מורשת יהדות ספרד והמזרח- י.בן עמי
4 – בין ספרדים ואשכנזים באמסטרדם. יששכר בן עמי דף מס' 135.
מאת יוסף מכמן – מורשת יהודי ספרד והמזרח
כברק במאה השמונה עשרה מתפרסמים ספרי דקדוק, שנכתבו בידי אשכנזים, וכן ספרי לימוד של השפה העברית. זרם זה מתחזק והופך לנחשול במאה התשע עשרה וכולם מבוססים על ההברה הספרדית : בספר לימוד משנת 1825, למשל, המיועד לבתי הספר האשכנזים, לא מוזכרת ההברה האשכנזית כלל !
ומענייני הלשון לענייני תרגום. בסוף המאה השבע עשרה הופיעו באמסטרדם, ובאותה שנה עצמה, שני תרגומים של התנ"ך ליידיש. באותם ימים הייתה עדיין במזרח אירופה התנגדות עזה לתרגומי ספרי קודש לשפת הארץ או ליידיש, אולם באמסטרדם כבר יצאו לאור תרגומים של ספרי קודש לפורטוגאלית, והמחנכים האשכנזים ראו בהם כלי עזר חשובים לחינוך הדור.
רבי משה פראנקפורט, למשל, תוקף בהקדמתו לתרגום ליידיש של ספר " חובת הלבבות " ( 1722 ) את הרבנים המתנגדים לתרגומים כאלה. הוא מוכיח, שכל הספרים המקודשים על היהודים – תלמוד בבלי וירושלמי, המדרשים והזוהר – נתחברו בלשון שבה היו משׂיחים בבבל, ועל כן טוב הוא לתרגם את ספרי הקודש לשפת הדיבור של בני הדור.
רחבת אופקים זו אופיינית לחברה באמסטרדם, אשר ראתה לפניה את הפעילות הקדחתנית של תרגומים משלון ללשון והיא היא שדירבנה שני מו"לים ספרדים להוציא את תרגומי התנ"ך ביידיש לשם הפצתם במזרח אירופה.
תחום אחר, שגם בו בולטת ההשפעה הספרדית, היא החזנות. הפורטוגזים ראו בחזניהם אמנים מוסיקאים וגדולה הייתה הערצתם למעולים שביניהם. בחירת חזן ראשי חדש הייתה מאורע מרכזי בחיי הקהילה. לפי התיאורים שנשארו בידינו מן הטקסים, החגיגות, והשירים, וכן אודות ההשתתפות ההמונית בתפילות המבחן נראה בעליל, שהפופולאריות של החזנים עלתה בהרבה על זו של הרב הראשי או החכם.
דוד פראנקו מנדס העתיק לנו תיאור מפורט על בחירות כאלו והוא מספר – בהסתייגות ברורה – איך פרץ הקהל האשכנזי לתוך בית הכנסת הספרדי כדי להאזין לחזן האהוב ביותר ואיך מנעו מהסדרנים להשליט סדר בזמן התפילה, רבי משה חזן מגלאגאו – 1786, והחגיגות שנעשו לכבודו לא נפלו מטקסי הספרדים, כולל תאורת הרחובות ברובע היהודי.
אולם הפעילות האמנותית חרגה מן המסגרת הליטורגיות. יש בידינו ידיעות, שבסוף המאה השבע עשרה ובמאה השמונה עשרה התחרו ביניהם ספרדים ואשכנזים בהצגות תיאטרון. בשנת 1707 מודיעים שלושה אשכנזים, שהם רגילים לקיים הצגות במחסן לקראת פורים והריהם מבקשים את אישור שלטונות העיר להמשיך בהצגות אלו.
לפי כתב ההתנגדות שהגישה הנהלת בית היתומים באמסטרדם – אשר קיבל הכנסות הנטו מן ההצגות שבתיאטרון העירוני – מקיימים היהודים הצגות שלו שפעמים בשבוע, במקביל להצגות בתיאטרון העירוני, ומבקרים שם בים מאתיים לשלוש מאות איש, ביניהם נוצרים ( אלו היו ההצגות הרשמיות הראשונות ביידיש שהועלו בעולם.
במקביל להצגות ביידיש הועלו הצגות בספרדית בידי קבוצת שחקנים פורטוגזים, הטוענים בשנת 1708, שהם מקיימים את ההצגות מזה תשע שנים אחת לשבוע.
לפנינו, אפוא, הצגות מקבילות של ספרדים ואשכנזים, בטרם התקיימו הצגות כאלה במקומות אחרים, והמסקנה המחייבת היא, שהאשכנזים הלכו בעניין זה בעקבות הספרדים, שאצלם לא היה בהצגות כאלה משום חידוש.
מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-קהילת ג'יברטלר – חכמיה יצירותיהם וקשריהם עם חכמי מרוקו.
1 -קהילת ג'יברטלר – חכמיה יצירותיהם וקשריהם עם חכמי מרוקו.
עזרתם לישיבות.
פרופסור אליעזר בשן הי"ו
רבי משה בן יצחק אדרעי יליד אגאדיר, 1774, שנדד ברחבי מרוקו, הפליג ללונדון ב-1790 משם לאמסטרדם ולאחר 25 שנים חזר ללונדון מכאן עלה לארץ ונפטר לאחר 1841 כותב שיהודי ג'יברלטר תרמו לקיומן של ישיבות במרוקו.
יהודי עשיר בשם בן עולייל בן המאה ה-19 שחי בג'יברלטר ייסד ישיבה בתיטואן בשם " יגדיל תורה ". בתו של יצחק בן עולייל הייתה נשואה לרבי יהודה הלוי ראש הישיבה שם.
בתחילת המאה ה-20 הוקמה בתיטואן ישיבה בשם " חשק שלמה " הודות תרומתו של שלמה הלוי מג'יברלטר.
תרומתם להדפסת ספרים.
יהודי ג'יברלטר גילו נדיבות בתמיכתם בהדפסת ספרים. מהם חיבורים של שלוחי ארץ ישראל שהגיעו לשם וחכמי המקום הצליחו לתרום למטרה זו. בהקדמת רבי שמואל בן משה הכהן, לספרו של יצחק קוריאט, " משעה רקם ", הכולל פירוש לקידושין על ידי הרא"ש בשם " שמחה לצדיק ", פירושו לקידושין בשם " פחד יצחק " ופירושו על בבא מציעא בשם " מעשה נסים " נאמר : וברכה משולשת לנדיבי לב אשר בקהילת קודש ג'יברלטר.
בעקבות בקשתו של רבי דוד אהרן הכהן להדפיס את ספר הדרושים של זקנו רבי יעקב דוד יקותיאל הכהן, " בן הא הא " ליוורנו תקפ"ו, המליץ רבי יוסף אלמליח, בפני נדיבי ג'יברלטר לתרום להוצאות ההדפסה. הראשון יהודה בן עולייל, וארבעה ממשפחת אבודרהם, דוד, שלמה בן אברהם, שמואל, שלמה בן יצחק וכן משה הלוי, דוד בוג'נאח ושלמה הכהן בקרי.
יעקב בן זקן ואברהם ביטון " אנשי צורה הזלים זהב מכיס " תרמו להדפסת ספרו של שליח ארץ ישראל רבי יהודה שמואל אשכנזי, " ישא ברכה " על הלכות רבנו ירוחם, ליוורנו תקפ"ו.
חיבורו של רבי יעקב בירדוגו, " קול יעקב ", לונדון תר"ד הודפס הודות לתרומות מקהל לונדון ומג'יברלטר. רבי אברהם בן החכם יוסף בן משה בן אברהם חלואה שכתב לספר, שיבח את קהל ג'יברלטר.
להדפסת חיבורו של רבי יצחק אבן ואליד, " ואמר יצחק " תרם יהודה הלוי " למנוחת אשתו הגברת אסתר בת הגביר יצחק בן עולייל ".
ספרו של שליח ארץ ישראל יוסף ארוואץ " הוד יוסף ", הודפס הודות לתרומות של אלמנת הגביר יום טוב אבירג'יל ובניה, הגביר יהודה הלוי ובניו, יוסף בן עטר, אליהו בן עולייל ובניו סאלואדור לוי, ממשפחת אמזלג לעילוי נשמת יצחק ויוסף אמזלאג, על ידי רודף צדקה ליאון אמזלאג, ושאר יחידי סגולה, שניאותו לכך בהמלצת רבי משה בו נאים.
רבי יצחק שוקרון תרם להדפסת הספר של רבי יוסף בן הרוש מתפילאלת " אהל יוסף ", פירוש על התורה, תונס תרפ"ו.
הקשרים עם ארץ ישראל.
שלוחי ארץ ישראל ": השלוחים שנשלחו למרוקו כללו בדרך כלל את גיברלטר במסלול שליחותם, הם התאכסנו אצל חכמי המקום או אצל הגבירים שראו כזכות מיוחדת לארחם. היו שליחים שנשאלו שאלות בהלכה על ידי חכמי המקום, והיו שנשארו לכהן בגיברלטר.
בשנת 1479 נשלחה אגרת מטבריה לראשי קהל גיברלטר באמצעות השליח יונה אשכנזי, אחריו נשלח רבי שמריהו קאטאריואס שחתם על כתב השליחות הנ"ל. לפי יומן באנגלית שהתפרסם בגיברלטר בשם Gibraltar diary of occurances נאמר ב-23 ביוני 1777 כי שני יהודים ירושלמים קיבלו רשות לצאת מגיברלטר לגינואה, אלה היו כנראה שלוחי ארץ ישראל.
בחודש אב שנת 1779 נשלחה אגרת לגביר יוסף אבוהב בגיברלטר, עליה חתומים עשרה חכמים מירושלים, בה תיארו את המצוקה של יהודי העיר בגלל החובות והריבית, ועליהם לשחד את אילי הארץ. כל זה מעיק עליהם ומבקשים תרומתה של קהלות גיברלטר.
למטרה יצאו כשלוש שנים לאחר מכן שני השלוחים רבי יונה סעדיה נבון ורבי יונה משה נבון לגיברלטר. הראשון נאלץ להפסיק את שליחותו.
רבי יוסף מצליח שליח ירושלים העיר בשנת 1821 בפני בית הדין בגיברלטר שבדרך שליחותו במלטה שמע מפי הרב שם שיהודי מאנשי תיטואן מת בכפר סמוך לתוניס.
1 -קהילת ג'יברטלר – חכמיה יצירותיהם וקשריהם עם חכמי מרוקו.
רבי מרדכי אשיאו מחכמי שלוניקי שעלה לארץ נשלח מצפת לגיברלטר, וכמה מתשו
בותיו נכתבו בין השנים 1824 – 1831, בין השאר בגיברלטר. בספרו " הגיד מרדכי ", הוא דן בשנת 1826 בכשרות הגבינות המיבאות מאמסטרדם, " השתא דאתינא העירה גיברלטר הבאים מעיר אמסטרדם ונהגו בהם היתא לאכלן לכתחילה כי בעוד הקיבה דהיינו שמיבשים את עור הקיבה ומעמידים בה הגבינה, ואומרים שיש לאוסרם משום בשר בחלב והצנועים משכו ידיהם ואינם אוכלים מהגבינות ושלחו מהכא להתם לחקור "
החכם הגיע למסקנה שהגבינה כשרה. גם רבי יצחק אבן ואליד דן בנושא זה.
בהיותו שם התבקש רבי מרדכי אשיאו על ידי משה הלוי לסדר גט שחרור לעבד ושפחה שלו, שכבר קבלו עול תורה ומצוות בשמחה רבה וטבלו. הסכים עמו בשנת 1827 רבי יצחק טייב מתוניס.
רבי יהודה זרחיה אזולאי יליד כפר ליד מראכש, נשלח בשנת 1830 למרוקו וגיברלטר על ידי חכמי ירושלים. על תנאי השליחות חתומים שמונה חכמים. החלוקה של ההכנסות 11 חלקים לירושלים, 7 לצפת 6 לחברון ו-4 לטבריה. הוא נשאר במרוקו עד שנת 1836 ובשנה 1848 שוב ביקר בגיברלטר בשליחות ירושלים, ונפטר בשנת 1871.
מירושלים נשלח באלול 1836 רבי רפאל אברהם מכלוף לגיברלטר ולליסבון. כשנתיים לאחר מכן נשלח מירושלים רבי חיים משה פיזאנטי, שביקר גם במלטה.
בשנת 1865 נשלחו מטבריה חביב חיים דוד סתהון ורבי אברהם צבאח. הראשון נשלח שנית בשנת 1873. שליח טבריה רבי יהודה בן יוסף בירדוגו יליד מכנאס, שהה בגיברלטר בשנת 1867.
רבי יוסף ארוואץ שליח חברון ביקר שם בשנות ה-80 של המאה ה-19. בשנת 1883, פה גיברלטר נשאלתי מאת אהוב אחד בקשר לשאלת לימוד אנגלית בתלמוד תורה, שכן הוא נימוס המלכות אצלם להושיב מלמדים בכל ערי מלכותו שילמדו להילדים כתיבה ולשון המדינה.
וכיוון שמספר הילדים גדל והחדר המיוחד בו למדו אנגלית אינו מספיק, וין ידם משגת לבנות חדרים נוספים, מלמדים בחדר בו לומדים תנ"ך וש"ס. השאלה אם אין בזה, חשש איסור מטעם תשמיש של חול ויקרא דבר הרשות, תשובתו שאין בזה איסור.
בשנת תרמ"ד דרש בשבת : " דרוש אשר דרשתי בגיברלטר בשבת הגדול שנת תרמ"ד בית הכנסת הגדולה וקצתו על מעלת ארץ ישראל ובפרט עיר הקודש חברון בהיותי שם בשליחותייהו דרבנן קדישי וגאוני עיר הקדש חברון ת"ו…ונמצאו שם כל גדולי ויחידי העיר.
רבי שלמה סוזין שליח ירושלים בשנת 1889 בהיותו בגיברלטר חלה במחלה קשה ונדר נדר שאם יקום מחוליו יעסוק באיסוף כסף לבנין בתים על חלקת השדה של שמעון הצדיק בירושלים. שליח ארץ ישראל שהתמנה כרב גיברלטר היה רבי רפאל חיים משה בן נאים.
בשנים 1921 – 1924 פעל הרב אברהם פינטו מטעם ועד עדת הספרדים בירושלים בשליחות במרוקו וביקר גם בגיברלטר. שם קיבץ את התרומות שנאספו בקופות בארבעה בתי כנסת ובשני בתים פרטיים, כפי שדיווח בסיון תרפ"ב. הוא ביקר פעמיים בגיברלטר, בשנייה בחשון תרפ"ב.
אלף שנות יצירה – פאס וערים אחרות
שמעון שרביט
איגרת ר״י בן קוריש ליהודי קהילת פאס
האיגרת נתפרסמה(בתרגום עברי) לראשונה בירי מ׳ כ״ץ: ספר אגרת רבי יהודה בן קוריש, ירושלים תשי״ב
אנשי ספרד נזכרים כמי שזנחו את מנהג התרגום: ״ונשאל מרבינו האיי גאון ׳נהגו אנשי ספרד להניח התרגום כלל, ואנו מוצאין בכמה מקומות מהתלמוד שהיא מצוה׳. והשיב: ׳הדבר ברור שלא בתלמוד לבד מצאנו מצות התרגום וחוקותיו אלא אפילו במשנתינו… וכמה דברים במשנתינו וביאורן בתלמוד. אטו כל אלה דברי תוהו הן ח״ו והלא כל אלה תיקנו הנביאים לישראל. ואנו לא היינו יודעים שבספרד מניחין התרגום עד עכשיו׳״. וכתב [ר׳ שמואל] הנגיד: ״הכי אמר שמואל הלוי, אית מרבנן דאמרי חלילה חלילה לבני ספרד שיניחו את התרגום, כמו שאמרו שואלין הללו שבספרד מקום ריבוץ תורה היה מזמן בית ראשון מגלות ירושלים עד עכשיו, והנחת התרגום דרך מינות היא ולא נמצאת בהם מינות מעולם, אלא במקצת כפרים הסמוכים לארץ אדום, שמרננין עליהם שיש בהם צד מינות בסתר והן כופרין בכך. וקדמונינו הלקו מהן אנשים שאמרום למלקיות ומתו מתוך הלקאה, והאיך יניחו התרגום כלל, והלא כולן משלימין פרשיותיהן בצבור בכל שבת ושבת שנים מקרא ואחד תרגום, ומעולם לא הניחו התרגום…״(סימן קעט).
וכבר שידר רב מתתיה: ת״ח אע״פ שהוא חושק לדרוש בתלמוד אל יפשע מלהשלים פרשיותיו אע״פ דלענין ס״ת רב ששת מהדר אפיה וגריס והן נוהגין בכך עד עכשיו והן הקלו מעליהן תרגום של ספר ונביא ברוב עתים שהרי אמרו מקום שאין מתרגמין דאלמא איכא דוכתא דליכא מתורגמין…
והרי נשאל ממר רב האיי: המפטיר בכל שבת, למה אין מתרגמין עליו כקורא בתורה ? והשיב: לא ידענו את המנהג הזה בבבל אלא מתרגמין על המפטיר בין שקורא בתורה בין שקורא בנביא… ושמא נהגו קדמונינו בדבר זה לדבר תקנה שהיה שם אלמא בכה״ג מתקן ולבסוף אמר ולא נאה לתרגם על התורה ולשתוק בנביא או דבר אחר ובמקום דאיכא חתן וביום טוב בנביא של ימים טובים וביום הסיום הרבה עומדין ומתרגמין משום הידור. והאיך יאמר אדם שיניחו התרגום, אבל שאין מתרגמין תדיר תקנה היתה… אבל האומר בשבילם הניחו תרגום כל עיקר שלא כהוגן אמר ובאיסור עומד אלו דברי הנגיד. ואנן לעניות דעתן חזי לן דהאידנא ברוב מקומות שהם פושעים לגמרי ואין מתרגמין כלל בציבור עד ששכחו רוב העם וע״ה שבהן מצות תרגום, מצוה להוכיחם על כך וגם ראוי לתקן להם אם הם מניחין מפני טורח צבור להניח שאר דברים… ומצוה להניח כל אותן הדברים שמאריכין בהן כדי שיעסקו בתרגום ולא תשכח מצותו כי מצות התרגום בעונתו יותר חמור היא מן העוסק בתורה ואין לזלזל האידנא בתרגום. וכל מי שיחמיר בדבר להסיר את ישראל ממנהג משונה ולהחזיר הדבר ליושנו, שכרו שמור לפני המקום״(סימן קעט, עמי 268-267).
סידור רש״י(המאה ה-י״א) מצטט את תשובת רב נטרונאי גאון בדבר החובה לתרגם את הפרשה(סימן תקב).
מחזור ויטרי(לר׳ שמחה מויטרי צרפת, המאה ה-י״ב) ״וביום טוב שנהגו לומר תרגום של הפטרות או׳ המפטיר ג׳ פסוקים ואחר יאמר המתרגם רשויות… ומתרגם אותם ג׳ פסוקים הראשונים שקרא מפטיר ומיכן ואילך המפטיר קורא אחר והמתרגם מתרגם אחר״(עמי 158). ״תרגום הפטרות של פסח… יום שביעי של פסח… ליום אחרון… יום ראשון של שבועות… סליקו תרגום של הפטרות״(עמי 171-165).
ר׳ יצחק גיאת (ספרד, המאה ה-י״א): ״ואצלינו כל הצבור קורין שובה ישראל שנים מקרא ואחד תרגום ועומד שליח צבור וקורא פסוק והן קורין אחריו עד אהיה כטל לישראל וקורין אהיה כטל לישראל ואין מתרגמיך. (הלכות תשעה באב, עמי לב)
לחיות עם האסלאם-רפאל ישראלי-מקורות צמיחתו של האסלאם היסודני של ימינו
פרק ראשון
הזירה האסלאמית בימינו – עמוד 13
הרי כורדיסטן, המצטיינים בגובהם ובפראותם, מסובכים על קבוצה מוסלמית-סונית גדולה, בת למעלה מ-30 מיליון נפש , הנבדלת מן הערבים ונדחית
מפניהם, והמחולקת בין תורכיה (15 מיליון), עיראק ואיראן (5 מיליון כל אחת) והשאר בסוריה ובקווקז. סמוך להם הקווקז המוסלמי- נוצרי שהיה עד לא מזמן חלק מברית-המועצות והפך מאז 1990 לאיזור מחלוקת בין ארמניה וגרוזיה הנוצריות לרפובליקות האסלאמיות המהוות חלק מן הפדרציה הרוסית (דגסטן, צ׳צ׳ניה) ואזרבייג׳ן העצמאית. באיזור הזה אנו בשערים ההרריים של מרכז אסיה המשתרע מזרחה משם, ובהמשכו של העולם התורכי-מוסלמי שהחל מרמת אנטוליה התורכית ובנותיו מאכלסות את ערבות אסיה המרכזית. זהו גם איזור הספר שבין הסונה לבין מדינת השיעה הגדולה – איראן, שגם לה שלוחה אתנית בטגייקיסטן – אחת מחמש מדינות מרכז אסיה המוסלמית שהיו לעצמאיות. שלוחות אתנו-דתיות יש לאיראן גם במדינה הסמוכה ומוכת הסבל – אפגניסטאן, שהסונים שוב שולטים בה בכיפה. מאפיינת איזור זה פלגנות רבה, על אף המטריה האסלאמית המחברת, דבר המוסבר במידה ידועה על-ידי קשיי המעבר באיזור ההררי שהתנועה בו מוגבלת למעברים צרים, שבתקופת השלגים מנתקים בפועל בין איזור לאיזור ומקילים על אילי-מלחמה לייסד בהם את אחוזותיהם הפרטיות, להחזיק בהם כוחות צבא פרטיים, ולנהל שלטון אוטונומי וגם לטפח סיעות מיעוט דתיות.
ואנו כבר בגבול תת-היבשת ההודית, הנחלקת כיום לשלוש ישויות מדיניות נפרדות – שתיים מהן מוסלמיות (פקיסטן ובנגלה-דש), ומשם מזרחה ודרום מזרחה אנו כבר בשעריו של האסלאם המלאיי, ובו האיים האינדונסיים, המהווים את המדינה האסלאמית רבת האוכלוסין ביותר, ומלזיה, שבה הרוב מוסלמי. אך בשני המרחבים הללו, ההודי והמלאיי, וגם מעבר להם צפונה מתת־היבשת וממזרח לה, נפתח לפנינו עולם עצום ורחב ידיים של מיעוטים מוסלמיים בארצות לא-מוסלמיות: מהודו עצמה, שבה למעלה מ- 120 מיליון מוסלמים מהווים מיעוט של 12% באוכלוסיית המיליארד, ועד למיעוטים מוסלמיים אחרים, פחות או יותר גדולים, גם בארצות בודהיסטיות מוצהרות כתאילנד, בורמה ונפאל, גם בארצות שבהן הנצרות שולטת בכיפה, כרוסיה וכפיליפינים, וגם בשארית הארצות הקומוניסטיות למראית עין, כסין ופחות בווייטנאם ובחצי-האי ההודו-סיני בכלל. זה כמובן מעורר את השאלה המרתקת בפני עצמה בדבר אורח התנהגותו של האסלאם הרובני, בארצות הנחשבות כמכורה אסלאמית המהוות חלק בלתי נפרד מן הקהילה האוניברסאלית של האסלאם ומאוגדות בארגון הוועידה האסלאמית בן 57 החברות; שם בדרך הטבע האסלאם השליט הנו בעל ביטחון עצמי של בעל בית, חוקי האסלאם מוצהרים בפרהסיה ולעיתים יש להם עדיפות ואף נסיה לכפייה על לא-מוסלמים. לארצות אלו גם מדיניות חוץ אסלאמית, המתבטאת גם באו״ם וגם בוועידה האסלאמית, כפי שראו עינינו ושמעו אוזנינו בעת השתלחותו של ראש ממשלת מלזיה מחאתיר בישראל וביהודים זה לא כבר, לקול תרועותיהם של ראשי מדינות האסלאם, לרבות אלה שכרתו שלום עם ישראל.
גם במזרח התיכון ובאפריקה, במדינות הרוב האסלאמיות ובתוכן כל מדינות ערב וגם תורכיה ואיראן, וכן כמה ארצות באפריקה השחורה, קיימת לעיתים בעיה חריפה של אכיפת חוקי האסלאם על הלא-מוסלמים, כבסודאן ובניגריה, או רדיפה של מיעוטים נוצרים כבמצרים ובניגריה, בהאים ויהודים ודרוזים באיראן ובארצות ערב וכיוצא באלה. אולם התמונה לעיתים מתהפכת בארצות שבשולי העולם המוסלמי, שבהן הרוב או השלטון המוסלמי אבד, כבהודו, בספרד ובישראל, או שמעולם לא נתהווה, אך האסלאם חדר והתפשט לתוכן בדורות האחרונים. בקטגוריה הראשונה השאיפה נותרה, לעיתים חבויה, לעיתים מתפרצת, להחזיר עטרה ליושנה, כמו בסיכסוך הישראלי-ערבי, ואילו בקטגוריות האחרות הולכת ומתחוורת תמונה מורכבת שאין המוסלמים בני המיעוט יודעים כיצד לטפל בה. מצד אחד, מוסלמים אמורים להישמר מפני חיים תחת שלטון לא-אסלאמי, מחשש שייאלצו להסכין עם הצרת צעדיהם; אך מאידך, אילוצי הפרנסה והעודפים הדמוגרפיים בארצותיהם דחפום בדורות האחרונים לחפש את מזלם מעבר לים, ומדרך הטבע היו אלה ארצות המערב שהציעו להם אפשרויות קליטה, הן מפאת שפעת מקומות העבודה הזמינים, והן משום שהניחו להם לעשות כחפצם בטיפוח חיי קהילה ודת אסלאמיים בארצות גלותם. כך הלכו והתבססו קהילות מוסלמיות ניכרות בכל רחבי תבל, ובכמה ממקומות מושבם הם גם הגיעו לעמדות השפעה המעצבות את מדיניות ארצות חסותם. אלו אינם חלק ממפת העולם האסלאמי, לפחות לפי שעה, אך התגברות השפעתן של הקהילות הללו, וקולן הנשמע ברמה גם בענייני פנים, הכוללים התנכלות ליהודים המקומיים, וגם בענייני חוץ, ובהם הכתבת סדר היום הפרו-ערבי והאנטי-ישראלי של ארצות מושבן, יש בהן כדי להדאיג את הקורא הישראלי.