ארכיון יומי: 30 בדצמבר 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת מקץ ביהודית -תוניסאית

רבני תוניסיה

רבני תוניסיה


פלפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת. חכאלנה לפסוק. וקתלי יוסף כאן פלחבס וכאנו מעאהו כביר השרב וכביר לכבאזה מתאע פרעה. וחלמו מנאמאת. ופסרלום יוסף אלי כביר לכבאזה חיקתלו פרעה. וכביר השרב חירזעו לבלאצתו. וקאל יוסף לכביר השרב באש יתכלם עליה חדה פרעה באש יכרזו מלחבס. וכביר השרב נסאהו. ווקתהה כאן יוסף חיכרז מעאהם. אלי פרעה כאן חיחלם מנאם לילתהה. ומן סירת אלי יוסף טלב ואצטה מן ענד כביר השרב. ויוסף כאן ישוף אלי רבבי מעאהו. וזיד ואחד צדיק כיף יוסף. מה חקושי תכל עלה חד כאן עלא רבבי. ובהאדה רבבי זאדלו עאמין אוכרין פלחבס. ובאעד עאמין חלם פרעה למנאם אלי כאן ילזמו יחלמו אקבל עאמין. וחלם אלי הווא קאעד עלא הניל. ו7 בגראת שמאן טלעו מן הניל. וטלעו וראהם 7 בגראת צ'עאף יאסר. וכלאו אלבגראת השמאן. ומה שמנושי. וחלם התפסיר ופאק. ומה תקלקשי יאסר. עלא כאטר כמם. מה תמאשי לחם מוש לאזם. נאכלו הנעמה פ7 שנין האדון. ועאוד נעס וחלם. 7 שבולת שמאן טאלעין. וטלעו וראהם 7 שבולאת צ'עאף יאסר. והצ'עאף בלעו השמאן. ומה תבדל מנהם שיי. וחלם התפסיר. ופאק מקלק יאסר. ונסה התפאסר לכל. וזאב הסחארה ולחוכאמה מתאעהו באש יפסרולו למנאם. וזמאעה קאלולו. חיולד 7 ולאד וחימותו. וזמאעה קאלולו חימלך 7 בלדאן וחיעאוודו יאכדוהמלו. ולאכן הווא מה רתאחשי לתפאסר האדון. ותגשש עלא הסחארה ועלה לחוכאמה מתאעהו. ווצא באש יקתלוהם. ווקתהה תפכר כביר השרב יוסף. וזא לפרעה וקאלו. אלי וקתלי כאן פלחבס. כאן גאדי ולד זגיר כדים ויהודי. ופסרלנה מנאמתנה האנה וכביר לכבאזה ותבתו. ולילתהה יוסף חתה הווא חלם למנאם מתאע פרעה ותפסיר מתאעהו. ונאדאו יוסף מן לחבס ובדלולו וחזמולו. ומשה לפרעה. וחכאלו למנאם. וקאלו אלי חיזיו 7 שנין כיר כביר יאסר פי מצר. ומן באעד 7 שנין זוע. ורבבי קאל לפרעה השנווה חינצאר. ועאודלו למנאם מרתין. באש יקול לפרעה אלי אלחואייז האדון חינצארו ומה פיהמשי רזעה. וחיבדאו פיסע. ובהאדה פרעה ילזמו ישוף עבד חכם אלי יערף כיפאש יכבבי למאכלה מתאע שנין השבע לשנין הזוע. ולחז"ל נשדו. האש מדכל יוסף באש יעטיה צ'בארה. הומאן זאבו באש יפסר למנאם האו מוצ'בר. וזאוובו אלי האדה תאבע תפסיר למנאם. אלי פרעה חלם לילת ראש השנה. אלי הווא נהאר אלי יתחאכמו פיה לעבאד ומוש הנעמה. אלי הנעמה ראש השנה מתאעהה פי ניסן. חקו פרעה חלם לילת ניסן. ועלאש חלם לילת ראש השנה. לאזם תמה האשכון ילזמו יכבר פדרזה ויתלתהה בלחאזה האדי. ובהאדה פסרלו חתה עלאש חלם לילת ראש השנה. ורזעו יוסף ללחבס. 
וקאל פרעה ללוזרה מתאעהו. מה תמאשי האשכון חכם כיף יוסף אלי נעטיה יתלתהה בלחאזה האדי. קאלולו אלי לקאנון מתאע מצר ימנע באש כדים יוולי וזיר. קאלום לקאנון מתאע מצר תכלם עלא לכדאמה לעאדיין. מוש עלא כדים כיף יוסף. אלי מה תמאשי כיפו. קאלולו מה יערפשי יתכלם ברשה לוגאת. קאלום נזיבו גדוה ונשופו. ופליל זא מלאך גבריאל

 ליוסף ושקאהו מן ביר מרים ועלמו ה70 לוגה. ופרעה כאן ענדו כרסי פיה 70 דרזה. ואלי חיתכלם מעה פרעה. ישופו קדאש יערף יתכלם מן לוגה. ועלא כל לוגה יטלע דרזה ויתכלם בלוגה. ופרעה יהבט דרזאת

 קד אלי טלע לוכר ויתכלם מעאהו מן גאדי. וזאבו יוסף. וטלעלו יוסף חתה לפוק וזאד תכלם מעאהו בלעברית אלי מה יערפהאשי פרעה. וקתהה פרעה עמל מעאהו שפקה. קאלו חלפלי באש מה תקולשי אלי תערף לוגה אכתר מני. והאנה נחטך כביר לוזרה לכל. ואעמל האש תחב פלבלאד. והאנה אכבר מנך בלאסם. ותפאהמו. וחט יוסף כביר לוזרה. וכרזו פלבלאד בכרוסה מליחה ידורו ביה. באש הנאס לכל תערף אלי יוסף ולא הווא לכל פי מצר. 
ודינה בנת יעקב אבינו ולדת בנת מן שכם. וסמאהה יעקב אסנת. והשבטים כאנו יחבו יקתלוהה. ווקתלי כברת שוייה. עלקלהה יעקב בלאכה דהב פי רקבתהה. מכתוב פיהה אלי הייא מן זרע יעקב אבינו. וכרזהה מן דארו. ותבאעת לפוטיפר. ווקתלי כרז יוסף בלכרוסה פי וצט לבלאד. הנאס לכל כאנו יעיינולו הדאייה פלכרוסה מתאעהו. ואסנת כדימה מה ענדהה שיי כאן האך לבלאכה. עיינתהאלו. וזאתו פי טרפו. ווקתלי שאפהה בעת עלא פוטיפר וכדאהה מרתו. וזאבתלו מנשה ואפרים. האדה כולו נצאר פי סנין השבע. ויוסף וקתהה לם נעמה יאסר. וחטהם פי מכאזן. וכל מכזן חט פיה שוייה מן התראב מתאע הנעמה האדיך. באש מה תתשוושי. ונאס מצר חתה המאן כאנו יכביו הנעמה. ולאכן מה יערפושי הסר באש מה תתשוושי. ווקתלי זאו שנין הזוע. חלו למכאזן מתאעהם לקאו הנעמה לכל משוושה. ומשאו ליוסף קאלולו עטינה נעמה נאכלו. קאלום מה נעטיכם כאן מה תעמלו למילה. משאו לפרעה ישכיו ביוסף. קאלום האשביכם מה כביתושי הנעמה כיף מה עמל הווא. קאלולו כבינה ותשוושת. קאלום אידה כאן הווא וצא עלא הנעמה באש תתשווש. שמעו כלאמו כיר מה יווצצי עלא מלאך המות יקתלכם. ועמלו למילה לכל. וקעד יוסף יביעלהם הנעמה. ושבע מה זא כאן פי מצר. והזוע זא פלעולם לכל. והנאס לכל סמעו אלי פי מצר יביעו הנעמה. וולאו יזיו מן לעולם לכל ישריו הנעמה. ויוסף כמם אלי תווה בו חיבעת כוואתו באש ישריו הנעמה. ובהאדה עמל עששה עלא 10 ביבאן מתאע מצר. וכל ואחד ידכל יקיידו מנין זא והאש אסמו. 
ויעקב קאל לזגארו בארו אמשיו למצר שריו הנעמה. ומשאו ל10 כואת. ווצאהם באש מה ידכלושי מן באב ואחד. כאף עליהם מן עין הרע. אלי כאנו קויין יאסר. והומאן פתנייה כממו באש ימשיו ידורו עלא יוסף פי מצר. וירווחו ביה בסיאסה האו בלקווה. ודכלו למצר. ויוסף וקתלי שאף פתקייד אלי כואתו זאו. סכר מכאזן לביע לכל. ומה כלה כאן מכזן ואחד והווא קעד גאדי. והומאן משאו ידורו עלא יוסף. ובעד 3 הייאם בעת יוסף ידורו עליהם וזאבוהם. קאלום האשביכם מה זיתושי תאכדו הנעמה. קאלולו קאעדין נדורו עלא כונה אלי תבע פי מצר. קאלולו אידה כאן לקיתו האש תעמלו. קאלולו נשריוו בכל שום. קאלום אידה כאן מה חבשי יביע. קאלולו נאכדו בלקווה. קאלום השנווה מה תמאש חאכם פלבלאד. ועלאש דכלתו מן 10 ביבאן. קאלולו אלי אחנאן 12 כואת. ואחד תבאע ומה לקינאהושי. וואחד ענד בונה. ובונה יכאף עלינה יאסר. וכאף עלינה מן עין הרע. קאלום לכלאם האדה כולו סבאייל. אנתו דואשיש ותחבו תחארבו לבלאד. קאלולו כאטינה. קאלום אידה אנתון כאטיכם. ימשי ואחד מנכם יזיב כוכם אלי מאזאל חדה בוכם. וחטהם פלחבס 3 הייאם. ומן באעד זאבום וקאלום

 אמשיו רווחו וכליו ואחד צ'אמאן. וזיבו כוכם לוכר פי ידכם. וחב יאכד שמעון. מה חבשי ימשי מעאהו. נאדאלו 300 עסכר קויין. עייטלהם עיטה הרבו לכל. ורפשו בעצ'הם. ומאתו מנהם קדאש מן ואחד ברפיש ולכוף. וקתהה זאהו מנשה ודכלו ללחבס. ויוסף וצא באש יעביולהם השכאייר מתאעהם. וירזעולהם פלוסהם פשכאייר. ורווחו השבטים. 
ופתנייה לוי חל השכארה מתאעהו ולקא פיהה לפלוס מתאעהו. וכאפו השבטים וקאלו השנווה השבאלה הזדידה אלי יחב ישבלהה עלינה. וזאו לבוהם וחלו שכאיירהם ולקאו כל ואחד פלוסו פי שכארתו. וכבר לכוף. וחכאו לבוהם האש נצאר. וקאלולו אלי יחבו יהזו בנימין מעאהם. וקאלום לא נכאף עליה. קאלו ראובן האנה צ'אמן פיה. וכאן מה נזיבושי נעטיך זוז זגארי קתלהם. ויעקב מה חבשי בצ'מאן ראובן. יחב צ'מאן יהודה. וקאלום יהודה סתנאו חתה תופא למאכלה ומן באעד נשופו. ובאעד מה ופאת למאכלה. קאלום בארו זיבו נעמה מן מצר. קאלו יהודה מה נזמושי כאן מה ימשי מעאנה בנימין. קאלום עלאש קלתולו עלא בנימין. קאלו הווא נשד עלא כל שיי. וין נערפו עליה אלי חיקוללנה זיבו בנימין. וכאן עלא לכוף מתאעך. האנה צ'אמן פיה אלי נזיבולך ואקף עלא רזליה. וקתהה יעקב עטאהם הדייה ליוסף וקאלום רפעו פלוס דובל באש תרזעולו פלוסו. ומשאו ווצלו למצר ומעאהם בנימין. ווקתלי שאפהם יוסף. וצא עלא למשהול עלא דארו באש ירפעהם לדארו יאכלו מעאהו.  והומאן וקתלי שאפו רוחהם חירפעוהם לדאר יוסף. קאלו האדון חיקוללנה עלא לפלוס. ואקבל מה יווצלו. קאלו ללמשהול עלא דאר יוסף עלא לפלוס. קאלום פלוסכם וצלו. והאדוך פלוס אוכרין בעתהומלכם רבבי. ודכלו לדאר יוסף. וזאבלום יוסף שמעון. וכלאו מעאהו ונעסו גאדי. ויוסף וצא באש יעביוולום השכאייר מתאעהם. וירזעולהם פלוסהם. ויחטו לכאס מתאעהו פי סכארת בנימין. ופצבאח קאמו באש ירווחו. הומאן מאזאלו כיף כרזו מלבלאד. וכלט עליהם למשהול עלא דאר יוסף. ווקפהם וקאלום. כיפאש תשרקו לכאס מתאע יוסף. קאלולו אחנאן מה שרקנאשי. תיאחנאן לפלוס אלי לקינאהם פשכאייר רזענאהם. ואידה כאן תלקא לכאס ענדנה כלנה כדאמה ליוסף. קאלום צחיח לקאנון אלי כלכם תתסמאו מתשארכין. לאכן האנה מה חנאכד כדים כאן אלי נלקא ענדו לכאס. ואנתון צחיח תיקא אלי רזעתו לפלוס. לאכן שמעון ובנימין מה נערפהומשי. ובהאדה ברבש שמעון ומן באעד בנימין. ולקא לכאס פי שכארת בנימין. ורזעו השבטים לכל למצר. וקאלום יוסף כיפאש נצ'אייפכם תשרקוני. קאלולו אחנאן כלנה כדאמה מתאעך. קאלום לא מה נאכד כאן בנימין. הוני יהודה קאל לכואתו. חתה לתווה כנת נכמם אלי האדה הדנוב אלי בענה יוסף. ולאכן הווא חב יאכד בנימין אלי מה ענדו חתה דכל פי ביעת יוסף. מענאהה קאעד יתשובך. האו תווה נוורי. ווקתהה למלאכים אלי פסמה. הבטו באש יתצנטו הניקאש אלי באש ינצאר בין יהודה ויוסף. 
פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי לפסוק קאל. ויהי מקץ שנתיים ימים. לחז"ל פסרו. באעד עאמין מלי נצארת לחכאייה מתאע שר המשקים ושר האופים. אלי יוסף כאן חיכרז וקתהה. ולאכן מן סירת אלי קאל לשר המשקים באש יתווצטלו ענד פרעה רבבי עאקבו וזאדלו עאמין. הוי תמה נשדה מערופה.

 עלאש תעאקב יוסף עלא אלי קאל לשר המשקים באש יתווצטלו. יאכי לואצטה חראם. בלעכס לחז"ל קאלו אלי לעבד ילזמו יעמל מזהודו ויכלי לבאקי עלא רבבי. מוש יקעד יתפרז ויקול יא רבבי הבטלי כל שיי פי בלאצתי. נשדה אוכרה. והאדה יוסף ילזמו יזיד לעאמין האדון באש יכמלו ה-22 סנה אלי תעאקב ביהם יעקב אבינו אלי כאן בעיד עלא בו.

וקתלי כרזו ישראל מן מצרים. רבבי קאל למשה רבינו באש ישראל יטלבו מן ענד למצריין כלי כסף וכלי זהב וכו'. לחז"ל נשדו. עלאש רבבי וצאהם לחאזה האדי. ועלאש כתב נא גאדי. בטליבה. וזאוובו. באש מה יקולשי אותו צדיק. ועבדום וענו אותם קיים בם. ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בם. ובלחק עיקר ואח"כ יצאו ברכוש גדול הווא פי בזת הים. הוני ואחד ינשד. אברהם אבינו אלי מה עמרו מה כמם עלא רבבי. חתתה וקתלי קאלו אמשי לארץ ישראל ונבארכך ווקתלי ווצל זא הזוע מה קאל חתתה שיי. רבבי קאלו כי ביצחק יקרא לך זרע ומן באעד קאלו קרבו עלא למזבח ומה קאל חתתה שיי. תממה שך אלי יכמם עלא למעשים מתאע רבבי. ותממה שך אלי אברהם אבינו ישך פי רבבי אלי מה יתבתשי פיהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול. המאלה האש יקצדו לחז"ל ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בם.

לאכן אלי יקצדו לחז"ל. אלי אברהם אבינו מה חייכממשי חתתה שיי עלא רבבי. ולאכן אברהם אבינו כאייף מן הרשעים מתאע לווקת האדאך יקולו איכאך. ויבדאוו ילומו ויקולו לכלאם האדה. והווא קאעד יכמם אלי האדוך חייתעאקבו. ובהאדה רבבי טלב מן ישראל באש יכרזו ברכוש. באש אברהם אבינו מה יכממשי עלא הרשעים באלכשי יתעאקבו.

פלכרזה מתאע יוסף מן לחבס. תממה חאזתין. תממה שר האופים ילזמו יתעאקב ויתקתל. ותממה יוסף ילזמו יכרז מן לחבס. ולאכן תממה פרק בינאתהם עאמין. עלא כאטר יעקב אבינו ילזמו יבעד עלא יוסף 22 סנה. ולאכן הנאס חתלום ותקול. אידה כאן רבבי בעתלו שר המשקים עלאש יוסף מה כרזשי ווקתהה. ואידה כאן מה ילזמושי יכרז ווקתהה. עלאש בעתלו שר המשקים ושר האופים. באש הנאס תסכת ומה תלומשי. פסרו לחז"ל עלא כאטר מה תכלשי עלא רבבי. ולאכן הטעם לאצלאני הווא. באש יעקב אבינו יכמל ה-22 סנה. ושר האופים ילזמו ימות עאמין אקבל.

והוני תתזאווב הנשדה פלפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת. ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. כיפאש שר המשקים ינשה נשייה כיף האדי. כאן ילזמו יתפכרו דימה. אלי הווא אלי בשרו פרזעה מתאעהו. ילזם כל וקת אלי יזיב לכאס לפרעה יתפכרו. ונשדה אוכרה. עלאש לפסוק כתב מרתין ולא זכר וישכחהו. מאדאם מה תפכרושי ודאי נשאהו. וכאן נשאהו ודאי מה תפכרושי.

לאכן הזוואב הווא. אלי מן השמים חבו איכאך. ובהאדה רבבי וצא השר מתאע הזכרון מה יפכרשי שר המשקים. ווצא השר מתאע השכחה באש ינשיהו. אלי חאזה כיף האדי מוש ממכן באש תתנשה. והאדה כולו עלאש. באש יעקב אבינו יכמל ה-22 סנה. ובהאדה לפסוק הוני בדאלנה ויהי מקץ שנתיים ימים. מאענאהה וקתלי וצל לווקת. וקתהה שר המשקים תפכר. אלי שר השכחה כמל למוהמה מתאעהו. ותפכר פי אוול פרצה. חתתה ואלו לפרץ לוכרין כאנו יפכרו אכתר מן מנאם פרעה.

אכוואני לעזאז. אחנאן עם ישראל קאעדין פלעולם כאנשי לדמת באש נתבתו התורה

 ולמצוות. ובאקי חאזאת מתאע עולם הזה מוש פי ידנה. פי יד רבבי. מראת נלקאוו ואחד יזרי ויתעב נהאר לכל ליל ונהאר ופלאכר יחצל פרנכאת. ואחד אוכר תלקה יכדם שעתין פנהאר לאבאש עליה עלאכר. זעמה כיפאש. אידה כאן תנשד לעבאד. יקולו האדאך חכם אכתר מן לוכר. האו עפרית פלכומירס. ולאכן מוש האדה הצחיח. הצחיח הווא. אלי רבבי הווא אלי עמל איכאך. עלאש אחנאן מה חנפאהמושי. האשכון כאן ינזם יפהם יוסף הצדיק עלאש תבאע למצרים וקתהה. כאן באעד מה פסרולנה לחז"ל עלאש. מאענאהה לעבד הוני מה פי ידו חתתה שיי. כל יום נשופו נאס מרצ'ת ונאס בראת. מראת תלקא זוז מנאס אלי מרצ'ו נפש למרץ'. ואחד ברה וואחד מאת. עלאש. כל ואחד והאש יפסר. ולאכן התפסיר הצחיח הווא. אלי האדאך האש חב רבבי. כל ואחד האש כתבלו מן ענד רבבי. חאזה אוכרה מערוף אלי מה תמאשי האשכון מה יגלטשי ויעמל דנוב. כל ואחד כיפאש. ולאכן תלקא האשכון ימנע ויעמל תשובה. ותממה האשכון מה יעמלשי תשובה. ותצפילו חשאב אוכר פי עולם הבא. וחתתה ואלו אלי אחנאן דימה נעמלו פתשובה ומן באעד יעאווד יתקווה עלינה יצר הרע ונעמלו דנוב. ולאכן האך התשובה אלי עמלנאהה. אלי בלחק כננה נאווין באש מה עאדשי נעאוודו נעמלו הדנוב. עזיזה יאסר ענד רבבי. אלי יסאמחלנה הדנוב מתאענה לכל. ומוש איכה ברך. כאנשי חתתה באעד מה נעמלו נפש הדנוב אלי רזענה עליה בתשובה נעאוודו נעמלו תשובה עליה מררה אוכרה בקלב צאפי. רבבי יעאווד יסאמחנה. וכאן זאת ענד לחאכם עאווד מרתין. לעקובה תוולי אקווה. ובלאכץ אידה כאן לחאכם סאמחו פלמררה לאוולה. ענד רבבי לא. כל וקת אלי נצפיוו קלבנה מעה רבבי ונרזעו בתשובה. רבבי יקבלנה. חתתה ואלו אלי הדנוב האדה עמלנה קבל ורזענה עליה בתשובה. תנזמוזי תקולולי האשכון אלי יעמל איכה. ואחד חתתה מעה זגארו מה יעמלאשי. הוני רבבי וראלנה קדאש יחבנה. וקדאש נעזו עליה. וזאד קאללנה חלולי באב זגייר. תווה נעאוונכם ונחללכם לביבאן לכל. צחיח ואחד יגלט ויעאווד. לאכן ענדנה סלאח קויי יאסר. התשובה. כל יום ינזם ואחד יעמל תשובה. והייא חאזה קוייה יאסר אלי עטאהלנה רבבי. ופצ'ל הדוור לינה אחנאן. ונזיבו הוני מעשה ואחד פושע יסכן פי אמריקה. כל יום הווא ומאשאכלו מעה הדולה. הנאס לכל תערפו אלי הווא פושע. ולפוליס לכל יערפו אלי הווא פושע. ולאכן מה תממה חתתה דאליל אלי יודינו. וחתתה פלמראת אלי תווקף ותבחת. כאן יכרז מנהה. אלי כאן חכם יאסר. ויערף כיפאש יזאווב. וחתתה לפושעים לכל יערפו ויכאפו מנו. מררה כאן ישרב פי קהווה. לקה ואחד ווציף יתשובך עלא זוז אברכים. והומאן כאייפין. דם ליהוד שעל פיה ותקרב ללווציף האדה קאלו יאכי קלקת מן רוחך. כלמה אוכרה מעה הנאס האדון נהזזך בחדה זדך וזד בוך. לווציף כאף ומשה. והווא מאשי קאלו רד באלך תתערצ'להם מררה אוכרה. לאברכים שכרו יאסר. וקאלולו אידה כאן אנתין יהודי עלאש מה תעמלשי הדין מתאעך. קאלום אסמעוני. האנה אלי נתפכר מן הדין זדי. וקתלי כנת זגיר כאן יעמל השבת ויצללי וילבש תפלין. והווא מאת והאנה עמרי שבעה שנין. ובו מה עמרו מה עמל הדין. כאן נהאר כפור יצום וימשי לצלה. והווא חתתה האדי נחאהה. קאלולו ראו אחנאן מה נערפושי כיפאש נבדאוולך. לאכן האוו הדריסה

 מתאע לישיבה מתאענה. כאן כממת נהאר באש תוולי יהודי בלחק. איזה לישיבה ורבי מתאענה יערף כיפאש יכליך יהודי בלחק. באעד זמעה לפושע האדה לקא רוחו פלישיבה. הניצוץ ליהודי אלי פי שעל ומה חבשי יטפא חתתה אלי לקא רוחו פלישיבה. קאבל הרבי ודווה מעאהו. הרבי קאלו תממה חאזה באהייה עזבתני פיך אלי אנתין תחב ליהוד ודאפע עלא ליהוד חאזה באהייה יאסר. עזבתו לבדאייה. ובדה מעאהו בבאעץ' למצוות לכפאף. פלאוול בדאלו באש כל יום יזי יברך עלא הטלית ותפלין. ובדה יקררי פיה בשוייה חתתה אלי רזאע בתשובה. עאמין והווא מעא הרבי. סלם פי כל שיי. הרבי דברלו כדמה. באעד עאמין זא לרבי קאלו האנה כנת פושע ועמלת יאסר פלעבאד. כיפאש נעמל באש רבבי יסאמחני עלא אלי עמלת. אלי מה נזמשי נדור עלא לעבאד לכל נטלב מנהם הסמאח. הרבי כמם שוייה וקאלו חנקולך חאזה צעיבה יאסר מה נערפשי תנזם תוקף פיהה האו לא. ולאכן האדי הייא התשובה מתאעך. קאלו קול. קאלו ילזמך תמשי תסלם רוחך לשרטה. הוני תבהדל. קאלו תערף האש מאענאהה. אידה כאן נסתערף ללפוליס האש עמלת מה עאדשי נכרז מן לחבס. קאלו האש נקולך האדי הייא התשובה מתאעך. כיר מה תכתב פזארייד ותטלב הסמאח מן ענד הנאס לכל. איכה האו איכה חייזיך לפוליס. קעד זמעה מה זאשי ענד הרבי. באעד זמעה זאהו וקאלו חנמשי תווה ללפוליס לאכן מה תנשאשי באש תזורני. קאלו פי האדי נוועדך. כל ווקת אלי נלקא אמכאנייה באש נזורך נזיך. משה ללפוליס. ראייס למרכז וקתלי שאפו קאלו וינך גבת עלינה מדדה. קאלו האש ענדנה פלכלאם האדה חל מחצ'ר וכלליה נסתערפלך עלא לעמאייל אלי עמלתהם לכל. ראייס למרכז סתעזב. קאלו לאבאש זעמה כנת פספיטאר מתאע למהבלה. קאלו לא לאבאש עלייה. לאכן האנה יהודי ועמלת תשובה ונחב נקבל עלייה לעקובה אלי נסתחקהה. ראייס למרכז כמם שוייה וקאלו בארה רווח. קאלו האש מאענאהה. קאלו בארה רווח ומה נחבשי נחלך מחצ'ר. קאלו עלאש. קאלו עלאש למזרמין ידכלו לחבס. באש מה עדשי יצ'רו לעבאד. אנתין יצ'הרלי פיך מאדאם עמלת תשובה מה עדשי נכאפו מנך. קאלו לאכן ילזמני נתעאקב. קאלו עלאש. אידה כאן מה עאדשי חתעאווד תתעאקב עלאש. קאלו והנאס זעמה תסאמחני. קאלו האנה הוני חטוני באש נשד אלי נשופו ילזמו יתעאקב. והאנה נשוף פיך מה ילזמכשי תתעאקב ונתחמל משהולייתי. בארה רווח. משה לרבי מתאעהו. קאלו אנתין עמלת אלי עליך. יזי בארה ארזע לכדמתך. ותלתהה בקראייתך. באעד ווקת ערס וזאב זגאר ועמל פמילייה עלא דת משה וישראל. נהאר כארז מן לבאנכה וילקא קבאלתו ראייס למרכז אלי סאמחו. תקרבלו סלם עליה. קאלו עקלתני. קאלו בטבע. ראני קעד עאמין עאייש מעאך. קאלו כיפאש. קאלו באעד מה כרזת מן ענדי פי באלך חנצדקך איכאך. כממת ממכן תווה רזעת בתשובה וגדווה תעאווד תרזע לעוואיידך. וקעד נתבע פיך עאמין כאמלין חתתה אלי לקיתך בלחק רזעת בתשובה. קאלו נחב נערף אנתין אלי כנת תתמננה באש תשדני. וכנת תנזם תתרקקה ביהה. עלאש שייבתני ווקתהה. קאלו מה נערפשי. לאכן חסית בחאזה קוייה יאסר תכליני נשייבך. לתווה עליך מה נערפשי עלאש. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

השבת במרוקו – רפאל בן שמחון

ההכנות בבית לשבתקנדיל-נר של שבת

יום שישי הוא יום מפרך לבעל־הבית בגלל הקניות הרבות לשבת, והוא עוד יותר מפרך לעקרת־הבית אשר עליה לקום ביום שישי לפני עלות השחר כדי להספיק את כל ההכנות, והן רבות: להכין את הלחם לשבת, לישת הבצק לבדה גוזלת ממנה זמן יקר, לכן בלילות החורף ובמיוחד בלילות שישי, נהגו ה-טרארחא  (שוליות נחתום) לעבור בשעה שלוש לפנות בוקר, בשכונה היהודית ולהעיר את עקרות־הבית לקום ללוש את הבצק בהכריזם " ווא קוצו תעזנו ראה לפרראן חמי (קומו־נא ללוש את הבצק, התנור כבר חם (דלוק) והנשים קמו מיד, הכינו את הלחם, משחו אותו במי סוכר, שכידוע היהודים לא קנו הלחם ממאפיות הגויים משום שהללו אינם מפרישים חלה בשעת הלישה. אחר־כך הלחם סודר על לוח עץ " לוסלא " ונמסר ל־״טרראח״ (שוליית נחתום) העובד אצל בעל התנור הציבורי.                                                            

הערות המחבר : לכל משפחה בשכונה היהודית, היה לה לוח מיוחד מעץ ״לוסלא״ מסומן ועליו, המשפחה הניחה את כיכרות הלחם וסידרה אותם, כדי למנוע עירבוב לחם בלחם של משפחה אחרת.

גם בערב־שבת היה בא ולוקח את קדרת ה״חמין׳ לתנור וביום שבת בצהרים, היה מחזירה למשפחה כשהיא חמה ורותחת מחום.

שוליות נחתום אלה היו נערים בני עשר או שתים־ עשרה בערך, תפקידם היה להסתובב בשכונה היהודית, לאסוף את בצקם של היהודים, להביא אותו לתנור הציבורי, ואחרי אפייתו, להחזירו לעקרת־הבית. בתמורה הם קיבלו מכל משפחה ״אל־כסרא״ כמעין תשלום בצורת פרוסת לחם ולפעמים בתוספת שאריות מאיזה תבשיל שנשאר מיום קודם.

ביום שישי בצהרים מגיעות ההכנות לשיאן: כי מלבד הכנת התבשילים הרבים יש עוד שטיפת הבית, מירוק הכלים, הצעת המיטות ועריכת השולחנות, ובינתיים יוצא האב עם ילדיו להתרחץ בבית המרחץ שבעיר. כך היהודי קיים את שבתו כמאמר חז״ל: לעולם ישכים אדם להוצאות שבת. (שבת קיז, ע״ב).

תקיעת שופר

עוד לפני שקיעת החמה, נהג היהודי הזקן " כ'איי מימון " המוכר לכל יוצאי ה־מללאח של העיר מכנאס, ושופרו בידו ותקע בו בכל נימי כוחו בכניסה של כל מבוא ומבוא של ה־ מללאח, זאת כדי להזהיר ולהורות על הפסקת המלאכה והמסחר ונעילת החנויות ואחרי כל תקיעה הכריז בצורה רשמית וחגיגית: ׳׳כ׳וואננא! ראה׳ דכ׳ל סבת״ – ״אחינו! השבת כבר נכנסה״. אחרי הזקן צעד תמיד רב העיר (בימינו אנו זה היה ר׳ברוך טולידאנו רבה הראשי של העיר מכנאס).

[1]  במכנאס היה זקן אחד מוכר לכל בני העיר, בשם מימון בן הרוש והוא היה ״התוקע״ הרשמי ביום שישי לפני קבלת שבת, אולם בני־העיר קראו־לו ״כ׳אי־מימון״(שם חיבה־האח־מימון). גם אשתו הייתה אשת־חיל בשם: רחל אילוז, אשר הקדישה את מיטב שנות חייה לעזרה לזולת. בספר התקנות של חכמי מכנאס, ישנה תקנה סד(ד) על סגירת חנויות המללאח בערב שבת בעת ירידת הנס. כנראה היה נס(דגל) במקום שהיה אפשר לראות והיו מורידים אותו ערב שבת בשעה עשירית כדי להודיע שהגיע זמן סגירת החנויות. ראה גם תקנה עב(ו) על סגירת החנויות בערב שבת.

          הרב ברוך טולידאנו ז״ל היה אב בית־דין במכנאס במשך שנים רבות, אחד מבני שושלת חכמים מפוארים המתייחסים לגירוש קסטילייא. הרב טולידאנו היה פטרונם של הרבה יתומים עניים ויהודי הכפרים מאיזורי האטלאס חבים לו הרבה, בזכותו רבים מהם הצליחו והגיעו למעמד של רבנים ומורי הלכה, חלק גדול מהם ממלא היום תפקידי רבנים בארץ ובחו״ל. ר׳ ברוך טולידאנו ז״ל זכה לעלות לארץ, התיישב בבני־ברק, ושם הייתה מנוחתו כבוד בשנת תשל״ג(1973). על הרב הזה, עיין: ״ביקוד החמה״.

הרב זירז את האנשים לנעול את חנויותיהם, במיוחד הספרים ולפעמים גם החייטים ודחף בהם לסגור כי בדרך כלל הם היו תמיד מאחרים לנעול את חנויותיהם, הוא היה פוקד עליהם להפסיק מיד את מלאכתם ולסגור מיד את עסקיהם, אחרת הם יהיו צפויים לקנס כספי ואולי גם ליותר מזה.

באי ג׳רבה נהג התוקע הממונה, לתקוע: ״תשר״ת, תש״ת, תר״ת״ כשהוא עומד במקום גבוה בטבור העיר.

ברית מילה, זבד הבת, פדיון הבן ופטר חמור * רפאל בן שמחון

%d7%94%d7%95%d7%95%d7%99-%d7%95%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%aa

השלישי הוא שלרבי אהרן בן סמחון ממכנאס מתוך ספרו " זקן אהרן " מהדורת הרב משה עמאר, לוד תשנ"ב, פיוט לנועם " אל אדון ברצותו " סימן אני אהרן בן סמחון לאומרו ביום המילב בבית הכנסת.

 

לבי ובשרי יחד ירננו / לאל חי ומשירי אהודנו

על בריתו שחתם ההשרנו / אשורר אחר נוגנים שיר וזמרה

אנכי היום לה' אשירה

 

אלהי ארוממך / אודה שמך וארנן במעשי ידיך

אין קדוש כה' כי אין בלתך / וין צור צייר זולתך אל נורא

קח נא מפי היום אשירה שי תמורה

 

נפלאים מעשיך יה שוכן רומה / אשר צר את האדן בחכמה

מאש רוח מים ואדמה / רקמו ציירו צורה בתוך צורה

זרק נפח בו נשמה טהורה

 

יחיד אב המון צוה צור נורא / לעשרים דורות לכרות את הערלה

להבדיל בין ובין בני עולה / מאוסה היא הערלה ומכוערת

טומאתה מכל טומאות חמורה

 

אחי ועמי לעילת כל העילה / פצחו רננו ואמרו בגילה

ברוך אשר ציווינו על המילה / כי רבה היא מאוד ויקרה

בשבילה כל העולם נברא

 

הרבה לנו מצוות נורא עלילה / ועל כולנה עלתה מצוות המילה

לשם ולפארת וגם לתהלה / שקולה היא כנגד כל התורה

בזמנה דוחה שבת חמורה

 

רבו כמו רבו את שבחיה / כי י"ג בריתות נכרתו עליה

אורחות חיים ישיגו כל שומריה / ימיהם יאריך אל חי ונורא

וגם עד זקנה ושיבה וגבורה

 

נביא איש האלוהים משה רבנו / עת בא בדרך ועסק במלונו

ולא הקדים תחילה למול בנו / אז באו אף החימה קל מהרה

ובקשו להמיתו לולא צפורה

 

בזכותה נאור יושב קדם סלה / ימהר יחישה עת הגאולה

לפדות עם עני ונדח בגולה / כאז שקדמה יצאה אום טהורה

מארץ מצרים נוף העבודה

 

סלעי ומצודתי משוך חסדך / על ילד זה הנחתם בחותמך

ממטה למעלה נרשם בו שמך / ירצה דמו לפניך נורא

זבח קרבן כפרה

 

חון תחון אל רחום בזכות המילה / עניה סוערה סורה וגולה

וקבץ בניה אל עיר תהילה / אז יגדל שם יה בעלמא

די ברא בסוד עדה טהורה

הפרעות בפאס או התריתל- יוסף ינון פנטון

פוגרום בפאס

פוגרום בפאס

במשך כשבועיים, עד 28 באפריל, נשארו כל תושבי המלאח בחצרות הארמון. רייניו רכש בדי קנבס כדי להקים מקלטים זמניים, ומחצלות מקני סוף חולקו לשוהים ושימשו להם למיטות.

החזרה הקשה

ביום שלישי, 23 באפריל, הגיע מוחמר תאזי, שר העבודות הציבוריות, לגן החיות בבו אלח׳וסיסאת וזימן את הרבנים והאחראים. הוא ביקש מהם שיעמידו לרשותו 100 יהודים, שתמורת תשלום יפנו את הריסות המלאח. אנשים אלו חולקו לקבוצות של עשרה, ובראש כל צוות העמידו אחראי. הצבא הצרפתי העמיד לרשותם גם משמר צבאי.

הם החלו לפנות את מפולת ההריסות ולהחריב את המבנים שהיו על סף התמוטטות. הם בדקו את הבארות כדי למצוא חפצים שהוסתרו שם ותיעדו אותם כדי להשיבם לבעליהם. במשך עבודות אלו נאסרה הכניסה למלאח, בשל חשש מפני ביזה בבתים. הרשות הצרפתית הודיעה בעיר שיוטל עונש מוות על כל מי שיימצאו ברשותו נכסים של יהודים. לפי ר׳ אבן דנאן, חפצים פגומים הונחו ברחובות, ולמחרת אספו אותם חיילים והעבירו אותם לשער המלאח. לא נמצאו שם חפצי ערך, כלי נחושת או שטיחים יקרים. הד״ר וייסגרבר ואנדרה מינו(André Meynot) הכתב של סוכנות ידיעות הווס(l'Agence Havas), שנמצא בפאס בעת התפרצות המרד, סיפרו בכתבותיהם שבוואדי פאס נשטפו אין ספור חפצים שהבוזזים שדדו מהיהודים:

יהיה קשה להעניש את הבוזזים כי הם משליכים כעת את מוצגי אשמתם. בוואדי פאס נשטפות קופסאות, וכמויות אדירות של טבק ובד. נזרקים בו לבנים ונעליים. חפצים אלו נשללו במלאח.

הגנרל מואניה הגיע לפאס, מלווה בתגבורת של שישה גדודים של חיל רגלים ושלוש יחידות פרשים שנלקחו מאזור השאווייה. הם התפרשו בכל שכונות העיר, וסייעו להשיב בהן את הסדר. חיילים ושוטרים צרפתים נכנסו למדינה כדי לשמור על הביטחון והחלו לעצור את המורדים הערבים.

ב־26 באפריל נישאה דרשה (ח׳וטבה) בשמו של מולאי אלחאפיד במסגדים בקארוויין, במולאי אדריס ובמסגדים אחרים. הדרשה כוונה אל הגדודים השריפיים, והסולטן גינה בה את המרד נגד הצרפתים: ׳אתם יודעים של אילו רציחות ומעשי ביזה היו האירופים, שהיו האורחים שלנו קרבנות, […] נגד אללה התמרדו הרוצחים׳.

היהודים כלל לא הגיבו לעובדה שהסולטן השמיט כל התייחסות לקרבנות מבני עדתם או למחויבות של המאמינים כלפי הד׳ימים.

עבודת הפינוי הראשונית נמשכה שבוע, עד יום ראשון 28 באפריל. אז יכלו היהודים לעזוב את חצרות הארמון, אם כי הפינוי נמשך עד יום רביעי 1 במאי. מי שבתיהם היו ראויים למגורים חזרו לגור בהם, ומי שבתיהם נחרבו התגוררו אצל קרוביהם או אצל חברים.

בזכות הסיוע מבחוץ יכלו תושבי המלאה לשוב בהדרגה לבתיהם, אשר תוקנו בחפזה, באופן זמני, ולחזור לחיים אומללים לאחר שנשדדו לחלוטין.

החזרה לא הייתה קלה. הזוועות שסבלו מהן יצרו בעיות חברתיות וטרגדיות קורעות לב. הנשים הנשואות לכוהנים שנאנסו נאלצו לפי ההלכה להיפרד מבני זוגן, אפילו אם היו אימהות לילדים. נשים ונערות רבות שנאנסו היו כעת בהיריון. משפחות רבות היגרו לערים אחרות והתחילו חיים חדשים, ולכך נלוו קשיי הסתגלות.

אלמליח כתב: ׳היהודים ישובו למלאה כעדר קרבנות תמימים ששילמי בחייהם ובנכסיהם את כופר האירופים שניצלו מטבח. למעשה, ביזת המלאה, שלא נעשה דבר כדי למנעה, ושבה במשך שלושה ימים הוציאו החיילים המורדים וכל שודדי העיר את זעמם, היא שהצילה מאסון מוחלט את הרובע האירופי.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

דצמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר