ארכיון יומי: 23 בנובמבר 2014


הסלקציה – חיים מלכא-הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956

המחבר – חיים מלכא, נולד בשנת 1950 באר שבע, בן להורים שעלו ממרוקו במאי 1949. 

משה קול ראש מחלקת הנוער והחלוץ, הוסיף באותו דיון.הסלקציה 2

" מדיניות העלייה שלנו צריכה להיות העלאת 80% חלוצים ונוער ו-20 אחוז שהם תלויים בהם…..זאת צריכה להיות המהפכה שלנו במדיניות העלייה הזאת ".

עוד הוסיף קול, כי לגבי רומניה ושאר ארצות מזרח אירופה אין לנו ברירה אלא לקולטם כפי שהם ; אבל לגבי ארצות המזרח אפשר לכוון את העלייה ולקבוע את דמותה, יהודה ברגינסקי, ראש מחלקת הקליטה, התבטא כך :

" העלייה שתבוא ממזרח וממערב אירופה היא פחות פרודוקטיבית מבחינה אובייקטיבית מעלייה מארצות המזרח. אם כיום באים מרומניה הרבה זקנים, צריכים במקום אחר לחפש ניטרליזציה בהגברת צעירים…אם מדברים על אנשים שנוכל לעשות מהם משהו – הרי זה רק מאלה שיבואו מארצות המזרח. את אלה אני יכול לזרוק להתיישבות ולכל שאר המקומות "

עוד הוסיף שהוא מתנגד לעליית משפחות מצפון אפריקה ומסכים להצעתו של קול, דהיינו 80 אחוז חלוצים ונוער ו20 אחוז התלויים בהם ( בשמונים האחוזים ).

א' דובקין, ראש המחלקה לענייני החלוץ וראש האדמיניסטרציה בסוכנות, הסכים להצעת משה קול, אך לא האמין שבצפון אפריקה ניתן למצוא יותר מ-30.000 צעירים לעלייה. גיורא יוספטל, ראש מחלקת הקליטה, אמר :

" מבחינתי לא חשוב מספר העולים בשנה, אלא טיב העולים שיהיו פרודוקטיביים, אין לי התנגדות לעליית משפחות – בתנאי שההורים יהיו צעירים ופרודוקטיביים. אני גם מתנגד לעלייה שלילית מרומניה. יוספטל הציע להקים ועדה, שתחליט על העלייה לשנת 1952.

הדיון בעלייה נמשך למחרת, ב-5 בנובמבר 1951. חבר ההנהלה, ד"ר נ' ניר, התנגד להצעות קול, ברגינסקי, יוספטל ודובקין – ותמך בעליית משפחות. וכך אמר : לקיבוץ גלויות יש שתי סיבות : א. הצלת האומה לעתיד, ב. הצלת יהודים.

ולכן אי אפשר להתחשב אם העולה ברגע זה מביא תועלת. עלינו לבחון אם עלייתו תביא תועלת בעתיד. משום כך אינני יכול להסכים לבחירת צעירים ורווקים והעדפתם על משפחות. ייתכן שהמשפחות מטופלות בילדים, והדבר מקשה עלינו עכשיו, אבל בעתיד משפחה עם שמונה ילדים – פירושו של דבר שלאחר כמה שנים יהיו לנו שמונה אנשים פרודוקטיביים. בגלל קשיי קליטה אין אנו יכולים לצמצם עליית משפחות, מפני שתועלתם בעתיד גדולה. 

חבר הנהלה מ' נוי אמר, שלדעתו אין לקבוע את היקף העלייה במספרים, אלא לפי סוגי העולים ; שכן אם נקבע מספרים ולא נעמוד בהם, נעלה מכל הבא ליד – ובכך מתבטלת כל ההגדרה של הסלקציה.

הגזבר וראש מחלקת ההתיישבות, לוי אשכול, תמך בהצעתו של משה קול.

הקריטריונים לסלקציה הוכתבו לוועדה על ידי ראש מחלקת ההסברה, זלמן שזר, שאין לדבר על הגבלת עלייה, אלא עלינו לקבוע " פוליטיקה של העלייה ", ולדבריו : " מוכרחה להיות פוליטיקה של עלייה. אנו מדברים לא על הגבלת העלייה אלא על קביעת פוליטיקה של העלייה. עוד הוסיף שזר, כי יש לקבוע שלוש דרגות עדיפות לעלייה :

1 – הארצות שבהן יש סכנה לקיבוץ היהודי, ולכן פוליטיקת העלייה צריכה להיות של חיסול גלויות ( כלומר מצרים וסוריה )

2 – הארצות שהממשלות שלהן קבעו תאריכים לנעילת שעריהן ( כלומר ארצות מזרח אירופה )

3 – הארצות שאין צפויה בהן סכנה לקיבוץ היהודי, ואפשר לעשות את הדברים בנשימה יותר ארוכה. מארצות אלה צריך להביא את האלמנטים הבריאים הנחוצים, שיכולים להביא תועלת, והברירה צריכה להיות בשני כיוונים:

אנשים בלי כסף ובגיל העבודה, ואנשים עם כסף אפילו למעלה מגיל העבודה. אלו הם שני האלמנטים הנחוצים. באות בחשבון צרפת ושאר ארצות אירופה, במידה שיש אנשים העומדים לעלות, ובעיקר הכוונה לארצות שעליהן דיבר רפאל – תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו – שיש לחתור בהן עד כמה שאפשר לסלקציה פנימית. כל שאר הסוגים עומדים בשורה השנייה.

בעקבות דבריו אלה של שזר נשאלות כמה שאלות :

ראשית, מדוע לדעתו, יש לבצע את הסלקציה בעיקר בצפון אפריקה ? הרי לפי דבריו נמצאות בעדיפות שלישית גם ארצות מערב אירופה.

שנית, מדוע נמצאות ארצות מזרח אירופה בעדיפות על ארצות צפון אפריקה ? הרי באצות מזרח אירופה לא הייתה סכנה ליהודים, ואפילו היו שמה ציריות ישראליות ! סגירת השערים הזמנית לא היה בה כדי לסכן את יהודי מזרח אירופה ;

לעומת זאת סכנת יהודי צפון אפריקה גדולה הייתה מסכנת יהודי מזרח אירופה, שכן חיו במדינות ערביות, ופרעות אוג'דה וג'ראדה בשנת 1948, שבהן נהרגו 41 יהודים, הוכיחו !.

עוד הוסיף שזר, כי לגבי נכים וחולים הפוליטיקה צריכה להיות זו : גולה שמתחסלת – מעלים את כל הנכים והזקנים ; אך במקום שאין חיסול גלות – " אין כל חובה על ארץ ישראל במצבה עכשיו להפוך למקלט לכל מקרה צדקה. זאת צריכה להיות הפוליטיקה של העלייה ".

הספרות הרבנית בצפון אפריקה-ש.בר-אשר

הספרות הרבנית בצפון אפריקה.

השתלשלות הספרות הרבנית בשנים 1700 – 1948גאוני אביחצירא 3

ביבליוגרפיה מוערת ליצירה הרוחנית של חכמי צפון אפריקה

שלום בר-אשר.

ירושלים, התשנ"ט

פרסום היצירה הרוחנית : שלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20

פריצת דרך ניכרת לפרסום היצירה הקבלית במרוקו נתנו הקשרים עם בתי הדפוס באירופה ובארץ ישראל, קשרים שנעשו נוחים יותר ויותר במרוצת הזמן. אמנם גם מוקדם נתפרסמו ספריהם של חכמי מרוקו בערי אירופה, אך הדפסתם הייתה כרוכה באמצעים רבים ופעמים אבדו כתבי יד בדרך, מיד אחרי מותו של רבי יעקב אביחצירא יצא ספרו " בגדי השרד , בשתי מהדורות בזו אחר זו.

ספר זה הוא פירוש קבלי להגדה של פסח, והוא מבוסס בעיקר על תורתו של האר"י. חיבור אחר שלו " שערי תשובה ", מיוסד על קריאת המילה " תשובה ", ודרישתה באופנים שונים על דרך הפשט, הדרש, גימטריות וכיוצא באלה.

במוגדור שבחוף האוקיאנוס האטלמטי פעל בזמן זה רבי יוסף כנאפו בעל " חסד ה' " או " חסידים טובים ". ספר זה כתוב בצורת ביאורים וחידושים על פסוקי המקרא, מאמרי חז"ל ומאמרים מהספרות היהודית על רבדיה השונים. בולטת מאוד היזקקותו של הספר לספרות הקבלה, הן זו של ספר הזוהר, אף הקבלה המאוחרת, והן זו של הספרות החסידית.

תרומה לפרסום מקיף יותר של חצרותיהם של חכמי מרוקו הייתה יסוד בתי דפוס במרוקו גופא. לתחום זה של הקבלה שייך גם הספר " עטרת פז " של רבי רפאל משה אלבאז ( הרמ"א ), שבו הוא דרש את השם " אהוי ", מן השמות הקבליים של הקדוש ברוך הוא. חיבור אחר של הרמ"א " כנפי יונה " או " שומר מצוות " , עניינו בקבלה מעשית שזכתה יותר ויותר לעדנה " " סדר ותיקון עשיית תפילין נכונין ודקדוקיהן וכוונותיהם ".

רבי רפאל ביבאב פרסם את " שערי תורה ", מוסר השכל, דברי נועם, כל חיך שטועמו אומר לי.

בתי הדפוס הראשונים שנתנו את דעתם על פרסום חיבוריהם של חכמי המקום נוסדו רק בשלהי המאה ה-19, כלומר רק סמוך לתקופת הפרוטקטוראט. מושפע ממיטב הרוח החדשה של חכמת ישראל באירופה ייסד רבי רפאל אברן בן שמעון, יוצא רבאט, חברה באלכסנדריה לפרסום ספריהם של חכמי מרוקו.

בדרך כלל כונו חברות מעין זו " דובב שפתי ישנים ", כלומר מעורר את תורתם של קדמונים שתתגלה ברבים. בין פרסומיה הראשונים של החברה היה " משפט וצדקה ביעקב " של רבי יעקב אבן צור 1673 – 1753. רבי יעקב הוא מגדולי חכמי ההלכה במרוקו במאות השנים האחרונות, אך לא זכה שחיבוריו המרובים יצאו בזמנו, ואין תחמה שעם הקמת החברה בחר בן שמעון לפרסם את ספריו.

גם הקשר עם בתי דפוס מחוץ למרוקו המשיך להתפתח, בפרט עם ירושלים, שם שגשגה הדפסת היצירה בזמן זה. ספרים אחדים שהודפסו שם הם " שארית יעקב של רבי יעקס ביבאס, " שיטה " על כמה מסכתות התלמוד : " ליצחק ריח ", שו"ת של רבי יצחק אבן דנאן : " אשר לשלמה ", שו"ת של רבי שלמה אבן דנאן.

הקבלה במרוקו-היכל הקודש

הספר " היכל הקדש " לרמב"ם אלבאז.

כוונות התפילה והלכותיה על פי הקבלה.היכל הקודש 002

מבוא לספר היכל הקודש .

ספר חשוב היכל הקודש לרבי משה בר מימון אלבאז זצוק"ל, יוצר מן הנשייה ואורה אור היום בזכות מכון בני יששכר, ירושלים דרך מפעל אוצרות המגרב. הספר נכתב בשנת השל"ה – 1575, בתארודאנת ובאקא שבדרום מרוקו.

הוא הודפס פעם אח בלבד באמסטרדם בשנת תי"ג – 1653, על ידי רבי יעקב ששפורטאס בצירוף הקדמה ארוכה וחשובה ליודעי חן, בעניין הספירות.

רבי יעקב ששפורטס נולד באוראן ( אלג'יריה ) – ש"ע – תנ"ח, ולומד במרכזי התורה של פאס וסאלי שבמרוקו. שם למד תורת הסוד. מתוך הקדמתו, נראה שהרב יעקב ששפורטס מייחס את שיטתו של המחבר לתורתו של רבי משה קורדובירו מצפת ( הרמ"ק ), למרות שהמחבר עצמו אומר שאת כל תוכן ספרו דלה נספר הזוהר של רשב"י.

אחד מחכמי ומקובלי העיר סאלי, רבי יהודה אסבעוני התבקש על ידי המביא לבית הדפוס להעיר בתוך הספר ולהביע את דעתו של האר"י ז"ל בנושאים בהם המחבר, אשר עדיין לא הגיעה אליו תורתו של האר"י ז"ל מצפת.

בהיכל הקודש הכל מבוסס על ספר הזוהר ואין זכר ברור לתורת מקובלי צפת, לא של הרמ"ק ולא של האר"י ז"ל. לפי דברי רבי יעקב ששפורטס בהקדמתו, נראה שהיו לו קשיים כספיים להוציא לאור את הספר הזה עד שנעזר בישיבה המקומית, ישבת " אור החיים ", כדי לממן את הספר.

כנראה שפעילות הרב ששפורטס והרב אסבעוני, בחזית המלחמה הגדולה נגד משיח שקר שבתאי צבי שר"י, גרמה להם ניתוק מהגבירים של אמסטרדם. תולדות השבתאות זכתה למחקרים רבים ועל כן לא נאריך הנושא זה.

רבי משה בר מימון אלבאז המכונה על ידי תלמידיו הרבים בשם רבי מווסא או הרמב"ם אלבאז, עמד בראש ישיבת המקובלים בתרודאנת שבאזור סוס, קרוב למדבר סהרה, בפרשת דרכים של המסחר ושל השיירות המקשרות את מדינת מרוקו לסודאן ולאפריקה המערבית.

במאה ה-11 שלטו בתרודאנת האלמוראביטון ( אלמורא- ביטון זאת אומרת מלחמה קדושה ) מוסלמים קנאים ותוקפניים וגם אנשי דת אלוקים. העיר נחרבה ונבנתה מספר פעמים ובמאה ה-16 ידעה תקופת זוהר עם תרבות גבוהה וערכית.

נראה שהודות לתרבות זו זכתה תרודאנת לקהילה יהודית חשובה ולמרכז תורני גדול בתחומה. באזור זה היו פעילים עדיין אנשי כת אלמוראביטון, והם נראו בעיני האוכלוסיה הדלה כשוששלת בעלת סודות ומורשת קדומה.

בדרך כלל נמצאו גם עקבותיהם של יהודים מחורבן בית ראשון בזמן נבוכדנצאר. מאזור מצומצם זה, ועל אף בדידותה של הקהילה הזו, יצאו חיבורים גדולים וחשובים, המפתיעים כל חוקר ולומד. זו דוגמה נפלאה של קהילה קטנה מבודדת, על כל הבעיות החברתיות הקשות, שזכתה לגדל אנשי רוח ממדרגה ראשונה.

הרמב"ם אלבאז מספר על התלאות והצרות שעברו עליו ועל בני החבורה הקדושה : שנות בצורת, חרב ומגיפות שפקדו את האזור, מלחמת שבטים ללא רחם, שבי וביזה וכו….ומעל לכל, הגלות של קהילות שלמות שנעקרו ממקומן.

עם כל הצרות האלה שפקדו אותו לא מרגישם אצלו דאגה כל שהיא. גם תלמידו המובהק רבי יעקב איפרגאן, מחבר ספר " מנחה חדשה " ו " פרח שושן ", מספר על צרות הדור ואיננו מתרגש כלל מהן, כי ריבון העולמים צדיק וישר הוא ובוודאי עוונות הדור גרמו זאת ועל כן אין על מה להתלונן.

עצם המחשבה שיש בעל לבירה היה מספיק כדי לעבור את כל הצרות האלה בשלום, וכך היה בפועל. הגלות, על כל המשתמע ממנה, היא הדרך היחידה להגיע לגאולה, גאולה שכולם ציפו לה בכיליון עיניים. גירוש ספרד בשנת תרנ"ב היה לפי ההיסטוריונים המעבר בין ימי הביניים לתקופת הרנסאנס.

תקופת ימי הביניים נמשכה כ-1000 שנה, אוכלוסיית אירופה הכפילה את עצמה, התרבות והדעות השתנו ועל כן באה המהפכה והבלבול בכל העולם בתקופה זו. בדיוק בזמן זה נגלה ספר הזוהר לעם ישראל. מקובלי דרום מרוקו, שהיו בידיהם כתבי הזוהר הראשונים שהתגלו בספרד מהמאה ה-13, הם שפירסמו כתבים אלה ובפרט הזוהר הקדוש.

כמעט בלי ספרי יסוד, מוגבלים, לכאורה, בידיעתם את הספרות הרואה אור באירופה, אנשי אסכולה זו, הנקראת בשם חכמי דראע או מקובלי דראע, חיברו ספרות ענפה, בעיקר בענייני הקבלה. המקורות המצוטטים על ידי חבורה זו בנויים על ספר היצירה, ספר " שערי אורה " לרבי יוסף ג'יקטיליא, פירוש הרמב"ן על התורה, רבנו בחיי, ספר " מערכת האלוקות ", ספר הייחוד וכמובן ספר הזוהר הקדוש.

אפשר שהיה בידם פירוש על ספר היצירה של רבי יהודה בן נסים אבן מלכה, שחי במאה ה-13 למניינם, כי הוא מצטט כבר את ספר הזוהר. גם היה בידם ספר " אבני זיכרון " לרבי אברהם בר שלמה אדרוטיאל המוזכר בספרי תלמידי הרמב"ם אלבאז בכינויי : " המקובל העילאי, האלוקי, אור ישראל ".

Yigal Bin-Nun- יגאל בן-נון

 

 janvier 2012

L'usage du tract et de la pétition dans les relations entre Juifs et Musulmans au Maroc indépendant

נשק הכרוז, העצומה וגילוי הדעת ביחסים בין יהודים ומוסלמים במרוקו העצמאית

 יגאל בן-נון יגאל בן נון

פורסם בכתב העת "קשר" 42   אוניברסיטת תל אביב 2011, עמ' 141-127

גילוי הדעת של אגודת אלויפאק

אחד מגילויי הדעת הראשונים פורסם זמן מה לפני עצמאות מרוקו, ב-15 בפברואר 1956. יהודים צעירים תומכי זרם ההשתלבות הקימו ברבאט את אגודת אלויפאק (ההבנה) وفاق, בראשות ד"ר מוחמד חסר ובחסות הנסיך מולאי חסן. בגילוי דעת שפרסמו ראשיה בשלוש שפות, ערבית, צרפתית וערבית-יהודית באותיות עבריות, נאמר:

כתגובה על רצון הוד מעלתם מוחמד החמישי ומולאי חסן לראות את כל המרוקנים, מוסלמים ויהודים, מאוחדים כאחים, החליט הנוער המרוקני להתארגן באגודה שתישא את השם אלויפאק – ההבנה. שאיפתנו היקרה ביותר לבנות בשמחה ובשיתוף פעולה את מרוקו החדשה, מאוחדת, חופשית ועצמאית. יחדיו מאוחדים בלב ובנפש, מוסלמים ויהודים, נצעיד את ארצנו לעבר הקידמה, העושר והאושר. יחד נעשה ממולדתנו היקרה אומה מודרנית ומכובדת שישררו בה הסובלנות, השלווה והחופש. אגודתנו מתכוונת להילחם בבערות, בפירוד ובגזענות בכל צורותיה. מטרות אלויפאק הן לקדם את המגעים בין יהודים למוסלמים ולחזק את הקשר ביניהם בכל התחומים ובעיקר בתחומי התרבות, הספורט והאמנות, ובתחום המקצועי והחברתי. אלויפאק קוראת לכל המרוקנים להצטרף לשורותיו ולהעניק לו סיוע, כדי שימלא בהצלחה את תפקידו, למען גדולתה של מולדתנו ואושרה.

 עד מהרה הוקמו סניפים בקזבלנקה, באספי, בפאס, באלג'דידה, בקניטרה ובמכנאס לסגנו של מוחמד חסר נבחרו דוד בן-אזרף, נשיא ועד קהילת קזבלנקה, ומעטי בכּאי. סם בן-הרוש, מראשי המפלגה הקומוניסטית, נתמנה למזכ"ל וסגניו היו ארמן אסולין ומוחמד דח'יסי. הגזבר היה ד"ר מוחמד דדון שנבחר לאחר מכן לנשיא, ולסגנו נתמנה דוד אזולאי.

הנציגים היהודים באלויפאק תמכו בהגברת לימודי הערבית בבתי הספר היהודיים ותבעו מרוקניזציה של הנהלות מוסדות הסיוע היהודיים הבין-לאומיים והכפפתם למשרדי הממשלה. במצע הארגון דובר על "עידוד שיתוף הפעולה לפי האינטרס הלאומי". בנאום המזכ"ל סם בן-הרוש,  ב-7 ביולי 1956, הגדיר את ארגונו כתנועה לא פוליטית אך לאומית: "תנועתנו נאבקת למען בית ספר אחיד, מוסדות צדקה משולבים ולימוד חובה של השפה הערבית, ותומכת בגיוס יהודים לצבא ובשילובם במשרות ציבוריות". מרק סבאח, קרא להסרת המחיצות: "אם קיימים אנשים הרוצים להילחם בעוני ובמצוקתם של אחרים, חשוב שימנעו מלשאול מה אמונתם של אנשים". הוא דחה את טענות השמרנים, שהאשימו את חברי אלויפאק בהתבוללות: "ליהודי מרוקו אין צורך יותר בפטרונים. יש להם נשמה יהודית, אמונה יהודית ומאפיינים יהודים שהם גאים בהם. יש להם גם מולדת מרוקנית הממלאת את לבם גאווה".אולם באחד מביקוריו של נציג הקונגרס היהודי העולמי, אלכסנדר איסטרמן, שבא למרוקו לשיחות בעניין הגירת היהודים, פרסם מרק סבאח בעיתון אלאסתקלאל מאמר וכתב בו: "איזו זכות יש לארגון זה לדבר בשמנו? אין לנו צורך בהתערבות זו. אנו קודם כל מרוקנים ורק אחר כך יהודים"

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 161 מנויים נוספים

נובמבר 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר