המימונה – מקורותיה ומנהגיה

מתוך הספר יהדות מרוקו – פרקים בחקר תרבותם – יששכר בן עמי

חג המימונה של יהודי מרוקו

המוטיבים המשותפים לאגדה זו ולחגיגות המימונה בולטים לעין. בפעם הראשונה אנו מוצאים חיזוק לברכות ולשירים הנפוצים המזכירים את ״לאלא מימונה״ (גברת מימונה). בכך עולה בידנו לפתור קושי מסויים מאחר שהמסורות הקושרות חג זה למימון (אושר) אינן מסבירות מדוע מופיע השם בצורת נקבה.

הנס של קריעת הים ושל ההצלה מפני הים, אם כי בשינויים מסויימים, מקבילים למעשים שנעשו בפסח. ושוב נוכל להצביע בפעם הראשונה על מסורת המייחסת ניסים אלה ל״לאלא מימונה״.

המנהגים הרבים, הקשורים למים והמהווים חלק נכבד מאוד מכלל מנהגי המימונה, בולטים גם באגדה זו. הקשר בין הבנות לבין העיר פאס אינו מקרי. הרבה מסורות קושרות את המימונה עם העיר פאס, ואין ספק שבעיר זו חוגגים את החג באורח אינטנסיבי מאוד.

ואולי לא מקרה הוא שדווקא יוצאי עיר זו הם הם שחידשו כאן את החג ההמוני, הקשור ביציאה לטבע בחגיגות המימונה. עם כל זאת אין במציאת גיבורה בשם ״לאלא מימונה״ כדי לפתור את בעיית החג. אין לנו, לעת עתה, ראייה המוכיחה קשר בין לאלא מימונה (שהיתה מוסלמיה), לבין המסורת היהודית.

 כמה מזקני פאס יודעים לספר על ביקורים ב״קובאת אל מימונה״, אבל אין לדעת, לעת עתה, אם תופעה זו משתלבת במסגרת ביקורי קברי קדושים מדת אחרת,  או שיש לה קשר עם חג המימונה.?

כידוע קיימת שידה בשם מימונה שמוזכרת בין השאר בסיפורי אלף לילה ולילה (ראה: אלף לילה ולילה, בתרגומו של י״י ריבלין, כרך ח/ עמי 3061 ואילך). יש לבדוק אם קיים קשר בין הרבה מנהגים שמטרתם לזהות את הרע (הנגרם בהרבה מקרים על־ידי שדים הקיימים במימונה) ובין מימונה השידה או השדים בכלל.

ביקורי קברי קדושים מדת אחרת, תופעה זו בולטת הרבה יותר אצל המוסלמים, לגבי קברי הקדושים היהודים, מאשר להיפך. ועיין: 1948 ,L. Voinot, Pèlerinages Judéo Musulmans du Maroc, Paris