ארכיון יומי: 27 בדצמבר 2016


יהדות המגרב – רפאל בן שמחון-יום השמש

יום השמש

יום התשיעי שלאחר חנוכה, קראו לו ״יום השמש״ ונהגו לחגוג אותו באוירה משעשעת לילדים.

הנערים נהגו לעשות מדורות במרכז השכונה (ה־מללאח), הנשים הוציאו את הפתילות והשמנים שנשארו מחנוכה   ושרפו אותן באמצע השכונה, או בפתחי חצרות הבתים, והילדים עזרו והוסיפו למדורה ניירות, סמרטוטים וכל הבא ליד, אולם יום לפני כן, ביום השמיני, הילדים עברו גם הם מבית לבית ומחצר לחצר ואספו את שאריות הפתילות של כל ימי החג והוסיפו אותן למדורה ואשר סביבה רקדו, קפצו ודלגו כמשוורתא דפורייא (סנהדרין, סד, ע״ב)  כשהם שרים ומדקלמים בקול רם בשפת המקום את החרוזים הבאים:

האגדא עוואיידנא, נחרקו פ׳תאיילנא, ונטלבו מן מולאנא, לעאם למאזי יחיינא, ונרזעו לארדנא, וארד זדודנא, ירושלים לעזיזא עלינא, ולתורה ולמצוות יזכינא, וזכות אדאוו דלקנידלאת די סעלנא, ידווי עינינא, ועינין אולאדנא, בדאוו דתורה די הייא חייאתנא, וטולאן עמרנא, וביהא נפ׳ניוו עדייאנא. 

תרגום: ״כך מנהגנו, נשרוף פתילותינו, ונבקש מאלהינו, לשנה־הבאה יחיינו ונחזור לארצנו, וארץ אבותינו, ירושלים החביבה עלינו, ולתורה ולמצוות יזכנו, וזכות אור הנרות אשר הדלקנו, יאיר עינינו, ועיני בנינו, באור התורה שהיא חיינו ואורן ימינו, ובה נאבד שונאינו״.

הערות המחבר :   שבלי הלקט, קפ״ד: ״והנותר מהפתילות עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, כיוון שהוקצה למצוה, אסור להשתמש בו״; נוהג בחכמה, עמי סא.

[1]           בן אמוזג, פרשת שופטים כותב: בימי נעורי, היתה אימי הצדקת לוקחת הפתילות והשמנים שנשארו מנרות חנוכה, ושורפת עד שתהא שלהבת עולה והיתה מצוה עלי לקפוץ מצד לצד שכן היו נוהגים בארץ המערב וביחוד בתיטואן״.

סגולות

סגולות רבות ראו בהקפות והקפיצות סביב המדורה:

א) ההקפה סביב המדורה היא כעין שמירה מעין הרע וגם נגד המזיקין.

 ב) הילדים המרטיבים במיטה נגמלים כאשר מדלגים על המדורה.

 ג) הבחורות הבוגרות השתתפו אף הן, בתקרה לזכות בחתן המיוחל.

 הייתה גם אמונה שכל עקרה שתשתתף בקפיצה מעל המדורה, תזכה לחבוק בשנה הבאה את פרי בטנה. 

כאשר הבנות הבוגרות היו קופצות ומקיפות את המדורה, אימותיהן מילמלו כמה מילים בערבית יהודית " רבבי יטלקלק כבאליכ "  היינו: אלהים יתיר את כבליך!״  סגולה נוספת הייתה בפתילות. המיילדות הן הראשונות שעברו מבית לבית ״ביום השמש״ ואספו אף הן את שאריות הפתילות מכל חצר, שרפו אותן, ואת הפיח שלהן שמרו בתוך קופסא קטנה. מפיח זה יצרו " לכחול " אשר שימש להן לריפוי עיני התינוקות הנולדים ובעזרת " המרוויד "    מרחו את עיני הרך הנולד. ה״כחול״ הזה שמר על מאור עיני התינוק.

המתנה (למזיבא)

בראש חודש טבת שהוא יום ו׳ של חנוכה, נהגו הבחורים המאורסים להביא לבחירת ליבם " למזיבא " היינו: מתנה לארוסה, תכשיט זהב, צמיד, שרשרת או עגיל וכדומה. הורי הארוסה הזמינו לביתם את הארוס ובני משפחתו למסיבת חנוכה, שבה הוגשו לאורחים מנעמי חג החנוכה, לפעמים גם נערכה סעודת ערב לארוס ולמלווים אותו.

בתוניסיה ראש חודש טבת נקרא חג הבנות והוא כנראה קבלה שנשארה בידיהם מימי קדם, מזמנם של החשמונאים שאז אירע לדעת חז״ל, גם מעשה יהודית. (נ. סלושץ, העם היהודי היושב בתוניס. ״ידע עם״ חוברת ב׳).

הערות המחבר : נוהג בחכמה עמי סא ״אומרים שיש בזה סגולה לאשה שלא זכתה להריון שעל ידי זה תתעבר, גם סגולה אם איזה בת לא זכתה להיות לאיש, כשתדלג על אש זאת, יבוא לה בן זוגה״

             במערכה, גלי׳ 117 ; קהלת צפרו מציין כי מנהג זה בוטל בזמנו בקהילה ע״י תקנה של הרב י. ש. מ. ח. (ישמ״ח) עובדיה רבה של הקהילה בזמנו.

             ״מרוויד״-חוט מתכת, לרוב מכסף טהור או מפליז עם חור בראש, טבלו את ה״מרוויד״ בכל סוגי תרופות ומרחו בו את עיני הרך הנולד. (מלכה 22־3).

פרק שביעי – חיי הכלכלה.- נתן אנדריי שוראקי

אנדרי שוראקי 2

מאז ומתמיד מילאה צפון אפריקה תפקיד נכבד בכלכלתו של העולם העתיק. תמיד עמדה הארץ בקשרים הדוקים עם כלל העולם העתיק במישורי המדיניות, הכלכלה והתרבות, בפרט עם הפניקים, עם מצרים ההלניסטית, עם רומא וכלל הקיסרות הרומית, כמו גם עם אפריקה השחורה שמדרום לסאהארה בשני הכיוונים, מזרח – מערב וצפון – דרום, מילאה תפקיד יחיד במינו של גשר פתוח למעבר בני אדם, סחורות ורעיונות – ומכאן גם חשיבותה הגיאו-פוליטית.

חומדים היו אותה לא רק בעבור עשרה שלה, שגדול היה, אלא גם בעבור התפקיד שמילאה בכלכלה הבין לאומית והבין יבשתית. בתקופה הרומית נודעה צפון אפריקה " אסם הבר של הקיסרות ". המלחמות שנתלוו לכיבוש הערבי, מדינות " האדמה החרוכה " שנקטו הברברים נוכח הסתערותו של הכובש החדש, לא די היה בהן להשם את הארץ, שעד מהרה זכתה למעמד של עדיפות בעולם המוסלמי כולו.

עוד במאה התשיעית ידע המגרב שוב, בזכות מידה ידועה של יציבות מדינית, אותה פריחה שהוציאה לו מוניטין בימי הרומאים. הכול צמח כאן, לא רק התבואה אלא גם כל הפירות למיניהם, ומלבד זאת השתבחה הארץ באוצרות מחצבים כמו בחרושת המעשה ובאומנויות שפרסמו את שמה למרחקים.

הנמלים, מרכזי המסחר הגדולים, כגון קירואן, טלמסן, מכנאס ופאס ; נאות המדבר כמו גאדמאס, גפסה, ג'ריד, אוארלגה, ביקרה וסג'למאסה, היו מקומות שבהם הגיעה שפעה זו של חיים לשיאה, שבהם היו מחליפים את תנובת האדמה, דגנים, פירות ותבלינים, כמו גם את מוצרי התעשייה : חפצי ברזל, שנהב, כסף, זהב, עופרת, כספית, אבני יקר, אריגים ובדי משי.

הפלישות של הנוודים בני הלאל באמצע המאה האחת עשרה עשו שמות בטריפוליטניה, בתוניסיה ובחלק מאלג'יריה, ושׂמו קץ לפריחה הגדולה של המאות האחרונות. כל העדויות שבידינו מתארות כאחת את היקף הפורענות שהביאו פלישות אלו על המגרב.

ערים וכפרים נעשו שממה, האוכלוסיה הייתה לטבח והשדות היו למאכלות אש. החל מן המאה השש עשרה שילבו התורכים את הגלילות האלו בקיסרות העות'מנית. או אז באה על המגרב כולו התנוונות אשר ברוב שטחי החקלאות והתעשייה דילדלה את שרשי כוחותיו היוצרים.

סיבת תופעה זו, שהקיפה את כל חופי הים התיכון ואת ארצות המזרח הקרוב לאחר גילוי אמריקה, נעוצה במהפכה שהתחוללה במשק העולמי עקב פריחת התעשייה והטכניקה האירופית, ניצול נתיבי השיט הגדולים שדילדל את מסחרו של המערב עם אסיה, ולבסוף נחשול של תנובותיה של אמריקה שאיפשר לאירופה יותר ויותר לוַתר על מוצרים שנהגה לקנות באפריקה ובאסיה. אין צריך לומר שיהודי המגרב שותפים היו גם הם בפריחת המשק ובחורבנו בגלילות המגרב כולו.

פיוט על ר׳ יחייא לחלו – הערצת הקדושים – יששכר בן-עמי

  1.  פיוט על ר׳ יחייא לחלוtagra

 

[1]          פיוט זה הוקלט מפי ר׳ אברהם לעסרי ב־28.11.76. לפי דברי האינפורמנט המחבר הוא ר׳ יצחק אביטאן מאיזור דרע, ואכן לפי טורי השיר יוצא ״אני יצחק״.

 

אספר בקדוש ונורא

אספר בקדוש ונורא

 ייקרא בשם רבי יחייא לחלו

הקבור בחיק עיר מתאגרא (פעמיים)

נעים ודורש בחדרי  תורה (פעמיים)

דברו וחן שפתיו ברור למולו

בקיא בעיון וסברה (פעמיים)

 יוב ביאו לתוך ארץ מתאגרא (פעמיים)

 שני אנשים עוברים באים למולו

למשפט ודיני התורה (פעמיים)

יצא האחד חייב כשורה

קם מחרף ומגדף ויאמר לו(פעמיים)

צדיק ענהו ביני בגמרא (פעמיים)

 בעת מחר ימות

אורתא למעבד עיקורה (פעמיים)

חסיד בראותו המשפט הנוראי

 קם ולבש בגדיו

אשר היו לו

יצאה נשמתו בטהרה (פעמיים)

קדוש נתעלה בתוך אוירה

ועיני כולם רואים

שבים שבים לו

עין ונקי כנורא (פעמיים)

 באו הזרים לחפור קבורה (פעמיים)

ומצאו דמות גמל סביב סביב לו

ברחו ונסו במורא (פעמיים)

 טמונים בבור והם בצרה (פעמיים)

כולם נודרים תשורה לו

אחרי למעבד עקירה (פעמיים)

אני אשיר בשיר ואוסיף

נבחר מזהב וכסף

לכבוד בן מכלוף בן־יוסף

משפחת אביחצירא

טללי אורות – פרשת מקץ – הרב משה אסולין-שמיר

ספר בראשית – פרשת "מקץ" וחנוכה.Asilah

 

"ויהי מקץ שנתיים ימים"

           קץ שם לחושך" (הזוהר ע"פ איוב כח, ג).

 יוסף הצדיק יוצא מבית הסוהר – ומתמנה למשנה למלך מצרים.

החשמונאים המעטים – מנצחים את המעצמה היוונית.

היציאה מחושך לאור – בזכות האמונה בקב"ה – אורו של עולם.

 

פרשת "מקץ" מהווה קץ וסוף להרחקתו והגלייתו רבת השנים של יוסף הצדיק מבית אביו, גלות שנמשכה 22 שנים המורכבות מ- 12  שנות עבדות בבית פוטיפר שר הטבחים ובבית הסוהר, ו- 10 שנים כמשנה לפרעה מלך מצרים אותה ניהל ביד רמה כדברי פרעה בכתב המינוי ליוסף: "אתה תהיה על ביתי – ועל פיך ישק כל עמי... ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל  ארץ מצרים" (מא, לח–מו). פרעה גם משדך ליוסף את "אסנת בת פוטי פרע כהן און לאשה" שהייתה ביתה של דינה אחותו כדברי המדרש (פרקי דרבי אליעזר פרק לה).

הוא גם משנה את שמו של יוסף לשם מכובד ההולם את חכמתו הגאונית: "צפנת פענח" = מפענח ומפרש צפונות (רש"י). העם מכנה אותו בתואר כבוד ההולם את גדלותו למרות גילו הצעיר כדברי רבי יהודה, ואף מקבל

 

בהכנעה את מנהיגותו כדעת רבי יוסי: אברך = "אב- רך" = אב בחוכמה ורך בשנים כדברי רבי יהודה. רבי יוסי:


"אין אברך אלא לשון ברכיים שהיו נכנסים ויוצאים תחת ידו". כלומר, כפופים לו. (ילקוט שמעוני דברים תשצב).

השאלה המרכזית העולה מסיפור יוסף היא. במה זכה יוסף הצדיק לטפס מבירא עמיקתא כפשוטו, למשביר של האימפריה המצרית דאז, ואף הצליח לשלוט במצרם במשך 80 שנה?

יוסף הצדיק שהוא בבחינת נשמת כלל ישראל, קידש את ה' בכל מקום: הן מול אשת פוטיפר שר הטבחים כאשר אמר לה: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים" (בר' לט, ט), דרך דבריו המדהימים מול פרעה האלילי: "בלעדי – אלוקים יענה את שלום פרעה" (בר' מא, טז), וכלה במפגש עם  אחיו במצרים בו אומר להם: "את האלוקים אני ירא" (בר' מב, יח).

יוסף עוטף את חיי המעשה במעטפה רוחנית אמונית, ולכן בכל אשר פונה, הקב"ה מצליח את דרכו,

"וכל אשר הוא עושה – ה' מצליח בידו" (בר' לט, ג).

רבנו "אור החיים" הק' מסביר מדוע התורה פותחת את פרשתנו "מקץ" בביטוי "ויהי", דבר המסמל צער בהקשר לחלום פרעה, כאשר בעצם, החלום הוביל לשבע שנות שובע, והכנת תכניות הצלה לשבע שנות הרעב הבאות ע"י יוסף. כמבוא לדברי קודשו, הוא מציין את דברי רבי חייא בזוהר הק' בתחילת הפרשה: "רבי חייא פתח ואמר: "קץ שם לחושך – דא איהו קץ דשמאלא". כלומר, המלה "מקץ" רומזת לקץ השמאל שבקץ הימין {הימים}. כלומר, מתוך החושך תצמח הישועה כפי שקרה ליוסף, ששוחרר מחושך כלאו, והפך להיות השליט על כל ארץ מצרים.

הפסוק עליו מתבסס רבי חייא הוא: "קץ שם לחושך – ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמוות" (איוב כח ג).

הקב"ה יודע את קץ הזמן המוקצב לאדם לסבול , כמו יוסף בבית האסורים, וכן את תכליתו.

פועל יוצא מהמור לעיל: המילה "קץ", משקפת את הקשר בין תחילת הזמן שהיה בכלא, לאחריתו כאשר שוחרר. 

על הפסוק הנ"ל, המדרש מביא את הפסוק מספר משלי: "בכל עצב – יהיה מותר…" (משלי יד, כג). כלומר, מתוך כל עצבות – תצמח לבסוף ישועה ויתרון. בעצם, כך צמחה ישועת יוסף מתוך העבדות, אל הנהגת מצרים והעולם הקדום למשך 80 שנה, מגיל 30 ועד לגיל 110.

היות ופרשת "מקץ" חלה בחנוכה, ניתן לומר דבר דומה גם לגבי החשמונאים שצמחו מתוך גזירות השמד של היוונים, דרך המלחמות ביוונים בהן נהרגו חמשת בניו של מתתיהו – לטיהור בית המקדש ולשלטון עצמאי בירושלים.

על כך יאמר: "ועת צרה היא ליעקב – וממנה יושע" (ירמיה ל, ז).

רבנו "אור החיים" הק' מסביר שלושה סוגי חושך הרמוזים במלים: "מקץ שנתיים ימים", ולכן השימוש בביטוי "ויהי" הרומז לצער.

  • "קץ הגלות" של עם ישראל במצרים, החל מאז חלום פרעה דבר שהביא לשחרור יוסף מבית הסוהר והעלאתו לגדולה, וכן ירידת אחי יוסף לשבור שבר במצרים, ואחר כך לשעבוד.  "קץ" = 190 שנות הצלה מתוך 400 שנות שעבוד שנגזרו בברית בין הבתרים. יוצא שבני ישראל שועבדו במשך 210 = שנים כמנין "רדו" במצרים. רואים מפה שהמלה "קץ" קושרת בין התחלה לסוף.

את פרשת "מקץ" אנו קוראים בשבת חנוכה, בה קיים דמיון עשיר בין יוסף הצדיק לחשמונאים שהם משופעים ומבורכים בברכת ה' בתוך לבושי הטבע {התלבשות שפע הדכורא בתוך הנוקבא}. האבות ומשה רבנו היו רועי צאן היות וזה מקצוע בו יכלו לשלב עבודת ה' ע"י התבודדות בשדה המרעה, דוגמת יצחק אבינו עליו נאמר: "ויצא יצחק לשח בשדה". יוסף לעומת זאת יכל לשלב במסגרת תפקידיו השלטוניים גם את עבודת ה', ואף להצליח בהם, כפי שנאמר ע"י ראשי השלטון סביבו, המייחסים את הצלחתו לקב"ה: "וירא אדוניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה, ה' מצליח בידו" (בר' לט, ג) כדברי שר הטבחים פוטיפר. וכן, "ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד – ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר … ואשר הוא עושה ה' מצליח" (בר' מ, כא- כג). גם פרעה גדול הכופרים מעיד: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו" (מא, לח).

  • רומז לבשורת הרעב למשך 7 שנים דבר שמצער את הקב"ה ככתוב "בכל צרתם לו צר" (ישעיה סג ט).
  • "ויהי מקץ – ויהי מסיבת הקץ שהוא יצר הרע" כדברי רבנו אוה"ח הק'. יוסף נשאר עוד שנתיים בכלא, בגלל שהיצר הרע הנקרא "קץ" התגבר עליו, והוא שם מבטחו בשר המשקים לו פתר את חלומו, שיזכירו בפני פרעה כדי לשחררו מהכלא: "כי אם זכרתני והזכרתני" (בר' מ, יד), על כל זכירה, שנה בכלא, שבסופן עלה לגדולה. (ב"ר פט, ג).

החשמונאים כמו יוסף, הם יצאו לקרב נגד היוונים בניגוד לכל הסיכויים, אבל נר קטן של תקווה ואמונה בקב"ה, דלק בליבם פנימה שאכן ינצחו, והיות וכל רצונם היה, לטהר את המקדש מהאמונה ההלניסטית אלילית שפשטה בו. 

התרבות החילונית העכשווית, מהווה בבואתה, המשכה, ואף התגלמותה של התרבות היוונית כדברי הרמב"ן:

 "היווני הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו" (ויקרא טז, ח). כפי שנהוגים לטעון: "תוכיח לי שיש אלוקים".

"ומנותר קנ-קנ-ים – נעשה נס לשושנים" (הפיוט "מעוז צור").

 

 הקב"ה עשה נס לעם ישראל המכונים שושנים: "כשושנה בין החוחים" מהשמן הנותר בקנקנים.

רבנו האר"י הקדוש אומר: "אל תסתכל ב-קנ-קן, אלא במה שיש בו". כלומר, באותיות המסתתרות

במלה קנקן בי"ג מידות, תגלה שם הוי-ה:

נקה לא ינקה"  = ו-ה-י-ה = הוי"ה + קנקן. ה' עשה את הנס במידת הוי-ה שזה רחמים.

לכן, גם ברגעים הקשים, נזכור שהקב"ה אתנו ומחכה שנפנה אליו כדברי המדרש:

"אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו – זה יוסף". וכן החשמונאים.

 בכל צרה –  טמונה הישועה: "…ועת צרה היא ליעקב – וממנה יושע" (ירמיה ל, ז).                                                                   

         "ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם" (בר' מב, ח)

יוסף "בעל החלומות" – סוד החלומות.

"בעל החלומות": כך מכונה יוסף בפי אחיו לפני מכירתו (בר' לז, יט).  כנראה שהם כיוונו לדברי הגמרא במסכת (ברכות י, ע"ב) האומרת שישנו מלאך הממונה על החלומות המכונה: "בעל החלומות". אמר רב חנן: אפילו "בעל החלומות" אומר לו לאדם: למחר אתה מת – אל ימנע עצמו מן הרחמים".

הפרשיות האחרונות מאופיינות בחלומות רבי עוצמה עם השלכות הרות גורל כמו חלום פרעה ופתרונו על ידי אסיר אלמוני בשם יוסף, דבר שקבע למעשה את התכנית הכלכלית של המעצמה דאז מצרים, למשך 14 שנה.

נתאר לעצמנו כיום שמדינת ישראל תגבש תכנית כלכלית או צבאית לאור חזון חלומי…

חלומות יוסף אודות אלומות האחים בשדה, השמש, הירח ואחד עשר כוכבים המשתחווים לו, כמעט והובילו אותו ל"גיא ההריגה" ע"י אחיו ששנאו אותו בגלל חלומותיו, לולא ה' מושיעו ש"שלח" אותו למצרים ל- 22 שנה. חכמים אומרים שבגין המעשה הזה נהרגו באכזריות נוראה עשרה חכמים מובחרים ובראשם רבי עקיבא המכונים "עשרת הרוגי מלכות". כמו כן, בכל דור אנחנו משלמים על המעשה הנורא, היות ותופעת "מכירת אחים" חוזרת ומתקיימת בווריאציות שונות בקרב עם ישראל, גם בימינו.

"ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם" (מב, ח –ט). כאשר יוסף רואה לראשונה את אחיו במצרים, הזיכרון הראשון שמתנוצץ לו בראש – החלומות…

 רבנו "אור החיים" הק' מתאר את גדולת יוסף הצדיק שלא רק שאינו נוקם באחיו, אלא בונה לו תכנית פעולה דרכה יוכל להחזירם בתשובה, בכך שיאלץ אותם להביא את בנימין למצרים, ואז לברר האם יפקירו אותו, או ילחמו למענו כפי שאכן עשו. ובלשון קודשו של אוה"ח הק': "ראה אותם בראיית אחים והכיר אחווה להם, אלא שאליהם התנכר… ועשה כן להביא את בנימין כמו שגילה לבסוף. גם לבחון בהם באמצעות המתגלגל לידע מחשבתם אליו באותו מצב, ונתגלה לו כי מתחרטים". בעצם, הוא רצה להוביל אותם לתשובת המשקל כשיטת הרמב"ם.

הזוהר הקדוש (א, קצט ב) שואל מדוע יוסף זוכר את החלומות, הרי הוא אב – רך = אב בחכמה…

על כך הוא עונה. ברגע שראה שאחיו משתחווים לו בבואם לשבור שבר במצרים, הוא מיד הבין שאכן חלומותיו מלפני 22 שנה מתחילים להתבצע, לכן "ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם". הזוהר אומר שיש לזכור חלומות טובים כדי שיתגשמו. החלום מאפשר לרעיונות חבויים לצאת לאור.

הרמח"ל – רבנו משה חיים לוצאטו אומר שיש לאדם נשמה פנימית הקשורה לעולמות רוחניים עליונים, אבל סגורה בתוך גופנו, ורק לעיתים רחוקות זוכים אנו ל"קצת התעוררות ולא יותר" (דרך ה', חלק ג, פ"א).

הרמח"ל ממשיך להסביר שרק כאשר האדם ישן מסוגל יותר לתקשר עם נשמתו. גם המהר"ל מדבר על כך שכדי שהאדם יוכל להקשיב לנשמתו, עליו ללמוד את "קדושת הדומייה" שהיא קדושה עליונה.

 "כל החלומות הולכים אחר הפה" (ברכות נה ע"ב) כפי שאמר שר המשקים לפרעה כאשר המליץ על יוסף:

 "ויהי כאשר פתר לנו – כן היה" (בר' מא, יג). חכמים אומרים שחלום שלא נפתר, דומה לאיגרת שלא נפתחה. לכן חשוב מאוד לפתור את החלום לטובה. מסופר בגמרא על אישה אחת שחלמה שמשקוף ביתה נשבר. היא באה לרבי אלעזר שפתר לה שהיא תלד בן זכר, דבר שאכן התקיים. שנה לאחר מכם, שוב חלמה את אותו חלום, ושוב שבה  לבית המדרש, אבל רבי אלעזר לא נכח. התלמידים פתרו לה שתלד בן, ובעלה ימות. כאשר חזר רבי אלעזר לבית המדרש, ספרו התלמידים על החלום ופשרו. כעס עליהם ואמר: הרגתם את האיש… ויהי כאשר פתר כן היה". מסופר על רבי בנאה שחלם חלום אחד והלך אצל 24 פותרי חלומות בירושלים. כל אחד פתר לו בדרך שונה, וכל הפתרונות התקיימו בו.  חלומות פז…

התעוררת מחלום רע: תאמר: "וחלומות השווא – ידברו הבל" (זכריה י, ב).

הקיצות מחלום טוב: תאמר "אם יהיה נביאכם… בחלום אדבר בו" (במדבר יב, ו).

פתרון החלום: יש לפתור את החלום בכיוון חיובי. "ויהי כאשר פתר לנו – כן היה" (בראשית מא, יג).

מנורת הנביא זכריה וסמליה – אז והיום.

מתוך ההפטרה לשבת חנוכה (זכריה ב – ד).

 

"ראיתי והנה מנורת זהב… ושבעה נרותיה עליה…" כך עונה זכריה הנביא לשאלת המלאך "מה אתה רואה?". לשאלת הנביא "מה אלה אדוני? עונה המלאך "הלא ידעת מה המה אלה". תשובת הנביא: "ואמר, לא ידעתי". נשאלת השאלה מדוע שוב שואל הנביא את המלאך, הרי הוא ענה לפני כן שהוא רואה מנורה וכו'. התשובה לכך היא: הנביא ביקש לדעת מה מסמל מחזה המנורה? תשובת המלאך: "זה דבר ה' אל זרובבל לאמור: לא בחיל ולא בכוח – כי אם ברוחי אמר ה' צבאות…".

 

 פשר החלום: כמו שהשמן מגיע לנרות ללא טורח והפעלת כח (מצודת דוד), כך ניצחונות עם ישראל בכל התחומים כולל מלחמה, יתנהלו על פי ה' בלבד, ועם ישראל רק עושה השתדלות. אכן, רואים אנו את הניצחונות הכבירים והנסיים של עם קטן מול מיליוני הזאבים הטורפים מסביב. 

"שני היצהר העומדים על אדון כל הארץ" – שיתוף פעולה בין המנהיג המדיני זרובבל,

למנהיג הרוחני הכהן הגדול = בין הרבנות לממשלה (מלבי"ם).

"אראנו נפלאות"

לרה"צ  המקובל רבי משה אסולין שליט"א.

מקדושת "מקדש מעט" – לחנוכת בית המקדש.

"יפקוד ה' אלוקי הרוחות איש על העדה" –

"איש על העדה" – מנהיג ממעל לעדתיות.

עם עלייתם של יהודי צפון אפריקה, עלתה גם קהילת בוגמז מהרי האטלס שבמרוקו. בראש עליית הקהילה עמד הרה"צ רבי משה אסולין ששימש רב הכפר. עם בואם ארצה, הם הופנו על ידי הסוכנות למחנה עליה הנקרא "הרטוב" הסמוך לבית שמש, ומשם הצפין הרב למושב "כרם בן זמרא" בו כיהן כרב, שוחט ומו"צ. רובם של חברי הקהילה, נהרו אחרי הרב באשר הלך.

הרב שימש כחברותא בלימוד קבלה עם המקובל הרה"צ מאיר גז ע"ה ששימש כרב המושב, ואח"כ כרב הכותל.

לאחר מספר שנים, הרב עבר לגור בקרית גת, בה שימש כרב קהילה. הרב שהוא גם סופר סת"ם מומחה, הספיק לכתוב עשרות ספרי תורה מהודרים.

באחד הימים, יזם רב העיר האשכנזי כנס גדול לקראת הימים הנוראים, שאליו הוזמן הרב משה אסולין שליט"א.

בדברי הפתיחה לכנס, דיבר המרא דאתרא בשבחו של הרב משה אסולין שליט"א. בין יתר דבריו הוא אמר: "הרב משה אסולין – הרב החרדי הראשון שאני מכיר מיהודי צפון אפריקה…".

כאשר הרב אסולין שליט"א עלה לשאת את דברו, הוא הצביע על יהודי אירופה המבדילים בין חרדי לחילוני המתחילים באות ח'. זהו שרש החטא הקדמון, בו מקטלגים יהודים, לזרמים וקבוצות.

הרב סיפר עוד: במרוקו, הרבנים לא הבדילו בין יהודי ליהודי. ההבדל היחידי שהיה אצלנו, מתבטא בהבדל בין גוי ליהודי. בערי ובכפרי מרוקו, היהודים התבדלו מהגויים, וכולם הרגישו כאיש אחד. בתי כנסת היוו את הבסיס להמשך האחיזה בדרך התורה והמצוות, היות ושם הם זכו לשמוע דברי תורה מפי הרבנים שעשו זאת מתוך אהבה וענווה.

רבני מרוקו קיבלו כל אדם באשר הוא, במאור פנים כדברי רבנו האר"י הק' שפסק, שעל כל אדם לקבל על עצמו מידי יום ביומו, את מצות "ואהבת לרעך כמוך – ולאהוב כל יהודי באשר הוא.

גם בארץ ישראל, הם המשיכו לפקוד את בתי כנסת כדי להמשיך את הדרך המסורה להם מרבותינו דוד אחר דור, עוד מימי בית שני ואף קודם לכן.

על חשיבות בתי כנסת אמר הרב אסוליןשליט"א: בית כנסת מלשון בית והתכנסות… בו מתכנסים ומרגישים כמו בבית, דבר היוצר קירבה לבורא. בבתי הכנסת השתדלו לא לערב נושאים שאינם קשורים בתפילה ולימוד תורה, על אף  שלכל אחד יש דעות אישיות… אבל מקומם לא בבית הכנסת.

אבותינו ורבותינו ידעו תמיד לשמור על קדושת בית הכנסת מתוך אחדות, כך שכל אחד הרגיש שהוא רצוי בעיני אלוקים ואדם.

ע"י שמירה על קדושת "מקדש מעט" בבחינת "ועשו לי מקדש מעט", כדברי הנביא יחזקאל, נזכה בעזהי"ת לחנוכת בנין עדי עד של בית מקדשנו.

 

היחסים בין היהודים והמוסלמים בפולחן הקדושים

היחסים בין היהודים והמוסלמים בפולחן הקדושיםMoulayIghi2

ליד היחס של כבוד והערצה, נתקלים אנו גם ביחס של זלזול ובוז מצד המוסלמים כלפי הקדושים היהודים, ומסורות רבות סובבות סביב ציר זה. הפגיעה בקדוש יכולה להתבטא בגניבת דבר־מה מהמקום הקדוש, חרישת המציבה או עשיית כל מעשה אחר הפוגע בקדוש ובקדושת המקום. העונש הוא מיידי וביטוייו הם מוות או עונש גופני, כגון שיתוק או עיוורון, או נזק ברכושו של הפוגע, דהיינו בביתו או בצאנו. כדי להשתחרר מהעונש, על המוסלמי שחילל את הקודש לבקש מחילה מהקדוש, וכמעט בכל מקרה ייענה הקדוש להפצרותיו. לפעמים מספיק אם הוא מחזיר את החפץ הגנוב למקומו או שהוא מחזיר את המצב לתקנו, אך לרוב יש צורך להתנצל בפני הקדוש ולהביא לו מתנות, במיוחד שחיטה, כדי לפייסו. בהרבה מקרים, לאחר פגיעה בקדוש היהודי, פנו המוסלמים ליהודים שיבקשו מהקדוש רחמים עליהם, אבל לרוב באים בני משפחתו של הפוגע לקדוש ומתחננים, מביאים שחיטה ונודרים נדר להביא שחיטה כל שנה אם הקדוש יסלח לבן המשפחה שפגע בו וישחרר אותו מעונשו. אם אותו מוסלמי שפגע בקדוש יכול לבוא בעצמו, הוא יבוא כשידיו כפותות לאחור וסכין בפיו, כדי להראות כניעה מוחלטת, וישתטח ליד הקבר ויבקש מהקדוש סליחה. באותו זמן בני משפחתו מתחננים ועורכים שחיטה לקדוש.

הערת המחבר : הקדוש מעניש גם יהודים הפוגעים בו. ראה פרק ״היחסים בין הקדוש וחסידיו״. מעניין לציין שאינפורמנט אחד מסר שלא קורה דבר למוסלמים שגונבים מהקדוש, ושהם לא מפחדים מהקדוש. ראה סיפור מס׳ 3.334, שהוא יוצא דופן מבחינה זו. על נושא זה ראה: א׳ מרכוס, סיפורי עימות בין יהודים ובין מוסלמים, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה שהוגש לסינאט האוניברסיטה העברית בתשל״ט, וכן מאמרו של אותו מחבר, ״מחלל הקודש נענש(א״ת 771)״ מחקרים באגדה ובפולקלור יהודי, מחקרי המרכז לחקר הפולקלור, כרך ז (בעריכת י׳ בךעמי וי־ דן), ירושלים תשמ׳׳ג, עמי שלז-שסו.

העונשים עוררו אצל המוסלמים רגש של פחד כלפי הקדושים היהודים ומסופר על קדושים רבים, כגון ר׳ דוד נחמיאש, ר׳ דניאל השומר אשכנזי, מול תימחדארת, ר׳ מרדכי תורג׳מן, ר׳ שלמה כהן גדול ואחרים, שהמוסלמים היו מפחדים מהם. עם זאת, פחד זה לא הרתיע רבים מלנסות לפגוע בקדוש היהודי.

על־פי המסורת נהרגו כמה קדושים יהודים על־ידי המוסלמים. חלקם נהרגו כשזכותם כקדושים היתה כבר ידועה, וחלקם נהפכו לקדושים אחרי מותם. הסיבות לרצח הקדושים היו שונות. ר׳ דוד הלוי דראע, ר׳ הלל הכהן ור׳ יצחק לוי נהרגו על־ידי שודדים שביקשו לשדוד את כספם; ר׳ דוד אביחצירא ור׳ יצחק אביחצירא שימשו כפרה ליהודים ונהרגו כדי להציל את יהודי המלאח שעמדו בסכנת השמדה. הם עמדו מול התותח ולא נהרגו, והיה צורך לקשור את ר׳ יצחק לקנה התותח ור׳ דוד למוסלמי, כדי להורגם: ר׳ עלי בן־יצחק החייה פרה שחוטה ששני מוסלמים התווכחו על חלוקת בשרה, וכשראו את מעלתו הרגו אותו וקברו אותו אצלם והקימו לו ציון:

 ר׳ ישראל כהן ור׳ שלמה בן־תאמצות נהרגו על־ידי המוסלמים מפני שסירבו לשכב עם מוסלמיות, וסול הצדיקה כיוון שסירבה להתחתן עם מוסלמי; ר׳ דוד בן־שאפת נהרג על־ידי מוסלמים ולכן נקבר מאחורי החומה של בית־הקברות במראכש: סידי סייד נרצח על־ידי המוסלמים ונקבר בבית־הקברות שלהם, אבל קברו התגלגל אחר־כך עד שהגיע לבית־הקברות היהודי; גם ר׳ שלמה כהן נקבר אצל המוסלמים לאחר שהרגוהו, אך יהודיה שהיתה חיה עם מוסלמי גילתה זאת ליהודים ובזכותו חזרה לחיק היהדות: בנת אל־חמוס הקריבה את עצמה בכך שהודתה שמסרה יין למוסלמים כדי להציל רבנים שהתאכסנו אצלה. המוסלמים הרגוה והיא נהפכה לקדושה: ר׳ מרדכי בן־עטר ור׳ מרדכי בן־סאל היו פייטנים בעלי שם, והשולטן ציווה עליהם לקרוא למתפללים המוסלמים מראש המסגד. שניהם קידשו את ה׳ וקפצו לחצר ומתו, וקברו אותם זה ליד זה. על ר׳ דוד ומשה קיימת מסורת ששודדים מוסלמים רצו פעם להרוג אותו. הוא ביקש מהם שיתנו לו קודם לרדת מהפרד, וברגע שירד, נעלם וניצל: ר׳ שלמה בן־יצחק התנבא שימות ביום חג של מוסלמים, והיהודים עשו סידורים מיוחדים, כדי להביא אותו בסתר לקבורה בבית־הקברות היהודי, כיוון שהמוסלמים רצו לקחת את הקדוש ולקבור אותו אצלם. קדוש נוסף שנרצח בפאס היה ר׳ משה הכהן.

לא פעם העמידו המוסלמים את הקדוש בעודו בחיים למבחן כדי לעמוד על זכותו. ר׳ שאול נחמיאש הוכנס על־ידי השולטן לחדר אריות וכאשר ליטף כל אריה ואריה ודבר לא קרה לו, הבין השולטן שהוא באמת חכם וקדוש: ר׳ יצחק בן־שאפת נצטווה על־ידיאחיו של המלך להביא לו תה לשתות ואוכל לאכול כאשר היו בשדה, והקדוש הגיש לו את מבוקשו. התברר אחר־כך שהתה והאוכל נעלמו באותו יום מארמונו של המלך והדבר עורר עוד יותר את פליאתו של אח המלך.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

דצמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר