الجهاد وكراهية اليهود-ג'יהאד ושנאת יהודים-מתיאס קונצל.

ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.

על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.

אמנם אין זה המקום לשפוך אור על תופעת ״העונג שבאי־עונג״ ועל האופן שבו הליבידו עשוי, באופן פרדוקסלי, להיבנות מדיכויו שלו, אך חשוב לפחות להבהיר כיצד האחים השליכו את המאוויים והפנטזיות הליבידינליים שלהם על הכופרים.

השלכה היא מנגנון הגנה פסיכולוגי שבו הפרט משייך לאחרים את תשוקותיו ואת תחושותיו הדחויות או המוכחשות שלו עצמו. כחלק מהתהליך הזה, התוקפנות שבה הכחישו האחים את צורכיהם הגופניים שלהם קיבלה צורה של שנאה ל״ניוון המערבי״ ול״אי־המוסריות היהודית״. הדרך המותרת היחידה להתקרב אל מושאיו המאווים של האיסור ואל מושאיה האסורים של התאווה – הייתה להשמיד אותם.

צדה השני, המתבקש, של הפוביה הזאת, היה גן העדן שהבטיחה אגודת האחים המוסלמים מיום היווסדה ואילך לכל גבר שיהיה מסור לשימורה של העליונות הגברית; כמעט מאה אחוזים מחברי האגודה היו זכרים. אל־בנא ייסד אמנם גם אגודה של ״האחיות המוסלמיות״, שהיה אפשר לזהותן על פי רעלותיהן הלבנות, אולם זו הייתה חוליה חלשה במיוחד במבנה הארגוני של האחים, ובשנות השלושים והארבעים היא נדחקה מפני רובן המכריע של נשות מצרים שקיבלו חינוך ברוח מערבית. מעולם לא היו בה יותר מ־5,000 חברות.

ואכן, הרוח בעולם הערבי והמוסלמי נשבה באותן שנים לעבר קידום מעמד האישה. בראשית שנות העשרים ייסדו נשים מצריות חטיבה עצמאית ומשפיעה בתוך המפלגה המאוחדת של התנועה לעצמאות לאומית – הוופד. בשנת 1923 השליכה לים את הרעלה שלה, בצעד הפגנתי, נשיאת האגודה לזכויות האישה המצרייה, הודא שראווי. באותה שנה הוקמה טורקיה המודרנית בידי מוסטפא כמאל, המכונה ״אטא־טורק״ (אבי הטורקים), מוסלמי מודרני שתמך בשוויון בין המינים. ״דבר בדתנו אינו תובע מהנשים להיות כפופות לגברים״, הצהיר. הוא ביטל את הפוליגמיה, עיגן את השוויון בחוק, התנגד ללבישת רעלה ודאג לכך שבתו המאומצת תוכל לטפח קריירה של טייסת ולכך שמוסלמית ממשפחה מיוחסת שחפצה להיות שחקנית תוכל לעשות זאת.

שעה ששחרור האישה מהנחיתות שציווה עליה האיסלאם הלך והתקדם, הגיעו האחים לנקודת הכינוס לקראת המסע לשיקום הסדר הפטריארכלי. שכן, האם לא נכתב במפורש בקוראן ש״הגברים מופקדים על הנשים״(סורח ד, 34)?