ארכיון יומי: 1 ביולי 2021


יהודי המזרח בארץ ישראל בעבר ובהוה- רשמי מסע ואגרות של תירים וראשוני המתישבים באה״ק.

משה דוד גאון

-משה דוד גאון-כרך א

רשמי מסע ואגרות של תירים וראשוני המתישבים באה״ק.

מראשית האלף הששי ועד לשנת ש׳ בערך׳ היתה ירושלים כעין טירה חרבה צודדת לב׳ שכל הנוסעים ועולי הרגל לדתיהם השונות היו נמשכים אליה כבחבלי קסם בבואם לבקר בא״י׳ וזו העיר העזובה לחצאין׳ סמלה את ״מדינת היהודים״ בשוממותה. בין הזמנים התקימו פה ושם׳ ביהודה ובגליל אילו ישובים זעירים של יהודים – מהם גם חקלאיים – שמצב כלם בדרך כלל היה דל ועלוב לאין ערוך׳ לרבות גם חסר בטחון׳ ועפי״ר באותם המקומות והאזורים הנדחים ששם שרדו במקרה קברי צדיקים ואנשי שם אשר נתקדשו׳ ושהעם בכל תפוצותיו רחש אליהם חבה והערצה. ישובים מסוג זה התקימו בחברון עיר האבות׳ – ביחוד בשתי ערי הגליל הראשיות צפת וטבריה וסביבותיהן׳ שכם וכד. אולם על ירושלים הביטו היהודים בכל התקופות כאל נקודה לאומית מרכזית מאירה׳ אפילו בימי הבינים הקודרים ביותר לתרבות האנושית׳ ותמיד נשאו אליה בניה הגולים ממרחק את עיניהם בדמע ובצפיה. ואילו יהודי ארצות המזרח הדבקים בדת ובמסורת׳ אשר ראו בשחרור העם העברי מידי עושקיו׳ ובבנין ירושלים אחד מיסודות האמונה המכריעים וההכרחיים׳ כח המשיכה וההשפעה של עיר האלהים המושפלת היה ביחס אליהם הרבה יותר גדול. הפסוק שבתהלות דוד (פרק ק״כ) ״וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך״ חולל סערת רוח כבירה מדי התבטאו׳ בקרב יהודי ארצות המזרח שהרגילו עצמם להשתעשע בספר תהלים׳ ע״י קריאתם בו בעתותיהם הפנויות, לא יפלא איפא׳ אם בני הקהלות הנזכרות אשר באו בין הזמנים ״להשתקע״ בארץ ישראל׳ פניהם היו מועדות ירושלימה. ראוי לציין כי עד היום רוב עולי ארצות המזרח׳ ביחוד האלמנטים הדתיים שבהם – המהגרים מבוכרה׳ גרוזיה׳ מרוקו׳ פרס׳ קורדיסטאן – מתרכז בירושלים המקודשת׳ אם כי בינתים חלו תמורות כבירות ורבות ערך במצב המדינה׳ כמה מהערים הנשמות נושבו׳ והאפקים התרחבו בכל המובנים.

 

מכאן שתולדות הישוב העברי בא״י במאות האחרונות שלובות הדק עם תולדותיה של ירושלים׳ שהיתר, עורק החיים והתקוות לכל העולים המעפילים׳ הן לאלו הבאים להתישב בה בהחלט׳ וכן לאותם גבורי הרוח שהתאמצו ליצור ישובים עבריים בשאר חלקי הארץ.

מפני חשיבותן ומעלתן של ערי ארץ הקודש׳ נהגו אחינו לכנות אילו מערי א״י בשם ארץ. כתוצאה מזה׳ יקראו עד היום לארבע הערים הגדולות׳ ירושלים״ חברון׳ צפת וטבריה׳ שבהן התאחזו היהודים מאז׳ בשם ארבע הארצות.

 

בסוף תקופת גאוני בבל נעתקה הגאונות לזמן מה לירושלים. אותה עת נוסדו בה ישיבות חשובות, ביחוד אחרי מותו של רב האי גאון בבבל. כתוצאה מכבוש ירושלים ע״י הסלדז׳וקים בשנת ד׳ תתמ״ה- 1075 נתבטלה הגאונות וישיבת החכמים נדדה לצור. בראשית המאה העשירית לספיה״נ חזרה הישיבה לירושלים.

 

השושלת הסֵלג'וּקית הייתה משפחה ממוצא טורקי, שהשתלטה על מרבית עולם האסלאם והרחיבה את גבולותיו. בסיס כוחם של הסלג'וקים היו שבטי האוע'וז שהתאסלמו. הסלג'וקים התקדמו מאזור הערבה האסייתית לתוך עולם האסלאם. בתחילת המאה ה-11 הצליחו הסלג'וקים להכניע ממלכות מוסלמיות אזוריות במרכז אסיה ולבסוף הצליחו להשתלט על כל שטחי ההשפעה של הח'ליפות העבאסית. הסלג'וקים היוו כוח במזרח התיכון עד לפלישה המונגולית במאה ה-13. הסלג'וקים של רום, שישבו באסיה הקטנה המשיכו להיות כוח מקומי עד למאה ה-14.[א.פ]

 

אשר לתנאי החיים בירושלים במאה העשירית׳ מצב התושבים היהודים בה וכו׳ – ספרי הקראים (דפוס וכת״י) ואחרים׳ מכילים פרטים מענינים על כך• בזה אילו קטעים מהם:

– ״ודע׳ כי הנבלים אשר בישראל מדברים זה לזה: אין עלינו לבא לירושלים עד שיקבצנו כאשר השליכנו, – על כן עליכם יראי ה׳ לבא אל ירושלים ולשכון בה, להיות שומרים משמרות עד יום בנין ירושלים ככתוב: אל תתנו דמי
לו. אשרי הגבר אשר יבטח ויעז בעוז ולא יאמר – איך אלך לירושלים מפחד שודדים וגנבים ומאין לי מחיה בירושלים, על כן עליכם אחינו ישראל לצאת מכל המדינות׳ אתם יראי ה׳ טרם היות הרעה ומהומת צרה בכל הארצות.עתה עליכם כל דורשי ה׳ ללכת לפני רבים העתודים לפני צאן, ואתם אחינו ישראל אל תעשו כן. שמעו אל ה, קומו ובואו אל ירושלים׳ ונשובה אל ה׳. ואם לא תבואו׳ כי אתם הומים ואצים אחר סחורותיכם׳ שלחו מכל עיר חמשה אנשים ומחיתם עמם׳ למען נהיה לאגודה אחת להתחנן אל אלהינו תמיד על הרי ירושלים.

 

סהל בן מצליח הכהן.

מאגרת אשר שלח החכם הקראי סהל בן מצליח הכהן מירושלים אל אחיו בבבל׳ בשנת ד״א תתק״ג לערך.

״אחינו׳ ירושלים חרבה׳ שחורה׳ גולה וסורה וגלמודה ואתם מתרפים ועל משכבכם ישנים׳ והיא שכורה ולא מיין׳ וצועקת בעד בנים כנסת היתומים לובשי שקים צמים ומתענים. צפד עורם על עצמם׳ עזבו סחורתם ושכחו משפחתם ומאסו ארץ מולדתם ועזבו ערים ושכנו הרים אשר על פת חרבה רצו ומאכילת בשר ושתית יין נואשו ובתורת ה׳ דבקו ועל דלתותיו שקדו ושמרו׳ ואל הר הזיתים עולים וצועקים, עליכם אחינו לבא ולגור בארץ ה׳ ולעמוד על שעריה׳ ולעלות אל הר הזיתים׳ נגד שער הקדים׳ ולהביט בטומאתו ולקונן על שוממותו.

 

ודעו אחינו׳ כי בירושלים בזמן הזה מנוס לכל בורח׳ ומנוחה לכל אבל׳ ומרגוע לכל עני ודל, ובתוכה עבדי ה׳ הנקבצים אליה אחד מעיר ושנים ממשפחה׳ ובתוכה נשים מקוננות וסופדות בלשון הקודש ובלשון פרס ובלשון ישמעאל׳ ומלמדות לבנותיהן נהי ואשה רעותה קינה••• ובחדשי תמוז ואב יגדל ההספד בירושלים, והאנשים והנשים בעפר מתפלשים צמים ומתענים בלבוש שק עולים אל הר הזיתים סחרחרי לבבות אנשי מכאובות וכו׳. וכאשר תלכנה שמה הנשים יצאו הערלים לקלל לחרף ולגדף, והאלקים יכריתם מעיר קדשו כי עברתם שמורה לנצח״.

 

סלומון בן ירוחם.

״היהודים כמו שידוע׳ לא יכלו להכנס לירושלים בלי סכנת נפשות במשך זמן של יותר מחמש מאות שנה׳ וכל זמן שהעיר הקדושה היתה בידי היונים. אמנם כשנוסדה מלכות ישמעאל נתנה להם הרשות לשבת בעיר׳ אולם אחרי כן
האשימו אותם במעשים רעים׳ בשתית יין׳ בשכרות ועוד,לכן קבעו להם שכונה מיוחדת בירושלים במקום שיכלו להתפלל ואסרו עליהם לבוא אל השכונות האחרות, ואחרי כן׳ חפצו לגרש אותנו לגמרי אל מחוץ לשערי העיר, – והנה קרבו לעיר הנוצרים עם חילם  כדי לגרשנו כלה מירושלים ולשים חיץ בינינו ובין העיר הקדושה׳ ואתפלל אל האלהים לבל תקום עצתם ולא תהיה״.

 

היהודים בירושלים בימי מלכי בית אומיה..

״בבנות עבד אל מליך בן מרון ״כפת אל צחרא״ ומסגד אל אקצא׳ העמיד עשר משפחות יהודים למשרתי ה״חרם״׳ לכבדו ולטהרו ולנקות כל חלאה תמיד׳ ויפרו וירבו ויהיו לעשרים משפחה• וכן שם מהיהודים אומנים לעשות כוסות׳ נרות ומנורות׳ גם להכין פתילות וכיוצא בזה לה״חרם״׳ ויהיו פטורים מכל מס הם ובניהם אחריהם׳ עד אשר בא עמר בן עבד אל עזיז האדוק ויקה המשרה הזאת מידם וישימנה על עבדי ״החרם״

 

שושלת בֵּית אוּמַיָּה ) ערביתبنو أمية, בני אמיה; الأمويون , האמיים) הייתה שושלת הח'ליפים הראשונה של האימפריה המוסלמית אחרי תקופת ארבעת ה"ראשידון" ("ישרי הדרך": אבו בכרעומרעות'מאן ועלי). היא נקראת על שמו של אמיה בן עבד שמס, אחד מחשובי המנהיגים בעיר מכה לפני האסלאם. הח'ליפים לבית אומיה שלטו באימפריה המוסלמית מדמשק בין 661 עד 750, ולאחר מכן שלטו בספרד מ-756 ועד .1031[א.פ]

 

מוקדסי.

״בין ערי המחוז אין עיר יותר גדולה מירושלים, בתי ירושלים הם בתי אבן ולא תמצא בתים יותר יפים וחזקים׳ כשם שלא תמצא אנשים הגונים מיושבי ירושלים׳ ולא חיים נעימים מחייה׳ ולא רחובות מסחר נקיים מרחובותיה׳ ולא בית מסגד גדול מבית מסגדה׳ ולא מקומות קדושים רבים מאשר בה. הרבה אומנים בה ורופאים׳ אליה ישאף לב כל נבון׳ ואין לך יום שלא יהיה בה נכרי.

הנוצרים והיהודים ידם על העליונה בירושלים. יושבי העיר מרובים כי הרבה אנשים יבואו שמה ממזרח וממערב׳ נוצרים ויהודים, ומבצר בעיר׳ וחלק המבצר הוא על הר  וסביב שאר העיר חפירות ושמונה שערי ברזל לעיר. שערי ציון׳ שערי המדבר׳ שערי ההיכל׳ שערי באר ירמיהו׳ שער השלוח׳ שערי ירחו׳ שערי העמודים ושערי מגדל דוד. ובירושלים מים לרוב׳ וכה יאמר הפתגם-״החזן והמים־אדוני ירושלים.״ חזון יקר הוא למצא בירושלים בית׳ אשר לא יהיה בו בור אחד או אחדים.״

 

ז מוקדסי -גיאוגרף ערבי מושלמי׳ חי בחצי השני של המאה העשירית׳ נולד בירושלים ש׳ 946,

ומכאן שמו מוקדסי ע״ש העיר הקדושה. אחר בקורו במכה בשנת 965 התמסר לנסיעות ויכתב את
רשמיו על ספר  ההיסטוריונים מוצאים שתאורי מוקדסי הם אמתיים יותר מאלה של נוסעים מוחמדים
אחרים בני זמנו ולאחריו.

יהודי המזרח בארץ ישראל בעבר ובהוה רשמי מסע ואגרות של תירים וראשוני המתישבים באה״ק.

-משה דוד גאון-כרך א

הָהּ לְאִשָּׁה פִּתְאוֹם בָּא עִתָּהּ / וַיְהִי בְּהַקְשׁוֹתָהּ בְּלִדְתָּהּ-רבי דוד בן אהרן חסין.

תהלה לדוד

קסז. הָהּ לְאִשָּׁה

לאשת חיל. קינה בתבנית מעין אזורית בת תשע מחרוזות ומדריך דו-טורי. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף וטור אזור.

חריזה: אא בבבא גגגא וכר.

משקל: תשע הברות בטור (בדרך־כלל).

כתובת: קינה קוננתיה על אשה יראת ד׳ אשתו של שאר בשרי החכם השלם הדיין המצויין כהה״ר (=כבוד הרב הגדול רבי) יקותיאל בירדוגו נר״ו שמתה מחמת לידה והניחה בן זכר. תמרור ׳שלמו לה״

סימן: אני דוד בן חסין חזק.

מקור:    א- סח ע״א; ק- צא ע״ב.

הָהּ לְאִשָּׁה פִּתְאוֹם בָּא עִתָּהּ / וַיְהִי בְּהַקְשׁוֹתָהּ בְּלִדְתָּהּ

אֵבֶל זֶה מְאֹד קָשֶׁה / כָּל יְמוֹתַי לֹא אֶנְשֶׁה

אֲסַחֶה בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה / לַסָּפוּד לְצָרָה וְלִבְכּוֹתָהּ

 

נִשְׁמַע בַּמָּרָה קוֹל מַר קוֹל נְהִי / צְעָקָה גְּדוֹלָה וַתֶּהִי 

5-אֶל נְדֹד יוֹנָה תַּמָּה אַחַת הִיא / לְאִמָּהּ בָּרָה לְיוֹלַדְתָּהּ

 

יֶחֱרַד לְבָבִי חֲרָדָה / אֶל אִשָּׁה נָאָה וַחֲסוּדָה

מֵאִישׁ נְעוּרֶיהָ נִפְרְדָה / וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּה

 

דָּמוֹ לְרַפֹּאתָהּ וְלֹא נִרְפָּאתָה / וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה

לַשַּׁחַת קָרְאָה אָבִי אַתָּה / לָרִמָּה אִמָּהּ וַאֲחוֹתָהּ

 

10-יָקֹד אֵשׁ בִּלְבָבִי יוּקַד יִבְעָר / בְּשָׁמְעִי קוֹל בִּכְיַת הַנַּעַר

אֵל שְׂדֵי אִמּוֹ פִּיהוּ יִפְעַר / לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת אִתָּהּ

 

דּוֹדִים נוּדוּ וְסִפְדוּ עָלֶיהָ / וְזִכְרוּ כִּשְׁרוֹן מַעֲשֶׂיהָ

בְּאַקְרוֵּיי אַתְנוּיֵּ בְּנַהָא / זֶרַע קָדֵשׁ מַצַּבְתָּהּ

 

בִּמְקוֹם גִּלָּה שָׂשׂוֹן זוֹ מִילָה / קוֹל נְהִי קוֹלָן קִינָה וִילָלָה

15-צַלְמָוֶת חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה / נֶהֶפְכָה לְאֵבֶל שִׂמְחָתָהּ

 

נֶאֶסְפוּ בָּהּ כָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת / מֵאַלִּיפוּת מְרֻבָּבוֹת

נֵרוֹת מִצְוָה מִבֵּיתָהּ לֹא כָּבוֹת / וּבְרָכָה מְצוּיָה בְּעִסָּתָהּ

 

חָסִין קָדוֹשׁ יְשַׁלֵּם פָּעֲלָה / וְיַפִּיל בִּנְעִימִים חֶבְלָהּ

וְגַם רֹב שָׁלוֹם יִלָּוֶה לָהּ / וְיָשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתָהּ

 

20-חָזָק צוּר אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא / קַבֵּל אוֹתָהּ מִזְבַּח כַּפָּרָה

וּבִצְרוֹר הַחַיִּים צְרוּרָה / תִּהְיֶה נַפְשָׁהּ רוּחָהּ וְנִשְׁמָתָהּ

 

 

  1. 1. בא עתה: הגיע זמן פטירתה. ויהיה בהקשותה בלדתה: על-פי בר׳ לה, יז, בתיאור מות רחל כשילדה את בנימין. 2. לא אנשה: לא אשכח את המקרה המצער הזה. 3. אסחה… אמסה: ארטיב ואמלא בדמעותי, על-פי תה׳ ו, ז. ולבכותה: חידוד לשוני, על-פי בר׳ כג, ב ׳לספד לשרה ולבכותה׳. 4. נשמע קול במרה: על פי יר׳ לא, יד ׳קול ברמה נשמע׳. צעקה גדולה ותהי: שיעורו ׳ותהי צעקה גדולה׳ על-פי שמ׳ יב, ל. 5. אל נדוד: על התרחקותה והסתלקותה. יונה… ליולדתה: על-פי שה״ש י, ט. 6. יחרד… חרדה: על־פי בר׳ כז, לג. נאה וחסודה: על-פי כתובות יז ע״א, ושם בשבח הכלה. 7. ולא… לדעתה: על־פי בר׳ לח, כו. 8. לרפאתה ולא נרפאתה: על־פי יר׳ נא, ט. ויהי… מתה: מחמת לידתה, על־פי בר׳ לח, יח והשווה שורה 2. לשחת… ואחותה: על-פי איוב יז, יד. כשרון מעשיה: על-פי קה׳ ד, ד. 13. באקרויי אתנויי בנהא: בלימוד ובשינון לבניה, בדאגתה לכך שילמדו תורה, על פי ברכות יז ע״א. זרע קדש מצבתה: על-פי יש׳ ו, יג. וכאן עניינו שבניה משמשים לה כמצבת קודש. 14. במקום… ויללה: במקום השמחה וברית המילה לרך הנולד נשמעים קולות האבל על מות אמו. 15. נהפכה לאבל שמחתה: על דרך ׳שמחה לתוגה נהפכה׳ (מו״ק כה ע״ב). 16. מאליפות מרבבות: על-פי תה׳ קמד, יג, וכאן ביטוי לריבוי מדות טובות של הנפטרת. נרות… בעיסתה: כדרך שמתאר המדרש (בר״ר, ס, טז) את אוהל שרה ורבקה וציין בכך, כי הקפידה הנפטרת בשלוש המצוות שבגללן נשים מתות בשעת לידתן (שבת לא ע״ב). 18. חסין: כינוי לקב״ה, על-פי תה׳ פט, ט. ישלם פעלה: על-פי רות ב, יב ותזכה לחלקה בגן עדן. ויפל בנעימים חבלה: יהיה לה חלק טוב ונעים בגן עדן, על-פי תה׳ טז, ו. 19. רב… מנוחתה: על־פי תפילת האשכבה בנוסח הספרדים. 20. מזבח כפרה: קבל מותה כקרבן המכפר על כלל ישראל כמות הצדיקים, על-פי מ״ק כח ע״א; זהר אחרי מות דף נו, ע״ב. 21. ובצרור… נפשה: על-פי שמ״א, כה, כט. נפשה רוחה ונשמתה: על-פי החלוקה המשולשת של הנפש בספר הזוהר ח״א רה ע״ב.

 

 

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יולי 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר