קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

 תיאור המאורעות תעודה מספר 377, 602 , 603

תעודה 602

פיוט

סימן אני עמור אביטבול יצ"ו. נו' אני היום

חי גאולי / מקים ומרים דגלי / יצרי מבן ל- / עבד לו

ארץ יראה / כל רוח נכאה / עת המלך נראה / על חילו

נפלה אימה / כל רשע ויהיר / עם הץ החמה / נוכה לי

יצאו מהר / עם קם בהשכמה / להוציא עם בהיר / מגבולו

עידן ריתחא / זה על עם מנוחה / עתה הבה נתח- /כמה לו

עוצו עצה / אמרה אום מאוסה / יצאו באוכלוסא / למולו

ענה אותם / המלך בראותם / מהר רגמו אותם / סקלו

מיד חזרו / לאחרו נזורו / קראו למו סורו / הבדלו

ועת שמעו / חליל בהיריעו / פחדו נרתעו / נבהלו

רבה בושתם / גדלה כלמתם / עברים לעומתם / יגילו

יחיד עליון / אל שוכן בציון / הוא מחסה לאביון / בצר לו

צרת עמו / הביט ממרומו / ואיש על מקומו / ישב לו

ובקול רנה / שירו עם מי מנה / לאל בזמירות נ- / ריע לו

סוף תעודה מספר 602

בשנה ההיא צרו הפלשתים בהנהגת אמהאוס על העיר צפרו, המלך סלימאן שלח נגדם כ-3000 חיילים " עביד ". בקרב שנערך ביניהם ביום ראש השנה הייתה יד חיילי המלך על העליונה, רבי מהפלשתים נהרגו, ושבעה מנכבדיהם נלקחו בשבי. המלך ציווה להורגם מיד. הפלשתים לא אמרו נואש. נתארגנו וביום כפור נערכו שוב למלחמה עם חיילי המלך.

הללו ניצחום שוב, ופיזורם לכל עבר עוד באותו יום בעת תפילת הנעילה. אל אחר כל נקטו הברברים בתכסיס מחוכם, הם באו בלילה דרך שדות וכרמים והפתיעו את החיילים במחנה. מהומה שררה בין חיילי המלך שלא היו ערוכים לקרב, מהם ברחו ומהם נמלטו לתוך העיר. הפלשתים שוב צרו על העיר צפרו וביקשו שימסרו בידם את היהודים.

הללו נתחבאו בחלקם בבורות ובמקומות סתר אחרים. והנשארים התפללו לה' שיצילם. אחא משא ומתן הסכימו אמהאוס להמיר את הגזרה בכופר. היהודים שילמו בשמחה את כופר נפשם, והודו לה' על הצלתם.

עד שנת 1812 הפסיד צבא המלך במלחמותיו נגד אבו בכר אמהאוס, והלה הצליח להכניס את צפרו תחת שלטונו הוא. רבי שלמה אביטבול מספר על ההטלות שהטיל אמהאוס זה על קהל צפרו. בסוף ימיו של מולאי סלימאן התפשט המרד הברברי נגדו. המלך שלא יכול היה לדכאו נאלץ להשלים עמו. בשנת תק"ף כאשר הלודאיא ששלו מללאח פאס, הגיעה הידיעה לצפרו שעומדים לבוא גם עליהם ומיהרו היהודים להכנס לבתי הגויים מכריהם עם חפציהם כדי למלט את נפשם. והודו לה' על הצלתם