ארכיון יומי: 18 בנובמבר 2014


الجهاد وكراهية اليهود-ג'יהאד ושנאת

ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.

על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.גהאד ושנאת היהודים

כך עשו, למשל, בעיר השלישית בגודלה במצרים, אסיוט בת 200,000 התושבים, שהייתה למעוז של תנזים אל־ג׳יהאד. משמרות מטעם הארגון כפו הפרדה מינית ברחובות: גברים רווקים נדרשו ללכת במדרכה אחת, ונשים רווקות – בזו הנגדית. אנשי הארגון הציקו לנשים שלבושן לא נראה להם צנוע די הצורך, ואם הללו התווכחו הן הותקפו פיזית. מוכרי אלכוהול שלא סגרו את חנויותיהם הוכו למוות. בעליה של חנות נעליים שנהג להשמיע מוזיקה קולנית ברדיו, והקפיד להחליש אותו בעת התפילות, נאסר ל־40 יום; המשטרה הסבירה שזה היה מאסר מגן, כדי שכנופיות הג׳יהאד לא ירצחוהו. בשנת 1981 הייתה לארגון הג׳יהאד באסיוט השפעה רבה יותר מזו שהייתה שם למשטרה ולעירייה. כפי שהעיד מפקד משטרה מקומי לאחר מכן, סאדאת עצמו הוא שאפשר את הכפילות של מוקדי הכוח. ״פקודות מטעם הממשלה הורו לנו לא לעצור אותם ולא להתערב במעשיהם״.

אסיוט הוסיפה להיות מעוז של טרור איסלאמיסטי גם בימי חוסני מובארכ, יורשו של סאדאת. בקרבות שהשתוללו בעיר בשנת 1992 בין איסלאמיסטים ובין כוחות הביטחון נהרגו לא רק 84 שוטרים, אלא גם 14 אזרחים מן המיעוט הנוצרי הקופטי. הקופטים נרצחו מסיבה אחת ויחידה: הם נכנסו לתפקיד שדפוס החשיבה האנטישמי שומר בדרך כלל ליהודים. קופטים רבים השתלבו במעמדות הביניים בזכות ההשכלה שהעניקה להם מערכת החינוך הנוצרית המפותחת. האיסלאמיסטים ראו בכך שערורייה: נוצרים, שאמורים לחיות בצנעה ובראש מורכן, משגשגים כלכלית בגלוי, בעוד מוסלמים רבים חיים בעוני. עלונים איסלאמיסטיים ציירו אפוא את ״הנוצרי כיצור פרברטי, המנצל ללא בושה את עליונותו החברתית הבלתי־ מוצדקת״. בפרסומים נוספים הם הוקעו כ״סוכנים זרים או בצלבנים, השואפים דרך קבע להשחית את המוסלמים״. התקפות הטרור נגד הקופטים תכפו והלכו. ״שבירת עצמות על מנת להטיל מום, התקפות על בתי ספר קופטיים כדי שייאלצו לחסות בהגנת המשטרה, והטלות מצור על הכנסיות שקופטים רבים ברחו אליהן – אלו היו שיטות הפעולה החביבות על הטרוריסטים שם. המטרה הייתה לאלץ את הקופטים לעזוב את הארץ תיכף ומיד״. באסיוט שולב הפיקוח הטרוריסטי על חיי המוסלמים ה״כופרים״ ב״שנאה השלכתית״ כלפי הקופטים: תשוקות שאנשי הג׳יהאד הכחישו שיש להם יוחסו לקופטים, ואלו נאלצו כמובן גם להיענש על כך. קהילה שהמאחד אותה הוא טרור, זקוקה תמיד להדרתם של אלו המתויגים כ״אחרים״.

דוגמה נוספת, הממחישה היטב את הקשר בין עוני לאינדוקטרינציה איסלאמיסטית, נקבל אם נביט מקרוב על מיזם שצמח בשנות השמונים ברובע אמבאבה בקהיר. ארגון אל־גמאעה אל־איסלאמייה(הקהילה האיסלאמית)ניצל את העלייה המהירה בצפיפותו של רובע זה בעל מיליון התושבים כדי לאסלמו. באזור הסלמס הגדול הזה שבפרברי קהיר שררו תנאים פיזיים וחברתיים בלתי נסבלים: לא הייתה תשתית חשמל סבירה, תנאי התברואה היו הרי אסון, שיעור האנאלפביתיות הגיע ל־42 אחוזים בקרב הגברים, ל־57 אחוזים בקרב הנשים ול־49 אחוזים בקרב הילדים בני עשר ומעלה, 21 אחוזים מהילדים עד גיל 14 עבדו כפועלים בלתי מקצועיים, ושיעור תמותת הילדים הגיע ל־75 אחוזים. קרקע פורייה אפוא להתססה מצד האיסלאמיסטים. הללו הקימו ברובע רשת אמינה של שירותים חברתיים שממשלת מצרים לא רצתה או לא יכלה לספק. אלא שגם כאן נלווה לגזר החברתי מקל ג׳יהאדי. שעה שהגמאעה סיפקה לילדים יתומים בגדים וציוד לבית הספר, היא מנעה מהתושבים לבלות בתיאטרון ובהאזנה למוזיקה. בעוד היא מייסדת מרכזי ייעוץ בתחום חוקי המשפחה, איימו אנשיה בעונשים גופניים אכזריים על נשים שלא עטו רעלה. ובמקביל להקמת בתי עסק איסלאמיסטיים, היא אסרה לחלוטין מכירת סרטי וידאו, וחנויות קטנות שלא הסכינו לאיסור הוחרבו עד היסוד. הקופטים, שבאמבאבה החזיקו ב־ 21 כנסיות, הוכו נמרצות גם פה. זעמם הקונפורמיסטי של האיסלאמיסטים תועל כלפיהם, כיוון שיהודים לא היו שם. חנויות בבעלות קופטית נבזזו, וכנסיות הועלו באש.

סופה של פרשת אמבאבה הגיע בדצמבר 1992, לאחר שהגמאעה הודיעה לסוכנות ידיעות בינלאומית שהקימה ברובע מדינה איסלאמית שחוקתה היא השריעה. כאן פקעה סבלנותה של ממשלת מצרים. 14,000 שוטרים השתלטו על הרובע למשך שבוע ועצרו 5,000 איש. הממשלה הקצתה סכומים ניכרים לשיקום הרובע, ובכלל זה להקמת תשתית חברתית־פוליטית. אולם כפי שנראה בסעיף הבא, אפילו צעדים אלו לא יכלו לעצור את התקדמותו של מצעד האיסלאמיזם.

מיהו מוחמד – נביאו או —-דורון חכימי

מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימימיהו מוחמד - נביא או מייסד תנועה לוחמת

כל פרשן או חוקר אשר ניסה אי־פעם לפענח את מסתורי חלומו של מוחמד בהסתמך על כל הוריאציות השונות שהתפרסמו, הגיע בסופו של דבר למסקנה שאין כל אמת בתכנים השונים של חלומו וכי מוחמד בדה את חלומו לשם סיפוק יצר הגדלות שפיעם בקרבו ולא ידע אין לפרוץ את החומות שחסמו את דרכו מלבד הדרך הנבואית שבחר ומצא אותה נכונה.

על פי המקורות ובהתאם לעדויות בני השבטים המקומיים, אחת התופעות הנפוצות המתרחשות לעתים קרובות על ׳ג׳בל נור׳ מתמקדת בהתקפותיהם של הבדווים בקבוצות או ביחידים למטרות שוד וביזה של אנשים אמידים ובעלי אמצעים שהצטיידו לשהייה ארוכה על ההר.

ונשאלות השאלות:

♦           האם יתכן שמוחמד, שהיה מודע מעל לכל ספק, להתקפות התכופות של הבדויים על רכושם של אנשים עשירים על ג׳בל נור יישאר לבדו וירדם שם ללא השגחה?

♦           האם יתכן שמוחמד יפקיר את כל רכושו על ההר ללא פחד מפני הבוזזים?

ההר ׳חירא׳ נועד, על פי המסורת הפגנית, לקיום מצוות בחודש רמדאן בצוותא עם בני משפחה או יחד עם קבוצות חברים אך לא לבד, לשם הסתגפות.

הפלא ופלא, איך קרה שמוחמד נשאר לבדו בתוך המערה ללא ליווי משרתו הנאמן זיית אבן-תאבת. האם השאיר מוחמד את משרתו הנאמן בבית עם חדיג׳ה?

כשיצאה חדיג׳ה מהבית לבשר את בשורת השליחות של בעלה לבן־דודה ורקה אבן-נפול, האם לא היה זה בשעת לילה מאוחרת?

לפנינו אחת הוואריאציות המתארות את חלומו של מוחמד בספר " חיי מוחמד "׳ מאת אִבן-הישאם, כמצוטט:

מוחמד הקיץ מחלומו ויצא מן המערה. לפתע שמע קול הקורא לו, ״מוחמד, אתה שליח ה׳ ואני המלאך גבריאל״.

סוף ציטוט

בוואריאציה אחרת מתואר חלומו של מוחמד, כמצוטט:

בהיות מוחמד כבן ארבעים, ניגלה דבר אלוהים אליו בראשונה. תחילה חשש שהשטן משטה בו אך אט אט השתכנע שאכן אלוהים מדבר אליו והוא בחר בו להביא את בשורתו לבני האדם.

סוף ציטוט

בואריאציה אחרת מתואר חלומו של מוחמד, כמצוטט:

מוחמד התקדש בהתגלות חזותית על ידי הופעת מלאך. מוחמד נפעם וסירב תחילה להעמיס על עצמו נטל של נבואה אך במרוצת הזמן השלים עם ייעודו.

סוף ציטוט

אך הגרסה המעניינת ביותר היא, כמצוטט:

בהיותו על ההר ניגלה אליו בחלומו המלאך גבריאל וציווה עליו לקרוא בקול, בתגובה לתמיהתו של מוחמד. הוא לימד אותו קטע מתוך הפרק ה-96 של הקוראן.

סוף ציטוט

אין להתעלם אף מתוכן חלומו של מוחמד כפי שמתואר בספרו של הותיאולוג המוסלמי אִבן-הישאם ׳חיי מוחמד׳ עם חמשת הצווים.

כל אשר נאמר אודות חלומו של מוחמד בגרסאות שונות אינו אלא ניחוש של חוקרים שהתבססו האחד על כתבי משנהו במשך דורותללא כל הסתמכות על מקור מהימן וללא הצגת תיעוד בר סמכא כלשהו.

כל הגרסאות המתארות את מצבו הנפשי של מוחמד שחש לפתע שהוא משוגע או משורר, או קורבן לרוח רעה או שהשטן בכבודו ובעצמו משטה בו באות להסתיר את השקר שבדה מליבו וחיפש תימוכין.

כותבי החדית׳ים מתארים את רגעי הגאולה של מוחמד מסיוטיו, כמצוטט:

מוחמד הגיע למסקנה שהוא משורר או משוגע וללא ספק נפל קורבן לרוח רעה, אולם נוצרי מתושבי המקום הבחין שניסיונו של מוחמד דומה לזה של משה וקבע שהוא נביא עמו. מוחמד עדיין לא היה בטוח בדבריו אך חדיג׳ה אשתו ערכה ניסוי זהיר אשר הוכיח שאורחו אכן מלאך ולא שטן.

סוף ציטוט

האם גם חדיג׳ה בין הנביאים?

חדיג׳ה מציינת בדבריה שראתה נוצרי מתושבי המקום, דהיינו, היא הכירה את אותו נוצרי לפנים, אולם בסוף דבריה היא טוענת שהנוצרי היה יצור על-טבעי, מלאך ולא שטן.

האם גם חדיג׳ה נפלה קורבן לרוח רעה?

מעבר לאי ההתאמות בכתובים, חובה להדגיש שכל נושא או כל אמירה בדת האיסלאם אשר מנסים לפענח ולהגיע לחקר האמת נתקלים בחומה בצורה של חוסר שילוב גרסאות וחוסר התאמה בנתונים. לא ברור מדוע כל החוקרים וכל הפרשנים לא העזו עד עצם היום הזה להדגיששאין יסוד איתן לדת האיסלאם וכי כל הסיפורים המסופרים אודות המאורעות הם דו־משמעותיים וחסרי אחיזה במציאות.

בהיוודע דבר חלומו של מוחמד, הצטרפו אליו מעטים מבני משפחתו, זייד אבן־תאבת משרתו, עלי אבן-טאלב בן דודו וחתנו, וחדיג׳ה אשתו שזיכתה אותו בברכת דרך צלחה מפי בן דודה ורקה אבן־נפול.

ישנם הטוענים שמוחמד לא פצה את פיו ושמר בסתר את סיפור חלומו ואת מהות שליחותו הנבואית במשך מספר שנים, אולם ישנם המאמינים שמוחמד יצא בהצהרותיו מיד לאחר חלומו והחל להטיף בשווקים ובחוצות העיר על זעם אללה ועל יום הדין.

מוחמד לא זכה להיענות חיובית מצד תושבי מכה שקידמו את פניותיו בבוז ובלעג והפכוהו במהרה לנושא מליצי וגיחכו על חשבונו בחוצות העיר ובשווקים.

מנהיגי שבט קורייש ניסו לשכנעו לסור מדרכו והיו מוכנים לדאוג למצבו הנפשי ולהעניק לו טיפול רפואי הולם, אולם כשמוחמד סירב להישמע להפצרותיהם כינו אותו חולה רוח ההוזה הזיות וכינו אותו משוגע חסר תקנה.

מנהיגי משפחת קורייש בהנהגת אבו־להב, דודו של מוחמד, האשימו אותו בחתרנות תחת אושיות המשטר ולכן נידו אותו ואת קומץ נאמניו מהחברה ומכל פעילות מסחרית או עסקית עם תושבי מכה.

תקופת הנידוי קשתה על חיי מוחמד, במיוחד לאחר מותה של חדיג׳ה אשתו שנפטרה משברון לב.

עלי אבן־טאלב שנשא את פטימה בתו לאישה הפך לנושא כליו של מוחמד והיה צמוד אליו בכל אשר פנה.

מנהיגי מכה אסרו על מוחמד, לאחר מותה של חדיג׳ה, לבוא בברית הנישואין עם בנות העיר ועקב הנסיבות שהחמירו עם הזמן נאלץ מוחמד לעזוב את מכה והיה נע ונד בין השבטים הפגנים שסרבו להקשיב להטפותיו על זעמו של אללה ועל יום הדין, כי הם היו מודעים לאמירות אלו עוד לפניו.

מגוחך ששני המושגים האלה היוו בסיס לבשורה שכביכול התבשר לה מוחמר מפי המלאך גבריאל.

שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון

השושלת לית פינטו – אהוד מיכלסון

תולדות רבני המשפחה ומעשי מופתבית הכנסת על שם הצדיק רבי חיים פינטו זצל - אסווירא

נשיאים ורוח

ושוב התרגשה שנת בצורת על הארץ. תפילות ותחנונים לא כיסו את פני השמיים בעבים, ובצר להם פנו היהודים אל הרב חיים פינטו, כדי שיעשה למענם.

משנכנסו לביתו, החלו לומר פרקי תהילים. והנה, בעוד הם אומרים את המיזמורים החל הרב לנמנם. היו בין המתפללים שתמהו על מעשה זה של הרב, דווקא בזמן שבו הם עומדים ושופכים את ליבם לאביהם שבשמיים, אך הם המשיכו לומר פרק אחר פרק, ולא אמרו על כך דבר.

הרב נרדם. והנה בחלומו, ראה כיצד אחד מאנשי העיר מתייחד באיסור עם אשת איש. החלום הקשה העיר את הרב משנתו, והוא שאל את האנשים שבביתו אם פלוני אלמוני, שאותו ראה בחלום, נמצא איתם.

הנוכחים השיבו בשלילה. ביקש הרב מהם כי יחפשו אותו, ולא יחסכו מאמצים כדי למוצאו. עברו האנשים מבית לבית, משכונה לשכונה, והאיש איננו. חזרו וסיפרו לרב, אך הוא בשלו: ״להמשיך ולחפש, בכל מחיר״.

והנה, בעוד הם ממשיכים לחפש, עבר האיש המבוקש ברחוב. מייד אחזו בו שניים מהאנשים ומיהרו להחיש אותו אל בית הרב.

״היכן היית עד עתה?״ – שאל אותו הרב. ״מדוע לא הצטרפת אל הקהל הקדוש בתפילות ובתחנונים?״

התחיל האיש לשקר ולהסביר מדוע פרש מהציבור, והרב התרגז והרעים עליו בקולו: ״אמור את האמת, עכשיו, וחזור בתשובה, כי הגיע זמנך להיפטר מן העולם הזה״.

רק יצאו מילים אלה מפי הרב והאיש כרע נפל ארצה, והחל גוסס. מייד אמרו הנוכחים עליו את התפילה ליציאת נשמה וביקשו רחמים על נשמתו החוטאת. משסיימו, נפח את נשמתו.

לא יצאה שעה קלה וארובות השמיים נפתחו, וגשם הישקה את האדמה הצמאה. זמן קצר לאחר מכן שלח הרב את שמשו לאשה, שהיתה בחלומו עם אותו גבר, וגזר עליה: ״ספרי לי את האמת״. כשהיא שופכת דמעות כמיים החלה האשה לספר בקול בוכים את מה שקרה. ״בזמן שהלכו האנשים אל בית הרב להתפלל על עצירת הגשמים, בא אלי אותו האיש ואנס אותי. צעקתי, אך אין שומע. אוי לי ואבוי לי״.

שמע הרב את דבריה, וניענע בראשו לאות כי כנים דבריה. בו במקום נתן לה תיקון על האונס, ואסר אותה על בעלה. וכל העם רואים, כי רוח הקודש היתה על הרב.

קפיצת הדרך

המשורר הידוע רבי דוד חסין זכה לביקורו בהקיץ של הר"ח פינטו זצ״ל. בפיו של הר"ח היתה הצעה: ״בוא איתי למוגאדור״, אמר לו. ״רבי ישראל נגארה מחכה לנו שם״.

רבי דוד חסין התלבט מעט. מקום מגוריו, מאקנס, היה רחוק מאוד ממוגאדור, והדרך לשם ארכה שעות אחדות. ״כיצד אוכל ללכת״, אמר רבי חסין, ״ואשתי עלולה להתעורר באמצע הלילה ולראות כי אינני לידה, והיא תפחד ותינוק״.

״בעזרת השם״, ענה לו הר״ח, ״נצא לדרכנו ונחזור במהירות, מבלי שאשתך אף תספיק להתעורר״.

רבי דוד המשיך להסס. ״זכות גדולה היא לי שאתה ניגלה עלי בהקיץ, אולם לא זכיתי להכירך בחייך ואיני יודע אם אכן בכוחך להביאני למקום בקפיצת הדרך״.

הר״ח זצ״ל המשיך לשכנעו. ״אני מבטיחך נאמנה כי נצא ונחזור בטרם אשתך תדע מימינה ומשמאלה״.

וכך היה. יצאו שניהם יחדיו, והיתה להם קפיצת דרך גדולה למוגאדור ובחזרה, ושם ירד אליהם רבי ישראל נגארה מעולם האמת, והבטיח להם כי בכל ראש חודש ישוב ויתגלה אליהם. וכך היה. ומדי חודש בחודשו פקד הר"ח את רבי חסין ושניהם הגיעו בקפיצת הדרך אל רבי ישראל נגארה. על מעשה זה סיפר רבי אהרון חסין, נכדו של המשורר זצ״ל.

סוס ורוכבו

במות המלך סידי מוחמר (1873) ניסתה קבוצת מורדים לתפוס את השלטון. פלוגה אחת של כוחות המורדים היתה ליד העיר מוגאדור, ואלה פתחו בהסתערות על חומותיה, שרפו את שעריה והתכוננו להיכנס לתוכה כדי לשלול שלל ולהרוג בתושבים.

מייד שלח מושל העיר רץ למתפללים בבית הכנסת של הר״ח פינטו זצ״ל, וביקשם כי ישטחו את תחינתם לפני בורא עולם כדי שלא תיכנס הרעה אל תוך העיר פנימה. התכנסו היהודים בבית הכנסת, ופתחו בתפילה ובתחנונים כדי להעביר את רוע הגזירה ולמנוע מכת חרב והרג.

שמע הקב״ה את צעקתם, ״ויושע ה׳ ביום ההוא״. שומרי החומות סיפרו, כי מייד בתום התפילה נראו רוכבים בבגדים לבנים דוהרים על סוסים לבנים, כשהם יוצאים ממקום הסמוך לקברו של הר״ח זצ״ל, ומגמת פניהם היא חומות העיר.

שם נלחמו עם המורדים האכזריים, והניסו אותם כל עוד נפשם בם, כשהם מותירים מאחור את הרוגיהם.

לאחר התשועה הגדולה וקידוש השם הגדול עוד יותר בא מושל העיר אל בנו של הר״ח, הרב הדאן, וביקשו כי מעתה והלאה יערוך תפילה לשלום המלכות. וכהוקרה על תפילת היהודים ועל הרווח וההצלה שעמדו לכל יושבי העיר קיבל על עצמו המושל להגן על היהודים, ושיחרר רבים מהיהודים שנכלאו על לא עוול בכפם. וגם הנחה במיסים עשה להם, ומאז ידע: בכל עת צרה – יש לו למי לפנות וממי לבקש סייעתא דשמייא.

כתר קדושה – תולדות הזהב לבית פינטו

כתר קדושה – תולדות שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו מדור ראשון עד דור עשירי

שרשים חסוניםכתר קדושה

ר׳ שלמה פינטו שעלה על המוקד ור' יוסף אחיו

חרב דרכו רשעים לטבוח ישרי דרו

לא רק על תלמידי החכמים שבעיר המבינים בתורת ה' היה נערץ, אלא על כל העיר. כל הקהל קטון כגדול קראו אחריו מקודש, חרדו לכל מוצא פיו, והביטו אחריו כאיש קדוש עליון לא מעלמא הדין.

מורה צדק בעירם, הרבו בני קהילת מרקש לשחר לפתחו, למען יורה להם את חוקי האלקים ותורותיו.

אל ביתו הדל ששכן בין סמטאות ה״מלאח״(גיטו), ברחוב ״דרב רובן״, נהרו המוני ב. מי ללמוד תורה, ומי להדרכה בעבודת ה׳, מי לעצה, ומי לסתם עידוד או ברכה. שמו החל להתפרסם בכל הארץ, ותהלתו נישאה בפי כל, לא רק בקרב ברית, אלא גם בקרב שאינם בני ברית, אשר העריצוהו וחרדו מפניו.

מעשה מענין סביב הערצה זו, נשתמר ביד בני משפחת פינטו, וכה מסופר:

כדרכו של עולם, היו יחידים אשר לא יכלו לסבול הערצה זו, בדמיונם העלו זו באה על חשבונם.

במקרה של ר׳ יעקב, היה זה מושל העיר, אשר הערצת בני העיר לר׳ יעקב בערה בו. בבערותו הבין, כי על הסובלים מקנאה וכבוד להוציא את הגורמים לכך םן העולם…

אי לכך, בהיותו מוטבע במטבע הבטחת המלאך: "והוא יהיה פרא אדם, ידו בכלי החליט לצעוד בדרך אבותיו, אשר ידם שלטה בנפש העומדים בדרכם.

לבצוע מזימתו, בחר לשלוח את אחד מעבדיו השפלים, שיפריד את נפשו של יעקב מגופו הדל בכח החרב.

אותו כסיל לא הבין, שדוקא את אותו קשר חלוש שיש בין נפשו וגופו של רבי יעקב, לא יהיה קל לנתק…

יום שלישי מימי חול המועד סוכות, נקבע על ידו לעת ביצוע המזימה. באותה עת ישב ר׳ יעקב בסוכתו, מוקף בענני הכבוד, ועסק בלימוד התורה כדרכו. ראשו ורובו וכל מעייניו היו נתונים בספר שלפניו, אור מקיף, ואור עליון של קדושת החג והסוכה, הקיפו אותו סביב סביב. אשתו, הרבנית שרה, ישבה בשקט לצידו והאזינה בהנאה לקול בעלה בעת לימודו.

לפתע קלטו אוזניה רחש מוזר.

הרבנית הרימה את ראשה, וסקרה את דפנות הסוכה סביב סביב, לחרדתה הבחינה בצל מאיים של אדם המתקרב חרש לסוכה, וחרב שלופה בידו.

בבהלה עוררה את ר׳ יעקב מתלמודו, והצביע בידה על הצל המתקרב.

–         ״בודאי שכיר חרב של אחד משונאיך המבקשים ליטול את נפשך״, לחשה ברעד.

אל תפחדי, ישועת ה׳ כהרף עין״, השיב ר׳ יעקב בשלוה.

רבי יעקב עצם את עיניו, והחל להתפלל מעומק לבו לאלוקיו, שיושיעו מצרתו. כשסיים את תפילתו פקח את עיניו, ויצא עם אשתו מחוץ לסוכה.

לעיניהם  הנדהמות נתגלה מחזה מפחיד, על אחד מענפי העץ הסמוך לסוכתם, התנופפה גופתו המגושמת של הרוצח נטולת רוח חיים.

יהודי העיר מוסיפים ומספרים, כי משראה זאת ר׳ יעקב, תמה ואמר: מה אעשה ואדם תלוי בביתי ?

כשסיים להתלונן על כך, התמוססה גופת הגוי וחלפה מן העולם, ועל העץ נותרה גולגלתו בלבד. גולגולת זו נותרה על מקומה שנים מספר עד שנקברה.

מושל העיר שישב וציפה בכליון עינים לשלוחו, נאלץ להמתין שעות רבות לריק. משחלף זמן רב החל לחשוש שמא ארעה תקלה בתכניתו, ולאחר בירור קצר נודע לו על הנס המדהים שארע לרבם של היהודים, וכי הגולגולת של שכירו מתנוססת לתפארה מעל סוכתו.

אימה גדולה נפלה עליו, ומרוב פחד החל למשש האם גולגלתו עדין קבועה במקומה משמצא אותה מחוברת, חש בזריזות לסוכתו של ר׳ יעקב, השתטח בפניו וביקש מחילה על מחשבתו הרעה.

רבי יעקב סירב למחול בחינם, והודיע למושל כי גורלו וגורל אנשי ביתו יהיה דומה. המושל החל להתחנן על נפשו, ובקול רועד הבטיח לבטל את מס החסות, ועוד כמה גזירות שגזר על היהודים. לאחר שקיבל הבטחה זו, החליט ר׳ יעקב כי די בכך ונאות לסלוח לו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

נובמבר 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר