ארכיון יומי: 5 בנובמבר 2014


הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום
)יח, א(.
כתב החסיד הרב ברוך סבאג זצ"ל רב ודיין בעיר אספי,
בספרו ראשי בשמים, רומז למי שיש לו הדברים

הללו ראוי
שתשרה עליו שכינה:
א. "באלני ממרא" , שיהא תקיף וחזק להמרות פה יצר הרע,
כמ"ש )באבות, ד,א(, איזהו גיבור הכובש את יצרו, והוא "באלוני
ממרא" מלשון אלוני הבשן שהוא לשון חוזק, שתקיף להיות
ממרא פה יצה"ר. ב. "והוא יושב פתח האהל", שיושב
בקביעות באוהלה של תורה. ג. "כחום היום", שיושב ולומד
אפילו הוא דחוק, שיש לו דוחק וצער לא ימיש מתוך האהל,
שמצטער כמו האדם מחום היום.
וישא עינו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ
לקראתם מפתח האל וישתחו ארצה )יח, ב(.
כתב הגאון רבי יהודה אבן דאנן זצ"ל )ה'תרצ"ה(, בספרו מנחת
יהודה. איתא במדרש נעלם, אמר רב יהודה: בשעת פטירתו
של אדם, הוא יום הדין הגדול שהנשמה נפרדת מן הגוף, ולא
נפטר אדם מן העולם עד שרואה את השכינה, כדכתיב )שמות
לג, כ(, " כי לא יראני האדם וחי". ובאים עם השכינה שלשה
מלאכי השרת לקבל נשמתו של הצדיק, ונרמז " וירא אליו ה'
באלוני ממרא", "וישא עיניו" – הצדיק בשעת המיתה, "וירא
והנה שלשה אנשים", שלשה מלאכי השרת הבאים עם
השכינה לקבל נשמתו )זוהר ח"א, עט(, "נצבים עליו", כדי לקבל
נשמתו בשעה שתצא. וכשהגיע זמנה לצאת "וירא", זאת
אומרת באותה שעה רואה פני שכינה, וכיון שרואה פני שכינה
אי אפשר לחיות, שכתוב "כי לא יראני האדם וחי" )זוהר ח"ג
נג(, ולכן תיכף "וירץ לקראתם" לקראת השלשה מלאכי השרת
המקבלים נשמתו, "מפתח האהל", שהוא בית הבליעה, ששם
מתוודה כל מה שעשה הגוף עמה בעולם הזה )זוהר ח"ג לג(, ואז
נשמת הצדיק שמחה במעשיה ושמחה על פקדונה, ואז
"וישתחו ארצה" לנגד השכינה.
ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל
עבדך )יח, ג(.
כתב הגאון רבי רפאל בירדוגו זצ"ל בספרו מי מנוחות, "אל נא
תעבור מעל עבדך" אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת
אורחים מהקבלת פני שכינה )שבת קכז(, הטעם לכך, כי בהכנסת
אורחים הוא מתדמה ממש לשכינה, כי כשם שה' יתברך זן
ומפרנס לכל העולם, כן זה זן ומפרנס לאחרים. והוא יותר מן
הצדקה, כי הצדקה בממון ואין מכניסו בצל קורתו, וזה מתוך
שמקב הנאתו ומכניסו לבית. ואברהם אבינו עליו השלום, היה
גם כן מכניסם תחת כנפי השכינה. לכן לגביו זה יותר
מהקבלת פני השכינה, כי בזה גורם לאחרים להקביל פני
שכינה, ויותר יתגדל כבודו יתברך בזה מלהקביל פניו.
הקשו המפרשים מנין ידע אברהם אבינו שנלמד מהפסוק
""אל נא תעבור מעל עבדך", שזה סובב על מצוות הכנסת
אורחים, והסביר סדנא בבא סאלי זצ"ל, ע"פ רש"י )בראשית יח,
א(, "ד"ה והוא יושב", ישב כתיב, ביקש לעמוד, אמר לו הקב"ה:
שב ואני אעמוד. והנה מלשון ביקש לעמוד, משמע שאברהם
אבינו ע"ה, התאמץ מאד כדי לעמוד בפני הקב"ה ולא יכל, עד
שאמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד. אמנם אח"כ כתוב
בפסוק )בראשית יח, ב(, והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ
לקראתם, משמע שמיד כאשר ראה אותם קיבל כוחות ורץ,
ומזה למד אברהם שהכנסת אורחים גדולה יותר מהקבלת פני
השכינה, שהרי בהקבלת פני השכינה התאמץ לעמוד ולא יכל,
ובאורחים קיבל כוחות ומיד רץ )סידנא בבא סאלי ח"א(.
יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ )יח, ד(.
כתב הגאון רבי יהודה בירדוגו זצ"ל בספרו מקוה המים, צריך
לדעת כי "יוקח" ע"י שליח, יש שדורשים לגנאי ויש דורשים
לשבח. ויש לדקדק, מה ראה בלקיחת מים על ידי שליח ובפת
ע"י עצמו. וצריך לומר שכוונת אברהם אבינו ע"ה היתה רצויה,
ומזריזותו במצות האורחים, לא רצה להשהותן כל כך עד
שיעשה כל צורכי הסעודה ע"י עצמו. לכן כל מה שהיה אפשר
באחר, היה עושה ע"י עצמו. ולכן המים שאפשר על ידי שליח
נתנם לעשות, מה שאין הפת שאם היה שולח ע"י שליח לשרה
לעשות, וכל שכן שכוונתו היה לשנות משאר הימים, שהיה
רגיל לעשות לאורחים קמח, שבזה מצאה שרה מענה לומר
קמח, והיום )כדברי המדרש(, אחר שמל ופירושו ממנו לא היו באים
אורחים, רצה לעשות להם סולת. ואם היה ע"י שליח אחר,
שהאשה עיניה צרה באורחים, שמא תעה קמח, לכן נשתלח
הוא על ענין הלחם, ואחר שכוונתו רצויה, לפיכך שילם ה'
לבניו בבאר.
יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ )יח, ד(.
בא להזהיר למי שאינו יכול ללמוד כל היום, שלפחות "יקח נא
מעט מים", דהיינו לקבוע עיתים לתורה, ובתנאי שיהרהר
בתשובה בלבו לפני כן, וכן "ורחצו רגליכם", שירחץ ויטהר
מטינוף מעשיו, כי הטינופת והרגלים הם כנוי לעוונות. ואם לא
יכול כן, יחזיק ביד לומדי התורה )ראשי בשמים(.
ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם
על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת )יח, ה(.
התורה נקראת לחם, כדכתיב )משלי ט, ד(, "לכו לחמו בלחמי
ושתו ביין מסכתי", שיקנה התורה בממונו. "וסעדו לבכם",
שעל ידי עסק התורה יהיה לו סעד וסיוע נגד היצר שיושב בין
מפתי הלב. "אחר תעבורו", שצריך לעבור על מידותיו, כמו
שאמר התנא )אבות ו, א(, והוה צנוע, וארך רוח }ארך אפים{, ומול
על עלבונו }מעביר על מידותיו, מרוב ענוה{. ומגדלו }התורה{,
ומרוממתו על כל המעשים }שברא בתבל, ונותנת לו מלכות
וממשלה{. )ראשי בשמים(.
ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל )יח, ט(.
כתב הגאון החסיד רבי יחיא שניאור זצ"ל רבה שכונת מוסררה
בי"ם, מחבר הספר יש מאין, איתא בגמרא)ב"מ פז(, יודעים היו
מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה, אלא כדי לחבבה על
בעלה. רש"י כתב, להודיע שהיא צנועה משאר חברותיה,
שאינה נראית וצריך לשאול אחריה. אמר רבי יוסי בר חנינא
כדי לשגר לה כוס של ברכה ע"כ. הקשה לי ת"ח אחד, הרי
אין כוס של ברכה שייך אלא אם בירכו ברכת המזון, וכאן כתב
רש"י ז"ל, ויקח חמאה וחלב ובן הבקר, ולחם לא הביא
לפניהם לפי שפירסה שרה נדה ונטמאת העיסה, ולפי זה אין
כאן ברכת המזון, ואיך אמר רבי יוסי בר חנינא כדי לשגר כוס
של ברכה, והשבתי לו תיכף שאפשר לתרץ, כמו שאמרו
חז"ל )ברכות מד(, רבי עקיבא אומר אפילו אכל שלק והוא מזונו
מברך עליו שלוש ברכות שהיא ברכת המזון, וכן כאן כיון
שקבעו סעודתם על חמאה וחלב וכו' וזהו מזונם, אז בודאי
בירכו ברכת המזון ומובן למה שגר כוס ברכה.
וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את
אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת פן תספה בעון העיר )יט,
טו(.
כתב הגאון הרב יוסף משאש זצ"ל רב העיר חיפה בספרו
אוצר המכתבים )ח"א(, " וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט
לאמר קום קח" גם כאן מילת "לאמר", באה להורות על כפל
הדברים למהר לקחת את אשתו וכו', ואפשר עוד, כי רצה
לומר, כאשר עלה השחר ולוט היה עדיין שוכב על מטתו,
"ויאיצו המלאכים בלוט", דהיינו ויציקו, כמו שאמר הראב"ע
ז"ל שם. ור"ל שהתחילו להציק לו בידיהם, זה מנענעו מכאן
וזה מכאן כדי להקיצו משנתו. גם הוסיפו "לאמר" אליו בפיהם,
קום מהר וקח את אשתך ואת שתי בנותיך.
שבת שלום,
הרב אברהם אסולין
לתגובות: ולהצטרף לרשימת התפוצה. a0527145147@gmail.com

זיקתם של יהודי המגרב לארץ ישראל והתקווה המשיחית בכתבי הנוצרים בין המאות הי"ז – כ – א. בשן

3 – זיקתם של יהודי המגרב לארץ ישראל והתקווה המשיחית בכתבי הנוצרים בין המאות הי"ז – כ

השינוי שחל עתה הוא, כי במקום " המס " ששלחו יהודים בימי השלטון הרומי, הרי עתה שולחים יהודי ארץ ישראל רבנים, האוספים את הכסף. הוא גם מציין כי פגש בנסיעתו לטריפולי רב יליד ירושלים, שמשפממזרח שמש עד מבואוחה שעלתה מצפון גרמניה. הוא פגשו בסיום שליחותו בטריפולי בדרך לבנגאזי ודרנה.

אווירה של קדושה אפפה את אישיותם של שלוחי ארץ ישראל, שזכו לכבוד ולהערצה, גם תיירים נוצרים חשו בתופעה זו. על שליח ירושלים בתיטואן כותב סיר ארתור דה קאפל בארט ברוק, בספר על רשמי סיורו בספרד ובמרוקו בשנות ה-20 של המאה ־י"ט.

 יושבי הבית בו התאכסן השליח, סיפרו לו על פרישותו וחסידותו של השליח, העוסק כל היום בלימוד תורה, ומתפנה בקושי לסעוד לבו במזון. הוא משכים עם שחר לתפילה, לאחר שעות שינה מועטות. אולי מדובר בשליח ירושלים רבי יוסף מצליח, שיצא ב-1821 למרוקו. שלוחים היו מתארחים בבתיהם של יהודים במגרב, והמארחים ראו זאת כזכות ובכבוד.

האנגלי ויליאם לומסדאן, שסייר באלג'יר ב-1837, כותב כי מארחו היהודי סיפר לו על ״כהן״ מירושלים המתארח בביתו, והדובר גרמנית. לבקשת האנגלי הוצג הכהן, והרושם שעשה עליו האורח מארץ ישראל לא היה חיובי.

כהן היה כינוי מקובל לשלוחי ארץ ישראל, ואולי היה זה רבי צדוק בן רבי ירחמיאל אשכנזי קרויז, שליח קהל הפרושיס בירושלים שסבב בערי טריפולי, תוניסיה ואלג'יריה בין השנים 1837-1829.

קמיעות וסגולות שהביאו עמהם שלוחים מן הארץ, או נכתבו על ידם בהגיעם למקום שליחותם בגולה, זכו לביקוש נרחב. במיוחד היו נעזרות בהן בנות ישראל בעת הצורך . ג'ימס ריצ'רדסון, שכאמור לעיל סייר במרוקו בשנות ה-40 של המאה ה"ט, מספר כי בהיותו בטנג'יר הופיע רב ירושלמי שכתב קמיעות לאישה ערב לידתה.

האישה הביאה את החכם לביתה בהצהירה שהוא ״יודע הכול״ וכי ממעילו נודף ריח של עיר הקודש. הדבר מזכיר את סיפורו של החיד"א שבהגיעו לתוניס, היו נשים מעוברות ניצבות בחלונות כדי לראותו, ובטיולו בחצר היו נוגעות בשולי מעילו ומנשקות אותו.

 האמונה בכוחן של סגולות בכלל וסגולות מארץ-ישראל בפרט, הייתה נחלת שכבות עממיות רחבות. השכבה המשכילה התנערה מאמונה זו ,לפחות כלפי חוץ. אותו ריצ'רדסון מספר, כי בעלה של האישה, אדם בעל השכלה, ששימש כסוכן של הבריטים בטנג׳יר, הצהיר בפניו כי אינו מאמין בסגולות.

 הוא התיר לרב לכתוב קמיע לאשתו רק כדי להשביע רצונה. אך המחבר מעיר, כי ראה אנשים נאורים ומשכילים בארצות הים התיכון המסתייגים בפיהם מאמונות טפלות, אך למעשה אינם דוחים אותן. 

ברור שנשים היו נוטות יותר לאמונות עממיות, ואילו הגברים במידה שהציצו בתרבות הצרפתית ורוח ההשכלה ונפגעו הימנה, נטשו הרבה מן האמונות העממיות, ובעקבות זאת גם נחלשה הזיקה לארץ ישראל, שינקה מאמונה מיסטית.

 כאמור, היו שלוחי ארץ ישראל אנשי בשורה ליהודי הגולה. ברם, לעיתים אירע שאלה סיפרו סיפורים בדויים, כשתמימותם של יהודי המגרב, והאימון שרחשו כלפי השלוחים, הייתה קרקע פורייה לקליטת סיפורים דמיוניים.

היו גם מקרים, אם כי בודדים, של שליחים נוכלים. רוברט קאר, שהוזכר לעיל, מספר בשנת 1889 על חכם מארץ ישראל שבא למרוקו וסיפר על משיח שהוא פגש בקושטא, אך התגלותו נדחית עד שישראל יחזרו בתשובה.

 קאר מדגיש את הכבוד שהיהודים חולקים לחכם הבא מירושלים. אך לאחר שרומו הם דורשים מכל הבאים אליהם מעיר הקודש להצטייד במכתבי המלצה הם דורשים מכל הבאים אליהם מעיר הקודש להצטייד במכתבי המלצה מן הרב הראשי שם.

יש להעיר, כי מכתבי המלצה או שטרי שליחות כבר היו נהוגים דורות רבים קודם לכן, והדבר לא מנע מקרים חריגים של שלוחים נוכלים. כדי לאפיין את הקדושה שייחסו יהודי המגרב לכל מה שקשור לירושלים, מספר קאר, כי יהודי מבירות שהביא ספרים שהודפסו בירושלים, מכרם במחיר מופרז. בהעירו זאת למוכר, אמר האחרון כי לולי ציין שהספרים הגיעו מירושלים, לא היה איש קונה אותם, ובזכות זו מוכנים לשלם גם מחירים גבוהים.

יהודים ואף נוכרים היו מכנים עיר שהייתה בה אוכלוסייה יהודית ניכרת, והיא משמשת נם כמרכז תורני, בשם ״ירושלים״. לנוהג זה היו תקדימים במקומות שונים בעולם. ק. נראהאם שסייר במרוקו בשנות ה-90 של המאה הי"ט, קורא לרבאט בשם " ירושלים החדשה ". 

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

 

קשיים מחוץ.

כ"ד בכסלו תשט"ו – 19/12/1954.יהודי האטלס 555

בביקורי בכפרים נוכחתי בקיום בעיה אחת החמורה מכולן, ואשר לפי דעתי הכרחי למצוא לה פתרון. הבעיה היא איך להציל את רכוש יהודי הכפרים שברובו קרקעות ולהפכו למזומנים. שאלה זו לא הרפתה ממני והרהרתי בה זמן רב. חשבתי שיש לבדוק אם ניתנת אפשרות להקים חברה יהודית-צרפתית או מעורבת אשר תקנה את הרכוש בזה מידי היהודים, ובמשך הזמן, ללא לחץ של הנסיבות דהיום, תמצא את הדרכים להמיר רכוש זה בכסף.

מה שיגורתי בא. התברר שעל אף שהביקורים שלנו בכפרים נעשים בצנעה – וזאת לפי בקשת השלטונות – המרצע לא נשאר חבוי בשק. ובטרם סיכמנו דבר בנושא זה נודע הדבר לערבים כי היהודים נרשמים לעלי ומתכוונים לעזוב ואין מי שיקנה מהם רכושם.

בכפר אחד אישרנו לעליה 51 משפחות. למחרת היום, ואני בדרך, רץ אלינו בכל כוחותיו יהודי אחד וביקש מאתנו למחוק אותו ואת בני משפחתו מרשימת מועמדים לעליה. ולא עוד אלא עמד בתוקף שנאשר לו בכתב שאינו מופיע ברשימת העולים.

לשאלתנו למה ומדוע ? ענה לנו כי למחרת אותו יום שבו ביקרנו בכפר באו אליו ערבים ואמרו לו : אתם נרשמתם לעליה ועוזבים את הכפר, דרך צלחה ! אך מהכסף שאנו חייבים לכם תקבלו אצבע משולשת.

סיפור זה שהוא בבחינת עובדה שיכולה להיות בכל כפר, כגורם מעכב לעליה, הביא אותי לשגר מכתב לראש הממשלה דוד בן גוריון, לשר האוצר וראש מחלקת ההתיישבות לוי אשכול ז"ל, לראש מחלקת העליה ש. ז. שרגאי ז"ל, לראש מחלקת הקליטה ולתנועת המושבים. במכתבי כתבתי בין היתר "

" מפאת חשיבות הענין החלטתי לבקש עצה מתוך תקוה שגם אקבל עזרה ממשית בנידון. ראשית חייב אני לתאר את שדה פעולתי : נשלחתי למרוקו מטעם תנועת המושבים והסוכנות היהודית במטרה להקים ארגונים להתיישבות. תחילה היה עלי ללמוד את תנאי הארץ ובעיקר את יהודיה. התחלתי ללכד את הקבוצות סביב הרעיון להתיישבות על ידי הסברה ושיחות אישיות ומצאתי עידוד בכך שגיליתי אצלם שאיפה ורצון רב לעליה.

העדפתי לארגן הגרעינים מיוצאי אותו מקום מאנשים שמכירים איש את רעהו. הספקתי כבר עד היום ללכד ארבעה ארגונים המונים למעלה מ-400 משפחות, שלושה ארגונים אחרים נמצאים בהתהוותם. אין בדעתי לשלוח אותם מבלי שיהיה ברור מראש לאן יופנו ומה יעשו בבואם.

לעת עתה קיבלתי אישור למקום אחד בחב תענך. הארגון הראשון יעלה ב-12/01/1955, אם לא יחולו עיכובים בלתי צפויים מראש. זהו רק חלק משטחי פעולתי הדורש פתרון ברור ומהיר.  

בהגיעי לכאן התעניינתי במיוחד ביהודים כפריים עובדי אדמה, על אף הדעה השוררת כאן כי אין בנמצא בכל מרוקו סוג זה של יהודים. דעה זו הובעה גם בדו"ח שנשלח מהארץ ב-10/10/1954 לכמה מוסדות על ידי ד"ר מתן, נציג משרד הבריאות.

הדו"ח נשלח לאחר סיור רחב בכמה כפרים שגם אני השתתפתי בו ויזמתי אותו, הוא נמשך 24 ימים מסוף ספטמבר עד ראשית אוקטובר. תגובתי על דו"ח זה הייתה : נכון שבכפרים שבהם ביקרנו לא מצאנו יהודים עובדי אדמה, אבל האמת היא שביקרנו רק בחלק מן הכפרים שמדרום הרי האטלס, ועל כן מוקדם עדיין להסיק מסקנה פסקנית כל עת לא סיירנו בכל הכפרים.

הקבלה במרוקו-היכל הקודש

הספר " היכל הקדש " לרמב"ם אלבאז.

כוונות התפילה והלכותיה על פי הקבלההתינוק מאופראן

צדיקי חבל הסוס.

במערת אופראן הידועה, נטמנו צדיקים רבים מתקופות קדומות ומהעת האחרונה. אופראן נודעה בגלל מסירות הנפש של 50 צדקיה שמסרו נפשם על קידוש השם לשריפה, בסרבם להמיר את דתם. הדבר אירע לפני כ-220 שנה. על פי נר המערב היה מקרה קדום נוסף של מית על קידוש השם מתוך סירוב להתנצר והדבר אירע לפני כאלף וארבע מאות שנה בעיר זו.

שרופי אופראן.

רבי דוד בן יסו על מצבתו נכתב : מצבת קבורה מורנו ורבנו הרב דוד יסו אשריך שנת שכ"ח לאלף החמישי .

רבי ועיש בן יחייא על מצבתו נכתב : מצבת קבורת הרב וואעיש בן יחייא הנקרא וואעיש בן עבו.

רבי היודה בן מומו. על מצבתו נכתב : מצבת קבורת הרב, נזר ישראל וקדושו, הרב יהודה בן מומו זלה"ה.

רבי יהודה בן הרב נפתלי משרופי אופראן. מחבר מלכי רבנן שמצא כתוב שרבי יהודה זה חשש שמא היהודים ימירו דתם בפחדם מפני האש הגדולה והוא היה מנחם אותם ומדריך אותם לנהוג בגבורה ואומר להם אשריכם שזכיתם להיות במחיצת רבי עקיבא וחביריו והינכם מזומנים לחיי העולם הבא בלי שום צער.

הוא הושלך אחרון לאש לפני שזרק עצמו לאש בשמחה, הסיר מאזנו את נזם הזהב ותמורתו ביקש מים, נטל ידיו וקרא קריאת שמע. היהודים, שארית הפליטה, סיפרו שראו יונה של אש עולה לשמים ובלילה ירדה עליהם מנורה של אש ונתבטלה הגזירה על הקהילה.

רבי יוסף בר יעקב בן שבת, על מצבתו נכתב : מצבת קבורת הרב יוסף בר יעקב שבת זלה"ה, שנת משיחו לאלף החמישי ( שס"ד ).

הרב יסו בן דוד על מצבתו נכתב : מצבת קבורת הרב יסו בן דוד זלה"ה שנת הש"ה לעולה לאלף החמישי – תנ"א

הרב יעקב בן שבת על מצבתו נכתב : מצבת קבורת הרב הכולל החסיד המקובל האדמו"ר עטרת ראשינו הרב יעקב בן שבת זלה"ה נעשו לו נסים על עניין שמירת שבת.

הרב יעיש בן משה. על מצבתו נכתב : " מצבת קבורה מרנא ורבנא הרב יעיש בן משה זלה"ה שנת ברור"ה לאלף החמישי. ת"ס

הרב מסעוד בן מוסא אפללו. על מצבתו נכתב : " הרב מסעוד בן מוסא אפלאלו זלה"ה שנת ברור"ה לאלף החמישי. תי"ג

רבי נפתלי אפרייאט בן רבי יהודה על מצבתו נכתב : " מצבת קבורה הרב נפתלי בר יהודה אפרייאט זלה"ה שנת תקי"א באלף הששי.

רבי סוסאן בו אמגאר על מצבתו נכתב : " מצבת קבורה מרנא ורבנא הרב סוסאן בן אמגאר זלה"ה ובינין קדישין סמוכין לו מימינו ומשמאלו זיע"א והוא הנקרא בן סבעוני זלה"ה ".

רבי עזוז בר שבת על מצבתו נכתב : " קבורת ברה עזוז שבת ז"ל שנת כאישון באלף חמישי. שפ"ז

רבי עלי הגלילי. על מצבתו נכתב : " קבורת נזר ישראל מרנא ורבנא המקובל האלוקי הרב. מלכי רבנן מצר עדות שרב זה היה מתלמידי רש"י שבאחד השיעורים כעס רש"י עליהם וגזר עליהם גלות.

הרב שלם אוחיון ובנו רבי מכלוף.

רבי שלמה בר מסעוד על מצבתו נכתב : " מצבת קבורה הרב שלמה בר מסעוד ז,ל שנת האמנתי לאלף החמישי. תק"ו

המלוב"ן רבי שלמה בר עבו. על מצבתו נכתב : " מצבת קבורת מרנא ורבנא הרב המופלא בנסים, הרב שלמה בן עבו ז"ל.

רבי שמואל בר יעקב בן שבת. על מצבתו נכתב : " קבר ה' שמואל בר יעקב בן שבת זלה"ה שנת הלא אבקש לך מנוח ( תקנ"ז ) 

כוונות התפילה והלכותיה על פי הקבלה.

