ארכיון יומי: 5 בינואר 2016


טללי אורות בתורת רבנו ״אור החיים״ הק׳ לספר שמות – פרשת ״וארא״.

טללי אורות בתורת רבנו ״אור החיים״ הק׳ לספר שמות – פרשת ״וארא״.Asilah

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

דרכה של גאולת בני ישראל ממצייה וגאולתנו אנו, ע״פ שמות הי : אהי-ה , אלוקים, אל שד-י , הוי-ה.

"וידבר אלוקים אל משה, ויאמר אליו: אני הי-. }= הוי-ה! ״וארא אל אברהם , אל יצחק ואל יעקב ב- א-ל ש-די ♦♦♦ (וארא וי ב־ג) ״וידבר אלוקים אל משה: אהי – ה אשר אהי – ה …שלחני״ (שמות ג׳ יד׳)

״אשגבהו כי ידע שמי״ (תהלים צא, יד).

סוד אחדותו, השגחתו והשגתו של הקב״ה ברוך הוא – ע"פ שמות ה' (השל״ה הק׳).

פרשת וארא משקפת את עולם האורות והמראות האלוקיים הבאים לידי ביטוי בשמותיו הקדושים של הקב״ה: אהי-ה, אלוקים, הוי-ה, דרכם התגלה הקב״ה למשה רבנו מושיעם של ישראל, ועל פיהם גאל את עם ישראל ממצרים, ובקרוב מאוד, הוא יגאל גם אותנו ברחמים. בשם א-ל שדי, התגלה לאבותינו הקדושים. השאלה המתבקשת, מה משמעותו של כל אחד משמות הקודש הנ״ל?

השלייה הקדוש אומר על הפסוק ״אשגבהו כי ידע שמי (תהילים צאי ידי) – הוא סוד לימוד חוכמת הקבלה המחכימה פתי … כי אז יבין וישכיל סוד אחדותו ברוך הוא, וסוד השגחתו״ (של״ה ,בעשרה מאמרות, מאמר ראשון). כלומר, הרוצה שהקב״ה ״ישגב״ אותו ויקיים בו את המשך הפסוק הנ״ל, ״יקראני ואענהו״, מן הראוי שילמד וידע את מהות שמותיו של הקב״ה. להלן, ננסה לפרט במקצת את מהות השמות, ברבדים היותר גלויים.

"חותמו של הקב״ה – אמת" (רבנו יעקב אביחצירא).

א. "אהי-ה אשר אהי-ה״ (שמות ג׳ ידי).

רבנו ״אור החיים״ הק׳ כותב על המפגש הראשון של הקב״ה עם משה רבנו, ובו מתגלה אליו במראה הסנה בשם הקי ״אהי-ה אשר אהי-ה״, וכך דברי קודשו: ״ושם זה יתייחד למידת הרחמים, אשר הוא בחינת המוציא מעבדות לחרות״. הוא מסתמך על המדרש: ״שם שכולו רחמים גמורים, ויכולים להינצל אפילו שלא על פי זכויותיהם״ (שמות רבה ג, ו).

רבנו יעקב אביחצירא בספרו ״פיתוחי חותם״ לפרשת שמות כותב על כך: ״וזהו המובן -אהי-ה אשר אהי-ה – דהיינו ״אהי-ה״ עם האדם ברעה, ואם חזר בתשובה – ״אשר אהיה״ – עמו בטובה, והוא הדין בהיפך … ולפיכך אמר לו ״אהי-ה אשר אהי-ה״ – לרמוז לו ש- אהי-ה * אהי-ה = אמת = 441״, וזה חותמו של הקב״ה אמת. משה הרי שאל את הקב״ה איך יתכן להיגאל עכשיו, הרי חלפו רק 210 שנות שיעבוד, ואמורים להשתעבד 400 שנה כפי שנגזר בברית בין הבתרים? הקב״ה ענה לו: ״בני ישראל עמדו באמונתם ושמרו ברית קודש, ולפיכך נהפך להם ה׳, מדין לרחמים״. ולא ח״ו שכאילו ה׳ חזר בדיבורו, אלא חותמו אמת.
 

השם אהי-ה מתייחס לעתיד כדברי רבי שמעון בר יוחאי ״בא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקב״ה , שבכל מקום שגלו, שכינה עמהם … ואף לעתיד כשעתידים להיגאל, שכינה עמהם״ (מגילה כט׳ ע״א). כלומר, השם הזה יצר עבורנו תקדים ותקווה שלא נתייאש בגלותנו הארוכה. בגאולת מצרים ה׳ הבטיח למשה במראה הסנה לגאול את בני ישראל. למרות זאת, הגאולה התעכבה במשך 6 חודשים בהם עם ישראל סבל קשות כאשר נדרשו לקושש תבן, ומשה נאלץ לחזור למדין עם אשתו ובניו למשך 6 חודשים. העיכוב בגאולה נבע מהשתמטות הזקנים מהמפגש עם פרעה מתוך חוסר אמונה ופחד, כך שהעיכוב בגאולה, נבע מהם חותמו של הקב״ה אמת. גם גאולתנו הקרובה, זה עדיין מתעכב, בגלל מיעוט אמונתנו בגאולה כפי שיצוין אבל הקב״ה ״אל רחום וחנון״.

ב. ״וידבר אלוקים אל משה , ויאמר אליו אני ה' ,

וארא אל אברהם… ג-אל שדי״ {שמות וי א-ג)

רבנו ״אור החיים״ הקדוש שואל, מדוע הקב״ה משתמש בשלשה שמות שונים בדברו עם משה? כדרכו בקודש, הוא מאיר את עינינו בדרכי הנהגתו של הקב״ה. הגאולה תלויה בנו, בבחינת הכתוב בתהילים: ״היום, אם בקולו תשמעו״, דבר הבא לידי ביטוי בסיפור המפורסם על רבי יהושע בן לוי שפגש את המשיח בשערי רומי. לשאלתו ״מתי אתי מר״, המשיח ענה לו: ״היום״. כאשר נשאל למחרת מדוע לא בא? הוא ענה שהוא מוכן ומזומן לבוא בכל יום, רק שישנה בעיה קטנה אותה עלינו לפתור והיא, לשוב אל צור מחצבתנו, ולהאמין בגאולה: ״היום- אם בקולו תשמעו״. רבנו ״אור החיים״״ הקדוש עונה מספר תשובות לשינויים בשמות ה׳.

.הקב״ה מדבר עם משה בשם ״אלוקים״ המסמל את מידת הדין לאחר שבפרשה הקודמת הוא טען ״למה הרעתה לעם הזה״. הקב״ה עונה לו: ״אני ה׳״ = ומידתי מידת החסד והרחמים, וטוב אני לכל״. הנביא ירמיה אומר: ״מפי עליון לא תצא הרעות והטוב״ (איכה ג, לח). וכן ״תייסרך רעתך״ (ירמיה ב, יט). כלומר, הרע הניתן לאדם, הוא פועל יוצא של מעשיו הרעים, לעומת זאת מעשי ה׳ – חסד ורחמים. לכן ה׳ הסביר למשה שהעיכוב בגאולה ממצרים, נבע מכך שהזקנים שבאו עם משה ואהרון לפרעה, נשמטו מפחד שנבע ממיעוט אמונה, ולכן הקפיד עליהם הקב״ה. הרד״ק אומר שהגאולה מתעכבת בגלל ההשלמה של עם ישראל עם הגלות. בשביל להיגאל, צריך לרצות להיגאל, והוא הבסיס לגאולה גם בימינו.

הגר״א אומר על הפסוק: ״אני בעתה אחישנה״, גם כשמגיע זמן הגאולה של ״בעתה״, יש להחיש אותה. בעצם, ה׳ התגלה למשה בפרשת שמות בשם אהי-ה המדבר על העתיד, לעומת זאת בפרשתנו, ה׳ מתגלה אליו בשם הוי-ה שהוא מידת חסד, בה פרץ ה׳ את כל מסגרות הטבע והיכה במצרים 10 מכות – ניסים מעל הטבע.

על הפסוק: ״אתה הוראת לדעת כי ה׳ הוא האלוקים – אין עוד״, אומרים חכמים: נסים מעל הטבע דוגמת הניסים במצרים, לא יחזרו שנית =״אין עוד״. אלא העולם יתנהל על פי נסים בתוך הטבע בבחינת השם ״אל ש-די״. לעתיד לבוא בימות המשיח, יחזרו שוב הנסים הגלויים ואת השם הוי- ה שמו של הקב״ה, יהיה מותר להשמיע ולא רק לכתוב כפי שקיים כיום כדברי הגמרא (פסחים נ ע״א): שואל רבינא: ״כתיב התם (שמות ג) ״זה שמי לעלם״, וכתיב, ״וזה זכרי לדר דר״?״ – זה שם שאומרים אותו בפה, או שרק זוכרים אותו במחשבה?

על שאלת רבינא עונה רב אבהו: ״אמר הקב״ה: לא כשאני נכתב אני נקרא, אני ביו״ד ה״א ונקרא אני באל״ף דל״ת. שם הוי-ה מותר בזכירה במחשבה בלבד. מותר לכתוב אותו, לראות אותו ולהרהר בו, אבל אסור להשמיע אותו בפה. את זאת לומדים מאופן כתיבת המלה ״לעלם״ בפסוק: ״זה שמי – לעלם״ בלי האות ו׳ דבר הרומז על העלם לעיתים. לעתיד לבוא בימות המשיח עליהם נאמר: ״ימלוך ה׳ לעולם אלוקיך ציון – לדור ודור הללויה (תהלים קמו י) , וכן על פי הנביא זכריה בפרק האחרון המתאר את מלחמת אחרית הימים וגאולת עם ישראל שבסיומה כל העולם יכיר במלכות שדי בעולם: ״והיה ה׳ למלך על כל הארץ – ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד״ (זכריה יד, ט). אז יכתב שם השם ביו״ד ה״א, ויקרא ביו״ד ה״א.

ג. ״וארא אל אברהם , אל יצחק, ואל יעקב –

בקל שדי״ (שמות ו, ג).

הקב״ה אומר למשה רבנו שהוא מתגעגע לאבות הקדושים שהבטיח להם הבטחות לעתיד כדברי הרמב״ן האומר: ״כי נראה ה׳ לאבות בשם ״שדי״ לעשות עמהם ניסים גדולים בהם לא נתבטל נוהג העולם, והם ניסים נסתרים״, ובכל זאת האמינו בו אמונה מוחלטת.

רננו ״אור החיים״ הק׳ אומר: ״טעם שם שדי – שאמר לעולם די… שהוא הדרגה למטה מדרגת הוי-ה״. לפי זה יוצא שהגילוי לאבות היה לעתיד, ובכל זאת האמינו בו והיוו מרכבה לשכינה, ואילו למשה מתגלה בשם ״הוי- ה״ = ״היה הווה ויהי-ה״. כלומר, הקב״ה מממש הבטחותיו ושולט בזמן. לפי רבנו ״אור החיים״ הק׳, הגילוי החדש למשה רבנו הוא ״איחוד ב׳ שמות יחד, והוא סוד אומרו: ״ה׳ הוא האלוקים… פירוש ב׳ שמות יחד: הוי-ה ואלוקים – שהדין יעשה רחמים, ורחמים יעשה משפט״. וכך יש לכוון במצוות קריאת שמע בוקר וערב.

סוד הגאולה ממצרים – והגאולה בימינו בקרוב.

הקב״ה מתגלה בעולמו בשלושה ממדים

  1. הממד הראשון האלוקי המתבטא ע״י התגלות ה׳ כבעל הכוחות שברא שמיים וארץ – ״בראשית ברא אלוקים״.
  2. הממד השני גנוז בשם ש-די המשקף התגלות ה׳ בעולם המזינה אותו כמו אימא המניקה את בנה, ולכן השם ש-די מלשון שד של אישה המניקה את תינוקה בטפטוף איטי אבל בטוח. כך הקב״ה מפרנס אותנו ודואג לנו. על

כך עלינו להודות לו מידי יום ביומו. ישתבח שמו לעד ולעולמי עולמים.

  1. הממד השלישי גנוז בשםהוי-ה כמנהיג השולט בממד הזמן -היה, הווה, ויהי-ה.

רננו ״אור החיים״ הק׳ קושר בין ארבע לשונות הגאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, לא רק לגאולת מצרים, אלא גם לגאולות העתידיות: ננל, יוון, פרס, אדום, וכל אחת מהן, כנגד אחת מ-4 אותיות שם הוי-ה. וכך הוא מתאר את שלבי הגאולה מן הקל אל הכבד: והוצאתי: הקלה בשעבוד לאחר מכת הדם. והצלתי: התנתקות לגמרי מהשעבוד. וגאלתי: יציאת מצרים וקריעת ים סוף והטבעת המצרים.

ולקחתי: קבלת התורה במעמד הר סיני. רבנו ״אוה״ח הק׳ שואל הרי הקב״ה הבטיח להביא את ב״י לארץ ככתוב: ״והנאתי אתכם אל הארץ״ (שמות ו, ח). תשובתו: ״והייתי לכם לאלוקים וידעתם כי אני ה׳ אלוקיכם״. רק אם ״תדעו״ ותאמינו נה׳, אז תיגאלו. בני ישראל חטאו במרגלים ומאסו בארץ חמדה, ולכן לא נגאלו. נאמין בה׳ – ניגאל.

תהליך הגאולה מכיל אורות וצללים – עיכונים ואחר כך גאולה.

״רבי חייא רנה ורני שמעון נן חלפתא שהיו מהלכים בתוך בקעת ארבל בהשכמת הבוקר קודם שהאיר היום, וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא הגדול לרבי שמעון בן חלפתא: אדם גדול! ״כך היא גאולתם של ישראל: תחילה קמעא קמעא. כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מה הטעם? ״כי אשב בחושך ה׳ אור לי״. (וכן אנו מוצאים

בנס פורים) תחילה ״ומרדכי יושב בשער המלך״, ואח״כ ״ויקח המן את הלבוש ואת הסוס״, ואח״כ: ״וישב מרדכי אל שער המלך״ ואח״כ: ״ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות״. ואח״כ ״ליהודים היתה אורה ושמחה״.(ירו׳ ברכות פ״א א)

רואים מפה שהגאולה תנוא נשלנים. רעיון דומה שהגאולה תתגלה בשלבים מופיע בזוהר פרשת וישלח: ״רבי יהודה פתח ואמר: ״מי זאת הנשקפה כמו שחר, יפה כלבנה, ברה כחמה, איומה כנגדלות…״. מי זו הנשקפה? אלו הם ישראל. בזמן שהקב״ה יעמידם ויוציאם מן הגלות, תחילה יפתח להם פתח של אור – דק מן הדק וקטן, ואח״כ יעמידם ויוציאם מן הגלות, וכך {בעתיד הקרוב} עד שהקנ״ה יפתח להם שערים עליונים, פתוחים לארנע רוחות העולם…״.

"אראנו נפלאות״ לרה״ג הפרש/ והמקובל, למשורר ולפילוסוף – רבי יהודה הלוי, סוד עלייתו של ריה״ל לארץ ישראל.

רני יהודה הלוי בסוף ספרו ״הכוזרי״, מחליט לעלות לארץ ישראל. מלך כוזר מתקשה להיפרד ממנו, ושואל אותו שאלות נוספות: הלא העלייה לארץ תטיל עליך עול נוסף של מצוות התלויות בארץ? כמו כן, האם לא מספיק בכך שאתה חושק בארץ ישראל? לשאלה הראשונה הוא השיב: האדם משתדל להשתחרר משעבוד לבני אדם, אנל השעבוד לקנ״ה מהווה את שיא החרות. {״אל תקרא חרוט על הלוחות אלא – חרות״, חז״ל}. לשאלה השנייה הוא השיב: לא מספיק לרצות את הארץ, אלא יש לבצע את הרצון ולעלות כדברי דוד המלך: ״כי רצו עבדיך את אבניה – ואת עפרה יחוננו״ (תהלים קב, טו). ישנם פה שני פעלים: ״רצו״, ״יחוננו״. וכדברי קודשו: ״כי ירושלים אמנם תננה – כשיכספו נני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אנניה ועפרה״. לא מספיק לרצות, אלא יש לחונן את עפרה כפי שעשה מו״ר אבי הצדיק רבי יוסף אסולין זצ״ל וב״ב, שכאשר הגיעו ארצה, השתטחו במלוא קומתם על הארץ כדי לחונן את עפרה, כפי שעשו העולים מדורי דורות. כמו כן, לקראת עלייתו ארצה, הוא עזב את רכושו בעיר תינגייר, ועבר לגור בעיר הגדולה מראקש שם פעלו נציגי הסוכנות. במשך קרוב לשנה, הוא ישב עם בני ביתו על מזוודות בדירה שכורה כשהמטען ארוז ומוכן לעת פקודה בבית אחר שאף הוא מושכר. אכן, בחול המועד פסח תשכ״ג, התקבל האישור המיוחל כמו ביציאת מצרים, ותוך ימים אחדים עשינו את דרכנו לעבר ״ארץ חפץ״ בה חפצנו, ואליה נישאו עינינו.

רבי יהודה הלוי נולד בטודלה שבספרד לפני שנת 1075, גם רבי אברהם אבן עזרא נולד שם, ויש אומרים שהיה חתנו. הוא נדד בספרד בגלל המלחמות בין הנוצרים למוסלמים. בראשית דרכו הוא פגש/למד את/עם הרי״ף ותלמידו רבי יוסף אבן מיגש רבו של רבי מימון הדיין אביו של הרמב״ם בעיר אליסנה שבדרום ספרד. הוא היה משורר פורה שכתב מעל 750 שירים, מהם כ- 300 שירי קודש, פרשנות שאבדה, ספר הכוזרי וכוי. התפרנס מן הרפואה בשירות המלך, עסק במסחר מול חברו במצרים חלפון הלוי. כך שמעמדו הכלכלי והחברתי היה גבוה מאוד, ובכל זאת החליט לעלות לארץ ישראל עם רבי יצחק בנו של רבי אברהם אבן עזרא בשנת 1140 כשהוא בן 65. ידוע לנו שהגיע לאלכסנדריה באלול תת״ק (8/9/1140) שם זכה לכבוד מלכים. רני גדליה בן יחיא נעל ״שלשלת הקבלה״ משנת 1587 מספר על אחריתו של רני יהודה הלוי: ״וקבלתי מזקן אחד שבהגיעו אל שערי ירושלים, קרע את נגדיו והלך בכרסוליו על הארץ לקיים מה שנאמר ״כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו״. והיה אומר הקינה שהוא חינר, האומרת: ״ציון הלא תשאל לשלום אסיריך״ {המתארת את סגולותיה של ציון ואת הכאב על חורבנה. את הגעגועים אליה ואת התקווה לגאולה קרובה, וחידוש חיי העם היהודי בארץ ישראל}, וישמעאל אחד לבש קנאה עליו מרוב דבקותו – והלך עליו בסוסו וירמסהו וימיתהו״. בנושא עלייתו לארץ, ישנן אגדות אחרות.

שבת שלום ומבורך – משה אסולין שמיר. לגאולה קרובה לעם ישראל מתוך חסד ורחמים – ומתוך "אראנו נ' – פלאות".

לע"נ הצדיקים רבי יוסף בר עליה ע"ה. הרב אברהם בר אסתר. המלוב"ן רבי מסעוד אסולין ע"ה. א"מ זוהרה בת חניני ע"ה. חניני בת מרים. עליה בת מרים. בתיה בת קנדוב. שרה קנדוב בת שושנה ע". לרפואת אליהו בר ימנה. משה בן זוהרה. אילנה בת בתיה. עינת בת חיה קלרט. פרלט בת שמחה.

"והריקותי לכם ברכה עד בלי די" – למשה בן זוהרה וב"ב.

 

אנטיפה ובזו-מקורות שונים

Bzou-familleדרומונד האי תומך בגרסתו של בן הנרצח ותובע להעניש את המושל.

הווזיר לענייני חוץ, קיבל את הגרסה שטענה שהיהודי לא נרצח, אבל דרומונוד האי האמין לעדותם של שמונה מיהודי אנתיפה ( 21 ביוני ) וזו של הבן, המפלילות את המושל. בו ביום – 2 בנובמבר – הריץ את השגריר מכתב לווזיר הנ"ל, בו הביע דעתו השלילית על העדות של שלושת יהודי אנתיפה שניסו לטהר את המושל. להערכתו, זו נסחטה מהם על ידי המושל לאחר איום, ואין זה אלא בזיון לממשלת מרוקו.

על רקע היחס הידידותי שלו לסולטאן וכמי שרוצה את טובתו בטיפוח היחסים עם מדינות אירופה, הוא מעיר את תשומת לבו לעובדה שמעשה אכזרי כזה שהתפרסם בכל אירופה, לא ניתן להשתיקו על ידי פיצוי כספי, אלא בענישתו של הרוצח האכזרי.

הוא טוען כי בנושאים דומים תמיד היה מוכן להיענות לבקשות הממשלה המאורית, אבל במקרה הזה, כאשר דם הקורבן צועק לעשיית צדק בין אם הוא מוסלם, יהודי או נוצרי, הוא יסייע רק למי שימצה את הדין לפי  מידת הצדק. הפיצוי המוצע אינו אלא שוחד למניעת התביעה לעשות צדק.

בסיום מבקש להעביר מכתב זה לסולטאן, והוא חש ש " רגש הצדק הפועם בו " יביא אותו בוודאי להסכים לעצתו.

תגובותיו של השגריר הבריטי להצעות ראש הווזירים.

דרומונד האי התייחס לכמה נושאים הקשורים בפרשה זו, במכתבו לראש הווזירים ב – 8 בנובמבר, ביניהם להבטחת הסולטאן לשלוח לאנתיפה פקיד מהימן שלו כדי לחקור את האירוע. הוא מציין שהשליח שנשלח למטרה זו הוא קרובו של הווזיר הראשי.

אם הוא מבטל את האמת בדבר אשמתו של המושל, יש חשש שגם הוא קיבל שוחד. דרומונד האי מוכן לקבל את הצעת הווזיר הנ"ל שישלח אדם מטעמו למטרה זו, מלווה על ידי פקיד החצר. אבל רק בתנאי שהמושל יוזמן לחצר ויידרש להישאר שם כל זמן שהחקירה נמשכת באנתיפה, וזאת כדי למנוע ממנו השפעה או לחץ על העדים.

לדעתו, אין סיכוי שתושבי אנתיפה המוסלמים או היהודים יעיזו להעיד עדות פומבית נגד המושל שיש לו כוח לייסר אדם עד מוות, והוא עצמו מחוסן מפני ענישה. אם ייוודע למושל שעומדת להיערך חקירה, הוא יהיה מסוגל להשיג הצהרות מכל התושבים בדומה לאלה שסחט משלושת היהודים.

תכנית למאסרו של המושל ותשלום פיצויים.

התרשמותו של דרומונד האי ממכתבי ראש הווזירים, כי הסולטאן החליט על מאסרו של המושל. להצעת הווזיר כי יש לאסור את המושל בין אם האשמות נגדו יוכחו כנכונות ובין אם לאו, טוען דרומונד האי, שחיוני כי תכנית זו תידחה כדי שיהיה רגוע ולא יחשוד שעודים לאוסרו.  

כי בעקבות הדיווחים שהגיעו אליו על האשמות נגדו, הוא מתכוון לברוח לאזור הררי בסביבות אנתיפה בה אין לסולטאן שליטה. הווזיר מציע תכנית הטעיה זו : על מנת שהמושל יחשוב שהנושא שלו ירד מהפרק, יישלח בנו של יעקב דהאן לביתו. וכן יש לכתוב למושל כי הבן לא דיבר נגדו. וכשירגיש שמאסרו אינו צפוי, אז אפשר להפתיע אותו ולאסור אותו.

דרומונד האי הגיב לתוכנית, כי לא ימליץ לבנו של הנרצח לחזור לביתו כי שם נשקפת לו סכנה שיירצח. בתור נציג בריטי רשמי אינו יכול לקחת חלק פעיל בתוכנית המוצעת על ידי הווזיר. הוא מציע שהמושל יידרש לשלם את 5000 הדולרים שהוצעו למשפחה בתור פיצוי לרכוש שהוחרם.

השגריר בדעה שכלא כל הפרטים על מעשיו של המושל הובאו לידיעת הסולטאן. הוא מסיים מכתבו בכך שאם תוך חודש לא ישמע ממנו על הצעדים שנקט להבטחת הצדק וביצועו, יהיה זה מתפקידו להעביר העתקי המכתבים וכל העדויות שברשותו בנושא זה, לממשלת בריטניה.

ולבסוף, על ראש הווזירים לדעת שאם לא ייעשה צדק, חלה אחריות כבדה עליו. את העתקי המכתבים לשר החוץ העביר יומיים לאחר מכן – 10 בנובמבר, כפי שנראה להלן.

Epreuves et liberation. Joseph Toledano

Non au congrès juif mondial

Dans cette atmosphère, il ne pouvait être question pour les autorités du Protectorat de permettre à la communauté juive marocaine – à laquelle elles refusaient tout organisme représentatif sur le plan national – de prendre part à l'essai de mobilisation globale du peuple juif, dans le cadre du Congrès Juif Mondial. Elles ordonnèrent à leur homme de confiance Yahya Zagury, l'Inspecteur des Institutions Israélites, de ne pas répondre à l'invitation qui lui avait été adressée de prendre part à la réunion fondatrice à Genève en 1933.

«Les résolutions prises visent à donner au Congrès le caractère d'une représentation légitime du peuple juif, au moyen d'élections organisées dans le monde entier. Il ne saurait être question pour les sujets marocains de religion israélite de répondre à des appels de cette nature et d'élire des représentants pour participer aux réunions de Genève… »

Le Maroc ne fut donc représenté pour la première fois aux assises du Congrès Juif Mondial qu'à titre individuel. Faute d'autorisation des autorités pour l'envoi d'une délégation nationale, plusieurs personnalités de Casablanca accréditèrent l'un des leurs, l'homme d'affaires internationales, originaire de Tanger, Jack Pinto, pour se rendre à la réunion suivante à Genève, en 1936.

Sans tenir compte de l'ambiguïté de son statut, il s'engagea au nom du judaïsme marocain :

«Le judaïsme marocain est disposé à donner son concours, en vue de la coordination des efforts des divers groupements juifs du monde, dans un esprit de loyauté envers nos patries respectives…

Nous continuerons à renforcer l'œuvre de compréhension mutuelle d'Israël et des nations, entreprise par ce Congrès. Aussi nos efforts tendront à maintenir et à développer les bonnes et sincères relations existant entre nous et les Musulmans du Maroc. Nous tenons à déclarer, en cette circonstance solennelle, notre profond attachement au gouvernement de Sa Majesté le sultan et à la France, nation protectrice. »

Le renouveau de l'agitation

Après une année d'accalmie en 1935, l'antisémitisme européen connut une nouvelle recrudescence, attisée par le débordement d'enthousiasme et les espoirs soulevés, dans la jeunesse juive marocaine, par l'arrivée au pouvoir du Front Populaire.

Grisée par l'événement, la jeunesse juive évoluée des grandes villes " osa " franchir le Rubicon et prendre position, pour la première fois, sur la vie politique française. Le professeur Dutheil du Centre des Hautes Études musulmanes de Rabat, l'école de formation des Contrôleurs Civils, rouage essentiel de l'administration coloniale, analysait ainsi le phénomène :

 « II est certain que du jour où ils ont vu pour la première fois un Israélite devenir Président du Conseil des ministres en France, les rêves les plus fous ont pu être échafaudés. On l'a nettement senti dans le comportement général des jeunes qui, manquant totalement de mesure, ont pris des allures affranchies, arrogantes, sachant au besoin rappeler leur communauté de race avec Rlum et ses nombreux satellites »

La judéité du chef du gouvernement Léon et ses idées libérales en matière de colonialisme exacerbaient la virulence des menées antisémites qui trouvèrent un nombre grandissant d'adeptes parmi les membres de la colonie française locale, indisposés par cette immixtion des nouvelles élites juives dans la vie publique " qui ne les regarde pas ". Quant aux Musulmans politiquement évolués, qui se plaignaient souvent du renversement de situation en faveur des Juifs depuis l'instauration du Protectorat, ils ne réagirent pas négativement à l'arrivée de Blum au pouvoir – bien au contraire. Peu importait pour eux que le chef du gouvernement français fût juif, pourvu qu'il fût ouvert à leurs revendications de liberté. A Fès, des intellectuels juifs et musulmans, plus ou moins proches des communistes, fondèrent en juillet 1936 une Union Marocaine des Musulmans et des Juifs, un groupement décidé à faire entendre sa voix sur les affaires publiques, notamment sur la liberté d'association. Quelques Juifs, proches du parti communiste, contresignèrent les télégrammes de protestation du Comité d'Action Marocaine contre l'arrestation de ses militants par les autorités du Protectorat :

\ Face aux provocateurs et aux manœuvres tendant à dissocier les Juifs marocains de leurs frères musulmans, nous intellectuels juifs marocains, affirmons une fois de plus, avec une énergie accrue, notre ferme volonté de rester indissolublement liés à eux pour le bien-être du peuple marocain, sans distinction de race ni de religion. Vive le prolétariat du mouvement marocain ! »

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 140 מנויים נוספים

ינואר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר