ארכיון יומי: 25 בנובמבר 2014


חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

שערי משפט

או

״כתאב אל אחכאם אל שרעיה פ׳י אל אחוואל אל שכ׳צייה

ללא ישראיליין׳מסעוד חי בן שמעון

מאת

הרב מ. חי בן שמעון חלק שלישי קאירו— תר״פ.

 الأحكام الشرعية في الأحوال الشخصية للإسرائيليين

הספר החשוב הזה העושה רושם נעים מאד גם בתכנו וגם בחיצוניותו, גם בסדור כל פרקיו, וגם בשטתו המדעית, נתקבל בשמחה במצרים, וכל העתונות המצרית בכללותה הרבתה לספר בשבחו. חצר המלכות והוזירים המצרים וראשי הדתות השונות ופרופסורי המכללות והשופטים ועורכי הדין הודו למחבר הנכבד על המתנה היפה שבה העשיר את עולם המשפטים, הרב מ. חי בן שמעון, בספרו זה, הרים את קרן המשפט העברי בעיני העולם הנאור. עבודתו החשובה הזאת שמשכה אליה את תשומת לב כל העולם המשפטי במצרים מתחלקת כאמור לשלשה חלקים הכוללים הערות, ציונים ומראי מקומות והכל מוצע בהרצאה יפה וקלה, יפה עשה הרב המחבר שהוסיף גם את חוות דעת אחדים מרבנינו הגדולים בשאלותיהם ותשובותיהם. ונחזיק נא לו טיבותא על העבודה הענקית שעבד בסדור הספר הגדול הזה. השלחן ערוך שהיה עד כה כספר חתום לפני לא יהודים, נעשה כעת על ידי חבורו של הרב בן שמעון, לספר השוה לכל נפש וע״ז יודו לו כל מוקירי שפתנו.

הגאון רבי יוסף ארוואץ זצ״ל, ראב״ד לעדת הספרדים בעיה״ק יפו ת׳׳ו, ביקר במצרים בראשית שנת תער״ב (1912). והוא התפעל רבות מהסדר והמשטר הנפלא, שמצא בבתי הדין של רבי מסעוד ואחיו רבי רפאל אהרן, וכה הוא מתאר את רישומיו בהקדמה לס׳ שערי משפט.

״אנכי בדרך נחני ה׳ בשליחותייהו דרבנן קדישי דעיה״ק ירושלים תוב״ב, פה קריה עליזה ברוך עמי מצרים. שמח לבי ויגל כבודי, ראיתי כי כל העדה כולם קדושים, אנשי חכמה ומדע ויראת חטא רודפי צדקות ואוהבי תורה. ראיתי בית דין הגדול והמפואר אשר תחת ממשלת המאור הגדול, מר ניהו רבא הגאון המפורסם ר״מ ור״מ דפה עוב״י מצרים ואגפי׳ה כקש״ת כמוהר״ר רפאל אהרן בן שמעון נ״י, ומשנהו כסף מר אחיו הרב הגדול המפורסם לשם טוב ולתהלה, רב ספרא ויקירא, ראש אב בית דין מקודש כמוהר״ר מסעוד חי בן שמעון נ״י. ראיתיו כי הוא הבית דין המיוחד במינו לתפארת דתינו ולאומינו. הרבנים הנז׳ יצ״ו לא חשכו נפשם מכל עמל ותלאה להגדיל את כבוד דת ישראל ולהאדיר את כבוד האומה הישראלית במלוא מובן המלה. ראיתי כי מזה שנים אחדות נוסד בתוך ב״ד הצדק בית משפט טריבונאל ראביניק עפ״י נימוס ותכסיסי הטריבונאלים המפורסמים אשר לשאר העמים, ובהם ישפטו את העם משפט צדק. הכל על צד היותר מנומס בעורכי דין (אדווקאטוס). סופרי הדיינים כותבים הטענות ועל פיהם יצא דבר הדין הלכה פסוקה על פי דת ודין תוה״ק שת״ת.

בראש הטריבונאל הנוכחי עומד מעלת ידידנו הרב הארי הח״י יצ׳׳ו (הכוונה לרבי מסעוד חי) ות׳׳ח אחד מהת״ח המפורסמים לימינו, ואיש אחד מגדולי הקהל לשמאלו. עוד לעת הצורך נקשר טריבונאל יותר גבוה(אפיללו) עומד בראשו מע׳ הרב הגאון ר׳׳מ ור״מ דפה העיר אהרן קדוש ה׳ ולימינו שני ת״ח אחרים ולשמאלו שנים מגדולי הקהל. השתעשעו אוזני משמוע ואורו עיני מראות הסדרים היפים השוררים בהבית דין הגדול והמפואר הזה…׳׳.

בכ' טבת תש״ן, זכיתי להשתטח על מצבת קבורתו שבמצרים. וזה מה שחרות על קברו וקבר אשתו הרבנית.

חכם שמת אין לנו תמורה

וי להאי שופרא דבלי בעפרא

רב גדול בישראל צדקותיו כהררי אל

זרע של קדושים אראלים ותרשישים

תורתו מכרזת עליו קדם למפעליו

ספר שערי משפט שלשה הם חלקיו

אף הוא עמד והתקין שם חדש אגר׳ שבוקין

שקע שמשו בצהרים גדל המספד במצרים

בן נ״ה שנה במותו בעדן אלקים מנוחתו

כמוהר״ר

מסעוד חי ן׳ שמעון

זלה״ה

ותמ״ך יום כ׳ ניסן ש׳ התרפ״ה ליצי ת.נ.צ.ב.ה.

الأحكام الشرعية في الأحوال الشخصية للإسرائيليين

אשה יראת ה׳ היא תתהלל

 אבן שלימה יקרה היא מפנינים.

 תחתיה נחה אשת חיל אם הבנים.

בת רבנים מורי הוראה דיינים גאונים

רודפת צדקות גומלת חסדים לאביונים.

יהללוה בשערים מעשיה סוגה בשושנים.

תמימה ויראת חטא כל העם עונים.

אשת חן רבת המעלות

הנפטרת בשם טוב מן העולם

ה״ה מרת שמחה ן׳ שמעון נ״ע

נלב״ע יום י״ז לחדש טבת שנת התש״ו ת.נ.צ.ב.ה

בנותיו של הרב צוף דב״ש

ד) בתו דיליסייה, נקראה ע״ש אמו. עלתה עם הוריה מרבאט שבמרוקו, בהיותה בת שלש שנים. היא היתה בבואה של אביה. משכילה וחכמה, בקיאה בתנ״ך ובמדרשי חז״ל, ונתפרסמה כ״תלמיד חכם״. בשנת תרל״ה (1875), נישאה לתלמיד חכם אשכנזי, הרב יוסף קרויז שמו, ששימש מזכיר בכולל אונגרין בירושלים ומראשי עדה זו.

הרבנית דליסייה, היתה אחת הדמויות האצילות ביותר בין נשי הדור ההוא בירושלים. היא היתה מופת לבנות דורה, במרצה ובעסקנותה הציבורית. היא יסדה בירושלים חברת ״עזרת נשים״ ועמדה בראשה. בערבי שבתות וימים טובים, היתה מחלקת לעניי ירושלים מצרכי מזון וכספים לרוב, בחג הסוכות היתה מחלקת לעניים לאלמנות וליתומים, בגדים חדשים. בערבי פסח חלקה סכומי כסף לעריכת הסדר, מלבד בשר ויין, לשמח לב נדכאים. רוב זמנה השקיעה במעשי חסד, ואכן חוט של חסד ואצילות היו נסוכים על פניה תמיד. היא היתה מקובלת ומרוצה על כל העדות והקהילות כאשכנזים, מערבים, תימנים וספרדים. השפעתה היתה גדולה על כל ראשי הקהילות והכוללים בירושלים. רבים מבעלי היכולת הכספית שלחו לה סכומי כסף כדי לעזור לה ולסייע בידיה במעשיה הטובים. פעמים אחדות נסעה הרבנית דילסייה לקהיר שבמצרים, ובסיוע אחיה הרב אהרן בן שמעון והרב מסעוד, התרימה את עשיריה בתרומות חשובות, למען עניי ירושלים. רבים הם היתומים והיתומות שנישאו על ידה. כאשר כל ההוצאות של החתונה והנדוניא היא מממנת. עניי ירושלים, מצאו אצלה אוזן קשבת לקשי יומם ונעזרו על ידה. היא הקדישה את כל ימיה, למען העניים, היתומים והאלמנות. ובייחוד שמה דגש לעניי הכותל, שהיו ברובם בעלי מומים.

הרבנית דיליסייה לא זכתה ללדת בנים. אך כל עניי ירושלים היו בניה. וכשנישאה לרבי יוסף קראוס, שהיה אלמן מטופל בחמישה ילדים פעוטים, קבלה על עצמה להיות להם לאם, היא גדלה אותם באהבה אימהית כאילו היו ילדיה מבטן ומלידה. כן אימצה לה את נכד בעלה ר׳ יצחק קראוס שבהיותו בן ששה ימים מתה עליו אמו, והיא גידלה אותו על ברכיה, חינכה וחיתנה אותו. לאחר ימים נודע ר׳ יצחק זה, כגואל קרקעות מידי הערבים. כן חינכה והדריכה את בת אחותה רבקה, את הגב׳ רחל עטיה, במעשה חסד וצדקה.

כשנפטרה הרבנית דילסייה, ביום רביעי א׳ אד״א תרפ״ד (6.2.1924) הכריז הגאון הרב יוסף חיים זוננפלד זצ״ל, גאב״ד בירושלים. על ביטול מלאכה בשעת הלווייתה. ובני ירושלים מכל העדות בהמוניהם הלכו אחרי ארונה, ועניי ירושלים ביכו אותה והתאבלו על ״אם העניים״. היא הובאה לקבורה בהר הזיתים. ושם מנוחתה כבוד.

מארץ מבוא השמש – הירשברג

  מארץ מבוא השמש – הרב חיים זאב הירשברג.

במללאח הישן וברובע היהודי.הירשברג

בעמדי באחת הכיכרות הקטנות, בהצטלבות ארבע סמטאות מציץ אני ומוצא את אשר לשווא ביקשתי עד כה. הנה יושב חייט כפוף על מלאכתו ולידו עומד לקוחו הברברי, מיד ידעתי מי זה לפני, כי ראיתי צילומים רבים של תמונה זו, תופר או תופרת יהודיים, ועל ידם הלקוח המסתכל במלאכתם. אף על פי כן שנכוותי כבר פעם אחת, ניגש אני אל התופר ללא היסוס, ושואל אותו אם הנהו יהודי. כן הוא יהודי, ומאחר שמתעניין אני ביהודים, יקרא לבנו המסתובב כאן בין החנויות, שיוליך אותי לבית הכנסת ולתלמוד תורה.

בהדרכתו של ילד צנום שמראהו כבן עשר, אך על פי שהוא כבר בר מצווה, אני מתחיל בחלקו השני של סיורי באוג'דה.

כל הזמן מהלך הייתי בשטח זה, ורק עתה נקלעתי לאתה סמטה המקבילה לרחוב הראשי, הנקראת עדיין שוק היהודים. צרה ועלובה היא, בתים נמוכים בעלי קומה אחת בלבד, החנויות בה קטנות, כוכים חשוכים ודלים. בעיקר מוכרים כאן אריגים, ואמנם יש כאן כמה חנוונים יהודים. הילד מצבע על אחת מחנויות היהודים, ובעל החנות מסביר לי, כי כמחצית החנויות שבשכונה זו, שהיוותה לפנים את המללאח, עברה לידי המוסלמים. הנה כאן מימינו וממולו יושבים עתה ערבים.

עם בא הצרפתים, לפני חמישים שנה, התחילה העיר להתרחב והוחל בהקמת רבעים חדשים. אז התחיל להתרוקן המללאח הצר, השוכן בלב ה " מדינה ". אגב הוא לא היה מוקף חומה חוצצת בינו ובין ה " מדינה ". איש שיחי מספר כי בשנת 1948 נעזב המללאח על ידי היהודים, ורק בודדים ממשיכים לגור בו.

מאז התחילו גם החנויות לעבור לידיים ערביות. עתה היחסים עימהם טובים, אבל כולם, כיהודים, כמוסלמים, סובלים בגלל המצב המדיני.בימי מתיחות חוסמים הצבא והמשטרה הניידת את הדרכים ואינם מרשים לתושבי הסביבה לבוא ולערוך את קניותיהם בעיר. הנה היום, השוק כמעט ריק ואין כל תנועה מהסביבה, והלא פסח בעוד כמה ימים, ועמך  ישראל צריכים פרנסה..

הילד שהצתין לי בסבלנות, מביא אותי לבנייני הקהילה, בית הכנסת החדש, תלמוד תורה ו משרד ועד הקהילה. כולם ברובע החדש, המרוחק דקות ספורות מן המללאח. כל אלה הוקמו על שטח, שהיה פעם חלק של בית העלמין העתיק ופונה עם הרחבת העיר. שיחקה לי השעה, ארבע אחר הצהריים, ועדיין הילדים יושבים בכיתותיהם ולומדים. אני מכיר את המנהל י. ע. יליד סטאט שליד קזאבלאנקה, ותלמיד הישיבה במכנאס, אדם צעיר בן עשרים וחמש, והוא סח עמי על כל הפרטים בנוגע לתלמוד תורה.

אין בעיר בית ספר של כי"ח, אלא בית ספר ממשלתי המיועד לילדי היהודים. בהתאם לחוק הצרפתי, על הפרדת הדת מהמדינה, אין מלמדים בבית ספר זה שום לימודי קודש. לעומת זאת פטורים הילדים מלימוד ביום ה', וגם ביום א' ואז מבקרים הם, ולא כולם, כי אין חובה, בתלמוד תורה.

בשני ימים אלה מתכנסים בקירוב 350 ילד, הלומדים בשש כיתות, לכל כיתה שתיים-עשרה שעות הוראה בשבוע. מתחילים באלף בית, מלמדים תפילות, פרשה, דינים, קצת עברית. הייתי בכיתות, ונוכחתי לדעת, שבכיתה הגבוהה הילדים בגיל בר מצווה מבינים וגם מדברים עברית. בתלמוד תורה מבקרים רק בנים, ואין כל סידורים לחינוך הבנות.

ואין כיתות המשך בשביל ילדים שסיימו את בית הספר. לעומת זאת יש שתי כיתות בשביל ילדים בני חמש עד שבע, שאינם לומדים עדיין בבית הספר, אלא מבקרים כל יום בתלמוד תורה. בימי החופש הגדול של שלושה חודשי הקיץ, לומדים הילדים שש שעות ביום בתלמוד תורה. חינוך זה מקיף רק את הילדים הלומדים בבית הספר ה " פראנקו-יהודי ", כלומר את המרוקנים. ילדיהם של יהודי אלג'יריה, שהם אזרחים צרפתים, לומדים בבתי הספר הצרפתיים הטהורים, ובדרך כלל אינם מבקרים בתלמוד תורה. חינוכם היהודי מצטמצם באותה מנה זעומה שמספקים להם, כדי שיוכלו לומר את הברכות בהגיעם לבר מצווה. מכל מקום הקדיש נדפס באותיות לטיניות.

L'esprit du Mellah-J.Toledano

HONNI SOIT QUI BIEN SE PORTE

Si le medecin misericordieux fait des malades malheureux, qu'en est-il alors du medecin qui ne vous croit pas malade? C'est pourtant bien ce qui etait arrive a notre cuisiniere au camp de l'OCV. C'etait une diablesse de femme, une de ces belles filles de Sefrou qui allient la voix haute a une sante de fer. Pendant deux semaines elle avait mene tout son monde a la baguette, inventant chaque jour un menu pour ses deux cents campeurs. Mais un jour, outree, ell vint voir notre etudiant en medecine qui faisait office d'infirmier:

—        Alors Docteur vous soignez tout le monde sauf moi?

—        Mais tu n'as rien, c'est un plaisir de te voir si bien portante!

—        Comment je pourrais ne rien avoir moi qui m'occupe de tout le monde? Eux qui ne font rien sont tous malades et moi qui m'occupe d'eux je serais en bonne sante? Ce n'est pas possible docteur. je dois avoir quelque chose! D'ailleurs tenez je sens mes yeux qui tournent, mes jambes qui flageollent, ma tete qui se casse et mon coeur qui se brise, tenez le mal il entre par ici (elle montre sa belle poitrine) et il sort par ici (elle montre sa fesse, monument de chair blanche).

Le medecin fit semblant de l'examiner longuement puis lui donna des comprimes rouges (car s'ils avaient ete blancs elle les auraient rejetes avec dedain, vous croyez que l'aspirine me suffit), parfaitemezr neutres et sans effet.

Au bout de quelques jours, triomphante elle vint le revoir:

Docteur vcs pilules c'est un miracle, depuis que je les prends la sante est revenue et les battements de cœur ont cesse 

Ida msatli sahti — As tnfa'ni skarti?                             Si la sante s'en va — A quoi peut servir la bourse

C'est le theme le plus populaire et le plus inepuisable de la philosophic au niveau du peuple: l'essentiel c'est la sante, quand on a la sante on a tout

Ida tahet essha                                                Quand elle a disparu, la sante

Mi bqua la zin oula frha                                                II ne reste ni joie ni beaute

ברית מס 23 מבט על קהילת ואזאן-דן אלבו – חג המימונה בקהילת ואזאן

דן אלבו

חג המימונה בקהילת ואזאן

בית הכנסת על שם הצדיק רבי עמרם בן דיוואן

בית הכנסת על שם הצדיק רבי עמרם בן דיוואן

כמו התחדשות הטבע בתחילת האביב, המימונה מסמלת את מושג הראשית. החג מסמל את תחילת השנה החדשה ואת ההזדמנות להתחיל דברים שוב מבראשית. החג הוא הזדמנות לשקם יחסים צוננים או משובשים בתוך המשפחה, בין שכנים, לחמם יחסים, להתקרב למי שרחק ולקרב רחוקים. הביקורים ההדדיים של המימונה נועדו ליצור אווירת שמחה, קרבה וחמימות. ״הבית הפתוח״ מכאן ומנהג הביקורים מכאן היו הצדקה, תואנה, וסיבה לבקר כל אדם מעבר למחיצות המעמדיות והמשפחתיות. משום שהדלת פתוחה לכל דיכפין והמארח לא יכול לעצור בעד מי מאורחיו להיכנס בצל קורתו, ומשום שכל אדם יודע מלכתחילה גם אם יחסיו עם הזולת צוננים שביקורו יתקבל בברכה והמארח יקבלו בלב פתוח ובסבר פנים יפות, ידיעה וודאית זו שמשה תמריץ לחידוש קשרים, להפגת מתחים חברתיים, להשכנת שלום בין יריבים עסקיים, אלה באו מלווים במגשרים מחברי המעמד כדי לחדש יחסים ולהתחיל שוב, כמו הטבע, מההתחלה.

מי הולך למי? זאת שאלה שמעטים עסקו בה. לכאורה אם כולם מתארחים וסובבים בבתי האחרים אזי איש לא יישאר בביתו לארח ולקבל אורחים. הכלל הוא שישראל הולך לכהן לקבל ברכת כהנים, הדיוט הולך לרב ותלמיד חכם לקבל ברכה וצעיר הולך לזקן ממנו. הנוהג הוא שילדים, ילדות, נערים ונערות כל אחד עם חוג חבריו וכל אחת בחוג חברותיה סובבים בבתי הדודים, הדודות הקרובים השכנים, ובבתי החברים כרצונם. תלמידי תלמוד תורה, כקבוצה אחת שוטטו בין הבתים עד שעות הבוקר המוקדמות ועם זריחה הלכו עם הפייטן ימין נחמניבראשם – בתהלוכה למעיין ״עין אגמיר״לטבול ידיים ופנים במימיו הזכים. הבנים הנשואים והבנות הנשואות הולכים תחילה להורי החתן והכלה. אם הם בעלי משפחות וילדים, תחילה מתארחים אצל הוריהם ולאחר ביקור שאורכו מתקבל על הדעת, לא פחות מרבע שעה הולכים לביתם לקבל אורחים.

 עובדים ושכירים התארחו אצל מעסיקיהם תחילה לפני שהלכו לקבל את אורחיהם. אנשים מן השורה וקרובים רחוקים נהגו לבקר אצל עשירי הקהילה. בעוד שעשירי הקהילה דאגו לערום על השולחן מכל טוב ובכמויות כדי לענות על צרכי כל האורחים. בהכללה ניתן לומר כי האמידים מארחים הרבה ומתארחים מעט שוהים רוב הערב בביתם והעניים מתארחים הרבה בבתי האחרים ומארחים מעט. במאה הי״ט ובתחילת המאה העשרים רבניה ודייניה הדגולים של הקהילה ר' יעקב שטרית בשליש הראשון של המאה הי״ט, ר׳ משה ביבאס באמצע המאה הי׳׳ט, ר׳ משה אלבז, ר׳ יוסף אלבו, ר׳ דוד גיגי [לימים דיין ורב ראשי בקהילת לקסאר], ר׳ רפאל פימיינטה [לימים שד"ר של כוללות טבריה], ר׳ שאול נחמיאש בעל ״גבעת שאול׳ בשלהי המאה הי״ט ור׳ אברהם אביטבול, [רבה הראשי של ישיבת מראכש] שכיהן כרב ראשי בוואזן בשנות העשרים של המאה הקודמת, נהגו מנהג חסידות, לאחר תפילת ערבית יצאו לבקר בבתי העניים תחילה, לחלות את פניהם בברכות ואיחולים, ורק לאחר מכן הלכו לביתם לקבל אורחים.

הערת המחבר : ימין נחמני יליד 1890 לערך, נהג לצאת בראש תהלוכת תלמידי תלמוד תורה למעיין ״עין אגמיר״ עד סוףשנות הארבעים. הילדים העולצים והעומד בראשם ימין נחמני נהגו לשיר שיר עליז בעברית משובץ במלים ביהודית מוגרבית שמלותיו נשכחו מזיכרון האינפורמנטים שלנו.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
נובמבר 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר