כתר קדושה – תולדות שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו מדור ראשון עד דור עשירי

שרשים חסונים

ר׳ שלמה פינטו שעלה על המוקד ור' יוסף אחיו

קדושת כתבי האר״י שכתב מהרח״ו

בפי שספרנו כבר, האר׳׳י הקדוש ציוה, שאף אחד מתלמידיו לא יכתוב דבריו, זולת רבי חיים ויטאל. ר׳ חיים כתבם, ולאחר פטירתו ערכם וסידרם ר׳ שמואל בנו.

בעת שעסק רבי שמואל בעריכת כתבי אביו, נתקל פעמים רבות בדברים סתומים וחתומים שלא הובנו לו כראוי. ביודעו ובהכירו בחשיבות אותם רזין עילאין, פחד מאד לשלוח יד במקומות אלה, ובכל פעם הלך להשתטח על קבר אביו, לב הימנו שיאיר לו דרכו. בהיותו על הציון, היה שואל את אביו איך יכתוב, ור׳ חיים היה מורה לו מן השמים כיצד עליו לכתוב. כך נהג זמן רב.

לילה אחד, לאחר שעלה רבינו יאשיהו פינטו על יצועו, נגלה לו בחלומו דודו רבינו חיים ויטאל, ובפיו בקשה: אנא ממך בן אחותי, עשה עמי אות לטובה! בני יקירי ר׳ שמואל בא לציון קברי מפעם לפעם, ובפיו משאלה שאאיר דרכו בנבכי הכתבים. פעמים יושב אני במקומי ועונה לו, אך לפעמים נמצא אני בפמליא של מעלה מתענג מזיו השכינה בדרגה גבוהה יותר, ובעת שמשתטח על ציוני, מפאת כבודו. ומפאת חשיבות הכתבים, מתנתק אני מישיבה של מעלה ובא להשיב לו על שאלתו. לכן בקשתי שטוחה לפניו, שלא יבוא לשאלני על קברי, אלא יעשה שאלת חלום, ואז אענה לו כרצונו מבלי שאצטרך להימנע מאותו תענוג רוחני עילאי.

לאחר מכן הוסיף ואמר: לך אמור לבני שירד למצרים, כי נשארו שם ניצוצות קדושים הממתינים בכליון עינים שיעלום לשורשם, והוא המתאים לתקנם. לסיום הוסיף ר׳ חיים את הפסוק בתהלים (צט, ו): ״משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו״ כרמז לדבריו, ופרח למקומו.

כשהתעורר ר׳ יאשיהו משנתו, ננער בזריזות, ואץ לבית ר׳ שמואל לספר לו את חלומו. ר׳ שמואל כבר לא היה צעיר לימים, ומזה זמן אשתו נפטרה. מששמע את דברי ר׳ יאשיהו, השיב לו: ראה, אלמן אנוכי, והנני שרוי ללא אשה, לפיכך אינני יכול לכוון כעת את התיקון שנמסר לי לצורך הירידה למצרים, כי הנני פלג גופא.

מששמע זאת ר׳ יאשיהו נענה ואמר בהתלהבות: אם זה המעכב, אתן לך את בתי הצעירה מרת ג׳מילה לאשה! למען שמו יתברך כדי שתוכל להעלות את אותם ניצוצות נידחות, ולמען כלל ישראל – כדי שתוכל לשבת ולערוך את הכתבים של אביך בישוב הדעת, מוכן אני לתת אותה לך, למרות היותה צעירה ממך בעשרות שנים – סיים דבריו.

ר׳ שמואל הסכים, ותוך זמן קצר נשא את בתו הצעירה של ר׳ יאשיהו לאשה. לאחר נישואיהם ירדו למצרים כצוואת ר׳ חיים אביו, שם נולדו להם בניהם. לאחר כמה שנים הקול נשמע שר׳ יאשיהו השיב נשמתו לבוראו. ר׳ שמואל ואשתו נסעו לדמשק, שם הספיד ר׳ שמואל את ר׳ יאשיהו בפקודת השנה, כפי שסופר לעיל. לאחר מכן חזר למצרים, שם חי עד יום מותו.

משנפטר ר׳ שמואל בשנת תל״ז (בגיל ע״ט), נטלה אשתו מטלטליה ושבה לבית משפחתה בדמשק. היות והיתה עוד צעירה לימים, שלחו כמה רבנים שהיו פנויים, שדכנים שיתדפקו על דלת ביתה, ויציעו לה להינשא להם. להפתעתם, סרבה סירוב מוחלט לכולם. אחד מהם העיז פניו, ושאל אותה לסיבת סירובה. משהרבה להפציר בה נענתה ואמרה:

האם נעלם ממך תשובת אשת ר׳ אלעזר בר׳ שמעון לגדולי החכמים שרצו לשאתה לאחר פטירת בעלה: ״כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול?״ (בבא מציעא דף פד:).

והוסיפה ואמרה: דע לך! אני נושאת בתוכי חלק מנשמתו של בעלי ר׳ שמואל זצ"ל. ביום נישואינו אמר לי: דעי, בעת נתינת הקידושין נתתי לך חצי נשמתי, והיה אם לאחר צאתי מן העולם לא תנשאי לאיש אחר, תמשיך נשמתי לשכון בתוכך. מעתה תבין טעמי, רוצה אני לשאת נשמתו עד יומי האחרון, ולכך לא אנשא לאיש! – סיימה את דבריה.

כשנפטרה לבית עולמה, קברו אותה ליד קבר אביה רבינו יאשיהו פינטו, לא רחוק מקבר אבי בעלה רבינו חיים ויטאל.

בפי יהודי דמשק היה נקרא ציונו של ר׳ חיים ויטאל: ״המזבח הטהור״. יראה ורעד אחזו בכל הקרב לשם. יהודי המקום לא העזו להשתטח על ציונו, אלא באו והניחו אבן כנהוג, ותיכף פסעו לאחוריהם מרוב פחד. הדברים הגיעו עד כדי כך, שאמרו, כי היראה מקברו של הרח״ו גדולה מהיראה מקברותיהם של רשב״י והאר״י.

במקום זאת, היו נושאים צקון לחשם ושוטחים בקשותיהם בקברותיהם של רבינו יאשיהו פינטו זיע״א ובתו מרת ג׳מילה (אשת ר׳ שמואל ויטאל), ושם היו רואים במוחש נסים וישועות.

ומשם יפרד לארבעה ראשים

ארבעת האחים: ר׳ שלמה ר׳ יעקב ר׳ אברהם ור׳ ראובן

רבי יוסף פינטו (השני) ור׳ יצחק בנו

" פרי צדיק עץ חיים״ – התבוננות באספקלרית הדורות, מקנה לנו ראיה נכונה, בחזיון הנפלא, של התרקמות ופריחת עצי הצדיקים, בבוסתנו המהודר של בורא עולמים בדומה לטיול בבית היוצר, בו ניתן לעמוד מקרוב כיצד יוצר האומן כלינוי מרהיב עין, למן ראשיתם, הרכבת מרכיביהם המגוונים, התהוות חלקיהם השונים עד להשלמת הכלי המוגמר, כך אותו מבט היסטורי בתולדותיהם של מלמדנו להועיל איך התהווה גזעם של מצוקי ארץ, וכמה חכמה ותבונה נסך היוצר ביציקתם.

כמה תואמים הדברים להתבוננות בפריחתו המפעימה של עץ הצדיקים למשפחת פינטו.

כפי שנוכחנו לראות, רכיבים טהורים הותכו אל יסודותיו. שרשי העץ, מסירות נפשם של ר׳ שלמה ור׳ יוסף פינטו (הראשון), שהשתלבה בקדושתו של ר' יוסף ויטאל . גזע העץ, עץ החיים, עמוד התורה, ר׳ יאשיהו פינטו הרב המוסמך, רבה של דמשק, יחד עם ראשוני פארותיו, ר׳ דניאל בנו, ור' שמואל נכדו, רבני ארם צובה.

ומכאן שושלת הקדש החלה לשלח ענפיה וזמורותיה, הרבתה צילה פארותיה ופרותיה. כפי העובר במסורת משפחת פינטו מדור דור, לר׳ שמואל נולד בנו ר׳ יוסף. אשר נקרא על שמו של ר׳ יוסף, אבי ר׳ יאשיהו זקנו. אין בידינו פרטים אודות קורות חייו, מלבד זאת שבנו היה ר׳ יצחק פינטו, ומכך שהוא ובנו ר׳ יצחק התגוררו כאבותיהם בארם צובה שבסוריה.

לפי מסורת שעברה בין בני המשפחה מאב לבן, ר׳ יוסף ור׳ יצחק נטמנו בבית הקברות בצפת, סמוך לקבר חנה ושבעת בניה, וליד קברו של ר׳ יהודה אלגאזי מחכמי טורקיה. שנים רבות היה הדבר בגדר מסורת בלבד, משום שקבריהם נעלמו ולא נודעו עקבותיהם. לפני מספר שנים ארעה מפולת בבית הקברות העתיק בצפת ונתגלו כמה קברים, בין אותם קברים התגלה גם קברו של ר׳ יצחק פינטו, בסמוך לקברים הנ״ל, בדיוק כפי המסורת שעברה במשפחה מדור לדור.