ארכיון יומי: 19 בדצמבר 2016


סידני ש. קורקוס בית הספר האנגלי לבנות במוגדור – סטלה קורקוס

סידני ש. קורקוסstella-corcos

בית הספר האנגלי לבנות במוגדור

לאור גילוי מסמכים בלתי ידועים עד כה

גילוי מסמכים העוסקים בבית הספר היהודי-אנגלי לבנות "כבוד ואומץ"   ( Honneur et courage )   בעיר מוגדור שבמרוקו, שופך אור חדש, מעניין ומרתק על התנהלותו של בית הספר, על אישיותה המיוחדת של סטלה קורקוס אשר הקימה וניהלה את בית הספר, על אישים בולטים בחיי העיר מוגדור ועל מבקרים מעניינים , בשלהי המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20.

גילויים של המסמכים האמורים החל מעיון במכתבים ומסמכים ישנים.  באחד המכתבים משנות החמישים צויין כי הגברת פלורנס קורקוס – בתה של סטלה – העבירה לידי "ברית אחים" או "הברית האנגלו-יהודית" בלונדון   (Anglo Jewish Association שני ספרי אורחים   (Log books)   שהיו שייכים לסטלה  ולבית הספר.

סקרנותי גברה והתחלתי להתחקות אחר הספרים. תחילה בעת ביקור שערכתי באנגליה ובהמשך באמצעות טלפונים ודואר אלקטרוני אולם ללא הצלחה. פרט אחד שכנראה היה חשוב ושאותו הצלחנו בכל זאת לדלות, היה שכל הגנזך של "ברית אחים" הועבר לאוניברסיטת  סאוסהמפטון ויתכן שהיומנים נמצאים שם.                 .

בשלב זה החלטתי שיהיה  יעיל יותר להפעיל אדם הנמצא באנגליה והיכול ביתר קלות ליצור קשרים עם הגורמים הנוגעים בדבר. פניתי  לאחת מקרובות משפחתי המתגוררת באנגליה, גם היא נינה של סטלה קורקוס, ולאחר שהרציתי בפניה על חשיבות המסמך לחקר המשפחה וההיסטוריה של מוגדור וכך, היא נרתמה למשימה.

התוצאות לא אחרו לבוא והיומנים אמנם נתגלו באוניברסיטת סאוסהמפטון שהסכימה להכין מיקרו פילים מן הספרים ולשלחו אלינו. 

ואכן נתגלו לפנינו שני ספרי יומן של המבקרים בבית הספר משנת יסודו ב- 1885 ועד קרוב לסגירתו ב-1915.

המסמך מכיל 69 עמודים בהם מופיעים הערותיהם של המבקרים בבית הספר, התרשמותם על דרך תיפקודו, על התלמידות ועל המנהלת סטלה קורקוס וצוותה.

כנראה שאפשרו רק למבקרים חשובים ובביקורים רשמיים לכתוב בספר המבקרים ולחתום בו. זאת התרשמותי על פי תאריכי הביקורים, שמות החתומים בספר והתואר שלהם (ראה טבלת המבקרים נספח מס' 14).

סה"כ מפורטים בשני היומנים, 79 ביקורים (אבל יותר מ- 79 מבקרים מכיוון שלעיתים ביקרו משלחות שלמות ורק אדם אחד כתב בשמם בספר) בהם גם של ביקורים חוזרים של בעלי תפקידים רשמיים. למשל הקונסול הצרפתי חזר וביקר ארבע פעמים בבית הספר. הקונסול האיטלקי שלוש פעמים וקונסול ספרד וארה"ב ערכו שני ביקורים חוזרים. אולם מהקריאה בטקסטים מסתבר שחלק מהמבקרים ציינו שהם ביקרו מספר פעמים בבית הספר (ראה כדוגמא את הערותיו של המנהל האדמיניסטרטיבי של הקונסוליה הצרפתית (נספח 3) אך, הדבר לא בא לידי ביטוי בספר המבקרים, כך  שניתן להסיק שלא בכל ביקור כתבו בספר המבקרים.

 

 הערת המחבר :  " ברית אחים" Anglo Jewish Association נוסדה – 1871 בלונדון והיא שמה לה למטרה לפעול למען זכויות ליהודים והגנה עליהם באמצעים דיפלומטיים .מטרותיה ופעולותיה של האגודה היו למעשה כשל זו של כי"ח (Israelite Universelle  Alliance ). האגודה פעלה בתחום החינוך בארצות "לא מפותחות" .פרט לעיר מוגדור היו לאגודה בתי ספר בבגדאד ,עדן, ירושלים (בית ספר אולינה דה רוטשילד) ועוד. אחד ממנהליה הראשונים  של האגודה היה קלוד מונטפיורי (Claude Montefiore) שהיה בן דודה של סטלה קורקוס בשל היותה אף היא ממשפחת מונטפיורי דרך אימה רבקה מונטיפיורי. (ראה "ברית" 20 על אילן היוחסין של משפ' קורקוס) לעובדה זו הייתה השפעה בהקמת בית הספר במוגאדור ובסיוע הכספי שהוא קיבל. ב-1900  היו לאגודה כבר 36 סניפים .

רוב הטקסטים כתובים בשפה האנגלית חלקם בצרפתית ומיעוטם באיטלקית, גרמנית וספרדית, עובדה הממחישה את אופייה הבינלאומי של העיר מוגדור  ולהיותה למרכז מסחרי ולנמל סחר עם אירופה החל מהמאה ה-18 ועד תחילת המאה ה-20.

חלק מהמבקרים בבית הספר הם קונסולים של המעצמות שנציגיהם ישבו במוגדור (סה"כ ביקרו 25 קונסולים וסגני קונסולים שחלקם, הם אותם אישים בביקורים חוזרים או כאלו שהגיעו מחוץ לעיר (עיתונאי מטנג'ר, ומקזבלנקה קונסול צרפתי בחופשה) .כמו כן, אישים בולטים שביקרו או עבדו בעיר, ראשי הקהילה היהודית, מנהלי בתי ספר ומורים, ויש לציין שגם הגיעו מבקרים, מחנכים ומנהלי בתי ספר מחו"ל שהערותיהם מעניינות במיוחד, ואפילו מיסיונרים שפעלו בעיר (ראה בהמשך ובנספחים).

חלק משמות המבקרים והטקסטים לא ניתן לפענח, מכיוון שכתב היד קשה לפענוח או בלתי קריא בייחוד כשמדובר בחתימה אישית.

בנספח מס' 14 מפורטת רשימה של מבקרים ששמותיהם ותפקידיהם ניתן היה לפענוח באופן מלא או חלקי.

יש לציין שאף אישיות רבנית אחת לא חתמה בספר האורחים (אבל יתכן שביקרה בבית הספר). יש להניח כי הממסד הרבני בעיר התנגד לעצם הרעיון של הקמת בית ספר לבנות יהודיות. הממסד הרבני הסתייג בתחילה גם להקמת בתי הספר של  "כל ישראל חברים" בכלל ולבנות בפרט בשל אופיים ה"חילוני". אולם כאשר בתי הספר לבנות החלו לפעול השלימו עם כך ההורים והרבנים מכיוון שאילו קבלו חינוך שהכשיר אותן למלאכות ומהחשש שיגיעו לבתי הספר של המיסיון. ואכן יש לציין שמטרתו המקורית של הקמת בית הספר הייתה להציל בנות יהודיות, בדרך כלל מבתים מעוטי אמצעים, מהמיסיון האנגליקני שפיתה אותן לבוא ללמוד בבית ספר לבנות שהקים במוגדור.

ב- 1876 למדו בבית הספר של המיסיון 30 יהודים  ולפי ידיעה מ- 1885 , מציין פרופ' בשן,  הצליח בית הספר להוציא 32 בנות מידי המיסיון .

הרישומים בספרי המבקרים פותחים לנו צוהר נדיר על בית הספר ולמעשה מאפשר לנו לעקוב אחר הפעילות בו, על התקדמותו, על אופן ניהולו, השיעורים והמקצועות הנלמדים, האווירה ומצב הרוח, הופעת התלמידות, שמות המורות ואפילו המראה הפיזי של הכיתות ולבסוף על אישיותה המיוחדת של סטלה קורקוס.

אחד האישים הראשונים שביקר בבית הספר "חמישה חדשים לאחר פתיחתו" הוא מאיר קורקוס   שהיה קונסול כללי של ארה"ב במוגדור (ראה נספח מס' 11), כך אנו למדים שיום פתיחתו של בית הספר היה בחודש יולי 1885. כבר מעדות זו אנו מתרשמים על תפקודו הטוב של בית הספר מראשית דרכו.

הערות המבקרים מלמדות על הנהגת משטר של סדר וניקיון מופתיים בבית ספר, על התלמידות הלבושות בקפידה ואפילו על מראהן הפנימי של הכיתות שהיו מסודרות ו"מתאימות לתפקידן". (יש לציין שבתחילת דרכו פעל בית הספר באחת מקומות ביתה הפרטי של סטלה)

המבקרים מדווחים על האווירה טובה השורה בבית הספר, על כך שהתלמידות נהנות להיות במקום, שהן לומדות מתוך רצון וחדווה ומגלות עניין ורצינות בלימודיהן. התלמידות מפגינות בטחון עצמי ופיקחוּת,  התנהגותן מצוינת וניכר עליהן שהן מקבלות חינוך מצוין.

מעדויות המבקרים עולה כי המקצועות הנלמדים בבית הספר הם: הסטורה, גיאוגרפיה, דקדוק, ספרות, השכלה כללית, אריתמטיקה, קריאה וכתיבה, אנגלית, צרפתית , תרגום, שירה, תפירה, לימודי פסנתר ודרמה   (ראה נספח 6 : עדותו של מיידן, סגן הקונסול הבריטי המספר על ההצגה שראה בבית הספר).

הערות המחבר : ידוע לי שביתה השנייה של סטלה, מיס פלאו (שאינה מוזכרת במסמכים אלו), שימשה אף היא כמורה לתפירה ולציור והייתה אומנית בזכות עצמה. היא הייתה ציונית נלהבת אשר תרמה את כל רכושה, שכלל אדמות רבות בעיר אגדיר, לסוכנות היהודית ולמדינת ישראל.   היא הייתה ציונית אקטיביסטית ובפרוץ מלחמת העצמאות עמדה ללא פחד, מול השגרירות הבריטית בקזבלנקה בהפגנת יחיד. לימים היא עלתה לארץ, חיה בירושלים ונקברה בהר הזיתים בירושלים.

 . פרופ' יוסף שיטרית ציין בפני שעל פי מחקרו, סטלה קורקוס הייתה הראשונה שעשתה והפעילה תיאטרון יהודי במרוקו.

 יש לציין שרוב הלימודים התנהלו בשפה האנגלית  שלא הייתה שפת האם של התלמידות. חלק מהמבקרים התפעלו מעובדה זו וציינו את הקושי שהיה  לתלמידות (נספח מס' 2) שלמעשה  התמודדו עם ארבע שפות : אנגלית ,צרפתית, ערבית יהודית וערבית.

סטלה קורקוס התעקשה לדבר רק אנגלית ונהגה לומר לסובבים אותה ואפילו לערבים עמם הייתה בקשר, שעליהם ללמוד את השפה האנגלית.

כמעט מכל עדות של המבקרים בביה"ס ניכרת ההתלהבות וההתפעלות מבית הספר ומהכתות. (ראה נספחים מצורפים).

מנהל בית ספר מאנגליה כותב:  "לא כל הדברים הטובים מגיעים (רק) מהאיים הבריטיים, יש עדיין תקווה למוגדור". (נספח מס' 7)

אנו למדים שמופעלת שיטת לימוד "מצוינת ומתקדמת" הממריצה את התלמידות למחשבה עצמית שאותה מיישם בית הספר. מעניינות במיוחד ההערות של המבקרים פעם שנייה או שלישית בבית הספר, מפני שהן מצביעות על הישגיהן של התלמידות ועל ההתקדמות המרשימה של בית הספר משנה למשנתה.

מנהל האליאנס מציין שבית הספר יכול להתמודד עם טובי בתי הספר של כי"ח במרוקו.  המבקרים המגיעים מאנגליה, ביניהם אנשי חינוך, קובעים שבית הספר במוגדור, עולה ברמתו על בתי ספר דומים באנגליה ושרמת התלמידות אינה נופלת ואף עולה על אלו של תלמידות מקבילות להן (ראה את עדותם של חברי המשלחת מהאיים הבריטיים , נספח מס' 8 ונספח 9 ו- 12). נציג  "אגודת אחים" מאנגליה כותב שהוא ידווח לשליחיו ולשלטונות באנגליה על הצטיינותו של בית הספר.

מגדיל לעשות, השר הצרפתי במרוקו הכותב שבית הספר הינו "נכס לכל אוהבי הציוויליזציה", אחר כותב שבית הספר הינו "צעד גדול לעבר הקדמה". הקונסול האיטלקי סרוסי, מסכם את דבריו באומרו שהתלמידות השיגו הישגים מרשימים בשלושה תחומים: המשמעת, ההופעה, והידע.

מעל לכל, חשובות הערותיהם של מבקרים רבים בקשר לתרומתו העצומה של בית הספר לעיר מוגדור. יש מי שמציין את בית הספר כיתרון או רווח גדול לעיר, אחר מציין את תועלתו הגדולה לעיר, ויש מי שציין את ההכנה הנפלאה שהבנות קיבלו לקראת הפיכתן "לאימהות ולנשים נאמנות ואוהבות", נשים בעלות השכלה טובה המכינה אותן לקראת השתלבותן בקהילה וליכולת להתפרנס בכבוד.

ואכן לפי דיווח מ- 1907 הועסקו שתי תלמידות בפקידות על ידי סגני הקונסוליה של בריטניה ואוסטריה.

מגוון האנשים המבקרים בבית הספר, ראשי הקהילה היהודית, דיפלומטים, אנשי חינוך, מיסיונרים, כתבים וסתם מבקרים, כולם מזכירים את אישיותה של המנהלת סטלה ותפקידה המכריע בהצלחתו של בית הספר, אותו היא הקימה ומנהלת ויש היוצאים מגדרם על מנת לשבח ולהלל את תכונותיה.

הדבר מאפשר לנו להכיר טוב יותר את אישיותה ופועלה של אישה פעלתנית זו.

כך, ניתן לצייר דמות של אישה כריזמטית, אנרגטית, נעימת הליכות, מחנכת דגולה ומבריקה, "אומנית נפלאה של החינוך", סבלנית, בעלת כושר התמדה שהקדישה את חייה לבית הספר,   האוהבת את תלמידותיה והמקבלת מהן כבוד גדול, אמון וחיבה.

 יש לציין שב- 1907 נפטר בעלה של סטלה, מוזס קורקוס, אישיות יוצאת דופן בפני עצמה ואחד מגדולי הסוחרים בעיר והוא בן ארבעים וחמש שנה. סטלה נשארה עם ששה ילדים, אותם המשיכה לגדל בגפה, כאשר היא ממשיכה לנהל בהצלחה הן את בית הספר והן את עסקיו ונכסיו של בעלה.

לא רק סטלה זוכה לתשבחות, גם חברי צוות בית הספר מוזכרים לטובה וזוכים לשבחים רבים.   בנותיה של סטלה, מיס וויני ומיס פלורנס (שאינה מוזכרת בשמה ), ששימשו כמורות בבית הספר, ומורה נוספת בשם מיס דוראן, מוזכרות  בשל עבודתן הטובה, ברם, מבין אנשי הצוות זוכה מיס בק Miss Beck)), אישה אנגליה שהשתקעה בעיר מוגדור על מנת להיות אומנת, מורה ומחנכת בבית הספר וזאת בזכות כישוריה הרב- גוניים.

מעניין ביקורו של בולדווין ((Baldwin ב- 23/5/1888 (ראה נספח מס' 2) אשר מגיע באותה השנה למוגדור כמיסיונר ומקים את הסניף של ה"אגודה הדרומית"  על מנת להעביר יהודים לדת הנצרות.לאחר ביקורו, הוא משבח את פועלו של בית הספר, למרות שאחת ממטרות הקמתו היו למנוע מבנות יהודיות להגיע לבתי הספר של המיסיון, כלומר להיאבק בפעילותו שלו. הוא מסיים בברכה "ברכת אלוהי אברהם יצחק ויעקב יהיו איתה" (עם סטלה).

גם המיסיונר זרביב ( ( Zerbib(ראה נספח 13) מבקר בבית הספר. הוא היה אזרח צרפתי המגיע למוגדור מאלג'יריה בה נולד והוא מתחיל את פעילותו המיסיונרית החל מ-1875 כאשר כיהן כמנהל בית הספר של המיסיון במוגדורומאוחר יותר היה לראש המשלחת המיסיונרית במרוקו.

בהקשר זה יש לציין שפעילות המיסיון במוגדור השיגה תוצאות כמעט אפסיות ביחס למאמץ.  

 

לסיכום: מסמך זה, שופך אור חדש על פועלו ותפקודו של בית הספר היהודי לבנות "כבוד ואומץ" שפעל במשך כ- 30 שנה בעיר מוגדור בשלהי המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20 .

 

בית הספר זוכה לשבחים ולהכרה מצד נציגי המעצמות בעיר, אנגלים כצרפתים ,איטלקים כספרדים אוסטרים כאמריקאים, מצד הקהילה היהודית המקומית וממערכת החינוך שלה, אך לא מהממסד הרבני הרשמי שנציגיו אינם משאירים כל עדות  בספרי המבקרים.

בית הספר שרד גם בתקופות של משברים כלכליים שידעה העיר מוגדור, בדמדומי תקופת הזוהר שלה כנמל המוביל של מרוקו ובסוף עידן "סוחרי המלך". גם בשנות הבצורת הקשות והמגפות[1]שפקדו את העיר הצליח בית הספר לשרוד. כניסתם של הצרפתים והחלת הפרוטקטוראט על מרוקו ב- 1912 לא מנעו אף הם את המשך קיומו של המוסד .

כך פעל ושגשג לפחות עד 1915 והותיר חותם אותו הטביע על דורות של  בנות יהודיות ותרומה תרבותית חשובה לעיר מוגדור בכלל ולקהילה היהודית שלה בפרט.

לקוראים: אני פונה לכל מי מיוצאי מוגאדור היכול לתת עדות אישית או משמיעה או מקריאה על בתי הספר האנגליים במוגאדור (גם חומר הקשור לחינוך המקומי בכלל), או שבידו תעודות או תמונות והמוכן לשתף אותנו בחומר זה ליצור עמי קשר באמצעות עורך "ברית" ויבוא על הברכה.

פורסם בירחון "ברית"

  הערות המחבר : Hazma Ben-Driss Ottmani " Mogador Une cité sous les alizées des origines à 1939.

   הכותב מציין (עמ' 198) את סגירתו של בית הספר של  "כל ישראל חברים" במוגדור שפעל מ- 1875 וסגר את שעריו ב- 1878 בעקבות מגפת טיפוס ואבעבועות שחורות שבאו בעקבות רעב כבד שפקד את העיר.רק ב- 1888 הוא נפתח מחדש .

 

 

תולדות יהודי אל-מגרב – יוסף ג'ורג' הררי

תולדות יהודי אל-מגרבה ק ד מ ה

דמותה של יהדות המגרב, היא דמות לאומית נאה, מסורתית ושרשית. יהדות המגרב מעולם לא בגדה באמונת העם, ולא נסוגה מתרבות ישראל כמלוא הנימה. נהפוך הוא, אפשר שהקפידה על שייכותה ללאום היהודי יותר משדקדקו בה גלויות אחרות. מוסדותיה נועדו מלכתחילה לביצור הדת ואורח חיים היהודי, לאיחוד וייחוד העם. משך תקופות דיכוי ממושכות וקודרות עמדו יהודי המגרב באומץ ובכבוד, בשומרם בחירוף נפש על גחלת יהדותם. מדי פעם הזדקרו איי אור וחופי ישועה בדרכה של יהדות סוערת זו. שנים רבות שמשה פס הבירה מקור איתן לחלק ניכר של העם, כולל יוצאי אירופה. תרבות אמת צמחה כאן בינות לטרשי העוני ומהמורות הרעב. גדולי וכבירי התורה כרמב״ם ואלפסי מחד, וכרבי יעקב אבו־חצירה מאידך, הנם עדות לרוחב אופקיה של התרבות היהודית במרוקו.

אכן, דרכי המלך של היהדות ושביליה — נהירים היו לבני מרוקו. מצד אחד התורה, ההלכה, וההתפלפלות לשמה בעניני חוק יבשים שלטו כאן שלטון ללא מצרים, ומאידך, בו בזמן, נפוצות היו ביניהם אמנות השירה, הקבלה ותורות מסתורין שונות.

שלא כפזורות ישראל אחרות, היוותה גולת מרוקו את גולת הכותרת התרבותית של החברה המרוקנית. יהודי מרוקו הוו את נושאי התרבות במדינה, בתקופה שארכה מאות בשנים ובה נמשכה קפיאה תרבותית של האוכלוסין־, הלא יהודית במדינה. בישיבתם הממושכת בארץ זו השפיעו עליהם יסודות תרבות וחינוך הרווחים שם, תוך שילובם באורחות חיים יהודים. עם חילופי הזמן, נוכחו לדעת השכנים המוסלמים, כי עם חכם ונבון יושב בקירבם, אשר לא נם ליחו גם בחשכת הגלות. טבעי היה, שמלכים מרוקנים נטו למנות להם יועצים יהודים, אכן רבה ידם של היהודים במרוקו במשך התקופות, במדינאות, בכלכלה, בחקלאות, במסחר ובתעשיה.

בתהפוכות העיתים נתהפך הגלגל. מלכים שונים שהושפעו על ידי גורמים שונים, ואשר קו הצדק לאו דוקא היה נגד עיניהם, שיסו את ההמון ביהודים וזאת ״בשם הנביא״. ברור כי המטרה הסופית היתה: להחרים לגנזי המלך רכושם של היהודים, החרמות אלה בוצעו ללא כל נקיפת מצפון, בליווי מעשה תקיפה ושוד, רצח ואונם, והחרבת השכונות היהודיות.

שיחקה לה השעה לגולה זו, שבתקופות שונות קמו במקום מלכים, שהתיחסו אליהם בחיוב, הכירו בערכם הרב ועודדום לפעול במלוא המרץ והתושיה לקידום המשק.

במיוחד ניתן לציין ארבעה מלכים: המלך החסיד מולאי אלחסן, מולאי עבד אלעזיז, מולאי חפיד, מולאי יוסף. מולאי אלחסן, עודד את יהודי מרוקו, בהוציאו כרוז שכולם הם בני חסותו הפרטית, בזה הציל אותם מהשפעתם הרעה של הגורמים השונים במקום. בימי המלכים האלה חזרו ונתמלאו הישיבות שהיוו המרכז הרוחני לקהילות, בפרט מרקש, פס, תפיללת, מקנס, צפרו ורבט.

במותו של מולאי יוסף, הוכתר המלך מלא החן וחסד, מוחמד ה־5, מצאצאי השושלת אלעלויין. זה היה עוד בתקופת שלטון המנדט הצרפתי, ויש להוסיף שגם יחס המנדט לא היה רע ליהודים. אבל מעשיו הטובים של המלך ליהודים היו כל כך בולטים עד שנראה היה, כי הוא אוהד אותם יותר מאשר את הערבים. אגודת ״כל ישראל חברים״ פתחה בתי ספר בכל רחבי המדינה, בניגוד לערבים, שנמנעו מלשלוח ילדיהם לבתי הספר הכלליים, תוך דביקותם בנוהג של שימוש ב״חדר״ המסורתי. (דרך אגב, על בנותיהם בכלל נאסר הביקור בבית־הספר בהתאם לצו הקוראן ״כל המלמד בתו קוראן, כאילו לימדה תיפלות״). כאשר גלה המלך מוחמד ה־5 למדגסקר, היו אלה היהודים נתיניו הנאמנים אשר ליבם צר להם ומנוחתם הוטרדה. עם שובו עטור ניצחון קדמו פניו בשמחה ראשי הקהילות בפאריז. אף הוא שמח לקראתם באומרו: ״דאגתי לכם היתה גדולה מאוד״, ובדמעות בעיניו הוסיף ״ביקשתי מאללה שיחזירני לכסאי למען אוכל לשים עיני עליכם״.

(בהערה אישית ברצוני להוסיף, כי שני ספרים ליוו את המלך בגלותו — התנ״ך וספרו של מחבר שורות אלה ״לבנה״).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

דצמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר