ארכיון יומי: 17 באפריל 2015


הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

תורת אמך
◆ לאור חכמי מרוקו ◆ פרשת תזריע, מצורע ◆
אתר אור חדש ליהדות מרוקו וצפון אפריקה

ביום השמיני ימול בשר ערלתו (יב, ג)
כתב הדין רבי אברהם ברוך טולדאנו זלה"ה דין בעיר מכנאס שבמרוקו אמרו במדרש גדולה מילה שהרי כל השבטים נימולו לח' ימים. וצריך לדעת מה חידוש כל כך בשבטים שנימולו לח' ימים עד שהוצרך ללמוד מהם ענין גדולתה של מצות מילה. וגם מדוע הוצרך ללמוד על חשיבות וגדולת המילה מהשבטים, והלא עדיף טפי ללמוד כן  מאברהם שנקרא תמים רק לאחר המילה. וכן ממשה רבינו שלא נתלה לו אפילו שעה אחת על עיכוב מילת בנו.ויש לבאר על פי אומרם בגמרא )נדה לא ע"ב(, שאלו תלמידיו של רשב"י מפני מה אמרה תורה מילה בשמונה אמר להם כדי שלא יהיו כל העולם שמחים ואביו ואמו עצבים מפני שהיאטמאה. אבל כשביום השמיני היא טהורה הרי שאז גם אביו ואמו שמחים, והנה על טעם זה יש להקשות מענין לידת השבטים, שקבלו רבותינו שכל אחד מהשבטים תאומה נולדה עמו, וכיון שנולדה עמהם נקבה הרי שהאימהות היו טמאות כטומאה נקבה י"ד יום. ועל כרחך צריך לומר דמילת השבטים לח' לא היתה מטעם כדי שיהיו גם אביו ואמו שמחים, אלא דענין מילת הבן הוא דוגמת הקרבן, וכמו שאין להקריב קרבן רק מיום השמיני ואילך וכמ"ש ומיום השמיני והלאה ירצה, לקרבן )ויקרא כב, כז(, כך אין למול קודם ח' ימים. וא"כ כמו שהקרבן מכפר על חטאיו של אדם כך המילה מכפרת כן. וזה מה שאמר גדולה מילה שמכפרת חטאיו של אדם כקרבן, שהרי כל השבטים נימולו לח' ועל כרחך לא נימולו כן מטעם שיהיו אביו ואמו שמחים, אלא מטעם שהיא כקרבן וכנ"ל ואם כן זהו שגדולה מילה.

והקריבו לפני ה' וכפר עליה וטהרה ממקר דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה 

כתב הרה"צ רבי יצחק אברז'ל זלה"ה מרבני העיר מרכאש ומחבר הספר כפר ליצחק, והקריבו – מיכאל נשמתו. לפני ה' – ונהנה פנים בפנים וכפר על הדור ובתנאי. וטהרה ממקור דמיה – וחזרו בתשובה ולמה באה הנשמה לזה העולם. זאת תורת – הדין של. היולדת – שהיא הנשמה. לזכר או לנקבה – או כמו זכר שמכפר על הדור כמו הנקבה מכפרים או מעיקרא היתה בחינת נקבה ומושפעת מאחרים ועכשיו בחינת זכר משפעת לאחרים:
והעלה הכהן מיכאל את העולה שהיא הנשמה ואת המנחה נוטריקון מצות נדה חלה הדלקה וכפר עליו על הדור ובתנאי וטהר כל אדם את עצמו.

מעשה רב: "ליל תחדיד" מתוך 'פניני המידות'
היה מעשה נורא במשפחתנו שבליל הברית סבי ר' יוסף אסולין ז"ל נהג להביא עמו סכין והיה הולך מצד אל צד בבית, ובהולדת הבן השלישי אמי ביקשה מאבי שיזמין את סבי אבל שיבא בלי הסכין, סבי שמע את הבקשה הגיע בלעדי הסכין, לאחר ברית יצחק אמי מרגישה שהילד מגיב בצורה מוזרה, פנו לבית חולים שם אושפז בסיבת פרכוסים, וכמובן שהברית התבטלה, אמי אמרה שסיבה זאת היות שביטלה את המנהג, נסיים את המעשה לאחר שהרופאים הודיעו לאבי שהתינוק עוד ישהה זמן רב בבית חולים, בצר לו פנה לצדיק רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל שמע המעשה בירך את התינוק וצייד את אבי בבקבוק מים שימשח את התינוק, אבי הגיע לבית חולים ואיך שהוא נכנס לחדר התינוק הוא ראה שמאחד הצינורות משפריץ דם עד לתקרה, אבי עצר את הדם והגיעו לאלתר הרופאים לחדר, והנה אבי מושח את התינוק במים לעיני הרופאים המשתאים והתריעו באבי שמעשיו מסכנים את היד, במקום אבי חתם על מסמך שהילד באחריותו, ובמקום לקח את התינוק מבית החולים, כולו אמונה בברכת הצדיק, וכך היה בלי שום טיפול רפואי מלבד מי הרפואה, לאחר מספר שנים הצדיק בסוף ימיו התגורר בבית בנו, בשכונת נוה שאנן, אבי לקח את כל המשפחה לקבל ברכה, הרב בירך את כל אחד מבני המשפחה שהגיע לאחי הנזכר, אמר לאבי בערבית
את הילד הזה הצלתי אותו, ב"ה היום אחי הרב יונתן אסולין שליט"א מרביץ תורה בעיר חדרה.
הכרת הטוב מתוך 'פניני המידות'.
ראיתי שרבי חיים בן עטר כתב בספרו חפץ ה' )דף יג.(, וז"ל כל השמות שקורין האבות לבניהם הם הם השמות העיקרים שקורא ה' לנשמה בעולם העליון, וה' נותן בלב האדם לקרות השם ההוא לבניו כשם שקרא ה' לנשמה. הרה"צ ברוך רפאל טולדאנו זצ"ל הקפיד שלא יקראו במשפחה ע"ש בחיים חיותו, חוץ מפעם אחת ויחידה התארח רבי ברוך רפאל טולדאנו חודש ימים בעיר ירוחם בבית המרא דאתרא, והיה סנדק לבן המרא דאתרא, ביום ז' באדר, והתכבד בסנדקות, ויקראו ליד בשם משה והוסיף הרב טולדאנו את השם ברוך, משום הכרת הטוב להרה"צ רבי דוד מלול שארח אותו, ושנודע הדבר במשפחת טולדאנו התפלאו
מהמעשה )מפי הרה"ג רבי עמרם מלול בשם אביו הרה"צ רבי דוד מלול זצ"ל(.

אל עולם שאבד-לקט מאגדות מרוקו-י. פרץ

אל עולם שאבד

אל עולם שאבד

לקט מאגדות מרוקו

רשם העיר והאיר :

יחיא – בן ה-17 בשנת 1964

באדיבותו של מר יחיאל פרץ

באר הפלאים

החליטו שני רעים, ידידים טובים מימים ימימה, לצאת לארץ רחוקה, לקחו עימם צידה לדרך: מעט מזון וצפחת מים. ודרכם עברה במדבר. ובעודם במחצית הדרך, שתה האחד מהם את המים לתומם. ומשנתקף בצמא, אמר לחברו: ״אחי, תן לי מעט מים, כי בצפחתי אזלו עד הטיפה האחרונה.״ ענה לו חברו: ״אתן לך לגימה אך תמורתה תן לי אחת מעיניך.״ נסה החבר להתאפק, אך משחשש שברכיו פקות והוא עומד להתעלף, שילם בעינו תמורת לגימה אחת.

עברו כברת דרך קטנה, ושוב נתקף הלה בצמא, כי הלגימה קטנה היתה והיה בכוחה רק לגרות את צמאונו, ביקש בשנית לגימה מחברו. סרב החבר לתת לו לגימה עד אשר ינקר לו את העין הנותרת. בלית ברירה, הסכים לתנאי זה. וכך הלכו יחד עד שהגיעו לבאר עמוקה. חשב החבר הפכח: ״מדוע יהיה עלי עיור למעמסה, אזרוק אותו לבאר, ולא אראנו יותר לעולם.״ עמד והדף את חברו העיור לתוך השוחה העמוקה והמשיך בדרכו.

נפל העיור אל תוך השוחה, אשר המתה מיונים, ובה היו עצים רבים ומופלאים. הקשיב רב קשב להמיית היונים. אמרה האחת לחברתה: ״לו ידע סגולתם של עלים אלו, כי עתה רפא לו מעיורונו.״ שמע זאת העוור, קטף כמה עלים וליטף בהם את עיניו. בן רגע שב להן מאורן. התגלה לפניו עולם מופלא – הבאר מלאה עצים, שעין אדם לא ראתה דוגמתם. רצפתה זרועה אבנים טובות ומרגליות. חפן מהאבנים הטובות ונתן בכיסו ועלה מן השוחה. הגיע אל עירו, ומצא שם את רעו – הנבל, נדהם הלה לראותו חי, וכפל תדהמה נפלה עליו משנוכח לדעת שחברו רואה. שאל אותו כיצד אירע לו הנס. וספר לו על הבאר ועל עצי הפלא ולא הסתיר אף את מציאותן של האבנים הטובות. הרע השני נתקף תאוות בצע. הוא בקש מחברו לקחתו לשוחה ולהדפו שם. משהגיע לרצפת הבאר והחל חופן מהאבנים הטובות והמרגליות, הגיעו בעלי הבאר, שדים, ותפסוהו. אמרו לו: ״עתה יודעים אנו מיהו הגנב. כי עין אנוש לא חשפה באר זאת, ואילו אתה עשית לך קבע לשדוד אוצרותינו. מות תמות!״ ניסה הרע להסביר להם שלא הוא, שהיה כאן בפעם הקודמת, אלא שלא שמעו לו. קשרו את רגליו וידיו לארבעה רמכים, ומשנתנו את האות החלו מושכים עד שנקרעו אבריו.

Tehila le David.R.D.Hassine..Le manuscrit de Migdal David

Le manuscrit de Migdal David mesure 18,50  cm sur 14,50  cm. II contient 93 feuillets de papier jauni, en assez bon etat, couverts d'une ecriture tres serree, qui en rend souvent la lecture difficile. Comme l'auteur ne laissait la plupart du temps aucune marge, la nouvelle reliure sommaire, realisee probablement au debut du XXe siecle, a parfois mordu sur le texte pour pouvoir brocher les cahiers ou en egaliser la taille. Plusieurs feuillets ont disparu ou ont ete intervertis avant ce travail de reliure.

Le frontispice du volume, decore avec soin par l'auteur, suit un modele traditionnel courant au XVIIIe siecle: bordures de motifs floraux et geometriques, titre du livre encadre par une porte monumentale de style hispano-mauresque. Un verset du Cantique des Cantiques (IV, 4  justifie le titre donne au manuscrit: "Ton cou est comme la tour de David …". Apres l'enonce du titre, l'auteur explique son projet: "Livre de Migdal David que j'ai ecrit, moi, le jeune David, fils de mon maitre et pere, l'homme au grand merite et aux grandes actions, Aharon Ben Hassine – Que Dieu le garde, Amen! II s'agit d'un essai sur quelques versets de la Thora, et un choix de pensees de nos sages – Que leur souvenir soit pour nous une benediction! – comme pourront le voir les yeux du lecteur. [Fait] ici, a Meknes – Que Dieu la protege! ־ en l'an [5]504 [1744]  de la Creation". Plusieurs textes dates montrent que la redaction de Migdal David a dure au moins six annees, de 1744  a 1749 date du dernier texte portant une date precise (f. 23b).

Le jeune talmid-hakham raconte lui-meme avec candeur comment il a compile ses textes disparates: "Je vais commencer a ecrire quelques versets que j'ai recueillis et commentes moi-meme, le petit David, fils de mon maitre et pere Aharon Ben Hassine, Que Dieu le protege! Je les ai recueillis a l'age de dix-sept ans. Ils sont maintenant disperses jusqu'a ce que Dieu intervienne du haut de Son Trone, et que chacun prenne harmonieusement la place qui lui convient, avec l'aide de Dieu! Ceci est mon debut, et je prie pour que Dieu m'aide a continuer". Ce manque de methode initial explique le desordre anarchique qui preside a la juxtaposition des textes contenus dans Migdal David, mais, en meme temps, confirme que ce manuscrit n'est que la premiere ebauche d'une oeuvre que David Ben Hassine n'a jamais retravaillee par la suite. Migdal David reste, en ce sens, une oeuvre de jeunesse.

Neanmoins, l'erudition etonnante de ce jeune homme a peine sorti de l'adolescence, si l'on en juge par le nombre et la variete des ouvrages specialises qu'il cite dans ce manuscrit, reste frappante Migdal David represente ainsi un document historique unique sur la formation intellectuelle d'un talmid-hakham marocain au debut du XVIIIe siecle, et sur le climat spirituel fervent qui regnait au mellah de Meknes, plus particulierement. Temoignage remarquable aussi sur la richesse des bibliotheques de cette communaute juive isolee, mais ou les lettres reussissaient, malgre leur denuement, malgre l'insecurite endemique, a acquerir les publications rabbiniques europeennes les plus recentes.

[1] ״ספר מגדל דוד, אשר חברתי איה [אני הקטן] דוד, בלא׳א [בן לאדוני אבי] איש חייל רב פעלים אהרן בן חסין ישצויא [ישמרהו צורו ויחייהו אמן], והוא חיבור על קצת פסוקי התורה ומאמרי רז׳ל [רבותינו זכרונם לברכה] מלוקטים, כאשר תחזינה עיני הקורא. פה מכנשא יע׳ה [יגן עליה אמן], שנת שרד לפיק [לפרט קטן].״

״אתחיל לכתוב קצת פסוקים מלוקטים אשר לקטתי וחידשתי, אני הצעיר דוד בן לא״א .52 [לאדוני אבי] אהרן בן חסין ישצ׳ו [ישמרהו צורו ויחייהו]. לקטתי אותם ואני בן טויב שנה. והנם מפוזרים עד ישקיף ויראה ה׳ משמים, וכל אחד על מקומו יבא בשלם, בס״ד [בסייעתא דשמייא]. ספר מגדל דוד) וזה החלי, וה׳ אלקים יעזור לי״, f. 52a). Les feuiiiets du manuscrit ayant ete relies en desordre, nous avons probablement ici la premiere page prevue par Fauteur, a l'origine.

תולדות אנוסי סיאודד ריאל

 

אנוסים בדין האינקויזיציה-ח.ביינארט

תולדות אנוסי סיאודד ריאל

אך העיקרית בפעולות־התגמול נגד אנוסי סיאודד ריאל, שהצטרפו אל המרקיז די וילינה, נעשתה ב־3 באפריל 1476. כל אלה שהכתר ציוה עליהם הוחרם רכושם לטובת הכתר, והוא שהעניקו מצדו לנאמניו שלו. רוב הצוים אינם מפרטים את הרכוש שהוחרם וערכו. הצוים מסתפקים בקביעת סוגו של הרכוש בנכסי דלא ניידי ובנכסי דניידי, והוא כולל גם את החובות שחייבים לאותם אישים שרכושם הוחרם והחובות שהם חייבים לזולתם. רכוש זה הותר למקבלו להעבירו לידים אחרות על־ידי מכירה, ירושה, מסירה, וכיוצא בהם. קבוצת הצוים ניכרת למדי, ומנינם של אנוסים אלה מראה כמה מקיפה היתה ההצטרפות אל המרידה. ביחוד חשובה רשימה זו, שתובא להלן ושאליה יש לצרף את אלה שנזכרו לעיל, משום שנמצא אותם אנוסים עצמם נידונים בבית־דינה של האינקויזיציה בסיאודד ריאל. כאן נראה שהוחרמו נכסיו של פדרו די ויליארוביה, שהיד, בין הבורחים מסיאודד ריאל בפרעות 1474, וכבר סיפרנו קורותיו לעיל.

הערת המחבר : הוא מסר את חנותו לשמירה לפיליפי עושה נאדות והלה סירב להחזירה לו. הועלה על מוקד ב-23 בפברואר 1484. אשתו מריה גונזאלס שימשה את התביעה במשפט חואן דיאַס. רכושו נמסר לאנטוניו די קוקה, היא עצמה נידונה בשנת 1511-1512. עד כאן הערתו של המחבר.

 חואן די טיבה הפסיד את רכושו לפדרו גארסיה די ויליאלון! אלונסו גונסאליס די טיבה הוחרם רכושו ונמסר לחואן די גמבואה! וכזה היה גורלם של אנוסים רבים. ייתכן שאין צירוף עובדות אלה מקרי בלבד. הללו אמנם היו אנוסים נאמנים לצור־מחצבתם, ואין להכחיש שהאינקויזיציה נפרעה מהם לימים רק על מעשיהם היהודיים.אבל הם קשורים היו גם במרידה במלכות-מעשה המוסיף טעם־לואי פוליטי לפעולתו של בית־הדין.

רשימה מפורטת זו מתיחדת בכך שהיא מגלה לפנינו יחסים שבין המלכות והאנוסים, אשר את המשכם נשוב ונראה בשעה שהכתר יצא להרגיע את הרוחות בסיאודד ריאל ולשקם שם את אנוסיה שלה. אבל נמצא באותם ימים גם פעולה מסוג אחר שנעשתה באנוסי העיר ויזמתה יצאה לא מבית המלכות. אף קודם שדון אלונסו קאריליו, ארכיהגמונה של טולידו, נתפשר עם המלכות נמצא אותו נוקט צעד מיוחד נגד אנוסיה של סיאודד ריאל. בפעולתו זו, שנעשתה בתוקף סמכותו הכנסיתית גם כבעל סמכות הגמוניה לחקירת מינות, הוא מינה חוקר־מינות ושלח אותו לסיאודד ריאל. ואף־על־פי שקשה לקבוע בודאות מוחלטת מהו התאריך שבו ננקטו אמצעים אינקויזיטוריים אלה נגד אנוסי סיאודד ריאל, אפשר, על סמך עדויות במשפטיהם של אנוסים, לשער שנתרחשו לכל המוקדם ב־1475 ולכל המאוחר בראשית.1477 עדויות אלה מוסרות על חקירת מינות שערך הליסנסיאדו, או הדוקטור, תומס די קואנקה, באנוסי סיאודד ריאל מטעם ארכיהגמונה של טולידו ועל מאסרי אנוסים ועינויים שעונו. מעשיו באו איפוא לבשר את שנתרחש בסיאודד ריאל בסתיו 1483.

בפעולה זו, שכאמור יש לראותה בראש וראשונה כחקירה מינות שקדמה למעשי בית הדין שבסיאודד ריאל, עלינו להבדיל בין שני שלבים: (א) החקירה אחר התיהדותם של אנוסי סיאודד ריאל! (ב) הפעולה המשפטית עצמה נגד האנוסים שנמצאו מתיהדים. מכמה עדויות בתיקיהם של נידונים לומדים אנו שבפעולתו הראשונה פתח את קבריהם של אנוסים שנקברו בבית־הקברות סן-פרנציםקו, וודאי שעשה את המעשה על יסוד ידיעות שהיו בידיו. הוא גילה שכל אלה שפתח את קברותיהם נקברו לפי הדין היהודי. באותה חקירה נתגלו ספרים יהודיים רבים שאנוסים שונים הסתירום בבורות ובבארות, וגם הללו שימשו כהוכחה ליהדותם של אותם אנוסים שבבתיהם ובחצרותיהם נתגלו הספרים. הממצאים רוכזו בביתו של חואן די אריואלו, יוראדו במועצת העיר. ופעולה זו עולה בקנה אחד עם עדות אחת במשפטה של ליאונור גונסאליס, אשת אלונסו גונסאליס דיל פרשינאל, על מציאת ספרים ומסירתם ל״ליסנסיאדו של הארכיהגמון״ ולפרו קאריליו, אחיו של הארכיהגמון. באותו שלב אף גבה עדויות ואסף ידיעות על אנוסים! לפעולה זו יש בידינו תאריך של הופעת עדה אחת, ה־14 בינואר 1475.

פרשת "מצורע" ומלך המשיח. –

Asilah

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לפרשת מצורע.
מאת: הרב משה אסולין שמיר.
"זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו" )מצורע יד, א ט( – –
פרשת "מצורע" ומלך המשיח. –
רבנו "אור החיים" הקדוש מקשר בין גורמי הצרעת = לשון הרע, לגלות הארוכה בה אנחנו שרויים, ודרכי הריפוי על ידי הכהן לתהליך הגאולה, וכך דברי קודשו: "ובדרך רמז תרמוז הפרשה על גלות ישראל, על דרך אומרם בספר הזוהר כי אומות העולם לישראל הם בחינת הצרעת )ע"פ זוהר פנחס רלב ע"ב(.
"זאת תהיה תורת המצורע" הכוונה לבני ישראל שנצטרעו ועקב כך הוגלו, בגלל לשון הרע. –"ביום טהרתו" לאחר שיטהר את לשונו ודרכיו. שלא לדבר לשון הרע. – "והובא אל הכהן" והובא לפני ה' המכונה כהן כדברי הזהר )תזריע מט ע"ב(, לאחר ששב בתשובה. – "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה" הקב"ה יוצא מחוץ לשכינה, לוודא שנרפא נגע הצרעת מעם ישראל. – "וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפורים" בסמוך לגאולה יתגלו משיח בן יוסף, ומשיח בן דוד. – –"ושחט את הצפור האחת… על מים חיים" יש לעסוק בתורה המשולה למים, אחרת, ימות/ישחט משיח בן יוסף. – האר"י הק' ציווה לכוון בתפילת שמונה עשרה בברכת "וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין" שהמשיח לא ימות. –"וכבס המטהר… ואחר יבוא אל המחנה" כשעם ישראל ייטהר לקראת הגאולה, נזכה להארת מלך המשיח. –"אמר הקב"ה: אם רצונכם להימלט מהגהינום, הרחיקו עצמכם מלשון הרע, ואתם זוכים בעולם הזה ובעולם הבא". )מדרש תנחומא מצורע(. 
"החפץ חיים" רבנו ישראל מאיר הכהן מראדין מונה שלושים ואחת מצוות עשה ולא תעשה הקשורות בלשון הרע, והמדבר או השומע לשון הרע, עלול להיכשל בהם. לכן על האיש המתרחק מלדבר וכן מלשמוע לשון הרע יאמר: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה" )תהילים לד, יג יד(. – – הפרק הראשון בספר "נצור לשונך מדריך להלכות לשון הרע" מפרט את שלושים ואחת העבירות הנ"ל. – "החפץ חיים" כתב ספרים רבים ובניהם "המשנה ברורה" ביאור רב היקף בן ששה חלקים על חלק "אורח חיים" – ב"שולחן ערוך" בו עמל עשרים ושמונה שבים. ספר שהתקבל על כלל עם ישראל. הוא כתב עוד ספרים כמו "אהבת חסד" על מצוות הצדקה וגמילות חסדים. "ליקוטי הלכות" על דיני בית המקדש ללומדים את סדר "קדשים".

"מחנה ישראל" לחיילי ישראל באירופה בו הדריך אותם איך לקיים את מצוות התורה גם בצבא הגויים. "קונטרס מדות ומשקלות" על עניני מסחר. בכל זאת, שם הספר שהפך לשם נרדף שלו, הוא "חפץ חיים" אותו כתב על דיני השמירה מלשון הרע ע"פ הפסוק "מי האיש החפץ חיים… נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה". זהו ספר שראוי ללמוד אותו, ובעיקר ליישם את הנלמד בו. כמו כן, מן הראוי שמגידי שיעורים יקבוע שיעורים מתוך הספר, ובפרט כיום שישנם ספרים המבוססים על הספר "חפץ חיים" כמו "נצור לשונך מדריך להלכות – לשון הרע", וכן הספר: "חפץ חיים השיעור היומי". –הרמב"ם קבע כלל שאותו כדאי לזכור תמיד לפני שמדברים על אחרים: כל דבר שאם יתפרסם יוכל לגרום לחבר והיזק בגופו, או בממונו, או להצר לו, או להפחידו הרי זה לשון הרע. –
הסביבה שלנו המרושתת כיום באמצעי תקשורת רבים ורעים, ובפרט דרך האינטרנט לרבות אתרים "דתיים וחרדיים", נגועה בלשון הרע, רכילות וחיפוש חסרונות אצל הזולת.
שומר נפשו ירחק גם מהם.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אפריל 2015
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

רשימת הנושאים באתר