האדמו"ר רבי מאיר אבוחצירא המכונה בבא מאיר זצ"ל
אתר אור חדש ליהדות מרוקו וצפון אפריקה
המלקט: הרב אברהם אסולין
מעשה רב
האדמו"ר רבי מאיר אבוחצירא המכונה בבא מאיר זצ"ל
בנו של הבבא סאלי
האדמו"ר מאיר אבוחצירא זצ"ל מלפנים רב בק"ק תדלית, בארפוד ובארץ כיהן כרב שכונה בעיר אשדוד
לנער הזה פיללתי
כארבע עשרה שנה לא היו ילדים, לצדיק בבא סאלי, עד שנפקד, ובאחד מן הימים ראה את בבא סאלי יושב ודואג רבו המקובל רבי משה תורג'מן שאל את תלמדו מדוע הינך דואג? – השיב הצדיק שדואג לאשתו שלא תפיל כפי שקרה זה מספר פעמים – מיד , מורו ורבו הבטיחו שאין מה לדאוג – הילד הזה יתקיים וירביץ תורה ברבים. לקראת הלידה ראה הבבא סאלי זצוק"ל בחלומו צדיק גדול והבין שהילד שיוולד יהיה גדול בישראל , ורצה לקראו על שם הצדיק שראה בחלום, אולם הצדיק מלבד מראה הוד דמותו – לא אמר את שמו – פנה שוב הרב , לרבו בכדי שיפטור את פשר החלום, ואז אמר הרב תורג'מן "סתם משנה רבי מאיר, וכך נקרא הבן שלימים התפרסם "בבא מאיר".
בבא סאלי בפעם הראשונה עלה לארץ ישראל לבדו, שהוא חזר למרוקו, שאלו
המשפחה איך הרבנים בארץ הקודש? אמר כל הצדיקים בארץ ישראל צדיקים
גדולים, חכמים ונבונים, אנשי אמת ובעלי בינה יתירה, אך כמו רבי מאיר הבן
שלי, אין בנמצא)מפי בנו הרה"צ רבי יקותיאל שליט"א(.
בנחת עם הילדים
פעם אחת הגיע הצדיק בליל הסדר לביתו, והשולחן ערוך כל המשפחה מחכה שהרב יתחיל, לפתע אחת מהילדות הקטנות החלה לבכות, נכנס הרב לחדר להרגיעה, ולא נרגעה – ושהה הרב עמה בחדר כשעה וחצי, עד שנרגעה לחלוטין, ורק אז נכנס הרב להתחיל בעריכת הסדר. )עונג שבת מס' 1319 עמוד 17 ,)
שמירת עינים
מעשה בסידנא בבא מאיר זצ"ל אשר הגיע לנתב"ג בכדי לקבל את אביו סידנא בבא סאלי , שהגיע מחו"ל לארץ ישראל, והנה מכריז הכרוז על טיסה פלונית שמאחרת.., ופשוט שהצדיק שמר את עיניו, וכן היה מוקף בתלמידים סביבו, ואחר מספר שנים התבטא הצדיק שעדין הוא מתקן את שמירת העינים בדבר שהותו בנתב"ג… ולכן ע"י שמירת עינים זכה לראות ממקומו ועד סוף העולם –
ללא גוזמא. ידוע המעשה שנחטפה ילדה ע"י הגוים, ובאו להתברך ולהתייעץ עם הצדיק, והנה שירטט להם הצדיק את כל רחובות אותו מקום וציין בפרוטרות את מקומה שלהילדה .
תיקון חצות
סיפר הגאון ר"א אבוחצירא זצ"ל שמו"א בבא מאיר היה מקפיד באמירת תיקון חצות שיהיה עם הנחת אפר על ראשו, וכשהיה צריך לנסוע ולהיות מחוץ לביתו, הרבנית ע"ה הייתה מכינה לו שקית עם אפר, והיה לוקח את השקית ומחביאה בבגדיו כמו ארנק כסף. וכן נהג לא להכניס את אותו האפר
לבית הכסא, והיה אומר היאך יתכן דבר שנתיחד לזכור על ידו את בית המקדש המקודש ביותר, היאך אפשר שלא לנהוג בו קדושה כיאה לקדושת בית מקדש. והגר"א הוסיף ראו מה בין דורות ראשונים לדורות האחרונים, בדורות אחרונים לפני הנסיעה דואגים לקחת מצלמה וכדומה. )פקודת אלעזר עמוד פד(.
בית ועד לחכמים
רבים שיחרו לפתחו, כולל מגדולי התורה כמו – הגאון הרב בן ציון אבא שאול זצוק"ל ראש ישיבת פורת יוסף, הגאון הרב שמואל הלוי ואוזנר שליט"א מגדולי פסוקי הדור, הצדיק הנסתר הרב יוסף וולטוך זצ"ל ועוד.
סגולה לבן זכר
רבים ביקשו עצה לזכות לבנים זכרים, היה שגור על פיו. נאמר בפסוק "שבשפלנו זכר לנו" שעל ידי ענווה זוכים לבן זכו'"
יראה גדולה
כל ימי הצדיק בארץ ישראל, רק פעם אחת ויחידה עלה הצדיק לכותל המערבי, וסיבת הדבר ממפני שהייתה לו יראה גדולה מהמקום הנשגב הזה, כשהיה מתכונן לנסוע לירושלים בכדי לראות את הכותל מרחוק, היה מתכונן לכך יומיים, עוד בכניסה לירושלים היה ניתן לראות על פניו חרדת
מקודש )מפי בנו הרה"צ רבי יקותיאל(.
רבנו כל ימיו ציפה לגאולה, ובתקופה האחרונה לחייו, הרבה לדבר על הגאולה, ואכן הסתלק בחודש ניסן שהוא חודש הגאולה.
דור ישרים יבורך
בניו ממשיכים אחריו בקודש וכן הקימו מוסדות תורה וחסד, ביניהם הרב אלעזר אבוחצירא זצ"ל מבאר שבע, הרה"צ רבי דוד נהריה, הרה"צ רבי רפאל, רבי יקותיאל , רבי ישועה ורחמים מהעיר אשדוד, חתניו, הרב חיים פינטו רב העיר אשדוד, הרב עמינדב קריספין רב העיר קרית ביאליק, הרב יוסף טולידאנו רב ישוב גבעת זאב והרה"צ רבי יעקב אבוחצירא מהעיר רמלה.
הרב נפטר בחול המועד פסח יום ה', י"ז בניסן התשמ"ג.זכותו יגן עלינו , אמן .
מנוחתו כבוד בהר הזיתים קרוב לציונו של בעל אור החיים הקדוש זיע"א.
ניתן לקבל חוברת תורת אמך לפסח
לפי מנהגי ק"ק מרוקו, תוניס, לוב,
אלג'יר. או לקבל שאר חוברות ולקבל
מידי
שבוע מתורת רבני המערב ma0527145147@
קצצת סידנא מולאי יגגי – קסידה על הקדוש מולאי איגגי
קצצת סידנא מולאי יגגי
קסידה על הקדוש מולאי איגגי
הערת המחבר : קסידה זו מופיעה על דף בודד שחולק בהילולה של הקדוש. נוסחה אחרת של אותו סיפור מעשה מופיעה בספר ישמ׳׳ח צדיק, עמי 22-20.
אכואני נעאוד מעשה. מא זרא למולאי יגגי תאז ראשי. ידידי, אענדנו לראשי. כתר ועטרה: ידידי
אחי, אספר מעשה, מה שקרה למולאי איגגי כתר ראשי, ידידי, אענדנו לראשי, כתר ועטרה; ידידי
נשמת מולאי יגגי בצרור החיים צרורה, ידידי ובחיי נפשך קום נלך
למולאי יגגי: ידידי
נשמת מולאי איגגי בצרור החיים צרורה, ידידי ובחיי נפשך קום נלך למולאי איגגי: ידידי
נשכר אנא ונדכר. סאיין עאודו אלווליין נתפכר. עלא סידנא ר׳ דוד אלשקר. הווא ואחד מן אלעשרה:
ידידי
אשבח אני ואזכיר, ומה שסיפרו ראשונים אזכור אודות אדוננו ר׳ דוד אלשקר הוא שהיה אחד מעשרה: ידידי
יום כרז סידנא מן מדינת אלסלאם. וצל לתלואת יום לכמיס ענד אלעלאם. ידידי פלילת אלזמעא זאה אלמגיד פלמנאם. קאללו וצל וקת לפטירה: ידידי
ביום בו יצא אדוננו ממדינת השלום [ירושלים] הגיע ביום חמישי לתלואת לפנות ערב, ידידי, ליל שישי
בא אליו המגיד בחלום ואמר לו הגיעה שעת הפטירה: ידידי
אמר מולאנא קבלו אלמקודש. קאם פלפזר וגלאס. ופאהלין תלואת פתשו פתאש. ועשרין מננהום מכטארין בלכטרא: ידידי
אדוננו אמר קבלו את המקודש, קם בשחר וישב, תושבי תלואת חיפשו וחיפשו ועשרים מהם מובחרים:
בתביין קאללו אלמגיד פלמנצאר. לימארא הייא אלעמוד דננאר. ידידי האד אלנאס ינצרוה נצאר ולוכרין מא ינצרוה נצרא: ידידי
במפורש אמר לו המגיד בחלום, והסימן הוא עמוד האש, ידידי, אנשים אלו יראו אותו ואחרים לא יראו אותו:
אלדב סאבק לקדדאמהום. ולעמוד דננאר לחצרתהום. ידידי / צוור סידנא וסקצאהום. קאלולו ואיינא עמודא דינורא: ידידי
הרב התקדם והלך לפניהם, ועמוד האש לידם, ידידי, פנה אדוננו ושאלם, אמרו לו, איפה עמוד האש?
הצר סידנא מעאהום בתבאתא. קאללהום תמשיו תדפנו ואחד אלמטה. ידידי טאלעין פלזבל ותסחאבלהום וטא. קאלולו יא סידנא חבנא נהצרו הצרא: ידידי
דבר אחד, אדוננו ביישוב הדעת אמר להם, לכו לקבור נפטר, ידידי, טפסו על ההר וחשבו שהוא בקעה אמרו לו, אדוננו רוצים אנו לומר מלה:
מא בקא חאל פאיין נרזעו. רבעו קדדאמו ובאיעו. ידידי רצמלהום שמש וקאללהום הנה תבקא חתתא תרזעו. מא גצבו ומא הצרו הצרא: ידידי
לא נותר לנו זמן לחזור, כרעו והשתחוו לפניו, ידידי, פקד על השמש ואמר להם, היא תישאר כאן עד שתשובו, הם לא נפגעו ולא הוסיפו מלה:
אכואני בעד וצלו וגלסו תממא. נזל סידנא ועמל טבילה תממא. ידידי נזלו תכריכין מן שמא ולבסהום בפרחא כתירא: ידידי
אחי, כשהגיעו וישבו שם, ירד אדוננו ועשה טבילה, שם ירדו תכריכים מן השמים ולבש אותם בשמחה יתירה.
משאוו ליגגי בני החברה. קאללהום חפרו לקבורה. דכל לקברו יחיד ונורא. פהאדיך סאעא תרבאטת עליה לקבורה: ידידי
הלכו לאיגגי בני החברה, אמר להם חיפרו קבר, נכנס לשם יחיד ונורא, באותה השעה נסגר עליו הקבר: ידידי
סוף דבר לבלאדהום רזעו רזעא. צאבו שמש באקייא פמוצעהא. ידידי עאודלהום די עמל רב פריך סאעא. ועמלו עליה להספד בני החברה: ידידי
סוף הדבר חזרו האנשים לכפרם, והשמש עומדת במקומה, ידידי, סיפרו מה שעשה הרב באותה שעה ובני החברה הספידוהו: ידידי
קדראמו נטלב ועלא קברו נתחנן. ידידי יטוול עמרי ועמר האד אלצאירין. ועלאס מא זאו חאזתהום מקדייא: ידידי
ליד קברו נבקש ועל קברו נתחנן, יאריך 'ימי וימי הנוכחים וכל מבוקשם יתמלא
חין נמשי נזור מעא אלזייאר. זכותו תגבלני תגבאל. נטלע וננזל פהאדוך אלזבאל. חתתא ואחד מא ינצר צררא:
כאשר אלך לבקר עם החוגגים, זכותו תקדים לקבלני
אעלה וארד בהרים אלה ואף אחד לא יינזק: ידידי
זכותו כבירא בזזאף. די עייט ביה עממרו מא יכאף. ידידי וחין נוצלו לאביאץ יזרר. ונסופו מולאי ימיתך לכצר. והווא רבי דוד אלשקר: ידידי
זכותו גדולה מאוד ומי שיצעק אליו מעולם לא יחשוש, ידידי, וכאשר. נגיע אל אביאץ יזרר – שמות מקומות הקרובים למקום קבורתו – אשרי המבקר,
ונראה ימיתק הירוק והוא ר׳ דוד אלשקר: ידידי
זהו שיר עממי המשלב בתוכו מוטיבים מאגדות הקשורות למותו של מולאי איגגי. בשיר תמש־עשרה מחרוזות כאשר בכל מחרוזת שלושה טורי סטרופה וטור אמור אחד. החריזה: אאאב, גגגב….
Pogrom de Fes-tritel-P.B.Fenton
Un autre temoignage sur ce phenomene atroce est fourni par un clerc francais — l'abbe Leon Nicolas Godard (1825-1863). Archeologue et historien, il visita l'Afrique du Nord, l'Egypte et la Palestine, et laissa un recit de voyage au Maroc qui est une source inestimable d'informations sur ce pays, au milieu du XIXe siecle. A notre connaissance, il fut le premier a employer le terme tritel dans la litterature europeenne, bien avant que celle-ci ne connaisse le mot pogrome:
Le sort de cette malheureuse nation, sort humainement inexplicable, est des plus tristes que l'on puisse imaginer, bien qu'il doive un notable adoucissement au caractere d'Abd-er-Rhaman", dont le regne est beaucoup moins cruel que celui des cherifs precedents. Du temps de ces derniers, le mellah, c'est-a-dire la terre salee, aride et maudite devenait frequemment une sorte d'enfer. Peu d'annees s'ecoulaient sans qu'il fut livre au pillage.
Les Juifs n'ont point oublie la catastrophe de ce genre dont ils furent victimes a Fez, vers la fin du siecle dernier, par le caprice du feroce Mohammed Yezid reg. 1790-1792 le fils de la renegate anglaise Leila Zarzet; et, parfois, quand un Maure leur reclame de l'argent, au lieu de repondre qu'ils n'en ont pas, ils lui demandent: «N'etiez-vous done pas au pillage de Faz-Djedid?» Le quartier des Juifs est au Nouveau Fez. II etait presque passe en coutume de payer ainsi periodiquement, par le triteul de la juiverie, l'arriere de la solde des troupes. Les mellahs de Tetuan, de Larache, d'Alkassar furent devastes comme celui de Fez sous le meme Yezid. Les chefs de la communaute israelite s'estimaient heureux lorsqu'ils obtenaient de composer avec les troupes a force d'argent.
II arriva meme que le tritel se fit avec la complicite des fonctionnaires locaux, comme ce fut le cas a Settat en 1903 peu avant l'epoque que nous examinerons plus particulierement:
Le 27 decembre, profitant de la situation actuelle au Maroc, quelques tribus de Kabyles pasteurs et laboureurs de Stat firent irruption dans la ville. Le Khalifa, gouverneur, avait-il l'intention de laisser faire ou etait-il complice des Kabyles? En tout cas, il avait quitte la ville la veille de l’emeute et le pillage commenca le jeudi matin. Personne ne fut epargne; Arabes et Israelites proteges et non proteges, tous furent impitoyablement depouilles de leurs biens. Mais nos coreligionnaires souffrirent particulierement de ces agressions. Les Kabyles entraient dans les boutiques ou dans les maisons, arretaient les personnes qu'ils y rencontraient, les deshabillaient pour s'assurer qu'elles n’emportaient ou ne cachaient rien, leur laissaient ensuite une chemise pour tout vetement et les chassaient. Tous ceux qui faisaient la moindre opposition etaient menaces de mort. Les Kabyles brisaient les portes des boutiques a coups de crosse, ils tiraient des coups de feu dans les serrures qui resistaient a l'effraction et mirent ainsi tout a sac.
Mais la ne s'arreterent pas leurs mefaits. Deux malheureux Israelites, une femme de 60 ans et un jeune homme de 30 ans perirent ecrases sous les pieds des chevaux. De nombreuses scenes de violence se produisirent en outre. C'est ainsi qu'une fillette de douze ans, laide et difforme, fut maltraitee avec une telle brutalite par un Arabe qu'on avait peine a reconnaitre en elle une creature humaine. Quelques femmes qui avaient accouche quelques jours avant le pillage furent deshabillees par les Kabyles et exposees avec leur nouveau-ne a la faim, au froid, a la pluie […].
Dans le desordre des premiers moments, hommes, femmes, enfants s'echapperent comme ils purent. Dans la debandade generale, des enfants s'egarerent, des femmes perdirent la trace de leur mari. Un enfant resta perdu pendant 24 jours. A l'heure actuelle, il n'a pas ete possible encore de reunir toutes les families […]. Un grand nombre de ces malheureux fugitifs – 700 environ – parvinrent au bout de 10 jours d'une marche penible jusqu'a Casablanca.).
? Qu'est-ce qu'un tritel
Le tritel n'est donc pas un phenomene isole dans l'histoire du judai'sme marocain ni meme dans l'histoire des Juifs de Fes. Mais le tritel du 17 avril 1912 presente tout de meme un aspect unique, comme le fit remarquer Amram Elmaleh, directeur de l'ecole de l'Alliance Israelite Universelle, qui vecut ces evenements traumatisants
Durant les journees du 17 18 et 19 avril 1912 le Mellah a ete pille et en partie detruit par les askris et les malandrins de Fez- Djdid et de la Mdina.
Askari, mot arabe et turc employe a I'epoque coloniale pour designer les troupes indigenes
Les incendies allumes ont complete la ruine du quartier. A des epoques diverses de l'histoire, le Mellah de Fez a bien ete pille. On se contentait d'enlever les objets de valeur et tout ce qui pouvait etre transporte. Les existences et les immeubles etaient respectes. Les Israelites qui vivaient constamment sous la menace de pareils desastres, avaient des cachettes sures ou ils gardaient leurs especes, leurs bijoux, et leurs documents. Une fois l'orage passe, les Israelites eprouves ne tardaient pas a se remettre sur pied par leurs progres moyens et a reprendre leur vie normale. La catastrophe que le Mellah deplore actuellement n'a pas de pareille dans l'histoire. II faut remonter aux epoques les plus reculees de la barbarie pour retrouver un exemple d'une semblable destruction. Confiant dans la securite consecutive a la presence des troupes francaises a Fez, les Israelites ne dissimulaient plus leurs valeurs dans des cachettes, l'argent etait en circulation et avait cree une certaine prosperite dans le quartier. Le pillage a tout fait disparaitre. Le bilan de ce desastre pourrait s'etablir comme suit: Vol ou destruction presque totale de la richesse mobiliere du Mellah; incendie ou eboulement de 24 immeubles importants comprenant des logements pour un millier de personnes et une cinquantaine de boutiques pour commercants
היחסים הבין־עדתיים באימפריה העותמאנית יעקב גלד
מקדם ומים – חלק ב'
מחקרים על החברה היהודית בארצות האסלאם ובפזורה הספרדית
הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה – תשמ"ו
עריכה : יוסף שיטרית וצבי יהודה
ו. תפוצות הרומאניוטים
על הקהילות הרומאניוטיות בקושטא אנו למדים מתוך חיבורו של ר׳ אליעזר די טולדו ״משנת רבי אליעזר״, המביא את שמותיהן כדלקמן:
… ואלה הם הקהלות של בני רומאנייא הכתובים בפנקס המלך ירייה בשם סורגונליס פולי ישן, פולי חדש, אכרידה, שירון, ייאנבול, ווייריא קאסטוריה, טירייה, סאלוניקי, אישטיפ, דמוטירה, פאקאראס,סינופ,אדאלייה׳איגריבוז, ניקופולי, סמגייא, פלאטייא, אינדירני, בני מקרא. ק״ק גאנה יע״א עבר לספרדים על ידי מוהר״י אלנקוה ז״ל וחברת בני רומאנייא וחברת בני ספרד.
כל הקהילות הנושאות את שם הערים, שבהן הם ישבו מקודם, היו רומאניוטיות, ו״יחידים״ הועברו בכוח לקושטא על ידי הכובשים העותמאנים, כדי ליישב את העיר. גם קהל זיטון היה קהל רומאניוטי.
בקושטא היה, כאמור, הישוב הרומאניוטי הגדול והחשוב בקיסרות. עוד לפני גירוש ספרד שלטה עדה זו ביהודי הקיסרות, שכללו את העדות האשכנזיות והאיטלקיות. ר׳ משה בנבנשתי – חכם בן המאה הי״ז בקושטא – מציין, שקושטא היא עיר של ספרדים ו״בני רומניאה״. מכאן שעוד במאה השבע־עשרה היתה עדת הרומאניוטים בקושטא קהילה חשובה, שרישומה היה ניכר. קהילות רומאניוטיות היו קיימות גם ביישובים אחרים: אדריאנופול, סאלוניקישירון, ליפנטו, פטרץ(פאטראס), יאנינה, רודוס, קורפו, קרנניא(ארטא), קנדיה, קאבאלא, סופיאה, ניקופול, וידין ועוד.
2. המפגש בין התושבים הרומאניוטים ובין המגורשים הספרדים
המפגש בין המגורשים הספרדים ובין היהודים הוותיקים יצר חיכוכים רבים. ר׳ משה קפשאלי (1495 -1420), הרב הכולל, שהיה מבני העדה הרומאניוטית, עזר למגורשים להיקלט, והשתדל באיסוף! צדקה עבורם. אליהו קפשאלי מתאר בספרו את פעולותיו הרבות בנדון:
ויבואו בתוגרמה אלפי ורבבות מן גרושי היהודים ותמלא הארץ אותם. אז הגדילו לעשות קהילות תוגרמה צדקה לאין מספר וחקר ויתנו את הכסף באבנים לפדיון שבויים ושבו בנים לגבולם.
בימים ההם הגדיל לעשות בקוסטדינא האלוף מהר״ר משה קפשאלי ז״ל אשר היה הולך סביב הקהילות והיה כופה אותם לתת איש ואיש חלקו הראוי לו והיה כופה על הצדקה ובידו הורמנא דמלבותא הן לעבש נכסין ולאסורין. גם האיש משה גדול מאד וכל אשר יצוום יעשו ולא יגרעו דבר והיה מעשה הצדקה שלם.
הוא שמר על ההגמוניה של קהל הרומאניוטים ולחם על כל שינוי, שרצו להכניס החכמים מיתר הקהלים: ״ובאו קצת מחכמי שאר הארצות והיו חכמים בעיניהם ורצו להנהיג קצת מהקהילות אשר היו נשמעים להם למנהגותיהם ועמדנו בפרץ נגדם ולא עלה בידם מכל אשר זממו״. גם ר׳ אליהו מזרחי (רא״ם) (1526-1455), ה״רב המנהיג״, יורשו של ר' משה קפשאלי ברבנות, השתמש ביפוי־הכוח המלכותי וכפה על כולם לתת צדקה לסייע לקליטת המגורשים הספרדים, השתמש בנידויים וחרמות נגד העשירים, שהתנגדו לעזור לפדיון השבויים מידי קברניטי הספינות, ותרם גם מכספו הפרטי למענם, כדבריו:
כי נצטערתי עליהם קרוב לשנה אחת בקבוץ הממון אשר קיבצתי בפדיון כמה מאות פרחים ונכנסתי במחלוקות גדולות עם כל הקהילות וקיבצתי להם שלשה או ארבעה פעמים שלשת אלפים פרחים ונדיתי והחרמתי לכמה בעלי בתים מעשירי הארץ שלא רצו ליתן מה שביקשנו מהם… ואם מממוני כאשר ידוע להשם יתברך משיצא מידי ממוני ומה שפיזרתי בעבורם… ואם בנפשי כי נסתכנתי מרוב הצער… ואם בשכלי כי ביטלתי לימודי ועיוני קרוב שנה אחת עבורם.