ארכיון יומי: 13 בפברואר 2017


משפחת סירירו – חיים בנטוב- אלף שנות יצירה

  • ר׳ נחמן סירירו

הבן השביעי של ר׳ מתתיהו הראשון. הוא נפטר כנראה בגיל צעיר, ולא ידוע עליו הרבה, ככל הנראה היה גם הוא תלמיד חכם, כי ביחס פאס כונה ״מוהר״ר נחמן זצ״ל״ וחזקה שהיה חסיד וחכם ככל אחיו.

דומה שאחרון הבנים שנפטר הוא רבי יעקב שמת בשנת 1851, במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה.אלף שנות יצירה

בניו של ר׳ חיים דוד. כבר בחייו כיהן כדיין, אתו יחד בנו ר׳ יהונתן, שהזכרנו למעלה. ר׳ יהונתן סירירו נולד בשנת תקל״ה, בצעירות אביו, ונפטר בשנת תקצ״ג(1833) בן 58 שנה, שבע שנים אחרי אביו. הוא היה מלומד בנסים. בנו של ר׳ יונתן, ר׳ אבא סירירו, היה חכם גדול וטיפל בקהילה כאחראי לשחיטה ובדיקה, כמומחה בדיני טרפות. נפטר בשנת תקצ״ה(1835), תשע שנים אחרי אביו(1835).

מאשתו השנייה היו לד׳ חיים דוד שני בנים: ר׳ צמח סירידו, שהיה חכם על פי חכמי פאס, אך לא היה דיין, ואחיו ר׳ מתתיה השני, אב בית הדין. נולדו לו שלושה בנים – ר׳ עמנואל, ר׳ חיים דוד הנושא את שם סבו, שניהם נפטרו במגפה של שנת תרל״ח (1878). ר׳ עמנואל השאיר בת אחת ושמה ריינה. ר׳ מתתיהו נפטר בשנת תרנ״א (1891). הבן השלישי לר׳ מתתיה השני הוא ר׳ יהודה בנימין, שהיה דיין. נתמנה לדיין בתמוז תרל״ט (1879) וכיהן עד פטירתו בשנת תר״פ (1920) בחודש סיוון, והשאיר אחריו בנות בלבד. ריינה בתו של ר׳ עמנואל גדלה בבית סבה, ר׳ מתתיה השני, עד פטירתו בשנת תרנ״א(1891), נישאה לנבון ומעולה יוסף בן שטרית, כשילדה בן קראה לו בשם סבה, מתתיהו, והוא מתתיהו בן שטרית, אביהם של שלושת הגבירים הידועים כאנשי חסד בזמננו, שחיו באמריקה, האחד – ג׳ו, והוא יוסף בן שטרית, אחיו בנימין בן שטרית ויבל״ח אחיהם אליהו, שלושתם רודפי צדקה וחסד, לכולם בנים בשם מתתיהו על שם סבם ועל שם ר׳ מתתיהו השני ובנות כשם סבתא דיינה.

ר׳ מתתיהו סירירו השני

נולד בשנת תקס״ו, נתמנה לדיין כנראה אחרי פטירת אביו, ועם הזמן נתמנה לאב בית הדין, שבו אי״ש הצרפתי, בעל יחס פאס, היה דיין חבר. כתב פסקי דין רבים ותקנות.

שתי בנותיו של ר׳ מתתיהו סירירו הראשון

הבת הבכירה נישאה לר׳ שלמה שמואל בן צור (ש״ש) וילדה את ר׳ רפאל בן צור ואת ר׳ יעקב בן צור (יעב״ץ האחרון) שנפטר בשנת תר״י, והבת השנייה, זהרא, נישאת לר׳ שלמה הצרפתי, וילדה לו בן את הרב וידאל הצרפתי אביו של אי״ש הצרפתי, שהיא הסבתא של אי״ש הצרפתי. נמצא, ששלוש משפחות העילית, הצרפתי, בן צור וסירירו מתחברות באמצעותן של הנשים.

הערת המחבר : בכתב היד שברשותי ר׳ יעקב חתום על תקנה משנת לחיים (תקצ״ח [1938]) בעמי 149 עם ר׳ רפאל אהרן מונסונייגו, ר׳ יעקב אבן צור ור׳ חיים אברהם הצרפתי; בדף 110 חתום על הסכמה לפס״ד של חכמי צפרו, ר׳ עמרם אלבאז, ור׳ עמוד אביטבול, וחותם עם ידידיה מונסונייגו ור׳ ראובן סירירו בשנת רח״ת(1848).

דורות הנכדים והנינים של ר׳ מתתיהו הראשון(הרבנים הידועים מהם)

 הבן החכם ר׳ שאול השאיר אחריו בן, ר׳ שמואל מימון, נולד בג׳ אייר תקל״א וחתום על מסמך בשנת תקנ״ח (מלכי רבנן), ובתעודות (צפרו כרך א, עמי 2) יש שטר שחתום עליו משנת תקנ״ב, והיה בעת החתימה בן 21 שנה, בזמן אליאזיד, שאביו ר׳ שאול היה בצפת, ובנו היה עמו, חתם כעד שני בשטר עם ר׳ ישראל עולייל. מכאן ואילך איננו יודעים תולדותיו.

הבן השלישי, ר׳ יהושע סירירו, השאיר אחריו שני בנים חכמים וצדיקים – ר׳ יוסף סירירו הראשון כנראה לא היה דיין, והבן השני ר׳ ראובן שהיה דיין וחתום על פסקי דין.

הערת המחבר : בכתב היד שברשותי חתום ר׳ ראובן בשנת תר״ם עם ר׳ וידאל הצרפתי בדף 121 ובשנת רח׳׳ת עם ר׳ יעקב סירירו ור׳ ידידיה מונסונייגו בדף 110 ובספר דבר אמת לר׳ ידידיה מונסונייגו (תשי״ב) חתום ר׳ ראובן בשנת תרי״ד ותרט״ו בסי׳ קנה-קנז, ולפי מלכי רבנן בערבו נפטר בתרט׳׳ו.

על ר׳ יוסף האח הגדול נאמר ביחס פאס: ״ויחי ה׳ את יוסף ונתן לו בן פורת צדיק וישר מתחסד עם קונו… כמוהר״ר יהושע [ציון] והוא נין ר׳ מתתיה הא׳ והיה ה׳ את יהושע ונתן לו בן… החכם השלם והכולל… כמוהר״ר יוסף הוא ואחיו״ ר׳ יוסף האחרון היה דיין ונפטר בכ״ד תשרי בשנת תרס״ב (1901) ובמלכי רבנן בערכו כתוב שהיה ״קובץ ספרים…ובכלל היו שם כמה ספרים כתבי יד… ונשרפה ישיבתו… בשנת 1912״ [הוא ר׳ מתתיהו סירירו השלישי, בני הנין של ר׳ מתתיהו הראשון[.

ר׳ מתתיהו סירירו השלישי

נתמנה לדיין אחרי מות אחיו ר׳ יוסף, ביום כ״ז ניסן תרס״ב. ומוקד השררה עבר אליו. והוא נשאר בבית הדין גם אחרי הכרזת הפרוטקטורה. וכשנפטר ר׳ שלמה בן דנאן נתמנה הוא ראב״ד, עד פטירתו בחודש האביב שנת תרצ״ט(1939 ).

ר׳ חיים דוד סירירו בנו של ר׳ מתתיהו השלישי

נכנס לבית הדין בפאס עם פטירת מור אביו וכיהן כחבר בית הדין, ואחר כך כיהן כאב בית הדין. אחרי קום מדינת ישראל בא לישראל כתייר, ותרם ספרייתו לישיבת פורת־יוסף. אחרי שהייתו בארץ שב לפאס, וכיהן כאב בית הדין עד סוף חייו. הוא נפטר בשנת תש״ך זקן ושבע ימים, והוא אחרון הדיינים ממשפחת סירירו.

ראינו אפוא שושלת חכמים שראשיתה ר׳ שאול בשנת שס״א (1601) המגיעה עד המאה העשרים עם פטירת ר׳ חיים דוד סירירו האחרון בשנת 1960. רוב פעילי המשפחה פעלו במאה התשע-עשרה וקצתם במאה העשרים, והם יהודה בנימן, ר׳ מתתיה השלישי ור׳ חיים בנו. זו תקופה בת שלוש מאות וחמישים שנה של דיינות ורבנות. המשפחה המיוחסת הזאת ממשיכה להתקיים, ואולי עוד תחזיר עטרה ליושנה ויקומו לה עוד רבנים ודיינים גדולים בעם ישראל. השפעתם ניכרה לא רק בקהילתם אלא גם בקהילות אחרות השפיעו, ולא רק בתורתם, אלא בעיקר בצניעותם ובענוונותם ובדרכי התנהגותם.

סוף המאמר " משפחת סירירו " חיים בנטוב

משה עובדיה – ר' מסעוד די אבילה ואיגרות שליחותו מטעם כוללות ק"ק המערביים בירושלים

מאמר חדש צוף דבש-קבר

משה  עובדיה

ר' מסעוד די אבילה ואיגרות שליחותו

מטעם כוללות ק"ק המערביים בירושלים

לפורטוגל ולאמריקה הלטינית( 1906 )

פעמים 146-147

הרב דוד בן שמעון )הרדב"ש, הקרוי גם צוף דב"ש, 1880-1825 ( עלה מרבאט שבמרוקו לירושלים בשנת .1854 הוא הקים בשנת 1860 כולל–ועד עצמאי ליהודי המגרב, ללא תלות בוועד העדה הספרדית, ששימש ועד לכלל העדות הספרדיות )דוברות הלאדינו ( והמזרחיות  )דוברות ערבית ופרסית( בארץ–ישראל בתקופת השלטון העות'מאני.

המאמר מוקדש לזכרם של נעמי ואהרן די אבילה. שלמי תודה לחברי מערכת 'פעמים' על הטיפול המסור במאמר. תודה לכל מי שהאירו את עיניי בנושאים הקשורים במאמר, לרב שלמה דיין רב העדה המערבית בירושלים, לר' אפרים לוי מארכיון ועד העדה הספרדית, למנהל ארכיון העיר ירושלים מר מיכאל מהלר, למר שמחה שנאור )סניור(, למר דוד סלגאדו) אלמאליח(, למר משה אקרמן מעמותת 'אתרא קדישא' בהר

הזיתים, ולגב' מרסלה מנקס, לפרופ' לאה מקובצקי, לד"ר מרגלית בז'רנו, לד"ר אברהם אלקיים, לד"ר סוזי גרוס ולד"ר דב הכהן. האחריות לכל האמור במאמר שלי כמובן.

בשנת 1860 התמנה הרדב"ש לראש אב בית דין ומנהיג העדה המערבית) המוגרבים (, והשלטון העות'מאני הכיר בה כעדה עצמאית. הרדב"ש אף יזם את הקמת שכונת מחנה–ישראל ( 1866 ), הנחשבת לשכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות ירושלים העתיקה ביזמה פרטית; השכונה הוקמה כדי לשפר את

איכות החיים של המערביים באמצעות דיור מרווח, בניגוד לצפיפות ששררה בעיר העתיקה.

בשנת 1866 ראה הרדב"ש צורך בהקמת ועד לעדה, מפני שהתקשה לטפל לבד בכל ענייניה ובעניים המערביים הרבים בירושלים. לוועד נבחרו שבעה אנשים מחכמי העדה ומעשיריה, ובהנהגת הרדב"ש עסק בבניית בתי מחסה, בתי כנסת וישיבות תלמוד תורה ושלח שד"רים לחו"ל. לאחר פטירתו של

הרדב"ש התחוללו בין רבני העדה ועסקניה מאבקים על תפקידים ושליטה. הרב רפאל אלעזר בן טובו )נפטר (1886  נבחר לרב העדה; אחריו התמנה לתפקיד סגנו הרב יששכר אצראף (1892-1817) ; ואחרי פטירתו נתמנה הרב משה מלכא ( 1900-1835 ) והוא שימש בתפקיד עד 1899 . בתקופת כהונתו של הרב מלכא נחלקה העדה לשניים; המתנגדים לו, בראשות הרב נחמן בטיטו, טענו שהרב מלכא מעל בכספי העדה ובסופו של דבר גרמו להדחתו ולמינוי הרב בטיטו לרב העדה.

בשנת 1866 היו כ– 80 אחוז מהמערביים בירושלים מעולי מרוקו, וכך הרכיב המערבי ממוצא מרוקאי גבר על הרכיב המערבי האלג'יראי, שמשקלו היה ניכר בירושלים מאז השליש הראשון של המאה התשע עשרה. בשנות השבעים של המאה התשע עשרה מנו כלל המערביים בירושלים כ– 1,000 נפש, ובשנות

השמונים והתשעים כבר מנו כ– 2,420 נפש – כ– 16 אחוזים מקרב הספרדים וכ– 8 אחוזים מכלל היהודים. עד 1909 ירד מספרם לכ– 2,200 נפש.

שלוחי הכולל

עשרות איגרות ומכתבים מתעדים את פעילות שד"רי כולל המערביים משנת 1862 ולאורך המחצית הראשונה של המאה העשרים. האיגרות מלמדות על מטרות השליחות ועל יעדי השליחים. חלקן שופכות אור רב על השליחות,חלקן משלימות את האחרות ונותנות מידע מועט. במשך הזמן מתגלות איגרות נוספות שלא נזכרו במחקרים קודמים על שליחי כולל המערביים. יש לציין שחוקרי המערביים בארץ–ישראל מודעים לעובדה שנשלחו מטעם הכולל שד"רים נוספים על אלה שנזכרו במחקריהם. למשל יעקב ברנאי, שחקר את ועד העדה המערבית בירושלים, כתב בשנות השבעים של המאה העשרים על שד"רים מהמחצית השנייה של המאה התשע עשרה: 'ברור הוא שיצאו עוד שד"רים בשנים אלו אלא שלדאבוננו אבדו או שעדיין לא נתגלו'. התמונה המורכבת של המחקר על השד"רים משתקפת בדברים שכתבה מיכל בן–יעקב בתחילת המאה העשרים ואחת: 'שד"רים רבים נוספים אינם מוזכרים על ידי יערי או על ידי עובדיה, אך ידועים לנו מתעודות שפורסמו במקומות שונים, וכן משטרות, מפנקסים וממכתבים רבים השמורים בארכיונים ובידיים פרטיות'. ואכן איגרותיו של השד"ר מסעוד די אבילה, העומדות במרכז מאמר זה, והרואות אור לראשונה בנספח למאמר, מאששות את דבריהם של ברנאי ובן–יעקב.

דבדו עיר הכהנים-אליהו מרציאנו

ב. בתי עלמיןדבדו עיר הכהנים

יהודי דברו היו קשורים מאד לקברות אבותיהם בפרט לקברות הצדיקים והם האמינו כפי שכתב הרש״ך, שקברי הקדושים שימשו חומה ומגן לקהילה נגד סכנות מתנכלים, ולא נהגו ללכת לטיול בשבת בבתי קברות. המוסלמים נהגו לזלזל בבתי קברות יהודים וצאנם ובקרם היו רועים שם, ולשם כן בשנת תר״ף, הקימו חומה לבית העלמין העתיק והחדש.

שלושה בתי עלמין: בית קברות עתיק יומין שכיום אינו מזוהה הרש״ך משער שזה בית עלמין שקברותיו מפוזרים בקרבת הצדיק סידי יוסף. בית קברות העתיק משנות הש׳ עד שנות תר״ך. בית קברות משנת תר״ך.

כאמור מי שהוחרם בבית דין הלך לבית הקברות ושם קבל את החרם בפגי שני עדים. אשה שקיבלה גט הלכה אותו יום לבית הקברות לבקש רחמים. בימי הבצורת הרבים שפקדו כל הזמנים את מרוקו הלכו בני הקהילה לרחבת בית החיים לתפילה ולזעקה. ביום ל״ג בעומר התקיימה הדלקת נרות רבתי בחדר החברה קדישא בבית העלמין העתיק. עפר מקברי הצדיקים ״השמאענא״ או מקבר הצדיק ר׳ יוסף תורגמן, שימש כסגולה לרפואה ממיחושים.

אם בית העלמין החדש היה ״קודש״ הרי בית העלמין העתיק היה ״קודש קדשים״. מאידן יהודי דבדו לא היתה להם נטיה להילולות המוניות על קברות הצדיקים.

ג. קברי הצדיקים

 1) קברי סידי יוסף:

היהודים קראו לו ר׳ יוסף בן שמעיא, מקום הקבר לא רחוק משכונת היהודים. הרב הופיע בחלום ליהודי אחד, ואחר כך היהודי בנה חדר ומצבה על קבר הצדיק.

קבר ר׳ דווד כהן!

מקום הקבר על יד הקצבה שם יש בית קברות עתיק מאוד. סיפרו שהצדיק היה מהכהנים מן אולאד משיש שנפטר צעיר המבקרים הביאו נדבה.

קבר סייד אל מרחירחא:

ע״י המסגד הגדול.

קבר סידי מימון:

הקבר לרגלי הר לגעדא, חוץ לעיירה, סמוך לחורשת חרובים גדולה. גם הצדיק ר׳ שלמה מימון מרציאנו בלשגר טמון במקום. היהודים הביאו נרות רבים להדלקה והרבו לפקוד את קבר הצדיק. האגדה ידעה לספר: לפני כשלוש מאות שנה היה בדבדו מחסור במים. הצדיק עג עוגה וישב בתפילה עד שנעשה נם ומים פרצו ממקום תפילתו. המעין נובע עד היום בקרבת הצדיק.

סידי בלקסם:

מקום הקבר לא רחוק מ״פום אל וואדי׳ היהודים באו להתפלל במקום. במאה התשע עשרה המוסלמים אסרו על היהודים לבקר שם. מאז בוא הצרפתים למרוקו הורשו היהודים להתפלל על הקבר. בשנים תר״י בא יהודי לבקר את קבר הצדיק. בהיותו במקום התלקחה אש בחדר והשטיחים נשרפו. המוסלמים חקרו את האירוע, היהודי נתגלה ונקנס.

סירי עבדל מאלק:

הקבר נמצא ב״עלוואנא״ קרוב לגעדא.

סירי עיסא:

נקרא קייד אל גאבא (מושל היער).

סירי מושי:

בין המסגד לנהר בורוואד.

קברי שמאענא:

שלושת הצדיקים קבורים זה על יד זה באמצע המדרון בבית העלמין העתיק. האגדה אמרה שהיו שלושה שד״רים שהגיעו באקראי יחד לדבדו שם נפטרו. סביב לקברי השמאענא באו סובלים ממיחושים לקחת עפר מסביב לקברי הצדיקים. את העפר ערבבו במים אותו מרחו על הפנים ונתרפאו.

ר׳ יוסף תורגמן:

הצדיק בקש מה׳ למות בשעת תיקון חצות לילה ובקשתו נתקבלה. כאשר ניסו להרים את המיטה לא הצליחו גם חכמים ותלמידים. רב מירושלים שנמצא שם, גילה להם שהרחוב שדרכו תעבור הלוויה לא נקי רחצו את השוק ושטפוהו ורק אז יכלו לשאת את המיטה.

ר׳ יצחק אל קאנסי:

מי שהשתטח על קברו בקשתו נתקבלה. הצדיק גילה את שמו בחלום ליהודים.

ד. חברות

חברת גומלי חסדים — חברה קדישא. בראש חברת משפ׳ מרציאנו עמד בשנות תר״ע — תר״ץ הנגיד ר׳ שמעון מרציאנו בן עקו(יחס דובדו).

חברת הזוהר — ר׳ שלמה כהן דנפאח.

 חברת תהילים — ר׳ יצחק בן שושן.

 חברת הש״ס — ר׳ רפאל כהן צבאן.

דברי הימים של מכנאס-ר' יוסף משאש ז"ל

עא

סימן שופטים, ש׳ תרפ״ח לפ״ק.מסמך ממכנאס

ידידי החה״ש, כמוה״ר שלום הלוי ישצ״ו. שלום, שלום.

הרי לך ידידי עוד דבר מה מעבודתי, והוא: בצד מבוי החכם, יש עוד מבוי גדול, נקרא מבוי הרא״ם ז״ל, שהיא נוטריקון, הרב רבי אברהם מיימראן ז״ל, ראיתיו חתום אחד על מעשה בית דין בשנת תקמ״ה לפ״ק, ואחריו מוהר״ר ר״ב זיע״א.

 ועוד נקרא בפי הכל בשם מבוי לגנדו״ר ( גבור בעברית ), על שם איזה אדם גבור מגבורי ישראל שהיה דר שם, ראש המבוי הוא מקורה, ועל הקרוי בנויה בית הכנסת אחת, נקראת על שם הרה״ג כמוהר׳׳ר מימון בירדוגו זיע״א, אחד מבניו של כמוהר״ר ר״ב זיע״א, רפאל בירדוגו ).

 ויש קורין אותה על שם הרה׳׳ג כמוהר״ר מתתיה בירדוגו זלה״ה, בכהה״ר יצחק ז״ל בכמוהר״ר יקותיאל זיע״א, אחיו של כמוהר׳׳ר ר׳׳ב זיע״א, ואך בפי הכל נקראת ע״ש הרב כמוה״ר אבא בירדוגו זלה״ה, בכהה״ר יוסף ז״ל, בכמוהר״ר מימון הנ״ל זלה״ה. אומרים, כי היא עתיקה מימי אבות המשפחה הנ״ל הראשונים זיע״א.

 והם שבנו אותה. עולים לה בי״ג מעלות הבנויות תחת קרוי המבוי מצד שמאל, היא ארוכה, ורחבה כרוחב המבוי, יש בה עלית קיר קטנה ויפה לצד מזרח, יושבים בה אנשים נכבדים ממשפחת עמאר, שרוב ביהכ״ג שלהם היום, יש בה היכל פשוט לצד צפון, התיבה עומדת באמצע, פני הש״צ למזרח, יש בה כוסות וספסלים בחברותיה.

 שלוחי צבור ששמשו בה, כמוה״ר אבא הנ״ל ואבותיו זיע״א, והיום כהה״ר דוד חלואה ובניו הי״ו, כשבעים נפש מתפללים בה, אומרים כי שמשה גם ישיבה לת״ת בזמן הקודם, וגם עתה לומדים בה הרבה מחכמי העיר, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

עה

סימן הנזכר, פרשה הנזכרת

ידידי החה״ש וכו'…, כמוה״ר שלום הלוי ישצ״ו.. שלום.

קח נא עוד ידידי מן המוכן, והוא, בצד מבוי הרא"ם ז׳׳ל, יש מבוי אחד, נקרא בשם מבוי בן עטאר. ע״ש הנגיד כהה׳׳ר משה ן׳ עטאר ז״ל היה במאה הרביעית, כן שמעתי, ואך בפי הכל נקרא בשם מבוי אדקא״קין (מוכרי קמח), ע״ש החנויות שבצדו שכולם מוכרי קמח, במבוי הזה, בבית שער החצר השנית לימין הנכנס למבוי, יש ביהכ״נ קטנה, כחמשים נפש מתפללים בה, קורין לה ע״ש ר׳ שמואל דאנינו ז"ל והחכם כהה״ר שלמה טובי ישצ״ו, הראני על ס' כת״י ישן, שהביהכ״נ הנז׳ נמתיסדה בשנת ש׳ לפ"ק – ע״י הרה״ג כמוהר״ר שאול ן׳ דאנינו זיע״א, בכמהר"ר שלמה ז״ל, ובנו הרה״ג כמוהר״ר שמואל זיע"א שהיה רב ועשיר ונגיד, וכן הראני על ספר תקנות ראשונים׳ כת״י ישן נושן, חתימת ידיהם מש׳ רפ"ו, ומש׳ ש״י למורא, לפ״ק, ואחרים קורין לה ע"ש ״עזזי מליכו״ שם איש אחד מערי דר״א, שהיה דר פה, וקנה אותה מבעליה הראשונים, ונקראת עוד על שמו, כן שמעתי. ובפי הכל נקראת ע״ש יחייא לובאטון, שהוא קנה אותה עוד, ונקראת ע״ש, ועדיין היא של יורשיו, היא עמוקה יורדים לה בג׳ מעלות, ארכה יתר הרבה על רחבה, פתחה במזרחה, ההיכל במערבה, התיבה באמצע, פני הש״צ לצפון. יש במזרחה עלית קיר קטנה, יש בה כוסות וספסלים וכו' כחברותיה, יש בה שני ש״צ, כמה״ר יוסף הכהן, ובנו כהה״ר אברהם ישצ״ו, אין נודע אם גם שמשה ישיבה לת״ת או לא, ועתה מלמד בה תשב״ר כהה״ר יעקב טולידאנו הי״ו, בכה״ר יצחק ז״ל, ומתפללים בה שמ״ע, ע״כ, ושלום.

אני היו״ם ס"ט

עט

ם׳ נצבים, שני תרס״ח לכ״ק.

ידידי החה״ש, כמוה״ר שלום הלוי ישצ״ו. שלום, שלום.

קח נא את ברכתי, ברכת לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר בספרן של צדיקים אתה וכל אשר לך, בכל טוב סלה, אמן. ועוד קח נא מן המזומן. במבוי בן עטאר, הנז' במכתב ששלחתי לכבודך לפני זה, יש עוד ביהכ״נ אחרת, פתחה פתוח בבית שער של החצר הב׳ לשמאל הנכנס למבוי, והיא עליה עולים לה במעלות, והיא מרובעת, יש בה ב׳ היכלות של עץ במזרחה, התיבה באמצע, פני הש״צ לצפון, יש במערבה עלית קיר קטנה. יש בה כוסות וספסלים וכר בחברותיה. מצאתי שמה בשטר ישן משנת תקי״א לפ״ק, על שם בן שאעיטו, שהוא בטוי ספרדי לשם ישעיה, ושם משפחתו לא נודע, ואפשר שהוא ממגורשי ספרד שבא לכאן ובנה אותה, או קנאה, ונקראת על שמו, ואבותינו הראשונים קנאוה ממנו או מיורשיו, והיתה נקראת על שם זקנו של זקני הרה״ג כמוהר״ר זכרי בן משאש זיע״א, נתבש״מ ער״ה תקמ״ב לפ״ק בעוב״י פאס יע״א, ושוב נקראת ע״ש בנו הרה״ג כמוהר״ר מרדכי זיע״א, והוריש אותה לבנו מו״ז כמוהר״ר זכרי זלה״ה, ובש׳ תק״ץ לפ׳׳ק עלה בדעתו לשכון כבוד בארצנו עיה״ק ירושלים תובב״א, ומכר כל נכסיו, ומכללם מכר הביהכ״נ הנז' להרב כמוהר״ר יצחק אבן צור זלה״ה, ונסע עד עיר אוגדא, ומפני המלחמות שהיו באותם המקומות באותו זמן, ישב באוגדא כשלש שנים, ושוב חזר למכנאס, ורצה לחזור על המכר, בטענה, שמכר אדעתא למיסק לארעא דישראל ולא איתדר ליה, והרב הלוקח הנז' טען איזה טענות, ונחלקו בזה רבני העיר, הרה״ג כמוהרי״ע בירדוגו זיע״א (הידוע בשם החכם) כתב פס״ד לזכות הלוקח שהיה תלמידו, והרה״ג כמוהר״ר חיים טולידאנו זיע׳יא, כתב פס״ד לזכות מו״ז המוכר דמצי הדר, והסכימו עמו רבני פאס ורבני צפרו זיע״א, ושוב חזר בו הרה״ג כמוהר״ר עמור אביטבול זיע״א, אחד מרבני צפרו, והסכים לזכות הלוקח, והיתה מהומה גדולה בעיר על זה בין הרבנים ובין משפחותיהם, וגם מו״ז המוכר שלח מכתב קשה מאד להרב כמוהרי״ע הנ״ל זלה״ה, על שקראו בפסק דינו בשם רמאי ח״ו, וגם הרה״ג כמוהר״ר יוסף בירדוגו זלה״ה, כתב מכתב להרה״ג כמוהרי״ע הנ״ל זלה״ה, מלא עקיצות, וסיים בזה"ל: ומתחלה היה לך להשמט מהאי דינא, כי ראיתי שאהבת תלמידך קלקלה את השורה, והדין אינו ברור לשום צד, וטוב להשתדל לפשר, עכ״ל. באופן היה ענין רע מאד, וסו״ד עמדו יחידי סגולה, ועשו שלום בין כל הכתות והמשפחות, ופשרו בין המוכר והלוקח, שהחזיר הלוקח למו״ז איזה קרקעות שמכר לו עם הביהכ״נ הלז, והוסיף לו איזה סכום כסף, ונשאר מור זקני ובניו מתפללים שם במקומותם למושבותם כמאז, ונגמר הכל בשלום. כל זה ידעתי מהפסקי דינים והמכתבים שיש תחת ידי, וכן ספר לי עוד ויותר, הרה״ג כמוהר״ר דוד בירדוגו ישצ״ו, בכמוהרי״ע הנ״ל זיע״א, ומאותו זמן היתה הביהכ״נ נקראת ע״ש הרה״ג כמוהרי׳׳ץ ן׳ צור, הקונה הנ״ל זלה״ה, ואחר שנים מועטות מכרה להגמו״ן, החכם ונבון, רצ״ו, כהה״ר אלעזר טובי ז״ל, וחזרה ליקרא על שמו, ועתה נקראת ע״ש בנו החה״ש כהה״ר שלמה ישצו, והוא ובניו הם שלוחי צבור ומנהיגים, וקודם להם היו אבותי ודודי ומור אבי זיע״א, הם שהיו ש״צ ומנהיגים, יש בה כשמונים נפש מתפללים, אומרים, כי בזמן הקודם, שמשה גם ישיבה לת״ת, ומו״ד הרב כמוהר״ר דוד זצ״ל היה דורש בה בכל שבת מחצות עד הערב בתוך קהל רב, ועתה אינו אלא לתפלת שמ״ע. זהו מה שהשיגה ידי עתה להודיע לכבודו, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 139 מנויים נוספים

פברואר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728  

רשימת הנושאים באתר