יהדות מרוקו זכתה להתברך במספר רב של מקובלים שהאירו את העולם בתורתם. גדולי המקובלים בכל הדורות אשר צמחו בספרד, ובראשם הרמב"ן אשר דרכו עברה הקבלה של התנאים וממנו יצאו המקובלים שהגיעו למרוקו ומשם המשיכו מסירת הקבלה לדורות הבאים.

חכמי תרודנאנת וסביבותיה.

רבי אברהם הצרפתי מהעיר סוס במאה השניה לאלף השישי, שאל את הריב"ש שאלה ( שאלות ותשובות הריב"ש. נר המערב כתב שהוא רבי אברהם הצרפתי גר צדק המופיע בשאלות ותשובות התשב"ץ.

רבי דוד דאנדא מכפר קאקאוי ( כנראה אקקא ) ממחוז סוס. נודע כמקובל וחסיד. הוא חי במאה השישית לאלף השישי.

רבי יעקב הכהן אלחדאד טמון בתזנכאת, בין עמק הדרעא לחבל סוס, בנו רבי יוסף הכהן אלחדאד, קבור בורזאזאת.

במלכי רבנן, נכתב כי המחבק שמע ממגידי אמת שאחר מאבותיו של רבי יעקב היה מהחסידים שנאספו עם הרש"ש להחיש הגאולה. כאן ניתן להעלות השערה שרבי מסעוד הכהן אחדאד, ראש ישיבת המקובלים בית אל שלא נודע מקום הולדתו במרוקו, מצח באיזור זה, בחבל הדרומי במרוקו, בו הסתופפו מקובלים גדולים.

כן מצוין במלכי רבנן שמו של מקובל נוסף רבי אלעזר הכהן אלחדאש מכפר תאגמות במחוז מראכש.

בעיר המהוללה סאלי נמצאו רבי שלמה הכהן אלחדד, במאה החמישית לאלף השישי.

רבי יצחק סוויסא מכפר תאמנארת בחבל סוס במאה השישית לאלף השישי. רב מקובל שעלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, בה הדפיס את סדר " מערת שדה המכפלה " לרבי משה אבן צור.

רבי שלמה בן שבת מעיר תאמנארת מנוף סוס במאה החמישית לאלף השישי, הוא מעתיק את ספר " מערת שדה המכפלה " בשנת התפ"ו – 1726,  וכת בלו הקדמה.

רבי יששכר ישראל בעל המעיין הטמון בכפק אקקא בחבל סוס נודע כמלומד בנסים ורבים נהגו להשטתח על קברו.

רבי יעיש קריספין מכפר אולאד חסאן בחבל הסוס. הוא קבור באזרו נבהאמו. רבי יעיש נודע כמקובל גדול, רב חשוב ורב פעלים, כתב שנים עשר ספרים חשובים. ספרו " לימודי ה' " פירוש על פי קבלת האר"י ז"ל על סידור התפילה..

צדיק נוסף שנתן חשיבות גדולה לחבל הסוס והילה של קדמוניות הוא סידי בועיסא וסלימאן הטמון באנזור. לפי מסורת יהודי הסביבה הוא מבני שלמה שהגיעו בתקופת בית ראשון לכאן.

במחוז תארודאנת צמחה אחת המשפחות החשובות והמיוחסות שהתיישבו במרוקו, משפחת אזוג הכהן. יש האומרים שמשפחה זו מקורה בסביליה שבספרד וגלתה בגירוש הרנ"ב, ולפי סברה אחרת בדירוש הקנ"א עם משפחות כהונה רבות לדבדו אשר במרוקו.

בתרודאנת נטמן רבי פנחס הכהו הראשון. ישנה מסורת המדברת על היותו שד"ר מארץ ישראל הילולתו בי"א בתשרי, במוצאי יום הכפורים

המורסם במשפחה זו הוא רבי דוד בן ברוך הגדול. הוא נטמן בחבל זה בארזו נבהאמו. הילולתו המתקיימת ב-ג' בטבת נערכת בכל שנה ברוב עם הדרת מלך. צאצאיו נודעים כצדיקים מלומדים בנסים, רבי פנחס הכהן ממראכש ורבי דוד בן ברוך עליו נדבר בהמשך. בתי כנסת רבים ברחבי הארץ קרוים על שמו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2014
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר