יוסף שטרית-גלגוליה של הכרוניקה על יהודי דרעא

יוסף שטרית

פולמוס דתי והמצאת

היסטוריה יהודית

עיון בכרוניקה על ממלכה יהודית

אגדית בעמק דרעא (מרוקו) וההדרת

גרסאות של הכרוניקה

מבוא: גלגוליה של הכרוניקה על יהודי דרעא

תולדותיה של יהדות מרוקו – ושל יהדות צפון אפריקה בכלל – בימי קדם עדיין לוטות בערפל. בהיעדר תיעוד מהימן ואתרים ארכאולוגיים ברורים לא נותר אלא לרשום, כמו שעשה בזמנו חיים זאב הירשברג, את רסיסי המידע הפזורים בעשרות מקורות יהודיים ולא–יהודיים על קיומם הוודאי של יהודים בחבל ארץ זה מימי קדם – במיוחד מאז חורבן בית שני – עד המאה השמינית.

רק שלוש מצבות יהודיות, וביניהן מצבה עברית אחת, שנמצאו בווֹלוּבִּילִיס ( 30ק"מ ממִכְּנאַס) בסוף המאה התשע עשרה, מעידות על קיומם המוכח של יהודים במרוקו בכל התקופה הזאת, ואולי אף על קיומה של קהילה יהודית מאורגנת בה במאות השלישית והרביעית, תחת השלטון הרומי, שנהג אז בכל צפון אפריקה. עד ייסודן של סִג'ִלְמַאסַה באזור תַאפִילַאלְת, בירת הממלכה הח׳אריג׳ית, בהנהגתו של מִדראר, באמצע המאה השמינית, ושל פַאס בתחילת המאה התשיעית (בשנת 808 ), בידי אִדריס השני (מלך בשנים 828-807 ), אין בידינו ידיעות ישירות על קיומן של קבוצות יהודים במרוקו, הגם שמקורות ערביים מזכירים את קיומן של קהילות יהודיות שעמדו בקשרים עם יהודי ספרד הנוצרית לפני הכיבוש המוסלמי.

לעומת מידע מצומצם זה צצו ופרחו במרוקו מסורות ואגדות בעל–פה על נוכחותם של יהודים שם עוד מימי בית ראשון – כמו הסיפור על צבאו של יואב בן צרויה שרדף אחרי הפלשתים עד מרוקו  – וכן אחרי חורבן בית ראשון וחורבן בית שני. מסורות אלו התגלגלו בקהילות בדרום מרוקו, במיוחד בקהילות כפריות, כמו אוּפְרַאן/אִפְרַאן  וקהילות עמק דַרְעַא, שטענו שהן הקהילות הראשונות שקמו במרוקו. המסייר והחוקר נחום סלושץ הוסיף על מסורות אלו וניסה להקים בניין כמו–מדעי על נוכחותם הקדומה של היהודים בצפון אפריקה, והציב במרכזו את פולחן יהושע בן נון.

חלק מהמסורות שהילכו בעל–פה בקרב יהודי אופראן/אפראן הועברו בתחילת המאה התשע עשרה למסמך כתוב, ונכללו בו שמות הקדושים והמקובלים הקבורים בבית הקברות של הקהילה – ושהקדומים שבהם חיו כביכול לפני חורבן בית שני – ופרטים ביוגרפיים עליהם. לאחר התחקות אחרי גלגוליו של מסמך זה התברר שהוא הועתק לראשונה במוֹגדַוֹר, כנראה בידי בני משפחת אפרייאט, מצאצאי 'הנשרפים', שמצאו מקלט במוגדור בסוף המאה השמונה עשרה. מסורות אלו זכו יותר ממאה שנה לאחר מכן לבחינה מדעית כביכול בידי היסטוריון צרפתי, ועל סמך הסיפורים שבפי יהודי אופראן/אפראן והמסמך הכתוב הוא תיארך את המצבה הקדומה ביותר בבית הקברות של הקהילה לשנת 4 לסה"נ  אלא שבדיקה קלה שבקלות של השמות המופיעים ברשימת הקדושים שבמסמך, והמפנים למצבות שבעת כתיבתו עדיין היו קיימות בבית הקברות העתיק של הקהילה, מראה שההיסטוריון הוסיף למצבות הקדומות במחי יד אלף שנה. ר' יוסף בן מימון, שנטען שנקבר בשנת 4 לסה״נ, נשא שם ממקור ערבי מובהק (מימון), ורבים מהשמות האחרים שבתעודה גם הם ערביים. שמות אלה מעידים בבירור שיהודי אופראן חיו במקום אחרי הכיבוש הערבי ובעיקר אחרי התבססות הלשון הערבית באזור זה של רכס הבַּאניִ בדרום–מערב מרוקו, תהליך שהתרחש לא לפני המחצית השנייה של המאה התשיעית.

הערת המחבר: בביקורנו בכפר אופראן בקיץ 1999 , דניאל שרוטר, עבד אלרחמאן לח׳סאסי ואנוכי, אמרו לנו זקנים מוסלמים במקום שהם יודעים שהיהודים חיו בכפר במשך 1,800 שנה. הם אף התנדבו להראות לנו את בית הקברות הקדום, ׳למגיירא׳, בעל שבע שכבות של קברים.

המסורות שהילכו בפי יהודי עמק דרעא נודעו באמצעות כרוניקה שהעתיק הרב יעקב משה טולידאנו בשנת 1911 מתוך כתב–יד ערבי–יהודי ממרוקו שהיה ברשותו. הוא פרסם אותה בספרו 'נר המערב', בתרגום תכניה לעברית ואחר כך כלשונה במילואים להערות שבסוף ספרו. הרב טולידאנו ביסס על כרוניקה זו את קורותיה הקדומים כביכול של יהדות מרוקו, כאילו המסמך מהימן לעילא ולעילא. הכרוניקה מתארת את תולדות ההתיישבות היהודית בעמק דרעא ואת הקמתה של ממלכה יהודית בעלת עצמה צבאית; על פי המסופר ממלכה זו ניהלה בהצלחה מלחמות נגד הנוצרים, יכלה להם ואילצה אותם להגר מעמק דרעא. אחר כך חיו היהודים בתחילה בשלום עם המוסלמים השכנים, אולם הללו לא הפסיקו להתגרות בהם. לפיכך נאלצו היהודים להילחם בהם ולהכניע אותם, אך המוסלמים בהנהגת בראהים לבְּרְדְעִי הצליחו להערים על יריביהם והשמידו את כל יהודי דרעא ביום שבת, שבו הם לא יכלו לשאת נשק.

אף שהכרוניקה פורסמה בעברית, דבר קיומה הגיע לידיעת חוקרים צרפתים שהתעניינו בתולדותיה של מרוקו בימי קדם. אחדים מהם ביססו את כתביהם ההיסטוריוגרפיים והאנתרופולוגיים הנוגעים לדרום מרוקו בימי קדם ובימי הביניים המוקדמים על כרוניקה זו ועל גרסה נוספת שלה, שהתגלתה בשנת 1900 בדרום מרוקו. הם דלו מתוך התעודות לא רק את העניינים הנוגעים ליהודים אלא בעיקר את המידע על האוכלוסיות הנוצריות שהתקיימו על פי הכרוניקה בעמק דרעא לפני הכיבוש הערבי, ושניהלו מעת לעת מלחמות נגד הממלכה היהודית השכנה, עד שזו גברה עליהן והן נאלצו לעזוב את עמק דרעא. לעומתם חוקרים שהתעניינו בתולדות יהדות מרוקו, כמו הירשברג, התייחסו בחשדנות למסופר בכרוניקה והתעלמו ממנה במחקריהם. שמעון לוי, חוקר הדיאלקטים הערביים–היהודיים במרוקו ותולדות יהודי מרוקו, נדרש גם הוא לכרוניקה זו, כדי ללמוד ממנה פרטים על קורותיהם של יהודי מרוקו בימי קדם. הוא הביא נוסח נוסף של הכרוניקה – אקרא לו כאן נוסח ב – שנכתב באותיות ערביות בידי מחבר מוסלמי בתַאמְגְרוּת שבאזור דרעא בשנת 1143 להג׳רה, היינו בשנת 1730 לסה״נ.

הערת המחבר: ראו: הירשברג, ברברים ויהודים, עמ׳ 332 . הירשברג הביא שם את תוכני הכרוניקה בקיצור, כדברי אגדה ותו לא, בתוך סיפורים שונים על קיומם של שבטי ׳בני משה׳ האגדיים. הוא שוב הזכיר אותה בתיאור מסעו בקהילות צפון אפריקה באביב 1956 . ראו: הירשברג, מבוא השמש, עמ' 110 .

יוסף שטרית

פולמוס דתי והמצאת

היסטוריה יהודית

עיון בכרוניקה על ממלכה יהודית

אגדית בעמק דרעא (מרוקו) וההדרת

גרסאות של הכרוניקה

מבוא: גלגוליה של הכרוניקה על יהודי דרעא

פעמים 146/2

עמוד 14