אהרן ממן-מרקם לשונות היהודים בצפון אפריקה-התפתחויות לשוניות בצפון אפריקה- תשע"ד

 

הספרדית־היהודית

השינוי הלשוני הקיצוני הראשון בתקופה הנידונית אירע, כאמור, ממש בפתחה של התקופה, עם בוא מגורשי ספרד לצפון אפריקה. הללו הביאו עמם את תרבותם ואת לשונם הקסטיליאנית. לשון זו התקיימה מאות בשנים בקהילות המגורשים וצאצאיהם; מקום שהיא עמדה בתחרות קשה עם לשונם של המקומיים, המוגרבית, היא הלכה הלוך ונסוג עד שנדחקה לגמרי מפניה — כך בפאס, שם נתקיימה הספרדית־היהודית עד שלהי המאה השבע עשרה. מקום שדובריה היו תחת השפעת השלטון הספרדי או הפורטוגלי היא החזיקה מעמד עד ימינו — כך בערי החוף הצפוני והחוף האטלנטי של מרוקו.

המקורות לספרדית־היהודית ומחקרם

מצב התיעוד ומצב המחקר בספרדית־היהודית בתקופה הנידונית עולים עשרת מונים על אלו של המוגרבית־היהודית. מאריוס סלה פרסם בשנת 1976 סקירה ביבליוגרפית מוערת חשובה לאין ערוך ובה תיאר את מצב המחקר עד אמצע 1972. הוא עבר על כחמשת אלפים פריטים ביבליוגרפיים וסקר מתוכם כשש מאות חיבורים שנראו לו חשובים ביותר. מאז נוספו מחקרים חשובים אחרים של ו׳ ספיחה, י׳ בן־אבו, י׳ בן־טולילה, א׳ שורצולד. ד״מ בונים, פ׳ וקסלר ואחרים. אמנם רובם המכריע של המחקרים עוסקים בלהגים המזרחיים של הספרדית־היהודית מאיטליה, בואכה הבלקן וטורקיה, אך גם הלהג המוגרבי זכה לתשומת לב החוקרים. ועוד זאת, שבמידה רבה הישגי המחקר בלהגי המזרח תקפים גם ללהגי המגרב, שכן תשתית אחת משותפת לכל הלהגים ואין הם נבדלים אלא בהשפעות מלשונות המקום, הטורקית והיוונית במזרח, והערבית במגרב, וכמובן בהתפתחות הפנימית של כל להג לעצמו.

חוקרי תולדות הספרדית־היהודית יכולים לעמוד על קרקע איתנה, הואיל ומקורות מגוונים מפרקי זמן שונים של התקופה הנידונית ואף לפניה עומדים לרשותם. ר׳ יעקב אבן חביב, מדור המגורשים, מעיד בהקדמתו ל״עין יעקב״ כי ראה ספרים רבים בספרדית וביניהם ״נהר פישון לר׳ יעקב אבוהב. מקהילת המגורשים במרוקו והדורות הסמוכים לאחריו שרד חומר מועט בספרדית־היהודית אך חשוב. בכללו — תקנות אחדות מ״ספר התקנות״. הראשונות שבהן(א־יח, כה) משנת 1494 ואילך, והאחרונות (פא, צב, קיר) מראשית המאה השבע עשרה. מסתבר שבמהלך מאה זו הלכה הספרדית־היהודית בפאס וגוועה, שכן התקנות ק״ס־קס״ד מהשנים 1735-1730 נוסחו בערבית דווקא, והעורך עצמו, ר׳ אברהם אנקווה, יליד 1810, ציין בהקדמתו, שבזמנו כבר לא הבינו את הלשון הספרדית־היהודית. מן הסתם הוא כיוון לבני המערב הפנימי, שהרי בצפון מרוקו, כגון בטנג׳יר ותיטואן, הילכו חיבורים בספרדית־היהודית גם לאחר מכן, כגון ״מעם לועז״ מיסודו של ר׳ יצחק כולי, שמהדורתו הראשונה נדפסה ב־1730 ואין צריך לומר שהללו המשיכו לדבר בלשון זו עד ימינו.

המאפיינים העיקריים שראינו במוגרבית־היהודית יפים אף לספרדית־היהודית. היבדלות היהודים מהחברה הנוכרית והתנאים הסביבתיים שבהם נתקיימו הערכים הלאומיים־ התרבותיים שלהם, שהגילוי החיצוני הבולט שלהם הוא ניהול החיים בג׳ודריה, הגטו או השכונה המיוחדים ליהודים, הביאו לכך שלשון הדיבור שלהם תתפתח באפיקים שונים מאלה של הנוכרים. היהודים נזקקו לספרדית־היהודית רק בחלק — בדרך כלל החלק העממי — מפעולות התרבות הלשונית, בתקשורת היומיומית ובתרגומים או עיבודים פופולריים של מיטב הספרות המסורתית היהודית, בייחוד זו שבתחום הליטורגיה, והם התנזרו מן התרבות והספרות שהתפתחו אצל הנוכרים, ומשכבות המשכילים שלהם. כתוצאה מכך עמד הלהג הספרדי היהודי בארכאיותו, עד כדי כך שחוקרי תולדות הספרדית מסתייעים בלהג זה כדי לשחזר את הקסטיליאנית העתיקה. ניטול דוגמה מתחום המבטא. בספרדית־היהודית מבטאים את ההגאים העתיקים v-b f j, כפי שנהגו בקסטיליאנית, ואילו בספרדית הכללית חלו על הגאים אלו מעתקים: f נעתקה ל־h, j ל־h, ואילו הניגוד הפונימי שהיה בין b ל־v נוטרל והם מתממשים fi. למשל farina (קמח), filo (בן), fermoso (יפה) שבספרדית־היהודית נתפתחו בספרדית ^hilo ,harina, hermoso. בספרדית־היהודית, joven (צעיר) מבוטאת כמו בקסטיליאנית של המאה החמש עשרה, ואילו בספרדית כיום xoben; ההבחנה הקלסית שבין beber (לשתות) לבין vivir (לחיות), שנתקיימה בספרדית־היהודית, ניטשטשה בספרדית החדשה ושניהם הגויים BiBere

אך זהו רק צד אחד של המטבע. מן הצד האחר חלו התפתחויות פנימיות בספרדית־ היהודית, חלקן מכוח החוקים הכלליים הפועלים על כל לשון, כגון האנלוגיה, האסימילציה וכדומה, חלקן מכוח הדינמיקה של התרבות הייחודית הפנימית וחלקן מהשפעות לשון

 הסביבה, הערבית. לדוגמה armario העתיקה (ארון) הפכה מכוח הדיסימילציה [הבדלות] ל־almario בספרדית־היהודית, ובצורתה זו אף חדרה למוגרבית (ומשנשכח בין דוברי המוגרבית מוצאה האטימולוגי של המילה, נתפסה להם התחילית ־al כתווית היידוע הערבית, ויצרו בגזירה לאחור את mario, שהיא כביכול הצורה הלא־מיודעת של -al mario). מתחום התצורה נדגים במילה שנוצרה בדרך האנלוגיה, מן המילה peral (עץ האגס) הופשטה הסיומת al־ וזו הודבקה לבסיס azetun, מילה שאולה מהערבית, כדי ליצור את המילה azetunal (עץ הזית).

ההתפתחות הפנים־יהודית התנהלה בכמה מישורים: השאילה של מילים מן העברית, בין כמשמעותן המקורית בין בהוראה שנתייחדה בהן, שאילת משמעויות ותרגומי שאילה מן העברית, בתחום הפרזיולוגיה בעיקר, ובלדינו, לשון התרגום מטקסטים עבריים, אף בתחביר; וחידושים עצמאיים, שחלק מהם על רקע היסטורי.

אהרן ממן-מרקם לשונות היהודים בצפון אפריקה-התפתחויות לשוניות בצפון אפריקה- תשע"ד-עמ' 33

Recent Posts

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2020
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  
רשימת הנושאים באתר