הברברים המתייהדים-הירשברג

 

הברברים המתייהדים-הירשברג

וכן נמצאים יהודים בשבט דרייד, החיים כמו ערבים ודומים להם עד שאי אפשר להבדיל ביניהם. בדבר אולאד דאוד ואולאד עבדי סבור פרו, שמוצא5ם מתושבים יהודים ונוצרים שברחו אל ההרים בבוא הכובשים הערביים. הם עדיין שומרים על שורה של מנהגים מאותה תקופה, כגון חג סידנא עיסא שבו מתחילים הם להחליף את אבני התנורים.

ב – 24 בדצמבר הם חוגגים את חג הבּו איני, בראשית ינואר שוב מנקים הם את בתיהם. זה מזכיר מנהגים נוצריים. מנהגים יהודיים הם, אינם מדליקים אש בלילי שבתות, ואינם רועים את צאנם בשבתות. ב -27 בפברואר חג האביב ואז אינם אוכלים קוסקוס – מאכל שמכינים מחיטה " חמץ " עד חודש אפריל.

אוולאָד דאוד שמו שלא אחד השבטים, שבתוכו הבחינו במהנגים דומים למנהגים יהודיים, עלול להעלות את ההשערה, כי הכוונה לשבט בּנו הדַוַאוִדה, מבני הִלאל, שפשטו יחד עם הסולַים, באחזו יהודים אחרים בין הדואדה ונטמעו בתוכם. אולם החומר הקלוש אינו מרשה להסיק מסקנות ברורות.

א.      לָאוסט במאמרו הממצה על צורות המגורים אצל הנוודים למחצה של מרוקו המרכזית, סוקר גם שורה של " קצור " – טירות – בזיז הגבןה, בהרי האטלאס, בתאדלה ובמורדות הדרומיים של גוש ההרים המרכזי

לדבריו תושביהם  ממוצא יהודי, כלומר מתייהדים של ההר הברברי, וזכר לזה הוא מוצא במסורותיהם, בסיפורי עם ובשמות המקומות.

מסקנות סקר אנתרופולוגי בגרדאיא.

בדור האחרון נמצאו חוקרים שביקשו להסיק מסקנות בדבר מוצאם הגזעי של יהודי אפריקה הצפונית על סמך השמות והכינויים הנפוצים ביניהם, ולפי זה לקבוע גם את האחוז של כל קבוצה וקבוצה בתוכם. מגורשי ספרד ופורטוגל, כלומר יהודים בני אברהם אבינו, ברברים, כלומר מצאצאי המתייהדם הברברים וכו'….

אולם ברור, כי שיטה זו עשויה לשמש הוכחה לכאורה למוצאם הגיאוגרפי והחברתי, אבל לא לגזעם של נושאי השמות והכינויים הללו. אמנם נעשה עוד לפני גור הניסיון במדע האנתרופולוגיה ובשיטת הסקר המקובלת בו, כדי למצוא פתרון לשאלת היהודים הברברים אלא שהתוצאות לא הסתכמו במסקנה ברורוה וחד משמעית.

הן רק הוכיחו את ריבוי הטיפוסים השונים מבחינה אנתרופולוגית בין יהודי הארץ, בדומה למצב בכל התפוצות.

לפני שנים מספר ניגש ל. ק. בריגס, אנתרופולוג שהרבה לחקור את אוכלוסיית הצהרה, לעריכת סקר אנתרופולוגי דימוגרפי של היהודים היושבים באזור הגובל עם הצהרה, ובחר לו לשם כך את העדה היהודית בארדאיא שבמעמק מזאבּ, אז אחד האזורים הצבאיים באלג'יריה הדרומית.

הסקר נעשה בין השנים 1954 – סוף 1961, כלומר בזמן חיסולה הגובר והולך של העדה על ידי עלייה לישראל והגירה לצרפת. מתוך האוכלוסייה היהודי של העיר, שמספרה נקבע בראשית שנות החמישים של המאה ל – 1642 נפש, נותרו בראשית יוני 1962 כ – 500, ומאלה עזבו את העיר עד סופו של אותו חודש 450 איש נוספים. יש להניח, כי כיום אין יהודים בעמק המזאבּ.

עם כל ההסתייגות הנובעת משינויים דמוגראפיים אלה, שללא ספק השפיעו על הרכב האוכלוסייה היהודית, שממנה בחר בריגס את המדגמים בזביל הסקר, יש להודות, כי דווקא כאן קוומים היו תנאים אידיאליים לעריכת המחקר.

1 – המספר המצומצם של התושבים היהודיות בגרדאיא, העיר הראשית בעמק המזאב, שבה התרכזו לאחרונה כל היהודים שישבו בחבל זה.

2 – ניתוקם הגיאגרפי, המדיני והחברתי מן העדות היהודיות בצפון הארץ. מצב זה לא השתנה בזמן השלטון הצרפתי, שלא העניק לתושבי האזורים הצבאיים את האזרחות הצרפתית – פרשה שנעמוד עליה בפרק הבא – ואלה המשיכו באורח חייהם המבודד כמעט עד סיום המשטר הצרפתי.

3 – הם חיו בסביבה מוסלמית בעלת מבנה חברתי דתי אחיד ומיוחד – הם אנשי מזאב המפורסמים באלג'יריה, המשתייכים לכת האבצ'יה, שמאמיניה מצויים עדיין באזור הספָר של אלג'יריה הדרומית – ואר גלאן, ואֶד ריג, תוקורת, של תוניסיה , חבל ג'ריד, ושל טריפליטניה , ג'בל נפוסה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ינואר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר