivre dans de telles conditions

Il etait une fois le Maroc

david bensoussanTemoignage du passe judeo-marocain

David Bensoussan

Le vicomte Charles de Foucauld qui a traversé le Maroc déguisé en Juif, ne s'attendrissait guère sur leur condition lorsqu'il écrivait dans Reconnaissance au Maroc : « Sans sécurité, ni pour les personnes ni pour les biens, ils (les Juifs de Bled es-Siba) sont les plus malheureux des hommes. Paresseux, avares, gourmands, ivrognes, menteurs, voleurs, haineux surtout sans foi ni bonté, ils ont tous les vices des Juifs de Bled Al-Makhzen, moins leur lâcheté. Les périls qui les menacent à toute heure leur ont donné une énergie de caractère inconnue à ceux-ci et qui dégénère parfois en sauvagerie sanguinaire… J'écris des Juifs du Maroc moins de mal que je n'en pense; parler d'eux favorablement serait altérer la vérité; mes observations s'appliquent à la masse du peuple : dans le mal général, il existe d'heureuses exceptions, mais ces modèles sont rares et on les imite peu

En 1892, l'écrivain britannique Budgett Meakin décrivit en ces termes la condition des Juifs de l'intérieur – et non ceux des familles marchandes des grands ports : « Depuis le jour de sa naissance jusqu'au jour ou la trace de sa dernière demeure a disparu, l'Hébreu du Maroc est méprisé et avili

Dans son ouvrage Travels in North Africa publié en 1927, Nahum Slouchz dépeignit la vie des Juifs montagnards de l'Atlas : « A Tasemsit… le bonheur et le confort ne valaient que pour le Musulman. Le Juif devait se contenter d'une misérable hutte et de guenilles, tout en étant soumis à toutes les humiliations que la malveillance et la méchanceté du Musulman parviennent à concevoir  Les Juifs étaient soumis à des extorsions et des exigences sans nom… Ainsi, lorsque le caïd d'Unila exigea un paiement important que les Juifs ne furent pas à même de percevoir, toute la population juive, incluant femmes, enfants et rabbins, furent envoyés couper du bois dans les forêts… A Tililit, tout ce que le Juif possédait appartenait au caïd qui avait droit de vie ou de mort sur ses sujets. Il pouvait les mettre à mort sans que pour autant il n'en soit châtié. Il pouvait s'il le désirait, les vendre même.» De bien plus d'une manière, le caïd était tout puissant envers ses sujets qu'ils soient Juifs ou Musulmans. Mais, ajouta Slouchz, « le plus méchant et le plus insignifiant des nègres traite le Juif comme s'il était un paria

Ajoutons toutefois que l'écrasante majorité des voyageurs admiraient la beauté des femmes juives. Même ceux qui avaient des idées préconçues sur les Juifs étaient tentés de dire, tout comme les officiers d'Holopherne dans le Livre de Judith : « Comment mépriser le peuple des Hébreux dont les femmes sont si belles 

La survie des Juifs du Maroc demeure un mystère. Il aurait suffi d'émettre une simple formule de foi pour devenir musulman et quitter l'opprobre. Il y eut des périodes de famine durant lesquelles les Juifs affamés furent incités à se convertir à l'islam en échange d'un morceau de pain. Durant la crise de famine de 1606, il y eut 2 000 apostasies; de même, en 1723, il y eut 1 000 apostasies. Il aura fallu une foi et une patience à toute épreuve pour espérer qu'un jour, la Rédemption viendrait pour continuer à vivre conformément aux Écritures hébraïques dans l'attente de la venue des temps messianiques. Dans son quartier, le Mellah, le Juif retrouvait toute sa dignité et baignait dans une vie culturelle et spirituelle riches. Pourtant, la surpopulation était grande et l' autorisation d'agrandir le Mellah était loin d'être automatique. Même la permission de construire un bain public dans le Mellah de Fès en 1837 et en 1898 fut refusée afin de maintenir un certain état d'infériorité. La Revue du monde musulman du mois de septembre 1909 contient une analyse des réponses des hommes de religion musulmane portant sur cette question, analyse fort révélatrice de leur état d'esprit

מנהגי ראש השנה אצל יהודי מרוקו – רפאל בן שמחון-שבעת מיני ירקות (סבע כ׳דארי)

פתיחת ההיכל של הפרנסהראש השנה

את תפילת שמונה עשרה (העמידה) של הימים הנוראים, נהג ה״מסדר״ לאומרה בקול רם כאשר שאר המתפללים עוזרים לו בלחש, זאת כנראה כדי להוציא ידי חובה את אלה שאינם יודעים להתפלל.

את פתיחת ההיכל של הפרנסה לא נהגו למכור, הרב של בית־הכנסת אשר שימש בימים הנוראים כשליח ציבור, הוא שפתח בעצמו את ארון הקודש וקרא בקול בוכים, את המזמור ״לדוד מזמור, לה׳ הארץ ומלואה״ (תהלים כד), קהל המתפללים חזר אחריו בקול רם, בידיים פתוחות ובהתלהבות עצומה.

אולם כאן בארץ, יהודי מרוקו אימצו את המנהג של קניית זכות פתיחת ההיכל ומשלמים דמים מרובים בעד ״פתיחת ההיכל של הפרנסה״, הם מייחסים לה חשיבות רבה. הם יקנו את ״פתיחת ההיכל״ בכל מחיר בהאמינם כי פעולה זו ואמירת המזמור, מבטיחים לאדם, שלא יחסרו מזונותיו כל השנה.

בסיום התפילה, מברכים איש את רעהו בברכה ״תזכו לשנים רבות נעימות וטובות״. רבים מן המתפללים נשארים בבית־הכנסת אחרי תפילת ערבית וקוראים את המשנה – ״ראש־השנה, פרק א״. אחר־כך, באוירה עליזה ובמצב מרומם חוזרים הביתה, כל אחד מוקף בבני משפחתו, מוכנים לשבת מסביב לשולחן החגיגי ל״סדר ראש־השנה״ ולסעודת החג, כי כל אחד חייב להיות שמח וטוב־לב ואין יגון ואנחה בלילה זה, כדי לא לתת פתחון פה לשטן המקטרג על ישראל.

סדר ליל ראש השנה

בקרב רוב קהילות ישראל בעולם, נוהגים לאכול בליל ראש־השנה שורה של מיני ירקות ופירות המסמלים אושר וסימן טוב לשנה החדשה: לירקות אלו קוראים ״קדרת ירקות״. חז״ל נתנו סימנים שונים ל״סדר אכילת הירקות״ האלו, כמו ״תרד׳יי״, בר״ת- תמרים, רוגייא, דלעת, ירקות.. אחרים נתנו את הסימן ״קרכס״ת״, בר״ת- קרא, רובייא, פרתי, טלקא, תמר.

במשך הדורות התרחב מעגל זה של מאכלי ירקות ופירות ונוספו סוגים נוספים עם ברכות מתאימות. כל אכילת הירקות והפירות הם כאמור, כדי שהשנה תהיה מתוקה, לכן מתחילים את הסדר בדבר מתוק, כמו תמרים שהם גם מקבוצת שבעת המינים בהם נשתבחה א״י, אולם במרוקו, רבים נהגו להתחיל רק בתפוח עץ, שהוא לפי הקבלה, יותר רצוי.

במכנאס היו שנהגו להתחיל את הסדר מיד אחרי הקידוש. אחרים התחילוהו אחרי נטילת ידים והמוציא. ראוי להזכיר שבלילה זה, יין אדום לא יעלה על השולחן, כי אם יין לבן, כן נמנעים מלשתות משקאות חריפים, מאכלים חריפים כגון: פלפלים, צנון וכדומה, גם נמנעים מלאכול חמוצים מאכל ה״כוסכוס״ ״, כי אם דברי מתיקה. בליל ראש־השנה, הסוכר ממלא את מקומו של המלח ואת פרוסת הלחם של ״המוציא״ טובלים בסוכר.

שבעת מיני ירקות (סבע כ׳דארי)

נשי המג׳רב היהודיות נהגו לכנות את ״סדר ראש השנה״, בשם ״סבע כ׳דארי״-שבעת מיני הירקות. הטעם הוא שהמספר שבע הוא חביב ומקודש וגם ראש־השנה נחוג תמיד בחודש השביעי.

אלה המתחילים בתפוח עץ, טובלים אותו לפני האכילה בצלוחית הדבש או בסוכר  ומברכים ״יהי רצון. . . . שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. . . המהדרים בוחרים בתפוח בעל גוון אדום ולבן לרמז. . ״אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה, א. יח).

הערות המחבר : נוהג בחכמה, עמי ר, ערך ראש־השנה. ״אין אוכלין כוסכוס ואין טועמין צנונית בראש־השנה״.

מועד לכל חי, עמי קנד כותב שאין לטבול תפוח עץ בדבש, כי אם בסוכר, כי בעשרת ימי תשובה ראוי להחמיר שלא לאכול דבש.

שבעת מיני ירקות של משפחת משאש

לרב יוסף משאש זצ״ל היה סדר מיוחד משלו, אותו ירש מאביו ר׳ חיים זצ״ל עפ״י ספרו ״נשמת חיים״ וכך כותב:

בענין הסדר של לילי ראש־השנה, כדי לצאת כל הדעות וכל הספקות, נהגתי לקדש וליטול ידי ולברך המוציא ואח״כ לוקח מעט ענבים ומברך עליהם בורא פרי העץ כדי לפתור את כל פרי העץ, אח״כ לוקח פלח אבטיח או מלפפון ומברך בורא פרי האדמה כדי לפטור כל פרי האדמה שיש באותו סדר ואחר־כך עושה הסדר ככתוב במחזורים ומתחיל בתפוח עץ על־פי הקבלה ואומר יהי רצון השייכת לכל מין ואוכל וזו דרך ישרה. וכך מצאתי מנוח לכל הספקות.

הברכות על ״שבעת מיני ירקות״ של המשפחה, הן על: קרא ירוקה, קרא אדומה, אפונה, פולים, כרתי, סילקא, לפת.

על האפונה או אפונין, אומרים: יהי רצון. . . . ״שיכבשו רחמיך את עז אפך מעלינו ומעל כל עמך ישראל, ותפן אלינו ברחמים ושפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו״, אמן.

על הפולים – ״יהי רצון. . . . שיפלו אויביך ושונאיך וכל מבקשי רעתנו, תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן ותסמוך נפילתנו כדכתיב: סומך ה׳ לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים״.

על הלפת ־ ״יהי רצון. . . שילפתו דרכי אויביך ושונאיך וכל מבקשי רעתנו, ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו״ אמן.

יש עוד המוסיפים את הפסוק: ״למה פניך תסתיר, שהן ר״ת של ״לפת״, תשכח ענינו ולחצנו ".

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – י. בן עמי – רבי דוד הלוי דראע

רבי דוד הלוי דראע

רבי דוד הלוי דראע

יהודי הסביבה נהגו לעשות מחייא. המושל שם אסר עליהם זאת. לי היה רשיון כדי לעשות. קיבלתי אותו מהפחה אל גלאווי בליל ההילולה של ר׳ מאיר בעל הנס, אז היה אסור לעשות מחייא. יהודי אחר הביא מאתיים ושמונים ליטר מחייא. קניתי את זה ממנו. היה לי חדר בהר מרוחק כששים מטר. הסתרתי שם את המחייא וכיסיתי אותה בתבן. אותו אדם שהלשין עלי, הלך למושל ואמר לו שיש לי מחייא ומסר לו על מקום המסתור.

 סגנו של המושל בא אלי. ביקשתי ממנו שיבוא אתי למקום. לפני זה אני החבאתי את בקבוקי המחייא בגינה שלי, ומילאתי את אותו חדר בכלי עבודה. פנו ליצחק אלמליח וביקשו ממנו שיראה להם את דוד אוחיון בן-זואה. הם חשבו שאני אדם חשוב ובעל קומה. באתי. אמר לי המושל: מה עושה הצדיק לאנשים? עניתי לו: כל מי שסומא מתחיל לראות, אשה עקרה, או אם שבנים שלה מתים, נשארים בחיים כשהיא מבקרת כאן. גם לי קרה כך. סיפרתי לו כל מה שקרה לי. ביקש שאני אראה לו את בית-הכנסת. העליתי אותו וראו את הנס של ר׳ דראע הלוי. הוא בא לבקש נס מהצדיק. הוא היה מבקש לעשות צרות ליצחק אלמליח.

העליתי אותו לבית-הכנסת ואז אמרתי בליבי: או ר׳ דראע הלוי! הנה באתי לבקש ממך, אלהא דר׳ מאיר ענני. יא באבא ר׳ דראע הלוי! ומה עוד שאני ציוויתי לכל העניים שיישארו שם וכשאני אקרא בקול: וֹיוַה ר׳ דראע הלוי, שגס הם יענו אחרי: ויוה רבי דראע הלוי, ״זכותו תעמוד לנו ולכל ישראל אחינו״. ירד וראה את הקופות. הסברתי לו. אמר לי: אתה יודע שאשתי עקרה, אולי הצדיק יתן לה בן? אמרתי לו: אתה מושל עשיר מאוד, תביא שור וכן סולת. שחוט את השור, ועם הסולת נעשה כוסכוס. תן לי אלף פראנק כדי להביא מחייא ואחלק הכל לעניים. הוא ענה שזה אסור להביא מחייא. עניתי לו: סליחה, כאן אין איסור, ואז ענה ואמר לי: יש לך מאתיים ושמונים ליטר מחייא, אתה תראה לי איפה הם ואני… ראה הנס שהצדיק עשה למעני

היה יהודי בשם מלול, הוא היה עושה מחייא בדמנאת באופן חוקי. הלכתי והבאתי ממנו שמונים ליטר. קניתי בדמנאת והראיתי לו את הקבלות. שאל אותי: כמה אתה מוכר את המחייא? עניתי לו שהמחיר הרשמי הוא ארבעה ריאל אבל מי שרוצה לתת יותר נותן. שאל אותי: מי אתה? מה תפקידך? עניתי שאני ה׳מוקדם׳(השומר) של הצדיק דוד דראע והוא שקרא לי לכאן. נתן לי בנים שנשארו בחיים. אמר לי: האם הוא יכול לעשות שאשתי תלד? עניתי לו שכן, אם יעשה כל מה שאני אבקש ממנו… העליתי אותו לקבר הצדיק. מסר לי אלף פראנק. בצאתו ביקשתי מהעניים שיגידו: ויוה רבי מאיר בעל הנס ור׳ דוד הלוי. באו השוטרים וביקשו ממני שאני אענה למושל של האיזור הנמצא בדאר המכזן. חשבתי שאולי אינו רוצה לאסור אותי כאן בצדיק, שאולי בדאר המכזן הוא רוצה לאסור אותי. עליתי לעץ הצדיק, הדקל, ותפסתי את הדקל ואמרתי: באבא לוי, אני תמיד שר ואומר שזכותך רבה מאוד, מי שבא לר׳ דראע הלוי אף פעם לא יפחד ומי שנשען וסומך עליו. הלכתי אל המושל. אמר לי: הנה יושב כאן איש הטוען שלקחת לו אדמה עליה בנית בית-כנסת. אתה צריך להישפט אצלי בדמנאת. עניתי שאני מסכים. אמרתי לו שיזמין אותי לאחר ההילולה, אחרי חג שבועות. אותו מוסלמי אמר שלקחתי לו אדמה. הוא מכר לי חלק ואני הוספתי וזה ברשותו של הפחה. הלכתי ל׳קפטיין׳ ואמרתי לו שהצדיק הוא שביקש ממני לבוא, וגם הפחה אל גלאווי מפני שאני שומר על הר המלח שלו. עליתי אל קבר הצדיק ואמרתי: איך זה שרוצים לאסור אותי לבנות חדרים? הראה לי את הזכות שלך. אז חלה המוסלמי. חלה. הצדיק עמד עליו שיבוא לתת לי את המקום חינם כי אני הסכמתי לתת לו אלפיים ריאל ועכשיו קיבלתי חינם. אפילו הוסיף אבנים וחומרים אחרים. אז בניתי את החדר הראשון.

פעם הופיע הצדיק בחלומי ואמר לי: מדוע לכולם בנית חדר ולי טרם בנית? קום בנה לי ליד הדקל. למחרת התחלנו לבנות ואז מצאנו את הקבורה של הצדיק. אף אחד לא ידע את מקומה של הקבורה. איך עשיתי כדי למצוא אותה? כאשר הפרדנו בין הגבולות, התחלתי לחפור ליד הדקל שלנו, כי הצדיק אמר עשר אמות מהדקל, כך גזר פעם המלך. אז גם אני התחלתי לחפור לפי הגבולות האלה. חפרתי, רציתי לחפור יסודות ולא מצאתי על מה לבנות. אז מצאתי את הקבורה של הצדיק, אבן, עליה כתוב: ר׳ דוד הלוי ממגורשי סביליה, תאריך אולי 5050 או משהו אחר. לפי מה שכתוב רשום שהוא נפטר מלפני 550 שנה. אז כשמצאתי את הקבורה לא ביקשתי את עצתו של יצחק אלמליח. שחטתי פרה. במשך שנה קשרי עם י״א היו קרים, הוא כעס עלי ואמר איך מצאתי את הקבורה של הצדיק ולא שלחתי לו שיבוא. בא ר׳ יצחק אחר ואמר שאין מה לבקש מדוד בן-זואה. רק הצדיק ואלוהים נתנו לי את הזכות הזאת למצוא את הקבורה, וזה בגלל העבודה והטיפול והשמירה על הצדיק. אין לכם מה לבקש ממנו. אז התחילו לשלם לי ריאל אחד ביום. קיבלתי רבע ההכנסות של בית- הכנסת. כאשר ראה יצחק אלמליח שנכנס הרבה כסף, אמר לי: אל תעשה רע לצדיק, הצדיק נתן לך בנים שחיים, ואז קבעו שאקבל שלושת אלפים ריאל לחודש כדמי שמש, וכך במשך שלושים ושש שנה.

אשתו של המושל הצרפתי שהיתה עקרה ילדה בן והוא נתן לי אלף ריאל וערך סעודה גדולה. הניסים של ר׳ דראע הלוי רבים. עליו השלום. אשתי היתה הרה. ילדה בן בצדיק. הצדיק עצר אותו ברחמה שמונה עשר חודשים. הלכתי אל אברהם אלכטאט, אמר לי שאם אני רוצה שהילדים שלי יישארו בחיים עלי לעשות כפרה עגל ועגלה. אם זה בן ימות העגל, ואם זה בת תמות העגלה כדי שתישאר בחיים. וכך היה. הבת שלי נשארה בחיים והעגלה מתה ונשאר העגל. אז בקשר לאשתי שהתינוק נשאר עצור ברחמה במשך שמונה עשר חודשים, העגל נשאר, השמין עוד במשך תשעה חודשי ההריון. זאת אומרת, עשרים ושבעה חודשים. העגל נהיה שור. באו כמה אנשים, רצו לקנות את העגל הזה. אף אחד לא היה מסוגל לנגוע בו אלא אני, ובתי תיתי. אני לא הייתי בבית. אשתי היתה עם צירים וקראו לבתי תיתי. תפסו את העגל, שחטו אותו ואמרו לי שיצחק אלמליח שחט את העגל. ביקש ממני שלא אכעס. אמרתי לו שקניתי אותו בשלושים ריאל וזה עשרים ושבעה חודשים שאני מגדל אותו. אמר לי: הנה שלוש מאות ריאל. שחטנו אותו ובאותו יום ניצלה הבת שלי.

  • נס שקרה ליהודי בשם יצחק אבוטבול מבזו. אני נכחתי.

הוא בא לצדיק אני ריפאתי אותו. לא אני, רק הצדיק. הוא היה סובל מפצע רע על עורפו וגם על ליבו. הביאו אותו מבזו לרופא בדמנאת שם הוא רגיל לבוא להילולה. כשהייתי בדמנאת אמרתי לו: למה לך צרות? שכחת את הצדיק ר׳ דוד הלוי ובאת לרופא? קחי אותו [הוא פונה לאשת החולה] לצדיק ואם לא יבריא, אתן לך מה שאת רוצה. ואמרתי לה שבזכותו של הצדיק, אני אבטיח לבעלה שהוא יבריא. ראית את הנס הגדול הזה בצדיק? הציל אותו בקיצור. הביאו אותו לצדיק. בלילה חלמתי חלום עם הצדיק. אני מורח לו בשמן מהכוס של הצדיק. למחרת היום, ביקשתי ממנו שיקנה לי ליטר שמן. הביאו אותו. התחלתי למרוח את הפצעים. לאחר כמה ימים הפצעים התפוצצו. התחיל לצעוק. עליתי לצדיק והתחלתי לנענע את הדקל ואמרתי לו: באבא הלוי, אתה הראית לי את התרופה, הנה היהודי גוסס, הנרות שלך כבים. אנו אומרים בפיוט:

׳כממאל אל חאזא                                                 הוא גומר כל דבר

 רא תזיה אננאס ובלמעננא                                    אנשים באים אליו ובכוונה

כא ידבחו עליה חמשה תיראן ומיאת מעאז                שוחטים חמישה שוורים ומאה עזים

ר׳ דוד הלוי כממאל אל רזא׳.                                 ר׳ דוד הלוי השלים את הבקשה.   

הו צדיק! מלא את משאלת היהודי מפני שהבטיח לתת פרד ומאה ריאל, בשם אלוהים ובשם הצדיק. היהודי הבריא כאילו טיפלו בו. לא עשה ניתוח לפצעים שלו, כי ביקש ממנו הרופא לנוח ולעשות ניתוח. לא יצא מהצדיק עד שהיה בריא ושלם. אחר-כך הוא הביא שלושה שוורים, היה עשיר, שני כבשים וישבנו חמישה-עשר יום, ובא גם בהילולה וישב שם חמישה-עשר יום נוספים, עד שנולדו לי הבנים. מאז, כל שנה הוא בא ומתחיל לעבוד את הצדיק עליו השלום.

היה יהודי בשם דוכו אלגרבלי ז״ל מנטיפה. באיזור הצדיק היו רק עצי-בר. כאשר התחילו אנשים לבוא התחלנו לבנות. באתי ליצחק אלמליח ואמרתי לו שבמקום העצים האלה אולי נבנה בתים, שורה של בתים. עכשיו התחילו אנשים לבוא לפי התעמולה, באו מקזבלנקה, מכנאס, פאס, מכל מרוקו. אם לא נבנה בתים איך יבואו ללון אנשים… יהודי אחד בשם דוכו, בנו התעוור. בא ונדר שאם בנו יבריא, הוא יבנה בית בצדיק. הבן לא הבריא. הצדיק אמר לדוכו: קום עשה את המצווה. אני הייתי אז חופר את היסודות לבית. היהודי הביא לי קמח, שישה ק״ג אגוזים, מחייא. אמר לי: דוד, אין לך זכות לשים את הידיים שלך שם. בוא איתי ונעלה שנינו לדקל של הצדיק ותראה שאתה תתחיל להאמין לי. עלינו לדקל של הצדיק, עליו השלום. שם סיפר לי את החלום ובעל כורחי בניתי לו בית. הוא הראשון. הוא הביא את כל החומרים והפועלים מנטיפה. אנחנו נתנו לו רק את האדמה חינם. יצחק אלמליח לא היה מקבל דמי אדמה בשנה של רעב, בשנה בה אכלו אנשים אורז וגריסי שעורה.

אתה כוננת בביצוע ר' דוד בוזגלו

 

פיוט אדיר ממוסף יום הכיפורים. ללא ספק אחד הימים החשובים במעגל חייו של ר' דוד בוזגלו. כאן בביצוע נדיר ומרגש שהוקלט בהקלטת שטח באישורו היחידי של בוזגלו, בבית הכנסת אם הבנים בקזבלנקה בשנת 1957, על ידי פרופ' חיים זעפרני שהיה היסטוריון וחוקר ספרות, ראש הפקולטה לשפה העברית והציוויליזציה היהודית באוניברסיטת פריז ומחשובי

אחת התפילות המרגשות אותי עד היום, היא המוסף של יום הכיפורים, ובמיוחד " סדר העבודה " של הכהן הגדול….זה מזכיר לי את אבי ז"ל שהיה מאושפז בעת ההיא בבית החולים תל-השומר….כך קראו לו אז, והגיעה לאזנו שמועה שבבית הכנסת שלנו, אין שליח ציבור…..

בבגדי האשפוז וללא פרוטה אחת בכיס, החליט לצאת את בית החולים,להגיע הביתה….מן השמים באו לעזרתו ומצא נהגים רחמנים בני רחמנים, אשר התירו לו לנסוע ללא תשלום….ומה רבה הייתה שמחתם של מתפללי בית הכנסת, כאשר הופיע בערב ראש השנה…..

ראש השנה חלף עבר לו, יום הכיפורים גם…הכל בניהולו של אבי ז"ל….סוכות ושמחה תורה עברו….ותכף אחרי זה, החזיר את נשמתו לבורא, בא' דמר חשון לפני 51 שנה…..

אבי ז"ל שהשנה ימלאו לו חמישים שנה לפטירתו....יהי זכרו ברוך

אבי ז"ל שהשנה ימלאו לו חמישים שנה לפטירתו….יהי זכרו ברוך

זוכר אני את יחסיהם של שני האנשים הקדושים הללו, מצד אחד רבי דוד בוזגלו ז"ל ואבי ז"ל….הייתה ביניהם הערכה רבה איש את רעהו…מעולם כאשר רבי דוד ביקר בבית הכנסת שלנו במרוקו, לא נתן לאף שליח ציבור לקרוא בתורה…מלבד אבי ז"ל….תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים……..

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוגוסט 2015
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר