ארכיון יומי: 30 בדצמבר 2016


השבת במרוקו – רפאל בן שמחון

ההכנות בבית לשבתקנדיל-נר של שבת

יום שישי הוא יום מפרך לבעל־הבית בגלל הקניות הרבות לשבת, והוא עוד יותר מפרך לעקרת־הבית אשר עליה לקום ביום שישי לפני עלות השחר כדי להספיק את כל ההכנות, והן רבות: להכין את הלחם לשבת, לישת הבצק לבדה גוזלת ממנה זמן יקר, לכן בלילות החורף ובמיוחד בלילות שישי, נהגו ה-טרארחא  (שוליות נחתום) לעבור בשעה שלוש לפנות בוקר, בשכונה היהודית ולהעיר את עקרות־הבית לקום ללוש את הבצק בהכריזם " ווא קוצו תעזנו ראה לפרראן חמי (קומו־נא ללוש את הבצק, התנור כבר חם (דלוק) והנשים קמו מיד, הכינו את הלחם, משחו אותו במי סוכר, שכידוע היהודים לא קנו הלחם ממאפיות הגויים משום שהללו אינם מפרישים חלה בשעת הלישה. אחר־כך הלחם סודר על לוח עץ " לוסלא " ונמסר ל־״טרראח״ (שוליית נחתום) העובד אצל בעל התנור הציבורי.                                                            

הערות המחבר : לכל משפחה בשכונה היהודית, היה לה לוח מיוחד מעץ ״לוסלא״ מסומן ועליו, המשפחה הניחה את כיכרות הלחם וסידרה אותם, כדי למנוע עירבוב לחם בלחם של משפחה אחרת.

גם בערב־שבת היה בא ולוקח את קדרת ה״חמין׳ לתנור וביום שבת בצהרים, היה מחזירה למשפחה כשהיא חמה ורותחת מחום.

שוליות נחתום אלה היו נערים בני עשר או שתים־ עשרה בערך, תפקידם היה להסתובב בשכונה היהודית, לאסוף את בצקם של היהודים, להביא אותו לתנור הציבורי, ואחרי אפייתו, להחזירו לעקרת־הבית. בתמורה הם קיבלו מכל משפחה ״אל־כסרא״ כמעין תשלום בצורת פרוסת לחם ולפעמים בתוספת שאריות מאיזה תבשיל שנשאר מיום קודם.

ביום שישי בצהרים מגיעות ההכנות לשיאן: כי מלבד הכנת התבשילים הרבים יש עוד שטיפת הבית, מירוק הכלים, הצעת המיטות ועריכת השולחנות, ובינתיים יוצא האב עם ילדיו להתרחץ בבית המרחץ שבעיר. כך היהודי קיים את שבתו כמאמר חז״ל: לעולם ישכים אדם להוצאות שבת. (שבת קיז, ע״ב).

תקיעת שופר

עוד לפני שקיעת החמה, נהג היהודי הזקן " כ'איי מימון " המוכר לכל יוצאי ה־מללאח של העיר מכנאס, ושופרו בידו ותקע בו בכל נימי כוחו בכניסה של כל מבוא ומבוא של ה־ מללאח, זאת כדי להזהיר ולהורות על הפסקת המלאכה והמסחר ונעילת החנויות ואחרי כל תקיעה הכריז בצורה רשמית וחגיגית: ׳׳כ׳וואננא! ראה׳ דכ׳ל סבת״ – ״אחינו! השבת כבר נכנסה״. אחרי הזקן צעד תמיד רב העיר (בימינו אנו זה היה ר׳ברוך טולידאנו רבה הראשי של העיר מכנאס).

[1]  במכנאס היה זקן אחד מוכר לכל בני העיר, בשם מימון בן הרוש והוא היה ״התוקע״ הרשמי ביום שישי לפני קבלת שבת, אולם בני־העיר קראו־לו ״כ׳אי־מימון״(שם חיבה־האח־מימון). גם אשתו הייתה אשת־חיל בשם: רחל אילוז, אשר הקדישה את מיטב שנות חייה לעזרה לזולת. בספר התקנות של חכמי מכנאס, ישנה תקנה סד(ד) על סגירת חנויות המללאח בערב שבת בעת ירידת הנס. כנראה היה נס(דגל) במקום שהיה אפשר לראות והיו מורידים אותו ערב שבת בשעה עשירית כדי להודיע שהגיע זמן סגירת החנויות. ראה גם תקנה עב(ו) על סגירת החנויות בערב שבת.

          הרב ברוך טולידאנו ז״ל היה אב בית־דין במכנאס במשך שנים רבות, אחד מבני שושלת חכמים מפוארים המתייחסים לגירוש קסטילייא. הרב טולידאנו היה פטרונם של הרבה יתומים עניים ויהודי הכפרים מאיזורי האטלאס חבים לו הרבה, בזכותו רבים מהם הצליחו והגיעו למעמד של רבנים ומורי הלכה, חלק גדול מהם ממלא היום תפקידי רבנים בארץ ובחו״ל. ר׳ ברוך טולידאנו ז״ל זכה לעלות לארץ, התיישב בבני־ברק, ושם הייתה מנוחתו כבוד בשנת תשל״ג(1973). על הרב הזה, עיין: ״ביקוד החמה״.

הרב זירז את האנשים לנעול את חנויותיהם, במיוחד הספרים ולפעמים גם החייטים ודחף בהם לסגור כי בדרך כלל הם היו תמיד מאחרים לנעול את חנויותיהם, הוא היה פוקד עליהם להפסיק מיד את מלאכתם ולסגור מיד את עסקיהם, אחרת הם יהיו צפויים לקנס כספי ואולי גם ליותר מזה.

באי ג׳רבה נהג התוקע הממונה, לתקוע: ״תשר״ת, תש״ת, תר״ת״ כשהוא עומד במקום גבוה בטבור העיר.

ברית מילה, זבד הבת, פדיון הבן ופטר חמור * רפאל בן שמחון

%d7%94%d7%95%d7%95%d7%99-%d7%95%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%aa

השלישי הוא שלרבי אהרן בן סמחון ממכנאס מתוך ספרו " זקן אהרן " מהדורת הרב משה עמאר, לוד תשנ"ב, פיוט לנועם " אל אדון ברצותו " סימן אני אהרן בן סמחון לאומרו ביום המילב בבית הכנסת.

 

לבי ובשרי יחד ירננו / לאל חי ומשירי אהודנו

על בריתו שחתם ההשרנו / אשורר אחר נוגנים שיר וזמרה

אנכי היום לה' אשירה

 

אלהי ארוממך / אודה שמך וארנן במעשי ידיך

אין קדוש כה' כי אין בלתך / וין צור צייר זולתך אל נורא

קח נא מפי היום אשירה שי תמורה

 

נפלאים מעשיך יה שוכן רומה / אשר צר את האדן בחכמה

מאש רוח מים ואדמה / רקמו ציירו צורה בתוך צורה

זרק נפח בו נשמה טהורה

 

יחיד אב המון צוה צור נורא / לעשרים דורות לכרות את הערלה

להבדיל בין ובין בני עולה / מאוסה היא הערלה ומכוערת

טומאתה מכל טומאות חמורה

 

אחי ועמי לעילת כל העילה / פצחו רננו ואמרו בגילה

ברוך אשר ציווינו על המילה / כי רבה היא מאוד ויקרה

בשבילה כל העולם נברא

 

הרבה לנו מצוות נורא עלילה / ועל כולנה עלתה מצוות המילה

לשם ולפארת וגם לתהלה / שקולה היא כנגד כל התורה

בזמנה דוחה שבת חמורה

 

רבו כמו רבו את שבחיה / כי י"ג בריתות נכרתו עליה

אורחות חיים ישיגו כל שומריה / ימיהם יאריך אל חי ונורא

וגם עד זקנה ושיבה וגבורה

 

נביא איש האלוהים משה רבנו / עת בא בדרך ועסק במלונו

ולא הקדים תחילה למול בנו / אז באו אף החימה קל מהרה

ובקשו להמיתו לולא צפורה

 

בזכותה נאור יושב קדם סלה / ימהר יחישה עת הגאולה

לפדות עם עני ונדח בגולה / כאז שקדמה יצאה אום טהורה

מארץ מצרים נוף העבודה

 

סלעי ומצודתי משוך חסדך / על ילד זה הנחתם בחותמך

ממטה למעלה נרשם בו שמך / ירצה דמו לפניך נורא

זבח קרבן כפרה

 

חון תחון אל רחום בזכות המילה / עניה סוערה סורה וגולה

וקבץ בניה אל עיר תהילה / אז יגדל שם יה בעלמא

די ברא בסוד עדה טהורה

הפרעות בפאס או התריתל- יוסף ינון פנטון

פוגרום בפאס

פוגרום בפאס

במשך כשבועיים, עד 28 באפריל, נשארו כל תושבי המלאח בחצרות הארמון. רייניו רכש בדי קנבס כדי להקים מקלטים זמניים, ומחצלות מקני סוף חולקו לשוהים ושימשו להם למיטות.

החזרה הקשה

ביום שלישי, 23 באפריל, הגיע מוחמר תאזי, שר העבודות הציבוריות, לגן החיות בבו אלח׳וסיסאת וזימן את הרבנים והאחראים. הוא ביקש מהם שיעמידו לרשותו 100 יהודים, שתמורת תשלום יפנו את הריסות המלאח. אנשים אלו חולקו לקבוצות של עשרה, ובראש כל צוות העמידו אחראי. הצבא הצרפתי העמיד לרשותם גם משמר צבאי.

הם החלו לפנות את מפולת ההריסות ולהחריב את המבנים שהיו על סף התמוטטות. הם בדקו את הבארות כדי למצוא חפצים שהוסתרו שם ותיעדו אותם כדי להשיבם לבעליהם. במשך עבודות אלו נאסרה הכניסה למלאח, בשל חשש מפני ביזה בבתים. הרשות הצרפתית הודיעה בעיר שיוטל עונש מוות על כל מי שיימצאו ברשותו נכסים של יהודים. לפי ר׳ אבן דנאן, חפצים פגומים הונחו ברחובות, ולמחרת אספו אותם חיילים והעבירו אותם לשער המלאח. לא נמצאו שם חפצי ערך, כלי נחושת או שטיחים יקרים. הד״ר וייסגרבר ואנדרה מינו(André Meynot) הכתב של סוכנות ידיעות הווס(l'Agence Havas), שנמצא בפאס בעת התפרצות המרד, סיפרו בכתבותיהם שבוואדי פאס נשטפו אין ספור חפצים שהבוזזים שדדו מהיהודים:

יהיה קשה להעניש את הבוזזים כי הם משליכים כעת את מוצגי אשמתם. בוואדי פאס נשטפות קופסאות, וכמויות אדירות של טבק ובד. נזרקים בו לבנים ונעליים. חפצים אלו נשללו במלאח.

הגנרל מואניה הגיע לפאס, מלווה בתגבורת של שישה גדודים של חיל רגלים ושלוש יחידות פרשים שנלקחו מאזור השאווייה. הם התפרשו בכל שכונות העיר, וסייעו להשיב בהן את הסדר. חיילים ושוטרים צרפתים נכנסו למדינה כדי לשמור על הביטחון והחלו לעצור את המורדים הערבים.

ב־26 באפריל נישאה דרשה (ח׳וטבה) בשמו של מולאי אלחאפיד במסגדים בקארוויין, במולאי אדריס ובמסגדים אחרים. הדרשה כוונה אל הגדודים השריפיים, והסולטן גינה בה את המרד נגד הצרפתים: ׳אתם יודעים של אילו רציחות ומעשי ביזה היו האירופים, שהיו האורחים שלנו קרבנות, […] נגד אללה התמרדו הרוצחים׳.

היהודים כלל לא הגיבו לעובדה שהסולטן השמיט כל התייחסות לקרבנות מבני עדתם או למחויבות של המאמינים כלפי הד׳ימים.

עבודת הפינוי הראשונית נמשכה שבוע, עד יום ראשון 28 באפריל. אז יכלו היהודים לעזוב את חצרות הארמון, אם כי הפינוי נמשך עד יום רביעי 1 במאי. מי שבתיהם היו ראויים למגורים חזרו לגור בהם, ומי שבתיהם נחרבו התגוררו אצל קרוביהם או אצל חברים.

בזכות הסיוע מבחוץ יכלו תושבי המלאה לשוב בהדרגה לבתיהם, אשר תוקנו בחפזה, באופן זמני, ולחזור לחיים אומללים לאחר שנשדדו לחלוטין.

החזרה לא הייתה קלה. הזוועות שסבלו מהן יצרו בעיות חברתיות וטרגדיות קורעות לב. הנשים הנשואות לכוהנים שנאנסו נאלצו לפי ההלכה להיפרד מבני זוגן, אפילו אם היו אימהות לילדים. נשים ונערות רבות שנאנסו היו כעת בהיריון. משפחות רבות היגרו לערים אחרות והתחילו חיים חדשים, ולכך נלוו קשיי הסתגלות.

אלמליח כתב: ׳היהודים ישובו למלאה כעדר קרבנות תמימים ששילמי בחייהם ובנכסיהם את כופר האירופים שניצלו מטבח. למעשה, ביזת המלאה, שלא נעשה דבר כדי למנעה, ושבה במשך שלושה ימים הוציאו החיילים המורדים וכל שודדי העיר את זעמם, היא שהצילה מאסון מוחלט את הרובע האירופי.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 161 מנויים נוספים

דצמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר