ארכיון יומי: 7 באוקטובר 2019


La signification extrême de l'affaire d'Egoz d'un point de vue éducative et sioniste

 

La signification extrême de l'affaire d'Egoz d'un point de vue éducative et sioniste

Professeur shlomo Ben Ami, ministre des Affaires Etrangères d'Israël

Passage d'un discours lors de la cérémonie annuelle commémorant la clandestinité et l'immigration illégale d'Afrique du Nord et le souvenir des victimes du bateau Egoz, Ashdod, 11.1.2000. 

Le judaïsme nord africain possède plusieurs visages. Il y a le visage de la tradition, du travail agricole, du service militaire dans Tsahal – et aussi il y a le visage de l'aspiration à Sion, d'un point de vue de l'aspiration messianique. Peut-être que nous n'avons pas toujours réussi dans l'affaire de l'immigration clandestine, et l'affaire du bateau Egoz nous permet d'essayer de comprendre que l'immigration des juifs d'Afrique du Nord en Israël n'était pas un déroulement messianique d'un acte unique.

Les juifs d'Afrique du Nord ne se sont pas levés – principalement les juifs du Maroc – un beau matin clair, et allèrent à Sion seulement parce qu'ils eurent un quelconque dévoilement messianique, ainsi que beaucoup le pense. L'Alyah était aussi un acte sioniste dans le plein sens du terme, acte sioniste-politique, et pas seulement un acte religieux. Et ceci a une conotation qui va beaucoup plus loin, car le bateau Egoz et l'histoire de l'immigration clandestine du Maroc place l'immigration d'Afrique du Nord dans un angle que le public israélien n'est pas habitué à voir. Le public israélien est accoutumé à voir l'immigration d'Afrique du Nord comme quelque chose qui s'est produit en un jour, sans qu'il y ait eu de mouvements de jeunesse sionistes, sans qu'il y ait eu d'éducation intérieure profonde dans son sens politique.

Le judaïsme d'Afrique du Nord, et du Maroc en particulier, fait partie de l'expérience sioniste de la renaissance du peuple d'Israël des temps nouveaux. Ce n'est pas seulement un acte religieux, c'est aussi un acte religieux. C'est pourquoi la signification d'Egoz – d'un point de vue pédagogique, d'un point de vue éducatif, d'un point de vue sioniste – repousse plus loin les bornes. Nous respectons la religion et la tradition, et ils sont un des aspects essentiels dans l'identité de la communauté juive nord-Africaine, mais elle possède en outre d'autres aspects: même celui de la lutte politique de la renaissance d'Israël, même la lutte pour la fondation d'une agriculture moderne dans les régions du Lakhish, du Adoulam, des tanakhim et aussi pour l'indépendance d'Israël – avec des jeunes qui, lorsqu'ils sont descendus du bateau à Haïfa, la première chose qui se produisit fut qu'ils reçurent en main un fusil et allèrent dans les combats sanglants à Latrun. Même cela est l'immigration nord-Africaine. L'Alyah nord-Africaine est les villes de développement, la deuxième étape dans l'esprit pionnier sioniste, Dimona et Yérouham, Nétivot et Kiriat-Shmona – et non seulement monter se recueillir sur les tombeaux des saints. C'est une emtreprise sioniste unique sur la ligne frontalière, sur la ligne de l'histoire sioniste, même ceci fut, et est l'esprit pionnier. C'est pourquoi, les membres de l'organisation des actifs de la clandestinité, de l'immigration clandestine et des Prisonniers de Sion en Afrique du Nord méritent un merci particulier pour leur importante contribution au véritable héritage de l'immigration juive nord-africaine.

Vous faites une très grande œuvre en ceci que vous conservez la flamme du flambeau du souvenir, de l'expérience sioniste en Afrique du Nord. Vous contribuez d'une façon considérable à placer à l'endroit exacte la communauté juive du Maroc dans la mosaïque israélienne, et c'est sa place exacte. C'est une communauté qui possède plusieurs faces, dont la contribution à la renaissance du peuple d'Israël dans ces temps nouveaux est plus grande que celle que les jeunes générations en ont conscience. Il faut introduire cela dans les livres d'école, et il faut introduire ceci dans l'action sociale.

Je vous remercie pour cet évènement et je vous adresse mes bénédictions pour le travail qui a été accompli et je sais qu'une grande partie de ce travail n'est pas visible aux yeux du public.

Méir Knafo a rappelé la publication d'un livre, qui décrira neuf ans d'actions au Maroc et la part prise par les émissaires et ceux qui ont été enrôlés dans cette action. Nous parlons de livres, d'études, de séminaires, de journées de consultation, de symposiums – tentative réelle d'un groupe de volontaires qui désire transmettre, à travers le travail qu'il effectue, non seulement la mémoire ponctuelle des immigrants clandestins d'Egoz, mais aussi, ainsi que je l'ai dit, la place particulière de l'immigration nord Africaine – avec un accent particulier pour l'immigration du Maroc. Il n'y a rien à faire: lorsque l'on parle de l'immigration des juifs d'Afrique du Nord, on parle principalement des juifs du Maroc, qui représentent la communauté juive la plus importante. Vous faites ici un travail très important et je salue les personnes qui le font.

Je m'incline, ensemble avec vous, au souvenir des victimes du bateau Egoz. Je serre dans mes bras, ensemble avec vous, les familles endeuillées, et je souhaite pour nous tous des jours meilleurs d'unité en Israël, de paix courageuse qui comprend la sécurité et la justice sociale.

Voici les noms des 44 immigrants clandestins d'Egoz

[entre parenthèses – l'âge des disparus. C.T.I: corps transporté en Israël]

Azoulay Hanania (44 – C.T.I.)

Edery Chaba (32)

Azoulay Zazou (17 – C.T.I.)

Edery Mordehaï (13)

Azoulay Shalom (9 – C.T.I.)

Edery Rosa (9)

Azoulay Yaffa (7)

Edery Anette (7)

Azoulay Méir (5 ־ C.T.I.)

Edery Marcelle (5)

Azoulay Rachel (1 – C.T.I.)

Edery Haïm (4)

Edery Albert (2)

Benharoch Raphaël (53 – C.T.I.) Benharoch Tamar (45 – C.T.I.)

Elkouby David (14)

Benharoch Jack (27 – C.T.I.) Benharoch Denise-Dina

Elmaliah Izak-Itzhak (40)

(Barchechet) (22 – C.T.I)

Elmaliah Alia (32 – C.T.I.)

Benharoch Jacqueline (20 – C.T.I.)

Elmaliah Albert (12)

Benharoch Gabriel (14 – C.T.I.)

Elmaliah Simon Shimon (10)

Elmaliah Suzanne (4)

Benlolo Rachel (70-C.T.I.)

Elmaliah Messodi (2 – C.T.I.)

Benlolo David (60 – C.T.I.) Benlolo Miriam (52 – C.T.I.)

Gozlan Fréha (70 – C.T.I.)

Benlolo Alice (18) 

Benlolo Yéochoua(16)

Libraty Esther (57 – C.T.I.)

Dadoun David (33)

Mamane Henri Aharon (42 – C.T.I.)

Dadoun Daniella (8)

Mamane Rivka (40 – C.T.I.)

Dadoun Jacky (6)

Mamane Gisèle (11)

Mamane Florence (13 – C.T.I.)

Dahan Yéhuda (19 – C.T.I.)

Mamane Haïm (5)

Edery Nessim (36)

Serfaty Haïm (28)

Que leur mémoire soit bénie !

 

 

 

תא עם נענע-ספר הבדיחות והחידוד של יהודי מרוקו-אשר כנפו

תא עם נענע

ספר הבדיחות והחידוד של יהודי מרוקו

אשר כנפו

2014

הומור יהודי במרוקו

פנים שונות להומור של יהודי מרוקו. הוא בא לידי ביטוי בפתגמים, בכינויים, בקללות, ברמזים, בשיבושים לשוניים, בשימוש בפסוקים וכמובן בבדיחות. כול אלה שיקפו את המציאות של היהודים. מציאות זאת הייתה, לפעמים, מרה וקשה. הצחוק, המריר כלשהו, היה אמצעי בדוק כדי לשכוח את המציאות הזאת ולהתגבר עליה.

השפה

חיי יהודי מרוקו התנהלו במדינה רב-לשונית. השפה המדוברת ברחוב היא השפה הערבית. אבל לשפה הערבית יש כמה רבדים. נתייחס לשניים מהם: השפה המדוברת, בבית, ברחוב וכו׳. זה היה הרובד הנמוך של השפה. הרובד הגבוה הוא השפה הספרותית שדברו בה בחוגי האינטליגנציה, ברדיו ומאוחר יותר בטלביזיה. נוסף לערבית הייתה השפה הבֶּרְבֶּרִית או האמזיגית שדוברה על ידי היהודים הכפריים. אלה ברובם נהרו לערים ושפתם נבללה בזו של המקומיים. עם בוא הצרפתים למרוקו הם הביאו אתם את הצרפתית שאותה למדו הילדים בבית ספר אליאנס ומהם עברה להוריהם. ב״סְלָא״ (ה׳חדר׳) הילדים למדו חומש ומשניות וכך גם העברית תפשה את מקומה והשפיעה רבות כפי שנראה לעתים בפרק הקללות.

בערים כמו מוגדור (אסווירא) הייתה בעבר השפעה אנגלית גדולה כך שתוכלו לשמוע שם כי לעוגיות קוראים קִיקס Cakes, לריבה, דְּזָאם, לקומקום טיפוט Tea pot וכשרוצים להגיד: ״לא חשוב,״ תוכלו לשמוע את הביטוי נברמן הנובע מהניב האנגלי Never mind. גם הספרדים השאירו את חותמם: שמלה נקראת בסטידו Vestido, חצאית נקראת פלטיטה, מגבת טובזה חולץ פקקים סאקא טרפו (שיבוש של המילים Saca tapa) ושולחן כתיבה סקוטוריו Secretario.

הצרפתית נכנסה בעוצמה לתוך השפה והשפיעה מאוד על הדבור של יהודי מרוקו ואל תתפלאו אם תשמעו איש או אישה מתחילים משפט בעברית או בערבית ומסיימים אותו בצרפתית. למרות היות שתי השפות האלו כל-כך שונות הן בהיגוי והן במבנה שלהן, הן התמזגו בפיהם של יהודי מרוקו בצורה מופלאה. שמעתי משפט כזה: ״דָקְרוֹ בַּיְינָתְהוּם" שפירושו: הגיעו להסכמה. המילה דקרו לא קיימת בערבית היא באה מן הביטוי הצרפתי d'accord שפרושו: מסכים. לקחו איפוא את הביטוי הצרפתי ויצרו ממנו פועל ערבי לכול דבר. אדם עצבני במקום להגיד לבעל ריבו: תן לי מנוחה, יגיד לו: כליק טרנקיל Tranquille (שקט). שמעתי אישה אומרת לילדיה: ״טוֹנְטוֹנְכּום זא?" האם הדוד שלכם בא? המילה ״טונטונכום״ מורכבת משני חלקים: החלק הראשון הוא טונטון – דוד מהמילה הצרפתית Tonton החלק השני (כום) הוא סיומת ערבית שפרושה: שלכם. מישהו שרוצה להביע את הזלזול שלו כלפי מישהו יאמר ביטוי הנשמע ערבית לכול דבר: "זִנָאפוֹ עְלִיהּ,״ אבל זהו שבוש של הניב je m'en fous (לא איכפת לי), צחקנו מאוד כאשר אמרה סבתא לחברתה: "חְנָא, לָ זֶנֶס" (אנחנו, הנוער). חנא (אנחנו בערבית) ל זנס La jeunesse. (הנוער). הסבתא ששמעה את הביטוי הזה בנערותה חשבה "תנא, ל זנס" פרושו: בינינו לבין עצמנו.

בליל השפות הזה שנטמע בשפה הערבית המדוברת של יהודי מרוקו הפך אותה למרתקת, מצחיקה ומיוחדת מאוד. היהודי והערבי במרוקו אמנם יבינו זה את שפתו של האחר, אבל הם מדברים שתי שפות שונות לחלוטין.

הפתגם

הפתגמים הם הגילוי הברור ביותר של החשיבה ההומוריסטית של יהודי מרוקו. אלפי פתגמים רוויי אירוניה הסתובבו בין המשפחות של יהודי מרוקו בכול מקום ומקום בו חיו. דודי, ר׳ מכלוף כנאפו ז״ל, אסף וכינס בעזרת אחיו ואחותו למעלה מאלפיים פתגמים. פרופסור יוסף שטרית מאוניברסיטת חיפה סיפר לי שהוא אסף חמשת אלפים פתגמים שהיו בשימוש בעיר תרודנט ולמעלה מעשרת אלפים פתגמים למרוקו כולה. האין זה מדהים?

הפתגמים שימשו את היהודים בכול מצב מחייהם. הם בטאו את המצוקות, הצער, החשדנות, הכעס והלעג שלהם. רציתי לכתוב שהם בטאו את השמחה, אך ככול שחיפשתי לא מצאתי פתגם שיבטא שמחה אמיתית: שמחה לאיד כן: לפדולי תאי יכלס ממשכרתו (זה שנכנס לעניין לא לו, משלם את הנזק מכיסו), די זאב לעסא יתכאל ביהה (מי שמביא מקל, ילקה בעצמו מאותו מקל). ואם נחשוב על הפתגם כאמצעי חינוכי נוכל להגיד שהפתגם האחרון נועד, בין היתר, ללמד את האדם לקחת אחריות על מעשיו. כאמור, באמצעות הפתגם, היהודי הביע את כעסו, וכך, אולי, נמנע מלהגיע לאלימות: ״תְּכְלְנִי נְזְבֵּדְק״ (הכנס אותי על מנת שאוציא אותך) אומר, למשל, מישהו שהיטיב עם חברו ועזר לו להתקבל לאיזה מקום עבודה וזה מיד מתחיל לחתור תחתיו. ״סי מאי בִית סי מאי סבאח!״(אחד לא ישן והשני לא יקיץ) יגידו על שני אנשים או שני דברים גרועים באותה מידה.

כאלה ששימשו כדי להביע לעג: אישה אומרת על אישה אחרת, זקנה המתאפרת ומתלבשת כמו צעירה כדי למשוך את תשומת לבם של הגברים: דז׳אז׳א פלמות אועיניה פְדְפְרְפִיש (המשמעות: התרנגולת נשחטה והיא עדיין תרה בעיניה אחרי התרנגול-המחזר). יש כמובן הרבה רשעות באנלוגיה בין תרנגולת שחוטה התרה בעיניה אחרי המאהב שלה לבין אישה מזדקנת, אבל זו דרכם של פתגמים שככול שהם מוחצים, הם מוצלחים יותר. המצב הקשה בו היו נתונים היהודים יצר פתגמים רבים בהם היהודי בא חשבון עם אדון הארץ: ״סְלָאם עְלָא עַרְבִּי, תְּכְסְר כְבְּזָה״ (אמור שלום לערבי, תפסיד כיכר לחם, במשמעות: לא כדאי לך להתיידד עם ערבי). יש אפילו שבפתגם אחד היהודי יכול לבוא חשבון, בו זמנית, עם כמה גורמים: הנה למשל פתגם שנובע מכעס שהיה לחזן מסוים על בני קהילתו שהיו מתקנים אותו ללא הרף על כול שגיאה קטנה. פעם, כאשר קרא: יֵגְדַּל במקום יִגְדֶל כול המתפללים צעקו לעברו: יִגְדַל! יִגְדַל! הוא כל-כך כעס שאמר לאשתו: תראי מה עשו לי בשביל חיריק אחד! נמאס לי מהיהודים, אני מתאסלם! בשבת שלאחר מכן כאשר ישב לאכול, הגישה לו אשתו מרק קר.

 ״מה זה?״ השתנק היהודי, ״אין שְׁכִינַה – חמין היום?״

״מה פתאום שְׁכִינָה? הרי התאסלמת!״

״מה, אין אפילו בידה? – הביצה של החמין.״

״אין!״

״אז לא כדאי להיות מוסלמי, אני חוזר להיות יהודי!״

 

מזה יצא הפתגם: ״תְּסְמַד עְלָא חִירִיק וּרְזַע עְלָא בַּיְדָּה," – נשתמד בגלל חיריק וחזר בו בגלל ביצה. וכך, בפתגם אחד, האיש שלנו בא חשבון עם קהילתו, עם האיסלם ועם עצמו. יש והעוקץ של בדיחה הופך לפתגם כמו אותו אורח שישב עם מארחיו לסעודה ומתוך גינונים לא אכל דבר. אמרו לו ״כלתי מה כלתי פלמידה חדרתי,״ – אכלת או לא אכלת, ישבת ליד השולחן ועל-כן זה נחשב לך כאילו אכלת. או כמו הסיפור על אותו קמצן ששאל את אורחו מה ישתה תה או קפה? וההוא עונה לו: "לּאהּ יִרְחֵם בָּבָּכּ לִי כָּאן יִעְטִיהוּם בְּזוּז,״ – שהאל ירחם על אביך שנהג להגיש את שניהם, וכך הוכיח האורח את מארחו על קמצנותו.

הפתגמים המפוזרים בספר זה נבחרו בשל הקשר שלהם לאחת מהבדיחות.

הכינויים

לשימוש בכינויים יש מקום גדול בקהילות היהודיות במרוקו. עד היום, למעלה מחמישים שנה אחרי שעזבנו את עירנו, כאשר אני פוגש חבר ילדות, הוא אומר לי: אתה זוכר את פלוני בן פלוני? אני מקמט את מצחי כדי לזכור מיהו אותו פלוני בן פלוני, אז חברי דוחף אותי קלות ואומר: בּוּ-לְכְּלָאב!!! (בעל הכלבים) שמתם לב לכך ששמתי אחרי הכינוי בו-לכלאב שלושה סימני קריאה? זה מפני שחברי שם אותם שם בכוונה כדי לעורר את זכרוני מתרדמתו.

ואכן, כמעט לא הייתה משפחה שלא הודבק לה כינוי. למשל: בן־טנה (הבן של סולטנה), בן־נגרו (בן הכושי), בן־לוקו (בן המשוגע). והכינוי היה תופס עד כדי כך שלפעמים הפך לשמה של אותה משפחה. משפחת אלמוזנינו עברה בחלקה מתטואן לספרו. מיד זכתה לכינוי: תטואני, היום תוכלו למצוא באותה משפחה שנים או שלושה אחים ששם משפחתם הוא אלמוזנינו (אלה שנשארו בתטואן) ושנים או שלושה אחים ששם משפחתם הוא תטואני (אלה שעברו לספרו).

תא עם נענע-ספר הבדיחות והחידוד של יהודי מרוקו-אשר כנפו-עמוד 10

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 138 מנויים נוספים

אוקטובר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר