מורשת יהדות מרוקו

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ו

3. נמכר יוסף! חידושים על התורה בדרך הפשט, הרמז והדרש, ערוך לפי סדר הפרשיות. בכל פרשה יש חידושים על מספר גדול של פסוקים, יחסית לשאר חיבוריו. כמו בן יש פסוקים שיש עליהם מספר פירושים. בהקדמתו הוא עומד על חשיבות החידושים שמתחדשים בתורה בכל דור. הוא מציין את העובדה שחידושיו על הפסוקים אינם נוגעים להלכה, לכן הרשה לעצמו לפרשם בדרך המתקבלת על הלב. על המניע לקביעת השם כותב: ״וקראתי אותו בשם נמכר יוסח שמו נאה לו, ע״ש הפסוק לעבד נמכר יוסף, כי אני עבד מכור וקנוי עבד נרצע, עבד עולם לתורתו הקדושה…״.

מעיון ראשוני נראה כי רוב חידושיו לתורה שבחיבורו ״מילי מעלייתא״ הוכנסו בחיבור זה.

הקובץ הוכן בידי המחבר, לכן אין אחידות בסוג הנייר ובגודל הדפים. לספר שער מצוייר בידי המחבר. מאחורי השער רשימת חיבוריו שלשים וחמשה במספר, בצירוף תפילה ״ונזכה ונחיה להוציאם לאור עולם להעלותם על מכבש הדפום, ליהנות מהם בני אדם, ואל ידל כבודם, להיות בעפר יסודם. ולא יצא לריק יגיעי…״. את ההקדמה קרא בשם ״ויפתח יוסף״, ובה שלשה דפים. החיבור ממוספר בידי המחבר ולפי מיספורו יש קנט דפים. נראה כי המחבר הוסיף וכתב עוד חידושים על דפים בודדים  והדביקם לספר. ולמעשה יש בספר 223 דפים כתובים. הדח 13.5×19.s. בעמוד 21—27 שורות. בשורה 11—15 מלים.

בקובץ זה נמצאים גם חיבוריו: ״נמכר יוסף — מהדורא תניינא׳/ ״אחרי נמכר״ ו-״נושא היית״.

12.נמכר יוסף — מהדורא תניינא, חידושים על התורה בדרך הפשט, הרמז

והדרש. ערוך לפי סדר הפרשיות. יש לו הקדמה קצרה, בה מציין שאלה חידושים שקבלה נשמתו בסיני, ומבקש בין היתר:

ויזכני עד שיבה וזקנה לחדש חידושים ופסקי הלכות כאשר עם לבבי … ואהיה חי ובריא אולם ללמוד תורה לשמה עד עת בא דברו, עד דכדוכא אחרונה. ויקויים בי ובזרעי ובזרע זרעי מקרא שכתוב: לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה׳ מעתה ועד עולם. תורה וגמרא ומשנה, אמן כן יהיה רצון״.

החיבור כרוך יחד עם חיבורו ״נמכר יוסף״ ועם חיבוריו ״אחרי נמכר״ ו־״נושא היית״. אינו ממוספר ובו 129 דפים. הדך! 13.5×19.8. בעמוד 22—26 שורות. בשורה 12—15 מלים.

13. אחרי נמכר חידושים על התורה בדרך הפשט, הרמז והדרוש, כתובים על סדר הפרשיות. אותם חיבר לאחר שסיים חיבורו ״נמכר יוסף״ מהדורא קמא ובתרא. אין החידושים מקיפים את כל הפרשיות, ויש מספר מועט של חידושים על פסוקים מהפרשה, יותר משליש החיבור עוסק בחומש בראשית.

