בתפוצות הגולה-שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו-ד"ר דב נוי-ירושלים תשכ"ד-1964-צחוק ודמע כאחד

64 – צחוק ודמע כאחד

היה היה מומר, שנתמנה ליועץ המלך. הוא רצה למצוא חן בעיני מלכו ולכן הלשין על היהודים:— אדוני המלך! היהודים מתיימרים להיות החכמים ביותר בעולם וקוראים לעצמם ״עם־הספר״. אם נכון הדבר, יבקש נא הוד מלכותו מהם, שיביאו לפניך יהודי שיהיה לבוש וערום, רוכב והולך ברגל, צוחק ובוכה

הדבר מצא חן בעיני המלך, והוא פקד על היהודים למצוא את היהודי, המסוגל לעשות את שלושת הדברים האלה בעת ובעונה אחת. היהודים קיבלו שהות של שלושה ימים, ולא — אחת דתם למות.

ידעו היהודים כי המומר הוא שיעץ עצה זו למלך, כדי לגרום להם צרות.

הם הכריזו על ״כיפור קטן״, התאספו בבית־הכנסת ופתחו בתענית ציבור, תפילה, סליחות וקריאת תהילים. לשם הענשת המומר קראו שבע פעמים על פי מזמור ק״ט בספר תהילים את הפסוקים הבאים:

הפקד עליו רשע — ושטן יעמוד על ימינו.

יהיו בניו יתומים — ואשתו אלמנה.

יהי אחריתו להכרית — בדור אחר יימח שמם.

עשה־אתי למען שמך — כי טוב חסדך הצילני.

למחרת היום בין הערביים בא אורח לעיר ונכנס לבית־הכנסת, כדי להתפלל תפילת ערבית. והנה הוא שומע את תפילת ״אל מלך יושב על כיסא רחמים״. תמה האורח ושאל:— מה קרה? מה יום מיומיים? מדוע קוראים תחינות היום ?

סיפרו לו האנשים על עצת המומר ועל גזירת המלך. הבין האורח את פשרי הדברים, הרגיע את יהודי המקום והבטיח להם:— אעשה את שלושת הדברים המבוקשים. מחר אופיע לפני המלך לבוש וערום, רוכב והולך ברגל, צוחק ובוכה.

ביום השלישי הזמין המלך את המומר, את השרים ואת נכבדי העיר לחזות ביהודי זה. גם רבה של העיר וראשי הקהילה היהודית באו לארמון המלך. הם הציגו את האורח לפני המלך, וזה שאל אותו:— האם אתה יכול למלא את בקשתי ?­

—עבדך יעשה את רצון הוד מלכותו— ענה האורח. הוא נכנס לחדר, התפשט, התחפש והופיע לפני המלך עטוף רשת דייגים (לבוש וערום), רוכב על קנה(רוכב והולך ברגל), צוחק ומריח בצל חריף(ובוכה).

צחק המלך למראה עיניו ושיבח את חכמת היהודים. אחר כך שאל את האורח:— מה בקשתך ?

ענה האורח:— ירשה נא הוד מלכותך לשאול את יועץ המלוכה ״שלוש שאלות״ ואלו הן:

• מדוע שחור עורו של הכושי ?
• מדוע זורחת ועולה השמש דווקא במזרח ?
• מדוע אין הפרידה מתעברת ?
•  

לא ידע המומר להשיב לשאלות אלו, והוא התחיל לגמגם מרוב בהלה. המלך התרגז עליו, גירשו מלפניו ונתנו בידי היהודים, כדי שיעשו בו כטוב בעיניהם. מה עשו היהודים ? העלוהו על הר גבוה, קשרוהו לזנב סוס ושילחוהו שעיר לעזאזל.

כן יאבדו כל אויבינו.

שושנה חאסיבא (מספרת! סיפור 64), נולדה במאראקש (1881), שט נפטרה בשנת 1954. הניחה שני בנים ובת. בעלה היה נצר למשפחת־חסידים מפורסמת, וגם היא הצטיינה במידותיה ורבים אהבו אותה. לעת זקנה עזבוה  כוחותיה ואור עיניה כאהד׳ ובחמש שגות־חייה האחרונות היתה מרותקת למיטתה. כדי לשכוח את יגונה היתה מרבה לספר (בערבית) סיפורים ששמעה אותם בנעוריה. שלמה קורקוס היה אחד המאזינים הרבים לסיפורים אלה.

בתפוצות הגולה-שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו-ד"ר דב נוי-ירושלים תשכ"ד-1964-צחוק ודמע כאחד

עמוד 119