טיטואן-אתר של מגעים בין תרבויות-נינה פינטו-אבקסיס- אבן גדולה נפלה מן השמיים- רפאל בן־טולילה

מסע התחקותו של רפאל אחר אגדת האבן ממשיך מבית הקברות אל חדר סבו. בפעם הראשונה ששאלו רפאל על אודות האבן שנפלה מן השמיים, הרהר הסב בדבר אך לא סיפר מאומה, והילד עזב את החדר בלי לגלות את סוד האבן. רק בחלוף שבועות אחדים, כשנכנס רפאל שוב לחדר סבו על מנת להביא לו כוס מים, שאל אותו הסב אם הוא עדיין מעוניין לדעת על האבן. לאור תגובתו הנלהבת של רפאל הושיבו לידו וסיפר לו את נוסח האגדה.

על פי מקבילת הסיפור הנמסרת כאן מפי הסב, גיבור הסיפור הוא חנוך הסנדלר, שנתפס בקרב יהודי הקהילה כצדיק, מאיר פנים וערירי, שמוצאו ומשפחתו אינם ידועים. דמותו של חנוך מהדהדת סיפורים מדרשיים קדומים, אשר על אף שאין זה המקום לדון בהם, אבקש להתמקד בקצרה במוטיבים הנקשרים לדמותו ושעשויים לסייע לנו בהבנת הסיפור שלפנינו. במקרא מופיעות שתי דמויות ששמן חנוך: האחד הוא בנו של קין והשני הוא בנו של ירד. על האחרון נאמר בבראשית ה, כד: ׳ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אליהים׳. הילקחו בידי אלוהים, ככתוב בפשט, היה פתח למסורות מדרש שונות ולפיהן חנוך, שבימי הביניים זוהה כתופר מנעלים, עלה השמיימה וחי שם חיי נצח. בתחילה הוא זוהה כצדיק, לאחר מכן ראו בו חז״ל רשע שהומת בידי אלוהים ולא עלה השמיימה, בעיקר בגין אימוץ המיתוס בידי הנוצרים שביקשו לבסס כך את עלייתו של ישו השמיימה, ורק כאשר השקפות מיסטיות וקבליות נעשו נפוצות הועלה חנוך שוב לדרגת צדיק ש׳לקח אתו אלהים׳.

בסיפור שלפנינו מלאכת תיקון המנעלים מעוצבת כמעט כטקס המילה – הלקוח ישוב על כיסא אליהו, וחנוך בתפקיד הסנדלר־המוהל חותך, מדביק ומחדש את הנעל. מצד אחד טקס ברית המילה, המשתמע כאן מבין השיטין, מדגיש את העובדה הטרגית הפותחת את נוסח סיפורו של רפאל בן־טולילה, שאביו לא זכה במצוות מילת בנו. מצד אחר, במנותק מההקשר המשפחתי שבו נתון הסיפור ובהתייחס להקשר התרבותי הרחב שלו, טקס ברית המילה מהדהד גם את הזיהוי של הנעל בחציצה בין קדושה לארציות, ומעניק לחנוך את מעמדו כמי שמחבר בין עולמות – מעלה את התחתונים אל העלי די במבטו של חנוך כדי לחבר בין מישורים שונים של מציאות, כנרמז גם במשפט: ׳מידי פעם היה מרים מבטו כלפי הלקוח ומורידו כאילו ביקש לחבר בין הסוליה לבעליה, בין תחתונים לעליונים׳. ניתן לומר על הסנדלר, גיבור אגדת האבן, שאומנותו תורתו, שכן היא אינה רק מלאכה ארצית אלא היא מועלית לדרגת ׳יצירת אומנות׳ ולדרגת סמל הברית עם אלוהים והתפילה אליו, כנכתב במפורש בהמשך: ׳אמונתו הייתה עבודתו ועבודתו הייתה תפילתו׳.

כשם שלאורך הדורות נחלקו המסורות השונות בין צידוד בדמותו של חנוך לבין הסתייגות ממנה, גם בגרסה שלפנינו ניתן לשמוע הדים לכפל פנים זה. לצד זיהויו כצדיק שמחבר בין העולמות ושעבודתו היא סמל לתפילה ולברית, פה ושם נרמזים גם דברי ביקורת עליו. ראשית נאמר על חנוך ש׳לעתים נדירות ראו אותו בבית כנסת׳, מכאן אנו למדים שנוסח זה משמר עמדה המזהירה מפני התרופפות המנהג לפקוד את בית הכנסת, בין השאר כדי להתפלל בציבור. אפשר גם שמגעיו בעבודתו עם לקוחות הבאים מרקע שונה ׳ללא קשר לאמונתו׳ משמשים כתמרור אזהרה לשומעים לבל יהדקו יתר על המידה את קשריהם עם המוסלמים, שכן עבירה גוררת עבירה וסופם שימירו את דתם מבלי לדעת מדוע, כמסופר על חנוך. האמירה ׳בכל נקב ונקב׳, יש שפירשוה כ׳נקיבה ונקיבה׳ ובכך הוסיפו ממד מיני ורמזו על הרחבת המעשה הדתי זאת ועוד, דמותו של חנוך מתוארת כבעלת יסוד גשמי, גס ומלא תאווה: שגרת יום השבת שלו כוללת התמסרות בהנאה מופגנת לאכילה במקום לאידיאל היהודי של עונג דתי־רוחני. אף לקראת מותו נאמר עליו שהוא מבקש לחזור ליהדותו ולהיקבר כיהודי בשל רצונו העז ׳לשוב למנהגים, לניגונים ולמאכלים שליוו אותו כל חייו׳, והרי המנהג היחידי שנמסר לנו שנהג בחייו הוא אכילת האדפינה של אשת חברו, והניגונים הם ניגוני קרביו במשך השבוע בחושבו על טעמה המשובח.

תיאור גסותו ותאוותו עשוי להתאים לעיסוקו כסנדלר, שכן יש בסיס להניח שסנדלרים כמו בורסקאים, הנתפסים בעיני חז״ל כבעלי מלאכה בזויה מחמת עיסוקם בעורות של בעלי חיים מתים, באים גם הם במגע תכוף עם טומאה. לבסוף, מספר הסב כי ׳מאות נעליים ליוו את חנוך הסנדלר בדרכו האחרונה׳, כשהכוונה הגלויה היא כמובן לנעליהם של המלווים. עם זאת, בבחירת המספר למקד את מבטו אך ורק בנעליים, במנותק מהמלווים הנועלים אותן, לא ברור אם מדובר במחווה של הנעליים (המואנשות) לסנדלר היחף המובל אל קברו, או במחזה מבעית, מקברי משהו, החושף את היעדרם של בני קהילתו ואת הסתייגותם ממנו.

ראוי לציין גם את הזיקה של חנוך, גיבור האגדה שלפנינו, לדמות היהודי הנודד, המתהלך, שנרמזת ביראת הכבוד שהוא רוחש לדרך שעשתה הנעל ובמוכנותו לתקן גם נעליים ׳שלא יכלו לשלם את מחיר הדרך שעשו׳. ראו עוד בעניין־חנוך ׳המתהלך׳ והזיקה שבין חנוך־מטטרון לבין דמותו של היהודי הנודד אצל: פדיה, נעל וגוף.

טיטואן-אתר של מגעים בין תרבויות-נינה פינטו-אבקסיס- אבן גדולה נפלה מן השמיים- רפאל בן־טולילה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
ספטמבר 2024
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  
רשימת הנושאים באתר