לחיבור יש שער משל המחבר בו הוא מתפלל בין היתר:

ותוחלתי לאל יעזיריני להוציא לאור כל ספרי אשר בכתובים לאור הדפום ולא תהיה תורתי אשר עמלתי בה שנים רבות, שלל לשיני העכברים הרשעים. או לעש המחרים כל מחמד עין, פנינים יקרים שם אותם כאין, וב״מ נ=ובר מינן] כל יגיעתי תהיה לריק ומה שילדתי לבהלה. מעי מפלה ואני תפילה שפתי לא אכלה, שיהיו מעשי לפליטה גדולה… הקובץ הוכן בידי המחבר, לכן אין אחידות בסוג הנייר ואין אחידות בגודל הדפים. הוא כרוך עם חיבוריו ״נמכר יוסף״ מהדורא קמא ובתרא ועם ״נושא היית״. החיבור אינו ממוספר ובו 25 דפים. הדף 13.5×19.8. בעמוד 20—22 שורות. חלק מהעמודים אינם מלאים בכתב. בשורה 12—15 מלים. המחבר כתב השלמות לחיבור זה והן נמצאות בתור קובץ חיבורו ״ויקן יוסף׳ ח״ג, וכה כתב שם בפתיחתו:

בעזר העוזר האמיתי כשסיימתי ספר ״נמכר יוסף״ מהדורא קמא ובתרא, וחדשתי עוד חידושים אחרים וקבעתי להם קונטריס ואת שמו קראתי אחרי נמכר על סדר הפרשיות, שוב חדשתי חרושים אחרים ואני כותב אותם כאן עד שבע״ה נחזור לתקנם [ב]קונטריס אחרי נמכר איה״ב [אם יגזור ה׳ בחיים]״. כלומר חיבור זה נועד להכלל בעריכה סופית עם הספר ״אחרי נמכר״. אין החידושים ערוכים לפי סדר הפרשיות. בכל פרשה יש רק חידוש אחד, החיבור אינו ממוספר אם כי נראה שהמחבר התחיל למספרו כהמשך למיספור של הספר ״ויקן יוסף״. כלולים בו 16 דפים כתובים. הדף 21.1×17.6. בעמוד 8—13 שורות. בשורה 10—20 מלים. עפ״י צורת הכתב והרווחים הגדולים בין השורות, נראה שנכתב בשנים הסמוכות לפטירתו.

שירי דוד ביאור בדרך דרש ורמז על ספר תהלים. החיבור נקרא על שם

דוד המלך, מחברו של ספר תהלים. הביאור אינו שטתי על כל המזמורים והפסוקים אלא על מספר פסוקים בכל פרק, וישנם פרקים שאין עליהם ביאור. כפי שנמסר לי, למחבר היה שיעור קבוע עם הציבור, כל יום לאחר ערבית שעסק בספר תהלים, ונראה שהוא חיבר ספר זה תוך כדי ההכנות לשיעור ונתינתו. חלקים מהפירוש למזמורי ההלל הובאו גם בחיבורו ״מגיד לאדם״ ביאור על ההגדה של פסח במזמורי ההלל, ובחיבורו מלי מעלייתא.

בחיבור קפ דפים. הדף 18.2×13.5. בעמוד 21—23 שורות. בשורה 12—15 מלים.

[1]  ראשי אבות — ביאור על מסכת אבות על פי הדרוש והרמז. את חיבורו

זה הקדיש לכבוד אביו ולעילוי נשמתו, ומכאן השם ראשי אבות: ״ושמתי פני למסכתא זו שנקראת אבות, שמא גרים להיות בזה ברא מזכי אבא וקראתי שם הקונטריס הזה ראשי אבות כלומר זה עטרה לראש אבות…״ הביאור הוא גם על פרק ששי. בחיבור זה מעתיק את המשניות בכתב אשורי באותיות גדולות, כולל אותן משניות שאין לו עליהן ביאור, ומתחתיהן כתב את ביאורו בכתב רש״י. בדרר כלל כתב מספר פירושים לאותה משנה. על חלק ניכר מהמשניות לא כתב ביאור.

הקובץ הוכן על ידי המחבר. בחיבור יש שער משל המחבר, המשמש כהקדמה. בספר יש צ״א דפים. הדח 24×18.1. בעמוד 25—26 שורות. בשורה 14—17 מלים. דפים פה, עב—צא, השמטות והשלמות. ההשמטות אינן ערוכות לפי סדר המסכת.

מגיד לאדם — ביאור על הגדה של פסח. המחבר מעתיק את ההגדה

כולל ההלל, באותיות גדולות בכתב אשורי, ובשולי ההגדה כתב את ביאורו בכתב רש״י, פירושו אינו מקיף את כל הפסקאות של ההגדה וההלל, לעומת זאת ישנן פסקאות שכתב עליהן מספר ביאורים. בחירת השם מגיד לאדם כי ״בנוי על דברי המגיד״ [ = מחבר ההגדה]. בתחילת החיבורו ביאר מזמור קו בתהלים, שנוהגים לאומרו בחג הפסח_; וכן רמזים על הסימן שנקבע לפרשיות שנוהגים לקרוא בחג הפסח. חלק מביאוריו על ההלל, לקוח מספרו שירי דוד, חיבורו על התהלים. בדפים א ע״ב— ב ע״ב רשימת שלושים ושמונה חיבוריו ותוכנם. הקובץ הוכן על ידי המחבר. בחיבור נו דפים. הדח: 24×15.7. בעמוד 22—26 שורות. בשורה 11—14 מלים.

מעט מעט — חידושים על אגדות הש״ס ומאמרי חז״ל. שכתב אותם

בתחילה על דפים בודדים ואחר כר אספם וערכם. החידושים לפי סדר כתיבתם הם על המסכתות: ברכות, שבת, פסחים, עירובין, סוכה, יומא, ראש השנה, מועד קטן, חגיגה, תענית, מגילה, שקלים, כתובות, קידושין, גיטין, סוטה, נדרים, נזיר, יבמות, בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות, מנחות, חולין, ערכין, תמורה, תמיד, נדה, עוקצין וכלאים.

החידושים כתובים בדרר הדרוש, אולם אינם שיטתיים ולפעמים על מסכת שלמה יש רק חידוש אחד. ויתכן שמכאן בא השם ״מעט מעט״; כלומר,

באוטוביוגרפיה הקצרה שכתב המחבר, הנמצאת בכ״י בסוף חיבורו נפלאותיך אשיחה, כתב כי בסוף חיבורו תאמרו ליוסף יש ביאורים למסכת אבות. וכן כתב ח׳ זעפראני (הנ״ל בתיאור תולדות יוסף הערה 10), בתירגומו לצרפתית של האוטוביוגרפיה. בכ״י ״תאמרו ליוסף״, שהיה תחת ידי לא נמצאו ביאורים על מסכת אבות.

הוא מתעכב ומבאר רק על מקומות מעטים מהתלמוד. אך, המחבר נתן טעם אחר לבחירת השם ״כי מחברם הוא מעט מעט מן המעט ובאין הוא וכלא חשיב…״ עמודים 143—203, ביאורים על מאמרי חז״ל מהמדרשים, כגון: מכילתא, רבה, תנחומא, פסיקתא, ילקוט, פליאה, זוהר ואדרא. החיבור כתוב על פנקס חשבון, אינו ממוספר, ובו 203 עמודים. הדך! 29.9×19.2. בעמוד 26—35 שורות. בשורה 13—18 מלים. לחיבור יש הקדמה משל המחבר ואין שער.

קציצת חמין

חומרים:

200 גרם אגוזים או שקדים

2 ביצים

250 גרם בשר טחון

3 כפות פירורי לחם

תבלינים :

5 כפות שמן

חצי כפית פלפל שחור 1 כפית קינמון

רבע כפית זנגוויל

רבע כפית מוסקט

2 כפות סוכר

רבע כפית מלח

אופן ההכנה

טוחנים את האגוזים ומערבבים יחד עם כל החומרים והתבלינים לקציצה גדולה

מגלגלים את הקציצה לתוך חתיכת גזה לבנה וקושרים בצדדים באופן שנוצר מעין נקניק

הקציצה מתבשלת בתוך סיר החמין. מגישים אותה חתוכה לפרוסות יחד עם החמין.

פיוט לכבוד הרשב״י זיע"א

סימן אני יחייא בן מכלוף אדהאן חזק

כקטן כגדול מהמעון. מרעיש הארץ רבי שמעון

אל אלהים דבר ויקרא. צדיק זה יסוד עולם עת צנה וסוחרה. להציל עם עני ואביון:

נשים אנשים שמחו נא. בשמחת בר יוחאי התנא. למדו בזֹהר ובמשנה. אולי יפנה יי להגיון:                 

יום אשר ברח למערה. נגלה אליו עלה בסערה. גלה לו כל רזי התורה מה שהיה חבוש בטמון:

ישב שם שלש עשרה שנה. עם בנו שניהם בשכונה. להשתתף עם השכינה בגזרת אל רם ועליון:

חברים מקשיבים לקולו. מפיו הם יחיו וישאלו. כתבו המכתב ושלחו לו בfנף צפרים יצפצפון:

ישב והמתין רבי יוסי. לתשובת בתורה מתנשא. שבה היונה בניב רחשי. וידעו הדבר בכוון            

יצא לקראתו רבי פנחס. ושאל על כבוד קונו חס. מהרה הכתב אליו נִחץ. כי התורה יצאה מציון:

ידיד האל עת צאתו. כל העולם האיר בזכותו. חבריו ראו בשמחתו. כלם קרבו ויאתיון:

:את השם קִדש בצאתו. לא עמד שום אחד לקראתו. בושה כסתה אויבתו כלם תוסיף רוחם יגועון

במהרה הלך אל העירה. וטהר אוז קברי מערה. וגם בטל כל הגזרה מגזרת נחש וצפעון:

נכנס בכל חדרי התורה. וגם ידע בסוד הפרה. אשר מעולם היא נסתרה מכל נביא ומכל חזון:

מלא בל העולם בשמים. הוציא לאור סודות נעלמים. לעבודת חי העולמים. אף התינוקות בהם יהגון:

כל החברים בו כלולים. נרמזו לאורות מעולים. נטיעותיו קדש הלולים קרבת אלהים יחפצון:

לְמִדַת כתר אדמהו. רבי אלעזר למינהו. חכם באחור ישבחוהו מדשן ביתו ירויון:

ואם בינה שמעה זאת. רבי אבא זכה לחזות. בנעם יי בעליזות. מנחל עדניו ישקון:

פנה אלי וחנני.ובימינך תסעדני. הוא רבי יהודה אור עיני. בל אמוט בחסד העליון:

אבוא בגבורות יי אליהים. רבי יצחק הציל הנוהים. לישועת  יי הם כמהים. בהר קדשך מהר אשכן:

דרך אמצעי מקל תפארה. רבי יוסי היא לו עטרה. בר יעקב מרבה המשרה. בזכותו יכוונה עליון:

הנצח לרבי חזקיה. בקו ימין ידו נטויה. וגם הוא מבני עליה. להסתופף בשפריר חביון:

את הוד יוצרנו זכה בו. הוא רבי ייסא אוהבו. רוח אלהים דבר בו. כל העם יראו וישמעון:

נחל נונע מקור היסוד. רבי חיא נתעלה מאיד. וגם קרנו תרום בככוד. להפיק ברכות ורצון:

חבר ויתר העולמות. רבי יוסי זכה למלכות. הוא תקן אותה בשלמות. עד שעלתה למקום עליון:

זה יי לו קוינו. למען שמו יושיענו. ובזכות הרשב״י ובנו. וחבריו הם בני עליון:

קדושת האבות בשלושה. תנקוםמכל אומה מאוסה. אז נעריך לך בקדֻשה. שירה וזמרה בהר ציון:

את קשת בענןן לא נראה. בימי הצדיק גדול דעה. לא יירא משמועה. רעה בטוח לבו וגם נכון:

משה רבינו נתנוצץ בו. בתורת אלהיו בלבו. אשרהו בשכבו ובקומו. ואשרי בצלו יחסון:

ירד שפע רב בזכותו. מוריד גשמים בשאלתו. מנע מגפה מעדתו. בטללי ברכה ורצון:

צדיק מושל יראת אלהים. ברצון האל שוכן גבוהים. בנה הערים וחצריהם בשמי שמים לצור מעון:

גבריאל בן שמחון

הולכת עם כמון חוזרת עם זעתר

סיפורי אהבה מרוקאים

הוצאת הקיבוץ המאוחד

השען

כשהייתי בן שש שלח אותי אבי לשען חכם עובדיה להביא לו את השעון שנתן לו לתיקון עוד לפני שנולדתי, מתי אביך נתץ לי את השעון? שאל אותי חכם עובדיה, ואני בתמימות השבתי: לפני שנולדתי, אה, הוא אמר, פתח את אחת המגירות, שלף משם שעון חזה עגלגל ומוזהב, הושיט לי ונזף: אם אין לך סבלנות כמו לאביך, קח את השעון ולך.

ידעתי שחכם עובדיה כבר מת מזמן, אבל הלכתי לבקר את החנות שלו, לא הייתי צריך לטרוח הרבה, כדי למצוא אותה, גומחה קטנה בקיר ואיש זקן יושב בתוכה, תלמידו אלעדלאווי, מוקף שעונים מתקתקים מכל המינים, והוא צמוד לקרביים של שעון, משקף קטן על העיין, מאחורי גבו – ילד קטן כבן שש מעיין גם הוא באותו שעון, אני מברך אותו לשלום והוא עונה אהלן וסהלן, כשהתפנה סיפרתי לו מי אני וחזרתי על סיפורהשעון של חכם עובדיה, המלמד שלו.

חכם עובדיה מת, הוא אמר, ״די זרבו מאתו״ – אלה שמיהרו מתו, הם תיקנו מהר. היום צריכים יותר סבלנות, לאן ממהרים? מה יש בצד השני של הרחוב? מה יש בראש ההר? את גן עדן לא רואים וגהינום יש גם פה, אם אני מתקן למישהו מהיום למחר, הוא כועס ופונה למישהו אחר, זה מחכה עשר שנים, הוא מניף אחד משעוני היד העגולים ומראה לי את התאריך על הפתק הצמוד, וזה מחכה שתים־עשרה, וזה עשרים, אנשים לא לוקחים לפני, כל פעם באים ושואלים מה נשמע, מה שלום הילדים, מי התחתן, מי נולד והולכים, בשביל מה שעון, אם אין לך זמן? מה שהיה אתמול זה מה שיהיה מחר, הנה תביט שם, הוא מצביע לחצר ממול ומראה לי אישה גוזזת צמר מהכבשה וחברתה מנקה את הצמר והופכת אותו עם הפלך לחוטים ושלישית כבר אורגת מעיל והילד כבר מחזיק את השוליים, עוד מעט ילבש אותו כמו לפני אלפיים שנה, הנה שעונים שהחכם השאיר לי, הוא מצביע על ערימה מאובקת, לא הספיק לתקן, מי יודע איפה הבעלים?

הזמן שלהם פה, מת או חי, הזמן עובד, מי שלוקח שעון מפסיד זמן, אז איך אתה מתפרנס? לוקחים את התשלום מראש. על מה התשלום? אנחנו תמיד מתקנים, הוא עונה, או את האנשים או את הזמן, רוצה להשאיר את השעון שלך? רק חמישה דרהם. השעון שלי בסדר, אני מראה לו, הוא מתל אביב, אבל הזמן לא בסדר, הוא עונה… הנה השעון של חראזם, תופר המרדעות, הוא מראה לי שעון יד מרובע עם ספרות רומיות, הוא הביא את זה לפני עשרים שנה, אבל לו יש סבלנות, אתה יודע מה זה לעשות מרדעת? לחבר שקים, לגזור לתפור, להכניס תבן, עם חוט ומחט מהבוקר עד הערב, אחר כך בא ברברי לשוק, מכניס לך את החמור לחנות רק לחצי שעה, חוזר בסוף היום, כשהחמוד כבר אכל את כל המרדעת, וזה השעון של אלעריידי המפרזל, הוא מראה לי שעון מצופה זהב בספרות ערביות. הוא כבר בן שבעים וחמש, כל היום עם הפטיש כפוף על חמורים ופירדות, עוקר פרסות ישנות ומרכיב חדשות, טק, טק, טק, אני מגיע אליו עםהחמור להחליף פרסה, מה אתה חושב? הוא שואל על השעון? אם אני מזכיר לו הוא נוזף, מה זה? אין לך זמן? ועבדאלחק? הוא שולף ומראה לי שעון יד מלבני עם רצועה בצבע תפוז, בן שבעים, אבל מכירים את קצב המכות שלו מרחוק, בלי הפסקה ובלי זיוף, וזה? הוא מנדנד לעיני שעון כיס עגלגל, שייך לשיך הקודם של ספרו וולד אלעדלוני, אללאה יזכור את נשמתו – מה ? הוא מת? אני שואל, ״נשבעה הזקנה שלא תמות״, הוא זורק פתגם ברברי, לומר ששום התנגדות לא תועיל.

 מתי? אני שואל. לפני שנתיים, אבל השעון שלו חי, מתקתק. אצלי זה ככה, אני אחראי לזמן שלך גם כשאתה הולך, וכשאני אלך הבן יבוא במקומי, הוא מצביע על הילד שלידו, העיקר שהזמן ימשיך, והשעון הזה של מחג׳וב אחרדאן הסופר, הוא בן שמונים וחמש, בן גילי, נתן לי לתקן עוד כשחכם עובדיה היה פה, כל פעם הוא בא ושואל: מה נשמע? אני אומר לו יהיה בסדר והוא הולך, הוא יודע שהזמן שלו בידים טובות, אצלי או אצלו מה ההבדל? אפשר לחשוב שאצל אחד זה עוצר, אצל השני אוזל ואצל אחר הוא מתרבה, את הזמן אי אפשר לקצר ולא להאריך, לא לעצור ולא לאגור, הנה הבן שלי איסמעיל הוא בן עשר, כמה זמן בינינו? ״די וופא אזלו ימדד ארזלו״, מי שסיים זמנו ימתח את רגליו, ״אלבכא מנור אלמיית אכסארה״, הבכי אחר המת – בזבוז, ״מא ערפולו באס מאת גייר עזזאוו וראחו״, לא ידעו במה הוא מת, רק ניחמו וברחו, אם הוא יהיה שען? הזמן יגיד, כל אחד מה שהזמן שלו אומר, ״לך עם הזמן איך שבא״… אף אחד לא אומר לזמן, הוא אומר לכולנו,

רוצה לדעת מה הזמן? יש ציפורים, שמש, תרנגולים, ואם מוכרחים לשאול בוא לפה, מה המרחק? כל ספרו רחוב אחד, בשביל זה צריך שעון? ואם אצלי שלוש ואצלך ארבע, מה קרה? אתה רוצה להשאיר את השעון? זה יעלה חמישה דרהם, הורדתי את השעון ונתתי לו, אלוהים יאריך ימיך, אמר לי, וחיבר פתק לשעון, אל תדאג, בעוד עשר-עשרים שנה, אם לא תהיה לך סבלנות כמו לאביך, בוא קח את השעון ולך.