ארכיון יומי: 18 בדצמבר 2016


רבי שלמה אבודרהם – ארזי הלבנון, ממזרח וממערב המקובלים במרוקו.

רבי שלמה אבודרהם נר המערב – רכב – רפגמקובל

נר המערב – רבני תיטואן וחכמיה, רבי יעקב אבוהב, רבי יצחק ביבאס, ורבי יהודה אחיו, רבי חסדאי אלמו שנינו, רבי מנחם אנהורי, רבי משה בן זמרה, רבי אברהם אבודרהם, רבי יצחק נהון, רבי יצחק הלוי, רבי מנחם עטייא, רבי שלמה אבודרהם ורבי אברהם מונסון.

רבי שלמה אבודרהם – ארזי הלבנון, ממזרח וממערב המקובלים במרוקו.

חי במאה ה – 18. מחכמי תיטואן. בהקדמת " מעשה רק"ם ", מיום י"א בחשון תקס"ו, נזכר אברהם בן החכם השלם הדיין המצויין הרב הכולל המקובל האלוהי חזיד ועניו כבוד הרב שלמה אבודרהם זצ"ל.

ובהקדמת שאלות ותשובות " זכות אבות ", מחודש תמוז תקנ"א, נזכר " יצחק אבודרהם נר"ו בן לאותו צדיק החכם השלם הדיין המצויין הרב הכולל המקובל האלוהי עץ החיים כבוד הרב שלמה זצ"ל.

 

רבי שלמה אדהאן – ארזי הלבנון –  2068

מעט מחברים ממרוקו זכו שתורתם תתפרסם בכל רחבי העולם. ערי החוף כמו סאלי, עירו של אור החיים הקדוש או ערי המלכות כמו פאס, מכנאס ומראקש, היו בקשר עם העולם החיצוני ועם כל זה רבנים מעטים הגיעו לערי אשכנז המפותחות להדפיס את ספריהם.

רבנו שלמה אדהאן וצוק"ל יצא מאזור תאפילאלת, מאות קיולמטרים הרחק המיישוב הגדול הראשון מראשק בדרום מרוקו, הגיע לעיר ואם בישראל תיטואן, ומשם לאמסטרדם שבו הדפיס את ספרו " בנאות דשא "

אחרי גירוש ספרד בשנת רנ"ב – 1492, נתמלאה אמסטרדם, עיר נמל בהולנד, ביהודי ספרד והפכה לעיר ואם בישראל, שבה היו בתי דפוס חשובים שמספריהם אנו חיים עד היום.

כמה מחכמי מרוקו הגיעו אליה והתקבלו בתשואות חן ומתוכם נזכיר רק אחדים שהשאירו רושם עמוק בה והם רבי יעקב ששפורטש, שנלחם כנגד שבתאי צבי שר"י, רבי משה חאגיז בעל משנת חכמים ובנו של רבי יעק חגיז בעל ההלכות קטנות מפאס, רבי שלום בוזאגלו ממראקש בעל המקדש מלך ועוד.

אחרי גירוש ספרד קם בית דפוס בפאס שהדפיס רק שמונה ספרים בין השנים רנ"ב – רנ"ט, מחוסר אספקת נייר שהנוצרים ביטלו הספקתו נסגר בית דפוס זה ומרוקו לא זכתה להית דפוס עד המאה ה – 20. במשך ארע מאות שנה המחברים ממרוקו חיטטו את רגליהם לאמסטרדם, איזמיר, וליוורנו להדפיס את ספריהם.

הדרכים היו בחזקת סכנה, חודשים של נסיעות מנעו מרבים מלהדפיס את חיבוריהם ורק מעטים זכו לראות פרי עמלם מודפס. לדאבוננו אלפי כתבי יד הלכו לאיבוד בגלל מחסור בבתי דפוס במרוקו.

רבני שלמה אדהאן זצוק"ל הדפיס את ספרו " בנאות דשא " באמסטרדם בשנת תצ"ה – 1735. ספרו זה זכה למספר הדפסות נוספות בפורציק בשנת תקע"ט – 1819, בזיטומיר בשנת תרי"ז – 1857, בלמבר בשנת תרכ,ט – 1869 ובוורשא בשנת תרמ"ה – 1885.

בספרו המקורי הכניס המחבר קובץ מרבי אברהם אזולאי זצוק"ל אחד ממקובלי מרוקו ממראקש, רבו של רבי שלום בוזאגלו. בהדפסות החוזרות, אחרי הדפסת המחבר, כל המוציאים לאור השמיטו את הקובץ הזה ואחדים הדפיסו את הקובץ בנפרד עם תרגום אידיש שזכה לכמה פרסומים. זכב רבי שלמה אדהאן זצוק"ל ותורתו התפרסמה בכלן ערי אירופה.

רבי שלמה בן רבי יהודה הכהן – ארזי הלבנון – 2085

הרב החסיד המקובל קבי שלמה הכהן ז"ל, בן להגאון רבי יהודה הכהן ז"ל, מגדולי החסידים והמקובלים בדורו. ספריו הנוראים נתקבלו בתור ספרי יסוד בחוכמת הקבלה הנעלמה, אותה זכה להאיר בחוכמתו ובתבונתו.

חסיד גדול היה. בני דורו העידו עליו כי לא עבר עליו לילה ללא שיהא נעור ברינה של תורה, וזאת במשך חמישים שנה רצופות. דבר המעיד על חבידותו ופרישתו הרבה. על גודל שהירותו בפירוש דברי ה " עץ חיים " נווכח מדבריו בספרו " יפה שעה ,, שם כתב :

 " וקצר מצע דעתי להבין, והיינו טעמא שלא מלאני לבי להשים יד ולהעלות על ספר אלא משער אח"פ ואילך, כי בעוונותי ה"ן אני מכיר את מקומי שפלותי ודלותי בתורה ובמצוות. ומכאן נראה גם את ענוונותו המרובה.

במקום אחר כותב הוא בענווה מופלגת " אני ליה וליה עינינו צופיות, יראיני מתורתו נפלאות, ונפשי יודעת קושי השאלה שהתורה אמרה יהיב חכמתא לחכמין, ומילת מיני אזדא כלי ריקם לא סביר ולא גמיר אפרוח לא נתפתחו עיני.

מכל מקום שמתי פני כחלמיש, כבן שואל מנקרא זה נוקב ויורד, יהיב חוכמתא לחכמין, דאעיקרא מהיכן נתחכמו וכי מבטן והמריון הביאוה. אלא וודאי הי פירושו, אחר שטרח ויגע ןהמית עצמו עליה עד שנתחכם מעט, אזי קמי שמיא גליא להשיב עמלו בראשו לפתוח עיניים עוורים להוסיף לו חוכמתא לחכמן.

גם כי ידעתי ביני לידי מדה זו לא באתי, ואין כוחי אלא בפו פי, אתחנן, עשה יעשה צדקה ומתנת חינם, ויקוים בנו וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם כן יהי רצון עד כאן לשונו שם.

מלבד היותו חכם בתורת הקבלה, הצטיין ביותר אף בתורת הנגלה, וידיו רב לו בפלפולא דאורייתא ובהלכות החמורות כיאות לגדול שבגדולים, וספריו החשובים בכוללים חידושים על הרמב"ם, שאלות ותשובות, יוכיחו עליו.

בשנים תקע"ח – תק"פ סיבב רבי שלמה בשליחות ירושלים בערי תורקייא ויוון. בדרך שליחותו הדפיס חלק מספריו. בהגיעו לעיר לארסו שביוון, הקריבו לפניו ראשי הקהל שאלה בעניין מסים. את תשובתו הוא פותח " הלא זאת מן המודעית ולפנים היותי סובב גולל ודופק על ראשי עם קודש בשליחותייהו דרבנן עיר הקודש ירושלים ת"ו, וכי באתי את האץ הלזו עי"ת לארסו יע"א באו אלי טובי פרנסי ומנהיגי העיר ויריבו את משפטן.

בשנת התפק"ד אנו חוזרים ומוצאים את רבנו שירושלים, מסכים לספר " זכות הרבים " לרבי יצחק פרחי. רבי שלמה נפטר בירושלים, ביום ח' תמוז שנת התקפ"ז – 1827 ונטמן בהר הזיתים.

רוב ספרי המחבר, נדירים הם, ומהם שאף בספריות גדולות לא נמצא זכרם. וזו סיבה לריבוי הטעויות והחיסורים בתיאור ספריו בספרות הביביליוגרפיה, למן הספרים הראשונים כ " אוצר הספרים " לבן יעק, ועד אחרון " אוצר הספר העברי ".

במאמר זה ניתן סקירה מתמצתת מכל ספריו בהנדפסים, תוכנם ומהותם, שנת הדפסתם ומקום הדפוס. התיאור נעשה על פי הספרים עצמם כפי שהיו לנגד עיני הכותב בדקדוק, וכפי סדר שנות ההדפסה.

ואלה הם חיבוריו :

1 – ספר " מזל שעה ", אשר טיפחתי ורביתי אני עני..סובב והולך על מקצת חלק שלישי להרמב"ם ז"ל והלכות זכיית ומתנה, שקיל וטרי כאשר ירדוף הקורא, ובא עד קיצו מקצת דרושים…מאשר חנן אלוהים את עבדו…

הצעיר שמה בן כבוד הרב יאודה הכהן ס"ט. נדפה פה שאלוניקי…בשלהי לחודש רחמים דהאי שתא שנת התקע"ב לפ"ק.

2 – ספר " הוראות שעה ,…לאיש אשר כמוני צעיר וזעיר…שלמה בן כבוד הרב יאודה הכהן נר"ו. נדפס פה שאלוניקי…אתן שנת וה' חכמה לשמה לפ"ק – תקע"ח.

ספרו זה מכיל ביאור לענייני הכוונות, ובסופו פירוש לזוהר חדש שיר השירים עח דף. ספר זה הינו הראשון והיחיד שנדפסה בו הקדמה קצרה מאת המחבר, שאר ספריו נדפסו ללא שום הקדמה או הסכמה כלשהיא.

3 – ספר " שער הכושר " ..אמרה נעימה דרושים לכל חפציהם עולת שבת בשבתו…חידושי תורה וחידושי סופרים, על אלה פכולת צדיק אשר פעל ועשה איש ירושלים..המקובל האלוהים, אחד מן הרמתים מר ניהו רבה הרב המובהק מר שליחא דרחמנא כמהר"ר שלמה הכהן נר"ו יאיר כאור חוכמה שבעתיים.

אשר כבר יצאו מוניטין שלו בג' ספרים נפתחים, יפה שעה ומזל שעה והוראת שעה, ואת רב"ע שיורי ברכה לגומרא של תורה…אתיא סוף סוף שישה דרושים טבועים לארבע שבתות השנה הם קבועים. נדפה פה שאלוניקי יע"א…שנה זה השער לה' צדיקים יבואו בו לפ"ק – תקע"ט.

4 – ספר " שעת רצון " שחיבר רב תנא ירושלמאה אחד מן הרמתים לתורה אוזנים, ה"ה הרב המובהק מר שד"ר המקובל האלוהי כמהר"ר של מה הכהן נר"ו..סובב הולך על..ספר זוהר הקדוש וספר התיקונים…נדפה פה שאחוניקי..אתן שנת עת שערי רצון להפתח לפ"ק – תק"פ. ספר זה נדפס בהגהת רבי יאודה חיים אלקלעי ס"ט.

5 – ספר " שאלות ותשובות שעות דרבן "….ותשם בסוף דרושים נפלאים…מני"ר תנא ירושלמאה הרב המופלא וכבוד ה' מלא חסידא קדישא כמוהר"ר שלמה הכהן זצוק"ל ונבג"ם ( נשמתו בגנזי מרומים ). נדפס בקושטנדינה..בשנת והוא יחל להושיע את ישראל לפ"ק – תקפ"ט.

קב דף. ספר זה נדפס כשנתיים לאחר פטירת המחבר, וכולל, מלבד שאלות ותשובות ודרושים הנזכרים בשער, גם חקרי דין והלכה וחידושי רמב"ם. משום מה, נדפס ספרו זה ללא סימון נאות והיכר בין חידוש לחידוש, וללא מספור החידושים וחלוקה נאותה.

בנו רבי יהודה הכהן ז"ל, אף הוא הצטיין בחיבוריו כאביו הגדול. הוא היה מחכמי ורבני ירושלים ומחבורת המקובלים " בית אל " והרביץ תורת הרז לתלמידים רבים. 

רבי שמואל עמאר ארזי הלבנון – 2225 . נר המערב רצג

רבי שמואל עמאר ארזי הלבנון – 2225 . נר המערב רצגחכמי המערב 1

הגאון הגדול רבי שמואל עמאר זצ"ל, נולד י' תמוז התק"ץ – 1830 במרוקו, הוא יצק מים על אחיו הגדול רבי אברהם עמאר זלה"ה, הוא היה כאחיו פסקן בעל שיעור קומה. מחונן בין בקורת חדה ובלתי משוחדה, שקול דעת והכרעה בלתי שכיחה, כובד ראש וסברה בהירה, עמקנותוהקף הנדון לכל צדדיו, ולמעלה מכל – קנאות לאמת ללא שום פשרה.

ידעותיו לא הצטמצמו בד' אמות של הלכה בלבד, הם התרחבו בכל חלקי התורה, ובכשרונותיו האדירים ובשקידתו העצומה הקיף כל אחד מחלקי הפרד"ס לפרטיו, בקיאותו בש"ס ופוסקים הייתה מפליאה, ואכל מי שמציץ בספרו " דבר שמואל ", עומד נפעם מול היקף ידיעותיו, כל רז לא אניס ליה, החל מגדולי הראשונים ועד אחרוני הפוסקים שבימיו.

רבי שמואל זכה לשני שולחנות, כי האיש היה עשיר גדול ובעל נכסים. הוא עסק במסחר וה' הצליח בידו, ועסק מסחרו היה בתבואה ובסוכר ועוד, והיה מוסר סחורותיו לאנשים נאמנים למכרם עם קומיסיון, והוא ישב ולמד בהתמדה עצומה, והיה שקוע בלימוד התורה בחשק גדול להפליא, וכל ענייני העולם הזה ועסקיו לא הצליחו לנתק אותו משקידתו הגדולה רק באהבת התורה ישנה תמיד, והיא שעמדה ךו להיות כאחד הגדולים אנשי שם.

בשנת תרל"א אחר שנתבש"ם אחיו הגדול הרב הגאון אברהם עמאר זלה"ה " מרא דאתרא ", םנו חכמי העיר הגדולה אל הרב שמואל למלא מקום אחיו ולשבת על כס הרבנות. רבי שמואל סירב, ולשוא הפצירו בו, כנראה שחשש פן טרדות הרבנות והנהגת העיר יפריעו לשקידתו הגדולה בתורה, ולא יכול להגות בה עוד כאוות נפשו, וחוק לימודיו יתמעט.

אולם כעבור זמן מוסיים בנאות לקבל המשרה על שכמו. ואכן הוא היה האיש המתאים למשרה חשובה זו הן מצד גאוניותו בתורה ועוצם עיונו להפליא, וכוחו הגדול בפסק ובהוראה, והן מצד כושר מנהיגותו אשר חונן בה, ומעל ללכל בעד אישיותוהמקרינה הוד והדר, ומידותיו התורמיות.

ולבו החם והלהב לכל דבר הנוגע לבני עדתו ומסירותו הנפרזה לכל אחד מהם, ובכן אין פלא שהיה נערץ ואהוב על כל אנשי הקהל. וכמובן שהעובדה שלקח על עצמו משרת הרבנות שלא על מנת לקבל פרס הוסיפה לו תוקף וסמכות לכל פסקיו ועצותיו ותקנותיו בענייני העיר.

חברי בית דינו היו גדולים ואנשי שם. הלא הם ידידו הנאמן הרב הגאון רבי שלום משאש זלה|"ה בעל ספר " דברי שלום " והרב הגאון רבי יעקב בירדוגו בר כמוהר"ר מרדכי בן המלאך רפאל בירדוגו זלה\,ה סעל ספר " עדות ליעקב ", והר בהגאון רבי רפאל אבן צור זלה"ה.

בנוסף הוא זכה לעושר גדול, וביראתו הקודמת לחוכמתו השתמש בכלי חשוב זה לעבודתו יתברך. פזר נתן לאביונים, והשפיע מטובו לכל נמצרך ולכל דורש, תכלה היריעה מספר רוב חסדיו אשר גמל, הן לבני עדתו והן לאנשים הקבצנים שבאו מערים אחריות, ובמיוחד לעניי ארץ ישראל.

צדקותיו רבו למעלה, זיקתו לארץ ישראל ולהחזקת היישוב הייתה נלהבת מאוד, עשרות מכתבים נמצאים אצלנו שנשלחו לו מארבע ארצות המבקשים לעמוד לימין שדריהם, ולטפל בהם במשך זמן שהותם בעיר, ולייעצם בכל מייני עצות להועיל.

רבי שמואל היה משורר בחסד עליון ומליץ נזגבוהכביר תהלות לאלוהיו וריוהו בשיריו ותשבחותיו המשתפכים מעומק לבו. הרבה שירים חיבר וכמה מפיוטיו התפרסמו בעירנו והיו לשירי עם. ואכן מתוך חומר פיוטי זה מצטיירת לפנינו דמותו של משורר מחונן בעל רוח ומלא תוכן פנימי עשיר ומגוון, עם לב מלא רגש אדיר ונפש אצילית הנמצאת על נימי לבו הטהור, ומשמיעה את צליליו רווי זוך וטהר.

המרנינים לב כל שומעם, ומרגשים אותו עד מעמקי נפשו ופותחים לו אפיקים להתבונן בבוראו ובחסדיו הנפלאים וכסוף יכסוף ליוצרו על כלות הנפש.

רבי שמואל נתבקש בישיבה של מעלה י"ח אלול התרמ"ט – 1889, בן שישים היה במותו, השמועה היכתה בתדהמה כל רבני דורו אהוביו ומכריו, והרבה מכתבי תנחומין נשלחו כדי לנחם המשפחה האבלה, ולפיג גודל צערה על נזר תפארתה שהוסר מעליה.

על פאר החוכמה והמדה אשר נגדע, על רוב צדקותיו וגודל חסדיו אשר ספו תמו, על יופי הנהגתו האצילית מסירות לבו ודאגתו הנאמנה לכל כלל ישראל.

רבי שמואל השאיר אחריו חומר רוחני חשוב.

אלה הם חיבוריו.

1 – ספר " דבר שמואל " שאלות ותשובות בענייני אבן העזר וחושן משפט ומעט מזער בענייני יורה דעה, נדפס בקזבלנקב שנת ת"ש.

2 – ספר " שמע שמואל " דרושים לנפטרים ולמעת התורה ןהמידות. נדפס על ידי מכון אהבת שלום ישרושלים שנת תשנ"ז.

3 – ספר " יניקת הנביאים " כתב יד, תשובות מלוקטים מגדולי הדורות המערבים וחלק מתשובותיו שלא ראו אור.

4 – ספר " שירים ופיוטים ", לזמנים ומועדים, לדעות ומידות, מוסר והדרכה, הודאה ותפילה, וקינות כתב יד.

5 – ספר " המכתבים " כתב יד, מחברת מכתבי מליצה וחליפות מכתבים עם חכמי דורו.

רבי שמואל השאיר אחריו שני בנים ושתי בנות. מנישואיו הראשונים עם מרת אסתר בת אלעזר טובי ז"ל, לא נפקד בזרע של קיימא, ונפטרה אחרי זמן קצר לנישואיהם בשנת תרי"ג, אחר כן נשא את מרת רבקה בת רבי מרדכי טולידאנו ז"לף ונולדו לו בן ובת הרב שלום זצ"ל ומזל טוב.

וגם היא נפטרה בעודה באיבה בשנת תרל"א. רבי שמואל נשא את מרת לונה טולידאנו וילדה לו בת ושמה זוהרה. ותעמוד מלדת, ויקח עוד אישה מרת פריחה בת רבי לוי טולידאנו ז"ל מותלד לו את כבוד הרב רחמים שלמה ז"ל

מתוך שאלות ותשובות וחידושים " דברי שלום ואמת " בתולדות המחבר .

ר׳ שלום משתקע בלונדון – כתר קדושה שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו

ר׳ שלום משתקע בלונדוןהרב חיים פינטו

בני לונדון קבלוהו בכבוד גדול, ומינוהו כאב״ד בעירם. ר׳ שלום הקים בלונדון ישיבה לטובי הבחורים, ובסוף ספרו מקדש מלך, נדפסו חידושיו על מסכת בבא קמא ולשונות הרמב״ם, שחידש בעת לימודו עם בני הישיבה, ״דברים חריפים עתיקים ויפים, מכל סיג מנוקים, מדבש מתוקים, ומנופת צופים״.

ר׳ שלום מספר בספרו מקדש מלך (סוף פרשת בחוקתי), על ויכוח מענין שהיה לו בשנת תק״י, בעת שכבר שהה בעיר לונדון, עם חכם מחכמי הנוצרים. אותו ­חכם נוצרי, היה בקי מעט בכללי חכמת העיבור שכתב הרמב״ם, והתעמת עם ר' שלום בטענה, שחכמת העיבור המצויה בידי חכמי הנוצרים עדיפה על של היהודים.

לאחר ויכוח ארוך, הודה אותו חכם, שבעצם, כל חכמת התכונה הנוצרית, סובבת סביב קבלת היהודים, ומשם שואבת דבריה. אולם עדיין טען: הגם שאמת הדבר שחכמתנו ינקה מחמתכם, אך עדיין לא הוכחת לי בראיה מוצקה שחכמתכם אמיתית.

לשמע טענה זו, השיב ר׳ שלום בחשבון גאוני, המוכיח כיצד חכמת העיבור המצויה בידינו מוכרחת על חשבון של שברירי שניה, ואי אפשר לזוז הימנה אפילו קימעא. (החשבון בשלמותו מובא שם). לאחר שהתבונן אותו חכם בהוכחת ר׳ שלום, והבין את עומקה ונכונותה, נענה ואמר: ״אכן נוכחתי לראות, כי סוד העיבור הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, כי לא יתכן בשכל אנושי להשיג חשבון דק ומדוקדק כזה, ומוכרחים אנו להודות שסוד העיבור נמסר למשה בסיני, כדבריכם״.

אותו חכם איש כנה היה, לכן הוסיף, שברצונו לעלות ראיה זו על ספר בשם חכמי ישראל. ומסיים ר׳ שלום, שמכיון שחשש שמא אותו נכרי יכתוב ראיה זו בשם עצמו, לכן החליט להדפיסה בספרו.

בשנות מגוריו בלונדון הרבה ר׳ שלום לנדוד בקהילות ישראל במדינות אירופה. בכל מקום שהגיע התקבל בכבוד גדול, וגדולי ישראל שהעריכוהו והוקירוהו, השכימו לפתחו.

הקדמתו למקדש מלך, וכך עולה ממכתבו לד׳ דוד מילדולה הנדפס בספר גחלי אש.

[1] לשון ההקדמה הקצרה לחידושים הנ׳׳ל, החידושים הנ׳׳ל נדפסו רק בחלק מהדפוסים.

מתבקש להכריע ברדיפות נגד ר׳ יהונתן אייבשיץ

באחד ממסעותיו, בשנת תקי״ב, הגיע גם לעיר המבורג, בה כיהן ברבנות באותה תקופה הגאון המפורסם ר׳ יהונתן אייבשיץ זצ״ל, בעל יערות דבש.

בעת ההיא, התלקחה במלא עוזה, המחלוקת בינו לגאון ר׳ יעקב עמדין, הידוע בכינויו יעב״ץ, אודות הקמעות שר׳ יהונתן העניק לכל דורש. ר׳ יעקב עמדין חשד בר׳ יהונתן כי הינו נגוע בנגע השבתאות, שהיה נפוץ באותם ימים, וכי קמעותיו כתובים בשמות טומאה, לכן יצא נגדו במלחמת חורמה, ורדף אותו בכל כוחו.

בהגיע ר׳ שלום להמבורג, ביקש ממנו ר׳ יהונתן, שיבדוק את קמעותיו, ויראה שאין שום בסיס לעלילות שטופלים עליו. ר׳ שלום שחפץ בכל מאודו להשכין שלום בכרם ישראל, בדק אחד הקמעות, ולאחר שלא מצא בו שום דופי, שוכנע בצדקת דרכו של ר׳ יהונתן, ופרסם את דעתו ברבים.

אולם בשובו ללונדון עבר דרך אמשטרדם, ושם הראו לו קמעות אחרים מכתב ידו של ר׳ יהונתן, אשר הוכיחו לכאורה כי ר׳ יהונתן משתייך לכת הש״ץ. בשובו לביתו חזר בו, וכתב מכתב לר׳ יהונתן, בו ביקש, שיבהיר לו שנית, את פשר הקמעות המעוררות חשד. לאחר זמן מה, כאשר נוכח כי לא יצליח להשכין שלום בין הצדדים, משך ר׳ שלום את ידו מכל הענין, ולא התערב בו יותר.

בפי בני משפחת פינטו, קיימת מסורת מאב לבן, האומרת, שנדודיו הרבים של ר׳ שלום בערי אירופה, באו בעקבות הוראת רבו, ר׳ יעקב פינטו. והסיבה לכך: בעת שהחל לצוץ שמו המר כלענה של שבתאי צבי ימ״ש, נעשה נזק גדול מאד לתורת הקבלה, היות ועיקר דבריהם של ש״ץ ושליחיו התבססו על ידיעותיהם בחכמה זו, וש״ץ עצמו בנבלותו המרובה השתמש גם בקבלה מעשית. לפיכך מיום -שהתגלתה נבזותו, וכלל ישראל התפכחו ועמדו על טעותם, נאלץ כל מי שעסק בחכמה זו בגלוי, להתגונן ולהוכיח כי אין לו חלק ונחלה עם ש״ץ. שנים רבות נמשך מצב זה, כפי שכבר כתבנו לעיל (עמוד 71), ורבים מגדולי ישראל שהיו קדושי עליון וחסידי אמת, סבלו סבל רב בל יתואר. לפיכך הורה ר׳ יעקב פינטו לתלמידו ר׳ שלום, שעליו להשתדל ולעשות מאמצים לתקן קלקול זה, להוכיח אמיתות תורת הסוד, וקדושת עוסקיה, שלא רק שאין בה כל רע, אלא אדרבא היא סוד ויסוד האמונה היהודית. ר׳ שלום מילא שליחות זו בנאמנות, ובכל מקומות נדודיו הרבה להפיץ את שמה הטוב של תורת הקבלה, ויתכן מאד שמטרה זו הביאתו לתקוע את עצמו במחלוקת ר׳ יהונתן אייבשיץ ור׳ יעקב עמדין.

פיוטי רבי יעקב אבן-צור-בנימין בר תקוה

פיוטי רבי יעקב אבן צור

קבוצת המדורים החותמת את חלק החגים, עוסקת בימים שיש בהם חפץ, ומיועדת לימי השמחה שבחיי היחיד בישראל, כגון: פיוטים למילה, לפדיון הבן, לעטור תפילין, לבר־מצוה ואחרון חביב לברכת חתנים, לאמור לחתונה. בכל הטקסים הללו לא נפקד מקומו של הפיוט המלווה את החגיגה בקהילות מרוקו, ובין השאר קיימים פיוטים של יעב״ץ המושרים עד היום, כגון הפיוט ׳יגל ישמח קהלינו'. לפדיון הבן נועד פיוט אחד בתבנית וילאנציקו. המדור הנרחב ביותר מיועד לפיוטי חתונה, ובו עשרים וארבעה פיוטים. מבחינה ז׳אנרית מיועדים הפיוטים הללו לברכת המזון, לעלית־חתן, לספר תורה, לפסוקי ׳ואברהם זקן׳, וכן רשויות, פיוטים לישתבח, לקדיש ולהולכת כלה. גם מבחינה תבניתית מצטיין המדור בשכלול רב, כגון במערכת הפיוטים הנקראים ליד הקטע הנקרא בתורה ׳ואברהם זקן׳, שכל אחד מן הפיוטים חותם באחד משיבעת פסוקי הפרשה. אף מצאנו פיוטים בתשתית אזורית מגוונת, ותכלית כולם לשמח חתן וכלה.

מכאן עוברים אנו לחלקו האחרון של הספר שנועד ׳לימים שאין בהם חפץ׳, כלשון הכותרת למדורים אלו במפתח הנדפס בסוף ׳עת לכל חפץ׳. במדור הקינות לתשעה באב עשרים וארבעה פיוטים, ואילו במדור ההספדים נכללו שמונים ושלושה פיוטים, והוא המדור הגדול ביותר בספר. בדפוסים ובכתבי־יד, מופיעים קבצים אלו כ׳ספר נפרד׳ שהופץ בהעתקות מגוונות, ומכאן אתה למד על תפוצתם, ראה למשל כתב־יד בן־נאים 60, או כתב־יד אוסף יהודה שבספריה הלאומית בירושלים, 240 Heb. התשתית הסטרופית של הפיוטים עשירה, וחידושיה במדורנו נדונו בפרק על התבניות. לכל הקינות וההספדים דגמי לחן קודמים, דבר המביא עמו גם במדורים הנדונים ׳גרירת תבניות׳ מאוצר המשוררים הקודמים. סדור הקינות לתשעה באב מלמד על גיוון תבניתי ובו קינות סטרופיות לצד פיוטים מרובעים ופיוטים שווי חרוז. אף במדור ההספדים מצאנו גוון מרובה, למרות שלמראית עין הצורה המעין אזורית, המלווה במדריך, נראית שכיחה יותר. חשובה במיוחד העובדה שבראש הפיוטים מופיעות כתובות הכוללות אינפורמאציה חשובה על אודות חכמי מרוקו. כך ניתן לשחזר את תאריך כתיבת הפיוטים על־פי התאריכים המופיעים בכתובות. יוצא דופן בין ההספדים הוא הפיוט ׳ילבב איש נבוב׳ (דף עז עמי ב), שהינו דידקטי, ובא להזכירנו שאין האדם נוטל מעלמא הדין, אלא תורה ומעשים טובים, ואלו עומדים לו לעולם הבא, ואילו עושרו אינו עומד לו ביום פקודתו. המופלא בפיוטינו, הוא שימושו של הפייטן בנימה הומוריסטית סרקסטית, שאינה אופיינית לפייטן ומה גם בקרב הספדים. אין זאת אלא שהפייטן נסמך בעיקרו על המדרש, כנאמר בכתובת שעל גבי הפיוט. הנימה הסרקסטית באה לטלטל את מי שמתו מונח לפניו, שישוב בעת הזאת מתאוות הממון, ולא לחינם קרא הפייטן לפיוט ׳תוכחה׳.

בסוף הספר מופיעים ארבעה מדורים קטנים. ׳שערי תשובה׳ (למי שחטא ומבקש להתוודות ולשוב מחטאו), ׳לכיפור קטן׳, ׳לעת צרה׳ ו׳לשאילת גשמים׳. אף על פי שמדורים אלו קטנים, מעניין הגיוון הז׳אנרי שבהם. לעומת שאר מדורי הספר, בהם שלטו הפיוטים לנשמת, לקדיש ולברכו, הנה מוצאים אנו במדורים קטנים אלו פיוטים שצויינו כמוסתג׳אב או כקיקלר(הציון קיקלר בטעות יסודו), וכן ׳לרחמנא׳ (פיוטי רחמין) או פיוטים מסוג השתחוויה. הפיוטים ליום כיפור קטן הינם המשך למסורת ליטורגית שהופיעה אצל מקובלי צפת. הפיוטים לעצירת גשמים מובנים על רקע הבצרות הקשות שפקדו את מרוקו בימי יעב״ץ. ארבעת המדורים הללו מהווים חתימה לספר, וסוגרים את מעגל הזמנים שבו פתחנו החל מן הבקשות שבראשית הספר.

תאג'אר אל-סולטאן – עילית כלכלית יהודית במרוקו – מיכאל אביטבול

 

تاجر السلطان

نخبة الاقتصادية اليهودية في المغرب

אל טייב אבן אל-ימאני מוסר לאברהם ויעקב קורקוס שהעביר באמצעות שליח את התשלום האחרון בחוב שיש לו אצלם.

7.5.1861

الحمد للاه وحده

ولا حول ولا قوة الا بالله العلي العظيم

الطيب بن اليماني

השבח לאל לבדו

אין חיל ואין אלא באלוהים

אל טייב אבן אל-ימאני

صاحبينا التاجر ابراهم قرقوز اخه التاجر يعقوب اما بعد وصلنا كتابكم%d7%aa%d7%90%d7%92%d7%a8-%d7%90%d7%9c-%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%98%d7%90%d7%9f

( אל ) שני חברינו אברה קורקוס ואחיו, הסוחר יעקב, לעצם העניין ; הגיענו מכתבכם

تسالون عن حالنا بخير والحمد الله نساله سبحناه دوام العفو والعافية

בו הנכם שואליים על מצב בריאותינו. אנו בכי טוב, השבח לאל. נתפלל לאל ישתבח שייתן לנו תמיד מחילה ובריאות ( ויתן לנו )

الختم بخير وقد وصل الفران الذي وجهتموه على يد محبنا السيد الحاج العربي بنيس

סוף טוב, התנור – הכוונה לפי כל הסימנים לתנור בישול -, ששלחתם על ידי ידידינו אל-סייד אל-חאג' אל ערבי בניס שייתן לנו.

وعرفنا ما بينتموه في كيفية استعماله يحييكم ويجازيكم عن الاعتناه

הבנו מה שהסברתם בקשר לאופן הפעלתו.יאריך אלוהים את חייכם ויגמול לכם על הטיפול

وصل بالبال ما ذكرتموه في امر الكبريت التي كتب لنا في شانه المحب المذكور

לקחנו לתשומת הלב מה שציינתם בעניין הגופרית אשרה ידידנו הנזכר לעיל כתב אודותיה.

ولا تقطعوا عنا كتبكم واخباركم والتمام في 26 شوال 1277

אל תפסיקו לכתוב לנו ולספר לנו על עצמכם. סוף. 26 שואל שנת 1277

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

דצמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר