תולדות היהודים באפ' הצפ.ח.ז.ה
תולדות היהודים באפריקה הצפונית
אמנם, אין להגזים ולדבר על השמדה גמורה. נתגלתה שורה של כתובות עם שמות יהודיים, ובהן כפי הנראה מאוחרות למרד בר־כוכבא. מעניינת ביותר הכתובת העברית, שנמצאה באתר 10 ק״מ דרומית לקיריני ?
נתן בר
שלומו תנוח
נפשו ברשת
החיים
ישנו באותיות דמיון לאלה של תקופת בר־כוכבא, אולם יותר מכן קובעת׳ לדעתנו׳ הלשון העברית המשנית. לפנינו אותה תופעה של תשובה ללשון העברית, המפתיעה אותנו במצרים באותה תקופה ממש. נעלמים כאן לחלוטין אף השרידים האחרונים של הספרות ההליניסטית היהודית, ומופיעים פאפירוסים וכתובות בעברית. בעיר אנטיניאופוליס, שנוסדה על־ידי הקיסר אדריאנוס, נחשפה כתובת־ קבורה ׳לעזר, נוח נפשו בצרור החיים׳.
יהדות קירינאיקה לא נעלמה, אלא שעד עתה התגדרד. בפעולותיה במערכה המדינית וסופרי דברי־הימים והגיאוגראפים היווניים״רומיים ראו צורך להזכירה מדי פעם. עתה חדלו היהודים להיות גורם מדיני בארץ. בחלקם עברו לשטחים קרובים ורחוקים, שיד היוונים לא היתה נטויה עליהם בכל כובדה! אחרים התפזרו לכל רוח.
על יהדות לוב יורד מסך השתיקה לכמה מאות שנים: בדומה לזה שלאחר גזירות יוסטיניאן באפריקה או שמד המייחדים במגרב. רשימת העדויות על ההתיישבות היהודית בקירינאיקה בתקופה היוונית והרומית, שסידר אותה אפלבאום, מראה זאת בעליל. רק בראשית המאה החמישית אנו נתקלים שוב ברשומות על יהודים בספרות הלא־יהודית בת הזמן. להלן נעמוד על מכתבו של סיניסיוס איש קיריני, שהפליג ממצרים בספינה יהודית לארצו, ומתעורר הרושם, כי בעל הספינה אף הוא היה מתושבי קירינאיקה. פרוקופיוס מקיסרי, שנתלווה לבליסאר במסעו לאפריקה (בשנת 533), מספר על קהילה יהודית שהיתה קיימת בבודיון מימי־קדם ועל בית־הכנסת שלה, שנבנה בימי שלמה המלך. גם סיפור זה יידון להלן בקשר למאורעות הזמן.
מערבה לקירינאיקה
עדויות מקומיות על התיישבות יהודית לפגי מחצית המאה השנייה לסה״נ באזור המערבי של אפריקה הצפונית לא הגיעו לידינו. כפי שראינו כמעט שאין מזכירים המקורות החל מפרק־זמן זה את היהודים בקיריני, וכשם ששתיקתם זו אינה הוכחה להפסקת היישוב היהודי בקיריני, כן אין לקבוע בוודאות, כי לפני המאה השנייה לסה׳׳נ לא נמצאו יהודים בחלק המערבי של אפריקה. בתנאים אלה של מצב חומרי קשה ואווירה מורעלת התחילו היהודים שנותרו בחיים בלוב וקיריני — ומספרם לא היה קטן — לנטוש את הארץ ולהגר לאזורים אחרים. רבים פנו אז מערבה, לאותם שטחים עצומים של אפריקה, שעמדו עתה בסימן עלייה כלכלית ותרבותית. קרתיגני, שהרומיים ערוּה עד היסוד לפני מאתיים וחמישים שנה, נבנתה מחדש, פרחה ושגשגה, והיתה לעיר השנייה בגודלה בחלק המערבי של הקיסרות הרומית. במשך תקופה לא ארוכה הוכפלה ושולשה אוכלוסיית הארץ, עלו יבולי הקרקע וגדל יצוא התבואה לרומי מ־200,000 מוד ל־40,000,000 מוד, פי־שניים ממכסתה של מצרים.
לפי כל הסימנים התחילה מתעצמת האוכלוסיה היהודית בחלקו המערבי של האיזור, כלומר מקרתיגני מערבה, רק לאחר הכשלונות של המרידות שלאחר חורבן הבית, ורבים בתוכה היו פליטי קירינאיקה ומצרים. מכל־מקום יש להניח, שרק החל מתקופת הקיסרים שבאו לאחר אדריאנוס עולה פזורה זו לדרך־המלך של התפתחותה. וכן ניתן לשער כי מלכתחילה עסקו המהגרים החדשים באותן מלאכות, שהוחזקו בידיהם בקיריני ובמצרים, ובעיקר בעבודת־האדמה. אותם אנשי סקיני ברומי, שעסקו ביבוא תבואה, שמוצאם כנראה מהמקום Scina, Locus iudaeorum Augusti, בקרבת אויאה (טריפולי האפריקאנית), אשר בו היו עובדי אדמה יהודים באחוזות הקיסר, לא על עצמם באו ללמד, אלא על הרבה מקומות בדומה להם».
מצב העניינים הכלכליים־חברתיים בכל הנוגע לקרקעות חקלאיות ולאחוזות הקיסר היה אז מסובך ביותר, וחדירתם של היהודים לתחום זה, וכן לשאר תחומי החיים, עוררה בוודאי תגובות איבה מצד האוכלוסיה היציבה בארץ וקודם־כול מצד תושבי הערים: הפונים, כלומר צאצאי הפיניקים, והיוונים. עם התחזקות האוכלוסיה היהודית באפריקה והגברת פעילותה מוצאת לה גם התעמולה ההליניסטית העוינת כר חדש לפעולתה.