אלף פתגם ופתגם – משה ( מוסא ) בן-חיים

ألف المثل والمثل – موسى (موسى) بن – حاييم

77 – زلمه في البيت و لا شهاده ع ـ الحيط

זלמה פי(א)לבית ולא שהאדה ע-(א)להיט.

גבר בבית ולא תעודה על הקיר.

 נשואי הבת עדיף על המשך הלימודים.

 פתגם אחר באותו נושא אומר.

78 – شهاده البنت ـ مطبخها

שהאדת אלבנת מטבח'הא.

תעודת הבת היא המטבח שלה.

79 – سلاح المره دموعها وسنانها

סלאח(א)למרה דמועהא וצותהא וקעאנהא.

נשק האישה דמעותיה, קולה ושיניה.

80- بنهار منطوف وباليل منغزل صوف

בנהאר מנטופ וב(אל)ליל מנעיזל צופ.

ביום משוטטים ובלילה אורגים צמר.

נאמר על אישה, המשוטטת ביום ועושה מלאכת הבית בלילה.

81 – بيت بلامره مثل مزهر بلا ورد

. בית בלא מרה מתל מזהרה בלא ורד.

בית ללא אישה, כמו עציץ ללא ורדים.

82 – سم الحيه ولا غيرة المريه

סם(א)לחיה ולא ע'ירת(א)למריה.

רעל הנחש ולא קנאת האישה.

מקדם ומים כרך ט' – מחקרים על קהילת פאס ומכנאס

עריכה : יוסף שטרית

תשס"ו – 2006

ההשגחה, הנס והטבע במשנתו הפילוסופית של ר׳ אהרן אבן חיים

דן מנור

ר׳ אהרן אבן חיים (לקמן ראב״ח), בן למשפחת מגורשי ספרד, נולד בפאם בשנת שט״ו (1555). למד תורה בבית מדרשו של ר׳ יוסף אלמושנינו, ובמרוצת הזמן רכש השכלה רחבה במכמני היהדות שהקצתה לו מעמד בין דיינים מפורסמים מבית דינו של ר׳ וידאל צרפתי השני. בשנת שס״ט העתיק את מגוריו לוונציה לשם הדפסת חיבוריו שהקנו לו מוניטין בקרב חכמי איטליה, ביניהם יש"ר מקנדיה ור׳ יהודה ממודעה תחנתו האחרונה במהלך נדודיו הייתה ירושלים, ובה שהה זמן מה לפני פטירתו בשנת שצ״ב.

נזכיר באן את רשימת חיבוריו כפי שצוינה על ידי משה עמאר.

א.  מדת אהרן – פירוש י״ג מדות לפי הברייתא דרבי ישמעאל (הפירוש מושתת בעיקרו על תורת ההיגיון).

ב.  קרבן אהרן( פירוש על הספרא. שני החיבורים יצאו לאור בכרך אחד בשנת שע״א בווניציה.

ג.   פירוש למכילתא.

ד.         לב אהרן – פירוש לספר יהושע ולספר שופטים. יצא לאור בשני כרבים בשנת שס״ט בווניציה.

ה.   תורת משה – פירוש לתורה. המחבר מזכיר אותו לעתים בפירושו לספרי יהושע ושופטים.

ו.    ציץ הזהב – פירוש לספר משלי: ״הארכנו בדרוש זה בפי ׳לספי משלי הנקרא ממנו ציץ הזהב״.

ז.    נזר הקדש – פירוש לשיר השירים: ״הארכנו בו בפתיחתנו לפי׳ שיר השירים שקראנו אותו ׳נזר הקדש״.

שלושת החיבורים שלקמן אין עליהם שום עדות מפי המחבר, אלא מיוחסים הם לו רק על פי עדותם של אחרים:

ח.   מצח אהרן – תוכנו אינו ידוע.

ט.   מצנפת אהרן – פירוש על ההגדה."

י. פירוש לקהלת (כתב יד), מצוי במכון לתצלומי כתבי יד עבריים בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ומספרו 24266.

נזכיר עוד שלושה חיבורים שעליהם יש עדות מפי המחבר, אך אינם מופיעים ברשימה של עמאר:

יא. פירוש למגילת אסתר: ״שכבר הארכנו בביאורנו למגלת אסתר״.

 יב. תנחומי ישראל – פירוש לספר דניאל: ״שכבר אמרנו בהקדמתנו לפירוש דניאל אשר

קראנוהו תנחומי ישראל״.

 יג. פירוש לספר ישעיה: ״ובפירושי לספר ישעיה הארכנו בזה״.

החיבורים ששרדו מכל הרשימה דלעיל הם אלה שיצאו לאור בדפוס, הלא הם: מדות אהרן, קרבן אהרן ושני הכרכים בשם לב אהרן – אחד פירוש ליהושע ואחד פירוש לשופטים. וחבל על דאבדין, לנוכח העובדה שבחיבורו לב אהרן הוא קוטע לעתים את הדיון בבעיה זו או אחרת ופוטר אותו בהערה ״שנדון בארוכה בפירוש לתורה״. מכאן ניתן להסיק שמשנתו הפילוסופית לא באה על ביטויה המלא בפירושיו לספרי יהושע ושופטים.

חיבור זה על שני כרכיו, שהוא המקור היחידי לדיוננו כאן, מכיל בעצם שני טקסטים פרשניים בכל כרך: פירוש לספרות חז״ל תחת השם מדרש, ופירוש למקרא תחת השם ביאור. כל כרך מחולק ליחידות פרשניות המסומנות באותיות (סה יחידות (סימנים) בפירוש ליהושע ו־פב יחידות בפירוש לשופטים. המבנה הפרשני בכל יחידה דומה לזה שנקטו פרשנים קודמים מבני דור הגירוש. המחבר פותח בשאלות לגבי הקשיים הלשוניים והתאולוגיים העולים מן המקורות, סוקר את הפתרונות של קודמיו תוך הפרכתם, על פי רוב; ולבסוף מחדש פתרונות הנראים לו כמיישבים נכונה את הקשיים.

יהודים בתפקידים דיפלומטיים ביחסי מרוקו ובריטניה בימי הסולטאן מחמד אבן עבדאללאה 1757 – 1790.    אליעזר בשן……..

יעקב פאציפיקו

יעקב פאציפיקו הוא בן למשפחה שחיה בגיברלטר במאה ה־18 , לאחר שהיגרה כנראה מאיטליה. כיהן בתור תורגמן בטנג׳יר בשנת 1775; בשנות השמונים היה לו תפקיד בקונסוליה הבריטית ברבט: ובשנת 1786 כיהן כסגן קונסול של בריטניה בסלא וברבט. רומאנילי הזכירו כמי שהתיישב בעיר רבט ו״עושה מעשה פקיד אינגלינדיר״, כלומר עובד בשירות הקונסוליה הבריטית בעיר זו. בעקבות ויכוח שהשתתפו בו גם יהודים נאמר בהצהרה מתורגמת לערבית ב־30 באוקטובר 1775 : ״כך הסביר לנו התורגמן היהודי יעקב פאציפיקו מגיברלטר״. לא ידוע לנו מה עשה במשך 11 שנים, עד שמונה ב־20 באוגוסט 1786 בידי סגן הקונסול הבריטי הכללי במרוקו, צ׳רלם דף, סוכן וסגן קונסול בסלא וברבט. לפי מכתב תלונה שהגיש לגנרל ג׳ורג׳ אליוט, מושל גיברלטר, ב־28 בנובמבר 1786 עד רב־חובל שלא שילם את מה שהבטיח, והוא בתור נציגה של בריטניה נאלץ לשלם מכיסו, ניתן לקבל כמה פרטים על פעולותיו ועל תנאי שירותו ברבט. הוא צירף העתק של כתב המינוי שקיבל, וכותב כי מונה לתפקידו כדי לשרת את האנגלים, להקל עליהם את המסחר ולשרתם בתור תורגמן אצל השלטונות. מאז מינויו התמסר לתפקיד בלא שכר, ושילם מכיסו סכומים שונים בתקווה שיקבל דמי טרחתו והוצאותיו. רב־חובל של אנייה בריטית, שהביא שמונה תותחים לסולטאן ועמד להביא עשרים נוספים, מהם מוכנים בגיברלטר, ביקש את פאציפיקו ללוותו למקום שבו הוא היה אמור לקבל את הרשיון להבאתם. רב־החובל לא עמד בהבטחתו לשלם, ונעלם. פאציפיקו מבקש אפוא מהמושל שיפעיל את השפעתו ויאלץ את הקפטן להחזיר לו את הסכום ששילם.

זמן קצר לאחר מכן התלונן פאציפיקו על צ׳רלם דף, שמינה אותו. לא נאמר מה אופי התלונה. אנו למדים עליה ממכתבו של אליוט לשר החוץ, הלורד סידני, שבו מצורף העתק התלונה (16 בדצמבר 1786). הגנרל אליוט ניצל הזדמנות זו בדי להביע את הסתייגותו מהעסקת יהודים. לדבריו ״העסקת יהודים, שהם בזויים ביותר במרוקו, בתפקידים ציבוריים מזיקה לשירות של הוד מלכותו״.

שלמה ד ׳אוילה

רומאנילי מזכירו בתור איש עשיר שחי בתטואן וניהל עסקים עם סוחר בלונדון; מראשי הקהילה ו״קרוב למלכות״. בתעודה בריטית הוא נזכר עם חיים לחסאן(ראה עליו להלן) בדצמבר 1790, שהצליח לשרוד בזמנו של יזיד.

שמואל סומבל

יליד מרוקו. התחנך בצרפת, עסק במסחר והצליח להתקרב לחצר עוד לפני עלות מחמד לשלטון. בשנת 1751 נשלח ממרוקו לדנמרק למשא־ומתן על הסכם בין שתי המדינות; ההסכם נחתם שנתיים לאחר מכן. מכתביהם של חכם ממרוקו ושל תיירים ודיפלומטים אירופים שפורסמו ומ־112 תעודות מהארכיונים של משרד המושבות ומשרד החוץ הבריטי החל ב־ 31 במאי 1768 עד 11 בפברואר 1782 מצטיירת תמונת מעורבותו של סומבל בדיפלומטיה של מרוקו. הוא מילא תפקידים שונים למען מחמד — תורגמן, מזכיר שכתב את מכתבי הסולטאן לגורמי חוץ — והיה מופקד על ביצוע הוראות הסולטאן. שמו נזכר בהתכתבויות בין מושלי גיברלטר והקונסולים של בריטניה במרוקו כמי שידיו במשימות שונות ביחסי חוץ: בעיית המכס על ייצוא מצרכים ממרוקו לגיברלטר — נושא שעלה מדי פעם; תקריות על רקע ניסיונות להבריח סחורות בלא תשלום מכם שעשו ימאים בריטים -1770  ; ביצוע משלוחי נשק ותחמושת מבריטניה למרוקו. סומבל התערב גם בסכסוכים בין הנציגים הבריטים במרוקו, וידוע כי העדיף מועמד אחד על פני זולתו לתפקידים אלה. טיפל כמה פעמים בשחרור שבויים בריטים שהיו במרוקו. בשנת 1766 סייע בשחרור שבויים צרפתים ובהשגת הסכם שלום עם צרפת. שנה לאחר מבן היה לו חלק במשא־ ־ומתן לשלום עם ספרד. יחסי ספרד עם מרוקו, שלעתים היו מתוחים, העסיקוהו בשנת 1774. ובשנת 1778 הוא מסר מידע לבריטים על ספרד ועל יחסיה עם מרוקו.

על יחסיו עם אחיו היהודים מצוי מידע מועט. ידוע כי הסולטאן הטיל עליו להעריך את יכולתם של יהודים לעמוד בתביעות לתשלומים למלך. הוא פטר את קהילת צפרו מתשלום מחמת עניותה. הוא עשה הון רב ממתנות וממענקים מדיפלומטים ומסוחרים אירופים ומקומיים, ביניהם יהודים שנזקקו לשירותיו או לתיווכו. עושרו פיתה את הסולטאן לסחטנות: הוא האשימו במעשים בלתי חוקיים, כמו הברחת הונו מחוץ למרוקו. הוא נאסר שלוש פעמים: בשנים 1769,1767 ו־1780 . הודות לכספו הרב הצליח להשתחרר, וכן השביע את תאוות הבצע של אדונו. הוא אכן הצליח להוציא חלק גדול מרכושו למדינות אירופה, כדי שלא יוחרם בידי הסולטאן. נפטר ב־28 בספטמבר 1783, ונקבר בטנג׳יר.

מבוא מאנציקלופדית " ארזי הלבנון "

נקבצו ונערכו בסיעתא דשמיא לפי שמות בסדר א-ב על ידי

שמעון ואנונו

ירושלים

בסוף המאה הי״ב, מעיד התייר הגדול רבי בנימין מטודילה, שבירושלים מתגוררים רק כ-200 יהודים, והרמב״ן במאה הי״ג העיד שאפילו מניין יהודים לא מצא בירושלים. אולם הרמב״ן היה ממחדשי הישוב היהודי בירושלים וייסד בה קהילה קטנה. הוא הכשיר את אחת מן החורבות והקים בה בית כנסת (הוא בית הכנסת הרמב״ן).

במאה הט״ז עלה לירושלים רבי אליהו פירארא, שנתמנה לרבם של יהודי ירושלים. בישיבה שייסד למדו תושבי ירושלים נערים עם זקנים. עוד עלו לירושלים במאה זו: רבי יהונתן ב״ר חיים שולאל, רבי עובדיה מברטנורה – מפרש המשנה – שבכתביו ואגרותיו ישנם פרטים רבים על ירושלים בימיו. הוא יסד בירושלים ישיבה ועשה רבות לשיקום הקהילה.

במאה הי״ז, עם מינוי המושל מוחמד אבן פארוך למושלה של ירושלים, חלה הרעה במצבה של הקהילה.

במאה זו נוסדה בירושלים ׳ישיבת בית יעקב ויגה שנתמכה על ידי משפחת ויגה שבליוורנו. בראש הישיבה עמד רבי יעקב חאגיז שקבע את אופייה. רבים מתלמידי ישיבה זו נמנו בזמנו על חשובי גדולי הדור: רבי משה גלאנטי, רבי יוסף אלמושנינו, רבי חזקיה די סילוה (מח״ס ׳פרי חדשי) ועוד.

במאה הי״ח נתרבו הישיבות בירושלים, והיא הייתה למרכז של תורה. עולים רבים עלו אליה מכל קהילות ישראל, והדבר השפיע גם על כלכלתה באופן חיובי.

במאה זו נוסדה ישיבת ׳כנסת ישראל׳ על ידי רבי חיים בן עטר ( מחבר ספר ׳אור החיים׳ עה״ת ), ורבי גדליה חיון הקים ישיבה למקובלים – ׳ישיבת בית אל׳. בישיבה זו כיהנו במשך שנים רבות גדולי המקובלים בעולם היהודי: רבי שלום שרעבי, רבי חיים יוסף דוד אזולאי ( החיד״א ) ועוד.

חברון

העיר חברון, מקום בו נטמנו האבות והאמהות הקדושים, שימשה במשך מאות שנים מקום לתפילה. אחרי גירוש ספרד התיישבו מן המגורשים בחברון והקימו ופיתחו את הקהילה. חלק נכבד בפיתוח הקהילה נזקף לרבה של חברון רבי מלכיאל אשכנזי – שחי ופעל בחברון במאה הט״ז.

בסוף אותה מאה עלה לחברון רבי אליהו די וידאש, מחבר הספר הנודע ׳ראשית חכמה׳ – מחשובי הספרים בתחום המוסר. באותה תקופה חי בחברון גם רבי שלמה עדני – מחבר הפירוש הגדול למשנה ׳מלאכת שלמה׳.

במאה הי״ז, בעת רדף העריץ אבן פארוך את יהודי ירושלים, עברו רבים מחכמיה לגור בחברון. במאה זו חי בחברון המקובל רבי אברהם אזולאי ( מחבר ספר ׳חסד לאברהם׳, ׳זהרי חמה׳ ועוד). החיד״א נשלח מטעם הקהילה בחברון לארצות אגן הים התיכון לאסוף כספים לישיבתה.

מחכמי חברון יש לציין עוד את: רבי אליעזר ארחא – ראש היישוב היהודי בחברון במאה הי״ז. רבי אליהו מאני – שכיהן כרב העיר. רבי חזקיה מדיני – מחבר סדרת הספרים ׳שדה חמד׳ ועוד.

צפת

עם כיבוש צפת על ידי צלאח א-דין, בסוף המאה הי״ב, החל היישוב היהודי להתחדש בה. בתחילת המאה הי״ג, ביקר בצפת רבי יהודה אלחריזי, והוא כתב שמצא בעיר ישיבה ששמה ׳ישיבת גאון יעקב׳.

במאה הי״ד התגורר בצפת רבי שם טוב גאון – מקובל ואיש הלכה ( מחבר ספר ׳מגדל עוז׳ על הרמב״ם ). עם גירוש ספרד מגיעים המגורשים גם לצפת ומייסדים קהילה שהולכת ומתפתחת.

בתחילת המאה הט״ז, עם כיבוש העותומאנים, חל מפנה לטובה, וצפת הופכת למרכז מסחרי למוצרי חקלאות ובגדים. במאה זו היו בצפת ישיבות רבות ובהן מאות תלמידים: ישיבת רבי יעקב בירב ( שהייתה הישיבה החשובה ביותר בעת ההיא ), ישיבת רבי יוסף קארו, ישיבת רבי משה מיטראני, ישיבת רבי משה אלשיך, ישיבת רבי שמואל אוזידה ועוד.

מלבד ישיבות שבהן למדו בעיקר תלמוד והלכה, היו חבורות שעסקו בעיקר בקבלה: בית מדרש של רבי משה קורדובירו, בית מדרש האר״י, בית מדרש רבי שלמה המערבי ועוד.

קברו של התנא הגדול רבי שמעון בר יוחאי – מחברו של ספר ׳הזוהר׳ – בקרבת צפת ( במירו ן), גרמה לצפת להיות בית היוצר של הקבלה בדורות האחרונים. קבלה זו מייסודם של האר״י והרמ״ק – התפשטה בכל תפוצות ישראל, ושימשה בסיס לכל עיון ולימוד בתחומי הנסתר.

בראשית המאה הי״ז, מעמדה הכלכלי של צפת הולך ומתערער, ורבים מתושביה עוברים לירושלים, חברון ועוד.

נזכיר עוד מחכמי עפת: רבי שלמה אלקבץ (מחבר הפיוט ׳לך דורי׳), רבי חיים ויטאל, רבי משה גלאנטי, רבי אברהם גלאנטי, רבי אלעזר אזכרי, רבי יום טוב צהלון, ורבי אלישע גאליקו.

שמש ממערב – אורח חייו של רבי חיים בן עטר

יצחק גורמזאנו

ארבע שנים נמשכה הבצורת. ארבע שנים לא נתנה הארץ יבול. ארבע שנים נמשך הרעב. ארבע שנים חיבה חיים בן עטר שפאסוניה תהרה והדבר לא נסתייע. וכל אותו זמן מתרוצץ השר הנכבד משה בן עטר בין מכנאס לסאלי רכוב על פרדתו. שר ותקיף היה ורכב על פרדה, כי על־פי תקנות האיסלם אסור לו ליהודי בן־החסות לרכב על סוס, אפילו נושא הוא משרה רמה. אולם מה בצע בהתרוצצות בתוך נופים שדופים מזי רעב ומוכי בצורת? ״מדוע עלי לשאת את קללת היהודים בממלכתי אם אינם יכולים להוריד אפילו טיפת גשם ארורה אחת!״ צעק יום אחד איסמאעיל באוזני שני שריו היהודים. אברהם מימראן ומשה בן עטר עמדו נכחו נזופים. שניהם הבטיחו לו נאמנה, שאין הרבנים חדלים מלהעתיר תפילות ותחנונים כלפי שמיים, והתחייבו בראשם שסופה של עתירה זו למצוא אוזן קשבת במרומים.

״מתחייבים?״ צעק השולטן כשהוא מנופף את אגרופו והריר נוטף מזוויות פיו מרוב זעם, ״מתחייבים? מה פירוש ׳מתחייבים׳? אתם מעזים לשים אותי לצחוק ולקלס? מי אתם, מקקים מתרפסים, שאתם מעזים לרתום גם את השמיים לשירותכם? אללה נוקם את נקמתו על שנתנוליהודים למשול בנו. מתחייבים, הה? יהי כן, אתן לכם סיבה טובה להזדרז במילוי התחייבותכם, כי מרגע זה תהיו שניכם נתונים במעצר, עד שאלוהיכם יואיל לפרוע את השטר, שבקלות ראש כזאת העזתם להציג בפני. השומרים!״

שני הנכבדים היהודים נדהמו. שניהם הכירו היטב את אכזריותו של איסמאעיל, אולם עד כה היה תמיד איזה הגיון מאחורי הטירוף. הפעם נראה כאילו נפרצו כל הסכרים.

״זהו הגמול על עשרות שנים של שירות נאמן?״ העז אברהם פנים מול השליט. רגע שיתקה התדהמה את כל הנוכחים, אך במשנהו נשתלחה ידו של איסמאעיל וסטרה על פניו של הישיש. אברהם נפל. משה רץ לעברו. ״הנח לו!״ צרח המלך, ״אל תיגע בו. הוא היהודי שלי. הוא הרכוש של המלך! קחו אותו מפה!״ הצביע על משה בפנותו לעבדיו הכושים, הסרים למשמעתו. שניים נטלו את משה בן עטר והוליכוהו החוצה. כל אותה עת התפתל יועצו הבכיר של המלך ו״נגידם המעולה״ של כל היהודים, כשהוא אוחז בליבו המפרפר וחש מחנק בגרונו. בזכות ההתקף, ניצל אברהם מן הגורל שנפל בחלקו של משה הצעיר ממנו. הוא נלקח לביתו והושכב במיטתו. רופאו הנאמן והמסור טיפל בו מייד, וכך ניצל ממוות. אט־אט החלים מחוליו, אך גאוותו נפגעה ללא מרפא. אף־על־פי־כן, הוסיף לנהל את ענייני הממלכה ואת ענייני היהודים ממיטת חוליו. המכה שנחתה על ראשם של שני השרים, שכל חייהם רק התחרו ביניהם, היא שאיחדה אותם. בעומדם מול סכנה ממשית ומול בוגדנותו חסרת־הלב של המלך, גברה תחושת האחווה על השנאה והתחרות. אברהם מימראן לא הניח לרגע למלך והריץ אליו איגרת אחרי איגרת בדרישה נמרצת לשחרר את משה בן עטר מהצינוק. הוא התחייב לשלם עבורו כופר ובלבד שישוחרר. איסמאעיל לעג לו לאמור: ״כל הימים התחריתם זה בזה וחתרתם זה תחת מעמדו של זה, ואילו עכשיו התאחדתם רק כדי לשים אותי לצחוק? היה לא יהיה כדבר הזה!״ אך אברהם לא ויתר. כאילו נתנה לו מחלתו כוח לעמוד מול המלך בלא מורא. הוא הוסיף להפציר במלך ולא נתן לו מנוח. יום אחד הגיע אל מיטת חוליו רופא מוסלמי תחת הרופא היהודי שטיפל בו. הרופא המוסלמי נתן לו בחיוך תרופת־פלא, אשר לפי עדותו עתידה לשים קץ לסבלו. אברהם נאלץ לבלוע את התרופה. עם מותו נשא עמו אל הקבר תשובות לשאלות תמוהות. האם ידע שהתרופה מהולה ברעל ואף־על־פי־כן בלע את כוס המרורים בנפש חפצה, כי עייפותו הכריעה אותו? או שמא האמין באמת ובתמים שהרופא המוסלמי נושא עמו את כוס הישועה? והאם באמת שלוחו של המלך היה אותו רופא, או שמא היה זה שלוחם של אויביו הרבים ? והלא אינך יכול להיות שר בלי לקנות לך אויבים המצפים לשעת כושר להפילך. אחד מרבני פאס הספידו כך לאחר מותו:

איך סָר שר מבחר היקומים,

נגיד ומצַוֶה לאֻמים…

ראש כל קצינים וסגנים

פועל צדק הולך תמים,

ריחו נודף בבשמים…

 עומד בפרץ על עמו…

נגיד רב־תבונות

MELLAH DE DEBDOU D'AUTREFOIS.

Source

גוונים דתיים בתעמולת בחירות בקרב יוצאי צפון-אפריקה

שלמה דשן

הדיונים על הדת בישראל מתמקדים לרוב בבעיית הקשר שבין הדת והמדינה, קשר השנוי במחלוקת. ואולם להבנת היהדות הישראלית בכלל, ובעיית הדת והמדינה בישראל בפרט, מתעוררות שאלות רבות נוספות. צרור אחד של שאלות כרוך בבירור תכונותיה של התרבות, הדתית והפוליטית, אשר מביאה את החברה הישראלית לשילוב המיוחד של דת ופוליטיקה הנהוג בה. צרור נוסף של שאלות כרוך בבירור הגוונים הדתיים־ תרבותיים השונים, המעוררים את העמדות הציבוריות בנושא הדת והפוליטיקה. בפרק זה נעסוק בהיבט אחד של בעיית השילוב בין דת ופוליטיקה והוא: מה הם הגורמים החברתיים המביאים לכך, שבקרב יוצאי צפון־אפריקה מקבלת לעתים תעמולת הבחירות של המפלגות גוון של הטפה דתית? במערכות בחירות נמסרים השדרים הפוליטיים באמצעות סמלים דתיים, או סמלים דמויי־דתיים, וחל שילוב של דת ופוליטיקה במישור הארצי והמוחשי של הבוחר הקולט תעמולה. בהמשך דברינו נקבע שהשילוב הזה אינו פרי חישוביהם של פוליטיקאים בלבד, אלא הוא מושרש עמוק בתרבותם של האנשים המעורבים. הדיון פותח בבירור המושגים העיוניים הנדרשים לדיון בתופעות האמורות.

זה כבר חוקרי חברה מכירים בכך שסמלים הם המרכיבים הבסיסיים של תרבות, ומכאן ההתעניינות בסמלים ובמערכות של סמלים. ואולם, מעבר לעבודות־המחקר הרבות, העוסקות בפרשנות סמלי התרבות של חברות שונות, מעטות העבודות העוסקות בעיון מדוקדק בשונות ובמגוון של סוגי סמלים. פחות מזה עסקו החוקרים בתהליכי השתנות של סמלים, וכאשר אמנם עסקו בכך הם הסתפקו לרוב בדיונים כוללניים על נטישת סמלים מסורתיים ועל קבלת סמלי־תרבות חדשים בתהליך המודרניזציה. בפרק זה מבקש אני לייחד דברי למחקר תהליכי שינוי בתחום ההסמלה. אתאר תופעה מוגדרת של סמלים משתנים ואסביר אותה מתוך קישורה לרקע החברתי והתרבותי הכולל שבו היא מתרחשת. לצורך הדיון הנוכחי נבחין בין ׳סמלים׳ לבין ׳סימנים׳. ה׳סמל׳ הוא מעורפל ורב־משמעי, ואפשר שאין האדם המתייחס אל הסמל מודע לכל משמעויותיו, ועם כל זאת מעורר הסמל רגשות וממריץ לפעולה. לעומת זאת, ה׳סימן׳ הוא בעל מובן ידוע וחד־משמעי, וכוחו המרגש והממריץ מועט. להלן אביא תיעוד לתהליך השתנותם של סמלים תוך כדי תעמולת־בחירות.

סמלים תרבותיים רבים מופגנים בתעמולת־הבחירות. כפי שראינו בפרק הקודם, עשויים מעמדים דתיים, כגון טכס הענקת ספר־תורה, סעודת־מצווה ונשיאת דרשה, לשמש בימה להשמעת שדרים פוליטיים. סמלים דתיים קולטים כאן תוכן פוליטי, ובו בזמן מתרחש גם התהליך ההפוך: סימנים פוליטיים קולטים תוכן דתי סמלי. או בלשון אחרת, סימנים פוליטיים מופעלים כסמלים דתיים. נתאר את השתנותם של סמלים ונחשוף את הכוחות החברתיים המניעים אותה.

בבואו לקלפי עומד הבוחר מול רשימות של מועמדים מטעם המפלגות. מאחר שהשמות של רוב המפלגות ארוכים ומסורבלים, נוהגות המפלגות להציג עצמן על־ידי אותיות הנקבעות בוועדות־הבחירות. בוועדות אלו מגלים מידה של התחשבות ברצונם של נציגי המפלגות, ונטיה רבה לנהוג לפי המקובל במערכות־ בחירות קודמות. במקרים רבים אותיות המפלגות הן סימנים שאינם מבטאים דבר, אלא ציון שרירותי של שם המפלגה. לרוב אין באותיות תוכן מפלגתי כלשהו, והן קרובות להיות ׳סימנים׳ במובן הטכני שציינתי. לדוגמה: לאות ו של רק״ח אין משמעות כלשהי הקשורה בשם המפלגה, במצעה הפוליטי, או בשכבה החברתית התומכת במפלגה. התועמלנים מעדיפים בדרך־כלל אות שיש לה קשר כלשהו עם שם המפלגה, ורצויה להם אות המופיעה באופן בולט בראש השם. כך, למשל, זכו הליבראלים העצמאיים באותיות ל״ע. ויש מפלגה שזכתה באות המביעה גם משהו מן הדימוי הפוליטי שהתועמלנים מבקשים להפגין. ודוגמה לכך מפא״י שפעלה שנים רבות, עד לאיחורים של מפלגות הפועלים שהחלו ב־1965, תחת האות א. אות זו הופיעה אמנם בשמה של המפלגה, אך הפגנתה בתעמולת־הבחירות באה מטעם נוסף והוא, שהאות א עוררה גם תחושה של ׳ראשונים תמיד אנחנו׳, כאילו ביקשו לומר בכך, שמפא׳׳י היא המפלגה העומדת בשער והצועדת בראש. לסימן זה ערך תעמולתי חשוב בחברה המופנית לפיתוח ולעתיד, חברה העוסקת בבניין ובהגנה. בדומה לכך האות ב של המפד׳׳ל. זו נקבעה לפני שנים רבות ל׳מזרחי׳, אחת המפלגות שהתמזגו לאחר־מכן ויצרו את המפד״ל. האות הוענקה למפד״ל לאחר שהאות א כבר היתה תפוסה בידי מפא״י. והאות ב אינה מופיעה כלל בשם המפד״ל (ולא בשם ה׳מזרחי׳), אולם בהעדר האות א גם זו בחירה תעמולתית פוליטית סבירה. גם האות ב עומדת בראשית הא״ב, וגם היא מבטאת משהו מן המשתמע מן האות א. דוגמה ססגונית לאותיות בבחירות אנו מוצאים במערכת הבחירות של 1973, כאשר קבוצת ׳הפנתרים השחורים׳ עמדה על כך שתוענק לה האות ז. בעבר לא הסכימה ועדת־הבחירות המרכזית' לשימוש באות זו לצורך הבחירות, בשל האסוציאציה הגסה הכרוכה בה בשימוש המוני. ואילו הפנתרים ביקשו דווקא לקבל את האות ז, שכן בשבילם היא ביטאה יפה את הזילזול בחברה הרחבה ובערכיה, שהיה טמון במצעם המפורט. לבסוף, אחרי ויכוחים רבים, הסכימה ועדת־הבחירות לתביעת הפנתרים.

אנוסים בדין האינקויזיציה – חיים ביינארט.

האנוסים בקסטיליה במאה הט"ו

הוצאת ספרים עם עובד בע"ם – תל אביב

נסדר ונדפס בשנת התשכ"ה בדפוס דבר בע"מ – תל אביב

שלושה צוים אלה, החשובים לנו להערכת האמצעים שנקט השלטון להשבת הסדר על כנו ולהחזרת הרכוש השדוד, נוקטים אמצעים רגילים ומקובלים באותם ימים. אין ספק שהחשוב בשלושת הצוים הוא שניתן ב־30 בינואר 1475, משום שהוא מצווה בשיטתיות יתירה על הדרכים לשיקום החיים התקינים בעיר ובעדת האנוסים. אבל מאורעות אחדים שנתרחשו באותם ימים ממש ושהעמידו בספק גדול את קיום אותם הצוים, הביאו למעשה לידי דחייתם לכמה שנים.

כבר ציינו לעיל את חשיבותם של המאורעות הללו ותוצאותיהם ביחס לאנוסי סיאודד ריאל. עתה נתן דעתנו להתארגנותם של המורדים. בראש סיעת המורדים במלכות עמד דיֶגו לופס פאצֵ׳יקו, המרקיז די וילינה, ועמו היו קרוביו האחים רודריגו טליס חידון, המאיסטרי של מסדר קלעתרבה, הקונדי די אורואניה ואלונסו קאריליו, ארכיהגמונה של טולידו, ורבים מראשי המלכות. המרקיז די וילינה תבע מאת המלכים שתאושר בחירתו כמפקד מסדר סנטיאגו, שיאושרו ההכנסות שהיו לאביו חואן פאצ׳יקו מן המקומות אלקאראס, טרוחיליו/ ריקינה (Requena) ואסקאלונה, וכן כל שאר אדמות אביו וההכנסות שלו. כן תבע אישור המשרות שהיו בידי פדרו פוארטוקארירו ואלונסו טליס חידון, אחיו. כל אותו זמן נמצאה בידיו חואנה, בתו היחידה של אנריקי הרביעי, המכונה La Beltraneja. פרנאנדו ואיזבל לא נענו לתביעתו. הם דרשו ממנו שימסור את חואנה לידי אנשים מהימנים עד שתגיע לגיל הנישואים, ובענין ראשות המסדר הודיעו שעוד יחליטו דבר. משנכשל המשא־ומתן באו המורדים הללו בדברים עם אפונסו החמישי מלך פורטוגל, שהיה דודה של חואנה ואותו זמן אלמן, והציעו לו לשאת את חואנה ולהכתירה כמלכת קסטיליה (היא כונתה בפיהם הנסיכה מקסטיליה).מבחינתה של קסטיליה היה פירושם של נישואים אלה, בין מלך פורטוגל ובתו של אנריקי הרביעי, איחוד קסטיליה־ליאון עם פורטוגל, ולא איחודן של מלכויות קסטיליה ואראגון, כלומר שכל חשבונו של פרנאנדו בנישואיו עם איזבל היה בטל מיסודו. מכאן שמובנים כל צעדיו הנמרצים לדיכוי מרידתו של המרקיז די וילינה, וכתוצאה מצעדים אלה גם הפגיעה שפגע באנוסים הרבים שנמנו על תומכיו של המרקיז.

פרטים אלה חשובים להבנת רקעם של מאורעות, שכמה וכמה מאנוסי סיאודד ריאל נמצאו מעורבים בהם. אמנם כתב פולגאר, שנצטרפו אל המרקיז די וילינה רבים שהבטיח להם חסדים, ונצטרפו גם אחדים מפחד פשעיהם נגד המלכות. מתוך כך מובנת הצטרפותם של פורעים באנוסי סיאודד ריאל בשנת 1474 ! אבל כיצד להסביר את הצטרפותם של אנוסי סיאודד ריאל אל המורדים ? ייתכן שניתנו להם הבטחות, אך מסתבר שהסיבה להצטרפות היא במגעיהם של אנוסים רבים מסיאודד ריאל ומסביבתה עם בני משפחת פאצ׳יקו בעלי האזור ועם מסדר קלעתרבה, ומסורת היחס הטוב שזכו לו יהודים היושבים על אדמת המסדר. אף ייתכן שנמצא בין אותם שנצטרפו אל המרקיז אנוסים שנתאכזבו מאוד מדרכם של פרנאנדו ואיזבל, ואולי קיוו שיונח להם בשלטונו של מלך פורטוגל. אף־על־פי־כן הדעת נותנת שנמצאו גם אנוסים שלחמו בשורות פרנאנדו ואיזבל! הרי שנחלקו האנוסים בגישתם לבעיה זו.

היקף הצטרפותם של אנוסי סיאודד ריאל מסתבר משורת צוים שיצאו מאת פרנאנדו ואיזבל לאחר שסיאודד ריאל וסביבתה נכבשו בידי הקונדי די פאדידיס, שנתמנה ראש מסדר סנטיאגו, ודון דיגו פרנאנדיס די קורדובה, הקונדי דיקאבךה. בשורה ארוכה של צוים קוראים אנו על רחידורים אנוסים שהועברו ממשרותיהם ורכושם הוחרם. ראשון בהם הוא סנצ׳ו די סיאודד, שכבר ב־15 באפריל 1475 החרימה המלכות את החכירות וההכנסות שהיו בידיו,ואליו יש להוסיף את דיגו די ויליאריאל, חואן גונסאליס פינטאדו, פרנאנדו די טוךס-כל אלה ניטלה מהם גם משרת הרחידור ששימשו בה בסיאודד ריאל. אך ארוכה בהרבה רשימת אנוסי סיאודד ריאל שרכושם הוחרם על שום שהצטרפו אל מחנהו של המרקיז די וילינה. הדעת נותנת שגם הללו הם מחשובי אנוסיד, של סיאודד ריאל. ואל לנו לשכוח שהעברה זו ממשרותיהם ונישול זה מנכסיהם נעשו לאחד שכבר פעם אחת הועברו מהם ונשדד רכושם בימי פרעות 1474. כבר ב־23 באוגוסט 1475 הוחרמו נכסיו של אלוארו פראנקו, המכונה הזקן, והוא אנוס שנידון בשנת.1484 אחר־כך החרים מנריקי, שפעל מטעם פרנאנדו ואיזבל, את נכסיו של פרנאנדו די טיבה לטובת הכתר. פרנאנדו די טיבה נודע לימים בכינויו ״רב לאנוסים״, והוא עלה על המוקד בסיאודד ריאל ב־23 בפברואר

חסד ואמת – דרשות אגדות ומאמרים

מהגאון המפולפל נר המערבי

רבי אליעזר די אבילה זלה"ה בן אחותו של אור החיים הקדוש

מי חכם ויבין אלה נבון וידעם (הושע יד)

 חסד ואמת

המללאח היהודי ברבאט – קריספיל

הספר ״חסד ואמת״ הודפס בליוורנו בשנת התקס״ו (1806) בסוף הספר מלחמת מצוה. כאן העתקתיו שוב מילה במילה ללא שום שינוי מלשון המחבר, הודפס בדף למעלה באותיות רש״י גדולות ומודגשות, וזאת כדי להקל על המעיין, אשר קודם כל עליו לעיין היטב בדברי הרב, שהם למעשה הבסיס היסודי אשר עליהם בניתי את ספרי ״מעי״ן רבי אליעזר״.

מטרת הביאור לפירושי הקונטרס ״חסד ואמת״ על מדרשים, אגדות וסוגיות הש״ס, הוא לעורר לב הלומד, לגרות רצונו ולזרזו אל העיון והפלפול ולהרגילו לשיטת :

לימוד העיון והפלפול של חכמי מרוקו

ובפרט לשיטת פירושיו ולשונו הקצר והשנון של גדול המעיינים והמפלפלים, הגאון האדיר מורינו רב אד״א זצ״ל החושף בספר זה את ההתמודדויות הרעיוניות המצויות ביסודם של האגדות שבגמרא, הן בדרך השקלא וטריא בסוגיות, והן בדרך הבהרת המסרים הטמונים והמוסתרים בהם. וזאת ע״י ״לימוד תפיסה אמיתית ומוסברת של הדברים בבהירות וביסודיות״, וגדולת רבינו שמשלב את כל השיטות ביחד על דרך העיון בכל דבר.

מקורו של החיבור בדרשות ועיונים של הרב אשר נמסרו לקהל שומעיו ותלמידיו לפני כמאתיים וששים שנה, כעת יכול ספר זה לשמש כעין מבוא והדרכה לעיון בסוגיות הש״ס שהינו יסוד מוסד בהבנת הגמרא, הצריכים קודם כל תפיסה נכונה של הדברים ביסודיות ובבהירות ורק על ידי זה אפשר להגיע לפסיקת ההלכה בדרך ישרה וברורה, וגם להקל על העיון בספריו אשר על הש״ס שו״ת ושו״ע, לרדת אל עמקי ים התלמוד להבין דבר מתוך דבר, להקשות ולתרץ, לשאול ולהשיב בכל דבר הסתום והתמוה, וכדי להיות לעזר למתאמץ לדלות ולגלות מצפוני פירושי רבעו המחבר המדבר בשפה קצרה, חדה ובדקדוק גדול, מעטי הכמות ורבי האיכות.

על כץ הצטרכתי לחלק את הביאור כסדר כדלקמן:

א – מעי״ן רבי אליעזר

בפירוש זה השתדלתי לבאר כפי שחנני ה׳ ב״ה את כל פירושי המדרשים והמאמרים הבאים בספר חסד ואמת. הביאור הודפס באותיות דקות, משולב בתוך דברי הרב המודפסים באותיות גדולות ומרובעות בכדי שיבינם הקורא, שהרי ידוע שדברי רבינו קצרים ועמוקים מאוד, ובכדי להבינם דרוש עיון מעמיק והרחבת הדברים.

ב – המדרשים והמאמרים מהש״ס

מאחר ורבעו כתב המדרשים והמאמרים שעליהם הוא דן בקיצור נמרץ, כדי להקל על המעיין הבאתי אותם בשלימותם באותיות יותר גדולות ובולטות.

ג – פרקים וסעיפים

חילקתי את פירושי ״המעי״ך לשני שערים, השער הראשון מחולק לשבעה חלקים שכולם סוגיא אחת הדנה בעניין ׳שכר מצוה/ ושער השני מפרק ח׳ ועד פרק ל״ט הוא משא ומתן על מכלול מאמרים, מדרשים וסוגיות מהש״ס. וגם חולק לפרקים ולסעיפים, משום שלשיטת הרב כדי לתרץ את קושיותיו מביא הוא קודם מדרשים ומאמרים אחרים ומפרשם ועל פיהם הוא מתרץ את קושיותיו.

וכדי להפיק תועלת ולהנות גם מאותם פירושים אשר הרב מביא אותם רק כדי לתרץ את קושיותיו, הצטרכתי לחלק את דרשותיו ומאמריו לפרקים ולסעיפים קטנים כדי שאוכל לציין למעיינים איה מקום הקושיות והתירוצים כמבואר לקמן:

ד – ציון הקושיות והתירוצים

שיטת הלימוד של רבינו היא כדרך חכמי צפון אפריקה המעיינים והמפלפלים, על הרוב מביא המדרש, אחר כך הוא מדקדק ומקשה עליו הרבה קושיות, וכדי לתרצם מקדים מאמרים ומדרשים אחרים אשר גם עליהם מקשה ומתרץ, אחר כך על פיהם הוא מתרץ ומפרק את כל הדיקדוקים והקושיות אשר הביא בראשית דבריו, אך בנתיים המעיין עלול לשכוח את כל אותן הקושיות הראשונות, לכן לפני כל מאמר ציינתי מספר הקושיות וליד כל קושיא ציינתי איה מקום תירוצה, וליד כל תירוץ ציינתי איה מקום הקושיא על פי חילוק הפרקים והסעיפים אשר ציינתי, ובכל כל ראש פרק או סעיף חיברתי כותרת הממצה את הנושא הנדון בו. כדלקמן:

ה – כותרות

לכל פרק וסעיף ב״מעי״ך הקדמתי כותרת הכוללת את תמצית תוכנו, כותרות אלה מכינות את הלומד לקראת הענין הבא ומקילות הבנתו, ביודעו מראש על מה יסובו הדברים, ומאפשרות לו חזרה מהירה על תמצית תוכן העניין.

ו – מראה מקומות

צוינו במעי״ן מאות מראה מקומות לכל מאמרי הש״ס, האגדות המדרשים וההלכות בכל מקומות תחנותם.

רבינו המחבר לרוב בקיאותו ופשיטותם אצלו, לא טרח לציין מקורם כדרך החכמים הראשונים, אשר בעיניהם היה נראה שכל בן תורה מסתמא יודע בפשיטות איה מקומם

ז – הפיסוק והראשי תיבות

במעי״ן, פיסקתי ופיענחתי כל הראשי תיבות אשר בדברי רבינו, אפילו אותם הראשי תיבות הידועים והמוכרים ביותר, על מנת שכל בן תורה הפשוט ביותר יוכל ללמוד פירושי רבינו בלי שום עיכוב. כמו כן השלמתי מילים שהובאו בקיצור ומחקתי מילים שהיו לעיתים נדירות כפולות במשפט אחד.

ח – א״ם למסרת

למטה בשולי הביאור הוספתי את חלק ההערות וההארות הנקרא ״א״ם למטרת״ ביאורים והערות הנחוצות לצורך איזה עניין הדרוש ביאור יותר מקיף, עם מבחר פניני מפרשים ובפרט מפרשי אותן הסוגיות אשר עליהן דן המחבר גם בשאר חיבוריו, שלעתים דבריו עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר(ירושלמי מס׳ חיה פ״ג ה״ה), הבאתי גם אותן סוגיות המובאים בספרי אביו של רבינו, או של דודו אור החיים הקדוש ותלמידי תלמידיו מישיבתו הקדושה אשר בעירנו רבאט,

כל אלה צוינו במספר זיהוי במעי״ן במקביל לאותו מספר בא״ם למסרת.

ט – מפתחות לספר ותולדות המחבר

כדי להקל על המעיינים והדרשנים, חיברתי מפתחות לפירושיו של המחבר על פי סדר: תורה, נביאים, כתובים, משניות, ש״ס ומדרשים, כי על הרוב כל מדרש יכול להתאים לפרשת השבוע, או לחידוש עיוני למשניות, למדרשים, או לפלפול תלמודי.

צירפתי לכאן גם תולדות המחבר אבותיו ומשפחתו בהרחבה כיד ה׳ הטובה עלי, רשימת חיבוריו, צאצאיו והסטוריה תמציתית על עירנו רבאט עיר מושבו של רבינו המחבר.

י — בספר זה הבאתי חלק מההקדמות אשר נדפסו בשאר ספריו, בפרט את אלו אשר חוברו על ידי חברי בית דינו ובני משפחתו.

גם כדי להכיר עוד יותר שלשלת משפחתו הקדושה, הבאתי הקדמת סבו הקדוש רבי משה בן עטר שהוא אביו של ״אור החיים״ אשר כתב להוצאת הספר ״כתר תורה״ של חתנו רבי שמואל די אבילה אביו של רבינו המחבר, ומכיון שאביו בהקדמתו לספרו ״אזן שמואל״ הזכיר את רבותיו אשר למדוהו תורה הבאתי גם אותה הקדמה לכאן כדי שנדע מאיפה רבינו שאב את תורתו, מה גם שאותו הספר אינו בנמצא.

בסופו קיבצתי קבוצת מעשיות ממקורות שונים, למן כתבי חברי בית דינו, כתבי רבינו החיד״א זיע״א ועד ללקט הבא מפי השמועה, ובפרט מאשר שמעתי מפי זקני וחכמי עירנו רבאט מאשר קבלו מפי חכמי העיר דור אחר דור עד ימינו.

תפילתי להשם יתברך שתורתו של רבינו בשיטת עיונו ופילפולו כדי להגיע לאמיתה של תורה תתקבלנה בעולם התורה ורבים יהנו לאורו. 

מבוא מאנציקלופדית " ארזי הלבנון "

נקבצו ונערכו סביעתא דשמיא לפי שמות בסדר א-ב על ידי

שמעון ואנונו

הקדמה

ילאה העט יתום דיו הקולמוס, בבואנו לתאר אותם דמויות רבות יחס חכמי ורבני יהדות ספרד, צפון אפריקה, תורכיה והמזרח. בידם ניתנה – על ידי ההשגחה העליונה – המשך העברת התורה שבעל פה כשהיא שמורה מכל משמר, אל במקביל גן עושה בנחלתם ובבית גנזם – פירות ופירי פירות.

דמויות הוד והדר, ענוותנים, חסידים ומעוטרים במידות, יראי ה' ושומרי מצוותיו קלה כבחמורה, גדולים בכל חלקי התורה – ענקי רוח שסוככו בגודלם על בני עמם והנהיגוהו בכל תהפוכות ומהמורות הזמן הבוגד.

למי הכוח לאזור עוז ולגשת למלאכת המבוא שיכניס את הקורא לעולמם של " ארזי הלבנון ". על כן – בהשתחויה, בקידה ובבקשת רשות מכל אותם עובדי ה', ארזים חסונים ונהדרים, ניגש אני לערוך מבוא, מועט הכמות ודל הדפים, אך יש בו להאיר את עיני הקורא הממוצע ולהציע לפניו בקוים כלליים ביותר את המגרות בהן פעלו " ארזי הלבנון "..

נחל בתיאור אותם ארצות וערים מרכזיות בהם חיו ופעלו " ארזי הלבנון ", למעט ארצות שלא שימשו בתקופה בה אנו עוסקים – באלף השנים האחרונות – מרכז לתורה וליצירות הרוח. נמשיך לתאר את תרומתם של " ארזי הלבנון " בתחומי היצירה העיקריים ביותר, למעט תחומי יצירה אחדים ( םיוט ודקדוק ), שעל אף שהיוצרים הגדולים בתחומים אלו היו רק מחכמי " ארזי הלבנון ", הרי שהעיסוק בהם הצטמצם לחכמים בודדים בלבד בכל דור.

ונסיים, ויהיה זה בבחינת " סגירת מעגל " בתיאור זיקתם העמוקה של " ארזי הלבנון " לארץ ישראל, נחלת אבות, אליה השתוקקו בכל לב ושאפו להגיע, התפללו והורידו כנח דמעה לזכּות בטוב ירושלים. רבים מחכמי " אזי הלבנון " זכו להטמן ברגבי ארץ הקודש, אולם אלה שלא זכו – בןןדאי מודים ומשבחים לה' בגן עדנם על שיבת ציון ובניין הארץ. ויהי רצון שזכותם תעמוד לנו ונזכה לראותך בקרוב בבניין אריאל בעיר קדשנו ירושלים ת"ו.

מבוא.

פרק א.

ארצות התפוצה.

ארץ ישראל ( ירושלים, חברון, צפת ). מצרים. לוב. תוניס. אלג'יריה. מרוקו. ספרד. איטליה. טורקיה ( קושטא, איזמיר, סאלוניקי ). סוריה. בבל ( עיראק ). כורדיסטאן. איראן. בוכארה. תימן.

ארץ ישראל.

סקירה זו על ארץ ישראל באלף השנים האחרונות, תכלול שני חלקים. הראשון – סקירה כללית על תולדות היהודים בארץ ישראל, השני – סקירה על ערי הקודש : ירושלים, חברון וצפת.

במאה השביעית נכבשה ארץ ישראל על ידי הערבים, ועומַר אבן אל-חאטיב כובש את ירושלים. מאז ועד לשנת תש"ח – 1948 -, שלטו הערבים המוסלמים על ארץ ישראל, למעט ימי המנדט הבריטי במחצית הראשונה של המאה העשרים.

המוסלמים, אף שהפלו לרעה את היהודים, הרי שהתייחסו בסובלנות מבחינה דתית. ישיבת " גאון יעקב " עוברת מטבריה לירושלים. בישיבה זו פעלו המנהיגים הרוחניים של יהודי ארץ ישראל. מסורת העליה לרגל חודשה, ומכל המזרח באו בחג הסוכות לירושלים. במקביל לירושלים קמו והתפתחו קהילות נוספות : צור, עכו, חיפה, אשקלון, עזה וטבריה. בטבריה קיים היה מרכז ספרותי דתי לחכמי " המְסורָה ", שקבעו את הנוסח המדויק של התנ"ך.

בתקופה בה אנו עוסקים, הייתה ליהדות בבל – הגאונים – הסמכות הרוחנית להכריע בכל ענייני הרוח.

במאה הי"א פקדו את ארץ ישראל, רעב, מגיפות, רעידות אדמה, פלישות של שבטי בדואים ועוד. תופעות אלו גרמו להעברת הישיבה מירושלים לעיר צור אשר בלבנון ( 1073 לספירה ).

בסוף המאה הי"א כובשים הצלבנים את ארץ ישראל. מעמדם ומצבם של יהודי ארץ ישראל לא השתנה, מלבד האיסור שחל על היהודים להתגורר בירושלים.

במאה הי"ב והי"ג החלו יהודים לעלות לארץ ישראל. ראשון העולים הגדולים היה רבי יהודה הלוי שהגיע מספרד, לאחריו הרמב"ם המבקר בארץ ישראל ועובר בירושלים ובחברון. לאחריו עלה הרמב"ן, שלזכותו נזקף חידוש היישוב בירושלים.

בסוף המאה הי"ב מביס צאלח א-דין את הצלבנים בארץ ישראל, כובש את ירושלים ומתיר ליהודים לשוב ולגור בה.

בתחילת המאה הי"ג שוב כבשו הצלבנים את ארץ ישראל, וחידשו את האיסור לגור בירושלים. ואמנם במאה הי"ג לא הייתה ירושלים אלא עיר קטנה בצל המאורעות החשובים יותר.

בעת ההיא הייתה עכו בירת ממלכת הצלבנים. אולם בסוף המאה הי"ג כובשים הממלוכּים את עכו והפכים אותה לעיי חרבות.

עם חורבנה של עכו תופסים את מקומה קהילות צפת וירושלים. קהילות קטנות יותר קיימות בעזה ובחברון. בגליל התקיים יישוב כפרי שהתפרנס מחקלאות. המנהיג היהודי בעת ההיא היה " הנגיד " ( רבים מן הנגידים היו מצאצאי הרמב"ם ). סגניו ישבו בערים שונות ברחבי הארצות הסמוכות.

בעקבות הפרעות ביהודי ספרד בשנת קנ"א – 1391 -, ובעיקר בעקבות גירוש ספרד, עלו יהודים רבים לארץ ישראל, בעידודו של הנגיד ( האחרון ) רבי יצחק הכהן שולאל, ביניהם היו חכמים גדולים ומופלגים.

בתחילת המאה הט"ז, כשבארץ ישראל שולטים התורכים, העות'מאנים, משגשגת ארץ ישראל מבחינה רוחנית. רבי יוסף קארו מחבר בארץ ישראל את ספריו " בית יוסף " על הטור ואת " שולחן ערוך ", האר"י מגלה את תורתו ( שהשפעתה הייתה אדירה על היהדות מכאן ואילך ), ורבנים גדולים בהלכה ובקבלה פועלים בארץ ישראל, ( ירושלים, בצפת ובחברון ).

בתקופה זו ניסה רבי יעקב בירב – מגדולי חכמי הדור – לחדש את הסנהדרין, אך נתקל בהתנגדות חכמי ירושלים בראשות רבי לוי בן חביב – הרבל"ח. רבי יעקב בירב הסמיך את תלמידיו, ביניהם היה רבי יוסף קארו שהמשיך להסמיך אף הוא מתלמידיו. בימי זוהר אלו חיו בצפת רבי ישראל נג'ארה, והמקובלים, רבי שלמה אלקבץ, רבי משה קורדובירו, רבי חיים ויטאל ועוד.

בקהילות הגדולות – ירושלים וצפת – היוו מספר ישיבות, ואלה היו מרכזי תורה ומשיכה לתלמידי חכמים. חלק מן העולים לארץ ישראל, הגיעו אליה על מנת לבלות בה את שארית ימיהם. דונה גראסיה ודון יוסף נשיא, בנו את טבריה וחידשו את היישוב בה במאה הט"ז, ובאופן יותר גדול גדלה והתפתחה בשנת 1740, ביוזמתו של דאהר אל – עמר ובראשות חיים אבועלפיה.

עם שקיעת ממלכת העותמנים החמיר מצבם של יהודי ארץ ישראל, ותושביה נאלצו לשלוח שדרי"ם לרחבי התפוצה היהודית, על מנת לגייס כספים לקיומו של היישוב היהודי בארץ ישראל. תופעה זו של שדר"ות התמסדה, ורבים מגדולי ישראל היו שדרי"ם מטעם קהילות הקודש וערי הקודש בארץ ישראל.

בתחילה המאה הי"ט חזרה ירושלים ותפשה את מקומה המרכזי מבין שאר קהילות ארץ ישראל.

הרב דוד בן שמעון בעל " צוף דבש " – ראש קהילת המערבית – מקים את השכונה הראשונה מחוץ לחומות, ובירושלים מכהנים כ " חכם באשי " הרבנים : הרב חיים אברהם גאגין, הרב יצחק קובו, הרב נסים אבועלפיה והרב דוד חזן ועוד….

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.

צז

פ׳ מקץ. שני תרש״ט לפ״לו.

רבי יוסך משאש

ידידי החה״ש, כמוהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום. שלום. קח נא עוד ידידי מהמזומן, והוא: במבוי אטו״ב יש עוד בסופו מימין ביהכ״נ אחרת, פתוחה למבוי בצפונה, עולים לה במעלות, והיא כמין גם וחלק מהגם עולים לו עוד במעלות, יש במערבה עלית קיר, ושני היכלות במזרחה, התיבה בחלק הגם התחתון, פגי הש״ץ לצפון, יש בה כוסות וספסלים וכו׳ בחברותי׳, נקראת ע״ש החכם כמוה׳׳ר ידידיה הכהן זלה״ה, ירושה מאבותיו הקדמונים ז״ל כאשר שמעתי, ושני זקנים ספרו לי ששמעו מאבותיהם שנפלה מזוקן וחדשוה, וגם עתה זקנה גדולה חופפת עליה. זה רבות בשנים קנה דובה מו״ד הרה״ג כמוהרר״ש משאש זצ״ל, מהחכם כמוהריד״ד הנ״ל, והוא היה ש״צ ומנהיג בה, ואחריו חתנו בעל בתו הרב כמוחר״ר שלמד. ן׳ שטרית ישצ״ו, ועתה עומד ומשמש ומנהיג בה בנו של מו״ד הנז׳ החה״ש כמוה״ד מימון ישצ״ו, כשמונים איש מתפללים בה, שמעתי ששמשה גם ישיבה לת״ת, איזה זמן, ועתה היא רק לתפלות שמ״ע, ובפרט תפלת ערבית מתפללים בה כמה פעמים בזה אחר זר- ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

צח

ם׳ ייגש. לרב אחד.

אדוני! בההוא דינא דאתי לקמיה דמר אתמול בערב. בראובן שמכר חצי ביתו לשמעון, ובא המצרן לזכות, ואמר המוכר זה הלוקח נוח לי, וזה המצרן קשה לי, ונסתפק מעכ״ת, וא״ל זילו האידנא ואתו למחר, הנה אתמול בלילה, ראיתי הדבר מפורש בס׳ משפטים ישרים ח״א סי׳ ח״ת, דפסק הר״ב זיע״א, דטענת זה נוח לי וכו׳ טענה שפירתא היא, ע״ש, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

צט

פ׳ הנז׳.

למעלת צפירת תפארה, הנזר והעטרה, הרה״ג, מעו״מ, אדמו״ר כקש״ת כמוהר״ר רפאל אנקאווה ישצ׳׳ו. בקידה על אפים, אני אומר שלום. מר חמי הגמו״ן כה״ר אהרן הכהן ישצ״ו, ומרת חמותי גוהאר, דוב״ש אדוני וביתו. והם מפצירים בו הרבה, אודות האשה רחל, המובלת כתבא דנא, שזה יותר מששה חדשים, שהלך בעלה למדינת הים, לעיר ארבא״ט יע״א, הסמוכה למשכן כבודו, ושמעה, שזרחה עליו שמש ההצלחה, ועובד ומרויח, ומיום שנסע, לא שלח לה מאומה, והיא בערום ובחוסר כל, ובפרט ששמעה, שרצה ליקח אשה אחרת עליה, ובכן נא אדוני, עמוד לימינה בכל מה דאפשר, עד יצא כנגה צדקה, ומצוה זן תגן על אדוני אלף המגן, ושלום. דל ורזה, היו״ם הזה, ס״ט.

ק

פ׳ ויחי. ש׳ תדפ׳׳ט לפ׳׳גן.

ידידי החה״ש כמוהר״ש הלוי ישצ״ו, שלום. שלום. קח נא עוד ידידי מהמזומן, והוא: במבוי אטו״ב, יש מבוי אחד לצד שמאל בסופו, המפולש למבוי הרחב, הנקרא מבוי אלעטארי״ן (מוכרי תבלין) המבוי ההוא נקרא ע׳׳ש הרה״ג כמוהר״ד שלום לעזימי זלה״ה, יש בסופו משמאל ביהכ״ג מרובעת, פתחה במזרחה, יש בה שני היכלות, אחד בדרומה, ואחד במערבה, יש בה עלית קיר קטנה בצפונה, התיבה באמצע, פני הש״צ לצפון, יש בה כוסות וספסלים וכו׳ בחברותיה, היא נקראת ע״ש הרב הנ״ל, הראני אחד מזרעו, כהה״ר מימון ישצ״ו, פסק אחד בכת״י ידו וחתימת שמו זמנו אדר ת״ץ לפ״ק, ואמר, שמקובל בידם שהיא עתיקה מאד מאבותיהם הראשונים שבאו תחילה מגלות ספרד, והם, וזרעם אחריהם עד היום, בעליה וחזניה, כחמשים־ איש מתפללים בה, ושמשה גם ישיבה לת״ת לאבותיהם בזמן קדמון, ואד היא עתה רק לתפלות שמ״ע, ולמוד משניות בכל לילה לשכני המבוי, יש בה אוצר קטן לספרי דפוס וכתבי יד עתיקים, שאין להם רשות להוציא שום כתב יד משם, אפילו ללמוד בו שם, כי כן מוזהרים מאבותיהם מדור לדור, כך זרעם אומרים, וטרחתי עמהם מאד רק לראות על מה מדברים, ולא הגיחוגי, גם יש בה ס״ת אחד קטן, כתוב על קלף, כתיבה דקה ויפה עד מאד, קורין לו ספר זאבארו, ושאלתי הרה״ג כמוהר״ר דוד בירדוגו ישצ״ו, ואמר לי, שנקרא כן ע״ש הסופר הקדמון שכתבו שהיה שמו ר׳ משה זאבארו זצ׳׳ל, ועוד חפש ומצא בכתבים ישנים, והגיד לי, שהרב הסופר הנז׳ היה בעיר פאס, ובא לכאן בשנת ר״מ לפ״ק, והיה כותב סת״מ בקדושה ובטהרה, ואביו היה שמו ר׳ יעקב ז״ל, ע״כ. ושלום.

אני היו״ם ס׳׳ט

ראשית שלטונו של האסלאם.

ההיסטוריון הערבי, בספר רשומותיו, מזלזל במיעוטים האלה, שעבר זמנם ועודם נטפלים אל שוליו של האסלאם עטור הניצחון. בדוחק הם מבצבצים ומופיעים פא ושם בדפי המספרים – להבאיש ריחם של גדולים, לתרץ מעשה נקם או להוסיף על תהילתו של פלוני.

אז אין אלה כי אם אבזרי לוואי בהיסטוריה האמיתית, שבעיקרה היא מתרקמת בתחומי האמונה. מובן, שלא זיכּואת היהודים אלא באותה מידה של תשומת לב הראוייה לחפצים דוממים. אם תעודות אנו חפצים, הרי עלינו לחפש לנו מקורות אחרים. ראוי לנו, אפוא, שנפנה אל אותם שחזו מבשרם בהיסטוריה זו.

אך עיקר העבודה, המתבטא באיסוף כתבי יד עתיקים, בפענוחם ובפרסומם במהדורות נוחות לשימוש או בתרגומים, כמעט לא החל כלל. ז'ורז' ואידה, שבעקבות השתתפותו בשליחות במרוקו, הוצא לאור אוסף כתבים היסטוריים יהודיים מרוקאיים, הוכיח מה רב העניין, שבעבודה מעין זו.

ואכן, רב ערכּה לידיעת ההיסטוריה של קהילות היהודים במגרב; ועל אחת כמה וכמה דרושה עבודה זו בשים לב לעובדה, שקהילות אלו עדיין אינן ידועות כמעט לחוקרים. יתר על כן, רב ערכם לידיעה ולביקורת של קורות הארץ בכללה.

מי שסופג מהלומות מיטיב לזיכרון יותר מן המכה, ואין ספק, שכנגד בוזו המלכותי של המוסלמי גילה היהודי תשומת לב ערה ואובייקטיבית מאוד, לכל מה שהיה קשור לגורלה של הארץ.

 על פי מקורות יהודיים יכול היה רובּר ברונשוויג לשחזר את החיים היהודיים ברבריה המזרחית תחת שלטונם של בני חֵפץ ( החפצידים ), כשהוא שואב בעיקר מקבצי שאלות ותשובות של רבני אלג'יר, יצחק בן ששת ברפת, שמעון, שלמה וצמח דוראן. אך לא אל כל התעודות מסוג זה יכולים אנו להגיע כיום.

כדי לחשוף קבצים מעין אלה יהיה צורך בסקר ממושך ומדוקדק בצפון אפריקה. בספריותיהם של רבנים ובגינזות, כמו גם באמריקה, שאליה הובאו בשנים האחרונות הרבה מאוד כתבי יד, שלא ראו אור. רק תעודות אלה המאפשרות את שחזור קורותיהם של יהודי המגרב בתקופת השלטון המוסלמי, בנוסף לידיעותינו הנוכחיות, שהברורות ביותר מתוכן כלולות בארכיונים ובספריות של ארצות מערביות שונות, שהיו במגע עם צפון אפריקה.

הניסיונות המוסמכים ביותר, שנעשו בכיוון זה, עם כל התועלת המפורשת הגלומה בהם, מוכיחים רק עד כמה צריך יהיה לשקוד קודם כל על העובדות שעליהן הצבענו ועל חיבורן של מונוגרפיות מרובות. חקיש ממושך מעין זה בשדה בור הוא מלאכה כפוית טובה.

אף על פי כן זו מלאכה יסודית יותר מסקירות כוללות חטופות העלולות להעמיד בסכנה את החיטוט המדוקדק בשרידי העבר. אם גם יש לנהוג זהירות אין קץ בשימוש המקורות שבעל פה והמסורות ההיסטוריות הצריכות בדיקה, הרי לעתים קרובות ביותר נוכל לזהות בהם הדים לנושאים בני שמננו.

כאן כוונתנו לחיבורו העברי של הרב יעקב משה טולידאנו, " נר המערב ", החותר לקבוע מסמרות בשטח, בו עדיין יש הכרח גמור בזהירות ביקורתית מרובה ביותר. ספר זה, שנפוץ למדי בין קוראי עברית, מקובל היה בדרך כלל על הקהילות היהודים במרוקו, עד כדי כך, שלעתים קרובות שוב לא נקבל מפי הנוגעים בדבר פולקלור חי ורענן אלא בבואה חיוורת של אותו מאסף שהזכרנו.

בתחום הידיעות הביקורתיות, מועיל ויסודי יורת הוא ספרו של חיים זאב הירשברג, " תולדות היהודים באפריקה הצפונית ", המעלה לפנינו ציור קיר מאוזן, שנסתיים במערכת התעודות המקיפה ביותר, שנוצלה אי פעם לשם תיאורה של היסטוריה זו, מראשיתה ועד למאה העשרים.

לפיכך הצבנו לנו כאן מטרה מצומצמת יותר. מתוך ידיעתנו המספקת ביהדות צפון אפריקה במאה התשע עשרה, מתוך אלומות האור, שיכולים מקורו ערביים, יהודיים או נוצריים לזרוק על דורות האופל אלה, מסתמנים כמה קווים כלליים החופפים, ביסודו של דבר, עמדה מחשבתית מסוימת של המוסלמי כלפי היהודי.

בחשבון אחרון, מעבר לכל תנודותיה של היסטוריה מסוכסכת ומסוערת ביותר, נקיטת עמדה זו היא בבחינת נתון ראשון, אבן הבוחן, שלאורה ראוי לבדוק את ברכותיו או קללותיו של העימות בין צאצאיו של אברהם העברי, בני יצחק ובני ישמעאל, משך מאות בשנים.

עמדה מחשבתית זו מבארת בבהירות מַספקת את מה שידוע לנו על גורל היהודים בצפון אפריקה, מן המאה השביעית עד המאה התשע עשרה, ולכן שוב לא נוצרך להתעכב על כך.

סוף הפרק כיבוש המגרב בידי הערבים.